|
נורווגיה
     נורווגיה[8] (נקראת רשמית ממלכת נורווגיה; בנורווגית: Kongeriket Norge בנורווגית ספרותית; Kongeriket Noreg בנורווגית חדשה) היא מדינה נורדית בסקנדינביה שבצפון-מערב אירופה. לנורווגיה צורה מוארכת וקו חוף נרחב לאורך האוקיינוס האטלנטי הכולל את הפיורדים המפורסמים שלה. היא גובלת בשוודיה, רוסיה ופינלנד. היא חברה מייסדת של המועצה הנורדית ושל ברית נאט"ו. נורווגיה היא מדינה מודרנית מתועשת וכשכנותיה היא מובילה שוק חופשי המלווה במדיניות רווחה נדיבה, לצד מעורבות ביחסים בין-לאומיים ובדגש על נושאי זכויות האדם והגנת הטבע והסביבה. יוקר המחיה בה הוא מהגבוהים בעולם, ובסקר של דירוג ערים לפי מדד יוקר המחיה לשנת 2011 הגיעו עיר הבירה אוסלו ועיר הנפט סטוונגר, למקומות השני והרביעי בעולם (בהתאמה), ולמובילות רשימת ערי יבשת אירופה. בבדיקה שבוצעה על ידי האו"ם, דורגה נורווגיה כמדינה שהכי טוב להתגורר בה בין השנים 2001–2006 ושוב בין 2009–2011. בנוסף, נורווגיה משמרת מורשת תרבותית ענפה, שמקיימת בתוכה גם ייצוג ניכר למיעוט הסאמי המתגורר בעיקר בצפון המדינה. על פי האטימולוגיה המודרנית, משמעות השם נורווגיה (Norge) היא "הנתיב הצפוני" (Nor = צפוני, gen = דרך). היסטוריה
עדויות לנוכחות בני אדם בנורווגיה תוארכו לסביבות שנת 8,000 לפנה"ס. מאותה תקופה התגלו עדויות של כלי אבן, כלי חרס ואף ציורי קיר המתארים את חברת הציידים של הנורווגים הקדמונים. בסביבות 3,000 לפנה"ס החל בחבל ארץ זה המעבר לעיסוק בחקלאות, כחלק מהמהפכה החקלאית. התקופה הוויקינגית (מהמאה ה־9 עד למאה ה־11) הייתה תקופה חשובה של איחוד לאומי והתרחבות. הוויקינגים הנורווגים פשטו על שטחים נרחבים במערב אירופה, הם הקימו קשרי סחר נרחבים והתיישבו בחלק מן האזורים שאליהם הגיעו. בתקופה זו הייתה נורווגיה מחולקת למספר רב של ממלכות קטנות. במשך למעלה מ־200 שנים נמשך תהליך האיחוד של נורווגיה. מלכי ויקן (Viken), האזור הסובב את הפיורד של אוסלו, מילאו תפקיד משמעותי בתהליך האיחוד, תוך שהם משתלטים באופן הדרגתי על עוד ועוד שטחים, ממלכות, ערים וקהילות. עד שנת 1060 נראה כי תהליך האיחוד הגיע לסיומו. במהלך המאה ה־14 קטנה האוכלוסייה בנורווגיה בשל המגפה השחורה ובעיות אקלימיות, וכתוצאה מכך החלה הידרדרות במצב הכלכלי באזור. חולשה כלכלית זו נוצלה על ידי אצילים דנים וגרמנים שהחלו תופסים עמדות כוח בתוך היבשת הסקנדינבית. טקסי נישואין שנערכו בין חברי שושלות מלכים הובילו לאיחוד המשולש של מדינות נורווגיה, דנמרק ושוודיה – איחוד קאלמאר – החל מ־1450. האיחוד עוגן בחתימת המדינות על אמנה. תקופה זו תוארה באופן לאומי־רומנטי כ"ליל 400 השנים". ב־1521 פרשה שוודיה מהאיחוד אולם נורווגיה נותרה מאוחדת עם דנמרק. לאחר שדנמרק־נורווגיה תמכה בנפוליאון בתקופת המלחמות הנפוליאוניות, נמסרה נורווגיה למלך שוודיה שניצל את חברותו בקואליציה נגד נפוליאון על מנת לתקוף את דנמרק, שותפתה של צרפת, ולהרוויח את נורווגיה כשלל נוסף. בינואר 1814 נכנעה דנמרק ללחצי השוודים ומסרה לידיהם את נורווגיה. בזמן שהצבא השוודי היה במערכה צבאית ביבשת אירופה, אימצה לעצמה נורווגיה חוקה, הכריזה על עצמאות ובחרה לעצמה מלך ב־17 במאי 1814, כל זאת כאקט של התרסה כנגד האיחוד החדש שנכפה עליה. שוודיה, בתמיכת בעלות בריתה מתקופת המלחמות הנפוליאוניות, שיגרה כוח צבא לנורווגיה על מנת לכפות את האיחוד. המהלך צלח ונורווגיה ושוודיה אוחדו באיחוד הקרוי לעיתים שוודיה־נורווגיה. למרות האיחוד זכתה נורווגיה למידת מה של אוטונומיה. המאות ה־20 וה־21בשנת 1905 החל משבר עם שוודיה וממשלת כריסטיאן מיכלסן התפטרה. בהמשך בוטל האיחוד בין הממלכות, ושוודיה הכירה בעצמאות נורווגיה. ממשלת נורווגיה הציעה את כתר נורווגיה לנסיך הדני קרל. לאחר משאל עם שאישר את המונרכיה, בחר הפרלמנט בקרל למלך פה אחד. קרל שינה את שמו להוקון השביעי (Haakon VII) על שם מלכי נורווגיה העצמאית של ימי הביניים. נורווגיה הייתה נייטרלית במלחמת העולם הראשונה. במלחמת העולם השנייה פלשו לנורווגיה כוחות גרמניה הנאצית ב־9 באפריל 1940. ההתנגדות בנורווגיה נמשכה כחודשיים והכיבוש הנאצי הושלם ב־10 ביוני. המלך והממשלה המשיכו במאבק ממקום גלותם בממלכה המאוחדת (בריטניה). הגרמנים הקימו ממשלת בובות תחת הנהגתו של וידקון קוויזלינג. הכיבוש הסתיים עם כניעת הגרמנים בנורווגיה, ב־8 במאי 1945. הכיבוש הנאצי של נורווגיה הפך את הנורווגים לספקנים לגבי מדיניות הנייטרליות. נורווגיה הייתה בין החברות המייסדות של ארגון האומות המאוחדות (1945) ובין המדינות שחתמו על אמנת נאט"ו ב-1949, אך היא אינה חברה באיחוד האירופי, לאחר שפעמיים (בשנים 1972 ו־1994) נדחתה הצעה זו במשאל עם בפער קטן. לקראת סוף שנות השישים של המאה העשרים התגלו מאגרי נפט בים הצפוני, ונורווגיה הפכה למפיקה העיקרית שלהם. עקב כך, החלה צמיחה כלכלית במדינה ועלייה ברמת החיים. העלייה התבטאה בשיפור מערכות החינוך והרווחה, והפיכתן למתקדמות בעולם, בנוסף להגדלת קצבאות הזקנה והאבטלה יחד עם מתן שירותים רפואיים וחינוך גבוה חינם.[9] ב־22 ביולי 2011 אירעה מתקפת טרור בנורווגיה שכללה פיצוץ מכונית תופת בסמוך לקריית הממשלה שהביא למותם של 8 בני אדם ולנזק רב למבנים, ופיגוע ירי כשעתיים לאחר מכן, שבו נהרגו כ־69 בני נוער ועשרות נפצעו במחנה קיץ של מפלגת העבודה הנורווגית. גאוגרפיה . שטחה של נורווגיה מונה 385 אלף קילומטר רבוע כולל האיים המרוחקים מהיבשת (ששטחם הוא 60 אלף קמ"ר). פני השטח של נורווגיה הם הררים ברובם המכוסים בקרחונים. אורכו של קו החוף הנורווגי הוא למעלה מ־20,000 קילומטר (האורך המדויק תלוי במדידה). קו החוף משופע בלשונות חוף רבים ועמוקים הידועים בשם פיורדים. סוגנפיורד הוא הפיורד השני באורכו בעולם (204 ק"מ)[10] והשני בעומקו. בנורווגיה למעלה מ־400 אלף אגמים, בהם אגם הורנינדל שהוא העמוק באירופה. בנוסף לפיורדים משופעת נורווגיה באיים ואיונים רבים. מספר האיים הוא 239,057 ואם לוקחים בחשבון גם את אורך קו החוף שלהם, מתקבל כי לנורווגיה קו חוף בעל אורך כולל של 100,915 קילומטר (שני באורכו רק לקנדה). נורווגיה שוכנת לחופיו הצפוניים של האוקיינוס האטלנטי ומתוחמת על ידי שלושה ימים שונים: הים הצפוני מדרום מערב, הים הנורווגי ממערב וים ברנץ מצפון מזרח. ההר הגבוה בנורווגיה הוא גלדהפיגן (Galdhøpiggen) המתנשא לגובה של 2,469 מטר. הקרחון הגדול ביותר במדינה ואף באירופה הקונטיננטלית הוא יוסטדאלסבריין (Jostedalsbreen).[11] אורך הקרחון כמאה קילומטר, שטחו כארבע מאות ותשעים קמ"ר והנקודה הגבוהה בו (Høgste Breakulen) מתנשאת לגובה 1,957 מטרים מעל פני הים. באי טורגט נמצא הר טורגהאטן, הנודע בחור המוזר שבמרכזו. האיים הסמוכים, סניה, סבאלבּרד ויאן מאיין מצויים תחת ריבונותה ונחשבים כחלק מהממלכה. לעומתם, האיים בּוּבֶה שבדרום האוקיינוס האטלנטי והאי פטר הראשון שבדרום האוקיינוס השקט הם שטחי חסות נורווגיים ולא נחשבים כחלק מהמדינה על ידי הקהילה הבין-לאומית. לנורווגיה תביעות טריטוריאליות גם בנוגע לארץ המלכה מוד שבאנטארקטיקה. נורווגיה ידועה בכינוי "ארץ שמש החצות", משום שחלקה הצפוני שוכן מצפון לחוג הארקטי, היכן שבקיץ השמש אינה שוקעת ובחורף רוב העמקים נותרים באפלה לתקופות ארוכות. בשל מצב ייחודי זה, היישובים הצפוניים של המדינה ובראשם טרומסה אינם מתנהלים על פי היממה המוכרת בכל העולם אלא על פי זמני עגינת והפלגת המעבורות. האקלים הנורווגי מגוון ומתחלק לכמה סוגים:
הודות לאקלים ולטופוגרפיה שלה נמצאים בנורווגיה מספר רב של בתי גידול, ובה ובסביבתה הימית חיים כ־60,000 מינים. הטורף הגדול ביותר במי נורווגיה הוא ראשתן גדול-ראש, ובסביבתה חי גם הכריש הענק. הטורף הגדול ביותר על פני היבשה בנורווגיה הוא דוב הקוטב או בגבולות נורווגיה היבשתית הדוב החום. פוליטיקה וממשל
נורווגיה היא מונרכיה חוקתית בעלת מערכת שלטון פרלמנטרית. תפקידי המלך הם טקסיים ברובם, אולם הוא עדיין בעל השפעה כסמל לאחדות לאומית. למרות זאת, החוקה של 1814 מעניקה למלך תפקידים ביצועיים בעלי חשיבות, אלה מופעלים על ידי מועצת המדינה (הממשלה) בשמו של המלך (מועצת המלך). מועצת המדינה (היא הממשלה) או קבינט המונה את ראש הממשלה וחברי המועצה, הממונים על ידי המלך. מאז 1884, השיטה הפרלמנטרית מבטיחה שלקבינט חייבת להיות תמיכת הפרלמנט, דבר שהופך את המינוי מהמלך להליך פורמלי בלבד. השיטה הפרלמנטרית הנורווגית היא שיטה המונה בית מחוקקים בודד הוא הסטורטינג (Storting). בסטורטינג יושבים 169 חברים, הנבחרים לכהונה של 4 שנים על ידי תושבי 15[12] המחוזות המוניציפליים המרכיבים את נורווגיה. חברי הסטורטינג נבחרים לפי שיטת הייצוג היחסי. החוק הנורווגי אינו מאפשר פיזור של הפרלמנט, והממשלה זקוקה לתמיכת הפרלמנט במהלכיה (כנהוג בדמוקרטיה פרלמנטרית). עד שנת 2009 חולק הסטורטינג לאחר הבחירות לשני בתים, האודלסטינג (Odelsting) והלגסטינג פורטה (Lagsting Forte), אך הדבר הופסק עקב הדמיון הרב מדי בעמדות הפוליטיות של נציגי שני הבתים. בבחירות שנערכו בשנת 2021 המפלגה הגדולה ביותר מפלגת העבודה זכתה ב־48 מושבים. המפלגה האדומה של נורווגיה הגדילה את מספר מושביה מ־1 ל־8. מערכת המשפט הנורווגית כוללת את בית המשפט העליון, ההויסטרטט (Høyesterett) המונה 15 שופטים קבועים ונשיא, בית משפט לערעורים, בתי משפט מחוזיים ועירוניים ובית משפט לעבודה. שופטים ממונים על ידי הממשלה לאחר ששר המשפטים מציע את מועמדותם. חלוקה מינהלית
נורווגיה מחולקת ל־18 מחוזות, והבירה אוסלו נחשבת הן כמחוז והן כנפה.
יחסים עם ישראל
נורווגיה תמכה בישראל בעקביות מאז הצבעת כ"ט בנובמבר באו"ם בשנת 1947. ב־1961 הוקמה בתל אביב שגרירות נורווגית. עם השנים נוצרו גם קשרי מסחר, תיירות ותרבות. יחסי המדינות נפגעו בעקבות פרשת לילהאמר ב־1973, בה התנקשו סוכני מוסד ישראלים בחייו של מלצר מקומי שטעו בזיהויו. באופן כללי, תדמיתה של ישראל בנורווגיה הייתה חיובית עד פרוץ האינתיפאדה הראשונה, אולם הדיווחים מהנעשה בשטחים פגמו בתדמית הישראלית. בשנות ה־90 לקחו דיפלומטים נורווגים, מונה יול ובעלה טריה לארסן יחד עם שר החוץ הנורווגי יוהאן יורגן הולסט, חלק בתהליך השלום הישראלי-פלסטיני. הללו תיווכו בין ישראל לנציגי אש"ף, למה שהתפתח להסכם אוסלו אשר נחתם באוסלו בסוף 1993. אי הגעה להסדר קבע, יחד עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, העצימה את הרגשות העוינים לישראל, בין היתר עם גידול אוכלוסיית המהגרים המוסלמים במדינה. בשנת 2004 ספינות סוחר ישראליות אף נתקלו בהתנגדות לפריקת מטענן בנמל אוסלו. במקביל, החלו להתפרסם בעיתונות הנורווגית כתבות אנטי ישראליות, בחלקן אף בעלות נימה אנטישמית. כנגד תופעה זו פועל הארגון "המרכז למאבק באנטישמיות" (SMA).[13] צבא וביטחון
נורווגיה נמנית עם מייסדות ברית נאט"ו ב־1949. בנורווגיה מופעל חוק גיוס חובה שבמסגרתו על גברים (6–12 חודשים) ונשים לשרת בצבא.[14] כלכלה
הכלכלה הנורווגית, כמו כלכלתן של שאר מדינות סקנדינביה, היא כלכלה המבוססת על תפיסה סוציאל-דמוקרטית, לפיה יש לשלב את מודל מדינת הרווחה הסקנדינבית, בכלכלת שוק ומעורבות ממשלתית. הממשלה שולטת בשווקים מרכזיים כגון שוק הנפט והאנרגיה החיוני למדינה וזאת באמצעות שלושה תאגידים ממשלתיים. נורווגיה עשירה במשאבים טבעיים כגון: נפט, כוח הידרואלקטרי, דגה, עץ ומינרלים. במהלך שנות ה־60 של המאה ה־20 החלו להתגלות מאגרי נפט בים הצפוני בשטחים הנמצאים במים הכלכליים של נורווגיה. הכלכלה הנורווגית מסתמכת במידה רבה על משק הנפט כמקור הכנסה מרכזי (35% מכלל היצוא הכלכלי בשנת 1999 היו נפט וגז). משום כך תלוי המשק הנורווגי במידה רבה בתנודות שוק הנפט העולמי, בביקוש, בהיצע ובעיקר במחירו. נורווגיה אינה חברה באופ"ק. בשל הסתמכות זאת על ענף הנפט כמקור הכנסה לא התפתחה התעשייה הנורווגית והיא בעיקר מסתמכת על יבוא מוצרי תעשייה. על אף רמת החיים הגבוהה בנורווגיה החלה הממשלה בנקיטת צעדים על מנת לדאוג לעתיד בו ידלדל מלאי הנפט הנורווגי ועל כן שומרת הממשלה רזרבות נפט המוערכות ב־114 מיליארד דולר אמריקני, וכן הוקמה קרן השקעות ריבונית אליה מופרשים חלקים מהכנסות המדינה מנפט. נורווגיה בחרה להישאר מחוץ לאיחוד האירופי בשני משאלי עם שנערכו במדינה, ב־1972 וב־1994. נורווגיה חברה באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), מסגרת מקבילה לאיחוד שהוקמה בשנת 1960. רוב מדינות האיגוד, ונורווגיה ביניהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד. עיקר סחר החוץ של נורווגיה מתבצע עם מדינות האיחוד האירופי. על פי נתוני 2022 סך כל היצוא של נורווגיה עמד על 285 מיליארד דולר, 154 מהם (54%) גז פחממני מעובה (גפ"מ), ו-59 מיליארד נפט גולמי. המוצר הבא ברשימה הוא דגים טריים (9 מיליארד דולר). סך כל היבוא של נורווגיה עומד על 106 מיליארד, כשבראש הרשימה מכוניות (7%). נורווגיה היא היצואנית הגדולה בעולם של שמן דגים (563 מיליון דולר) ושל ספינות דיג (160 מיליון דולר). שותפות הסחר המרכזיות הן גרמניה, בריטניה, צרפת, שוודיה, סין דנמרק והולנד. דמוגרפיה
אוכלוסיית נורווגיה מונה 5.4 מיליון (נכון ל־2022) איש וגידול האוכלוסייה עומד על 0.8% לשנה. שיעור הילודה הוא, בדומה לארצות רווחה אחרות, כ־1.41 צאצאים לאישה. רוב תושבי המדינה הם נורווגים אתניים. המיעוטים בצפון הם הסאמים או הקוון (Quen). מאז תחילת המאה ה־21 אחראית ההגירה למעלה ממחצית מגידול האוכלוסין, כש־16.8% מהאוכלוסייה הם מהגרים (נכון ל־2024): כ־49% ממוצא אירופי, כ־32% ממוצא אסיאתי (בעיקר מפקיסטן, עיראק וטורקיה) ו־13.7% ממוצא אפריקני. הגידול במספר המהגרים גרם למחלוקת פנימית בנורווגיה בדבר מדיניות ההגירה. נכון ל־2019, כ־68.6% מתושבי נורווגיה חברים בכנסייה האוונגלית-לותרנית של נורווגיה, שהיא הכנסייה הרשמית של הממלכה. הקתולים מהווים כ־3%, וכנסיות נוצריות אחרות מונות כ־3.8% מתושבי נורווגיה. בין הדתות הלא־נוצריות האסלאם היא הדת הגדולה ביותר (כ־3.4%) ודתות אחרות מונות כ־0.7%. לכ־18.3% אין דת, כולל 1.85% מתושבי נורווגיה שמזדהים כהומניסטים חילונים.
יהדות נורווגיה
אף על פי שיהודים הגיעו לנורווגיה, ככל הנראה, לפני כ־800 שנה, הם הורשו להציג את עצמם כיהודים בגלוי רק בסוף המאה ה־15. בשנת 1687 גורשו היהודים מנורווגיה, ועד שנת 1814 חל איסור על כניסת יהודים אשכנזים לנורווגיה, אף על פי שליהודים ספרדים הותרה הכניסה בדרך כלל. בשנת 1814, נקבע בחוקה החדשה של נורווגיה איסור מוחלט על כניסת יהודים למדינה, אך לחץ ציבורי הביא בשנת 1851 לביטול האיסור ולמתן אזרחות ליהודי נורווגיה. בעת הפלישה הנאצית לנורווגיה, היו במדינה כ־2,100 יהודים. 765 יהודים, כולל הרב הראשי של יהודי נורווגיה נרצחו בשואה, מתוכם 739 הושמדו באושוויץ, ורוב היהודים האחרים ברחו למדינות שכנות או רחוקות יותר. בשנת 1946, היו בנורבגיה כ-559 יהודים. בנורווגיה, קהילה יהודית המונה כ־1,500 יהודים בלבד, המרוכזים באוסלו וטרונדהיים (שם נמצא בית הכנסת הצפוני ביותר בעולם). המיעוט היהודי השתלב היטב במדינה, ואחדים הגיעו לעמדות בכירות ובולטות במדינה, ביניהם ג'ו בנקוב, שהיה מנהיג המפלגה השמרנית ונשיא הסטורטינג. בנורווגיה – חל איסור מסיבות הומאניות על שחיטה כשרה – ולפי-כך נאלצים בני הקהילה היהודית לייבא בשר כשר. שפותהשפה הנורווגית היא שפה צפון־גרמאנית. תחת האיחוד עם דנמרק, החליפה שפת הכתיבה הדנית את הנורווגית אך לאחר התמוססות האיחוד, יצר חוקר השפה איבר אאסן שפת כתיבה נורווגית חדשה שהתבססה על הדיאלקטים הנורווגים. מאוחר יותר, עברה גם שפת הכתיבה הדנית תהליך של נורווגיזציה. כתוצאה מכך, נורווגיה היא כיום בעלת שתי שפות פורמליות עיקריות: נורווגית בעלת ניב בוקמול המבוססת על שפת הכתיבה הדנית ועל שפת הדיבור הדנית־נורווגית, ונורווגית בעלת ניב נינורשק המבוססת על עבודתו של איבר אאסן. בנוסף, קיימת גם תפוצה לסוג נוסף של נורווגית – נורווגית ריקסמול שמהווה וריאציה של בוקמול. בבתי הספר בנורווגיה ובמוסדות להשכלה גבוהה מתבצעים הלימודים גם בבוקמול וגם בנינורשק. מרבית תושבי נורווגיה (85%) עושים שימוש בבוקמול בחיי היום יום ושפה זו נפוצה בעיקר בערים הגדולות ואילו נינורשק מדוברת בעיקר באזורים הכפריים. הדומיננטיות הרבה של הבוקמול בחברה הנורווגית מיוחסת בעיקר לעובדה שזוהי השפה העיקרית שבשימוש אמצעי התקשורת בנורווגיה. תרבותהתרבות הנורווגית המפותחת הולידה כמה וכמה אישים שרכשו להם מוניטין בין-לאומיים. בתחום האמנויות הפלסטיות התבלטו הפסל גוסטב ויגלנד והצייר אֶדוַורד מונק, שנולד במחצית השנייה של המאה ה־19, ופיתח סגנון ייחודי. באותה תקופה פעל המלחין הנורווגי הנודע אדוורד גְריג. עם הסופרים המפורסמים של נורווגיה נמנים המחזאי הֶנריק איבסֶן, המשורר הנריק ארנולד ורגלנד וקנוט האמסון, חתן פרס נובל לספרות ב־1920. במוזיקה המודרנית נודעת נורווגיה במוזיקאי הג'אז שלה, כגון הסקסופוניסט יאן גרברק, המתופף יון כריסטנסן, הבסיסט ארילד אנדרסן והגיטריסט טריה ריפדאל. הסופר והמחזאי יון פוסה הוא חתן פרס נובל לספרות ב-2023. גם להקת הפופ רוק א-הא היא מנורווגיה. בנוסף, נחשבת נורווגיה כארץ המקור של הז'אנר המוזיקלי, הבלאק מטאל. ספורטהספורט בנורווגיה הפופולרי ביותר, בדומה למרבית מדינות אירופה והעולם, הוא הכדורגל. ענפי ספורט בקטגוריות סקי וחורף מאוד פופולריים, ופעמים רבות ספורטאים של נורווגיה בענפים הללו מניבים הצלחות מתמשכות. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
