|
מקדוניה הצפונית
רפובליקת מָקֵדוֹנְיָה הצפונית (במקדונית: Република Северна Македонија, באלבנית: Republika e Maqedonisë së Veriut) היא מדינה השוכנת בדרום-מזרח אירופה, ללא מוצא לים, ואשר גובלת ביוון בדרום, באלבניה במערב, בסרביה ובקוסובו בצפון, ובבולגריה במזרח. הרפובליקה קיבלה עצמאות ב-1991 בעקבות פירוק הרפובליקה הפדרלית הסוציאליסטית של יוגוסלביה. בארגונים בין-לאומיים היא נקראה "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה", ובשנת 1993 התקבלה לאו"ם בשם הזמני "the former Yugoslav Republic of Macedonia" (בראשי תיבות: FYROM). שם המדינההשם "מקדוניה" הוא גם שמו של המחוז בצפון יוון הגובל ברפובליקה. המחוז היווני נקרא על שם ממלכת מקדוניה העתיקה, שהתקיימה מצפון ליוון והתאחדה איתה באמצע המאה הרביעית לפני הספירה, בימי פיליפוס השני. גם רפובליקת מקדוניה הצפונית ביקשה לאמץ סמלים הקשורים בממלכת מקדוניה העתיקה (דוגמת שמש ורגינה), אולם מחאה חריפה מצד יוון הביאה לשינוי דגל הרפובליקה. יוון התנגדה לא רק לסמליה של הרפובליקה כי אם גם לשמה, ולפיכך כונתה המדינה בארגונים בין-לאומיים "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה". החל מתחילת שנת 2018 ניהלה המדינה מגעים עם יוון בנוגע לשינוי שמה הרשמי. ב-28 בפברואר של אותה שנה, הכריז הנשיא היווני פרוקופיס פבלופולוס כי מקדוניה הציעה ארבעה שמות חלופיים לשמה – הרפובליקה של מקדוניה הצפונית, רפובליקת מקדוניה העילית, הרפובליקה של ורדאר מקדוניה ורפובליקת מקדוניה (סקופיה).[6] ביוני 2018, הגיעו ממשלות מקדוניה ויוון להסכמה על השם הרפובליקה של מקדוניה הצפונית (במקדונית: Република Северна Македонија). על מנת להיכנס לתוקף, שינוי זה הצריך שינוי בחוקה ומשאל עם.[7] משאל העם על שינוי שם המדינה נערך ב-30 בספטמבר 2018, אולם עקב קריאה לחרם של האופוזיציה אחוז ההצבעה עמד על כ-37% בלבד, ולא הגיע ל-50% הדרושים כדי שייחשב תקף.[8] ב-11 בינואר 2019 קיבל הפרלמנט המקדוני החלטה ברוב של 81 קולות לשנות את שמה של המדינה ל"מקדוניה הצפונית",[9] וב-25 בינואר אישר בית המחוקקים היווני את שינוי השם.[10] ב-12 בפברואר 2019 השינוי הרשמי נכנס לתוקפו.[11] היסטוריה
     השטח הנשלט על ידי הרפובליקה המקדונית היה בעבר החלק הדרומי ביותר של יוגוסלביה. גבולותיו הנוכחיים תוקנו זמן קצר לאחר מלחמת העולם השנייה כאשר ממשלת יוגוסלביה ייסדה את הרפובליקה העממית של מקדוניה, ובכך הכירה באזור כשייך לאומה נפרדת בתוך יוגוסלביה. האזור שבו שוכנת מקדוניה היה בעבר תחת שליטתן של מספר מדינות עתיקות ואימפריות לשעבר. המדינה המתועדת הראשונה בטריטוריה זו הייתה ממלכת פאיוניה. האזור עבר לשליטתה של ממלכת מוקדון העתיקה (שבמקור הייתה במקדוניה היוונית של ימינו),[12] הרפובליקה הרומית, האימפריה הביזנטית, האימפריה הבולגרית, האימפריה הסרבית והאימפריה העות'מאנית. בשלהי המאה ה-6 לספירה, התפוררה השליטה הביזנטית באזור, ושבטים סלאבים פלשו אליו מהצפון. שבטים אלה הטמיעו בתוכם את תושבי האזורים דוברי היוונית, לטינית, אילירית ותראקית (אזורים אלה הם הרפובליקות של מקדוניה ובולגריה בימינו), והם יצרו את האימפריה הבולגרית הראשונה, שמרכזה היה בעיר אוחריד.[13] הפולשים הסלאביים למקדוניה הביזנטית התארגנו בחברות מפוזרות עצמאיות שנקראו על ידי היוונים סקאביניאני. הם הטילו מספר מצורים על ערים מקדוניות יווניות מרכזיות כגון סלוניקי, אבל לא הצליחו לכבוש אותן.[14] הסקאביניאנים הובסו על ידי האימפריה הביזנטית, שהכניעה או גירשה את הפולשים הסלאביים מחצי האי היווני בשלבים.[14] החיסול של היסוד הסלאבי במקדוניה היוונית-ביזנטית הגיע לשיאו בימיו של יוסטיניאנוס השני, שנאמר עליו כי הצליח להעביר 200,000 מהם ממקדוניה אל אנטוליה.[14] השבטים הסלאביים באזור הרפובליקה של מקדוניה שבימינו (אז חלק מבולגריה) קיבלו את הנצרות כדת שלהם בערך בסביבות המאה ה-9, במהלך שלטונו של בוריס הראשון, מלך בולגריה. היוצרים של האלפבית הגלגוליטי, הנזירים הביזנטיים-יווניים הקדושים קירילוס ומתודיוס, בהנחייתו של הפטריארך מקונסטנטינופול, קידמו את הנצרות ועודדו ידיעת קרוא וכתוב בקרב האנשים הסלאביים. העבודה שלהם הייתה מקובלת מאוד בבולגריה של ימי הביניים ונמשכה על ידי קלמנט מאוחריד, יוצרו של האלפבית הקירילי ושל נָאוּם הקדוש מאוחריד, מייסדי בית הספר לספרות של אוחריד. הביזנטים החזירו לעצמם את השליטה המלאה בבלקנים בראשית המאה ה-11, אולם בשלהי המאה ה-12 הסירוב הביזנטי לוותר על האזור גרם ללידתה של האימפריה הבולגרית השנייה. האימפריה נתקלה במהרה בקשיים פוליטיים, והאזור הגאוגרפי הרחב של מקדוניה נפל שוב לידיה של האימפריה הביזנטית. במאה ה-14, הוא הפך לחלק מהאימפריה הסרבית, ואילו רק כמה עשורים לאחר מכן הוא עבר לידיים עות'מאניות, והוא נשאר תחת שלטונן למשך חמש מאות השנים הבאות. השלטון העות'מאני באזור נחשב לקשוח. אחת ההתנגדויות הראשונות לשלטון העות'מאני הייתה ב-1689 כאשר פרץ מרד קארפוש. מספר תנועות שמטרתן הייתה עצמאות למקדוניה החלו לקום בשלהי המאה ה-19, כאשר המפורסמת שבהן הייתה הארגון המהפכני המקדוני הפנימי (IMRO). לארגון לא הייתה זהות אתנית כלשהי, והוא היה פתוח רשמית "לכל אחד שחש את עצמו כמקדוני", אולם, רוב חבריו היו דוברי סלאבית/בולגרית.[15] ב-1903 ארגן IMRO את המרד האילינדני-פראובראז'ני נגד העות'מאנים, שלאחר ההצלחות הראשונות כולל הקמתה של רפובליקת קרושבו, רוסק במחיר דמים גבוה. המרד ויצירתה של רפובליקת קרושבו נחשבים כאבן הפינה להקמתה של הרפובליקה של מקדוניה. בעקבות המלחמות הבלקניות מ-1912 ו-1913 והתפוררותה של האימפריה העות'מאנית, האזור המורחב של מקדוניה חולק בין יוון, בולגריה וסרביה. הטריטוריה של רפובליקת מקדוניה של ימינו נקראה "סרביה הדרומית". לאחר מלחמת העולם הראשונה, סרביה הפכה לחלק מממלכת הסרבים, הקרואטים והסלובנים. ב-1929 נקראה הממלכה מחדש בשם האימפריה היוגוסלבית וחולקה למחוזות שנקראו Banovinas. האזור שכונה "סרביה הדרומית" (החלק הצפון מערבי של מקדוניה הנקרא גם וארדאר מקדוניה), כולל כל השטח של מקדוניה של ימינו, נודע בשם מחוז וראדאר של הממלכה היוגוסלבית. ב-1941 יוגוסלביה נכבשה על ידי מדינות הציר ומחוז וארדאר חולק בין בולגריה ואלבניה (שהייתה תחת כיבוש איטלקי). מגויסים מקומיים ומתנדבים יצרו את הארמייה הבולגרית ה-5, שבסיסה היה בסקופיה, והייתה אחראית לאיסוף והגירוש של 7,000 יהודים מסקופיה וביטולה, למשך חודש גם הוקמה מדינת בובות של גרמניה בשם "מקדוניה העצמאית" אך זו פורקה תוך פחות מחודשיים. השלטון הנוקשה עודד מספר מקדונים לתמוך במחתרת הקומוניסטית הפרטיזנית של יוסיפ ברוז טיטו. לאחר סוף מלחמת העולם השנייה, כאשר טיטו התמנה לנשיא יוגוסלביה, נוסדה "הרפובליקה העממית של יוגוסלביה". "הרפובליקה העממית של מקדוניה" הפכה לאחת משש הרפובליקות בפדרציה היוגוסלבית. בעקבות שינוי שם הפדרציה ל"רפובליקה הסוציאליסטית הפדרלית של יוגוסלביה" ב-1963, שונה שמה של הרפובליקה העממית של מקדוניה בהתאם, ומאותו רגע היא נקראת הרפובליקה הסוציאליסטית של מקדוניה. המילה "סוציאליסטית" הושמטה משמה ב-1991 כאשר היא נפרדה ללא מלחמה מיוגוסלביה. המדינה מציינת באופן רשמי את ה-8 בספטמבר כיום העצמאות שלה, כאשר מציינים גם את משאל העם שתמך בעצמאות מיוגוסלביה, אף על פי שהוא התיר השתתפות עתידית באיחוד עם מדינות לשעבר של יוגוסלביה. חג רשמי נוסף הוא היום של תחילת המרד האילינדני-פראובראז'ני ב-2 באוגוסט. הרפובליקה של מקדוניה לא הייתה מעורבת במלחמות היוגוסלביות של ראשית שנות ה-90. הוסכם על מספר שינויים קלים בגבולותיה עם יוגוסלביה על מנת לפתור כמה בעיות שהתעוררו בסימון הגבולות. אולם, יציבותה עורערה במידה רבה במהלך מלחמת קוסובו ב-1999, כאשר 360,000 (מספר משוער) פליטים אלבניים (אתניים) מקוסובו מצאו מקלט במדינה. אף על פי שהם עזבו זמן קצר לאחר המלחמה, זמן לא רב לאחר מכן, רדיקלים אלבניים משני צידי הגבול דרשו לתת אוטונומיה או עצמאות לאזורים ברפובליקה המאוכלסים באלבניים. בין מרץ ליוני 2001 פרץ עימות קצר בין הממשלה ומורדים אלבניים אשר התרחש ברובו בצפון ובמערב המדינה. מלחמה זו הסתיימה עם התערבותו של כוח שמירת הפסקת אש מטעם נאט"ו. בהסכם אוחריד, הממשלה הסכימה לתת כוח פוליטי גדול יותר והכרה תרבותית למיעוט האלבני. הצד האלבני וויתר על דרישותיו להיפרדות טריטוריאלית והכיר באופן מלא בכל המוסדות המקדוניים. בנוסף, לפי הסכם זה, המורדים יתפרקו מנשקם וימסרו אותו לכוחות נאט"ו. ב-2005, המדינה קיבלה מעמד רשמי של מועמדת להצטרפות לאיחוד האירופי, בשם "הרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה". הצטרפותה של מדינה חדשה לאיחוד האירופאי מותנית בהסכמת כל החברות הנוכחיות. כל עוד לא הסכימו יוון והרפובליקה היוגוסלבית לשעבר של מקדוניה על שם מוסכם – התנגדה יוון לצירוף. עתה, משהושג הסכם בין שתי המדינות, נפתחה הדרך לצירוף מקדוניה הצפונית לאיחוד האירופאי. בהמשך התנגדה בולגריה לצירוף בטענה שהעם המקדוני, ההיסטוריה שלו ושפתו אינם אלא חלק מהתרבות הבולגרית ועל מקדוניה הצפונית להכיר בכך.[16] לאחר כמה שנים, הצדדים הסכימו על פשרה.[17] פוליטיקהמקדוניה חברה באו"ם, במועצת אירופה, בארגון המדינות הדוברות צרפתית, בארגון הסחר העולמי ובארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה. מקדוניה מועמדת להצטרף לאיחוד האירופי מאז דצמבר 2005 ומאז 2019 היא גם חברה בברית נאט"ו. הרפובליקה של מקדוניה היא דמוקרטיה פרלמנטרית עם ממשלה ביצועית המורכבת מקואליציה של מפלגות החברות בבית הנבחרים ורשות שופטת עצמאית עם בית משפט לחוקה. באספת בית הנבחרים של מקדוניה הצפונית יש 120 מושבים וחבריה נבחרים אחת לארבע שנים. תפקידו של נשיא הרפובליקה הוא בעיקר טקסי, כאשר הכוח האמיתי נתון בידיו של ראש הממשלה. הנשיא הוא המפקד העליון של הכוחות המזוינים של מקדוניה והוא גם נשיא מועצת הביטחון של המדינה. נשיא הרפובליקה נבחר אחת לחמש שנים והוא או היא יכולים להיבחר פעמיים לכל היותר (מצב דומה לזה שבארצות הברית). הנשיא הנוכחי, שנכנס לתפקידו ב-2019, הוא סטבו פנדרובסקי. עם העברת החוק החדש והבחירות שהיו ב-2005, התפקידים המקומיים של הממשלה התחלקו בין 78 עיריות. עיר הבירה, סקופיה, נשלטת כקבוצה של עשר עיריות שמתייחסים אליהן ביחד כאל "העיר של סקופיה". עירייה ברפובליקה של מקדוניה היא יחידה של ממשל עצמי. עיריות שכנות רשאיות ליצור קשרי מסחר ושיתוף. הכוח השיפוטי נמצא בידי בתי המשפט, כאשר בראש המערכת נמצא בית המשפט העליון, בית המשפט לחוקה ובית המשפט של הרפובליקה. אספת הנבחרים ממנה את השופטים. הנטייה הפוליטית העיקרית של המדינה היא בין המפלגות הפוליטיות הנשענות על הרוב האתני המקדוני לבין המפלגות המתבססות על המיעוט האלבני. הנושא של איזון הכוח בין שתי הקהילות גרם למלחמה קצרה ב-2001, שלאחריה הושג הסכם על חלוקת הכוח. באוגוסט 2004, הפרלמנט של הרפובליקה העביר חוק ששינה את הגבולות הפנימיים במדינה ונתן יותר אוטונומיה לאלבנים באזורים שבהם הם מהווים את רוב האוכלוסייה. לאחר קמפיין קדם-בחירות בעייתי, המדינה עברה חילופי ממשלה דמוקרטיים בבחירות שהיו ב-5 ביולי 2006. תוצאת הבחירות הייתה ניצחון מכריע של מפלגת המרכז-ימין VMRO-DPMNE שבראשה עמד ניקולה גרואבסקי. החלטתו של גרואבסקי לכלול את המפלגה הדמוקרטית של האלבנים בממשלה החדשה, במקום את השיתוף של מפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה עם המפלגה לשגשוג דמוקרטי, שזכו ברוב הקולות האלבניים, הציתה מחאות נרחבות בחלקים במדינה שבהם יש ריכוזים גדולים של אוכלוסייה אלבנית. השיתוף בין שתי המפלגות הללו התפרק ב-2008, ומפלגת האיחוד הדמוקרטי לאינטגרציה נכנסה לקואליציה עם מפלגת השלטון VMRO-DMPNE במאמץ לפתור את המחלוקות בין שתי המפלגות ולתמוך בשאיפות של המדינה בנוגע להצטרפות לאיחוד האירופי ולנאט"ו. צבא
הצבא של הרפובליקה של צפון מקדוניה הוא כוח ההגנה של מקדוניה הצפונית המורכב מצבא היבשה וחיל האוויר; היא אחראית על הגנת הריבונות הטריטוריאלית של צפון מקדוניה. ברשותו כוח אדם של כ-12,000 איש. שתי זרועות הצבא העיקריות הן בסדר גודל של חטיבה (מקבילתה באוויר). במרץ 2020, הפכה מקדוניה הצפונית לחברה מלאה בנאט"ו[18]. כלכלה  השטח המיוער תופס יותר משליש משטח המדינה, כרבע משטח המדינה משמש למרעה וכ-16% ממנו מעובד. הגידולים העיקריים הם חיטה, תירס, כותנה וטבק. במדינה עדר של כ-300,000 ראשי בקר ו-2.2 מיליון כבשים (1992). התעשייה קטנה, אבל קיימת כרייה של מחצבים, בעיקר פחם חום, עופרת, ברזל, נחושת וגופרית. הרפובליקה של מקדוניה נחשבת למדינה עם תעשייה מפותחת למחצה, בעלת צמיחה מתמשכת בייצור התעשייתי. תהליך השינוי בכלכלה החל ב-1995 כאשר הממשלה חתמה על הסדרים עם קרן המטבע הבין-לאומית ועם הבנק העולמי. כלכלת המדינה פתוחה ומשתלבת בתוך המסחר הבין-לאומי, עם יחס מסחר-תוצר מקומי גולמי כולל של 79.5%. המגזרים החשובים ביותר הם חקלאות ותעשייה. מגזר השירותים גדל גם כן במהלך השנים האחרונות. לכוח העבודה יש חינוך תחרותי וכישורים, אולם חסרות לו עבודות מתאימות, מה שגורם לבריחת מוחות. המדיניות הכלכלית של המדינה היא למשוך משקיעים זרים ולהגדיל את אחוז התעסוקה. אחד המאפיינים הבולטים של כלכלת המדינה הוא המדיניות הפיסקלית ששמרה על יציבות הדינר המקדוני למשך תקופה ארוכה. המדינה עושה מאמצים לפתח מגזר יזמות בגודל בינוני. במבט לאחור, מקדוניה, ביחד עם מונטנגרו, בוסניה והרצגובינה וקוסובו, השתייכה לאזורים הפחות מפותחים ביוגוסלביה לשעבר. היא סבלה מקשיים כלכליים חמורים לאחר שקיבלה את עצמאותה, כאשר השוק היוגוסלבי הפנימי התמוטט והסובסידיות מבלגרד הפסיקו. בנוסף, היא עמדה בפני אותן בעיות שעמדו בפני מדינות מזרח אירופיות סוציאליסטיות לשעבר במהלך המעבר לכלכלת שוק. נתיב מסילת הרכבת העיקרי שלה, דרך סרביה, נשאר בלתי אמין ועלויות המעבר דרכו הן גבוהות, ולפיכך משפיע על היצוא הרווחי לשעבר של שוק הירקות שלה אל גרמניה. פריצתן של המלחמות היוגוסלביות והסנקציות שהוטלו על סרביה ועל מונטנגרו גרמו לנזק גדול לכלכלת המדינה, כיוון שבסרביה היו 60% מהשווקים לפני ההתפרקות של יוגוסלביה. כאשר יוון הטילה אמברגו סחר על הרפובליקה בשנים 1994–1995, הכלכלה הושפעה גם כן. עם סיום המלחמה הבוסנית בנובמבר 1995 וההסרה של האמברגו היווני הייתה רווחה מסוימת, אבל תחילתה של מלחמת קוסובו ב-1999 והמשברים האלבניים ב-2001 גרמו לאי יציבות נוספת בכלכלת המדינה. מאז סופו של האמברגו היווני, יוון הפכה לשותף העסקי החשוב ביותר של מקדוניה. חברות יווניות רבות קנו חברות ממשלתיות לשעבר במדינה. שותפות עסקיות חשובות אחרות הן גרמניה, איטליה וסלובניה. הכלכלה המקדונית התאוששה מאז באיטיות, אף על פי שהאבטלה הנרחבת, השוק האפור, השחיתות והמערכת המשפטית הבלתי יעילה באופן יחסי גורמים לקצב גידול נמוך ולבעיות משמעותיות. לרפובליקה עדיין יש את אחד מהתוצרים המקומיים הגולמיים הנמוכים באירופה. שיעור האבטלה הרשמי הוא 36%. גודלו של כוח העבודה הוא בקירוב 900,000 אנשים כאשר 320,000 מתוכם הם מובטלים. אולם, רבים מהמועסקים לא מדווחים. דבר זה משתקף בשוק האפור, שיש כאלה המעריכים את נפח הפעילות שלו בכ-20% מהתוצר המקומי הגולמי. הצמיחה בקושי הגיעה ב-2002 ל-0.9%, ואז 3.4%, 2.9%, 3.7% ו-3.2% בשנים שלאחר מכן. הממשלה הנוכחית הודיעה על תוכניות להפעיל מערכת של שיעור מס קבוע עם כוונה להפוך את המדינה למקום יותר מושך עבור משקיעים זרים. שיעור המס הקבוע יעלה ל-12% ב-2007 וירד ל-10% במהלך 2008. המטבע המקומי
הדינר (denar) (ברבים: denari, מקדונית: денар ו-денар, קוד המטבע: MKD) הוא המטבע של הרפובליקה של מקדוניה. הוא מתחלק ל-100 דני (deni). מקורו של השם דינר הוא מהשם של מטבעות הכסף של רומא העתיקה, הדינאריוס. גאוגרפיה_07.jpg)    שטחה של מקדוניה הוא 25,333 קמ"ר והיא נמצאת בדרום מזרח אירופה בקואורדינטות הגאוגרפיות 41°50′N, 22°00′E. אורך הגבולות של מקדוניה הוא 748 ק"מ, אותם היא חולקת עם סרביה (221 ק"מ) בצפון, בולגריה (148 ק"מ) במזרח, יוון (228 ק"מ) בדרום ואלבניה (151 ק"מ) במערב. מקדוניה היא פרוזדור מעבר עיקרי מאירופה המערבית והמרכזית אל הים האגאי ודרום אירופה ואל אירופה המערבית. האקלים שלה מאופיין על ידי קיץ וסתיו חמים ויבשים לעומת חורף קר עם שלגים עזים. המדינה היא חלק מהאזור הגדול יותר שנקרא גם כן מקדוניה, שממנו היא קיבלה את שמה. היא מנותקת מהים, אולם יש לה שלושה אגמים טבעיים: אגם אוחריד, אגם פרספה ואגם דויראן. שטח האגמים שלה הוא 477 קמ"ר ולפיכך שטח היבשה נטו הוא 24,856 קמ"ר. למקדוניה יש שלושה פארקים לאומיים (פליסטר, גאליצ'יצה, מאברובו) ושתי שמורות טבע (אזראני, ג'אסן). היא עשירה בכרום, עופרת, אבץ, מנגן, טונגסטן, ניקל, ברזל ברמה נמוכה, אזבסט, גופרית, עצים. פני הקרקע של מקדוניה הם בעיקר מחוספסים, והיא ממוקמת בין ההר סאר ובין ההר אוסוגובו שיוצרים את עמק הנהר וארדאר שחוצה אותה (והוא גם האזור הנמוך ביותר במדינה). שלושת האגמים שלה נמצאים ליד גבולות הרפובליקה הדרומיים, והם נחתכים על ידי הגבולות עם אלבניה ויוון. אוחריד נחשב אחד מהאגמים ובתי הגידול העתיקים ביותר בעולם. האזור פעיל מבחינה סייסמית והיו בו בעבר רעידות אדמה הרסניות, האחרונה שבהן ב-1963 כאשר סקופיה נפגעה קשות מרעידת אדמה חזקה, שבה נספו יותר מ-1,000 אנשים. למקדוניה יש גם נוף של הרים, המשתייכים לשני רכסים שונים: דינארסקה ורודופסקה. רכס דינארסקה הוא העתיק יותר וכתוצאה ממנו מתרחשת ארוזיה; הרכס רודופסקה הוא הצעיר יותר מביניהם ופני השטח שלו הם הרריים ומחוספסים. 12 ההרים הגבוהים במקדוניה הם: קוראב (2,764 מטרים), סאר (2,747), באבה (2,601), יאקופיצה (2,540), נידזה (2,521), דשאט (2,373), גאליצ'יצה (2,288), סטוגובו (2,273), יאבלאניצה (2,257), אוסוגובו (2,251), ביסטרה (2,163), פאלצ'קוביצה (1,754). אקליםהאקלים במקדוניה נע בין אקלים ים-תיכוני לאקלים יבשתי. עונת הקיץ חמה ויבשה, ואילו בעונת החורף הטמפרטורה נמוכה במידה בינונית. כמות המשקעים הממוצעת לשנה נעה בין 1,700 מ"מ באזור ההרים המערביים לבין 500 מ"מ בחלק המזרחי של המדינה. במקדוניה ישנם שלושה אזורי אקלים עיקריים: ים-תיכוני מתון, הרים ויבשתי מתון. האקלים לאורך עמקי וארדאר וסטרומיצה (הערים העיקריות הן גווגלייה, ואלאנדובו, דורייאן, סטרומיצה וראדוביש) הוא ים תיכוני מתון. האזורים החמים ביותר הם דמיר קאפייה וגווגלייה, היכן שהטמפרטורה מגיעה עד ל-40 מעלות בחודשי הקיץ. האקלים ההררי מאופיין בחורפים ארוכים ומושלגים ובקיצים קצרים. הטמפרטורה באביב נמוכה בהשוואה לסתיו. במקדוניה יש 30 תחנות לבקרת מזג אוויר. דמוגרפיהאוכלוסייהאוכלוסייתה של מקדוניה מונה כ-2,055,915 תושבים, לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 2002, כאשר 58% מהתושבים מתגוררים באזורים עירוניים. להלן רשימה של הערים הגדולות ביותר במקדוניה לפי מפקד האוכלוסין משנת 1994 כיוון שמפקד האוכלוסין מ-2002 לא כלל את גודל אוכלוסיית הערים, אך כן כלל את גודל האוכלוסייה של האזורים המנהליים:
קבוצות אתניותהקבוצה האתנית הגדולה ביותר במדינה היא המקדונים, שהם עם סלאבי. לפי מפקד האוכלוסין מ-2002, 1,297,981 תושבים הצהירו על עצמם כמקדונים, והם מייצגים 64.18% מכלל האוכלוסייה. בערך 535,000 אנשים הצהירו שהם אלבנים, והם מייצגים 25.2% מהאוכלוסייה. קבוצות אתניות קטנות יותר הן טורקים (77,959 או 3.85%), צוענים (53,879 או 2.66%), סרבים (35,939 או 1.78%), בוסנים (17,018 או 0.84%), ולאכים (9,695 או 0.48%) ואחרים (20,993 או 1.04%). מפקד האוכלוסין המקדוני מתעד את רוב הקבוצות האתניות, אולם הקבוצות הקטנות ביותר לא מקבלות ייצוג מספרי בדו"ח הסופי. מאז הקמת מקדוניה שוררת מתיחות אתנית בין התושבים ממוצא מקדוני שהם ברובם נוצרים אורתודוקסים לבין האלבנים שהם ברובם מוסלמים סונים. ב-2001 מרדו בדלנים אלבנים בממשלה, במהלך העימות נהרגו 80 בני אדם והוא הסתיים רק בהתערבות כוחות נאט"ו. במרץ 2012 פרצו עימותים נרחבים בין המקדונים הסלאבים לאלבנים ועשרות אזרחים נפצעו.[19] שפותתושבי מקדוניה מדברים במגוון שפות, והדבר משקף את הגיוון האתני שבמדינה. השפה הרשמית והנפוצה ביותר היא מקדונית, שמשתייכת לענף של קבוצת השפות הדרום סלאביות. מבחינה מבנית, היא קרובה לבולגרית יותר מאשר לכל שפה סלאבית אחרת. הצורה הנוכחית שלה נקבעה באופן רשמי לאחר מלחמת העולם ה-2 ומאז המלחמה הופיעה מסורת ספרותית משגשגת. שפות אחרות שמדוברות במדינה הן אלבנית, בולגרית, רומאני (מדוברת על ידי צוענים), טורקית, סרבית, ולאכית (ארומנית ומגלנו-רומאנית), יוונית ושפות אחרות שמדוברות באופן יחסי לגודל הקבוצה האתנית הקשורה אליהן. מקדונית היא השפה היחידה שמצוינת באופן רשמי בחוק כשפה הלאומית בחוקה של המדינה. אולם, החוקה קובעת כי שפה שמדוברת על ידי יותר מ-20% מכלל האוכלוסייה תיחשב גם כן לשפה רשמית – כיום, רק השפה האלבנית ממלאת את הדרישה הזאת. כמו כן, במחוזות שבהם לפחות 20% מהתושבים הם ממיעוט אתני מסוים, השפה של המיעוט הזה תשמש למטרות רשמיות בממשל המקומי. דתבמפקד האוכלוסין שנערך ב-2011 עלה כי רוב האוכלוסייה (69.6%) משתייכת לכנסייה המקדונית האורתודוקסית, 28.6% מהאוכלוסייה הם מוסלמים, וזרמים נוצריים אחרים מהווים 1.1% מהאוכלוסייה. שאר האוכלוסייה (0.7%) מופיעה תחת הכותרת "לא מוגדר". רוב הילידים האלבניים, טורקים ובוסניים הם מוסלמים, כמו גם מיעוט מקרב האוכלוסייה המקדונית האתנית שבמדינה, הידוע גם כמוסלמים מקדוניים. בסך הכל, במדינה יש למעלה מ-1,200 כנסיות ו-400 מסגדים. לקהילות הדתיות האורתודוקסיות והמוסלמיות יש בתי ספר משלהם בסקופיה שבה יש גם מכללה תאולוגית אורתודוקסית. שיעור המוסלמים באוכלוסיית מקדוניה הוא השלישי בגודלו באירופה, אחרי אלבניה ובוסניה והרצגובינה. הכנסייה המקדונית האורתודוקסיתהכנסייה המקדונית האורתודוקסית היא הכנסייה השלטת במדינה. יש לה 10 מחוזות (שבעה במקדוניה עצמה ועוד שלושה מחוץ למדינה), 10 בישופים, ובערך 350 כמרים. המקדונים, שהם רוב האוכלוסייה, הם נוצרים אורתודוקסיים. 30,000 אנשים בקירוב מוטבלים בכל המחוזות בכל שנה. לכנסייה יש מספר מחלוקות עם הכנסייה הסרבית האורתודוקסית מאז שנפרדו וההכרזה העצמית על נטילת ההנהגה הדתית של המדינה (הכרזה שלא הוכרה על ידי אף כנסייה אורתודוקסית אחרת) ב-1967. אולם, מועצת הארכיבישופים של הכנסייה האורתודוקסית הסרבית, בהחלטה מס' 06/1959, הכירה בעצמאות (תלות עצמית) של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. לאחר שהמשא ומתן בין הכנסיות הושעה, הכנסייה האורתודוקסית הסרבית הכירה בקבוצה שהובלה על ידי זוראן וראנישקובסקי (הידוע גם בשם הארכיבישוף יובאן מאוחריד, בישוף מקדוני בדימוס, כארכיבישוף האורתודוקסי מאוחריד. התגובה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית הייתה ניתוק כל הקשרים עם הכמורה של הארכיבישופות מאוחריד ומניעה מהבישופים של הכנסייה האותודוכסית הסרבית מלהיכנס למקדוניה. הבישוף יובאן נכלא למשך 18 חודשים בעוון "הכפשה של הכנסייה האורתודוקסית המקדונית ופגיעה ברגשות הדתיים של אזרחים מקומיים" כיוון שהפיץ לוחות זמנים ועלונים מטעם הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. הוועדה המקדונית לענייני דת מונעת מהקבוצה להירשם כקבוצה דתית, בטענה שרק קבוצה אחת יכולה להירשם עבור כל וידוי ושהשם לא שונה במידה מספקת מזה של הכנסייה המקדונית האורתודוקסית. הכנסייה המקדונית השיגה מסמכים הנותנים אישור על קיומה של מעורבות ישירה של הממשלה הסרבית במימון של פעילויות הקבוצה, ונשיא מקדוניה קרבנקובסקי ראה בדבר כהתערבות בעניינים הפנימיים של מדינה ריבונית. כמו כן, נשיא מקדוניה דחה בקשה של ראש הכנסייה האורתודוקסית הסרבית לשחרר את זוראן וראנישקובסקי (שנקבע כתנאי עיקרי על ידי הפטריארך הסרבי לחידוש המשא ומתן בין שתי הכנסיות). וראנישקובסקי הורשע בשימוש לא ראוי בסכום כסף גדול שנתרם לכנסייה האורתודוקסית המקדונית. הכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטיתלכנסייה המקדונית הקתולית ביזנטית (ידועה גם בשם הכנסייה המקדונית הקתולית יוונית) יש בערך 11,000 מאמינים ברפובליקה. הכנסייה נוסדה ב-1918, והקהל שלה הוא בעיקר אנשים שהמירו את דתם לנצרות קתולית ושל צאצאיהם. סדרי התפילה בכנסייה הם לפי המנהג הביזנטי והיא נמצאת בקשר עם כנסיות רומאיות ומזרח קתוליות אחרות. טקסי הדת מבוצעים במקדונית. הקהילה היהודית
 ראשוני המתיישבים היהודים הגיעו למקדוניה כבר במאות ה-3 וה-4. היהודים ישבו אז בערים סקופיה, שטובי, ביטולה, סטרומיצה, דויארן ואוחריד. בהמשך הצטרפו גם יהודים מגורשי ספרד. הקהילה היהודית בשיאה מנתה מעל 10,000 איש, אך רובה המוחלט נספה בשואה. בראשית המאה ה-21 מתגוררים כ-200 יהודים במקדוניה, רובם בסקופיה. במרץ 2011 נחנך במרכז סקופיה מוזיאון לזכר יהודי מקדוניה שהושמדו בשואה. בטקס שהתקיים נכח ונשא נאום השר לעניינים אסטרטגיים והמשנה לראש הממשלה, משה יעלון. הקהילה הפרוטסטנטיתבמדינה יש קהילה פרוטסטנטית קטנה. הפרוטסטנט המפורסם ביותר במדינה הוא הנשיא לשעבר בוריס טראיקובסקי. הוא היה מהקהילה המתודיסטית, שהיא הכנסייה הגדולה והעתיקה ביותר ברפובליקה, והיא מתוארכת לסוף המאה ה-19. מאז שנות ה-80 של המאה ה-20 הקהילה גדלה, בין השאר בגלל מאמינים חדשים ובגלל עזרה מיסיונרית מבחוץ. חינוך וטכנולוגיהארבעת שלבי הלימודים במקדוניה דומים לאלו של מדינות רבות בעולם: קדם-יסודי, בית ספר יסודי, בית ספר תיכון ומוסד אקדמאי. במקדוניה יש ארבע אוניברסיטאות לאומיות: אוניברסיטת הקדושים קירילוס ומתודיוס בסקופיה, אוניברסיטת הקדוש קלמנט מאוחריד בביטולה, האוניברסיטה הלאומית של טטובו ואוניברסיטת גוצ'ה דלצ'ב בשטיפ. כמו כן, במקדוניה יש מספר מוסדות אקדמיים פרטיים, כגון האוניברסיטה האירופית, האוניברסיטה הסלאבית בשבטי ניקולה האוניברסיטה המזרח אירופית ואחרות. הסוכנות האמריקנית לפיתוח בין-לאומי הכינה פרויקט הנקרא "מקדוניה מתחברת" (Macedonia Connects), ובמסגרת הפרויקט מקדוניה הפכה למדינה הראשונה בעולם שבה כל תשתית האינטרנט מסוג פס רחב היא אלחוטית. משרד החינוך והמדעים דיווח כי 461 בתי ספר (יסודיים עד תיכוניים) מחוברים לאינטרנט. בנוסף, ספק שירותי אינטרנט (On.net) הקים רשת אריג המספקת שירותי Wi-Fi ב-11 הערים/עיירות הגדולות במדינה. תרבות למקדוניה מורשת תרבותית עשירה באמנות, אדריכלות, שירה ומוזיקה, ויש בה אתרים ארכאולוגיים דתיים רבים הנהנים מהגנה חוקתית. בכל שנה נערכים במדינה פסטיבלים בנושא שירה, קולנוע ומוזיקה. סגנונות המוזיקה המקדוניים התפתחו תחת השפעתה החזקה של מוזיקת הכנסיות הביזנטית. מקדוניה היא אחת המדינות עם ציורי הפרסקו המשומרים היפים ביותר, בעיקר מהתקופה שבין המאה ה-11 למאה ה-16. בסך הכל ישנם אלפי מ"ר של ציורי פרסקו שהשתמרו, רובם במצב טוב למדי, והם מייצגים את יצירות המופת של בית הספר המקדוני לציור של הכנסייה הנוצרית. במקדוניה יש שילוב בין סגנונות אדריכליים עתיקים וחדשים. רוב המנזרים המקדוניים, שנבנו בתקופות שונות לאורך ההיסטוריה של המדינה, ובייחוד אלו שנבנו בין המאה ה-11 למאה ה-16, השתמרו בצורה מלאה עד היום. האוסף המקדוני של איקונינים, ובייחוד אלה שבאוחריד, נחשב לאחד האוספים היקרים ביותר בעולם, ומבחינת חשיבות אורתודוקסית הוא נמצא במקום השלישי לאחר האוספים שבסיני ומוסקבה. לאוסף הזה יש ייחודיות מבחינה ביזנטולוגית. אירועי התרבות החשובים ביותר במקדוניה הם פסטיבל הקיץ של אוחריד למוזיקה ודרמה קלאסיות, ערבי השירה של סטרוגה שבהם משתתפים משוררים מכ-50 מדינות ברחבי העולם, ערבי האופרה של סקופיה במאי, פסטיבל הצילום הבין-לאומי בביטולה, תיאטרון הצעירים הפתוח ופסטיבל הג'אז שבסקופיה. בין הזמרים הבולטים ניתן לציין טושה פרואסקי. בתחום הפולקלור בולטת להקה "טאנץ" והמלחין יונצ'ה חריסטובסקי שפעל איתה. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.png)
