|
איסלנד
איסלנד (באנגלית : Iceland, באיסלנדית: Ísland) היא מדינת אי בצפון האוקיינוס האטלנטי הממוקמת בין גרינלנד, נורווגיה וסקוטלנד, צפון מערבית לאיי פארו. המדינה שוכנת על אי מרכזי ומספר איים סמוכים. צפיפות האוכלוסייה בה היא מהקטנות בעולם- הואיל ושטחה 103,000 קמ"ר ואוכלוסייתה פחות מ 400,000. נכון לשנת 2019 האוכלוסייה מונה כ־375,780 נפש בלבד,[7] כשבערך מחציתה מתרכזת בעיר הבירה רייקיאוויק. בשנים האחרונות נהנית איסלנד מגידול האוכלוסין הגבוה ביותר באירופה, בעיקר בשל כניסת מהגרים המהווים כ־7% מאוכלוסייתה (2015), רובם מנורווגיה ופולין.[8] האי איסלנד הוא חלק מהרכס המרכז־אטלנטי שנקודתו הגבוהה ביותר היא הר קְוואנַדַלְסְנְיוּקוּר (Hvannadalshnjúkur) בדרום המדינה אשר גובהו 2,111 מטר מעל פני הים. 11% משטח האי מכוסה בקרחונים ובהם קרחון ואטנאייקוטל, הקרחון הגדול באירופה. באי פעילות געשית וגאותרמית רבה המספקת אנרגיה זולה ונקייה. איסלנד חברה בנאט"ו על אף שלה עצמה אין צבא קבע. היסטוריה
איסלנד יושבה לראשונה על ידי נורווגים ומתיישבים קלטיים (סקוטים ואירים) במהלך המאה ה־9 וה־10. על פי המסורת המקומית, כפי שהיא כתובה בלאנדנאומאבוק, ספר ההתיישבות, שגרסתו הנוכחית היא מהמאה ה־13, המתיישב הקבוע הראשון באיסלנד היה הוויקינג אינגולפור ארנארסון (Ingólfur Arnarson) שהתיישב במה שלימים תהיה העיר רייקיאוויק בסביבות 870 לספירה. על פי אותה מסורת, קבוצת איסלנדים בראשות אייריק בן תורוואלד, המכונה "אייריק האדום", יצאה מאיסלנד, גילתה ויישבה את גרינלנד, וכעבור דור יצא בנו של אייריק לייף אייריקסון מגרינלנד והגיע לאמריקה הצפונית. המתיישבים הקימו מוסדות שונים ובהם אספת עם הקרויה "אלת'ינגי". האיסלנדים מתגאים כי זהו, כביכול, הפרלמנט הראשון בהיסטוריה וכך נקרא גם הפרלמנט האיסלנדי עד היום[9]. הפרלמנט התכנס בכל קיץ בת'ינגווליר ("שדות אספת העם") ועסק בחקיקת חוקים, יישוב סכסוכים ומינוי מושבעים לדיון בתביעות. החוקים שנקבעו באספה לא הועלו על הכתב, אלא נשמרו בעל פה בידי "אומר החוק" (lögsögumaður). לא הייתה רשות מבצעת מרכזית והיה קושי לאכוף את פסקי הדין. לקראת המאה ה־11 הגיעה הנצרות לאי ולאחר מאבק הוחלט כי היא תהיה דת האי. ב־1050 מונה בישוף לאי. במאה ה־13 סבלה איסלנד ממלחמות בין קבוצות האוכלוסייה השונות. לאחר עשרות שנות מאבק החליטו כל ראשי הקבוצות האיסלנדים לוותר על עצמאות איסלנד ולקבל את ריבונותה של נורווגיה על האי, וחתמו על "האמנה הישנה" שאיחדה את איסלנד עם בית המלוכה הנורווגי. ב־1264 הפכה איסלנד לחלק מממלכת נורווגיה העתיקה. לאחר מכן עברה לשליטת דנמרק בעקבות איחוד קאלמאר. איסלנד נשארה בשלטון דנמרק גם לאחר פירוק האיחוד כחלק מממלכת דנמרק-נורווגיה. שלא כנורווגיה, לדנמרק לא היה כל עניין מסחרי בתחומי הייצור של איסלנד, צמר ודגה. הדבר הביא למשבר כלכלי פתאומי, וכתוצאה מכך לא נבנו עוד ספינות המיועדות לסחר במרחקים ארוכים. המושבה הקטנה בגרינלנד ננטשה לפני שנת 1500, בשל מחסור במשאבים שקודם לכן סופקו בידי איסלנד. באמצע המאה ה־16, המלך כריסטיאן השלישי מלך דנמרק החל לכפות את הנצרות הפרוטסטנטית בגרסתה הלותרנית על נתיניו. איסלנד הפכה ללותרנית ועד היום זו הדת הדומיננטית באי. המלך הכניע את הבישופים והביא להחרמת אדמות הכנסייה, דבר שהעניק לכתר הדני עוצמה רבה. ב־1602 נאסר על איסלנד לסחור עם כל מדינה פרט לדנמרק. מונופול זה נמשך עד לשנת 1854, והביא לקיפאון בכלכלת האי. ב־1660, בעקבות הפיכת המלוכה בדנמרק לאבסולוטית, נאלצו תושבי איסלנד לוותר על מעט האוטונומיה שנותרה להם, לרבות הזכות לתת את הסכמתם לחקיקה. שינויי אקלים באיסלנד במהלך המאה ה־18 הביאו עמם קרה שלא הייתה ידועה באי מאז יישובו במהלך המאה ה־9. מעבר לכך, הר הגעש לאקי התפרץ בשנת 1783, והרג כ־9,000 תושבים וכ־90% מבהמות הבית באי. אוכלוסיית האי שנאמדה במספר עשרות אלפי אנשים בעת ההתפרצות, וכרבע מהאוכלוסייה ששרדה את הקרה מתה ברעב שנגרם בעקבותיה. לאחר היפרדותן של ממלכות דנמרק ונורווגיה בחוזה קיל (אנ') בשנת 1814[10], בעקבות המלחמות הנפוליאוניות, שמרה דנמרק על איסלנד כשטח חסות. במהלך המאה ה־19 המשיכה ההחרפה באקלים באי, ורבים מתושביו היגרו אל העולם החדש. עם זאת, התעוררה התודעה הלאומית בקרב הנותרים באי, בעקבות "אביב העמים" שהתרחש באותה התקופה באירופה. תנועה הקוראת לעצמאות האי הוקמה על ידי יון סיגורדסון. בשנת 1843, הפרלמנט האלת'ינגי שנותר במשך מאות בשנים כגוף שיפוטי ובשנת 1800 הוכרז על ביטולו, הוקם מחדש כמועצה מייעצת. הגוף החדש טען לרציפות עם האלת'ינגי מימי הקהילה, וביקש את סמכויותיו. שלטון פנימי מוגבל הוענק לאיסלנד על ידי הממשלה הדנית ב־1874, וב־1918 הפכה לארץ חסות עצמאית וריבונית בנושאים הפנימיים, אך יחסי החוץ וההגנה נותרו בשליטת הדנים. המלך הדני נשאר ריבון של האומה עד 1944, כאשר הוקמה הרפובליקה הנוכחית, בעקבות משאל עם.[1] בתקופת מלחמת העולם השנייה כבשו הבריטים את איסלנד ללא התנגדות, כדי למנוע מהגרמנים (שכבשו את דנמרק) להשתלט עליה.[11] לאחר מלחמת העולם השנייה נמנתה איסלנד עם המדינות המייסדות של האו"ם ונאט"ו.[12] בשנות ה־70 הרחיבה איסלנד את תחומי המים הטריטוריאליים שלה, מה שהוביל לסדרה של עימותים עם בריטניה במלחמה המכונה "מלחמת הבקלה" בשל תביעת איסלנד לבלעדיות על דיג בשטחי ים נרחבים באוקיינוס האטלנטי. פוליטיקה
איסלנד מתפארת בפרלמנט הוותיק ביותר בעולם, ה-אלת'ינגי (Alþingi), שהוקם בשנת 930. יש בו 63 חברים, כל אחד מהם נבחר על ידי האזרחים כל ארבע שנים. ראש הממשלה יחד עם הקבינט דואג לחלק הביצועי של הממשלה. ראש הממשלה נבחר על ידי הממשלה לאחר הבחירות. באופן מסורתי הוא ראש המפלגה הגדולה ביותר בפרלמנט. מאז 1942, מפלגת העצמאות (אנ') של איסלנד זכתה במספר המושבים הגבוה ביותר מבין כל המפלגות, מלבד הבחירות ב-2009. נשיא איסלנד נבחר פעם בארבע שנים משרת בתפקיד ייצוגי בלבד. הנשיא הנחשב לראש המדינה, הוא שליט ללא סמכויות, חסר כוח פוליטי ממשי, מלבד יכולתו להטיל וטו על חוקים העוברים באלת'ינגי. בשנת 1980 נבחרה ויגדיס פינבוגדוטיר לנשיאה, והייתה האישה הראשונה באירופה שנבחרה לעמוד בראש מדינה. הנשיא הנוכחי הוא גודני יוהאנסון. בנובמבר 2017 נבחרה קתרין יקובסדוטיר בת ה-41 לראש ממשלת איסלנד. יקובסדוטיר, יושבת ראש תנועת השמאל הירוק, ששימשה בעבר כשרת החינוך, מוצאה ממשפחה ידועה של משוררים, אנשי אקדמיה ופוליטיקאים ונחשבת לפציפיסטית ותומכת בפעילות למען שמירת הסביבה.[13] בספטמבר 2021, אלת'ינגי הפך לפרלמנט האירופי הראשון שיש בו רוב נשי.[14] צבא וביטחון
איסלנד נמנית עם מייסדות ברית נאט"ו ב־1949, והיא היחידה מבין המייסדות שאינה מחזיקה צבא קבע, אף על פי שאין מניעה בחוקת איסלנד להקים צבא כזה. ההגנה על איסלנד מורכבת ממשמר החופים של איסלנד, המסייר במים הטריטוריאליים ובמרחב האווירי של המדינה, וכן מכוחות הביטחון הלאומי של הנציב ויחידות של כוחות מיוחדים. נורווגיה השכנה מאפשרת לאזרחי איסלנד להתגייס ולקבל הכשרה צבאית במסגרת הכוחות המזוינים של נורווגיה. כלכלהעד תחילת המאה העשרים הייתה איסלנד אחת המדינות העניות באירופה. אולם כיום הפכה לאחת מהמדינות בעלות רמת החיים מהגבוהות בעולם, ומהמדינות בעלות התמ"ג לנפש הגבוה בעולם. כשכנותיה הסקנדינביות, גם איסלנד היא מדינת רווחה, עובדה התורמת לחלוקה שוויונית של העושר הלאומי על פי מדד ג'יני. בשנת 2007 הייתה איסלנד מדורגת ראשונה על פי מדד הפיתוח האנושי, אך בעקבות המשבר הכלכלי של שנת 2008, היא הידרדרה למקום ה־13 בשנת 2011. התחום המרכזי בכלכלת איסלנד הוא ענף הדיג הימי. כ־40% מהיצוא האיסלנדי מקורו בדיג ימי וממוצרים תעשייתיים נלווים. כמות הדיג השנתית עומדת על 1.7 מיליון טון בממוצע. כ־5% מכוח העבודה מעורב בתעשיית הדיג.[15] תופעות הטבע הייחודיות של המדינה מעודדות תיירות, המהווה מקור חשוב למטבע זר. רק 1.3% משטח האי מעובד לחקלאות והיבולים העיקריים הם תפוחי אדמה ולפת. במשק החי מייצרים חלב, חמאה, גבינה ובשר. בתעשייה, הענפים העיקריים הם: עיבוד דגים, אלומיניום, צורן, אנרגיה גאותרמית, תיירות, דשן ומלט. ענפי היצוא העיקריים הם: דגים ומאכלי ים, אלומיניום וצורן לבריטניה, גרמניה, ארצות הברית, צרפת, דנמרק, ויפן. ענפי היבוא העיקריים הם: מכונות וציוד, מוצרי נפט, מוצרי מזון וטקסטיל מגרמניה, ארצות הברית, בריטניה, דנמרק ושוודיה. ב־22 באוקטובר 2006 חזרה איסלנד לצוד לווייתנים האסור על פי החוק הבינלאומי לציד לווייתנים ובכך הצטרפה ליפן ולנורווגיה המפרות אף הן את האיסור הזה. איסלנד אינה חברה באיחוד האירופי, אלא באיגוד הסחר החופשי האירופי (EFTA), שהיא מסגרת מקבילה לאיחוד האירופי משנת 1960. רוב מדינות האיגוד, ואיסלנד ביניהן, מסדירות את קשרי הסחר שלהן עם האיחוד האירופי במסגרת הקרויה "האזור הכלכלי האירופי" (EEA), המבטיחה למדינות החברות בה חופש של תנועה לאנשים, סחורות, שירותים והון, אך אינה מטילה על מדינות שאינן חברות באיחוד האירופי את החובות המוטלות על חברות האיחוד. לאיסלנד אין מקורות אנרגיה פוסילית משמעותית. אחת הדרכים לחסוך ביבוא מקורות אנרגיה היא חימום באמצעות מים חמים (אנ') הנובעים מהרצועה הגעשית. המשבר הכלכלי בשנת 2008
בשנת 2008 חוותה איסלנד משבר כלכלי חריף, שהחריף עוד יותר כתוצאה ממשבר הסאבפריים. שיעורי הריבית שקבע הבנק המרכזי של איסלנד עלו משיעור של 4% המקובל באירופה לשיעורים העולים על 10%. עם אינפלציה גואה, קשיי נזילות בנקאיים ומטבע בלתי יציב, דירוג האשראי של איסלנד קרס. שלושת הבנקים הגדולים באיסלנד, גליטניר, לנדסבנקי, וקאופתינג קרסו תחת החובות שצברו. איסלנד לא הייתה יכולה לחלץ אותם, כפי שעשו ממשלות שונות בעולם, על ידי לקיחת חובותיהם על עצמה, מכיוון שחובותיהם היו גדולים פי שישה מהתמ"ג השנתי הכולל של המדינה. במקום זאת איסלנד פתחה בנקים חדשים, שאליהם הועברו פיקדונות האזרחים. אזרחים וחברות זרות שהיוו חלק נכבד מפעילות הבנקים הישנים לא זכו להגנה, מה שגרם לחיכוך ביחסים עם הממלכה המאוחדת שהפעילה סנקציות נגד רכוש איסלנדי בממלכה. איסלנד קיבלה סיוע בינלאומי בסך 4.6 מיליארד דולר בשנת 2008 מקרן המטבע הבינלאומית וממדינות סקנדינביה. בשנת 2010 החלה איסלנד להתאושש מהמשבר. הפיחות החד בשווי הקרונה האיסלנדית סייע ליצוא. גאוגרפיה וגאולוגיה     איסלנד היא אי געשי צעיר מבחינה גאולוגית, שנוצר כתוצאה מגעשיות שגרמה גם לכך שברוב שטחו של האי יש קלדרות המכוסות בשכבות עבות של קרח. מרכז האי מכוסה בקרחונים. שטחו של הגדול שבהם קצת למעלה מ־9,000 קמ"ר. פני הקרקע של איסלנד הרריים ומקשים על קיום חקלאות באי. על אף קרבתה לחוג הקוטב, האקלים באיסלנד ממוזג הודות לזרם הגולף. איסלנד היא המקום היחיד בעולם שבו עולה הרכס המרכז־אטלנטי מעל פני הים וחוצה יבשה, דבר הגורם לפעילות געשית קבועה והתפרצויות בעוצמות שונות באזורה. המיקום הצפוני של איסלנד גורם לכך שבחורף היא מושלגת וקרה ויש בה קרחונים ענקיים שנשארים קפואים גם בעונת הקיץ. איסלנד ממוקמת באזור הטבעת המגנטית של כדור הארץ – אזור בו השדה המגנטי של כדור הארץ יחסית קטן ולכן האטמוספירה בו חשופה לפגיעה של רוח סולרית (חלקיקים טעונים המגיעים מהשמש) – מה שגורם לתופעת הזוהר הצפוני.[16] אחת התופעות הייחודיות לאיסלנד היא הגייזרים – סילוני מים וקיטור המתפרצים מהאדמה כתוצאה מפעילות געשית בבטן האדמה. הגייזר המתויר ביותר מתפרץ לגובה של כ־60 מטר. הסיבה לריבוי הגייזרים באיסלנד היא עובדת היותה אי צעיר מבחינה גאולוגית, שעדיין פעיל מבחינה געשית. האגמים הגדולים באיסלנד הם אגם ת'וריסוואטן (Þórisvatn; 83–88 קמ"ר) ות'ינגוואטלאוואטן (Þingvallavatn; 82 קמ"ר). אגמים חשובים נוספים הם לאגארפליוט (Lagarfljót) ומיוואטן (Mývatn). אגם יקילסאורלון (Jökulsárlón) הוא העמוק ביותר (248 מטר). הנהרות הארוכים ביותר באיסלנד הם ת'יורסאו (230 ק"מ), יוקולסאו אאו פיולום (206 ק"מ), קוויטאו (יחד עם יולפוסאו) (185 ק"מ) וסקיאולוואנדאפליוט (178 ק"מ). הנקודה הגבוהה ביותר באי היא פסגת קוואנאדאלסניוקור (2,110 מ'). היווצרות האילפני כ־200 מיליון שנים התפצלה יבשת פנגיאה לשני חלקים – גונדוונה בדרום, ולאוראסיה בצפון. כתוצאה מהתפצלות גונדוונה נוצרה תזוזה גם בחלק הצפוני ונוצר מרווח בין אירופה לאמריקה הצפונית. בין היבשות, באוקיינוסים, נוצרו רכסים מרכז אוקייניים, שמהם יוצאת לבה הנקרשת לבזלת. גילו הצעיר של האי והעובדה שהרכס עדיין פעיל ונמצא במרכז האי, הם אלו היוצרים את התופעות הגעשיות שבאי. מידות האיציר האורך של האי הוא ממערב למזרח.
פעילות געשית
 באיסלנד יש הרי געש פעילים, ביניהם: הקלה, אלדגזה, אייאפיאלאייקול, גרימסווטן, ברדרבונגה, אלדפל וסטורה סוגפל[17][18]. התפרצות הר הגעש לאקי בדרום האי – שהחלה ב־8 ביוני 1783 והשפעתה נמשכה עד 1793 – גרמה לגשם חומצי, לתמותת בעלי חיים ולרעב המוני שגרם למותם של כ־9,000 נפש שהיו כרבע מאוכלוסיית איסלנד באותה עת. להתפרצות זו נודעה השפעה לא רק באיסלנד אלא גם ברחבי אירופה: רעב מתמשך, מותם של עשרות אלפי בני־אדם, מחלות בדרכי הנשימה ואף השפעה משוערת על פריצתה של המהפכה הצרפתית בסופו של אותו עשור.[19] כמות הבזלת שפרצה מתוך סדק באורך של כ־2.5 ק"מ מוערכת ב־8,600 מ"ק לשנייה ובסך הכול כ־15,000 ק"מ מעוקבים שכיסו שטח המתקרב ל־600 קמ"ר. אפר געשי נסחף עם הרוחות עד מרכז אירופה, הן בהתפרצות של 1783 והן של 2010. ערים עיקריות דרכים עיקריותדמוגרפיהלפי מפקד אוכלוסין מ-2021 יש באיסלנד 372,520 אזרחים, הנחלקים באופנים הבאים:
איסלנד יוצאת דופן בין מדינות העולם בהומוגניות הכמעט מוחלטת של אוכלוסייתה. לעובדה זו ערך מחקרי גדול בתחום הגנטיקה ולכן נעשים בה מחקרי DNA רבים. צפיפות האוכלוסין היא 2.8 קמ"ר לנפש, עובדה המציבה את צפיפות האוכלוסייה באיסלנד במקום ה־222 מתוך 230 מדינות העולם.
שיעור גידול האוכלוסייה הוא כ־0.9%. על פי דו"ח האושר העולמי השנתי שפורסם בסוף מרץ 2024, איסלנד ממוקמת במקום השלישי במדד האושר בקרב האוכלוסייה הכללית, ובמקום הרביעי בקרב צעירים מתחת לגיל 30[20]. דתבדומה למדינות הנורדיות האחרות, במקביל לכך שהחוקה איננה מפרידה בין דת ומדינה וכנסיית איסלנד הלותרנית היא הדת הרשמית, החברה האיסלנדית מחולנת מאוד. הסטטיסטיקה שלעיל מייצגת השתייכות והזדהות עם דתות או היעדרה, ואיננה משקפת בהכרח את האמונות והפרקטיקות של האוכלוסייה (גם בקרב הנוצרים, רק מעטים הם מבקרים סדירים בכנסייה). על פי מחקר שפורסם בשנת 2001, 23% מהתושבים היו אתאיסטים או אגנוסטים.[21] סקר של חברת גאלופ, שנערך בשנת 2012, מצא כי 57% מהאיסלנדים ראו עצמם "דתיים", 31% ראו עצמם "לא דתיים", בעוד 10% הגדירו עצמם "אתאיסטים משוכנעים", מה שמציב את איסלנד בין עשר המדינות עם השיעורים הגבוהים ביותר של אתאיסטים בעולם.[22] מספר האיסלנדים המזדהים עם הכנסייה הממלכתית יורד בשיעור של יותר מ-1% בכל שנה. בסקר שנערך בינואר 2016 0.0% מהצעירים באיסלנד דיווחו כי הם מאמינים שאלוהים הוא שברא את העולם. 93.9% מהנשאלים שגילם נמוך מ–25 השיבו כי היקום נוצר כתוצאה מהמפץ הגדול.[23] תרבות השפה הרשמית של המדינה היא האיסלנדית, אשר התפתחה מנורדית עתיקה, שפתם של הוויקינגים, עם שינויים הן באוצר המילים והן באופן ההגייה. הכתב האיסלנדי הוא היחיד שמשמר את האות Þ (שנהגית th), מהאלפבית הרוני שהיה נפוץ בימי הביניים. השפה החיה הקרובה אליה ביותר היא פארואזית. על פי שיטת השמות האיסלנדיים, אין באיסלנד שמות משפחה אלא נעשה שימוש בפטרונים ולעיתים במטרונים, כלומר השם השני הוא שם האב (או האם) ואז סון (בן) או דוטיר (בת). כל השמות הפרטיים חייבים להיות מאושרים על ידי ועדת שמות לאומית שנוטה לא לאשר שמות זרים. באיסלנד נהוגות עשר שנות לימוד חובה. במדינה יש שתי אוניברסיטאות, בית ספר להכשרת מורים, וקולג' למקצועות טכניים. ספרות עתיקההספרות העתיקה ביותר של איסלנד היא שירי האדה שנכתבו בין 900 לבין 1050 והם עוסקים בחיי הגיבורים והאלים הנורדים, וסיפורים הסאגה על משפחות ודמויות אחרות באיסלנד בימי הביניים. סנורי סטורלוסון מילא תפקיד חשוב בספרות זאת והוא מחברה של האדה הפרוזאית. כאשר הנצרות הגיעה לאיסלנד החלה הכתיבה הכנסייתית. בשנת 1773 החלו להתפתח מספר חברות ספרותיות וברובן שלט הסגנון הנאו-קלאסיציסטי. ספרות מודרנית התחייה הרומנטית בראשית המאה ה־19 הביאה לידי פריחה עצומה של הספרות האיסלנדית. עם הסופרים החשובים באותה תקופה נמנים י. הלגרימוסן, ב. גרונדאל ומ. יוקומסון. הסופרים החשובים של איסלנד במאה ה־20 הם ה. האפשטיין, א. בנדיקטסון, ג. קמבאן, ג. גונארסון והלדור לכסנס (חתן פרס נובל האיסלנדי היחיד). אמנותניתן לקשר את הביצוע הייחודי של ציור הנוף האיסלנדי על ידי צייריו, ללאומיות ולתנועה לשלטון בית ועצמאות, שהייתה פעילה מאוד באמצע המאה ה-19. הציור האיסלנדי העכשווי בדרך כלל מיוחס לסגנון עבודתו של טורארין תורלקסון, שבעקבות הכשרה פורמלית באמנות בשנות ה-90 בקופנהגן, חזר לאיסלנד לצייר ולהציג את עבודותיו בתערוכות משנת 1900 ועד מותו ב-1924, המתארות כמעט אך ורק את הנוף האיסלנדי. כמה אמנים איסלנדים מפורסמים אחרים למדו אמנות באותה תקופה, באקדמיה המלכותית הדנית לאמנויות יפות, אחד מהם הוא אסגרימור ג'ונסון, שיצר יחד עם Þórarinn תיאור ייחודי של הנוף של איסלנד בסגנון נטורליסטי רומנטי. ציירי נוף איסלנדים אחרים התחילו במהירות לפעול בעקבות Þórarinn ואסגרימור. ציירים אלה כללו את הצייר האיסלנדי יוהנס סווינסון קיארוואל, ואמנית הטקסטיל יוליאנה סווינסדור. קיארוואל ידוע במיוחד בזכות הטכניקות המובחנות שלו ביישום הצבע, שפיתח כדי ליישם את הסלע הגעשי, הנפוץ ואופייני באיסלנד. איינר האקונרסון הוא צייר אקספרסיוניסטי ופיגורטיבי, שחלק מאמינים שנחשב כמי שהחזיר את ה"דמות" לציור האיסלנדי. בשנות ה-80, אמנים איסלנדים רבים שילבו את סגנון הציור של האקונרסון בעבודותיהם. בשנים האחרונות, הדרכים שבהן אמן פועל בעבודתו השתנו, וסצנת האמנות האיסלנדית הפכה לתפאורה לפרויקטים ותערוכות גדולות. מוזיקהמאז שנות השמונים התפרסמה איסלנד כמוקד של מוזיקת פופ ורוק. בין האמנים הבולטים שפועלים בה: פסטיבל המוזיקה Iceland Airwaves נערך ברייקיאוויק מדי נובמבר ומשלב הופעות של אמנים מקומיים רבים עם הופעות בינלאומיות.[24] ספורטהאיסלנדים פעילים ספורטיבית. ספורט ייחודי לאיסלנד הוא ה"גלימה" (Glíma) סוג של היאבקות שמקורה ויקינגי. כדורגל, כדוריד, כדורעף וכדורסל הם משחקים פופולריים. ענפי ספורט מקובלים אחרים כוללים אתלטיקה, שחמט, גולף, טניס, סקי, סנובורד, הוקי קרח, שחייה, טיפוס צוקים וטיפוס הרים; רכיבה על סוסים על סוסים איסלנדיים גם היא פופולרית וכן ירי בחץ וקשת. איסלנד משתתפת במשחקים האולימפיים מאז אולימפיאדת ברלין ב־1936. קודם לכן השתתפו איסלנדים כחלק מנציגי דנמרק. נבחרת הכדוריד זוכה להצלחה ומדורגת בקביעות בצמרת העולמית. היא זכתה במדליית כסף באולימפיאדת בייג'ינג ב־2008. נבחרת איסלנד בכדורגל עלתה לשני טורנירים בינלאומיים גדולים, יורו 2016, בו הגיעה לרבע הגמר ולמונדיאל 2018 שנערך ברוסיה. תיירות ב-15 השנים האחרונות גדלה התיירות באיסלנד במידה ניכרת. נכון לשנת 2016, ענף התיירות תרם כ-10 אחוזים לתוצר האיסלנדי וב-2017 עלה מספר המבקרים הזרים באיסלנד על 2 מיליון. כיום אחראית התיירות לכ-30 אחוז מהכנסות היצוא של המדינה. עונת התיירות הקצרה מתחילה באופן רשמי ב־31 במאי ומסתיימת ב־1 בספטמבר. בראשית חודש יוני, אזורים רבים עדיין מכוסים בשלג והמעברים חסומים. בקיץ הימים ארוכים וניתן לטייל באור גם לאחר חצות. החל מסוף חודש יוני, דרך יולי ומרבית אוגוסט, מגיעים מרבית המטיילים. בחודש אוגוסט מרבית הציפורים יוצאות לנדוד. הפאפין, הציפור הלאומית, הולך ונעלם ככל שמתקרבים לסופו של החודש. 20 באוגוסט הוא סיומה הרשמי של עונת התיירות. הימים מתקצרים והפסגות מתכסות בשלג חדש. בשלושת החודשים הללו מגיעים רוב התיירים לאיסלנד כדי לחזות בטבע הפראי של האי: קרחונים, מפלים (כמו מפלי דטיפוס), הרי געש וגייזרים. בשנים האחרונות מתפתחת באיסלנד תיירות גם בעונת החורף. ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
