|
צ'כיה
 צֶ'כְיָה, או בשמה הרשמי: הָרֶפּוּבְּלִיקָה הַצֵּ'כִית (צ'כית: Česká republika, ⓘⒾ), היא מדינה במרכז אירופה – ללא מוצא לים. היא גובלת בצפונה בפולין, במערבה בגרמניה, בדרומה באוסטריה ובמזרחה בסלובקיה. היא מורכבת משני אזורים עתיקים בשם בוהמיה ומוראביה וחלקים מאזור שלזיה. בירתה של המדינה, והעיר הגדולה ביותר בה, היא פראג. במרץ 1999 הצטרפה הרפובליקה הצ'כית לברית נאט"ו ובמאי 2004 הפכה לחברה באיחוד האירופי. בשטחה של צ'כיה התקיימו בימי הביניים הממלכות הסלאביות של בוהמיה ומוראביה. לאחר מכן הייתה נתונה לשלטון בית הבסבורג, והיוותה חלק מן האימפריה הרומית הקדושה ומאוחר יותר מן האימפריה האוסטרו-הונגרית. אחרי מלחמת העולם הראשונה השתחררה מהשלטון האוסטרי ויחד עם סלובקיה, שכנתה ממזרח, הייתה למדינה פדרטיבית עצמאית שנקראה צ'כוסלובקיה, אשר בה הייתה צ'כיה הרכיב הדומיננטי. במלחמת העולם השנייה נכבשה בידי גרמניה הנאצית. לאחר המלחמה הפכה שוב לחלק מצ'כוסלובקיה, שבה כוּנן משטר סוציאליסטי הנתון לשליטתה של ברית המועצות. ב-1989, בעקבות קריסת ברית המועצות, נפל המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה, וכעבור זמן קצר התפרקה המדינה בהסכמה לשני מרכיביה, צ'כיה וסלובקיה, שהפכו למדינות עצמאיות ב-1993. בצ'כיה מתקיים משטר דמוקרטי פרלמנטרי יציב. כלכלתה היא כלכלת שוק חופשי מפותחת, מהמצליחות שבין מדינות הגוש הקומוניסטי לשעבר. אוכלוסיית צ'כיה הומוגנית למדי, וברובה הגדול מורכבת מבני העם הצ'כי, עם סלאבי מערבי, הדובר את השפה הצ'כית. היסטוריהבאזור צ'כיה התקיימה התיישבות אנושית למן התקופה הפלאוליתית. במאה השלישית לפני הספירה התיישבו באזור שבטים קלטיים. בכתב העת Antiquity, פורסם ב-2023, כי נמצאו שרידים מסדנת הזכוכית הקדומה ביותר מלפני 2,000 שנים באתר נמצ'יצה הנחשב אחד מאתרי ההתיישבות החשובים ביותר במאה ה-3–2 לפנה"ס, בתקופת לה טאן, בו היו מרכז ייצור, מסחר, מושב לאליטות ומרכז פולחני.[6] בין המאה ה-1 למאה ה-5 לספירה היגרו אליו שבטים גרמאניים. במהלך נדידת העמים הגדולה, בין המאה ה-5 למאה ה-7 לספירה, היגרו לאזור שבטים גרמאנים נוספים ולאחריהם עמים סלאבים. התיעוד המוקדם ביותר לממלכה סלאבית עצמאית, שכללה גם את שטחי צ'כיה, הוא מהמאה ה-7. במאה ה-9 נכלל שטחה של צ'כיה בדוכסות מוראביה. שושלת פשמישל (אנ'), שראשיתה בנסיכות זעירה בסביבות פראג, השתלטה במהלך המאה התשיעית על בוהמיה, ולאחר קריסת דוכסות מוראביה נעשתה לכוח השליט בצ'כיה כולה. בוהמיה, שהפכה לממלכה במאה ה-12, נכללה בתחומי האימפריה הרומית הקדושה, אך נהנתה בימי הביניים ממעמד עצמאי למעשה. למן המאה ה-16, איבדה צ'כיה את מעמדה העצמאי בתוך האימפריה הרומית הקדושה, אשר הייתה מאוחר יותר לאימפריה האוסטרו-הונגרית. לאחר נפילת האימפריה במלחמת העולם הראשונה, נוצרה צ'כוסלובקיה כאיחוד בין השטחים הצ'כיים לשטחים הסלובקיים. צ'כיה, שבה שוכנת בירת המדינה המאוחדת פראג, הייתה הרכיב הדומיננטי בפדרציה מבחינה כלכלית ופוליטית. המיעוט הגרמני הגדול במדינה, שישב בעיקר בחבל הסודטים שבצפונה של צ'כיה, קיים יחסים מתוחים עם השלטון הצ'כוסלובקי. גרמניה הנאצית השתמשה במיעוט זה כתירוץ לפלישתה לחבל הסודטים בשנת 1938 וליתר חלקי צ'כוסלובקיה במרץ 1939. לאחר הפלישה הנאצית הפכה צ'כיה לפרוטקטורט של בוהמיה ומוראביה וניתנה תחת שליטה נאצית ישירה ודיכוי אכזרי, ואילו סלובקיה הייתה למדינת חסות נאצית. במלחמת העולם השנייה שחרר הצבא האדום את שטחי צ'כוסלובקיה מיד הנאצים, ולאחר תקופת מעבר קצרה כוֹננו בה הסובייטים שלטון קומוניסטי שהיה נאמן לברית המועצות. המשטר הקומוניסטי במדינה, אף שהיה חד-מפלגתי ומדכא, היה פחות נוקשה מאשר ברוב מדינות מזרח אירופה. בשנת 1968 הנהיג שליט צ'כוסלובקיה, אלכסנדר דובצ'ק, ליברליזציה חלקית במדינה, צמצם את הפגיעה בחופש העיתונות ובזכויות האזרח, שחרר חברי המפלגה שנאסרו או הוגלו במהלך השנים ואף החל במהלכי התקרבות למערב. צעדים אלה, שקיבלו את הכינוי "האביב של פראג", עוררו דאגה רבה במוסקבה. ב-20 באוגוסט 1968 נערכה הפלישה הסובייטית לצ'כוסלובקיה ששמה קץ לליברליזציה והשליטה מחדש משטר קומוניסטי נאמן למוסקבה, תחת הנהגתו של גוסטב הוסאק. בקיץ 1989, בעקבות נפילת המשטר הקומוניסטי בברית המועצות, הופל המשטר הקומוניסטי בצ'כוסלובקיה ב"מהפכת הקטיפה" והמדינה שבה לדמוקרטיה. לאחר זמן קצר הפסיקה צ'כוסלובקיה להתקיים כמדינה אחת ובינואר 1993 נפרדה לשתי מדינות עצמאיות: הרפובליקה הצ'כית וסלובקיה. הרפובליקה הצ'כית שמרה לעצמה את ההמנון והדגל של צ'כוסלובקיה. צ'כיה הצטרפה לארגון נאט"ו בשנת 1999 והפכה לחלק מהאיחוד האירופי בשנת 2004.[7] בספטמבר 2024 המדינה סבלה מהצפות בעקבות סופת בוריס. פוליטיקהצ'כיה היא דמוקרטיה פרלמנטרית. חוקת צ'כיה מגדירה את מבנה המשטר. נשיא צ'כיה מהווה את ראש המדינה, עם מספר סמכויות חשובות. על פי החוקה, יש לו הסמכות לפעול במספר תחומים שלביצוע שינויים בהם נדרשת חתימתו לצד חתימת ראש הממשלה. עם זאת, עיקר סמכויות השלטון מסורות בידי ראש הממשלה, הזקוק לאמון הפרלמנט. הפרלמנט הצ'כי מורכב משני בתים. הבית העליון הוא הסנאט בן 81 החברים והבית התחתון הוא בית נבחרים שבו 200 מושבים. חברי הסנאט נבחרים במחוזות בחירה של נציג יחיד לתקופה של שש שנים ואילו חברי בית הנבחרים נבחרים לתקופה של ארבע שנים ב-14 מחוזות בחירה, החופפים למחוזות המנהליים של צ'כיה. שליש מחברי הסנאט עומדים לבחירה בכל שנתיים, בדומה לנוהג בסנאט של ארצות הברית. אחוז החסימה בבחירות לבית הנבחרים עומד על 5%. הבחירות האחרונות לבית התחתון התרחשו באוקטובר 2017 ותוצאותיהן:
בסנאט לעומת זאת יושבים נציגים של 20 מפלגות שונות. הסיעה הכי גדולה היא המפלגה הסוציאל-דמוקרטית עם 25 מושבים מתוך 81. יחסי ישראל–צ'כיה
בין מדינת ישראל וצ'כיה מתקיימים יחסים דיפלומטיים מלאים החל משנת 1948, אשר החלו עם הכרתה של צ'כוסלובקיה במדינת ישראל, והמשיכו להתקיים ביתר שאת עם התפרקותה של צ'כוסלובקיה והפיכתה של צ'כיה למדינה עצמאית בתאריך 1 בינואר 1993. היחסים בין ישראל לצ'כוסלובקיה, ובהמשך עם צ'כיה, עברו שינויים גדולים במהלך השנים, כאשר מאז קבלת עצמאותה של צ'כיה בתחילת שנות ה-90 שתי המדינות מקיימות שיתוף פעולה הדוק בתחומי מדיניות חוץ, כלכלה, מסחר ותרבות.[8] בעיני ישראלים רבים, נכון לעשור השני של המאה ה-21 צ'כיה נחשבת לאחת מידידותיה הגדולות של ישראל באירופה.[9] ביום ירושלים ה-50 (2017) הכיר הפרלמנט הצ'כי בירושלים כבירתה של מדינת ישראל. צבא וביטחון
צ'כיה הצטרפה לנאט"ו ב-12 במרץ 1999. חלוקה מנהליתהרפובליקה הצ'כית מורכבת מ-13 מחוזות (קראייה – kraje; יחיד: קראי – kraj), ועיר בירה אחת:
כלכלההכלכלה הצ'כית נחשבת ליציבה והמצליחה מבין המדינות הפוסט-קומוניסטיות. היא התאוששה מהמיתון ומאז אמצע 1999 צמיחתה הובלה על ידי יצוא לאיחוד האירופי, במיוחד לגרמניה, והשקעת חוץ, בעוד הביקוש הפנימי התחדש. התמ"ג לנפש, נכון ל-2016 הוא $32,622, מעט מתחת לממוצע בכלכלות האירופאיות המובילות. תעשייה, מחצבים וסחר חוץבצ'כיה כורים בממוצע שנתי 11 מיליון טון פחם, פחם חום בתפוקה של 66 מיליון טון בשנה, וכן מעט גז בישול ונפט לשימוש מקומי. כן כורים בצ'כיה נחושת, אבץ, עופרת, מגנזיום, כסף, ואף אנטימון. התעשיות העיקריות המיוצאות חוץ למדינה הן: ייצור פלדה, מכונות, ציוד תעשייתי, ציוד חקלאות, כלי רכב, כימיקלים, נשק וחומרי נפץ, מוצרי מזון, מוצרי חרסינה ועוד. המדינה מייבאת בעיקר נפט, אלומיניום, ציוד אלקטרוני, מחשבים, ציוד תעשייתי ופלדה. המסחר מתנהל בעיקר עם המדינות: גרמניה, סלובקיה השכנה, איטליה, רוסיה, פולין, ושאר מדינות האיחוד האירופי. התיירות משמשת מקור חשוב להכנסותיה של המדינה, שכן מדי שנה פוקדים אותה למעלה מ-20 מיליון תיירים. גאוגרפיהצ'כיה שוכנת ברובה בין קווי רוחב 48 ו-51 צפון, וקווי אורך 12 ו-19 מזרח. בוהמיה שבמערב היא עמק המנוקז על ידי הנהרות אלבה וולטאבה המוקף בהרים נמוכים, כמו רכס הסודטים, ששם נמצאת הפסגה הגבוהה במדינה – הר סניישקה (1,602 מ') mount snezka. מוראביה, חלקה המזרחי של צ'כיה, אף הוא משופע גבעות. הוא מנוקז בעיקר על ידי נהר המורבה, שהוא יובל של הדנובה. כמו כן, הוא מנוקז על ידי יובלים של נהר האודר. דמוגרפיההאוכלוסייה בצ'כיה הומוגנית למדי מבחינה אתנית, מרבית האוכלוסייה הם צ'כים (95%), על-פי מפקד מ-1980. במדינה קיימים מספר מיעוטים קטנים: סלובקים, גרמנים, צוענים, הונגרים, אוקראינים ופולנים, וכן מיעוט קטן של מהגרים מווייטנאם (כ-30,000). חלק מתושבי מוראביה מגדירים את זהותם הלאומית כמוראבית, אך מרביתם רואים עצמם כצ'כים, ומתייחסים למוראביוּת כאל זהות אזורית ולא לאומית, ואל לשונם כדיאלקט של צ'כית ולא כשפה נפרדת. במפקד אוכלוסין משנת 2011 הגדירו עצמם כ-522,000 מן התושבים (כ-4.9% מכלל אוכלוסיית צ'כיה, וכשישית מאוכלוסיית מוראביה) כמוראבים מבחינה לאומית, עלייה קלה לעומת כ-380,000 שהגדירו עצמם כך ב-2001, אך ירידה לעומת 1.3 מיליון ב-1991. במפקד של 2011, 63% מתושבי צ'כיה הגדירו עצמם כצ'כים ו-26% לא הגדירו עצמם כשייכים לקבוצה כלשהי. אחרי חלוקת צ'כוסלובקיה בשנת 1993, נותר מיעוט של סלובקים ברפובליקה הצ'כית והם מהווים כ-2% מכלל האוכלוסייה. הגבול בין צ'כיה לסלובקיה נותר פתוח למעבר חופשי לאזרחי צ'כוסלובקיה לשעבר. ההתפלגות הדתית במדינה: 34.5% מהתושבים מגדירים עצמם חסרי דת. 10.5% קתולים, 1% פרוטסטנטים. צ'כיה סבלה בעבר מגידול אוכלוסייה שלילי עקב שיעור ילודה שלילי (שנותר נמוך עד היום – 1.5 לאישה[10]), אך עקב גלי ההגירה בעשור השני של המאה ה-21 המדינה חזרה לגידול אוכלוסייה חיובי. תוחלת החיים הממוצעת במדינה היא 79 שנים. 76 לגברים ו-82 לנשים. השפה הרשמית במדינה היא השפה הצ'כית, והיא מכונה לפעמים גם "בוהמית". הצ'כית היא שפה סלאבית מערבית, מתוך קבוצת השפות הסלאביות של משפחת השפות ההודו אירופאיות. עיור
גלריה
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
