שארג'ה
א-שארג'ה[1] (בערבית: الشارقة; בתעתיק מדויק: אלשארקה) היא אמירות המשתרעת לאורך כ-16 ק"מ על חוף המפרץ הפרסי באיחוד האמירויות הערביות ולאורך כ-80 ק"מ בעומק היבשה. שטחה של האמירות 2,600 קמ"ר. אוכלוסייתה מונה מעל ל-1,405,000 נפש (2015). העיר שימשה כבירת התרבות הערבית לשנת 1998. תיאורשארג'ה היא האמירות השלישית בגודלה באיחוד האמירויות הערביות והיחידה המשתרעת לחופי המפרץ הפרסי ומפרץ עומאן גם יחד. שליט שארג'ה הוא שייח' ד"ר סולטאן בן מוחמד אל-קאסמי, אמיר שארג'ה, החבר במועצה העליונה של איחוד האמירויות הערביות. בנוסף, שארג'ה מחזיקה אף בשלוש מובלעות על החוף המזרחי של מפרץ עומאן ושמן: כַּלְבַּאא', ח'וֹרְפַכָּאן, ודיבּא אל-חִסְן. שטחה הכולל של האמירות הוא 2,590 קמ"ר, המהווה 3.3% משטחן הכולל של אמירויות המפרץ, להוציא את האיים. בעיר הבירה, שארג'ה, על חופי המפרץ הפרסי, 519,000 תושבים (2003). בעיר בנייני מנהל ומסחר יחד עם מיזמים תרבותיים מסורתיים, כולל מספר מוזיאונים. נקודות ציון העיקריות בעיר כוללות שני שווקים מקורים המעוצבים בסגנון מוסלמי; מספר גנים ציבוריים וגני שעשועים כגון גן השעשועים אל-ג'זירה. העיר ידועה גם במסגדיה היפים. בעיר נמל מכולות גדול. אמירות שארג'ה נחשבת לבירת התרבות של אמירויות המפרץ. בעיר שוכן מטה איחוד הסופרים והמוציאים לאור של איחוד האמירויות. במרכז התערוכות, אקספו, של שארג'ה, נערך מדי שנה יריד ספרים גדול[דרוש מקור] שבו נוטל חלק באופן אישי אמיר שארג'ה. בשארג'ה נמל תעופה בינלאומי ונמל ים, פורט ח'אלד. בשטח האמירות אף מספר נווי מדבר, המפורסם בהם הוא דַ'יְד ובו גידולי ירקות ופירות. ח'וֹרְפַכָּאן הוא הנמל המזרחי של שארג'ה. האי אבו נוּעַיר שייך אף הוא לשארג'ה. שארג'ה אף טוענת לבעלות על האי אבו מוסא המוחזק על ידי איראן. על האי אבו מוסא התגלה בשנת 1971 שדה הנפט מובַּארַכּ, אשר הכניס לאמירות הון רב עד שיבש.[דרוש מקור] לשארג'ה אף שדות גז גדולים על חופיה, המהווים מקור הכנסה משמעותי לתקציב המדינה. לשארג'ה מובלעת בשם נַחְווה בתוך אזור מדחא שהוא בתורו מובלעת של עומאן בתוך שטח איחוד האמירויות. לעיר שארג'ה ברית תאומות עם דובאי ועג'מאן (שתיהן אמירויות שכנות, משני עברי הגבול) ולמעשה מהוות יחד אזור אורבני רציף. שארג'ה מרוחקת כ-170 ק"מ מבירת האמירויות אבו דאבי. היסטוריההיסטורית, שארג'ה הייתה אחת הערים העשירות באזור המפרץ, עם התיישבות מתועדת לאורך כ-5,000 שנה. בתחילת המאה השמונה-עשרה, חמולת קאסם (משבט הואלה) התיישבה בשארג'ה, ובשנת 1727 לערך הכריזה על עצמאותה. ב-8 בינואר 1829 שייח' סולטאן הראשון חתם על אמנה ימית כללית עם האימפריה הבריטית והפך לבן חסותה של בריטניה כדי למנוע מן השלטון העות'מאני להשתלט על המדינה. בדומה לארבע משכנותיה: עג'מאן, דובאי, ראס אל-ח'ימה ואום אל-קייוואן, מיקומה של שארג'ה על נתיב המסחר להודו העלה את חשיבותה בעיני הבריטים והם כיבדו את שליטה במטח כבוד, כאות למעמדו (אף אם היה זה מטח של שלוש יריות בלבד, מתוך מקסימום של 21 יריות). ב-2 בדצמבר 1971 הצטרף אמיר שארג'ה, שייח' ח'אלד השלישי, לאיחוד האמירויות הערביות. שליטי שארג'ה
ספורטאצטדיון התאחדות הקריקט של שארג'ה אירח כמעט 200 משחקי קריקט בינלאומיים, בני יום אחד, וארבע מערכות של משחקים בני ארבעה ימים (Test matches). זהו אצטדיון הקריקט המרכזי באיחוד האמירויות. כַּלבַּאא' (חוואר כּלבּאא')כַּלבַּאא' היא עיר בשארג'ה הגדלה במהירות על חופה המזרחי של איחוד האמירויות הערביות. מיקומה הוא כ-8 ק"מ מפוג'יירה, על גבולה של האמירות עם עומאן. ניתן להגיע לכַּלבַּאא' בכביש מפוג'יירה ומן העיר הטה במרחק 40 ק"מ, דרך נמלי הים בפוג'יירה ובקור כַּלבַּאא' ודרך נמל התעופה של פוג'יירה. כַּלבַּאא' ידועה בזכות הלגונה הנמצאת בה ויער המנגרובים המקיף אותה. בעיר מבצרים עתיקים ומעיין מים חמים בוואדי הלו. בשנת 1903 ישות קטנה בשם כַּלבַּאא', על שם העיר, קיבלה עצמאות דה-פאקטו משארג'ה. ב-8 בדצמבר 1936 היא הוכרה על ידי בריטניה. בשנת 1952 היא שבה והייתה לחלק מאמירות שארג'ה. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|