|
תאילנד
ממלכת תאילנד (בתאית: ประเทศไทย, תעתיק: פּרַאתֶט תַאִי, תרגום: מדינת החופשיים; ⓘⒾ) היא מדינה בדרום-מזרח אסיה. ידועה גם בשמה הקודם, סיאם (สยาม – היה זה שמה הרשמי עד 23 ביוני 1939 וגם מ-1945 עד 11 במאי 1949). תושבי תאילנד נקראים "תאים" (בשפה יום-יומית מקובל גם "תאילנדים"). תאילנד גובלת בלאוס מצפון-מזרח, בקמבודיה מדרום-מזרח, במלזיה מדרום, ובמיאנמר (בורמה) מצפון-מערב. היסטוריה
ההיסטוריה של תאילנד מתחילה עם ההגירה של התאים אל האזור הקרוי היום תאילנד במהלך האלף הראשון. לפני תקופה זו, תרבויות ברזל וברונזה היו קיימות לכמה אלפי שנים, ומאוחר יותר ממלכות של הקבוצות האתניות מון, מאלאי וחמֶר. התאים ייסדו את הממלכות שלהם, שהבולטת ביניהם הייתה ממלכת סוקותאי, ובאופן מאריך ימים יותר – ממלכת איוטהאיה. ממלכות אלה היו תחת איומים קבועים מבורמה ומווייטנאם, וכן מיריבים תאים ומלאוס. במהלך המאה ה-8 התקיימה Nanchao, ממלכה תאילנדית בחלק מסין הדרומית. במאה ה-12 פליטים מאזורי סין והודו מקימים באזור את ממלכת סוקותאי. ב-1350 הוקמה ממלכת איוטהאיה, אשר בהמשך שולטת גם על סוקותאי. בשנת 1767, לאחר מלחמה ארוכה, נכבשה איוטהאיה ונהרסה בידי הצבא הבורמזי. המלך טקסין ייסד בירה בשם טונבורי על גדות נהר הצ'או-פראיה. בשנת 1782 מעביר המלך ראמה הראשון את הבירה לעבר השני של הנהר וקורא לה "קְרוּנְג טֶפּ" (עיר המלאכים) המכונה על ידי זרים בנגקוק. הכוחות הקולוניאליים האירופיים איימו במאה ה-19 ובתחילת המאה ה-20, אך תאילנד שרדה כמדינה היחידה בדרום-מזרח אסיה שהצליחה להימנע משלטון קולוניאלי. ב-24 ביוני 1932 התרחשה הפיכה צבאית "שקטה", שהובילה לסיום המלוכה התאית האבסולוטית ולשינוי המשטר למונרכיה חוקתית, תחת שלטון צבאי כמעט קבוע במשך שישים שנה. במהלך מלחמת העולם השנייה פלשה יפן לתאילנד, וזאת אפשרה לחיילים היפנים לעבור בשטחה במטרה להגיע לבורמה ולמלזיה. ב-23 ביוני 1939 הוחלף שם המדינה מסיאם לתאילנד, אך הוחזר לשם סיאם עם סיום המלחמה ב-1945. ב-16 בדצמבר 1946 הצטרפה סיאם לאו"ם כחברה ה-55. ב-11 במאי 1949 שם המדינה שונה פעם נוספת לתאילנד. מאז 1973 תאילנד מאופיינת במעברים קשים ולעיתים אלימים משלטון צבאי לאזרחי ולהפך. לתאילנד היסטוריה של הפיכות, האחרונה שבהן התרחשה ב-20 במאי 2014. פוליטיקה
באופן רשמי צורת השלטון בתאילנד היא מונרכיה חוקתית. מאז אוקטובר 2016 מלך תאילנד הוא ראמה העשירי, שמונה לאחר מותו של ראמה התשיעי שמלך למעלה מ-60 שנה. ראש הממשלה ה-29 היה הגנרל פריות צ'אן-אוצ'ה, שעלה לשלטון בהפיכה צבאית בשנת 2014, ולאחר שעיגן מראש את ניצחון מפלגתו בחוקה, נבחר רשמית בבחירות בשנת 2019. ראש הממשלה הנוכחי הוא סרטה טויסין (Srettha Thavisin) אשר נבחר ב-22 באוגוסט 2023. טויסין הוא ראש הממשלה ה-30 של המדינה. ההפיכה של שנת 2014 גרמה לדחייה חוזרת ונשנית של הבחירות העתידיות, ואלו התקיימו לבסוף בשנת 2019. במתכונתן החדשה של הבחירות בתאילנד, המצביעים בוחרים 500 חברים בפרלמנט והצבא שאוחז בשלטון מאז ההפיכה ממנה את 250 המושבים בסנאט. מפלגת השלטון זקוקה לכל הפחות ל-126 מושבים בפרלמנט כדי להבטיח את השלטון. הישג זה הובטח מעשית מראש בחוקה שהתקבלה במשאל עם מעורר מחלוקת, ומגבילה את מספר המושבים המקסימלי בו יכולה כל מפלגה להחזיק, בלי קשר למספר הקולות שקיבלה בפועל[6]. החוקה מחייבת כל ממשלה עתידית לפעול בהתאם לתוכנית שגיבש הצבא ובה תכנון מדיני עד לסוף שנות ה-30 של המאה ה-21[6]. תחת השלטון הצבאי צומצמו משמעותית חופש העיתונות וחופש הביטוי במדינה[6]. עם זאת, לא תמיד היה כך המצב. לפי חוקת 1997 הדמוקרטית, כל חברי הסנאט, שמספרם היה 200, נבחרו ישירות במחוזות המנהליים, כשלכל מחוז יש ייצוג של סנאטור אחד, לכל הפחות, ולפי חוקת 2007 הדמוקרטית למחצה, 76 מתוך 150 חברי הסנאט נבחרו בבחירה ישירה ב-76 מתוך 77 המחוזות המנהליים. בעוד שה-74 הנותרים מונו על ידי המלך. צבא וביטחוןהאחריות להגנתה של תאילנד מוטלת על הכוחות המזוינים המלכותיים של תאילנד, גוף תלת-זרועי צבאי הכפוף למשרד ההגנה בממשלת תאילנד. נכון להיום משרתים בכוחות המזוינים 305,860 אנשים בשירות קבע ו-245,000 אנשי מילואים. זרועות הכוחות המזוינים הם: ההיסטוריה הצבאית של תאילנד מתחילה במאה ה-14, עם קריסתה של האימפריה הקמרית והקמתן של הממלכות הסיאמיות הראשונות, ממלכת סוקוטהאי וממלכת איוטהאיה. בהמשך התמודדו צבאותיהם של הממלכות הסיאמיות עם שכנותיהן באזורים שבהם שכנו במאה ה-21 וייטנאם, קמבודיה, לאוס, בורמה ומלזיה. במאה ה-19, במסגרת התמודדותה של הממלכה עם הקולוניאליזם האירופאי, הפך הצבא למודרני, בעיקר בימי מלכותם של מונגקוט ושל בנו צ'וּלָאלוֹנגקוֹן. הכוחות המזוינים לחמו בכמה מלחמות קולוניאליות כנגד צרפת ובריטניה, במלחמות העולם, במלחמת קוריאה ובמלחמת וייטנאם. בשנות ה-60 עד שנות ה-80 של המאה ה-20 הם ניהלו מאבקים ממושכים בכוחות קומוניסטים שנתמכו על ידי המדינות השכנות והחל משנות התשעים הם מתמודדים עם מורדים מוסלמים בדרום המדינה. כמו כן לוקחים הכוחות המזוינים חלק במלחמה העולמית בטרור באפגניסטן ובעיראק וכן במלחמה בשוד הימי לחופי סומליה ובשוד הימי במצר מלאקה. תאילנד חברה בברית איגוד מדינות דרום-מזרח אסיה (ASEAN) ומשתפת פעולה עם צבאותיהן של שכנותיה, יריבותיה לשעבר וכן עם הכוחות המזוינים של ארצות הברית. כלכלה רוב אזרחי תאילנד חיים בכפרים. כ-49% מכוח העבודה מועסקים בענף החקלאות; לעומת שנות ה-80 שם עמד נתון זה על כ-70%. האורז מהווה המרכיב העיקרי בתוצר החקלאי. בנוסף ענף זה מעבד ומייצא גומי, קשיו, קוקוס, אננס, תירס ודגים. בתחילת המאה ה-21, בעיקר עקב כוח עבודה זול, מתפתחים מאוד ענפי הייצור השונים כגון – אלקטרוניקה, ביגוד, הנעלה ותוצרי פלסטיק וענפים מסורתיים כמו תוצרי עץ ואבני חן. לאחר המשבר הכלכלי הקשה שעבר על המדינה, כחלק מהמשבר הכלכלי באסיה בשנים 1997–1999, בשנות ה-2000 חזרה תאילנד, יחד עם כל אסיה, לצמיחה משמעותית, שהושגה בעיקר בעזרת גידול מרשים בייצוא (בעיקר לארצות הברית ויפן) ובתיירות הנכנסת. התיירות מהווה גם היא חלק משמעותי מכלכלת המדינה. נכון לשנת 2019 ביקרו בתאילנד כ-40 מיליון תיירים זרים. ותאילנד המדינה השמינית הכי מתוירת בעולם. ממשלת תאילנד שואפת שהתיירות תהווה כ-30% מהתוצר המקומי גולמי של המדינה עד שנת 2030. מעמד האישה בתאילנד משפיע גם הוא על הנוף התעסוקתי שבה. אף על פי שהנשים בתאילנד השיגו את זכות ההצבעה בשנת 1932, רק בשנת 1949 הפכה לראשונה אישה לחברה בבית הנבחרים של האספה הלאומית של ממלכת תאילנד. הנשים בתאילנד חוות אפליה ואי שוויון מגדרי ביחס לשכר, ומועסקות לרוב בעבודות בשכר נמוך. המטבע המקומי הוא הבאט, המחולק ל-100 יחידות בשם סאטאנג. יחסים מול ישראל
על פי נתוני מכון היצוא, גדל הסחר בין תאילנד לישראל בהתמדה. בשנת 2010 צמח היקף הסחר בין המדינות בשיעור של 40% והסתכם בכמיליארד דולר. יבוא הסחורות של תאילנד מישראל גדל ב-46% והסתכם בכ-491 מיליון דולר, כשיצוא הסחורות לישראל גדל ב-35% והסתכם בכ-545 מיליון דולר. תאילנד מייבאת מישראל בעיקר יהלומים וכימיקלים ומייצאת לישראל בעיקר מכונות וציוד אלקטרוני. תאילנד של תחילת המאה ה-21 היא אחד היעדים המועדפים על התייר הישראלי. בעבר תאילנד הייתה יעד לתרמילאים בלבד, אך הפכה ליעד למשפחות וזוגות. על פי לשכת התיירות התאילנדית, בשנת 2019 ביקרו בממלכה 197,000 ישראלים, עלייה של כ-6% ביחס לשנת 2018[7]. היעדים המועדפים על הישראלים בתאילנד הם קוסמוי, פוקט, קופנגן, בנגקוק וקאו לאק[דרוש מקור]. גאוגרפיה
תאילנד מחולקת ל-6 מרחבים (צפון, דרום, מרכז, מערב, מזרח וצפון-מזרח שנקרא איסאן) ובהם 76 מחוזות, כל מחוז מחולק לנפות (877 נפות ועוד 50 בבנגקוק), הנפות מחולקות לתת-נפות. כל מחוז נקרא על שם בירת המחוז. אזור הצפון הוא הררי, והנקודה הגבוהה ביותר היא דוי אינתנון (2,565 מ'), הערים המרכזיות הן צ'יאנג מאי וצ'יאנג ראי. אקליםהאקלים הוא טרופי ומאופיין במונסונים. בתקופה שבין אמצע מאי לבין סוף ספטמבר נמצאת תאילנד בהשפעת מונסון דרום-מערבי, גשום, חם ולח. בתקופה שבין נובמבר לבין אמצע מרס מושפעת תאילנד ממונסון צפון-מזרחי, יבש וצונן. המצר היבשתי קְרָא שבדרום תמיד חם ולח. פארקים לאומייםנכון ל-2016 הוגדרו בתאילנד 127 פארקים לאומיים, כולל 22 פארקים ימיים. הפארקים מנוהלים משנת 2002 על ידי מחלקת שימור הצמחייה, חיות הבר והפארקים הלאומיים במשרד המשאבים הטבעיים והסביבה (MONRE). הפארק הלאומי הראשון היה קאו יאי ב-1961, כאשר הועבר חוק הפארקים הלאומיים. הפארק הלאומי הגדול ביותר הוא הפארק הלאומי קאנג קרצ'ן ובו מגוון ביולוגי גדול של צמחייה ובעלי חיים. דמוגרפיה אוכלוסיית תאילנד מונה כ-69 מיליון בני אדם. תוחלת החיים עומדת על כ-77.6 שנים בממוצע. שיעור הפריון עומד על ילד אחד בממוצע לאישה. הרכב אתנימקובל היה להעריך כי 75% מהאוכלוסייה הם תאים, 11% הם סינים, 3.5% הם מלאים ו-10.5% אחרים. אולם, רוב האוכלוסייה היא למעשה מעורבת, כך שלא ניתן להגדיר אחוזים מדויקים. בנוסף, קיימות קבוצות שונות בתוך הרוב התאי, ולעיתים תושבי איסאן הילידיים נחשבים מיעוט גדול ולא חלק מקבוצת הרוב. שפה
השפה הרשמית של המדינה והשפה המדוברת ביותר בה היא השפה התאית, שפה ממשפחת הקרא-דאי, וקרובה מאוד לשפה הלאית. היא נכתבת בכתב התאי, שהוא סוג של אבוגידה שהתפתחה מכתב חמרי עתיק. מדוברות בתאילנד כ-61 שפות או ניבים נוספים פרט לתאית. המרכזיים ביניהם הם תאית דרומית, תאית צפונית (המכונה לעיתים ניב צ'יאנג מאי), ושפת איסאן הנחשבת לעיתים ניב של לאית. התאית, כמו שפות מזרח אסיתיות נוספות היא שפה טונאלית, כלומר על מנת להעביר משמעות השפה עושה שימוש לא רק בעיצורים ותנועות, אלא גם במספר טונים. בשפה התאית קיימות תשע תנועות יסוד והשפה כוללת מספר עיצורים שאינם קיימים כמעט בשפות המערב. דת בתאילנד נהוגות מספר רב של דתות ואין חוקתית דת רשמית למדינה, אך הדת הגדולה ביותר בפער גדול היא בודהיזם מזרם הטהרוואדה, כשמעל 93% מאזרחי המדינה מזדהים עם הטהרוואדה, נכון ל־2010. כ-4% מוסלמים, כ-0.7% נוצרים, כ-0.1% הינדים וכ-0.2% דתות אחרות. כמו במדינות בודהיסטיות אחרות, הנזירים והמנזרים מסתמכים על תרומות מכיוון שאסורה עליהם אחזקת רכוש. בניגוד למדינות בודהיסטיות אחרות, בתאילנד נהוגה הסמכה זמנית לנזירות, וגברים רבים, לרוב לאחר סיום התיכון או בחופשות הקיץ באוניברסיטאות, נוהגים לבלות את קיץ במנזר בודהיסטי, ומנהג זה נראה בעין יפה בחברה התאית. בנוסף קיימת בתאילנד דת עממית לא ממוסדת המכילה פנתאון רחב של רוחות וישויות ומגוון רחב של טקסים ומנחות המוגשות להן. דת זו מזכירה במידת מה את ההדת הסינית העממית, אך נחקרה משמעותית פחות ממנה, ולכן קיים מידע מועט על הבדלי המנהגים ברחבי המדינה ועל תהליך התפתחותה. דת זו אינה סותרת את הבודהיזם, ולמעשה רוב מאמיניה מגדירים את עצמם בודהיסטים. מאז תחילת המאה ה-20 התפתחה בתאילנד מסורת של נזירות בודהיסטית הנקראת "מסורת נזירי היער של תאילנד" המנסה לשחזר את צורת החיים של נזירים בתקופת חיו של גאוטמה הבודהה. מסורת זו בהתחלה נחשבה שוליים ואף כגורם מערער על הסטטוס קוו במדינה, אך עם גדילתה קיבלה מקום כבוד הן במדינה והן בעולם. תרבות
  התרבות התאית עתיקת יומין והיא מורכבת מערכים כמו כבוד לזולת ולמבוגרים, היררכיה, צייתנות ושקט נפשי ("לב רגוע") הבאים לידי ביטוי באופן שכיח בחברה התאית, אם כי בהדרגה השפעת המערב וגם השפעת שכנותיה, המשתנות בעצמן, בעיקר סינגפור וסין, גורמות לשינויים בתרבות זו. מילת מפתח בתאית היא "סאנוק", מילה המבטאת הומור ובדיחות דעת, הגדרת אדם כ"לא-סאנוק" ('מאי-סאנוק') היא עלבון במידת מה. כבוד למבוגרים הוא דבר חשוב ביותר בתרבות התאית. המעמד ההיררכי נקבע לפי גיל, מין ומעמד כלכלי (בסדר זה). בשל כך צעיר תמיד יפנה אל מבוגר בתחילית 'פִּי' המביעה את הכבוד הנרכש אליו. בפנייה אל אדם צעיר מהדובר ייעשה שימוש בתחילית 'נוֹנְג'. בראש פירמידת הכבוד בתאילנד נמצא בית המלוכה כאשר התאים מצפים כי גם הזרים ('פאראנג') ישמרו על כבוד בית המלוכה. כל הערה בדבר בית המלוכה עלולה להתפרש כעלבון ועל כן רצוי להימנע מדיונים רגישים בהקשר זה עם התאים. מטבח
המטבח התאילנדי מושפע מתבשילים מוקפצים אשר מקורם במטבח הסיני, ומתבשילי הקארי של המטבח ההודי, אך עם מסורת עשירה של בישול המבדילה אותו ממקורות ההשפעה. כמו המטבח הווייטנאמי, המטבח התאילנדי ידוע בשימושו בעשבי תיבול ותבלינים טריים, וברוטב דגים. בגלל צורתה של תאילנד, באזורים שונים במדינה זמינים חומרי גלם שונים, כך שבאזור החופים נהוגים מגוון של מוקפצים המכילים מאכלי ים, ובאזור איסאן הקרוב ללאוס נהוגים מאכלים חריפים ומגוון רחב יותר של פירות, לדוגמה. חלב קוקוס לדוגמה הוא מרכיב מרכזי במטבח התאילנדי, אך לא נעשה בו שימוש באזורים בהם לא גדלים עצי קוקוס. ספורטהאיגרוף התאילנדי ("מוּאַי תאי") היא אמנות לחימה וספורט לחימה שמקורו בתאילנד שזכה לפופולריות רבה בעולם, בעיקר בזירת האמנויות לחימה המשולבות. בנוסף פופולרי בתאילנד ספורט מקומי נוסף הנקרא ספאק טקראו, הדומה לפוצ'יוולי אך משוחק עם כדור קש ונבדל ממנו במידת מה בחוקים. תאילנד זכתה עד היום ב־35 מדליות במשחקים האולימפיים, מהן 10 מדליות זהב. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
