|
המכון הישראלי לדמוקרטיה
המכון הישראלי לדמוקרטיה הוא עמותה המגדירה את עצמה כ"מוסד עצמאי א-מפלגתי, מחקרי ויישומי, הפועל בזירה הציבורית הישראלית בתחומי הממשל, הכלכלה והחברה". יעדיה המוצהרים הם "חיזוק התשתית הערכית והמוסדית של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, שיפור התפקוד של מבני הממשל והמשק, גיבוש דרכים להתמודדות עם אתגרי הביטחון מתוך שמירה על הערכים הדמוקרטיים וטיפוח שותפות ומכנה משותף אזרחי בחברה הישראלית רבת הפנים"[1]. במכון פועלים חוקרים בתחומי המשפט, הכלכלה, הדת והמדינה, התקשורת, הדמוקרטיה, הטרור ועוד, המציעים למקבלי ההחלטות הצעות יישומיות לשיפור הדמוקרטיה הישראלית. המיזמים השונים של המכון כוללים תוכניות מחקר ארוכות טווח ופרויקטים בתחומים ספציפיים, ובמסגרתם מספק המכון מידע לקהלי היעד השונים: מחוקקים, מקבלי החלטות, עובדי מדינה והציבור הרחב. לדברי מייסד המכון, "המכון ממקום על קו התפר שבין המערכת הפוליטית, קרי מקבלי ההחלטות והמחוקקים, מצד אחד, לבין עולם הדעת, האקדמיה והרעיונות מצד אחר"[2]. בשנת 2009 הוענק למכון פרס ישראל על תרומה מיוחדת לחברה ולמדינה, אך מבקר המדינה מתח ביקורת על ניגודי עניינים חמורים שהיו בהענקת הפרס[3]. מבנה המכון במכון פועלים מרכזי המחקר הבאים:
פעילויות המכון הישראלי לדמוקרטיהליבת פעילות המכון מתבססת על מיזמים קבועים הפועלים בטווח ארוך בניהולם של העמיתים הבכירים במכון: התהליך החוקתי; דת ומדינה; שחיתות שלטונית בישראל; רפורמות פוליטיות; רפורמות כלכליות; אי שוויון; פוליטיקה ואנטי-פוליטיקה; ביטחון לאומי ודמוקרטיה ועוד. כנס אלי הורביץ לכלכלה וחברה (פורום קיסריה)
משנת 1993 עורך המכון כינוס כלכלי שנתי ערב הדיונים על תקציב המדינה. במהלך שנות קיומו הפך האירוע לכנס הכלכלי החשוב ביותר במדינה, ונדונות בו הסוגיות העיקריות שעל סדר יומו של המשק הישראלי. יושב ראש הכינוס הוא שר האוצר המכהן, ומשתתפים בו ראשי ממשלה (בהווה ובעבר), שרים, חברי הכנסת, ראשי המשק והכלכלה, אנשי ציבור ואנשי אקדמיה. מדד הדמוקרטיה הישראלית מדי שנה מפורסם מדד הדמוקרטיה הישראלית[12], באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה במסגרת כנס הנשיא לדמוקרטיה, ומציע הערכה שנתית של איכות הדמוקרטיה בישראל. הפרויקט נועד להעמיק את הידיעה בעניין הדמוקרטיה הישראלית ומצבה, וליצור מאגר מידע רחב ומקיף. במסגרת זו מדי שנה נערך סקר דעת קהל רחב (1,200 נשאלים) על אודות הערכים והיעדים הדמוקרטיים בישראל. אותן סוגיות נבדקות גם במסגרת השוואה בינלאומית בין ישראל לבין 35 דמוקרטיות. בצד ההערכה השנתית, מדי שנה ישנה התמקדות בנושא מסוים הקשור לדמוקרטיה הישראלית. בין הנושאים שנבחנו במסגרת זו: עמדות הנוער בישראל (2004), התקשורת בדמוקרטיה הישראלית (2005), עשור לרצח רבין (2005), מערך המפלגות (2006), לכידות בחברה שסועה (2007), החברה האזרחית בישראל (2008), ועשרים שנה לעלייה מברית המועצות (2009). דת ומדינההמכון עוסק רבות במורכבות שקיימת ביחסי הדת והמדינה בישראל בהקשרים רבים. באופן כללי, המכון עוסק באיזון העדין הקיים בין המשפט האזרחי והבינלאומי לבין הגדרתה של ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית שבה לדת יש תוקף חוקי במקרים רבים. מכיוון שנושא זה עומד במוקד סוגיית הזהות והתרבות הלאומית ובהיותו בעל השפעה על זכויות האזרח של תושביה, העיסוק בו נפיץ ואמוציונלי. מכיוון שכך, המכון עוסק במתחים החברתיים והרעיוניים אשר עולים מאפיונה של מדינת ישראל כמדינה יהודית ודמוקרטית, ומנסה להציע הבחנות חדשות ופתרונות, לרוב ברוח מערבית ליברלית שנותנת משקל רב יותר לזכויות הפרט על פני הגדרתה הלאומית של המדינה והנגזר ממנה. שינוי שיטת השלטון בישראלהפורום לתיקון שיטת השלטון בישראל הוקם על ידי אריק כרמון מתוך "תחושה של צורך בהנעת תהליכים אשר יחוללו מפנה משמעותי ביכולות ואופני התפקוד של בית הנבחרים בכלל והאוחזים בהגאי השלטון בפרט", כדבריו. בראש הפורום עומד נשיא בית המשפט העליון בדימוס מאיר שמגר ומשתתפים בו יושב ראש הכנסת, אקדמאים, שופטים בדימוס, ראשי ציבור ואנשי עסקים. חברי הפורום יבחנו את ההשפעות הצפויות מרפורמות בשיטת הבחירות, הממשל והמפלגות שהוצעו על ידי המכון הישראלי לדמוקרטיה, וינסו לגבש הצעות מעשיות לחקיקה וקביעת מדיניות לשינויים בשיטת הבחירות. טרור ודמוקרטיהבשנים האחרונות עורך המכון מחקר העוסק בהתמודדותן של מדינות דמוקרטיות עם תופעת הטרור. במסגרת מחקריו בנושא מבקש המכון להציע דרכי יישום חדשות שמחד ייתנו ביטוי לצורך בלחימה בלתי מתפשרת בטרור ומאידך יצמצמו למינימום ההכרחי את הפגיעה בזכויות האדם הנגרמת כתוצאה מלחימה זו. נוסף על כך הוקם פורום קבוע של מומחים מתחומי המשפט, הביטחון והחברה כדי לשמש מסגרת לדיון בנושאים העולים במהלך המחקר. חוקה בהסכמהבשנת 2001 הקים המכון את המועצה הציבורית של חוקה בהסכמה בראשות נשיא בית המשפט העליון (בדימוס) מאיר שמגר, במטרה לגבש חוקה לישראל. המועצה הציבורית מנתה כמאה חברים, ובהם שרים וחברי כנסת, חילונים, חרדים, דתיים לאומיים, ערבים, אנשי ימין ואנשי שמאל, נציגים של האקדמיה ושל עולם המשפט, אנשי דת ואישי ציבור. במשך חמש שנים ביררו חברי המועצה הציבורית את מגוון העמדות הנוגעות לנושאים החוקתיים אגב ניסיון לגבש את ההסכמות ואת הפשרות הנדרשות בדרך לחוקה בהסכמה. דיוני המועצה הציבורית היוו הבסיס וההשראה להצעת חוקה בהסכמה של המכון הישראלי לדמוקרטיה. פרלמנט – כתב עת מקווןפרלמנט[13], הוא כתב עת מקוון העוסק בנושאי ממשל, משפט וחברה מנקודת מבט מקומית ובינלאומית. הגיליון הראשון ראה אור בדפוס בשנת 1993, ועד שנת 2007 עסקו הכתבות בו בנושאים כגון בחירות בישראל ובעולם, החברה הישראלית, חוקה וחוקי יסוד, דת ומדינה, ביטחון וצבא, השתתפות פוליטית, מפלגות, האיחוד האירופי ועוד נושאים רבים אחרים. בשנת 2007 שונתה מתכונתו של כתב העת, ומאז כל גיליון מוקדש לנושא מרכזי אחד. כמו כן, הפך כתב העת למקוון, ואינו יוצא עוד בגרסה מודפסת. שנתון החברה החרדיתשנתון החברה החרדית בישראל הוא פרי עבודה משותפת של צוות חוקרים ממכון ירושלים למחקרי מדיניות ומהמכון הישראלי לדמוקרטיה, ומתעדכן מדי שנה[14]. מטרתו לשרטט תמונה שלמה של החברה החרדית על בסיס מידע סטטיסטי וניתוח נתונים בתחומים רבים, בהם דמוגרפיה, חינוך, רווחה ורמת חיים, תעסוקה, דפוסי הצבעה בבחירות לכנסת ואורחות חיים. הבלוג "סיווג ביטחוני"הבלוג הוא פורום מקוון לניתוח סוגיות העומדות בתפר שבין ביטחון לאומי ודמוקרטיה, ומטרתו לתרום לדיון האקדמי-ציבורי בנושא זה מנקודות מבט שונות, בהן משפט, אתיקה ומדעי החברה. עורכי הבלוג הם חוקרים במכון הישראלי לדמוקרטיה. הבלוג, לפי הצהרתו, אינו מייצג את עמדת המכון והוא במה להבעת עמדות מכל קצות הקשת. בחירות ומפלגותכלי השוואתי שפותח במכון הסוקר את מערכות הבחירות בישראל מאז קום המדינה ואת המפלגות שהתמודדו בהן. המידע על המפלגות כולל את המצעים שלהן, את מנהיגיהן הבולטים, את הישגיהן בבחירות לכנסת (מספר קולות ומספר מנדטים), את ייצוגן בממשלות ואת רשימות המועמדים המלאות. המידע על כל מערכת בחירות כולל תיאור של הנושאים המרכזיים שעמדו במרכזה וההיערכויות הפוליטיות לקראתה. מבט עולמי משווהכלי המציע מידע פוליטי על 50 מדינות דמוקרטיות, לרבות ישראל. המידע כולל נתונים גולמיים על כל מדינה (אוכלוסייה, שטח, שפה), המנהיגים הנוכחיים, שיטת הממשל ושיטת הבחירות, סוג הממשלה הנוכחית ומבנה הרשות המחוקקת. בנוסף, הוא מאפשר לבחון היכן ממוקמת כל מדינה בשורה של מדדים השוואתיים כגון מדד חופש העיתונות, מדד תפיסת השחיתות, אחוז הנשים בפרלמנט ומדד ג'יני לבחינת אי שוויון. תוכניות עבר במכוןשיח הזכויותבראשית שנות התשעים נחקקו חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו, וחוק יסוד: חופש העיסוק. על פי בקשת שר המשפטים של הממשלה ה-26, פרופסור דוד ליבאי, המכון הישראלי לדמוקרטיה נטל על עצמו חלק ממשימת הבחינה המחודשת של החקיקה הקיימת כך שתתאים לרוח חוקי היסוד. כמו כן, המכון מבקש לעקוב אחר התפתחויות בחקיקה וביישום חוקים כדי להבטיח ששיטת המשפט בישראל תהיה דמוקרטיה מהותית באופייה, זאת תוך דיון במושגי יסוד מתחום המשפט כגון כבוד האדם, איזון, מידתיות, שוויון, ניגוד עניינים, אקטיביזם ואיפוק שיפוטי. שאיפת המכון היא להעשיר את השיח הציבורי ולהשפיע על החקיקה, ההתדיינות המשפטית, הפסיקה ומדיניות הממשלה. רפורמות כלכליותהמכון מבקש לבחון את המדיניות הכלכלית של ממשלות ישראל ואת הפעילות הכלכלית שנגזרת מהן. במסגרת זו, המכון מציב במרכז השיח הציבורי סוגיות כגון מבנה הפיקוח על שוק ההון, תהליך קביעת תקציב המדינה, והמניעים לרפורמות הכלכליות שהוצעו מאז שנת 1985. בנוסף מעלה המכון הצעות לרפורמות בתחומים אלו, שפעמים רבות יש להן השפעה על מקבלי ההחלטות, כגון הרפורמה בוועדת הכספים אשר אומצה בעקבות המלצות המכון[15]. התוכנית החינוכיתהתוכנית החינוכית של המכון התוכנית פעלה בין השנים 2001–2009. התוכנית הוקמה במטרה לסייע בהענקת החינוך המיטבי לדמוקרטיה ולאזרחות לתלמידים בישראל. התוכנית עוסקת בדילמות הנוגעות לזהותה של המדינה, להתנהלותה ולערכיה, במטרה לעודד חיברות דמוקרטית ולהבטיח צמיחה של אזרחים מעורבים, אחראים ופעילים. בשנות פעילותה פעלה התוכנית בלמעלה מ-200 בתי ספר ברחבי הארץ, וקנתה לעצמה מוניטין בקרב מקבלי ההחלטות במשרד החינוך ובבתי הספר שהשתתפו בה.  הוצאת המכון הישראלי לדמוקרטיהמחלקת ההוצאה לאור של המכון הישראלי לדמוקרטיה מפיקה ספרים ומחקרי מדיניות, פרי עטם של עמיתי המכון ועוזרי המחקר שלהם, וכן דברי ימי עיון וכינוסים שהמכון יוזם (למשל, חוברות פורום קיסריה). תכליתה של סדרת הפרסומים לקדם ולהעשיר את הדיון הציבורי בסוגיות העומדות בראש סדר היום של הדמוקרטיה הישראלית. המכון רואה בשיתוף הציבור הרחב בממצאי המחקרים ובהמלצות נדבך חשוב בתהליך חיזוקה של הדמוקרטיה בישראל. רבים מהמחקרים זמינים לציבור באתר האינטרנט של המכון. ביקורת ופולמוס סביב פעילות המכון הישראלי לדמוקרטיהעם הצעת המכון כמועמד לפרס ישראל, הגישו מספר עמותות עתירה לבג"ץ נגד הענקת הפרס, בטענה לניגוד עניינים של חלק מחברי ועדת הפרס ובעיקר השופטת מרים נאור. העתירה נדחתה בנימוק שלא עולה חשש לניגוד עניינים בפעילותה של ועדת הפרס[16][17]. עוד בטרם החל הדיון פרשה ממנו השופטת מרים נאור, לאחר שהתברר ששמה מופיע ברשימת חברי המועצה הציבורית לכינון חוקה בהסכמה, אף שלא נמנתה עמהם[16][18][19]. באותה תקופה נערכו גם תחקירים עיתונאיים על היבטים שונים של המכון, בעקבותיהם נמתחה ביקורת על גובה השכר של מנהל המכון, אריק כרמון[20][21][22]. מספר תחקירים עיתונאים טענו כי המכון מנצל את משאביו הכלכליים כדי ליצור קשר עם עיתונאים ועם פקידים בכירים במטרה להשפיע על מדיניות הממשלה[23][24]. המכון הגיב כי הוא פועל בשיתוף פעולה עם מוסדות כמו בנק ישראל, משרד האוצר, צה"ל, ופוליטיקאים, ואינו מקבל על כך תמורה כספית. רפאל ורדי ביקר את הקמפיין של המכון לדמוקרטיה למען ביטול הבחירה הישירה והזהיר ש"אחד הגופים עלול לראות בכך נקיטת עמדה פוליטית"[23]. אתר מידה טען שהמכון הגיש בקשה לקבלת הקצאת קרקע מעיריית ירושלים – שאסורה לגוף פוליטי, ותוך נימוק שהגוף אינו פוליטי. מידה האשימו את המכון בחוסר תום לב, בין היתר בשל התבטאויות פוליטיות של חברי המכון במפגשים ובפרסומים של "פורום צבא-חברה" שהתקיים בעבר ובמסגרתו נפגשו בכירי המכון עם צמרת צה"ל. במפגשים אלה חיוו דעתם בכירי המכון בין היתר, מה עליהם לומר לדרג המדיני בעניין נכונות הציבור לשרת או הביעו דעתם בדבר "פוליטיזציה קיצונית של השימוש בכוח בתוך הקו הירוק ומחוץ לקו הירוק"[24]. בהקשר לכך, מבקרים ארגוני ימין דוגמת תורת לחימה ואם תרצו את המכון על כך שהוא מקיים כנס שנתי בנושא צבא-חברה, במימון קרן קונראד אדנאואר הגרמנית, ובכך למעשה מאפשר לגורמים זרים להשפיע על תהליכים חברתיים בצה"ל[25]. ביקורת על המכון הועלתה גם על ידי התנועה המסורתית, אשר טענה שלא הוזמנו רבנים קונסרבטיבים או רפורמים לדיוני המכון בנושאי דת ומדינה[26]. הנהלה ותקציבבראשות המכון עמד מהתקמתו ב-1991 ועד 2014 אריק כרמון, שהוחלף ביוחנן פלסנר[27]. המכון הישראלי לדמוקרטיה מתקיים ברובו מתרומות, שבשנת 2017 הגיע גובהן ל-9 מיליון דולר[28]. את המכון ייסד המיליארדר היהודי-אמריקני ברנרד מרכוס, חבר מועצת המנהלים של חברת צ'ויס-פוינט הסוחרת במודיעין אזרחי, אשר תורם רבות למכון[23]. בשנת 2008, עלות שכרו של נשיא המכון, אריה כרמון, בלטה בגובהה, והגיעה באותה שנה ל-1.5 מיליון ש"ח[29]. הוצאות הנהלה וכלליות היו 7.8 מיליון שקל שהם כ-28% מהמחזור[30]. על פי נתוני גיידסטאר ב-2022 הגיעו הכנסות המכון ל-36,416,963 ש"ח, כאשר 80.7% מהם מחו"ל (29,401,520 ש"ח) והיתר (6,396,395 ש"ח) מתרומות מישראל ושירותים לממשלה[31]. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||
