|
הבנק העולמי
הבנק העולמי (באנגלית: The World Bank) הוא מוסד בנקאי פיננסי בינלאומי המספק הלוואות ואשראי להשקעות למטרות פיתוח תשתיות במדינות מתפתחות. הבנק נותן מענה לכשל שוק איתו מתמודדות מדינות מתפתחות אשר אינן זוכות להשקעות מצד השוק הפרטי בשל סיכון גבוה הכרוך בהשקעה במדינות אלו. בדומה לרוב הבנקים לפיתוח העולמיים, הבנק העולמי שומר באדיקות על דירוג אשראי של AAA. בעלותהבנק נמצא בבעלותן של 189 המדינות החברות בו, כאשר כח ההצבעה נקבע לפי חלקן היחסי במניות הבנק אשר רכשו (כל מדינה זכאית לרכוש כמות מניות מוגדרת, אשר נקבעת לפי נתוניה הכלכליים). בבנק מועסקים מעל 10,000 עובדים מכ-160 מדינות שונות, מחציתם עובדים במטה הבנק בוושינגטון ומחציתם ביותר מ-120 סניפי הבנק הפזורים ברחבי העולם. היסטוריההבנק העולמי נוסד ב-27 בדצמבר 1945 בעקבות ועידת ברטון-וודס שנערכה כשנה וחצי קודם לכן, ב-1 ביולי 1944. נשיאו הראשון של הבנק היה יוג'ין מאייר. פעילותו של הבנק נועדה בתחילה לסייע בשיקומה הכלכלי של אירופה שלאחר מלחמת העולם השנייה. אך עד מהרה המוקד עבר לפיתוח מדינות העולם השלישי, וכיום הבנק שם לעצמו כיעד מרכזי את צמצום העוני ואי השוויון בעולם. המלווה הראשון לאירופה ניתן בשנת 1947 לצרפת לצורכי שיקום נזקי מלחמת העולם השנייה. המלווה הראשון של הבנק לעולם השלישי היה בסך של 16 מיליון דולר שניתנו לצ'ילה ב-1948 להקמת תחנת כוח ולצורכי מיכון חקלאי. המלווה הראשון לאסיה (למעט הלוואות שיקום ליפן) ניתן להודו ב-1949 לצורך פרויקט הידרו-חשמלי. המלווה הראשון לאפריקה ניתן לאתיופיה ב-1950 לרכישת ציוד תקשורת. מטרות הבנקהבנק הציב לעצמו שתי מטרות שמנחות את פעילותו השוטפת:
בנוסף למטרותיו המוגדרות ולאור תמורות גלובליות עכשוויות, הקדיש הבנק משאבים לסוגיות נוספות כגון משבר הפליטים, שינוי האקלים והמלחמה במגפות[1]. הבנק שם לעצמו למטרה להבטיח כלכלת שוק וצמיחה כלכלית עולמית מתמשכת באמצעות פיתוח התשתיות במדינות העולם השלישי. הבנק מבצע זאת תוך השקעה בפרויקטים במדינות מתפתחות אשר אינם מיושמים על ידי המגזר הפרטי בשל סיכון גבוה או תשואה נמוכה לטווח רחוק מדי. פרויקטי הבנק וחבילת ההטבות שהוא מעניק מיועדת לפעילויות השקעה במגוון תחומים כגון: חינוך, בריאות, מינהל ציבורי, תשתיות, מוסדות כלכליים, פיתוח המגזר הפרטי, החקלאות, ניהול המשאבים הטבעיים והסביבה[2]. בנושאים אלו הבנק מיצב עצמו כמוקד ידע, ומחזיק מומחים מהמעלה הראשונה בעולם. מבנה ארגוניהבנק פועל בשלוש רמות שונות, ברמה הראשית: מועצת הנגידים (Board of Governors) בת 189 נציגי המדינות, לרוב נציגים אלו יהיו שרי אוצר או נגידים של הבנקים המרכזיים במדינתם. מועצת הנגידים מתכנסת פעם בשנה בכנס השנתי של הבנק העולמי וקרן המטבע הבינלאומית והיא אמונה על קבלת החלטות אסטרטגיות אודות מתן הלוואות הבנק. ברמה השנייה פעילות הבנק מנוהלת באופן תדיר יותר באמצעות מועצת המנהלים (Board of Directors) אשר נפגשת כפעמיים בשבוע[3]. מועצת המנהלים פועלת בנפרד עבור הגופים השונים של הבנק (IBRD, IDA, MIGA, IFC) ובכל אחד מהם היא אחראית על פעילותו השוטפת של הבנק. מועצת המנהלים של הבנק מונה 25 נציגים, שמונה דירקטורים מייצגים מדינות (ארצות הברית, יפן, סין, גרמניה, צרפת ובריטניה) ויתר הנציגים מייצגים קבוצות של מדינות שהתאגדו יחדיו (Constituencies). ברמה השלישית והיום-יומית פועלים נשיא הבנק, ההנהלה והסגל המקצועי. באופן מסורתי, נשיא הבנק הוא אזרח המדינה בעלת מספר המניות הגבוה ביותר (בדרך כלל ארצות הברית), ונבחר על ידי מועצת המנהלים לכהונה בת חמש שנים. נשיא הבנק העולמי אחראי על תפקודה של המועצה ועל ניהולו השוטף של הבנק[4]. נשיא הבנק הנוכחי הוא דייוויד מלפאס האמריקאי. מלפאס נבחר לתפקידו ב-9 באפריל 2019. קדמה לו קריסטלינה גורגייבה, שמילאה את מקומו של ג'ים יונג קים לאחר שפרש מתפקידו ב-1 בפברואר 2019. בתחילת כהונתו של קים הציב הבנק שתי מטרות שמנחות את פעילותו: למגר את העוני הקיצוני בעולם עד 2030 ולהוביל לצמיחה ב-40% התחתונים במדינות מתפתחות[5]. בנוסף לנשיא הבנק העולמי, אנשי מפתח נוספים בהנהלת הארגון הם סמנכ"לית הכספים אנשולה קאנט והכלכלנית הראשית כרמן ריינהרט. זרועות הבנקהבנק העולמי מורכב למעשה מחמישה מוסדות נפרדים:
הבנק וישראלמדינת ישראל הצטרפה לבנק העולמי בשנת 1954 והייתה זכאית לקבל הלוואות עד שנת 1979[9][10]. בין הפרויקטים שביצע הבנק בישראל ניתן למצוא את הקמת נמל אשדוד, תכנון נתיבי איילון[11] ובשנת 1975 השקיע הבנק העולמי בחברת מכתשים מפעלים כימיים, ועלתה כוונה להשקיע בישראל בחברות נוספות. לאחר כשנה החליט הבנק לא לבצע השקעות נוספות בישראל ובשנת 1978 מכר את חלקו במכתשים[12][13][14]. מאז 1979, מדינת ישראל היא חלק מקבוצת המדינות התורמות, כאשר החברות בבנק מאפשרת לחברות ישראליות להשתתף במכרזים בינ"ל הממומנים מכספי הבנק. ישראל, ירדן והרשות הפלסטינית מקדמות את מיזם תעלת הימים בחסות הבנק העולמי[15]. בינואר 2013, בתום שש שנות בדיקה קבע הבנק כי ניתן לבצע את המיזם מבחינה מימונית וסביבתית[16]. בדצמבר 2013, נחתם הסכם עם הבנק למתן מימון ראשוני לפרויקט[17]. ישראל היא מדינה תורמת קטנה יחסית, ומעדיפה להתמקד בהשקעה בכספים בנושאים שלישראל יש יתרון יחסי כמו חקלאות, מים וסייבר. לאור מדיניות זו, משרד הכלכלה הקים מספר קרנות בתחומים אלו להשקעה דרך הבנק העולמי במדינות שונות באפריקה, בדרום מזרח אסיה ובדרום אמריקה. מניות ישראל בבנק (מעודכן לינואר 2018)
בעקבות החלטת ממשלה שהתקבלה בשנת 2017 להעביר את הנציגות בבנקים מבנק ישראל למשרד האוצר[26], מאז היחידה לארגונים בינלאומיים במשרד האוצר היא האמונה על הקשר השוטף מול הנהלת הבנק[27]. בועז פליישמן הוא נציג מדינת ישראל בדירקטוריון הבנק (Board of Directors). החברות בבנק העולמי נותנת לישראל במה בזירה הכלכלית-המולטילטרלית, ומאפשרת לישראל להשתתף בהחלטות ההנהלה הקשורות בעיצוב מדיניות ההשקעות של הבנק. השקעות בכלכלה הפלסטיניתהבנק העולמי מחזיק במשרד מקומי בירושלים[28] אשר מנהל את פעילות הבנק ברשות הפלסטינית ויוזם פרויקטים בתחומי החינוך, תשתיות מים וחשמל, וכן מספק תמיכה לפעילות הפיננסית הפרטית[29]. בין היתר, בנה הבנק את המתקן לטיהור שפכים בבית לאהיא כדי לסייע בטיפול במשבר המים ברצועה. לאחר החתימה על הסכמי אוסלו בשנת 1993, ייסד הבנק העולמי קרן ייעודית לטובת הרשות הפלסטינית שאך זה קמה (Trust Fund for Gaza and the West Bank)[30]. הקרן פועלת בתיאום עם משרד האוצר הישראלי, מתאם פעולות הממשלה בשטחים וההנהגה הפלסטינית[31]. הסיבה להקמת קרן ייעודית, נעוצה בעובדה כי הרשות הפלסטינית אינה מוגדרת כמדינה ועל כן אין היא יכולה להיות חברה בבנק העולמי ולזכות בהשקעות ישירות מטעם הבנק. לקרן הייעודית שתי מטרות מרכזיות:
פעילות הבנקהבנק העולמי על זרועותיו העניק בשנת 2017 הלוואות ומענקים בסך של 61.8 מיליארד דולר[6]. בחלקה הדרומי של אפריקה הבנק השקיע כ-16.2 מיליארד דולר, כאשר 18% מההשקעה היא בפרויקטים תחום התחבורה, 14% בתחום המים, 14% בתחום האנרגיה, ו-11% בתחום החקלאות. במרכז ובצפון אפריקה הבנק השקיע 7.1 מיליארד דולר, 23% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 15% בתחום האנרגיה, 15% בתחום הפיננסי ו-13% בהגנה על הפרט. באמריקה הלטינית והקריביים הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 32% מהם הושקעו בפיתוח המגזר הציבורי, 11% בתעשייה המקומית ו-11% בתחום המים. באירופה ומרכז אסיה הבנק השקיע 9.5 מיליארד דולר, 41% מהם הושקעו בתחום האנרגיה, 12% בפיתוח המגזר הציבורי, ו-11% בפיתוח תשתיות ותחבורה. בדרום אסיה הבנק השקיע 9.6 מיליארד דולר, 17% מהם הושקעו בתום הפיננסי, 14% בתחום האנרגיה ו-13% בפיתוח התשתיות והתחבורה. במזרח אסיה הבנק השקיע 9.7 מיליארד דולר, 20% מהם בפיתוח התחבורה, 17% הושקעו בתעשייה המקומית ו-16% הושקעו בתחום המים. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||
