|
לוקסמבורג
הדוכסות הגדולה של לוקסמבורג (בלוקסמבורגית: Groussherzogtum Lëtzebuerg, בצרפתית: Grand-Duché de Luxembourg, בגרמנית: Großherzogtum Luxemburg) היא מדינה קטנה במערב אירופה שגובלת בבלגיה, בצרפת ובגרמניה. האוכלוסייה במדינה מונה כ-671 אלף נפש[7][8][9] ושטחה 2,586 קילומטרים רבועים.[7] היסטוריה
אף על פי שלפי מספר עדויות, ההיסטוריה הלוקסמבורגית התחילה בזמן האימפריה הרומית,[10] מקובל להתייחס לשנת 963 כנקודת ההתחלה שלה. בחמש מאות השנים שלאחר מכן עלה כוחו של בית לוקסמבורג בדוכסות, וחיסולו גרר את ביטול עצמאותה של לוקסמבורג. לאחר תקופה קצרה של שלטון דוכסות בורגונדיה, עברה לוקסמבורג לשלטון בית הבסבורג ב-1477. לאחר מלחמת שמונים השנים הפכה לוקסמבורג לחלק מארצות השפלה הדרומיות (הספרדיות), שחזרו לחזקתה של שושלת הבסבורג (הפלג האוסטרי) ב-1713. לאחר הכיבוש בזמן המהפכה הצרפתית, ולפי חוזה פריז מ-1815, הוענק ללוקסמבורג מעמד של דוכסות גדולה הנמצאת באוניה פרסונלית עם הולנד. לפי ההסכם, חולקה לוקסמבורג, דבר שנעשה קודם לכן ב-1659 ופעם נוספת ב-1839. אף כי ההסכמים הללו גרמו להקטנת שטחה של לוקסמבורג, הם חיזקו את מידת עצמאותה. עצמאות זו של לוקסמבורג נקבעה סופית לאחר משבר לוקסמבורג ב-1867. בעשורים שלאחר מכן, נכנסה לוקסמבורג למעגל ההשפעה של גרמניה, בייחוד לאחר שנפרדה מהולנד ב-1890. לוקסמבורג הייתה תחת כיבוש גרמני בין 1914 ל-1918 (בזמן מלחמת העולם הראשונה) ומאוחר יותר תחת שלטון גרמניה הנאצית בין 1940 ל-1944 (במהלך מלחמת העולם השנייה). לאחר מלחמת העולם השנייה, הפכה לוקסמבורג לאחת המדינות העשירות בעולם, כאשר היא נשענת על מערכת בנקאית מפותחת, יציבות פוליטית ואינטגרציה אירופית. פוליטיקההמשטר בלוקסמבורג הוא במהותו מונרכיה חוקתית, שבה ראש המדינה מקבל את תפקידו בירושה, אך סמכויותיו מוגבלות וטקסיות בעיקרן, ועיקר הכוח הפוליטי מצוי בידי נציגים הנבחרים באופן דמוקרטי. בניגוד למדינות אחרות בעלות משטר דומה, כגון בריטניה והולנד, לוקסמבורג מוגדרת כדוכסות גדולה, והעומד בראשה נושא בתואר דוכס גדול ולא מלך. החל משנות האלפיים, לוקסמבורג היא הדוכסות היחידה בעולם. סדרי השלטון במדינה מוגדרים בחוקת לוקסמבורג, שנכנסה לתוקפה בשנת-1868 ועברה מאז מספר שינויים. בית הנבחרים מורכב מ-60 צירים, הנבחרים על ידי האזרחים לתקופה של חמש שנים, ומושבי הפרלמנט מוקצים לפי ייצוג יחסי ואחוז החסימה. מועצת המדינה מורכבת מ-21 חברים, הנבחרים על ידי הדוכס לכל חייהם, ותפקידה הוא לחוות דעה על הצעות חוק. יחסי חוץמדיניות החוץ של לוקסמבורג מעודדת אינטגרציה אירופית ושיתוף פעולה בין מדינות המערב בכלל. לוקסמבורג הייתה שותפה-מייסדת של קהילת הפחם והפלדה האירופית, שקדמה לאיחוד האירופי, ושל האיחוד עצמו. כמו כן הייתה מן החברות המייסדות בארגון נאט"ו. למדינה שיתוף פעולה הדוק במיוחד עם בלגיה והולנד, תחת המסגרת המשותפת של בנלוקס. לוקסמבורג העיר היא אחת משלושת מקומות המושב הרשמיים של האיחוד האירופי, ובה פועלים כמה ממוסדותיו, בהם בית הדין האירופי לצדק, בית המשפט האירופי לביקורת, ובנק ההשקעות האירופי. יחסים עם ישראל
ללוקסמבורג יש יחסים תקינים עם ישראל. הדוכסות הקטנה צידדה בקשירת ישראל לשוק האירופי המשותף. לוקסמבורג נמנית עם המדינות המעטות המצדדות בישראל ברוב ההצבעות נגדה באו"ם. עם זאת, בהצבעה שנערכה בדצמבר 2014 באשר להצעה הפלסטינית לסיום הכיבוש, היא הצביעה בעד ההצעה. צבא וביטחון
לוקסמבורג נמנית עם מייסדות ברית נאט"ו ב-1949, חרף העובדה שצבאה נמנה עם הצבאות הקטנים בעולם. בצבא משרתים כ-450 חיילי קבע בלבד, ולצידם 340 טירונים שהתגייסו ו-100 אזרחים (סה"כ, 990 חיילים). למרות גודלו הקטן, הוא מתוקצב ב-369 מיליון דולר, משמע מעל ל-370,000 דולר לחייל בממוצע. בראש הצבא עומד ראש ההגנה (הכפוף לשר ההגנה בממשלה), והוא, יחד עם הדוכס הגדול, הם הגנרלים היחידים בצבא. לצבא אין חיל ים או חיל אוויר, אף על פי שיש ברשותו כלי טיס. הגיוס לצבא לוקסמבורג הוא התנדבותי מאז 1967, והוא מורכב מארבע פלוגות: שתי פלוגות רובאים, פלוגת אימון והדרכה ופלוגה רביעית, האחראית על הכנת מתנדבים לחזרה לחיים האזרחיים. כחברה בנאט"ו, צבאה של לוקסמבורג השתתף במבצעים רבים, חרף גודלו המזערי בהשוואה לצבאותיהם של בנות הברית האחרות, כדוגמת ארצות הברית ובריטניה. שלטון מקומי
 החל משנת 2015 לוקסמבורג מחולקת ל-12 קנטונים. כלכלה
אף על פי שלוקסמבורג היא מדינה קטנה ומעוטת משאבים, היא נמנית עם העשירות שבמדינות העולם: שיעור האבטלה בה הוא הנמוך באיחוד האירופי והתוצר הלאומי לנפש של לוקסמבורג הוא הגבוה בעולם נכון לשנת 2021.[11] עד שנות ה-70 התבססה הכלכלה על תעשיית פלדה, אך עם הירידה בביקוש והתחרות הקשה מצד מדינות המזרח הרחוק השתנה הבסיס הכלכלי. הענף המרכזי הוא פעילות פיננסית, בנקאות וביטוח (25.1%). קיימת פעילות רחבה בענף המסחר הסיטונאי והקמעונאי, שירותי תחבורה, אירוח ומזון (14.9%) ומינהל ציבורי, ביטחון, פעילויות חינוך, בריאות אדם ועבודה סוציאלית (17.5%).[12] גם תעשיות הכימיקלים, הפלסטיק וההיי-טק משגשגות. ענפים חשובים נוספים הם תיירות, שירותי אירוח והאכלה ומינהל ציבורי (חינוך, בריאות ושירות סוציאלי).[13] הכלכלה נהנית מחברותה של המדינה באיחוד האירופי ובאיחוד בנלוקס, כמו כן לוקסמבורג היא אחת משלושת המרכזים של האיחוד האירופי, ובה נמצאים בנק ההשקעות האירופי ומזכירות הפרלמנט האירופי. לוקסמבורג משמשת מקלט מס לתאגידים רב-לאומיים, חברות הרשומות במדינה משלמות מס של 1% בלבד.[14] באפריל 2009, החשש מחוקי הסודיות הבנקאית של לוקסמבורג, כמו גם מהמוניטין שלה כמקלט מס, הוביל לכך שמדינות ה-G-20 הוסיפה אותה ל"רשימה אפורה" של מדינות עם הסדרים בנקאיים מפוקפקים. בתגובה, המדינה אימצה זמן קצר לאחר מכן את תקני ה-OECD. הפעילות הבינלאומית של חברת אמזון רשומה בלוקסמבורג, ועל ידי ניתוב הכנסות שלה למדינה היא פועלת בפטור כמעט מלא ממס באירופה.[15] בשנת 2018, לוקסמבורג דורגה כמקלט מס השישי הבטוח בעולם.[16] תחבורה
ב-29 בפברואר 2020 הייתה לוקסמבורג למדינה הראשונה בעולם בה הנסיעה בתחבורה ציבורית (ברכבות, רכבות קלות ואוטובוסים) היא בחינם בכל רחבי המדינה. עד אז ניתן היה לקנות כרטיס שנתי לנסיעה במחלקה רגילה בכ-440 אירו, ולעומת זאת, כרטיס שנתי לנסיעות במחלקה ראשונה ימשיך לעלות כ-660 אירו.[17] ההחלטה נעשתה מטעמים סביבתיים, כדי להנמיך את פליטת הפחמן במדינה בה רבים מאוד מתניידים ברכב.[18] נכון ל-2021, לוקסמבורג הייתה המדינה עם הכי הרבה רכבים לנפש באירופה,[19] ונכון ל-2022, לוקסמבורג הייתה המדינה עם הכי הרבה רכבי יוקרה לנפש בעולם (רכב יוקרה אחד ל-13 נפשות).[20] גאוגרפיה לוקסמבורג היא אחת המדינות הקטנות ביותר באירופה (2,586 קמ"ר בלבד), ומדורגת במקום ה-168 בגודלה מתוך 194 מדינות בעולם. המדינה נמצאת בחלק המערבי של אירופה ממזרח לבלגיה, צפון לצרפת ומערבית לגרמניה. טבע הארץ הוא קונטיננטלי בדרום, גבעות ועמקים נרחבים והצפון הררי. בלוקסמבורג יש מספר מקווי מים והם: נהר מוזל, ויובלי הנהר זואר. האקלים בה הוא ממוזג, מבלי טמפרטורות קיצוניות, כשהחורף קר, הקיץ קריר והגשם נפוץ. בחלק מהאזורים, הגשם יכול להגיע עד ל-1,200 מילימטרים בשנה. דמוגרפיהאוכלוסיית לוקסמבורג מונה כ-660,809 נפש.[8][9] על-פי נתוני מפקד אוכלוסין שנערך ב-2000, מתפלגת האוכלוסייה מבחינה אתנית באופן הבא: 66% הם לוקסמבורגים, 10% הם פורטוגלים, 5% איטלקים, 3.5% צרפתים, 2% גרמנים, ו-3% בלגים. מבחינה דתית רוב האוכלוסייה של המדינה (87%) הם נוצרים קתולים וקיימות קהילות קטנות של יהודים, נוצרים פרוטסטנטים, יוונים ומוסלמים. על פי דו"ח האושר העולמי השנתי שפורסם בסוף מרץ 2024, לוקסמבורג ממוקמת במקום השמיני במדד האושר בקרב האוכלוסייה הכללית, ובמקום השישי בקרב צעירים מתחת לגיל 30.[21] המטבח הלוקסמבורגי מושפע ממטבח של המדינות השכנות צרפת, בלגיה וגרמניה. יהדות לוקסמבורג
ידיעות ראשונות על קיומם של יהודים בלוקסמבורג קיימות משנת 1267. בית הכנסת הראשון הוקם בשנת 1823. בשנת 1828 השתקעו בשלייפמיהל על גדות הנחל אלזט שני האחים גטשליק ושמשון גודשו (Godchaux) מהעיר תיונוויל שבחבל לורן הסמוך, והקימו מפעל טקסטיל גדול. הם נחשבים לחלוצי המהפכה התעשייתית בלוקסמבורג, רחוב נקרא על שמם וב-2006 נחנך בנוכחות כמה עשרות מצאצאיהם (ביניהם אחדים החיים בישראל) מסלול הליכה לכבודם, שלאורכו מוצבים פאנלים מאוירים המספרים על פעולתם.[22][23] במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20 גדלה הקהילה באופן משמעותי בעקבות נהירת יהודים מגרמניה הנאצית אליה. לאחר הפלישה הגרמנית ללוקסמבורג, ברחו יהודים רבים לבלגיה וצרפת. השלטונות עודדו גירוש והגירת יהודים מהמדינה, והעבירו 16 משלוחים לצרפת ופורטוגל. רבה הראשי של הדוכסות בתקופת מלחמת העולם השנייה והשואה בלוקסמבורג היה הרב אברהם רוברט סרברניק, הוא נשאר במדינה ודאג, תחת הכיבוש הנאצי, להימלטות רבים מבני הקהילה לליסבון שבפורטוגל. באביב 1941, זומנו לפגישה עם אדולף אייכמן שני המנהיגים האחרונים של יהודי לוקסמבורג שם נמסר להם שהגירת יהודים מלוקסמבורג תופסק. הם עצמם יצאו בשיירה האחרונה. מ־3,500 היהודים שהיו במדינה ניצלו 1,555 לאחר שנמלטו ממנה, שהסתתרו בה או ששרדו במחנות. 1,945 איש נספו.[24][25][26] בבניין עיריית לוקסמבורג נחתם ב-10 בספטמבר 1952 הסכם השילומים בין ישראל לגרמניה. בית הכנסת הגדול בעיר לוקסמבורג נהרס עד היסוד בעת הכיבוש הגרמני, ונבנה מחדש ב-1953 על ידי ממשלת לוקסמבורג. ליד דלת הכניסה הצדדית משובצת בקיר הבניין אבן יחידה ששרדה מבית-הכנסת ההרוס. בלוקסמבורג חיים יותר מ-1,600 יהודים, רובם גרים בעיר הבירה לוקסמבורג. קיימים שני בתי כנסת, בעיר הבירה לוקסמבורג ובעיר אש-סור-אלזט (השנייה בגודלה במדינה), הפועלים רק בשבת, בחגים ובאירועים מיוחדים. בשנת 2005 נפתח במדינה גם בית חב"ד. ב-27 באוקטובר 2011, הרב אלן נקש, אזרח צרפת שבתפקידו הקודם שימש כרבה של בורדו, הושבע על ידי שר התרבות פרנסואה בילטגן כרבה הראשי של הדוכסות. ב-4 במרץ 2012 התקיימה ה'הכתרה' הרשמית בבית הכנסת בלוקסמבורג.[27] לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
