|
פינלנד
   רפובליקת פינלנד (בפינית: Suomen tasavalta, בשוודית: Republiken Finland) היא מדינה בצפון אירופה, התחומה על ידי הים הבלטי בדרום־מערב, המפרץ הבוטני במערב והמפרץ הפיני בדרום. לפינלנד גבול ארוך בן 1,340 ק"מ עם רוסיה במזרח, וגבולות נוספים עם נורווגיה בצפון ועם שוודיה בצפון־מערב. פינלנד היא חלק מברית נאט"ו. שמה של פינלנד בשפת תושביה הוא סואומי (Suomi), השם פינלנד מקורו בשפה השוודית. הסימול הבינלאומי המקוצר של פינלנד הוא SF, ראשי התיבות של שני שמות המדינה. אקלימה של פינלנד מאופיין בטמפרטורות קרות, כמעט ארקטיות, אך עדיין מתונות יחסית בזכות השפעתם של הים הבלטי ואגמיה הרבים – 187,888 אגמים. פני השטח נמוכים ומישוריים ברובם, עם גבעות קטנות. אוכלוסייתה של פינלנד מונה כ־5.5 מיליון בני אדם (נכון לפברואר 2021),[7] ומרוכזת ברובה במישור החוף שבדרום ובדרום־מערב המדינה. היא מורכבת מרוב פיני יציב, ממיעוט שוודי וממיעוט סאמי. כ-10% מהתושבים הם רוסים, סוחרים ברובם.[8] רוב אזרחיה הם נוצרים לותרנים, אך ישנו גם מיעוט של נוצרים אורתודוקסים וחסרי דת. אטימולוגיההמקורות הכתובים הראשונים המכילים את השם פינלנד מתוארכים בקירוב למאה העשירית. שני כתבים אשר נמצאו במחוז אופסלה שבשוודיה והכילו צורה מעוותת של השם – פינלונטי. לוח שלישי מהמאה ה-13 נמצא באי גוטלנד שבמזרח שוודיה ועליו חרוט השם פינלנדי.[9] משערים שהשם מקושר לשבט הפינים אשר מוזכר לראשונה בשנת 98 לספירה אולם משמעותו אינה ידועה. היסטוריה
פינלנד הייתה מיושבת בדלילות החל מסוף עידן הקרח. נראה כי השבטים הדוברים את השפות הפינו־אוגריות הגיעו לפינלנד במהלך תקופת האבן. הללו עסקו בעיקר בדיג ובציד, אם כי לקראת סוף האלף הרביעי לפנה"ס החלו השבטים שבדרום הארץ לעסוק בחקלאות. שנות תקופת הברונזה (1500 –500 לפנה"ס) ותקופת הברזל (500 לפנה"ס – 1200 לספירת הנוצרים) התאפיינו במגעים נרחבים עם סקנדינביה, צפון רוסיה והאזור הבלטי. בשנת 1154 ניצח אריק התשיעי, מלך שוודיה את פינלנד ואת תושביה הפגאניים ברובם, והביא להשתלטות שוודית על הארץ, שארכה קרוב ל־700 שנים. במהלך התקופה חלחלו התרבות והשפה השוודית לאזור, במה שדחק את השפה הפינית לשימוש המעמדות הנמוכים. במהלך המאה ה־18 הפכה פינלנד לזירת התגוששות בין האימפריה הרוסית לבין שוודיה על השליטה בצפון אירופה, תוך שהפינים משלמים את מחיר המאבק בדמות רעב ומגפות. בשנת 1809 כבש הצאר אלכסנדר הראשון את פינלנד משוודיה וסיפח אותה לקיסרות רוסיה בתור "דוכסות גדולה". במהלך 109 שנות הכיבוש הרוסי נתחזק מעמדה של השפה הפינית, עד כי בשנת 1892 שבה ותפסה את מקומה כשפה הרשמית (לצד שוודית). ב־6 בדצמבר 1917, זמן קצר אחרי מהפכת אוקטובר שהתרחשה ברוסיה והביאה לקץ שלטון הצארים, הכריזה פינלנד על עצמאותה. השלטון הסובייטי החדש ברוסיה הכיר תוך כחודש בעצמאות פינלנד, והסכם שקבע את הגבול בין המדינות נחתם ב־1920. בשנת 1918 ידעה פינלנד מלחמת אזרחים קצרה, שעתידה הייתה לקבוע את הצביון שתקבל המדינה החדשה. המלחמה התנהלה בין "הלבנים", שהיו ברובם בורגנים עירוניים, ליברליים ומשכילים, לבין "האדומים", האיכרים הכפריים, הפועלים והקומוניסטים. סיוע מערבי הביא לניצחון הלבנים, ועד סמוך למלחמת העולם השנייה הייתה פינלנד לדמוקרטיה בדלנית הדוגלת בנייטרליות. באביב 1939 פנתה ברית המועצות לפינלנד בדרישה למסור לידיה שטחים בדרום המדינה, בהם עיר הנמל האנקו הסמוכה להלסינקי, בטענה כי הדבר הכרחי לצורך הגנה על העיר הסובייטית לנינגרד. משסירבה פינלנד למתן דריסת־רגל סובייטית בשטחה, פלשה ברית המועצות לפינלנד ב־30 בנובמבר 1939 ופתחה במלחמת החורף. הצבא הפיני הקטן אך המיומן בלוחמת שלג התגונן היטב והסב אבדות כבדות לסובייטים, תוך שהוא מסתייע באקלים ובתנאי הקרקע הביצתיים של מזרח פינלנד. אולם בתום 100 ימי לחימה הכריעה העדיפות המספרית את הכף לזכותו של הצבא האדום, והפינים ביקשו הפסקת אש. בהסכם שנחתם באביב 1940 העבירה פינלנד לברית המועצות את המצר היבשתי קרליה (השייך לרוסיה עד היום). כעבור שנה נפתח סיבוב נוסף במלחמה, בו הפינים הצטרפו לגרמניה הנאצית במהלכיה בחזית המזרחית, תוך שהם נמנעים מלהכריז מלחמה על שאר בעלות הברית, ופלשו לברית המועצות בכוונה להחזיר את השטחים שאיבדו במלחמת החורף . פינלנד הייתה המדינה הפחות ידועה בין מדינות הציר במלחמת העולם השנייה. השותפות הפינית־גרמנית התבססה כמעט במלואה על אויב משותף בדמותה של ברית המועצות. פינים רבים סלדו מהיטלר ומהנאציזם, אך ניסיון העבר הוכיחם כי אין בכוחם להיאבק בסובייטים ללא תמיכה חיצונית כלשהי. ראייה נוספת לכך היא העובדה כי לאחר התבוסה ב־1944, לחם הצבא הפיני בכוחות הגרמניים במטרה להוציאם מארצו, מערכה המכונה מלחמת לפלנד. בנוסף, יחסה של פינלנד ליהודיה היה טוב, והיא לא הסגירה אותם לידי הגרמנים. יהודי פינלנד אף שירתו בצבאה שלחם בברית המועצות. רק שמונה מהם, אזרחים זרים, נמסרו ליד הנאצים, ולזכרם הוקמה אנדרטה בהלסינקי. היישוב "יד השמונה" ליד נווה אילן בהרי ירושלים אף הוא קרוי על שמם. המגויסים היהודים הפינים היו היהודים המוצהרים היחידים שנלחמו לצד הנאצים במלחמת העולם.  בשנת 1944, כאשר גורל המלחמה נטה בבירור לניצחונן של בנות־הברית, חתמו הפינים על הסכם כניעה שאישר מחדש את גבולות 1940 ואף העביר לברית המועצות את נמל פטסאמו, שהעניק לפינלנד גישה לאוקיינוס הקרח הצפוני. בנוסף לאובדן השטח נדרשו הפינים לפצות את ברית המועצות במוצרי עץ, וכן לקלוט את חצי מיליון הפינים הפליטים מקרליה הדרומית שסירבו לחיות תחת שלטון סובייטי. במהלך השנים הבאות הייתה פינלנד למדינה היחידה מבין שכנותיה של ברית המועצות שהשתתפו במלחמה אשר שמרה על עצמאותה ועל נייטרליותה. למרות זאת, ועל אף העובדה שלא הייתה מדינה קומוניסטית ולא השתייכה לברית ורשה, חתמה פינלנד על "הסכם ידידות, שיתוף פעולה וסיוע הדדי" עם ברית המועצות, אשר חייב התייעצויות הדדיות בכל הנוגע לשינויים במדיניות החוץ והביטחון של פינלנד. היחסים המיוחדים שנרקמו בעקבות הסכם זה זכו לכינוי פינלנדיזציה, והיוו מכשול בדרך להתקרבות פינית למערב. נפילת ברית המועצות בשנת 1991 הפתיעה את פינלנד וגרמה לנסיגה כלכלית קצרה, אולם פינלנד התאוששה משמעותית, השתחררה מכבלי העבר וניצלה את ההזדמנות ההיסטורית על מנת להצטרף לאיחוד האירופי בשנת 1995 ואף להנהיג את האירו כמטבע. ב־12 במאי 2022, בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה, הכריזה ממשלת פינלנד כי בכוונתה להצטרף לברית נאט"ו תוך זמן קצר. בתגובה פרסם סגן נשיא המועצה לביטחון לאומי הרוסי מדבדב איום מרומז ללא הזכרה מפורשת של פינלנד "עימות פתוח וישיר בין נאט"ו לבין רוסיה נושא עמו סיכון להפוך למלחמה גרעינית מלאה."[10] ב־17 במאי הצביע הפרלמנט הפיני על הצטרפות המדינה לנאט"ו: 188 חברי פרלמנט הצביעו בעד ההצטרפות ושמונה התנגדו.[11] בתגובה הודיע ארדואן, נשיא טורקיה, על התנגדותו למהלך, ואף טען שעל פינלנד ושוודיה (שגם היא פתחה בהליך הצטרפות במקביל) "להפסיק לתמוך בטרור". לאחר ששינתה טורקיה את דעתה, הצטרפה פינלנד לנאט"ו כחברה מלאה, ה-31 במספר, ב-4 באפריל 2023. פוליטיקהבפינלנד קיימת מערכת נשיאותית־למחצה במקביל לדמוקרטיה פרלמנטרית. נשיא פינלנד נושא באחריות למדיניות החוץ של המדינה, אולם רוב הסמכות הביצועית היא בידי הקבינט ("מועצת המדינה") בראשות ראש הממשלה שנבחר על ידי הפרלמנט. האדוסקונטה, או הפרלמנט הפיני, מונה 200 חברים והוא הרשות המחוקקת העליונה בפינלנד. בסמכותו לשנות את החוקה, להביא לנפילת "מועצת המדינה" ולהטיל וטו־נגדי על וטו נשיאותי. החלטות האדוסקונטה אינן נתונות לביקורת או לשינוי משפטי. חרף ההשפעה הסובייטית, המערכת הפוליטית בפינלנד נותרה דמוקרטית לכל אורך המלחמה הקרה. מערכת המשפט בפינלנד מחולקת בין בתי משפט בעלי סמכות שיפוטית אזרחית ופלילית לבין בתי משפט מנהליים, שבסמכותם לדון בסכסוכים בין בודדים לבין גוף ממשלתי כלשהו, למשל: הורים המערערים על החלטת מערכת החינוך המקומית לשבץ את ילדם בבית ספר מסוים. קיימים בתי משפט מקומיים, מחוזיים וכן בית משפט עליון. באשר לבתי המשפט המנהליים, לא קיים דרג ביניים, וישנו בית משפט מנהלי עליון. בפינלנד קיימים מספר בתי משפט מיוחדים, כשהבולט שבהם הוא "בית המשפט העליון לענייני הדחה", הדן באישומים פליליים כנגד נשיא הרפובליקה, שופטי בתי המשפט העליונים, שר המשפטים ויו"ר הפרלמנט. חוקת פינלנד ויחסה למערכת המשפט חריגה בכך שלא קיים בית משפט לענייני חוקה, ובכך שלבית המשפט העליון אין סמכות מפורשת להכריז כי חוק כלשהו הוא בלתי חוקתי. מידת החוקתיות של חוקים בפינלנד נקבעת בהצבעה ברוב פשוט בפרלמנט. ועדת החוקה בפרלמנט עורכת סקירה וממליצה על תיקונים, והיא זו שממלאת בפועל תפקיד של בית משפט לענייני חוקה.  בנובמבר 2014 אישר הפרלמנט הפיני נישואים חד-מיניים ולא מגדריים.[12] בית המשפט העליון של פינלנד הוא ערכאת הערעור העליונה לתיקים בתחום המשפט הפרטי של המדינה (כלומר, תיקים אזרחיים ופליליים). המקבילה שלו היא בית המשפט העליון המנהלי העליון, המשמש כערכאת ערעור עליונה לתיקים בתחום משפט מנהלי. כלכלה
כלכלת פינלנד מאופיינת באיגודים מקצועיים חזקים המקיפים כ־80% מכוח העבודה. הממשלה הפינית והביטוח הלאומי הפיני הם בעלי חלק ניכר מהתעשייה הפינית. שוויוניות חלוקת ההכנסה הפנויה בפינלנד גבוהה מאוד ועומדת על 0.21 על פי מדד גיני. עד לשנות ה־80 של המאה ה־20 הייתה פינלנד מדינה נחשלת במושגים אירופאיים, ופיגרה בהרבה אחר שכנותיה הסקנדינביות. מאז פינלנד היא מדינה מתועשת ועשירה, בעלת כלכלת שוק קפיטליסטי[13] בעיקרה ועם זאת מפעילה מערכת רווחה מפותחת המתפקדת היטב כיאות למדינת רווחה סוציאל־דמוקרטית. התעשיות המרכזיות בפינלנד הן תעשיות העץ והנייר, המתכות, האלקטרוניקה והטלקומוניקציה. המסחר הבינלאומי ממלא תפקיד חשוב בכלכלה הפינית, כאשר הייצוא מהווה קרוב לשליש מהתמ"ג. עקב האקלים הקשה, החקלאות בפינלנד מוגבלת ולא נועדה לייצוא, אלא רק לסיפוק צורכי תחזוקה יעילה של שוק המוצרים הבסיסיים במדינה. בשנת 2003 נכנסה פינלנד למיתון עקב המצב הכלכלי בעולם אך יצאה ממנו במהלך 2004. מבחינה חברתית דומה פינלנד למדינות הסקנדינביות. נהוגה בה תמיכה סוציאלית רחבה, וחוקי העבודה נוטים לטובת העובדים. פינלנד נחשבת במקומות רבים למופת בנושא זה, כאשר מצד אחד כלכלתה פתוחה ומפותחת, ומצד שני יש בה תמיכה נרחבת לאזרחים מוחלשים ולעובדים. בשנת 2012 נכנסה פינלנד למיתון שנמשך עד לחודש יוני 2014, לאחר קריסת המפעל הלאומי נוקיה שתרם כ־4% מדי שנה לתמ"ג המדינה. לאור התוצאות, בחודש יוני התפטר ראש הממשלה יורקי קאטאינן, ואלכסנדר סטוב החליפו לאחר הצבעה בפרלמנט. סטוב הכריז על מספר רפורמות בהן העלאת גיל הפרישה, העלאת מיסים, פתיחת שערי פינלנד להגירה מוגברת וקיצוץ קטן של מערכת הרווחה. ב־2014 ירד דירוג האשראי של פינלנד ממושלם (AAA) לרמת "כמעט מושלם" (AA+) בעיקר עקב החוב הציבורי הגדול. עם זאת, האופק הכלכלי של המדינה הועלה מ"שלילי" ל־"יציב".[14] בבחירות הכלליות שנקבעו לאפריל 2015, למרות תחילת צמיחה כלכלית, הודחה מפלגת השלטון. בראשות הממשלה זכה יוהה סיפילה. במהלך חודש נובמבר 2015 הוחלט לבצע ניסוי ראשון מסוגו של משכורת קבועה על בסיס אזרחי שתפתור את בעיית האבטלה שממנה סבלה המדינה בעת המשבר הכלכלי. מטרת התהליך הייתה לפשט את מערכת הרווחה הפינית כך שתהיה נגישה לכל, ובשלב הראשון של הניסוי הוחלט כי הקצבה תינתן לנשים חד הוריות עם ילדים ולמובטלים שאיבדו עבודתם בערי הפריפריה של פינלנד כך שהרשויות יוכלו לבחון כיצד הדבר מקדם את החברה ובאיזה אופן הוא ישים. במהלך הרבעון הראשון של שנת 2016 צמחה פינלנד מעל לצפוי, בכ־1.6%, עקב רפורמות רבות והתחזיות העידו על הפשרת הקיפאון הכלכלי בו הייתה המדינה שרויה בשנים קודמות. באפריל 2018 הוחלט לבטל את הניסוי. מדינת רווחה
פינלנד דוגלת במדיניות סוציאל־דמוקרטית הכוללת מעורבות סוציאלית חלקית של הממשלה למען כלל אזרחיה, בדומה למדינות סקנדינביה.[15] בפינלנד קיימים כמה חוקי יסוד חברתיים, בהם חוק ה"חינוך חינם" המאפשר לכל ילד ללמוד מיום לידתו ללא תשלום ואף לקבל סיוע מהמדינה בעת לימודיו. פינלנד נחשבת קרוב לעשור למדינה עם החינוך האיכותי ביותר על פי מבחני פיז"ה העולמיים.[16] שרותי הבריאות בפינלנד ניתנים ללא תשלום. בסוף המאה ה־20 עברו שרותי הבריאות בפינלנד רפורמות מקיפות, לאחר שפיגרו בהשוואה לשכנות הסקנדינביות, ומאז ניכר שיפור ברמת השירותים, נכון לשנת 2019 פינלנד נחשבת למדינה עם מערכת הבריאות הטובה בעולם ואחת מהמתקדמות בעולם. אזרחי פינלנד זכאים לדמי אבטלה גבוהים (80% מגובה הכנסה הקודם שלהם) ול־25 ימי חופש בתשלום על ידי המדינה. בנוסף לכך, אימהות בפינלנד זכאיות ל־500 ימי חופשת לידה בתשלום והאבות יכולים לחלוק את החופשה גם כן.[17] השכר הממוצע בפינלנד עומד על כ־2,950 אירו לחודש. השכר הממוצע לעובד יצור (APW) הוא כ־33,000 אירו בשנה. בתחילת שנת 2020, ראשת ממשלת פינלנד סאנה מרין, הצהירה כי היא תהיה מעוניינת לקדם יוזמה וניסוי חברתי שבו ייבחן שבוע עבודה קצר יותר הכולל 6 שעות עבודה יומיות שנפרסות על כארבעה מימות השבוע. זאת לאחר החלת יוזמת חוק עבודה גמיש יותר לעובדים שמעניק לעובדים את האפשרות לבחור מתי להגיע לעבודה ובמידת האפשרות מעודד עבודה מהבית. נכון לשנת 2024, פינלנד נחשבת למדינה המאושרת ביותר בעולם. בדו"ח האושר העולמי, שמשקף את התקופה שבין 2021 ל-2023 ופורסם במרץ 2024 מדורגת פינלנד, בפעם השביעית ברציפות, בראש הרשימה[18][19]. בקרב צעירים בני 30 ומטה, מדורגת פינלנד במקום השביעי בעולם[20]. גאוגרפיה
פינלנד היא מדינה בעלת אלפי אגמים ואיים, וליתר דיוק, 187,888 אגמים ו־179,584 איים. אחד מהאגמים הללו – אגם סאימה – הוא החמישי בגודלו באירופה. הנוף הפיני מישורי ברובו, וכולל מעט גבעות. הנקודה הגבוהה ביותר היא הר האלטיטונארי הנמצא בצפון לפלנד, אשר מתנשא לגובה של 1,328 מ'. מלבד האיים והאגמים, קרוב ל־68 אחוזים מאדמת פינלנד מכוסה יערות, והאדמה ברובה איננה ניתנת לעיבוד חקלאי. רוב האיים מרוכזים דרומית־מערבית לפינלנד־גופא, כחלק מהארכיפלג של איי אולנד, וכן לאורך החוף הדרומי במפרץ פינלנד. פינלנד היא אחת המדינות הבודדות בעולם ששטחן ממשיך לגדול: הודות ללחץ הדוחף את הקרקע שכוסתה שכבה עבה של קרח בעידן הקרח האחרון כלפי מעלה, שטח המדינה גדל בסביבות שבעה קמ"ר בשנה.  האקלים בדרום פינלנד הוא אקלים צפוני ממוזג. בצפון פינלנד, ובמיוחד בפרובינציה של לפלנד, שורר אקלים תת-ארקטי, המאופיין בחורפים קרים ואף סוערים, ובקיצים חמימים למדי. הטמפרטורה המינימלית שנרשמה בפינלנד היא מינוס 51 מעלות צלזיוס (בחורף 1999).[21] כרבע משטחה של פינלנד ממוקם מעל החוג הארקטי וכתוצאה מכך ניתן לחזות באור היום גם בחצות הלילה. בנקודה הצפונית ביותר של פינלנד, השמש אינה שוקעת קרוב ל־73 ימים ברציפות בקיץ, ואינה זורחת קרוב ל־51 ימים ברציפות בחורף. צפון פינלנד הוא אזור הררי אף על פי שפסגת האלטיטונארי מגיעה רק ל־1,328 מטר. עולם החי והצומחבפינלנד יותר מ־300 מיני עופות, בהם עגורים ועופות דורסים שפעמים רבות מתאימים את עצמם לסביבה בזכות כסות נוצות לבנה, המתאימה לסביבה המושלגת ומתחלפת לרוב עם בוא הקיץ; מלבד העופות, בפינלנד איילים, כשהמוכר בהם הוא אייל הצפון שעליו התבססו הלאפים כמעט לחלוטין בחייהם; הם אכלו את בשרו, שתו את חלבו, והשתמשו בעורו כחומר דלק וכיסוי לבניית אוהלים, וכן קיפודים, בונים, ארנבון מצוי ולמינגים. בין הטורפים הנפוצים בפינלנד ניתן למנות את חתולי בר וחתוליים וסמוריים אחרים, כשהגדול מן הטורפים הוא הדוב החום. רוב יערותיה של פינלנד מחטניים (טייגה), כמו בשאר האזורים בסקנדינביה, ונפוצים בהם בעיקר האורן, הארזית האשוחית, הליבנה, וכן עוד עצים מחטניים, רבים מהם גבוהים מאוד. צבא וביטחוןכוחות ההגנה של פינלנד (בפינית: Puolustusvoimat; בשוודית: Försvarsmakten) הם הכוחות המזוינים של פינלנד שנוסד בסביבות 1918, והוא מורכב מארבע זרועות עיקריות:  בצבא הפיני יש גיוס חובה רק לגברים והנשים רשאיות להתגייס בהתנדבות. הצבא הפיני מונה כ־100,000 חיילים, כ־200 טנקים וכ־50 מטוסי קרב. בעקבות הפלישה הרוסית לאוקראינה בתחילת 2022, גבר אחוז המצדדים בהצטרפות לנאט"ו באופן משמעותי. ראש ממשלת פינלנד, סאנה מארין, הכריזה באמצע אפריל שהצטרפות לארגון תידון בפרלמנט בשבועות הקרובים. ב־18 במאי 2022, בוצע שינוי היסטורי במדיניות ההגנה של פינלנד. ביחד עם שוודיה, היא הגישה באופן רשמי לארגון נאט"ו מסמך בקשת הצטרפות לארגון, ואושרה כחברה בו ב-4 באפריל 2023. דמוגרפיה בפינלנד חיים כ-5.6 מיליון תושבים. תוחלת החיים במדינה היא 81.76 שנים (78.9 שנים לגבר ו-84.8 שנים לאישה). שיעור הפריון הוא 1.26 צאצאים לאישה. שפותישנן שתי שפות רשמיות בפינלנד: פינית (Suomalainen), השגורה בפיהם של 92% מהתושבים, ושוודית, שמהווה שפת האם של כ־5.5% מהאוכלוסייה. פינים ופינים שוודים נתפסים בדרך כלל כמשתייכים ללאום זהה. הפינים־שוודיים מרוכזים בעיקר באזורי החוף; ישנו הבדל תרבותי דק בין תרבותם לבין זו של הפינים "האתניים", המופנמת יותר. השוני, עם זאת, אינו מהותי ואינו גדול מההבדל שבין התרבות המערב-פינית לתרבות המזרח-פינית. שפות מיעוט נוספות הן רוסית ואסטונית. בלפלנד הצפונית מרוכזים כ־7,000 בני הסאמי (לאפים), והם דוברים ניב פינו־אוגרי סאמי. הגירהלאחר מלחמת החורף היה צורך ליישב מחדש 12% מאוכלוסיית פינלנד. פיצויי מלחמה, אבטלה וחוסר וודאות באשר לסיכויה של פינלנד לשרוד כמדינה ריבונית תחת צלה של ברית המועצות הביא לגל הגירה מחוץ לפינלנד. עד שנות השבעים היגרו כחצי מיליון פינים אל מחוץ לגבולות המדינה, ובעיקר לשוודיה, אף על פי שכקרוב למחצית מהם שבו לפינלנד בסופו של דבר. החל משנות ה־90 המאוחרות פתחה פינלנד את שעריה בפני פליטים ומהגרים בקצב השווה לזה של שאר מדינות סקנדינביה, אף על פי שמספרם הכולל של הפליטים בפינלנד נותר נמוך. חלק ניכר מהמהגרים הגיע מברית המועצות לשעבר; אולם מאז קבוצות המהגרים השונות בפינלנד דוברות יותר מארבעים שפות. בתחילת המאה ה־21 אחוז המהגרים בפינלנד נמוך יחסית לשכנותיה, ועומד על 5% מכלל האוכלוסייה. הממשלה מנסה לקדם הקלות וחוקים המיטיבים עם מהגרים על ידי תמריצים והטבות שונות. בעשור השני של המאה ה־21 הכריזה הממשלה על רפורמות רבות בנושא על מנת להוביל הגירה לפינלנד. עיורמאז ומתמיד התרכזה אוכלוסייתה של פינלנד בחלקים הדרומיים של המדינה, וביתר שאת אחרי תהליכי העיור שחלו במאה ה־20. הערים הגדולות והחשובות ביותר בפינלנד הן הלסינקי, טמפרה, טורקו, ואואולו. אוֹאוּלוּ היא העיר היחידה הממוקמת בצפון־מרכז פינלנד שאוכלוסייתה עולה על 200,000 תושבים.
דתרוב תושבי פינלנד (70%) משתייכים לכנסייה הלותרנית של פינלנד, ואילו אחוז אחד משתייך לכנסייה האורתודוקסית הפינית. 27% אינם רואים עצמם כמשתייכים לדת כלשהי. יתר התושבים משתייכים לקבוצות פרוטסטנטיות שונות, קתוליות, בודהיזם, יהדות ואסלאם. בפינלנד, ישנו חוק האוסר על רישום דתו של אדם, לכן מספרי הקהילה הדתית משתנים בין סקר לסקר. בתחילת המאה ה־21 ישנה נטייה בקרב צעירים לעזיבת הדת והצהרה כ"חסרי דת". מעמד זה מקובל בפינלנד וכבר שנים רבות הממשלה מנסה לקדם הפרדת שרותי הדת מהמדינה. כך למשל פינלנד הייתה המדינה הסקנדינבית הראשונה שהפרידה בין הנצרות הלותרנית לבין המדינה, באמצע המאה ה־19. [דרוש מקור] אסלאם בפינלנדההתיישבות המוסלמית הראשונה בפינלנד צוינה כבר במאה ה־19. הקבוצה הגדולה הראשונה של המוסלמים שהגיעו לארץ היו הטטרים ובשקירים. הקהילה הורכבה מסוחרים וחיילים ששרתו בצבא האימפריה הרוסית בפינלנד כאשר הייתה תחת שליטתה. במהלך התקופה הוקם בית קברות מוסלמי ובית תפילה לחברי הקהילה. חלק החיילים ומשפחותיהם נשארו בארץ לאחר סיום השלטון הצאר ואף אוזרחו כאזרחי המדינה שנים ספורות לאחר עצמאותה של פינלנד. בשנת 1925 הוקם "האיגוד האסלאמי הפיני", ארגון שבפועל מקבל לשורותיו כחברים תושבים ממוצא טטרי. בשנות השמונים חודשה ההגירה המוסלמית ונאמדה בכאלף מהגרים ובמהלך שנות התשעים אף הוכפל מספר המהגרים לעשרות אלפים אשר מוצאם ממדינות אסיה, אפריקה ומדינות יוגוסלביה לשעבר. כיום דת האסלאם היא השנייה בגודלה בפינלנד, עם כ־2% מוסלמים (כ־70,000 איש) על פי הערכות. יהדות פינלנד
  יהודים הורשו להתיישב בתחומי פינלנד של היום רק במחצית השנייה של המאה ה־19, בתקופת השלטון השוודי הותר ליהודים להתגורר רק בשלוש ערים מרכזיות בשוודיה, אך לא בשטח פינלנד. לאחר כיבושה של פינלנד בידי הרוסים הותר לחיילים היהודים (קנטוניסטים), ששירתו בפינלנד להישאר בפינלנד עם משפחותיהם לאחר שחרורם, והם קיבלו זכויות כחיילים. בקהילה מספרים שאת נשותיהם הביאו החיילים ממקומות מגוריהם המקורים בסיוע הקהילות שם חיילים אלה הם אשר בנו את תשתית הקהילה הקיימת עד היום. בית הכנסת הראשון נבנה בשנת 1906. באותה תקופה גרו בפינלנד כאלף יהודים. בהמשך הצטרפו יהודים ממקומות נוספים. במאה ה־20 זכו היהודים בפינלנד בזכויות אזרחיות. בזמן מלחמת העולם השנייה כאשר פינלנד נלחמה לצד גרמניה הנאצית נגד רוסיה, נלחמו היהודים בשרות הצבא הפיני, תחת מרותו של הצבא הגרמני. למרות השותפות עם הגרמנים לא נפגעו יהודי פינלנד מאירועי השואה ולמעט גירוש של מספר פליטים יהודים מאוסטריה ומהמדינות הבלטיות שמרה ממשלת פינלנד על זכויותיהם המלאות של אזרחיה היהודים. בנובמבר 1942 גורשו שמונה פליטים אוסטרים יהודים לגרמניה הנאצית לאחר שראש המשטרה הפינית הסכים להסגירם. שבעה מהיהודים נרצחו מיד. נכון ל־2023, מנתה הקהילה כ־1,500 איש. רובם מתגוררים בהלסינקי ומיעוטם (כ־200) בעיר טורקו. הקהילה מורכבת מצאצאי מקימי הקהילה, מהגרים מרוסיה וכן ישראלים שנישאו לבני זוג מקומיים. בית הכנסת בן מאה השנים, שופץ ושומר והקהילה מנהלת בית ספר בו לומדים כ־120 תלמידים, מחציתם ממשפחות ישראליות. שפה ותרבותהשפה הפינית שייכת למשפחת השפות הפינו־אוגריות. השפות הקרובות ביותר לפינית הן קבוצת הלשונות הפינו־בלטיות, שהידועה בהן היא הלשון האסטונית. האפוס הלאומי של הפינים הוא ה"קאלוואלה", והיא חשובה אצלם כמו ה"איליאדה" אצל היוונים (ראו גם בערך מיתולוגיה פינית). האמירה הפינית "זו ממש עברית!" (Se on täyttä hepreaa) מקבילה לאמירה העברית "זה סינית בשבילי". הפינים הם ממציאי הסאונה והיא חלק חשוב מאוד בדתם הקדומה ובתרבותם עד ימינו אנו. השפה השנייה בתפוצתה בפינלנד, השפה השוודית, משמשת את האוכלוסייה הפינו־שוודית שמונה 5.5% מכלל האוכלוסייה, דוברי השוודית מתרכזים בעיקר בחוף המערבי של פינלנד, בצד אשר קרוב לשוודיה, מרבית הפינו־שוודים הם משוודיה במקור, לשוודית מעמד שווה לפינית ואף קיימת חובה שכל משרד או משרתי ציבור יחזיקו בעובד שמדבר שוודית על מנת שיוכל לסייע לדוברי השוודית. השפה הפינית והשוודית נלמדות כלימודי חובה בבתי הספר הפיניים. ללא בגרות בשוודית התלמיד לא זכאי לתעודת גמר. ספרותיוהני אהו היה סופר פיני חשוב אשר פעל במפנה המאות ה־19 וה־20, וספרו ״יוהה״ תורגם לעברית וראה אור בארץ בשנת 2012. גם הספר "מסילת הברזל" שכתב אהו תורגם לעברית, והוא ראה אור בארץ בשנת 2021. אחת מסופרות הילדים החשובות ביותר במאה ה־20 היא טובה ינסון, פינית דוברת שוודית, שכתבה ואיירה את הספרים על־אודות עמק המומינים, פרי דמיונה. "שבעה אחים", ספרו של אחד מגדולי הסופרים של פינלנד, אלקסיס קיווי, תורגם לעברית לפני שנים רבות ונחשב לקלאסיקה ספרותית. מאז העשור האחרון של המאה ה־20, ראו אור בעברית יותר מעשרים ספרים פיניים. בהוצאת כרמל תורגמו מספר יצירות בידי רמי סערי, ביניהן "היונה והפרג" (2002) ו"השיר על ילדי סיביר" (2005) מאת טימו ק. מוקה, "מהר, לבד ועכשיו" (1999), "עמוק בלב היער" (2006) ו"כנסיית כלבים" (2016) מאת סירקה טורקה, "מעגן" (2017) מאת פנטי הולפה, "שיבת הבן" (2000) ו"טבילת הדרקון" (2003) מאת אווה טיקה, "אהבה קטנה" (1999) מאת אילה פננן, "החבל" (2001) מאת ויו מרי, "דלת לחלום" (2003) מאת אונו קיילאס, "כשסבא גלש לפינלנד" (2009) מאת דניאל כץ, "החתול שלי, יוגוסלביה" (2019) מאת פייטים סטטובצי, "צלול, אפלולי, צלול" (2020) מאת אווה-ליסה מנר, "נקודת ההיעלמות" (2017) מאת יואל האהטלה, "הפרפר חוצה את הכביש" (2007) מאת אווה קילפי, "האי" (2004) מאת ראיה סייקינן ו"שחורי/כף־דבש" (2005) מאת משוררה הלאומי של פינלנד, אינו לינו. כמו כן התפרסמו בתרגומו של סערי הספרים "טאבו" (1998) מאת טימו ק. מוקה בהוצאת ידיעות אחרונות, "שנת הארנב" (2004) ו"הטוחן המיילל" (2015) מאת ארטו פאסילינה בהוצאת עם עובד ו"אסירים בגן העדן" מאת אותו סופר ברימונים הוצאה לאור, "נוף הירח" (2014) ו"גבר זר בא למשק" (2006) מאת מיקה ולטרי בהוצאת הקיבוץ המאוחד ו"הטיהור" (2009) מאת סופי אוקסנן בהוצאת כנרת, זמורה־ביתן. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.jpg){kind=small}
