he מונטנגרו

מונטנגרו
Црна Гора
Crna Gora
דגל	סמל
	לחצו כדי להקטין חזרה
מוטו לאומי	אין
המנון לאומי	Oj, svijetla majska zoro המנון
ממשל
משטר	רפובליקה
ראש המדינה	נשיא מונטנגרו
נשיא מונטנגרו	יאקוב מילטוביץ'
ראש הרשות המבצעת	ראש ממשלת מונטנגרו
ראש ממשלת מונטנגרו	דריטן אבאזוביץ'
שפה רשמית	מונטנגרית
עיר בירה	פודגוריצה 42°28′N 19°17′E / 42.47°N 19.28°E; (והעיר הגדולה ביותר)
רשות מחוקקת	הפרלמנט של מונטנגרו
רשות שופטת	Supreme Court of Montenegro
גאוגרפיה
יבשת	אירופה
שטח יבשתי	13,812 קמ"ר (162 בעולם)
אזור זמן	UTC +1
היסטוריה
הקמה	פירוד מסרביה
- הפירוד ; - הוכרזה ; - הוכרה	21 במאי 2006 ; 3 ביוני 2006 ; 8 ביוני 2006
ישות קודמת	סרביה ומונטנגרו
דמוגרפיה
אוכלוסייה; (הערכה 1 בדצמבר 2024)	636,062 נפש (171 בעולם)
צפיפות	46.05 נפש לקמ"ר (170 בעולם)
	אוכלוסייה לפי גילאים
גילאי 0–14	18.13%
גילאי 15–24	12.37%
גילאי 25–54	38.95%
גילאי 55–64	12.73%
גילאי 65 ומעלה	17.83%
כלכלה
תמ"ג (2023)	7.41 מיליארד $ (161 בעולם)
תמ"ג לנפש	11,641$ (93 בעולם)
מדד הפיתוח האנושי; (2022)	0.844 (50 בעולם)
מדד ג'יני	36.8 (נכון ל־2018)
מטבע	אירו‏ (EUR)
בנק מרכזי	הבנק המרכזי של מונטנגרו
שונות
סיומת אינטרנט	me
קידומת בין־לאומית	382
	www.gov.me
	(למפת מונטנגרו רגילה) פודגוריצה ניקשיץ' ביילו; פולה; פלייבליה הרצג; נובי; בר צטיניה בראן אולצין קר. בוסניה; והרצגובינה; סרביה קוסובו אלבניה הים; האדריאטי; מונטנגרו

הרכב אתני במחוזות מונטנגרו על-פי מפקד האוכלוסין של 2003: אדום – מונטנגרים, תכלת – סרבים, ירוק כהה – בוסנים, אפור – אלבנים

רפובליקת מונטנגרו (במונטנגרית: Црна Гора או Crna Gora, מבוטא "צְרְנָה גוֹרָה", ‏האזנה^ⓘ‏^Ⓘ‏; באופן מילולי: "הר שחור") היא מדינה קטנה והררית, השוכנת בדרום אירופה, בחלקו המערבי של הבלקן. המדינה גובלת בקרואטיה במערב, בבוסניה והרצגובינה בצפון-מערב, בסרביה בצפון-מזרח, בקוסובו במזרח, באלבניה בדרום ובים האדריאטי בדרום-מערב.

מונטנגרו הייתה מדינה עצמאית בשנים 1878–1918 תחת שלטונו של ניקולה הראשון. אחר כך הצטרפה מונטנגרו ליוגוסלביה, ולאחר שזו התפרקה בתחילת שנות התשעים, נשארה מונטנגרו רק עם סרביה באיחוד הפדרלי, סרביה ומונטנגרו. בשנת 2006 פרשה מונטנגרו מהאיחוד עם סרביה, והכריזה שוב על עצמאותה. בשנת 2017 הצטרפה מונטנגרו לברית נאט"ו.

מקור השם

פירוש שם המדינה הוא "הר שחור". בשפת המקום נקרא Crna Gora (מבוטא "צְרְנַא גוֹרָה"). השם מתייחס ליער השחור שכיסה בעבר את מדרונותיהם של האלפים הדינריים החוצים את מונטנגרו, כיום נשאר ממנו חלק קטן יחסית. סוחרים איטלקים-ונציאניים תרגמו את שם המדינה לשפה האיטלקית – Montenegro, ומאיטלקית השם הזה התפשט לשפות רבות, כולל עברית. בשפות נוספות מתורגם השם מילולית כ"הר שחור", למשל Черногория (צֶ'רְנוֹגוֹרִיָה) ברוסית, أَلْجَبَل ٱلْأَسْوَد (אַל-גַ'בַּל אַל-אַסְוַד) בערבית, Karadağ בטורקית, Mali i Zi באלבנית, Μαυροβούνιο (מַבְרוֹבוּנִיוֹ) ביוונית ו-黑山‏ (heishan) בסינית.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של מונטנגרו

בעת העתיקה שטח מונטנגרו היה בשליטת האימפריה הרומית ולאחר מכן בשליטת האימפריה הביזנטית. במאה העשירית התגבש במקום שלטון עצמי של העמים השונים שיישבו את האזור – סלאבים, אילירים, רומאים וטורקים אווארים (עם קדום) תחת השם דוקליה (Duklja בסרבית מודרנית, Doclea בלטינית).

החל מהמאה ה-13 האזור קיבל את השם נסיכות זטה. השליטים הצליחו לשמור על עצמאות האזור מפני פלישות של צבא האימפריה העות'מאנית וכן מפני השתלטות של סרביה השכנה. במאה ה-15 הכנסייה האורתודוקסית המקומית הפכה לגורם משמעותי בשלטון ועד אמצע המאה ה-19 במונטנגרו היה שלטון בעל אופי תאוקרטי. בשנת 1851 השליט הדתי דנילו השני עזב את תפקידו ככומר, התחתן והכריז על עצמו כנסיך ובכך הסתיימה התקופה התאוקרטית של מונטנגרו.

בשנת 1876 עמד ניקולה הראשון נסיך מונטנגרו בראש הכוחות שמרדו בשלטון האימפריה העות'מאנית. בשנת 1878 בעקבות קונגרס ברלין אושרה העצמאות של מונטנגרו ובעשורים הראשונים לעצמאותה נהנתה מונטנגרו משגשוג ויציבות. מערכת החינוך והעיתונות התרחבו במידה רבה והצבא נהנה מתמיכה וסיוע של רוסיה הצארית. למרות היותה של מונטנגרו מדינה קטנה של כרבע מיליון אנשים, היא זכתה לכבוד גדול באירופה, הודות לצבאה החזק שהצליח לגבור על הצבא העות'מאני.^[6]

במרץ–אפריל 1909, בתמורה להכרה בסיפוח בוסניה והרצגובינה לאימפריה האוסטרו-הונגרית, קיבלה מונטנגרו את הזכות לבנות אוניות מלחמה ושליטה מלאה בערי החוף בר ואולצין.^[7]

ב-1912, כחלק מהליגה הבלקנית, מונטנגרו יצאה למלחמה נגד האימפריה העות'מאנית וכבשה שטחים נרחבים באזור מקדוניה ואת שקודרה באלבניה, אך בלחץ המעצמות נאלצה לסגת משקודרה. במלחמת העולם הראשונה שהחלה ב-1914 נכבשה בידי אוסטרו-הונגריה ולאחר המלחמה הצטרפה לסרביה ולימים הפכה לחלק מיוגוסלביה.

עם כיבושה של ממלכת יוגוסלביה בזמן מלחמת העולם השנייה, נפלה מונטנגרו לידי איטליה הפאשיסטית. בתמיכת איטליה, ב-12 ביולי 1941 הוכרזה "מדינה עצמאית" על ידי סקולה דרלייביץ' שבפועל הייתה מדינת בובות איטלקית. באזור התחוללה מלחמת אזרחים ורוב אוכלוסיית מונטנגרו תמכה בפרטיזנים שהתנגדו לכיבוש האיטלקי.

במונטנגרו מתקיימת זהות ייחודית אך לה גם שפה, דת והיסטוריה משותפות עם סרביה. האיחוד בין הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה התקיים לאורך מרבית המאה ה-20 ואולם הוא סבל לעיתים מבעיות על רקע אתני ככל שהמיעוטים השונים דרשו יצוג וכוח. בשנת 1992 פרשו ארבע מתוך שש הרפובליקות שהרכיבו את יוגוסלביה, ורק סרביה ומונטנגרו המשיכו לקיים מבנה של רפובליקה פדרלית. במשאל עם שנערך באותה שנה הצביעו רוב המונטנגרים בעד המשך קיומה של יוגוסלביה כפדרציה. ב-2003 יוגוסלביה פורקה רשמית והוקם איחוד רופף בשם סרביה ומונטנגרו לתקופת המעבר עד ששתי הרפובליקות האחרונות של יוגוסלביה יחליטו האם להישאר במבנה של האיחוד או להיפרד.

ב-21 במאי 2006 נערך משאל עם שני בנוגע להחלטה האם להתנתק מסרביה ולהכריז על עצמאות. שיעור ההשתתפות במשאל העם היה גבוה: 86 אחוז. רוב המיעוטים וחלק נכבד מהבוחרים ממוצא סרבי תמכו בהשגת עצמאות. במשאל העם הושג רוב של כ-55.4% בעד ההפרדות, ובכך נסללה הדרך להתפרקות הסופית של שש הרפובליקות שהיוו בעבר את יוגוסלביה.

ב־3 ביוני 2006 הכריזה מונטנגרו על עצמאותה ועל היפרדותה מסרביה, שקיבלה את תוצאות משאל העם באכזבה אך לא התנגדה למהלך. ב-28 ביוני 2006 התקבלה כחברה ה-192 של ארגון האומות המאוחדות. אז גם הוקם צבא מונטנגרו.

פוליטיקה ומשטר

חוקת מונטנגרו נקבעה ב-2007. המשטר במדינה הוא רפובליקה פרלמנטרית. ראש המדינה הוא נשיא, הנבחר לתקופת כהונה של חמש שנים בבחירות כלליות. בראש הרשות המבצעת עומד ראש ממשלה, הזקוק לאמון הפרלמנט כדי למלא את תפקידו, ונבחר לתקופה של ארבע שנים.

הרשות המחוקקת כוללת פרלמנט (Skupština) בן בית אחד, שחבריו נבחרים לתקופה של ארבע שנים בבחירות כלליות, בשיטה יחסית-ארצית (כלומר, המדינה כולה מהווה מחוז בחירה יחיד, בדומה לשיטה הנהוגה בישראל). מספר חברי הפרלמנט נקבע לפי מספר הבוחרים, ביחס של אחד ל-6,000. הפרלמנט הנוכחי, שנבחר בינואר 2009, מונה 81 חברים.

המערכת הפוליטית היא רב-מפלגתית. למעלה מעשר מפלגות זוכות לייצוג בפרלמנט, ומכיוון שאף מפלגה אינה מחזיקה ברוב מוחלט, נדרשת הרכבת קואליציה כדי להשיג את תמיכת הפרלמנט בממשלה. מפלגת השלטון המרכזית היא "המפלגה הדמוקרטית של הסוציאליסטים במונטנגרו" (Demokratska Partija Socijalista Crne Gore), שירשה, מבחינה ארגונית, את הסניף המונטנגרי של ליגת הקומוניסטים היוגוסלבית, מפלגת השלטון ביוגוסלביה מ-1945 ועד פירוקה.

שאלת היחסים עם אירופה מחד גיסא, ועם סרביה מאידך גיסא, היא אחת המרכזיות בפוליטיקה המונטנגרית. הקואליציה נכון לשנת 2016, שבראשה עומד ראש הממשלה מילו ג'וקאנוביץ', דוגלת בחיזוק הקשר עם האיחוד האירופי ובהצטרפות עתידית אליו. רוב המפלגות המרכזיות, הן בקואליציה והן באופוזיציה, מגדירות עצמן כמפלגות סוציאל-דמוקרטיות.

במאי 2017 התקבלה רשמית בקשתה של מונטנגרו להצטרף לארגון האמנה הצפון-אטלנטית, נאט"ו, כשברקע התנגדותה של ממשלת רוסיה וניסיון הפיכה כושל שניסתה לבצע במדינה באוקטובר 2016, וכאשר רוב המדינות החברות בנאט"ו אשררו את הצטרפותה.^[8] ביוני 2017 הפכה לחברה רשמית בנאט"ו.

באוגוסט 2020 נערכו בחירות לפרלמנט וניכרה מגמת התחזקות של מפלגות האופוזיציה הפרו-סרביות בבחירות לפרלמנט כאשר לרשימת האופוזיציה "למען עתיד מונטנגרו" הפכה למפלגה השנייה בגודלה. במרץ 2022 ממשלה הטרוגנית זו נפלה על רקע המאבקים בין המחנה הפרו-אירופי והמחנה הפרו סרבי הנתמך על ידי הכנסייה האורתודוקסית הסרבית. הורכבה ממשלת מיעוט חדשה עם מצע פרו-אירופי בראשות דריטן אבאזוביץ', פוליטיקאי בן למשפחה אלבנית ומוסלמית.

כלכלה

כלכלת מונטנגרו היא כלכלה מבוססת שירותים, הנמצאת במעבר מכלכלה מתוכננת שבה חולשת הממשלה על הפעילות הכלכלית, לכלכלת שוק.

לאחר שסבלה בשנות התשעים מן ההשלכות הכלכליות של פירוק יוגוסלביה, חוותה מונטנגרו צמיחה כלכלית מהירה בשנות עצמאותה הראשונות, ונהנתה מהשקעות זרות בהיקף נרחב יחסית לגודלה. התל"ג עלה מ-8,400 דולר לאדם ב-2006 לכ-10,010 ב-2008‏.^[9] המשבר הכלכלי העולמי שפרץ ב-2008 האט את הצמיחה, התלויה בהשקעות זרות.

המדיניות הכלכלית חותרת לצמצום התלות במשק הסרבי ולהידוק הקשרים עם מדינות אירופה, מתוך שאיפה להצטרף בעתיד לאיחוד האירופי.

ענפי השירותים מעסיקים 68% מן העובדים (נכון לשנת 2008).^[9] ענף התיירות בפרט מהווה מקור הכנסה חשוב. בתעשייה מועסקים כ-30% מן העובדים; הענפים העיקריים הם עיבוד פלדה ואלומיניום. החקלאות, שעליה התבססה כלכלת מונטנגרו עד אמצע המאה ה-20, איבדה מחשיבותה. ענפי החקלאות העיקריים הם דגנים, טבק, תפוחי אדמה, פרי הדר, כרמים, זיתים וגידול צאן. בשנים האחרונות ישנו ניסיון לפתח את ענף התיירות במדינה.

שיעור האבטלה עמד ב-2007 על 14.7%. קיימים פערים משמעותיים ברמת הפיתוח בין אזורים שונים במדינה.

למונטנגרו אין מטבע משלה. האירו מהווה הילך חוקי במדינה, אף שהמדינה אינה חלק מגוש האירו.

גאוגרפיה

מונטנגרו ידועה בעיקר בנופיה ההרריים, מאחר שרוב שטחה מכוסה בהרים החל בהרים לאורך הגבולות עם אלבניה וקוסובו, דרך הרי קרסט של החלק המערבי של חבל הבלקן אשר גובהם נע בין 1,000 מטר עד 2,000 מטר מעל פני הים. האזור הנמוך ביותר נמצא בעמק נהר זטה אשר מגיע ל-500 מטר מעל פני הים, והאזור הגבוה ביותר הוא פסגת בובוטוב של הרי דורמיטור המגיעה ל-2,522 מטר מעל פני הים. הרי מונטנגרו היו ההרים המושלגים ביותר מבין הרי הבלקן לאורך תקופת הקרח האחרונה. בקרבת גבול עם בוסניה נמצא רכס ביילה גורה המגיע לגובה של כ-1,822 מ'.

למדינה רצועת חוף צרה באזור המערבי של המדינה לאורך הים האדריאטי. אורכו הכולל של קו החוף, אשר נמתח מאלבניה בדרום ועד קרואטיה שבצפון, הוא 283 ק"מ. בצפון רצועת החוף נמצא מפרץ קוטור שהוא הפיורד הגדול ביותר בדרום אירופה. האזור מושך אליו תיירים רבים.

אוכלוסייה

במפקד אוכלוסין ב-2003 נמנו במדינה 620,145 תושבים, וב-2018 מנתה האוכלוסייה כ-622,359 איש. ממוצע הילודה לאישה הוא 1.7.^[10]

מוצא

מבחינה אתנית, רוב התושבים מגדירים עצמם מונטנגרים (43% במפקד של 2003) או סרבים (32%). שתי הקבוצות משתייכות למשפחת העמים הסלאביים הדרומיים, וקרובות מאוד זו לזו מבחינה לשונית, תרבותית והיסטורית. ההגדרה העצמית של הנשאלים משקפת את זהותם ונתונה לבחירתם.

כ-8% מהתושבים במפקד של 2003 הגדירו עצמם כבוסנים, ועוד כ-4% כ"מוסלמים אתניים" (הגדרה שהייתה קיימת בתקופת קיומה של יוגוסלביה, והתייחסה לרוב למוסלמים ממוצא סלאבי). מיעוטים נוספים הם האלבנים (כ-5%, בעיקר בדרום-מזרח המדינה), הקרואטים (כאחוז אחד) והצוענים.

שפה

רוב התושבים מדברים בדיאלקט דרומי של סרבו-קרואטית. חוקת 2007 מכירה במונטנגרית כשפה רשמית לצד סרבית, קרואטית, בוסנית ואלבנית, אף שבמציאות שפות אלה (פרט לאלבנית) מובנות הדדית והן דיאלקטים של אותה שפה. הממסד עושה מאמצים לקבוע תקן מחייב לשפה המונטנגרית, שיהיה שונה במקצת מן התקן הסרבי.

דת

כ-72% מן התושבים הם נוצרים אורתודוקסים. רובם הגדול משתייך לכנסייה הסרבית האורתודוקסית, פרט לכמה רבבות המשתייכים לכנסייה מונטנגרית נפרדת. כ-3.4 אחוזים מן התושבים הם נוצרים קתולים.

המיעוט הדתי הגדול ביותר הוא המוסלמים הסונים, המונים כ-19 אחוזים מן האוכלוסייה. מבחינה אתנית, רוב המוסלמים הם סלאבים (בוסנים או מונטנגרים) ומיעוטם – כ-5% מכלל האוכלוסייה – אלבנים.

קהילה יהודית

ערך מורחב – יהדות מונטנגרו

בשנת 2011 (תשע"א) הוקמו מוסדות הקהילה היהודית של מונטנגרו ביוזמת הרב יואל קפלן, הרב הראשי לאלבניה שפועל להחייאת החיים היהודים במדינות הבלקן. בביקורה של משלחת הארגון מרכז רבני אירופה עליה נמנה גם הרב הראשי לישראל יונה מצגר, הביעו ראשי השלטון תמיכה בהקמת מוסדות הקהילה היהודית. לנשיא הקהילה מונה יאשה (יעקב) אלפנדרי.

ב-31 בינואר 2012 נחתם הסכם היסטורי בין הקהילה היהודית של מונטנגרו לבין מדינת מונטנגרו. ראש הממשלה איגור לוקשיץ' חתם על ההסכם המסדיר את מעמד היהודים במונטנגרו כמיעוט מוכר ושווה זכויות. על ההסכם מצדה של הקהילה חתם נשיא הקהילה מר יאשה (יעקב) אלפנדרי.

בשנת 2017 ביוזמת הקהילה ומרכז רבני אירופה החל לשמש הרב אריה איידלקופ שליח חב"ד והקים בית חב"ד המעניק שירותים לקהילה ולמטיילים יהודיים. בחשוון תש"ף (2019) מונה הרב איידלקופ לרבה של המדינה בהשתתפות נשיא המדינה מילו ג'וקאנוביץ', השר יצחק וקנין, הרב אליעזר שמחה וייס וראשי הקהילה היהודית המקומית.^[11] כמו כן פתח הרב איידלקופ את גוף הכשרות היחיד הקיים במדינה ביחד עם קייטרינג המספק אוכל כשר לקהילה היהודית ולמטיילים הרבים.