לפי שיטת הקצאת כתובות האתרים באינטרנט, הכתובות מחולקות למתחמים (domain) המופרדים ביניהם על ידי נקודות. המתחם העיקרי, המופיע בצד ימין, מכונה סיומת אינטרנט או באנגלית Top-level Domain. סיומות אלו מוקצות על ידי ארגון ה-ICANN.
ישנם שני סוגים של סיומות אינטרנט: סיומות כלליות (gTLD) וסיומות מדינה (ccTLD). סיומות מדינה הן בעלות שתי אותיות, וסיומות כלליות הן בעלות שלוש אותיות או יותר. מבין הסיומות הכלליות ישנן כאלה שבשימוש בין-לאומי ומנוהלות באופן חופשי ואחרות שנמצאות בשליטת הממשל של ארצות הברית.
סיומות גנריות
הסיומות הללו המכונות (gTLD's (Generic top-level domains נועדו לשימוש כללי, חופשי ובין-לאומי, וכיום כל אדם יכול לרשום על שמו כל כתובת פנויה בעלת אחת מסיומות אלה במחיר השווה לכל נפש. כאשר הן הוקצו לראשונה בשנת 1985 הן כללו את הסיומות שבשימוש הממשל האמריקאי (ראו להלן) ואת:
בשנת 1988, לאחר בקשה מארגון נאט"ו, נוספה גם הסיומת int. לציון ארגונים בין-לאומיים, והארגון הפסיק בהדרגה להשתמש בסיומת .nato.
לאחר הגאות בשימוש באינטרנט בשנות ה-90 נוצר מחסור בכתובות לאתרים בסיומות הכלליות. כמו כן נוצר צורך לבדל סוגי אתרים שלא התאימו לשלוש הקטגוריות של com, org ו-net. לדוגמה: אתרים אישיים של אנשים פרטיים. כתוצאה מכך הוקצו בשנת 2000 שבע סיומות חדשות:
התהליך של הוספת סיומות אינטרנט כלליות חדשות המשיך לעורר דיונים וסערות רבות בארגון האינטרנט הבין-לאומי (ICANN), ובמשך מספר שנים החל תהליך של הוספת סיומות נוספות למרחב האינטרנט.
בשנת 2005 הושקה הסיומות הראשונה שסימלה תחום של אזור (לא מדינה ולא סיומת גנרית) – לאיחוד האירופי eu. וב-2007 נוספה הסיומת התואמת לאסיה: asia.
כחלק מתהליך פתיחת סיומות חדשות ב-2012 החל תהליך דמוי מכרז, של הגשת בקשות לקבלת זכות לפתיחת סיומות גנריות חדשות. עלות הגשת הבקשה בלבד עמדה על 185,000 דולר ארצות הברית, וכן נדרשה השקעה של מאות אלפי דולרים נוספים, בהכנת תוכניות עסקיות ומשפטיות לכל מי שביקש לרשום סיומת. העלות המוערכת להתמודדות על סיומת עמדה על כחצי מיליון דולר, כאשר לא היו הגשות כפולות של גורמים שונים לאותה סיומת (אז, עלו המבקשים החופפים למכרז של כל המרבה במחיר). תהליך פתיחת הסיומות החדשות כלל כמה סוגי בקשות: סיומות גנריות (כלליות), סיומות למותגים (brand.), סיומות גאוגרפיות (ערים, אזורים וכדומה), סיומות בשפות שונות מאנגלית (IDN's) – שכלל מספר עשרות של בקשות ב-10 שפות שונות – סינית, ערבית, רוסית, הינדי, גרמנית, קוריאנית, יפנית, בולגרית, תאי ועברית.
בסך הכל הוגשו מעל ל-2,000 בקשות, ומתוכן ייפתחו כ-1,400 סיומות חדשות בכל הקטגוריות הנ"ל. תהליך פתיחת הסיומות החל בפועל בנובמבר 2013 ויימשך כשנתיים.
סיומות גנריות בשימוש הממשל של ארצות הברית
האינטרנט החל כיוזמה של הממשל האמריקאי. מסיבה זו מנגנון הכתובות נוצר במקור רק לשימוש אתרים בארצות הברית. לכן, הממשל האמריקאי עושה שימוש בסיומות אינטרנט גנריות לצרכיו. לארצות הברית יש סיומת משלה (us.) אבל נעשה בה שימוש מועט יחסית.
לכל מדינה מוקצית סיומת משלה לפי הסימול הסטנדרטי של שתי אותיות לטיניות של אותה מדינה (תקן בין-לאומי ISO 3166-1). אתרים בארצות הברית, מייסדת האינטרנט, פטורים מסיומת זו (אף על פי שהסיומת "us." שמורה למדינה זאת).
יש 244 סיומות אינטרנט כאלו (הרשימה המלאה, למטה) חלקן בשימוש מאוד נרחב ואילו חלקן מוקצה למדינות ושטחים אוטונומיים חסרי תושבים (לדוגמה: io. שמוקצה לטריטוריות הבריטיות באוקיינוס ההודי, קבוצת איים שמאוכלסים רק על ידי בסיס אמריקאי יחיד).
כל הכתובות מתחת לסיומת המדינה מנוהלות על ידי הממשלה או איגוד האינטרנט המקומי באותה המדינה. בכל מדינה יש מדיניות שונה של הקצאה כתובות ואילו אתרים יכולים להרשם מתחת. בקנדה, בבולגריה, בצרפת, בנורווגיה ובפורטוגל למשל, רק אזרחי המדינה יכולים לרשום אתרים בסיומת שלה (ca. בקנדה, bg. בבולגריה, fr. בצרפת, no. בנורווגיה ו-pt. בפורטוגל). רק אזרחי איטליה ומדינות האיחוד האירופי רשאים לקנות מתחמים עם הסיומת it. איטליה. מדינות אחרות לעומת זאת מרשות לכל אדם לרשום כתובת וכך נוצר מצב שבמדינות שלהן סיומות פשוטות או בעלות משמעות מיוחדת (לדוגמה: טונגה – to., טובאלו – tv. או איי קוקוס – cc.) נרשמים אתרים שאין להם קשר למדינה (לדוגמה go.to) והקצאת הסיומות הופכת להיות מקור הכנסה כספי למדינה.
חלק מהמדינות מפעילות שמות מתחם משניים (second level domain) כגון co.il. או gov.il. בישראל. במדינות אחרות נרשמים האתרים השונים ישירות מתחת לסיומת המדינה (לדוגמה yahoo.fr בצרפת).
יש מספר יוצאי דופן למדינות בעלות סיומת ששונה מהתקן הבין-לאומי. ביניהם הסיומת su. שהייתה שייכת לברית המועצות, שהתפרקה, ומדינות שאימצו שמות לא תקניים כגון בריטניה, המשתמשת ב-uk במקום ב-gb.
רשאים לעשות שימוש בסיומת זו אזרחי בולגריה וחברות מסחריות בולגריות או כאלו שיש להן סניף בבולגריה. עקב עלות גבוהה יחסית של רישום שמות מתחם בבולגריה והביורוקרטיה הכרוכה ברישום זה, נעשה בבולגריה שימוש רב בשמות מתחם אחרים (למשל .com).
שלטונות האי, כמקור למטבע זר, מסרו את ניהול רישום שמות המתחם לחברת VeriSign, אשר במסע שיווק מוצלח הצליחה למכור שמות מתחם רבים, הן בשל הקרבה הלשונית בין cc לבין com, והן לגופים ששמם מורכב מראשי תיבות האותיות CC.
סיומת זו משמשת את צרפת ביחד עם .re (המשמשת את ראוניון) ו-.tf (המשמשת את הארצות הדרומיות והאנטארקטיות של צרפת), הסיומת מנוהלת על ידי AFNIC. מלבד סיומות אלו, AFNIC מחזיקה בזכות ליצור סיומות מדרגה שנייה בשביל ענפים בתעשייה. רק אזרחי צרפת יכולים לקנות את שם התחום (דומיין) הזה.
תתי הסיומות: gov.in, mil.in, ac.in, edu.in, res.in. רישום הדומיינים מתבצע על ידי חברת INRegistry בשם איגוד האינטרנט ההודי National Internet Exchange of India. מדיניות הרישום היא ליברלית מאוד וניתן לרשום סיומות כלליות רבות. חלקם רק לארגונים הודיים וחלקם פתוחים לרישום לציבור הרחב.
רק אזרחי האיחוד האירופי יכולים לקנות מתחמים עם סיומת זו. יש ביקוש לשמות מתחם עם הסיומת it מצד דוברי שפות אחרות ובראשן אנגלית בה יש למילה IT משמעות משל עצמה.
הסיומת md קרצה לקהיליה הרפואית כי זהו הכינוי לרופא. לכן אתרים רבים הקשורים לרפואה רכשו דומיין עם סיומת זו. חברת MaxMD קיבלה את הזיכיון למכור שמות דומיין מתאימים.
הגדה המערבית וחבל עזה. סיומת זו נהנית מביקוש למטרות Domain hack היות שיש מילים רבות באנגלית המסתיימות באותיות ps. ניהול שמות המתחם מתנהל בהשגחת שר התקשורת הפלסטיני.
הסיומת הפכה למקור למטבע חוץ עבור המדינה וזאת מאחר שצמד האותיות TM מסמלות סמל מסחרי. חברות שונות רכשו שמות מתחם עם סיומת זו. לדוגמה, חברת אינטל רכשה את שמות המתחם www.intel.tm, www.pentium.tm ועוד.
