he אפריקה

**אפריקה**
שטח	30,370,000 קמ"ר
אוכלוסייה	1.2759 מיליארד (2018)
מדינות	54 (2 במחלוקת) (רשימה)
אזור זמן	UTC-1 עד UTC+4
ערים מרכזיות	לאגוס, קינשאסה, קהיר, אביג'אן, ניירובי

ערך זה עוסק ביבשת. אם התכוונתם למשמעות אחרת, ראו אפריקה (פירושונים).

אפריקה היא היבשת השנייה בשטחה ובגודל אוכלוסייתה אחרי אסיה. היבשת משתרעת על שטח של 30,244,050 קמ"ר (כולל האיים הסמוכים לה), שהם כ-20.4% משטח היבשה של כדור הארץ. באפריקה מתגוררים (נכון ל-2020) יותר מ-1.3 מיליארד תושבים^[1] ב-61 טריטוריות ואזורים (כולל האיים), שהם כמעט 16% מאוכלוסיית כדור הארץ. מצפון ליבשת נמצא הים התיכון, צפון מזרחה מוקף על ידי תעלת סואץ, ים סוף וחצי האי סיני, מדרום-מזרחה נמצא האוקיינוס ההודי, וממערבה – האוקיינוס האטלנטי. אם אין מונים את הסהרה המערבית שהיא אזור שנוי במחלוקת, יש באפריקה 54 מדינות, כולל האי מדגסקר ועוד מספר איים שלרוב נחשבים לחלק מהיבשת.

רוב מוחלט של החוקרים כיום סובר שאפריקה היא מקום מוצאם האבולוציוני של ההומינינים, של סוג האדם ושל האנושות בת ימינו. ראיות לכך הן התגליות הרבות, בעיקר במזרחה ובדרומה של היבשת, של מאובני הומינינים קדומים מתקופות של עד 7 מיליון שנים לפני זמננו, כמו סהלאנתרופוס צ'אדנסיס, ארדיפיתקוס רמידוס ומיני אוסטרלופיתקוס; של מאובני מיני אדם מתקופות של עד 2.5 מיליון שנה לפני זמננו, כמו הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר; ואף מאובני האדם הנבון מתקופה של עד 200 אלף שנה לפני זמננו. גם תגליות גנטיות כמו חוה המיטוכונדרית ואדם כרומוזום Y תומכות במוצאה האפריקאי של האנושות.

שמה של היבשת

השם "אפריקה" מגיע ממקורות רומיים ("ארץ האפרי") והיה השם שניתן לאזור תוניסיה ואלג'יריה בצפון אפריקה (אזור קרתחדשת, פרובינציית אפריקה להלן). היוונים חילקו את העולם המוכר להם לאירופה, אסיה וליביה, כלומר בימיהם המושג "אפריקה" לא היה קיים.^[2] המושג איננו מוזכר גם במקרא בעוד השמות של מקצת חלק מהעמים שמרכיבים את היבשת כן מוזכרים ובראשם כוש בן חם, שעל שמו כל אוכלוסיית היבשת כהת העור נקראת במקורות היהודיים "כושיים". השם "אפריקה" נזכר לראשונה במקורות היהודיים בתלמוד: ”מִפְּנֵי מָה רַגְלֵיהֶם שֶׁל אַפְרִקִיִּים רְחָבוֹת? ... מִפְּנֵי שֶׁדָּרִין בֵּין בִּצְעֵי הַמַּיִם” (מסכת שבת דף ל"א עמוד א'). מהאזכור הזה מימיו של הלל (המאה הראשונה לפני הספירה) ניתן להבין שהשם ניתן לשבטים שישבו באזור הביצות של היבשת (אולי ביצת סוד) ומשם השם התפשט לכל היבשת.

גאוגרפיה

אפריקה משתרעת משני צידי קו המשווה והיא היבשת היחידה המשתרעת מהאזור הממוזג של חצי הכדור הצפוני (במגרב) לאזור הממוזג הדרומי (במחוז הכף המערבי). בתווך נמצא המדבר החם הגדול בעולם (סהרה), האזור הטרופי ומדבריות דרום-מערב אפריקה.

אפריקה היא הגדולה מהיבשות הנמצאות במחצית הדרומית של כדור הארץ. הים התיכון שמצפון ליבשת, מפריד בינה לבין אירופה. בעקבות בנייתה של תעלת סואץ בשלהי המאה ה-19, אשר הפרידה בין חצי האי סיני לבין מצרים, היא אינה מחוברת באופן ישיר אל יבשת אסיה בצפון-מזרח. מהנקודה הצפונית ביותר באפריקה, ראס בן סאכה (راس بن سكة) שבתוניסיה, ועד לנקודה הדרומית ביותר, כף אגולס שבדרום אפריקה, מפרידים כ-8,000 ק"מ. המרחק מקאפ-ור, הנקודה המערבית ביותר ביבשת, ועד הנקודה המזרחית ביותר, חאפון (Xaafuun) שבסומליה, הוא בערך 7,400 ק"מ. אורכו של קו החוף הוא בערך 26,000 ק"מ.

המדינה הגדולה ביותר באפריקה היא אלג'יריה, בעוד הקטנה ביותר היא סיישל, ארכיפלג בקרבת חופה המזרחי של היבשת. המדינה הקטנה ביותר השייכת ליבשת המרכזית, כלומר כזו שאינה אי, היא גמביה.

לפי הרומאים הקדומים, אפריקה שוכנת ממערב למצרים, בעוד שב"אסיה" כוונתם הייתה לאסיה הקטנה (אנטוליה) ואיים ממזרחה. בין שתי המדינות הללו נמתח קו ברור, על-פי הגאוגרף תלמי. כך הגדיר את הגבול בין היבשות אפריקה ואסיה בתעלת סואץ ובים האדום. רק מאוחר יותר הבינו האירופים את גודלן של שתי היבשות הללו.

מבחינה גאולוגית, אפריקה כוללת גם את חצי האי ערב. הרי זגרוס שבאיראן ורמת אנטוליה שבטורקיה מסמנים את מקום ההתנגשות בין הלוח האפריקאי לבין הלוח האירו-אסיאתי, שעליהם נמצאות אירופה ואסיה.

אקלים

האקלים באפריקה נע בין אקלים טרופי לבין אקלים תת-ארקטי – בפסגות הגבוהות ביותר. המחצית הצפונית של היבשת היא בעיקרה מדברית וצחיחה, בעוד שהחלק הדרומי של היבשת כולל הן אזורי סוואנה והן אזורי יערות גשם. בין שני סוגי האקלים האלה קיים דפוס של אקלים המאפיין את הערבה.

החי של יבשת אפריקה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה.

באפריקה חיים מגוון רב של בעלי חיים, בהם בעלי החיים היבשתיים הגדולים והמפורסמים ביותר: פילים, קרנפים, ג'ירפות, גורילות, שימפנזות, עדרי ענק של גנואים וזברות, היפופוטמים ותאואים ומבין הטורפים: אריות, נמרים, ברדלסים, תנינים, פיתונים, כלבי בר וצבועים. בנוסף יש גם מגוון עופות מרשימים כמו יענים, חסידות מרבו, להקות פלמינגו, חוברה, אורגים, פניניות, כחלים ועופות דורסים כמו עוזניית הנגב, לבלר, רחם, עיט לוחם, עיט הכתר ונשרים וגם עופות ג'ונגלים כמו הקלאו, אפרור ג'קו, טורקו וטווס קונגו. מבין הזוחלים ישנם לטאות כוח, זיקיות, פיתונים, ונחשים אקזוטיים כמו הקוברה, הביטיס והממבה. הזוחלים מותאמים במיוחד לתנאי מדבר. באפריקה 5 מיני תנינאים: תנין היאור, תנין מערב-אפריקני, תנין צר-חרטום מערב-אפריקני, תנין צר-חרטום מרכז-אפריקני ותנין גמדי. מביניהם, תניני היאור הם הגדולים והנפוצים ביותר, אך גם התוקפניים והמסוכנים ביותר.

אפריקה היא מהאזורים מרובי הפרסתנים בעולם שבולטים מביניהם הם עדרי הגנו והזברות הנודדים שאליהם מתלווים צבאי תומסון, דלגנים, אימפלות ולעיתים גם תאואים. כמו כן ישנם הרבה מכפילי פרסה מתת-משפחת הפרים (הקודו והאילנד), היעלים (עבדקן הרעמה ויעל אתיופי), הצבאיים והראמים (כמעט כל בני הקבוצות) וכל תת-המשפחות: צבאי סוף, צביונים, בובאלים ואנטילופות אייליות. בנוסף ישנם 2 מינים היפופוטמיים, 2 מיני ג'ירפיים, 4 מיני חזיריים, 2 מיני קרנפיים ו-4 מיני סוסיים, מין של אייל, מין אחד של איילון ומין של גמליים.

בעלי חיים אלה (שחלקם נמצאים בסכנת הכחדה), מהווים אטרקציה תיירותית ומושכים תיירים מכל העולם. הבולטים מביניהם הם חמש החיות הנקראות חמש הגדולות חיות המהוות מטרה לציד יותר משאר החיות באזור – פיל אפריקני, קרנף רחב-שפה, אריה, נמר ותאו אפריקני.

בנוסף למיני היבשת, ישנם מינים נוספים החיים באי מדגסקר, השוכן בקרבה ליבשת ועליו חיים מינים מיוחדים כמו הלמורים, האיי איי, הפוסה, השנבוב, הטנרק וכמה מיני זיקיות וצבים גדולים.

גלריה:

אקולוגיה

ערך מורחב – מי שתייה באפריקה

באפריקה מתרחש בירוא יערות בקצב כפול מכל אזור אחר בעולם, כך לפי ה-UNEP‏ (United Nations Environment Programme). מקורות אחרים טוענים כי בירוא היערות באפריקה מחה כבר קרוב ל-90% מהיערות של מערב אפריקה. מאז הגעת בני האדם למדגסקר, לפני כ-2,000 שנים, איבד האי יותר מ-90% מעציו המקוריים.

פרהיסטוריה

כמעט כל החוקרים כיום סבורים שיבשת אפריקה היא מקום מוצאם האבולוציוני של ההומינינים, של סוג האדם, ושל האנושות בת ימינו. הראשונים שהעלו השערות אלו, במאה ה-19 עוד בטרם נעשו תגליות כלשהן בתחום זה, היו חלוצי האבולוציה של האדם תומאס הנרי האקסלי וצ'ארלס דרווין, בשל אבחנתם שהשימפנזה והגורילה, החיים באפריקה, הם קופי האדם הקרובים ביותר לאדם בן-ימינו. מאז ראשית המאה ה-20 אוששו השערות אלו בתגליות רבות של מאובנים וכלי אבן, בעיקר במזרחה ובדרומה של היבשת. המאובן העתיק ביותר הנחשב כהומינין, סהלאנתרופוס צ'אדנסיס שהתגלה במדינת צ'אד באפריקה, מתוארך לגיל של 6.5 עד 7 מיליון שנה לפני זמננו. לשם השוואה, המאובנים ההומינינים העתיקים ביותר מחוץ לאפריקה, מן האתר הארכאולוגי של דמניסי שבגאורגיה, המסווגים כהומו גאורגיקוס או הומו ארקטוס, מתוארכים לגיל של כ-1.75 מיליון שנה בלבד.

מאובני הומינינים מרכזיים נוספים מאפריקה הם:

ארדיפיתקוס רמידוס, מלפני כ-4.4 מיליון שנה, ממשולש עפר באתיופיה;
מיני אוסטרלופיתקים שונים מאתרים רבים, בעיקר באזורי משולש עפר, אגם טורקנה בקניה, ערוץ אולדובאי בטנזניה, וערש המין האנושי בדרום אפריקה, מתקופות של 4 מיליון עד 1.5 מיליון שנה לפני זמננו;
מאובני מיני אדם מתקופות של עד 2.5 מיליון שנה לפני זמננו, כמו הומו הביליס, הומו רודולפנסיס והומו ארגסטר, בעיקר מקניה, מאתיופיה ומטנזניה;
מאובני הומו נאלדי מדרום אפריקה, מתקופה של עד 335 אלף שנה לפני זמננו.
מאובני אדם ארכאי והאדם הנבון מתקופה של עד 315 אלף שנה לפני זמננו, מג'בל איע'וד במרוקו, ומאזור אגם טורקנה.

באפריקה גם הופיעו שלוש התרבויות הקדומות ביותר שהתגלו למדע של כלי אבן פרהיסטוריים:

התרבות הלומקוויאנית, מלפני 3.3 מיליון שנה, המוכרת רק מאתר לומקווי בקניה^[3], ובה השתמשו כנראה אוסטרלופיתקים מן המין אפרנסיס, שכן מאובנים מסוג האדם עדיין אינם ידועים מתקופה זו, או אולי בני המין המסתורי קניאנתרופוס פלטיאופס.
התרבות האולדובאית, הנקראת על שם ערוץ אולדובאי בטנזניה, אך מוכרת גם מאתרים רבים נוספים במזרח אפריקה ובדרומה, מלפני עד 2.6 מיליון שנה.^[4] השתמשו בה כנראה המינים הקדומים ביותר בסוג האדם: הביליס וארקטוס, ואולי לפניהם אף אוסטרלופיתקים.
התרבות האשלית, הנפוצה באתרים במזרח אפריקה מלפני עד 1.75 מיליון שנה^[5], בה השתמשו ככל הנראה בני הסוגים ארקטוס והיידלברגנסיס. זוהי התרבות הידועה הראשונה שבה סיתתו טיפוסי כלים תקניים בעיצוב מכוון ומוקפד, כמו אבן היד.

התרבויות האולדובאית והאשלית, או תרבויות דומות להן, התגלו גם באתרים ארכאולוגים מחוץ לאפריקה, אך הקדומים בהם הם מתוארכים לתקופות המאוחרות במאות אלפי שנים מן האתרים המקבילים הקדומים ביותר באפריקה.

גם תגליות גנטיות כמו חוה המיטוכונדרית ואדם כרומוזום Y תומכות במוצאה האפריקאי של האנושות. המעקב אחר שושלות נקביות בלבד של גנום מיטוכונדרי, שושלות זכריות בלבד של כרומוזום Y, ואללים נוספים בגנום האדם, מאפשרים לתארך את התקופה שבה התפשטה האנושות המודרנית מיבשת אפריקה למזרח התיכון ומשם לשאר יבשות העולם, בתקופות של כ-130 עד 70 אלף שנה לפני זמננו.

היסטוריה

ערך מורחב – היסטוריה של אפריקה

על פי הדעה המקובלת כיום במחקר האבולוציה של האדם, מקור המין האנושי (הומו סאפיינס) הוא במזרח אפריקה, ומשם התפשט לאירופה, לאסיה וליתר היבשות.

ההיסטוריה של חלקה הצפוני של היבשת קשור בעיקר בהתפתחויות שהתרחשו באסיה ובאירופה. אזור זה הצמיח בעת העתיקה מספר ממלכות וישויות אחרות, שהגיעו לרמת פיתוח גבוהה מאוד, כגון מצרים העתיקה וקרתגו. לעומת זאת ההיסטוריה של חלקה הדרומי של היבשת, מעבר למדבר סהרה, התרחשה במנותק מההיסטוריה של שאר חלקי העולם. בניגוד לצפון אזור זה הצמיח בעיקר חברות שבטיות, כגון הבנטו והבושמנים.

בשנים שלאחר מכן, במאות הראשונות שלפני הספירה, נכבשה צפונה של היבשת בתחילה בידי יוון ולאחר מכן בידי רומא, שהביאה לאזור את הנצרות והרחיקה את הפוליתאיזם לפנים היבשת על-אף שהאימפריה האתיופית קיבלה את הנצרות כדת האימפריה קודם לאימפריה הרומית. אך הנצרות לא נשארה הדת השלטת באזור לאורך זמן, וכבר כמה מאות שנים לאחר מכן (המאות ה-6 וה-7), נכבש האזור בידי האימפריה המוסלמית, והאסלאם הפך לדת השלטת באזור עד ימינו אלה, אם כי עדיין נותרו מיעוטים נוצריים בצפון אפריקה, כשהגדול ביניהם הוא המיעוט הקופטי שבמצרים. ימים אלו היו ימים של פריחה תרבותית באזור, אך עד מהרה, עם התמוטטותה של האימפריה המוסלמית, שקע האזור לסכסוכים בין שושלות מוסלמיות על השליטה באזור. אפריקה שמדרום לסהרה, נשארה נחשלת מבחינה כלכלית ותרבותית, ומנותקת משאר העולם, ואף על-פי כן הצמיח אזור זה מספר ממלכות עצמאיות.

כאלף שנה לאחר כיבוש האזור בידי האימפריה המוסלמית, במהלך המאות ה-16 וה-17, אוחד רוב האזור שוב לידי ישות מדינית אחת תחת האימפריה העות'מאנית. בינתיים החלו האימפריות האירופאיות לבחוש בנעשה באפריקה שמדרום לסהרה, שכמו תמיד סבלה מריק שלטוני. בתחילה עשו זאת הפורטוגזים, לאחר מכן הצרפתים, האנגלים וההולנדים, ולבסוף הצטרפו גם הגרמנים, הבלגים, האיטלקים והספרדים. מעצמות אלו בתחילה חקרו את היבשת, לאחר מכן שלחו מיסיונרים ומתיישבים, ולבסוף כבשו את האזור. עד סוף המאה ה-19, היבשת כולה, למעט אתיופיה וליבריה, הייתה תחת שלטון זר, בין אם אירופאי או עות'מאני. השלטון הזר ניצל את משאבי היבשת לצרכיו. הוא סחר ברבים מאנשי היבשת כעבדים, וביצע כרייה ענפה של משאבי הטבע ביבשת. עם זאת, הוא גם תרם רבות לפיתוחה ולתהליכי המודרניזציה שלה.

במהלך המאה ה-20, החל תהליך הדרגתי נרחב של דה-קולוניזציה. רבים במערב החלו למאוס באימפריאליזם, ותנועות לאומיות רבות קמו ברחבי היבשת. בשתי מלחמות העולם לחמו מדינות אירופה ברחבי היבשת, בעיקר בחלקה הצפוני, ובעשורים שלאחר מכן, החלו להשתחרר רוב ארצות היבשת מהשלטון האירופאי.

הסכסוך בין ארצות הברית לבין ברית המועצות במהלך המלחמה הקרה שיחק אף הוא תפקיד בחוסר היציבות. כאשר מדינה קיבלה את עצמאותה לראשונה, ציפו ממנה כי תחבור לאחת משתי מעצמות העל הללו. מדינות רבות בצפון אפריקה קיבלו עזרה צבאית סובייטית, בעוד שמדינות במרכז אפריקה ובדרומה קיבלו את עזרתן של ארצות הברית וצרפת. הסלמה אירעה בשנות ה-70, כאשר אנגולה ומוזמביק, שזכו לעצמאותן בשנים אלה, קשרו את עצמן לברית המועצות, בעוד שמערב אפריקה ודרומה חברו לבלום את ההשפעה הסובייטית. סכסוכי גבול וטריטוריה היו נפוצים אף הם, כאשר הגבולות שקבעו האירופים עורערו שוב ושוב בידי מדינות האזור.

מדיניות ממשלתית כושלת, שחיתות פוליטית ומקרי בצורת קשים, הובילו לכך שחלקים ניכרים מאפריקה סובלים מחוסר באספקת מזון ומים, ומקרי רעב המוני אינם נדירים. אחת הסכנות העיקריות המאיימות על אפריקה היא התפשטות מגפות המוניות, בשל תנאי תברואה גרועים, היעדר חיסונים ומחסור בשירותים רפואיים. במיוחד נפוץ ברחבי היבשת נגיף ה-HIV, המביא למותם של מיליוני תושבים בכל שנה ממחלת האיידס.

פוליטיקה

יבשת אפריקה נחלקת ל-54 מדינות החברות באומות המאוחדות. (לא כולל את סהרה המערבית הנמצאת בשליטת מרוקו). חלוקת היבשת למדינות היא בהתאם לחלוקה שנקבעה על ידי המעצמות בתקופה הקולוניאלית, שלא התחשבה בדרך-כלל בגבולות לשוניים, אתניים ודתיים.

שיטת המשטר ברוב מדינות אפריקה היא באופן רשמי רפובליקה, המסתמכת על שלטון נשיאותי. בחלק מהמדינות מתקיימות ממלכות שבטיות מקומיות לצד מוסדות המדינה, לרוב מעמד המלכים הוא סמלי וייצוגי.

מאז קבלת העצמאות, מדינות רבות באפריקה הידרדרו לחוסר יציבות, שחיתות, אלימות ומשטרים דיקטטוריים. עד לאחרונה, מדינות מעטות בלבד ביבשת הצליחו להחזיק בשלטון דמוקרטי, ובמקום זאת נסחפו לסדרת הפיכות ברוטליות ודיקטטורות צבאיות. בין תחילת שנות השישים לסוף שנות השמונים, היו באפריקה יותר מ-70 הפיכות ו-13 התנקשויות בנשיאים.

רבים ממנהיגי אפריקה בעידן הפוסטקולוניאלי לא זכו לחינוך או שהיו בורים בכל הקשור לניהול מדינה, מה שהוביל את מדינותיהם לחוסר יציבות. מנהיגים רבים אחרים היו מושחתים, וחלק ניכר מהם הפכו את מדינותיהם לדיקטטורות, כשהם מוציאים מחוץ לחוק את האופוזיציה, מבטלים את החוקה ומפזרים את הפרלמנט בארצם.

רבים השתמשו בכוחם כדי להחיות מחדש יריבויות שבטיות ישנות, שדוכאו תחת שלטון קולוניאלי. במדינות רבות, הצבא נתפס כאמצעי היחיד שיכול לשמור על סדר, ובשנות ה-70 ושנות ה-80 של המאה ה-20, חלק ניכר ממדינות אפריקה היו תחת משטר צבאי.

על אף קשיים מרובים, חלה התקדמות של מדינות שונות ביבשת להתנהלות דמוקרטית יותר מבעבר, ומדינות רבות הכירו רשמית בזכויות האדם לכלל האזרחים. עם זאת גם כיום מרבית מדינות אפריקה אינן דמוקרטיות.

ישנם סימנים ברורים לפעילות משותפת גוברת בין ארגונים ומדינות אפריקניות. במלחמת האזרחים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, התערבו בלחימה שש מדינות אפריקניות, הגובלות בקונגו (ראו: מלחמת קונגו השנייה). ארגונים פוליטיים כמו האיחוד האפריקאי מציעים תקווה אף הם לשיתוף פעולה הדוק יותר ולשלום בין מדינות היבשת. ב-2009 הוקם שוק משותף אפריקאי שהמדינות החברות בו הן טנזניה, קניה, אוגנדה, בורונדי ורואנדה. המדינות הדמוקרטיות ביותר ביבשת הן מאוריציוס, גאנה, נמיביה, בוצוואנה, דרום אפריקה, בנין וסנגל. לעומת זאת, ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, הרפובליקה המרכז אפריקאית, צ'אד, גינאה המשוונית ואריתריאה שולט שלטון רודני ודיקטטורי.

כלכלה

ערך מורחב – כלכלת אפריקה

כלכלת אפריקה מבוססת בעיקר על חקלאות ובאופן מועט יותר גם על תעשייה, כרייה וקידוח, ייצור, השקעות ובנקאות, ותקשורת וטכנולוגיות מידע. אפריקה היא הענייה ביבשות העולם מכל בחינה. עם זאת, אזורים שונים ביבשת (כגון אפריקה הדרומית ומפרץ גינאה), חוו התפתחות כלכלית מהירה ומרשימה במהלך השנים האחרונות. מתוך 187 מדינות הנסקרות בדו"ח של האו"ם על מדד הפיתוח האנושי 2011, 30 המדינות בתחתית הרשימה, כולן אפריקניות, מלבד שלוש. כל זה, נובע במידה רבה מההיסטוריה הסוערת שלה ובעיקר הקולוניאליזם. קודם לכן – עד סביבות המאה ה-15, תחילת הקולוניאליזם, חפפה אפריקה ליבשת אירופה ואסיה מבחינה כלכלית. היסטוריה זו הייתה כרוכה בחוסר יציבות נרחב לצד סכסוכים ומלחמות בקנה מידה נרחב אף הם; ולזה, יש להוסיף את רמת השחיתות הגבוהה.^[6]

אפריקה נמצאת זמן רב בתהליך ארוך של קיפאון ואף שקיעה, במונחים של סחר חוץ, השקעות והכנסה לאדם. לעוני זה יש השפעות מרחיקות לכת, הכוללות תוחלת חיים נמוכה, אלימות וחוסר יציבות. לאורך שנים הועלו מספר פתרונות אפשריים למצב, וחלקם אף יושם, אולם אף דרך פעולה לא הראתה עדיין הצלחה ראויה לציון.

תחת לחץ של ארגונים כלכליים בין-לאומיים כמו קרן המטבע הבין-לאומית, מדינות רבות באפריקה הצליחו לשנות את כלכלתן, ועתה הן מראות צמיחה חיובית לאחר דורות של צמיחה שלילית או אפסית. עם זאת, ארגונים שונים הביעו ביקורת על פעילות המדינות המתועשות באפריקה, בטענה שהן מנציחות את העוני ביבשת על ידי יצירת חובות ענק נושאי ריבית, שהמדינות אינן יכולות לעמוד בהן.

דמוגרפיה

באפריקה חיים כ-1.5 מיליארד תושבים (נכון ל-2024).

שיעור גידול האוכלוסייה באפריקה הוא הגבוה בעולם: מעל ל-2% בשנה. הסיבה לכך היא שיעור ילודה גבוה במיוחד, הנובע משיעור פריון גבוה ומגודלה היחסי של האוכלוסייה הצעירה. מספר השבטים והקבוצות האתניות באפריקה הוא הגדול בעולם: כ-200 שבטים שונים בכל מדינה, בממוצע, אך רק שבטים מעטים הם גדולים.

קיימת תופעה די נרחבת של הגירה מאפריקה לאירופה.

היסטוריה דמוגרפית

בין השנים 1990 ו-2024, אוכלוסיית אפריקה חוותה צמיחה משמעותית, כמעט פי 2.5, מ-655 מיליון ל-1.5 מיליארד איש. גידול זה משקף תוספת עצומה של 840 מיליון איש לאורך 34 שנים. קצב גידול האוכלוסייה הממוצע לאורך התקופה היה כ-2.5% לשנה, נתון גבוה יחסית לכל העולם. אמנם קצב זה התמתן מעט בשנים האחרונות, אך הוא עדיין גבוה יחסית.^[7]

נתונים היסטוריים של אוכלוסיית אפריקה בין השנים 1991 ל-2024 :

שנה	אוכלוסייה	קצב גידול
2024	1,494,993,924	2.36%
2023	1,460,481,772	2.37%
2022	1,426,736,305	2.37%
2021	1,393,676,444	2.43%
2020	1,360,677,231	2.48%
2019	1,327,701,163	2.50%
2018	1,295,265,049	2.53%
2017	1,263,333,733	2.53%
2016	1,232,111,603	2.58%
2015	1,201,107,938	2.63%
2014	1,170,299,023	2.64%
2013	1,140,180,580	2.65%
2012	1,110,797,234	2.60%
2011	1,082,675,800	2.60%
2010	1,055,233,397	2.63%
2009	1,028,200,282	2.62%
2008	1,001,981,281	2.61%
2007	976,461,444	2.60%
2006	951,740,272	2.57%
2005	927,898,100	2.55%
2004	904,781,335	2.54%
2003	882,349,262	2.53%
2002	860,611,461	2.52%
2001	839,463,871	2.50%
2000	818,952,057	2.48%
1999	799,099,340	2.46%
1998	779,908,035	2.45%
1997	761,224,444	2.49%
1996	742,764,748	2.54%
1995	724,331,670	2.53%
1994	706,488,294	2.52%
1993	689,139,958	2.56%
1992	671,931,548	2.58%
1991	655,040,493

תחזית דמוגרפיות

אוכלוסיית אפריקה עומדת בשנת 2024 על כ־1.5 מיליארד בני אדם ועל פי מחקרים היא צפויה להגיע עד סוף המאה ל־4.2 מיליארד, זינוק של פי שלוש.^[8] הגידול הרב ביותר הצפוי הוא בניגריה, שלאוכלוסייתה צפויים להתווסף 730 מיליון אנשים והיא תגיע ל־914 מיליון בני אדם בשנת 2100 לעומת 184 מיליון כיום. שמונה מתוך עשר המדינות שירשמו את העלייה החדה ביותר באוכלוסייתן עד 2100 נמצאות באפריקה.^[8]

היריבות הבין-שבטית באפריקה

היריבות הבין-שבטית באפריקה היא עזה, וגרמה במשך השנים למלחמות עקובות מדם. מדינות אפריקה אינן מאורגנות בצורה אתנית, עובדה המחריפה את המאבקים. השבטים השונים נחלקים לקבוצות גדולות כמו הבנטו, הנילוטים, הפיגמים, הכושיתים, הסודנים התיכוניים, הסודנים המזרחיים, הסודנים המערביים, המלגשים וההוטנטוטים. שבטי הנילוטים הגדולים הם האוסה, אקאן, וולוף, איבו ופולה (פולאני). שבטי הבנטו הגדולים הם קונגו, לובה, מונגו, טונגה, מקואה, שונה וזולו. שבטי הכושיתים הגדולים הם אורומו, סומאלי וסידמו. ישנם עוד שבטים רבים נוספים. ישנן מדינות שאין בהן קבוצת שבטים שולטת או שבט שולט (כמו צ'אד), ישנן כאלו שיש בהן קבוצת שבטים שולטת אך אין שבט שולט יחיד (כמו טנזניה), יש מדינות שבהן שבט שולט (בוטסואנה), ויש מדינות שבהן כמה שבטים גדולים ועוד רבים קטנים (ניגריה). גם הדת באפריקה מובילה לסכסוכים רבים בין המוסלמים בצפון לנוצרים בדרום ובמרכז, ובין האמונות הפגניות הנפוצות בכל רחבי היבשת. כך למשל ניגריה, בה המוסלמים בצפון, הנוצרים בדרום ואזור מעורב במרכז.