קידומת טלפון בין-לאומיתקידומת טלפון בין־לאומית היא קוד מספרי (לכל היותר בן 3 ספרות) המאפשר חיוג ישיר אל טלפון הנמצא בישות מדינית אחרת, או לשירות תקשורתי לווייני. את הקידומת הבין-לאומית מחייגים לפני מספר המנוי אליו רוצים להגיע. לכל יחידה מדינית ולכל שירות תקשורתי לווייני וכדומה יש קידומת בין-לאומית משלהם. זה בשונה מקוד גישה המוגדר על ידי ספק השירות הטלפוני (קוד הגישה משמש להפניית השיחה למרכזיית השער הבין-לאומית המקומית. ברוב הישויות המדיניות נהוג הצירוף 00 אך נפוץ גם 99, 001, 011 וכו'). רשימת קידומות הטלפון הבין-לאומיות נקבעת על ידי ה-ITU-T שהוא גוף התקינה בתחום הטלקום באיגוד הטלקומוניקציה הבין-לאומי (ITU) המהוה חלק ממנגנון האומות המאוחדות. היסטוריהעד ראשית שנות השישים של המאה ה-20 נעשו רוב שיחות הטלפון הבין-לאומיות בעזרת תיווך אנושי, וחיוג ישיר לא היה נפוץ. כדי להקים שיחת טלפון היה צורך לחייג למרכזייה בין-לאומית שבמדינת המקור, ולמסור למרכזנית/מרכזן את שם הישות המדינית שבה נמצא מספר הטלפון אליו רוצים להגיע וכן את המספר עצמו. מרכזייה זו יצרה קשר עם מרכזייה בישות המדינית של היעד, שהתקשרה למנוי המבוקש, ולאחר המענה הראשוני חוברו שני המנויים זה לזה על ידי המרכזייה. לעיתים הייתה אפשרות לחיוג חצי-אוטומטי, דהיינו חיוג בסיוע המרכזייה של מקור השיחה, אשר חייגה ישירות למנוי היעד. בשנת 1960 אישר ארגון התקינה CCITT, בכינוס האספה הכללית של הארגון, שהתקיים בבירת הודו דלהי, הקצאת קידומות בין-לאומיות עבור הישויות המדיניות באירופה ובאגן הים התיכון [1]. בהחלטה זו קיבלה ישראל את הקידומת 34, כאשר ההחלטה התייחסה לחיוג ישיר וכן לחיוג חצי-אוטומטי. בפועל שימשה קידומת זו בעיקר לחיוג בסיוע מרכזנית. בשנת 1964 אישר הארגון, בכינוס האספה הכללית של הארגון שהתקיים בעיר ז'נבה, הקצאת קידומות בין-לאומיות עבור כלל הישויות המדיניות בעולם[2]. החלטה זו היא הבסיס לקידומות הבין-לאומיות שתקפות לימינו, המורכבות מספרה אחת, או שתי ספרות או שלוש. המלצת הארגון הייתה שמספר הספרות הכולל בחיוג בין-לאומי לא יעלה על 12 ספרות. על כן הקצה הארגון קידומת קצרה יותר לישויות מדיניות שבהן מספר הספרות, בחיוג בתוך הישות, הוא גדול יותר. לאורך שנות השישים עברו ישויות מדיניות רבות לחיוג בין-לאומי ישיר תוך שימש בקידומות הבין-לאומיות שתוקננו. בשנת 1968 נוספו קידומות המתחילות ב-5 עבור הישויות המדיניות באמריקה הלטינית. הישויות המדיניות שבמרכז אמריקה הועברו משימוש בקידומת 1, גם הן לקידומות המתחילות ב-5. חיוג בין-לאומי ישיר בישראללפני קיומו של חיוג ישיר מחוץ לישראל, חייגו אזרחי ישראל למרכזייה בין-לאומית בעזרת שירות 18, והשירות ניתן בתיווך מרכזנית. בשנות השישים של המאה ה-20, שיחות בין-לאומיות מישראל בוצעו באמצעות שידור רדיו בגלים קצרים, ומספר השיחות הבין-לאומיות שהיה ניתן להקים בו-זמנית היה מוגבל מאוד. ההנחה הייתה שמעבר לחיוג ישיר יעלה את תעבורת השיחות הבין-לאומיות. משרד הדואר החליט לאפשר חיוג ישיר מישראל רק לאחר שיונח כבל תקשורת תת-ימי לאירופה. ואכן, בשנת 1968 הוחל בהנחת הכבל בין ישראל לצרפת. הנחת הכבל הסתיימה בשנת 1969. בשנת 1970 החל משרד הדואר לספק שירות של שיחות טלקס ישירות לאיטליה ולהולנד[3]. המדינה הראשונה שממנה ניתן היה להתקשר למנויי טלפון בישראל בחיוג ישיר הייתה ארצות הברית, ובאמצע שנת 1972 הצטרפה גם שווייץ. בסוף שנת 1972 נפתח שירות החיוג הבין-לאומי הישיר גם למערב-גרמניה, בשיחת טלפון בין שר התקשורת הגרמני לשר הדואר שמעון פרס[4]. בשנת 1972 נחנכה תחנת שידורי הלוויין בעמק האלה, והדבר אפשר הקמת שיחות מחוץ לישראל גם באמצעות לוויין. ב-1973 נפתחה האפשרות לחיוג ישיר מישויות מדיניות נוספות במערב אירופה. האפשרות של מנויי הטלפון בישראל לחייג ישירות מחוץ לישראל נפתחה בהדרגה - בתחילה יכלו לחייג מחוץ לישראל בחיוג ישיר רק מנויים נבחרים, ובאוקטובר 1973 נפתח השירות ל-3000 מנויים בתל אביב ובבת ים. חיוג ישיר מירושלים נפתח רק מפברואר 1974. על פי התכנון המקורי, היה אמור הכבל התת-ימי לצרפת לספק את כל הצרכים עד סוף שנות השבעים של המאה ה-20, אך נפח שיחות הטלפון מחוץ לישראל עלה בהרבה מעל המצופה, ולכן נאלץ משרד התקשורת להניח כבל תת-ימי נוסף לאיטליה, שנחנך בשנת 1975. השיטהמבנה מספר טלפון בין-לאומי הוא כדלהלן (מחויג משמאל לימין): מספר המנוי - קידומת האזור - קידומת בין לאומית - קוד גישה. על פי המלצת ארגון ITU-T מקובל לסמן את קוד הגישה עם הסימן "+"[5]. לדוגמה, מספר טלפון באזור חיוג 03 בישראל ייכתב 6543 987 3 972+. בזמן החיוג מוחלף הסימן + בקוד הגישה. כל קידומת בין-לאומית מונה בין ספרה בודדת לשלוש. קידומת של ישות מדינית אחת לעולם לא תהווה תחילתה של קידומת של ישות אחרת. כל הישויות המדיניות בעולם חולקו לקבוצות לפי מפתח יבשתי ואזורי אחיד למדי, ולפיו נקבעה הספרה הראשונה בקידומות שלהן, כדלקמן:
קיימים מספר יוצאי דופן, לדוגמה - גרינלנד, איי פארו וארובה, שהקידומת שלהם מתחילה בספרה 2 אף על פי שאינם חלק מאפריקה. מספרי הקידומת של מדינות שחדלו להתקיים מועברים למדינות חדשות. לדוגמה:
יש ישויות מדיניות שאינן עושות שימוש בקידומת שהוקצתה להן, כגון הוותיקן, הנחשבת מבחינת חיוג לחלק מאיטליה, או האי זנזיבר, המשתמש בקידומת הכללית של טנזניה. סן מרינו נטשה את הקידומת ה"אפריקאית" שלה (295) כאשר התפנתה לה קידומת "אירופית" (378). מספר יחידות מדיניות ברחבי העולם עברו למערכת הקידומות של צפון אמריקה, כגון גואם וסמואה האמריקאית. קיימות גם מספר תופעות יוצאות דופן:
רשימת הקידומות
נכון להיום אזור חיוג זה איננו בשימוש.
הערות לטבלה - שירותים מיוחדים
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|