|
קזחסטן
     רפובליקת קזחסטן (בקזחית: Қазақстан Республикасы; ברוסית: Республика Казахстан) היא מדינה השוכנת בחלקה המרכזי של יבשת אסיה, חלקה הקטן ביבשת אירופה והיא המדינה התשיעית בגודלה בעולם מבחינת השטח והמדינה הגדולה ביותר ללא מוצא לים. בעבר קזחסטן הייתה חלק מברית המועצות, וב-16 בדצמבר 1991 הפכה למדינה עצמאית.[3] חלק מארסנל הנשק הגרעיני של ברית המועצות הוחזק בקזחסטן. עם פירוקה של ברית המועצות ב-1991 הועבר הארסנל הזה לידי רוסיה, וקזחסטן חתמה על האמנה הבינלאומית למניעת הפצת נשק גרעיני (NPT).[9] המדינה גובלת ברוסיה בצפון ובמערב, ברפובליקה העממית של סין במזרח, בקירגיזסטן ובאוזבקיסטן בדרום, בטורקמניסטן בדרום-מערב, בים הכספי במערב וכמעט גובלת במונגוליה במזרח, אך מופרדת ממנה על ידי סין ורוסיה. בנוסף שטחה של העיר בייקונור וסביבתה (כולל מתקן החלל) נמצא בשליטה ומינהל של רוסיה לאחר שזו שכרה אותו עד לשנת 2050. רוב שטחה של קזחסטן הוא מדבריות וערבות. קזחסטן היא המדינה הגדולה ביותר באזור מרכז אסיה. השפה הרשמית היא קזחית, ממשפחת השפות הטורקיות, הנכתבת באותיות קיריליות, אך מרבים להשתמש גם בשפה הרוסית המשותפת לכלל חלקי האוכלוסייה. הממשלה החליטה כי בשנת 2025 יוחלפו בכתיבת השפה הקזחית האותיות הקיריליות באותיות הלטיניות. בשנים האחרונות גובר העניין במדינה בלימוד השפה האנגלית. רוב תושבי קזחסטן הם מוסלמים,[2] והיא אף חברה בארגון לשיתוף פעולה אסלאמי. היסטוריהקזחסטן הייתה בעבר חלק מהקיסרות הצארית הרוסית. היא סופחה לאימפריה במהלך המאה ה-18-המאה ה-19. בעקבות המהפכה הקומוניסטית היא הוכרזה לרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הקזחית, אחת מ-15 הרפובליקות שהרכיבו את ברית המועצות. במהלך תקופת שלטונו של סטלין הייתה ידועה בעיקר בשל מתקני הענישה שבה. אליה נשלחו עמים מגורשים. מאוחר יותר התנהלו על אדמת קזחסטן מספר פרויקטים סובייטים שאפתניים. החשוב שבהם הייתה תוכנית החלל הסובייטית שהתנהלה מקוסמודרום בייקונור שנמצאת מזרחית לימת אראל בדרום קזחסטן. מבסיס זה שוגר לחלל ספוטניק הלוויין הראשון בעולם בשנת 1957, וממנו יצא יורי גאגרין למסע הראשון של אדם בחלל בשנת 1961. קזחסטן הכריזה על עצמאות בשנות התשעים המוקדמות,[3] מיד לאחר התמוטטות ברית המועצות. ב-10 בדצמבר 1997 קזחסטן העבירה את בירתה מאלמטי לאק-מולה, שמאוחר יותר שונה שמה לאסטנה. לאחר הכרזתה כעיר הבירה עברה העיר תנופת בנייה מרשימה של מבני ציבור. בעשור השני והשלישי של המאה ה-21 פרצו מהומות מחאה כנגד השלטון. במהומות של סוף שנת 2021, שפרצו על רקע שינויים במחירי הדלק, הגדיר השלטון את המוחים כ"טרוריסטים", ביקש וקיבל סיוע צבאי מרוסיה, והנחה את החיילים לפתוח באש חיה על המפגינים. על פי הערכות שפורסמו בכלי בתקשורת, לאחר 9 ימים של מהומות נפצעו כ-1,000 מפגינים ונעצרו כ-8,000.[10][11] לאחר המהומות, הוצע לשנות את חוקת המדינה.[12] תחבורהבמדינה יש מערכת של מסילות ברזל ורכבות המובילות לערים ראשיות. נמלי התעופה הבינלאומיים הראשיים של קזחסטן הם נמל התעופה אלמטי ונמל התעופה אסטנה. חברת התעופה הלאומית של קזחסטן היא אייר אסטנה, בעבר פעלה גם חברת אייר קזחסטן, אך הממשלה סגרה אותה. פוליטיקהמאז צאתה לעצמאות, עם התפרקות ברית המועצות, התקיים בה משטר אוטוריטרי למדי, ובמשך 28 שנה, עד ל-2019, היא הונהגה על-ידי השליט נורסולטן נזרבייב. לפני פרישתו מתפקיד הנשיא סימן נזרבייב את קאסים-ג'ומארט טוקאייב כיורשו, ואחר כך הוא מונה לתפקיד. מקובל לחשוב שקזחסטן היא דמוקרטית יחסית[דרוש מקור] לשאר מדינות מרכז אסיה, עם זאת הקהילה הבינלאומית וארגונים לא ממשלתיים מעלים האשמות על הפרת זכויות אדם מצד השלטון. התקשורת מוחזקת על ידי קרוביו של הנשיא, והם מגבילים את זמן המרקע שניתן למתנגדיו. סוכנות הביון הקזחית "ברלאו" היא מחלקת המודיעין של ק.נ.ב - הוועדה לביטחון לאומי של קזחסטן האחראית לביטחון פנים. זהו השירות החשאי של קזחסטן מאז 1991 והוא החליף את האגף הקזחי של הקג"ב הסובייטי. בבחירות בשנת 1999, שנערכו שנתיים לפני מועדן המקורי, ניצח נורסולטן נזרבייב בהפרש גדול והמשיך את כהונתו הארוכה כנשיא שהחלה בשנת 1990. רבים האשימו אותו בזיוף ובנקיטת אמצעים לא הוגנים לקידום מועמדותו. ב-2007 נערכו, לראשונה בתולדות המדינה, בחירות יחסיות לבית הנבחרים. מפלגת השלטון נוּר-אוֹטַאן זכתה בניצחון גורף עם 88% מן הקולות. בבחירות הבאות, ב-2011, גרפה המפלגה 95.54% מהקולות, כאשר אחוזי ההצבעה עמדו על 89.9. הוא נבחר שוב ב-2015, אך במרץ 2019 הודיע על התפטרותו וסמכויות הנשיא הועברו לידי יושב ראש הסנאט הקזחי, קאסים-ג'ומארט טוקאייב. נזרבייב קיים פעילות בינלאומית בנושאי דת, הכוללת קיום ועידה בין דתית תלת-שנתית בארמון השלום וההתפייסות בבירה אסטנה. השלטון מנסה לקדם ערכים של רב-תרבותיות והבנה בין בני הדתות השונות בגלל אופייה הפלורליסטי של החברה הקזחית. נזרבייב המשיך להחזיק בהשפעה מתוקף תפקידו כיו"ר מועצת הביטחון ו"מנהיג האומה", תואר המקנה לו סמכויות נרחבות וחסינות מהעמדה לדין.[13] כהונתו כיו"ר נקבעה הכהונה לכל החיים[14] אך הוא הוחלף בטוקאייב בעקבות הפגנות בשנת 2022.[15][16] הרפובליקה של קזחסטן מקיימת יחסים דיפלומטיים עם כל מדינות האו"ם. מדיניות החוץ של קזחסטן נקבעת על ידי הנשיא והפרלמנט של המדינה ומיושמת על ידי משרד החוץ. השותפים הגאופוליטיים העיקריים של קזחסטן הם רוסיה, האיחוד האירופי, סין, יפן, ארצות הברית והנמרים האסיאתיים. כמו כן, מאז שנת 2005 קזחסטן החלה בתהליכי אינטגרציה תרבותית וכלכלית עם מדינות ומחוזות טיורקיות בפדרציה הרוסית (יאקוטיה, אלטאי, טיבה, חקסיה, אויגוריה וכולי). קזחסטן היא חברה בארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, בארגון שיתוף הפעולה מרכז אסיה, מועצת המדינות דוברות טורקית, חבר העמים, ארגון האמנה לביטחון משותף, תוכנית השותפות הפרטית עם נאט"ו (מאז 1994), האיחוד הכלכלי האירואסייתי, ארגון שאנגחאי לשיתוף פעולה, פורום התייעצות לשיתוף פעולה באסיה, ארגון הסחר העולמי (מאז 2015) וכולי. כלכלהלאחר פירוקה של ברית המועצות נפתחו אפשרויות חדשות למסחר בינלאומי עבור המדינה העצמאית שזה עתה קמה. קזחסטן היא בעלת עתודות נפט גולמי, מינרלים רבים ומתכות שונות. למדינה גם פוטנציאל חקלאי גדול המצוי בערבות שלה שבהן מגדלים תבואה המשמשת לתצרוכת מקומית ולייצוא וגם צאן. בהרים בדרום מגדלים תפוחים ואגוזים. הסקטור התעשייתי של קזחסטן נשען על כריית מינרלים ועל בניית מכונות כמו טרקטורים, מכונות חקלאיות, ציוד ומכשירים לצורכי צבא. אוצרות הטבע של המדינה כוללים: נפט וגז טבעי, פחם, בריט, טונגסטן, כרומיט, אורניום, נחושת, עופרת, אבץ, מוליבדן, בריליום, טיטניום, זהב וברזל. היא אחת היצואניות הגדולות בעולם של נפט, גז טבעי ואלומיניום. בהתאם להערכות בשטח קזחסטן נמצאים כ-3% מעתודות הנפט העולמי. בהפקת נפט מעורבות מספר חברות מקומיות, חברות בינלאומיות גדולות מארצות הברית ואירופה אך גם חברות קטנות יחסית דוגמת קבוצת אסקום ממולדובה. פרוק ברית המועצות והצניחה בדרישה למוצרים הכבדים שייצרה קזחסטן הביאו להתכווצות חדה בכלכלתה מאז 1991. ברפורמות שבין השנים 1995 לבין 1997 הפריטה הממשלה במהירות את מרבית נכסיה, שעברו לידיים פרטיות. בשנת 1996 נחתם חוזה להקמת צינור נפט משדה טנגיז שבמערב קזחסטן לים השחור, וכך הבטיחה הממשלה יצוא נפט קבוע לשנים הקרובות. כלכלת קזחסטן צנחה בשנת 1998 עקב ירידת מחירי הנפט והמשבר הכלכלי ברוסיה שהחל באוגוסט באותה שנה - "משבר הרובל". בשנת 1999 מחירי הנפט היו בעליה. בנוסף, פיחות במטבע ויבול חיטה מוצלח היטיבו עם המדינה. קצב הצמיחה הכלכלי מאז ועד 2008 היה גבוה יחסית. בסוף 2008, עם הירידה במחירי הנפט והסחורות והמשבר הכלכלי העולמי חלה ירידה בהיקף היצוא וירידה חדה יותר בהיקף התמורה לייצוא. בשנת 2010 נאמד היקף התוצר המקומי גולמי של כלכלת קזחסטן בכ-137 מיליארד דולר, כאשר התוצר במונחי כוח קנייה נאמד בכ-194 מיליארד דולר - בשנה זו צמחה הכלכלה בשיעור של 7% בהשוואה לשנת 2009. בין השנים 2000–2007 גדל התוצר של קזחסטן בשיעור שנתי ממוצע של כ-10%. יצוא הסחורות עלה בשיעור שנתי ממוצע של 23% כשבתוך ארבע שנים בלבד הכפיל את עצמו פי 2.5. לתנודות בשערי הנפט השפעה מתמשכת על חוזקה של הכלכלה במדינה. בשנים האחרונות נעשו ניסיונות לפתח גם את תעשיית התיירות בקזחסטן. הוקמו מלונות חדשים ונערכו הקלות בתנאי קבלת ויזת ביקור למדינה. רמת השחיתות השלטונית במדינה היא גבוהה (בשנת 2004 קזחסטן הייתה במקום 122 מ-146 מדינות ובשנת 2017 במקום 122 מ-180 מדינות). לצורך המלחמה בשחיתות הוקמה הלשכה הלאומית למלחמה בשחיתות. שרותי תקשורת טלפון ואינטרנט מסופקים על ידי קזחטלקום שהיא חברה ממשלתית ונכללת בין החברות הגדולות במדינה. גאוגרפיהקזחסטן משתרעת על פני שני הצדדים של נהר אוראל, שערוצו נחשב כקו המפריד בין יבשת אירופה ליבשת אסיה. לכן, לקזחסטן יש שטח בשתי יבשות: אירופה ואסיה. קזחסטן ממוקמת במרכז אסיה, אולם כעשירית משטחה נמצא ממערב להרי אורל, בשטח אירופה. הבירה אסטנה ממוקמת במרכז המדינה. מבחינה גאוגרפית היא מהווה חלק מהערבה האירואסייתית. קזחסטן היא המדינה התשיעית בגודלה בעולם מבחינת שטח, והייתה המדינה השנייה בגודלה בברית המועצות. שטחה הכולל הוא 2,717,300 קמ"ר, מתוכם 2,669,800 קמ"ר אדמה ורק 47,500 קמ"ר מים. עם שטח של מעל שני מיליון קמ"ר, השווה ערך בגודלו לרוב מערב אירופה - קזחסטן היא המדינה התשיעית בגודלה בעולם. והיא המדינה מוקפת היבשה (ללא מוצא לים) הגדולה בעולם. בדרומה היא גובלת בים הכספי, שהוא האגם הגדול בעולם, ואין ממנו מוצא למקור מים אחר. קזחסטן גובלת ברוסיה (גבול באורך 6,467 ק"מ), סין (1,460 ק"מ), קירגיזסטן (980 ק"מ), טורקמניסטן (380 ק"מ) ואוזבקיסטן (2,300 ק"מ). קזחסטן מחולקת ל-14 אזורים ו-159 מחוזות. במדינה ישנם 8,500 נחלים ונהרות ששבעה מתוכם הם באורך של למעלה מ-1,000 ק"מ, 48,000 אגמים, רובם קטנים, פזורים בכל רחבי המדינה. האקלים במדינה משתנה בין העונות ונוטה להיות קיצוני. כמו מדינות אחרות באזור מרכז אסיה, החורף הוא קר מאוד ובקיץ חם מאוד. אוצרות טבעבקזחסטן יש מגוון של אוצרות טבע. במעמקי המדינה זוהו 99 מרכיבים מהטבלה המחזורית של מנדלייב, נחקרו 70, ויותר מ-60 אלמנטים הופקו. נכון לעכשיו, ידועים 493 מרבצים המכילים 1225 סוגים של חומרי גלם מינרליים. קזחסטן מדורגת במקום הראשון בעולם בעתודות הידועות של אבץ, טונגסטן ובאריט, במקום השני - כסף, עופרת וכרומיט, השלישי - נחושת ופלואוריט, הרביעי - מוליבדן, החמישי - זהב. נפטבתחילת 2009, על פי British Petroleum (BP), היקף עתודות הנפט המוכחות היה 39.6 מיליארד חביות או 6.5 מיליארד טון, המהווה 3.2% של עתודות הנפט בעולם. עתודות הנפט המוערכות בשדות הממוקמים באזור הים הכספי מהצד הקזחי בלבד מסתכמות ביותר מ-17 מיליארד טון. חברות הפקת נפט העיקריות בקזחסטן הן NK Kazmunaygas, Tengizchevroil, CNPC-Aktobemunaygas, Karachaganak Petroleum Operating ואחרות. גז טבעיעתודות הגז בקזחסטן בתחילת 2009 מסתכמות ב-1.82 טריליון מ"ק (לפי הערכות BP), המהווה 1.7% מייתרות העולם. החברות הגדולות לייצור גז בקזחסטן הן Karachaganak Petroleum Operating, NC Kazmunaygaz, CNPC-Aktobemunaygaz ואחרות. המרבצים המרכזיים של הגז בקזחסטן הם Karashyganak, Zhanazhol, Kyzyloy ואחרים. אורניוםמרבצי האורניום של קזחסטן אשר התגלו עד כה מסתכמים ב-1.69 מיליון טון, המהווים 21% של עתודות האורניום בעולם (מקום שני בעולם בשנת 2005). החברה בבעלות המדינה Kazatomprom, שנוסדה בשנת 1997, אחראית על המסחר באורניום במדינה. בשנת 2005, החברה מדורגת במקום השלישי בעולם בכריית אורניום (לאחר Cameco הקנדית ו החברה הצרפתית Cogema). בשנת 2009 קזחסטן הגיעה למקום הראשון בעולם באספקה של אורניום מרוכז לשוק העולמי - הופקו 13.5 אלף טון בשנה, והנתון הזה הקדים את קנדה, אשר הייתה במשך 17 שנים במקום הראשון בתחום. בשנת 2010 היקף כריית האורניום על ידי NAC Kazatomprom הסתכם ב-17,803 טון. מהומות 2022 בקזחסטן הביאו לעליה עולמית במחירי האורניום.[17] מחצבי מתכותבקזחסטן נמצאים מרבצים עשירים במתכות שונות - עופרת, אבץ, כרום, זהב, ביסמוט, נחושת, מוליבדן, אלומיניום, ברזל, מנגן, אלמנטים דליקים נדירים, ואצורת טבע לא מתכתיים - פחם, זרחן וכו'. מחוזות
דמוגרפיהבקזחסטן חיים 19,398,331 תושבים (נכון לשנת 2022), כאשר יש יותר נשים מגברים (48.3% גברים, 51.7% נשים). תוחלת החיים במדינה היא 73.76 שנים. שיעור הפריון עומד על כשלושה ילדים בממוצע באישה.
הקבוצה האתנית הראשית במדינה היא הקזחים אשר מהווים כ-70.4% מהאוכלוסייה, ואחריהם רוסים - 15.5%, אוזבקים - 3.2%, אוקראינים - 2%, אויגורים - 1.5%, גרמנים - 1.2% וטטרים - 1.1%. החברה בקזחסטן היא מגוונת מבחינה דתית. על פי מפקד האוכלוסין של 2021, 69.3% מהאוכלוסייה הם מוסלמים, ברובם סונים, 17.2% הם נוצרים, 0.2% אחרים (בעיקר בודהיסטים ויהודים) ו-13.3% חסרי דת או בחרו לא לענות על השאלה. השפות בהן מדברים התושבים הן קזחית ורוסית. בקזחסטן יש גם קהילה יהודית. יש המעריכים כי יהודים ישבו באזור קזחסטן כבר לאחר גלות בבל וכחלק מפיזור היהודים באימפריה הפרסית. יהודים סוחרים נדדו גם באזורים כמו קזחסטן בדרכם מרוסיה להודו וסין. כמו רוב הקהילות היהודיות במרכז אסיה, לא מנתה הקהילה יהודים רבים. בקזחסטן גרים כיום כעשרים אלף יהודים. יחסים עם ישראל
ב-10 באפריל 1992 מוסדו יחסים בין המדינות בתחילה ברמת קונסוליות. באוגוסט 1992 הוקמה שגרירות ישראל בקזחסטן ובמאי 1996 הוקמה שגרירות קזחסטן בתל אביב. ישראל ראתה חשיבות מיוחדת בכינון יחסים עם מדינה שרוב אוכלוסייתה מוסלמית. בשנים 1995 ו-2000 נערכו ביקורים רשמיים של נשיא קזחסטן נורסולטאן נזרבייב בישראל. באוקטובר 2006 הגיעה משלחת רשמית לישראל בראשות סגן ראש הממשלה מקסימוב.[18] בשנים 1995 (כשר חוץ) ו-2002 (כסגן ראש ממשלה) ביקר שמעון פרס בקזחסטן.[19] על פי מכון היצוא הישראלי היקף הסחר של ישראל מול קזחסטן הסתכם בשנת 2010 בכ-63 מיליון דולר (לא כולל חומרי אנרגיה), עלייה של כ־8.5% לעומת תקופה מקבילה אשתקד. יצוא הסחורות בשנה זו הסתכם בכ-62 מיליון דולר, עלייה של כ-10% בהשוואה לתקופה מקבילה אשתקד, עם זאת נרשמת ירידה בהיקפי היצוא בהשוואה לשנים 2008 ו-2007. יבוא הסחורות של ישראל מקזחסטן נמצא בירידה מתמדת משנת 2008. בשנת 2010 הסתכם בכ-300 אלף דולר, ירידה של כ-66% בהשוואה לתקופה מקבילה אשתקד. בדצמבר 2016 הגיע ראש ממשלת ישראל בנימין נתניהו לביקור ראשון של ראש ממשלה ישראלי במדינה. בינואר 2017 החליטה קזחסטן על ביטול הצורך בוויזה לתיירים ישראליים.[20] ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
