בכנסייה הקתולית, חג העלייה הוא אחד מ"חגי החובה" (Holy Days of Obligation), שבהם חובה על כל המאמינים להיות נוכחים במיסה ולהימנע מעבודה. בכנסייה האורתודוקסית נחשב החג לאחד משנים-עשר "החגים הגדולים". בחלק מהמדינות הנוצריות, בגרמניה ובמדינות סקנדינביה למשל, חג העלייה הוא יום שבתון כללי.
תיאור העלייה
עליית ישו מתוארת בברית החדשה בשלושה מקומות: מעשי השליחים א' 9-12, לוקאס כ"ד 50-51 ומרקוס ט"ז 14-19 (ברם, רוב החוקרים כיום סבורים שהנוסח של מרקוס ט"ז לאחר פסוק 8 נכתב מאוחר יותר משאר הבשורה). על פי מקורות אלה, לאחר תחייתו ישו הטיף והפיץ את בשורתו על הארץ במשך 40 יום, ואז עלה השמיימה לעיני השליחים על הר הזיתים. קודם לעלייה עצמה ישו אמר לשליחים שלאחר עלייתו רוח הקודש תצלח עליהם ושעליהם להמשיך ולהפיץ את תורתו בעולם. לאחר שישו עלה השמיימה, הופיעו שני מלאכים והודיעו לשליחים כי ישו ישוב באותו אופן שבו נאסף.
אמונות עממיות
על פי האמונה העממית הוולשית, כל עבודה הנעשית ביום זה תיגמר בביש מזל. אמונה עממית אחרת טוענת כי ביצים שהוטלו ביום זה לא יתקלקלו, ואם יניחו אותן מתחת לגג הבית, הן יביאו מזל. עוד נאמר כי גשם הנאסף ביום זה מרפא דלקות עיניים, וכי נתינת מתנות לעיוורים או לנכים ביום זה תביא לנותן המתנה עושר בתוך שנה.
מנהגים
מנהגי חג העלייה שונים ממדינה למדינה. חלק מן המנהגים הוא שליחת גלויות ושירת מזמורי החג. באירופה נוהגים לצאת לתהלוכות עם כלי נגינה וחצוצרות שבהם מדמים את העלייה בפתחת השמיים בקולות החצוצרה. מנהגים נוספים הם קניית מתנות לעניים ועיסוק בהתנדבות. ביום זה נוהגים להשאיר ביצים מחוץ לבית למזל. בחלק מהמדינות רואים באירוע זה מפגש משפחתי לארוחות משפחתיות. בשוודיה, לדוגמה, מנצלים את חופשת החג לטיולים עם המשפחה ופיקניקים בחיק הטבע.
