|
הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי
 המדינות המייסדות (1961) שאר המדינות  מדינות החברות בארגון מדינות מועמדות לכניסה מדינות בעלות מחויבות משופרת המפה מעודכנת לשנת 2019הארגון לשיתוף פעולה ולפיתוח כלכלי (באנגלית: OECD - Organisation for Economic Co-operation and Development; בצרפתית: Organisation de coopération et de développement économiques, OCDE) הוא ארגון בינלאומי של המדינות המפותחות המקבלות את עקרונות הדמוקרטיה הליברלית והשוק החופשי. מקורותיו בארגון לשיתוף פעולה אירופאי (Organisation for European Economic Co-operation - OEEC), שהוקם כארגון כלכלי מקביל לנאט"ו, וזאת כדי לעזור ליישם את תוכנית מרשל לבנייה מחדש של אירופה לאחר מלחמת העולם השנייה. לאחר מכן קיבל הארגון לשורותיו מדינות מחוץ לאירופה, ובשנת 1961 נקבע שמו הנוכחי. מנהלת הארגון יושבת בשאטו דה לה מואט (Château de la Muette) שבפריז, בירת צרפת. בארגון חברות 38 מדינות אשר מייצרות למעלה מ-60% מהתוצר העולמי. מדינות אלו חולקות ערכים משותפים של דמוקרטיה וכלכלת שוק חופשי ומשתפות פעולה אל מול האתגרים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים בעולם הגלובאלי. ה-OECD הוא פלטפורמה לדיון במדיניות, השוואת ביצועים, איתור פתרונות לקשיים וגיבוש קודים, עקרונות מנחים וסטנדרטים משותפים לביצוע מדיניות כלכלית וחברתית ברמה הלאומית. במסגרת הארגון כל מדינה חברה יכולה לתרום באופן משמעותי לקביעת מדיניות הארגון וניסוח קווי פעולה משותפים. מדינות חברותנכון לאמצע 2020 חברות בארגון 38 מדינות. מתוכן, קולומביה, קוסטה ריקה ומקסיקו מוגדרות כבעלות הכנסה בינונית (מסומנות ב-*) על ידי הבנק העולמי; שאר המדינות מוגדרות כבעלות הכנסה גבוהה.[1] המדינות המקימות16 המדינות הבאות הקימו את הארגון ב-1948:
שאר המדינות החברות22 המדינות הבאות הצטרפו לארגון לאחר הקמתו (המדינות מסודרות לפי סדר הצטרפותן, כאשר שנת ההצטרפות מופיעה בסוגריים):
השתתפות ישראלית
ישראל הייתה לחברה מלאה בארגון ב-7 בספטמבר 2010.[3][4] גם קודם להצטרפותה, במרבית התקשרויותיה עם מדינות אחרות באמנות למניעת כפל מס היא אימצה את אמנת המודל של ה-OECD. בשנת 2006 שינה בנק ישראל את שיטת החישוב של התמ"ג הישראלי כך שיתאים לשיטות החישוב של הארגון כדי לאפשר את הצטרפות ישראל אליו. קודם הצטרפותה, ישראל בדרך כלל השוותה את עצמה לסטטיסטיקה שהארגון מפרסם, ולרוב היא קיבלה ציונים נמוכים בהשוואה לרוב המדינות בארגון. ב-16 במאי 2007 פתח ה-OECD בשיחות עם ישראל אודות הצטרפותה העתידית לארגון כחברה מלאה. בנוסף לישראל, פתח הארגון בשיחות הצטרפות גם עם רוסיה, אסטוניה, סלובניה וצ'ילה.[5] במאי 2009 הצטרפה ישראל לאמנה למניעת השוחד של מדינות ה-OECD בחיקוק עבירה של שוחד גם מחוץ לישראל, על יצואן או חברה המציעים שוחד לעובד ציבור זר. החוק ישים במיוחד כלפי מדינות עולם שלישי, שם נהוג לקדם עסקות באמצעות שוחד.[6] באוגוסט 2009 הגיעה לישראל משלחת מטעם הארגון והגישה המלצות שונות, אחת העיקריות שבהן נוגעת להפחתת המעורבות הממשלתית בחקלאות הישראלית.[7] המלצה נוספת של הארגון היא פיצול תפקיד היועץ המשפטי לממשלה והתובע הכללי. עמדת הארגון היא שמילוי שני התפקידים בידי אדם אחד, מפריע לטיפול משפטי אובייקטיבי, ומערב בין אינטרסים פוליטיים לכלכליים.[8] ב-19 בינואר 2010 פרסם הארגון דו"ח הקובע שאם מדינת ישראל תצטרף לשורותיו, היא תהיה המדינה בעלת שיעורי העוני הגדולים ביותר בארגון. בנוסף, הוא גם קבע שמדינת ישראל מפולגת מבחינה חברתית ובעלת פערים כלכליים רבים בין שכבות האוכלוסייה.[9] עם זאת, העוני הנמדד בדו"ח הזה הוא עוני יחסי ולא עוני אבסולוטי, ולכן קובע רף שונה להחשבתם של אזרחים לעניים בכל מדינה ומדינה. למשל, מבחינת תמ"ג לנפש, ישראל ממוקמת בטבלאות הארגון כמדינה ממוצעת ביחס לשאר החברות בארגון, נכון לשנת 2021, עם 23 חברות בארגון שמקדימות אותה, ו-16 חברות בארגון שמפגרות אחריה.[10] במיקום דומה נמצאת ישראל גם ב"מדד החיים הטובים" של הארגון, עם 22 חברות בארגון שמקדימות אותה, ו-15 מדינות בארגון שמפגרות אחריה, נכון לשנת 2020.[11] לפי אתר הארגון, מצבה היחסי מסוכם כך: "ישראל מציגה ביצועים טובים במספר ממדים של רווחה לעומת מדינות אחרות, לפי 'מדד החיים הטובים'. ישראל עולה על הממוצע, בבריאות, בקשרים חברתיים, ובשביעות רצון מהחיים. היא מתפקדת נמוך יותר באיכות הסביבה", בעוד שבשאר הממדים היא נמצאת סביב הממוצע.[12] מזכ"ל הארגון, אנחל גורייה, שביקר בישראל בינואר 2010, דיבר על שלוש בעיות שעיכבו את הצטרפות ישראל לארגון: אופן המימוש של האמנה למניעת שוחד, התייחסות ישראל לקניין רוחני והכללת מזרח ירושלים ורמת הגולן בסטטיסטיקה של ישראל. הוא צפה כי ישראל תצורף לארגון עד מאי 2010.[13] בנושא הקניין הרוחני, הארגון דורש מישראל, להאריך את זמן תוקף הפטנט עבור תרופות, כך שיידרש זמן רב יותר עד שיתאפשר לייצר מקבילה גנרית.[14] סגן שר הבריאות דאז, יעקב ליצמן, התנגד לשינוי החוק, מכיוון שזה "יפגע בבריאות תושבי מדינת ישראל ויפחית את הנגישות לתרופות זולות ובטוחות". ליצמן אף טען שהחוק בישראל כיום אינו שונה מהחוק במרבית המדינות החברות בארגון.[15] בתחילת מאי 2010 הפעילה הרשות הפלסטינית מאמצים דיפלומטיים כדי למנוע את הצטרפות ישראל לארגון, אך ללא הצלחה.[16] ב-10 במאי 2010 הצביעו שגרירי כל המדינות החברות בארגון בעד הזמנת ישראל להצטרף לארגון.[17] שר האוצר, יובל שטייניץ, הגיב ואמר, כי זה הארגון היוקרתי ביותר אליו התקבלה ישראל מאז קבלתה לאו"ם.[18] ב-29 ביוני 2010 נחתם בשגרירות ישראל בצרפת הסכם ההצטרפות של ישראל לארגון.[19] ב-23 באוגוסט 2011 אמר החשב הכללי לשעבר ירון זליכה, על בוש הבן - אשר בשעת הצטרפות ישראל לארגון היה נשיא אמריקני בדימוס - ואשר למעשה סיים לכהן בתור נשיא כשנתיים לפני מועד הצטרפותה, כי הוא אמר למדינות-הארגון בתקופת כהונתו כי "עד שישראל לא מתקבלת אף מדינה לא תתקבל".[20] בפועל, בזמן כהונתו לא התקבלה אף מדינה לארגון. ישראל התקבלה אליו רק בתקופת כהונת הנשיא האמריקני הבא, ברק אובמה, אחרי שבמהלכה - כבר התקבלו לארגון צ'ילה וסלובניה - ולפני שהתקבלה אסטוניה חודשים ספורים אחרי הצטרפות ישראל. למעשה, מאז הצטרפותה צורפו לארגון עוד חמש מדינות, נכון לתחילת שנת 2023. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg)
