|
יהדות אשכנז
 יהדות אשכנז היא שמן הכולל של עדות יהודיות דתיות החולקות מסורת משותפת, שמקורן במרכז אירופה, במזרחה ובחלק ממערבה. החל מהמאה ה-9 הופיעו קהילות שפיתחו מאפיינים ייחודיים במרחב שבין נהרות הלואר והריין, בגבול צרפת-גרמניה הנוכחי, חבל ארץ אשר מכונה בשם "אשכנז" בספרות הרבנית. כבר במאות ה-11 וה-12 נדדו יושביהן גם לארצות הגובלות, כולל שטחי צ'כיה, אוסטריה, איטליה ואנגליה והביאו את מנהגיהם עמם. בנוסף למרחב אשכנזי מוגדל זה, החלה במאה ה-14 הגירה מאסיבית למזרח אירופה (בין היתר עקב אנטישמיות בימי המוות השחור), לנחלות האיחוד הפולני-ליטאי לעתיד, כשהבאים לשם משליטים את אורחותיהם על היהודים המקומיים, דוברי היודיאו-סלאבית. עד תקופה זו היוו בוהמיה ואוסטריה את "אשכנז המזרחית", אך החל מן המאה ה-16 פיתחה יהדות מזרח אירופה, במיוחד יהדות פולין, אפיון מובהק משלה וניתן היה להבדיל בינה לבין כלל האשכנזים במערב. במאה ה-19 החלה הגירה גדולה נוספת אל מחוץ לאירופה, ברובה לאמריקה ולארץ ישראל. מאפייניה המשותפים של יהדות אשכנז היו בעיקר סידור התפילה שלה, נוסח אשכנז, ומאוחר יותר נוסח ספרד החסידי שנגזר ממנו ואומץ על ידי רבים; מסורת פסיקה הלכתית עצמאית שנמשכה מרבינו גרשום עבור הרמ"א, שהוסיף את "המפה" ל"שולחן ערוך", וכלה בפוסקים עד ימינו; הברה אשכנזית נבדלת של לשון הקודש; והניב היהודי-גרמני, היידיש, ששימש בעבר את כל שלוחותיה ועודנו דיאלקט יהודי נפוץ יחסית. בנוסף לכל אלה היו מגוון מנהגים ומסורות. עד למאה ה-18 היוו האשכנזים, מאלזס ועד לאוקראינה וליטא, מרחב תרבותי מאוחד למדי, למרות הגיוון בתוכו. תהליכי הטמיעה וההגירה שאירעו מאז שמו לכך קץ. הרוב התנתקו ממאפייניהם, אימצו את לשון הסביבה ואורחותיה, וגם האדוקים שימרו בעיקר מרכיבים דתיים מובהקים. עם זאת, פרטים שונים – כמו מאכלים מסוימים – מוסיפים להיות מוכרים מאוד. מקור השם
"אשכנז" מוזכרת בתנ"ך מספר פעמים. הפעם הראשונה נזכר אשכנז כבנו של גומר בן יפת בן נח, בספר בראשית, פרק י', ברשימת צאצאי נוח שהפכו לראשי עמים. לאחר מכן אשכנז נזכר כשם אומה, כמו בספר ירמיהו, פרק נ"א, פסוק כ"ז. בספרות העברית של ימי הביניים שימש השם "אשכנז" ככינוי לגרמניה וצרפת, ובפרט לאזורים המערביים, הסמוכים לנהר הריין. ייתכן שהשימוש בשם זה ככינוי לגרמניה במיוחד, נובע מהדמיון בצליל לשם "זאקסן" (אחת ממדינות גרמניה).[6] משהחלו היהודים האשכנזים לנדוד ממערב למזרח אירופה, התרחבה תפוצתם הגאוגרפית של האשכנזים, והמונח "אשכנז" חל על כל דוברי-היידיש שנהגו לפי המסורת ההלכתית האשכנזית והתפללו בנוסח אשכנז, הן במרכז אירופה והן במזרחה.[7] מוצאהתאוריה המקובלת היא, שמוצאם של יהודי אשכנז הוא בקבוצה קטנה של יהודים כפריים שחיו באזור נהר הריין במאות התשיעית והעשירית לכל המאוחר באימפריה הרומית הקדושה. מחקר גנטי בהובלת ד״ר שי כרמי ופרופ׳ איציק פאר מאוניברסיטת קולומביה בניו יורק, מצא כי מקורם הגנטי של הרוב המוחלט של היהודים האשכנזים הוא בקבוצה מצומצמת של 350 יהודים בלבד שחיו לפני כ-800 שנה, בתקופה שבה שושלות תורשתיות יהודיות רבות אחרות נכחדו. מוצא הקבוצה מעורב – חציו אירופאי וחציו מזרח-תיכוני.[8] מחקר אחר, שהתמקד בחלק הנקבי של הגנום, שעובר מאם לבת במעין שושלת אימהית, מצא כי בקרב היהודים האשכנזים הרוב המכריע של השושלות האימהיות לא הגיעו מהמזרח התיכון או מהקווקז אלא מאירופה עצמה, וההשערה היא שנשים מקומיות דרום-אירופאיות התגיירו ונישאו למהגרים מהמזרח התיכון (הגנום הזכרי).[9] קובץ מחקרים של 30 חוקרים מ-9 מדינות שפורסם באוניברסיטת וויין במישיגן, מראה כי מוצא היהודים האירופאים, המכונים אשכנזים, הוא לבנטיני ודרום-אירופאי.[10] יהודים אלו באו ככל הנראה מאיטליה, והתיישבו באלזס ובאזור חבל הריין, זנחו את הניב היהודי־איטלקי־לטיני והחלו לדבר גרמנית עתיקה שהיא מקור היידיש. בתהליך דומה לזה שבו התפתחו שפות יהודיות אחרות, הסתגרותה של הקהילה היהודית ועירוב מילים מעברית (אשר כונתה בפי יהודי אשכנז "לשון הקודש") ומהניבים היהודיים הקודמים, אפשרו את היווצרות היידיש על ניביו הרבים והשונים ברחבי אירופה. קיימת טענה שמוצאה של יהדות מזרח אירופה הוא בהתגיירות הכוזרים. טענה זו, שמקורה בתאוריות קשר (תאוריית קונספירציה) וספרות פסבדו-היסטורית (היסטוריית-כזב), זכתה לפופולריות בחוגים שונים, מאנטישמים ועד ארתור קסטלר. מרבית חוקרי ימי הביניים המודרניים פוסלים טענה זו מפני שעצם ההתגיירות עצמה מוטלת בסימן שאלה ותיאורים של נוסעים מהתקופה לא מעידים על נוכחות רחבה של הדת היהודית באזור, ולפיכך ההנחה היא שאם התרחש גיור שכזה הרי שהוגבל לשכבות מצומצמות באוכלוסייה. בנוסף לכך, ממלכת הכוזרים קרסה במאה ה-10, אך הנוכחות היהודית באזורי מזרח ומרכז אירופה בשנים שלאחר מכן (עד למאה ה-13) הייתה מזערית ולא ידוע על אף מרכז יהודי גדול באזורים הללו, או באזורים הסמוכים להם, על אף המקורות ההיסטוריים הרבים שנשתמרו מממלכות האזור.[11] מעט המקורות המתייחסים לקהילות יהודיות באזור טרם ההגירה האשכנזית, מגיעים ברובם המוחלט מאתיים-שלוש מאות שנה לאחר קריסת הממלכה, בסמיכות ובמהלך תקופת הכיבושים של דוכסות ליטא באזור, ובשטחים שעליהם השתלטה דוכסות זו (שרובם המוחלט מחוץ לשטחים בהם הכוזרים שלטו). מעדויות אלה ניכר שצביון הקהילות הללו הוא ביזנטי לחלוטין, ומכאן שהורכבו בעיקרן ממהגרים מהקהילות היהודיות של ביזנטיון, שאיתן היה להם גם קשרי משפחה ומסחר.[12] ישנה אסכולה במחקר הגנטי שטוענת כי אין מוצא כלל האשכנזים אחיד, לדברי החוקרים הללו ישנו הבדל ברור בגנים של האשכנזים במזרח אירופה אל מול האשכנזים מרכז אירופה. אולם ישנם חוקרים הטוענים כי מחקריהם מצביעים על כך שהמזרחיים הם ברובם צאצאים למהגרים מן המערב, שהגיעו לפולין וסביבותיה ואז התבדלו גנטית מיתר האשכנזים, בגלל שיעורי ילודה גבוהים ותנאים פוליטיים, כלכליים וחברתיים טובים יותר, וכן תמותת תינוקות נמוכה במיוחד, נישואים מוקדמים ופוריות גבוהה.[13] על פי שיטה זו לאשכנזים מזרחיים ומערביים מוצא משותף, וההבחנה התרחשה בהמשך.[14] תולדות יהודי אשכנז
מרכז אירופה ומערבההדעות בין ההיסטוריונים חלוקות לגבי השאלה האם יהודי צפון צרפת הם שפנו ראשונים מזרחה והתיישבו באזור הריין, או להפך.[15] ידיעה ראשונה מהמאה הרביעית לספירה על ישיבתם של יהודים בתחומי גרמניה דנה בקהילה בעיר קולוניה (קלן). ישיבת היהודים בגרמניה הייתה רצויה לשליטים המקומיים עד סוף האלף הראשון לספירה. בתקופה זו קהילות בחבל הריין מנו בעיקר סוחרים. ראשיתן של הקהילות באירופה המערבית לוטה בערפל ולדעת חוקרי התקופה[16] נגועה באגדות עם מטרה לאפשר ליהודים את חייהם לצד הנוצרים כמיעוט קטן המואשם על ידי דת הרוב כרוצחי האל. באגדות אלו, הוקדמה ההתיישבות היהודית לימי בית שני, טרם צליבת ישו, וזו שימשה כאליבי, לפחות בעיני היהודים, לכך שלא היו שותפים להריגת ישו.[17] לפי פיוטים וקינות שנכתבו בתקופה זו, היישובים הללו נחשבו בעיני היהודים כ"מרכזי תורה" ו"ערי ישראל", וכונו לעיתים "ירושלים".[18] באשכנז, אזור ממלכת פרנקיה התיכונה, נוצרו מרכזים קהילתיים יהודיים מתועדים היטב. בהדרגה, הם החלו להוביל את הפסיקה ההלכתית ואת ההנהגה התרבותית, במקום המרכזים היהודים שבבבל ובמזרח, עם תום תקופת הגאונים, ובמקביל להתפתחות הקהילות היהודיות ומנהיגיהם בספרד ופורטוגל תחת המוסלמים. קהילות אלו נוצרו בעיקר באשכנז – אזור הריינלנד שבגרמניה כיום, בקו הערים שכונה קהילות שו"ם (ראשי תיבות שׁפֵּירא, ורמיזא מגנצא), ובהם קולוניה (כיום קלן), שפירא (כיום שפייר), גרמיזא (וורמס), מגנצא (מיינץ) ואזור פפד"מ (פרנקפורט), אך גם נוצרו קהילות מתועדות ומשפיעות בפרובנס – בנרבּוּן ומונפלייר, ומאוחר יותר בצרפת בפריז טולוז טרואה ומקומות נוספים. קהילות משפיעות היו עוד קודם לכן בחלקים שונים של איטליה. הקהילות בצד הנוצרי ובעיקר באשכנז, התאפיינו במידת עצמאות רבה לכל עיר, ובהיאחזם בפרטי פרטים של מסורות ומנהגים מקומיים כחלק מן החוק והפסיקה ההלכתית.[19] פריחתן של קהילות אלו הייתה בד בבד עם תקופת רנסאנס קצרה שעברה על הנוצרים סביבם.[20] הרב הראשון הידוע בין חכמי אשכנז הוא רבי יהודה הכהן ליאונטין (הזקן) בן רבי מאיר, אשר חי בסוף תקופת הגאונים. מתיעוד הקיים מימיו, ניתן ללמוד שכל קהילה עצמאית ושיש סמכות בידי הקהילה לאכוף את אחד מחבריה לנהוג כפי שהוחלט במוסדותיה. תלמידו היה רבנו גרשום (מאור הגולה). פירושו על התלמוד שרד, וכן תיאורים עמומים ללא כל ידיעה ברורה על התקנה או התקנות שתיקן, והדיעה העממית בעניין זה אינה מוסמכת. תקופת חייו ידועה פחות או יותר, הוא חי כ-70 שנה ונפטר כנראה בשנת ד'תשפ"ח (סביבות 1028).[21] קשרי משפחה והתכתבות רבנית פסיקתית היו קיימים במקרים רבים בין המרכז באשכנז - חבל הריין וזקסן למרכזים נוצריים אחרים סמוכים, ובייחוד בפרנקיה המזרחית לפני ואחרי הפרידה לשתי הארצות, ובמידה פחותה עם קהילות יהודי איטליה, בימי הפוסקים הראשונים, והמשפיע ביניהם לימודי רש"י מפי רבותיו במגנצא וגרמיזא (כאמור, מיינץ ווורמס) שבאשכנז, ולעיתים שיתוף הפעולה הפסיקתי עם רבני אשכנז בידי תלמידיו בעלי התוספות. וכך רבני צרפת, פרובנס, והערים באזור החוף הצפוני של הים התיכון בין גרמניה וצרפת, היו לרבנים שקבעו במידה רבה את המסורות והתקנות לכל אוכלוסייה יהודית זו, שכונתה מאוחר יותר "נוסח אשכנז" והיהודים האשכנזים. בערים שטרסבורג על גבול גרמניה, לוניל, פריז, טרואה - עירו של רש"י, וערים נוספות, תועדו קהילות יהודיות קדומות, בעיקר בעקבות "בית המדרש" של רש"י ובעלי התוספות שפעל באזור. בעקבות המתח שנוצר בין היהודים לראשוני בני מעמד-הבינים הנוצרי, ולאור ההתעוררות הדתית הנוצרית שליוותה את תקופת מסעי הצלב, השתנה מצבם של היהודים. במהלך מסע הצלב הראשון ב-1096, בוצע טבח ביהודי קהילות אשכנז שישבו בחבל הריין. הפרעות התלוו למסע הצלב הראשון והן מוכרות בזיכרון הקולקטיבי היהודי כפרעות תתנ"ו. בעת מסע הצלב, רצחו רבים את ילדיהם והתאבדו,[22][23] מאורע שהייתה לו השפעה אדירה על מסורת קידוש השם באשכנז למאות שנים. בשנת 1236 הוכרזו יהודי גרמניה על ידי הקיסר פרידריך השני כ"עבדי האוצר הקיסרי". כל היהודים גורשו מאנגליה בשנת 1290 ומצרפת בשנת 1394 (פרט ליהודים בודדים בפרובאנס שנותרו עד סוף המאה ה-15). היהודים החלו להסתנן מחדש לצרפת (בעיקר ממזרח אירופה ומגרמניה) החל מהמאה ה-16. בשנת 1356 העביר הקיסר הרומי הקדוש את זכותו על היהודים לידי "הנסיכים הבוחרים" (הנסיכים הגרמנים שבחרו את הקיסר). בלחץ הבורגנות החדשה והכמורה הנוצרית נדחקו היהודים כמעט מכל מקצוע אפשרי והותר להם לעסוק רק בהלוואות בריבית ובסחר בחפצים ישנים. היהודים גם נדחקו לגטאות ואולצו לשאת אות קלון על בגדיהם. רבים מהיהודים גורשו מגרמניה ולשפל הגדול ביותר הגיעה יהדות גרמניה לאחר מלחמת שלושים השנים. מזרח אירופה
החל מסוף המאה ה-12 ותחילת המאה ה-14 התגבשו הקהילות היהודיות המאורגנות והקבועות במזרח אירופה. צמיחת האוכלוסייה נבעה בעיקר מהגירת אוכלוסין גדולה ממרכז אירופה, כשבין המהגרים היו גם יהודים רבים. יהודים לא אשכנזים התיישבו אף הם במזרח אירופה, אך מספרם היה קטן יחסית, והשפעתם על הצביון התרבותי-חברתי של היהודים במזרח אירופה היה שולי. ישנה מחלוקת האם לאחר ההגירה האשכנזית הגדולה למזרח אירופה החל מהמאה ה-16, המרכיב המרכזי של קהילות אלו היה מהמהגרים האשכנזים או מיהודים שנכחו קודם לכן (בעיקר החל מהמאה ה-13) באזור. בעוד שבאופן מסורתי מרבית החוקרים דגלו באופציה הראשונה, ססיל רות טען כי סך יהודי אשכנז (דהיינו גרמניה, אוסטריה וסביבתן) היה 150,000 בשנת 1500, בעוד שיהודים לא-אשכנזים שישבו במרכז ובמזרח אירופה נאמדו בכ-230,000. הוא משער כי נוסח אשכנז גבר על היהדות "המקומית" לאחר הגירות של אשכנזים והטמיע את היהודים הלא-אשכנזים באירופה תחת שם זה, בדומה למצב של יהודי ספרד עם קהילות אחרות שהיו קיימות טרם הגעתם של מגורשי ספרד שיהדותם גברה על אלו המקומיות.[24] על בסיס טענתו של רות, הציעו ורנר וינטר ואדגר פלומה כי במזרח אירופה טרם הגירות האשכנזים, ישבו כ-300,000 יהודים לא-אשכנזים (שרבים מהם צאצאי יהודי האימפריה הביזנטית וחלקם ייתכן גם היה צאצאי מהגרים מקהילות ארצות האסלאם, שרידי הכוזרים, וצאצאי גרים ממוצא רוסי ופולני) שקיבלו על עצמם את מנהגי יהדות אשכנז בשנת 1500; לדידם במאה ה-17 הגיע מספרם של יהודי מזרח אירופה לכחצי מיליון.[25] מנגד, אחרים כגון סרג'ו דלה-פרגולה[26] וכן גם אריאלה גלדשטיין ומיכאל האמר,[27] על בסיס מקורות היסטוריים וגנטיים, טוענים שההגירה האשכנזית היוותה את הגורם המרכזי לגידול הדמוגרפי של קהילות מזרח אירופה ולפיכך עיקר שורשיהם הוא ממערב ומרכז היבשת. הצמיחה הדמוגרפית לטענתם מוסברת, דרך הצגת נתונים סטטיסטיים המוצגים בצורה השוואתית, בכך שהיהודים שהיגרו לאזור התאפיינו בשיעור ילודה גבוה לעומת שיעור תמותה נמוך בפער משמעותי מהאוכלוסייה המקומית ולכן הדבר מספיק כדי להסביר את הצמיחה המהירה המסתמנת ממפקדי האוכלוסין של תקופה זו. בתחילת המאה ה-16 מספר היהודים במזרח אירופה נאמד בין 10,000 ל-30,000. באמצע המאה ה-18 זינק מספר היהודים לכ-750,000. בתקופה זו שליש מיהודי מזרח אירופה התגורר באזורים שרוב אוכלוסייתם פולנית. שאר היהודים התגוררו בקרב עמים אחרים, בעיקר בסביבה אוקראינית ורוסית-ליטאית. הזינוק במספר היהודים נבע מהגירה ממרכז אירופה למזרחה במאה ה-16, ומשיעור ילודה גבוה. גזרות ת"ח ת"ט הביאו לכך שיהודי פולין ביקשו מפלט בגרמניה, וכך התחדש היישוב היהודי בגרמניה. באמצע המאה ה-18 כשני שלישים מהאוכלוסייה היהודית במזרח אירופה התגוררו בערים או בעיירות, ושליש התגוררו בכפרים – תופעה ייחודית שכמעט ולא התקיימה במערב אירופה. במשך השנים אחוז היהודים בערים ובעיירות רק הלך וגדל. בתקופה זו התבלטה תופעת "העיירה היהודית" (שטעטל), שהייתה עיירה שחלק גדול מתושביה היו יהודים, מה שהשפיע על צביונה התרבותי. במהלך המאה ה-19 עלה השימוש במושג "יהודי המזרח" (אוסטיודן) כדי לבדל בין שני אגפיה של יהדות אירופה. בארצות האסלאםידיעות על קשרים בין יהודי אשכנז ליהודי מצרים ידועים לנו מן הגניזה הקהירית במאה ה-11. נוסף לכך היו גלי עלייה לארץ ישראל בתקופות שונות, בעיקר לאחר רדיפות באירופה. גלים כאלה ידועים לדוגמה בראשית המאה ה-13 (עליית בעלי התוספות), ולאחר מכן בסוף המאה ה-14, לאחר המוות השחור. קהילה אשכנזית התקיימה בירושלים במאות ה-15 וה-16. מקהילה זו נמצאו בגניזה הקהירית אחד המסמכים הקדומים ביותר ביידיש, בהם "רחל זוסמן" כותבת לבנה שהתערה בקהילה היהודית במצרים.[28] יהודים נוספים ממוצא אשכנזי הגיעו לארצות האסלאם באופן עקיף, לאחר שהיגרו לספרד כדי ללמוד תורה וקבלה וגורשו יחד עמם מחצי האי האיברי לאחר גזרות קנ"א או בגירוש ספרד לארצות האימפריה העות'מאנית. מגורשים אלה זכו לשם המשפחה "אשכנזי" שמעיד על מוצא אבי המשפחה מקהילות אשכנז, ועל פי רוב נטמעו בקהילות המגורשים האחרות. יהודים אשכנזים המשיכו להגר לעולם המוסלמי, ובפרט לארץ ישראל, גם במהלך "העת החדשה" כדי למצוא מפלט בשל רדיפות דתיות באירופה או בשל עיסוקם כסוחרים. בהגירות מאוחרות אלה שמרו על מנהגיהם האשכנזיים ולא אימצו מנהגים מקומיים או ספרדיים. המאה ה-18
על אף הקשר האתני בין יהודי מרכז ומערב אירופה לבין יהודי מזרחה, חל ביניהם בידול הולך וגובר מסוף המאה ה-18; לקיבוץ הראשון ניתנה בהדרגה אמנציפציה, בעוד שהאחרונים היו רחוקים מכך ונתונים היו ברובם להגבלות רבות עד למהפכה הרוסית של 1917. במערב הניעו תהליכים אלה תירבות (אקולטורציה) מואץ של היהודים, שהתבטא בהשתלבות לשונית – אם בראשית המאה ה-19 נדרשו המשכילים בגרמניה לחבר ספרות עממית ביידיש כדי שההמונים יבינו אותה, כעבור כמה עשורים השפה האידית כמעט ונעלמה – ובאימוץ הדרגתי של ערכי החברה המקומית. בעקבות כך החלו תופעות של חילון, המרות דת, נישואי תערובת, רפורמה דתית ועוד. במזרח היו תהליכים כאלה איטיים מאוד, מוגבלים ונחלת חלקה של שכבה צרה בלבד. כך, לדוגמה, בעוד שתנועת ההשכלה במערב התפוגגה בשלב מוקדם עם ההתערות החברתית, גלגוליה השונים שרדו שנים רבות בגליציה – בה ניתנה אמנציפציה באופן רשמי, אך היא הייתה הצהרתית יותר ממעשית בשל נחשלות החברה הנוכרית הסובבת.[29] במיוחד ברוסיה, נותרה החברה היהודית מסורתית בעיקרה, ובכך זימנה כר פעילות נרחב ללוחמים למען ההשכלה שם. המאה ה-19 והמאה ה-20
הקהילות האשכנזיות באירופה שגשגו החל מאמצע המאה ה-19 ועד שנות ה-40 של המאה ה-20, עת פרצה השואה. ריבוי האוכלוסין יצר לחץ כלכלי הולך וגובר שהוביל להגירת כ-2.5 מיליון איש ממזרח אירופה,[30] רובם היגרו לארצות הברית. מבין המהגרים, עשרות אלפי יהודים עלו לארץ ישראל ובכך החלה הציונות המעשית. באותן שנים התרחשו שינויים פוליטיים ותרבותיים באירופה, שנתנו את אותותיהם גם על היהודים. כך, לדוגמה, שאבו יהודי אשכנז את רעיון הלאומיות מעמי אירופה, ונוסדו מספר תנועות יהודיות לאומיות: ציונות, בונדיזם, טריטוריאליזם יהודי, אוטונומיזם יהודי ולהן גוונים ותתי-זרמים. ב-1939 היוו האשכנזים כ-90% מהיהודים בעולם[31][32] ולהערכת סרג'ו דלה-פרגולה, נכון לשנת 2008, היוו כ-75%.[33] רובם המוחץ של הנרצחים בשואה היו מיהודי אשכנז, בעיקר ממזרח וממרכז אירופה. לאחר השואה והקמת מדינת ישראל, הידלדלה מאוד האוכלוסייה היהודית באירופה. את המכה הקשה ביותר ספגה יהדות פולין (בכלל זה יהדות ליטא), שמנתה כ-3 מיליון נפש, ונכחדה כמעט לגמרי. יהדות פולין וליטא הייתה מאורגנת בארגונים, במוסדות ובמפלגות חילוניים ודתיים, חלקם נהרסו כליל, וחלקם עברו לארצות הברית ולישראל. המאה ה-21
תפוצת יהודי אשכנז כוללת את ישראל, אירופה, דרום אמריקה, דרום אפריקה, אוסטרליה. ארצות הברית היא מקום ריכוזם הגדול ביותר במאה ה-21. נכון להיום, יוצאי ארצות אשכנז מהווים את הקבוצה הגדולה ביותר בעם ישראל, כ-75% מכלל היהודים בעולם. גנטיקה
בעשורים האחרונים זכתה הגנטיקה של יהודי אשכנז להתעניינות רבה במחקר הגנטי, ופורסמו מחקרים רבים בנושא זה. לפי הסברה המקובלת במחקר בן-זמננו, מקורה של יהדות אשכנז הן בעם ישראל הקדום והן מגרים שהצטרפו לעם היהודי במרוץ הדורות. כמחצית, או יותר ממחצית מהמטען הגנטי של יהודי אשכנז, מקורו במזרח התיכון הקדום.[34] מחקרים רבים שהתמקדו בחלק הזכרי של הגנום (המתבסס על כרומוזום Y העובר מאב לבנו) הראו כי מוצאם של רוב השושלות האבהיות של יהודי אשכנז הוא במזרח התיכון.[34][35] שושלות אבהיות אלו משותפות לאוכלוסיות יהודיות אחרות וכן לאוכלוסיות לא-יהודיות מודרניות אחרות באזור הלבנט, כמו הסורים, הלבנונים והפלסטינים, כמו גם לערביי מדינות המפרץ הפרסי.[34][36] טרם פורסמו מחקרים גנטיים שעורכים השוואה בין תושבי ישראל ויהודה בתקופת הברזל או בתקופת בית שני ליהודים בני זמננו, אך מחקרים שעסקו באוכלוסיות המזרח התיכון בתקופות קדומות יותר, בהן כנען בתקופת הברונזה והרי זגרוס בתקופה הכלקוליתית, חשפו קשר בין הדנ"א האוטוסומלי שנמצא בשלדים מאתרים שיושבו בידי אוכלוסיות האלו לבין זה של יהודים אשכנזים בני זמננו.[37][34] בה בעת, מחקרים אוטוסומליים מראים כי רוב המחצית השנייה של המטען הגנטי של אשכנזים מקורו ככל הנראה מאוכלוסיות אירופאיות, בעיקר מדרום אירופה (כולל איטלקים ויוונים). בגנטיקה האשכנזית קיימת גם תרומה גנטית מאזורים אחרים באירופה, ובהם צפון-מערב אירופה (בין 3% ל-8%) ומזרח אירופה (בין 8% ל-12% בממוצע). ככלל, השושלות האימהיות של רוב האשכנזים מקורן באירופה ובמזרח התיכון, ומיעוטן ממקומות לא צפויים, כדוגמת סין וצפון אפריקה.[34] 87.2% מהמטען הגנטי האוטוסומלי של יהודי אשכנז קשור לזה של יהודי ספרד, ונראה כי שתי האוכלוסיות מקורן באותה האוכלוסייה שחייתה במאה הראשונה עד השישית לספירה. 79.6% מהמטען הגנטי של יהודי אשכנז קשור לזה של הקהילה היהודית הרומניוטית ביוון. יהודים איטלקיים אשכנזים וספרדים חולקים גם דנא אוטוסומלי שמקורו צפון איטלקי, ואינו קיים אצל הרומניוטים. דנא צפון איטלקי זה מתבטא בכ-9% מהדנא האוטוסומלי היהודי-ספרדי, 10.8% מהדנא האוטוסומלי היהודי-אשכנזי, ו-13% מהדנא האוטוסומלי היהודי-איטלקי.[34] מחקרים גנטיים מראים כי האוכלוסיות היהודיות של דרום אירופה בעת העתיקה נוסדו על ידי גברים יהודים ממוצא ישראלי קדום, אשר נישאו לעיתים לנשים לא יהודיות שהתגיירו, בדרך כלל מרצון. מספר מועט של גברים לא יהודים גם כן התגיירו והצטרפו לקהילות אלו. נראה שנישואי תערובת עם גרים מאוכלוסיות מקומיות נמשכו במידה מצומצמת יותר גם לאחר שיהודים מהקהילות הללו היגרו לארצות מצפון לאיטליה, אף על פי שאין תיעוד רב לתופעה זו. ידוע למשל כי גברים ונשים גרמניים התגיירו והצטרפו לקהילות היהודיות שהתקיימו באזור בשלהי העת העתיקה ובימי הביניים המוקדמים, אך תופעה זו דעכה בעקבות התגברות הרדיפות נגד הקהילות היהודיות באותם האזורים.[34] במחקר שפורסם בדצמבר 2022, נעשה שימוש בנתוני גנום חדשים שהתקבלו מבית קברות יהודי מימי הביניים שהתגלה בעיר ארפורט שבגרמניה. מהמחקר עלה כי בארפורט התגוררו במאה ה-14 לפחות שתי קבוצות יהודיות קשורות זו בזו אך נבדלות גנטית: הראשונה קשורה קשר הדוק לאזור המזרח התיכון ודומה במיוחד לאוכלוסיות יהודיות מודרניות כדוגמת יהודי צרפת וגרמניה ויהודי טורקיה, ובקבוצה השנייה הייתה תרומה ניכרת מאוכלוסיית מזרח אירופה. בקרב אשכנזים שמוצאם ממזרח אירופה כבר לא ניתן למצוא את השונות הזו שאפיינה את קהילת ארפורט במאה ה-14, ובמקום זאת, הגנום שלהם מעיד על תערובת של שתי הקבוצות הללו (עם כ-60% מהקבוצה הראשונה ו-40% מהקבוצה השנייה), מה שעשוי להצביע על כך ששתי הקבוצות הללו התערבבו זו בזו לאורך השנים.[38] בקרב הציבור נשמעת לעיתים טענה כי מקור העיניים הכחולות והשיער הבלונדיני של חלק מהאשכנזים במקרי אונס של נשים יהודיות בידי קוזאקים בשנות ה-40 של המאה ה-16. ככל הנראה זהו מיתוס ותו לא, שכן אין ראיה לקלט גנטי (Y או אוטוסומלי) מהקוזאקים בקרב אשכנזים. למעשה, עולה כי התרומה הסלאבית לדנא האוטוסמלי של אשכנזים מקורה בנשים מפולין.[34] ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
