|
תוחלת חיים
תוחלת החיים היא מדד סטטיסטי לתוחלת הזמן שנותר לפרטים חיים מקבוצה נתונה להישאר בחיים בגיל כלשהו. מאחר שאין אפשרות לחשב את תוחלת החיים עצמה (כלומר, הזמן הצפוי שנותר לפרט לחיות) אלא רק האומדן של תוחלת החיים, נהוג לכנות לשם קיצור גם את אומדן תוחלת החיים בשם תוחלת חיים. השימוש הנפוץ של המושג "תוחלת חיים" הוא תוחלת החיים בזמן הלידה, כלומר תוחלת של מספר שנות החיים שצפויות ליילוד, והוא מחושב על ידי תוחלת חיים שוטפת. תוחלת החיים תלויה מאוד בקריטריונים לבחירת הקבוצה. בארצות שבהן שיעור תמותת התינוקות גבוה, תוחלת החיים בלידה רגישה מאוד לשיעור התמותה בשנות החיים הראשונות. במקרים כאלה, מדד אחר, כגון תוחלת החיים בגיל 10, יכול לשמש כדי לבטל את ההשפעה של תמותת תינוקות ולגלות את ההשפעות של סיבות מוות אחרות. מבחינים בין תוחלת חיים היסטורית (דורית), הבודקת מה היה משך החיים הממוצע של קבוצות אוכלוסייה או של האוכלוסייה כולה במדינה מסוימת או באזור מסוים, שכולם כבר מתו, לבין תוחלת חיים שוטפת/תקופתית, שאומדת את תוחלת החיים הצפויה לפרטים בעתיד. תוחלת חיים שוטפתכאשר מופיע המונח "תוחלת חיים" הכוונה היא בדרך כלל לתוחלת חיים שוטפת או תקופתית שהיא מונח המתאר את תוחלת החיים העתידית בלידה בהסתמך על שיעורי תמותה סגוליים (כלומר, שיעורי תמותה לכל קבוצת גילאים) כפי שנמדדו בשנה מסוימת (או בתקופה קצרה). כלומר, תוחלת חיים שמתבססת על שיעורי התמותה כפי ששררו באותה שנה או תקופה. זהו מוצר סינתטי המשקף את משך החיים הממוצע, שצפוי אילו שיעורי התמותה הנוכחיים יימשכו לתמיד. התוחלת מחושבת על סמך לוח תמותה תקופתי ואינה מאפשרת לדעת את משך החיים האמיתי הצפוי ליילודים הנולדים כיום אלא רק את תוחלת החיים המשוערת, בהנחה ההיפותטית שלא יחול כל שינוי בשיעורי התמותה בעתיד (למרות שבמבחן הזמן הנחה זו אינה מתקיימת). תוחלת חיים שוטפת יכולה להיות מחושבת בכל גיל שהוא. למשל תוחלת החיים בגיל 50 היא תוחלת מספר השנים שנותרו לבני גיל 50 בהנחה ששיעורי התמותה יישארו כפי שהם בשנה הנמדדת. הניסיון מלמד כי בעשורים האחרונים נרשמת ירידה בשיעורי התמותה ולכן תוחלת החיים עולה כל העת. תוחלת חיים דוריתתוחלת חיים דורית, היא שיטת מדידה של תוחלת החיים המבוססת על לוח תמותה דורי/קוהורטי, כלומר, לוח התמותה של דור שלם. היא משמשת בעיקר לצרכים היסטוריים והשוואתיים. בלוח הדורי עוקבים אחר דפוסי התמותה של דור מסוים, למשל דור שנולד בשנת 1900. כך מקבלים את הסתברויות התמותה של בני אותו דור בכל גיל. כדי ליצור לוח תמותה כזה יש צורך במספר רב של שנים. וכן צורך בחברות סגורות ולא אוכלוסיות מהגרים. הלוח ישקף דפוסי תמותה של אנשים שנולדו לפני זמן רב וחיו (כל שנותיהם או כמעט כל שנותיהם) שונים מהיום. משום כך ערכו של לוח תמותה כזה בעיקרו היסטורי, ובו משתמשים כדי לחשב את תוחלת החיים של בני האדם במאות הקודמות. לדוגמה, נתונה קבוצה בת 10 אנשים, ילידי 1900, שנפטרו כולם. נתונים הגילאים בהם נפטרו: 1, 18, 45, 47, 54, 59, 71, 73, 75, 77. לשם חישוב תוחלת החיים בלידה של הקבוצה מחשבים את סך שנות החיים שלהם: 520 ומחלקים למספר אנשי הקבוצה. תוחלת החיים היא 52. בהתאם ניתן לחשב את תוחלת החיים עבור התשעה ששרדו מגיל 10: מספר שנות החיים שלהם (החל מגיל 10) הוא 519, ותוחלת החיים היא 57.67 (519 חלקי 9). על פי שיטה זו ניתן לדעת מה הייתה תוחלת החיים של בני אדם בזמן כלשהו בעבר. למשל, תוחלת החיים בעולם המערבי בסוף המאה ה-19 הייתה 47 שנים בלבד. תוחלת חיים בבריאות טובהתוחלת חיים בבריאות טובה (Healthy Life Expectancy - HALE), היא שיטת מדידה של תוחלת החיים המקזזת שנים בהם סובלים ממחלה קשה או מפציעה. כלומר, מספר השנים הצפויות בלידה של חיים "בבריאות מלאה".  אורך החיים לפי ה-DNAמחקר[1][2] שנערך ב-17 מינים של בעלי חיים מצא כי תוחלת החיים המקסימלית של כל מין מבוטאת באמצעות חתימת מתילציה[3] של ה-DNA, הייחודית למין. במינים שנבדקו, הגנום של הנקבות מקודד לתוחלת חיים מקסימלית ארוכה מזו של הזכרים. לוחות תמותהקיימות שתי שיטות לבניית לוחות תמותה המשמשים לחישוב אומדני תוחלת החיים:
השוואה בין תוחלות חיים אמיתיות מתקופות שונות, מחייבת שימוש בתוחלת חיים דוֹרית, המבוססת על לוח תמותה דורי. השוואה אפשרית אחרת היא בין תוחלות חיים שוטפות, המבוססות על לוחות תמותה שוטפים מתקופות שונות. זוהי השוואה בין מדדים סינתטיים שאינם משקפים משך חיים צפוי אמיתי. היתרון של השוואה כזו הוא בכך שאינה תלויה בתחזיות לגבי התמותה הצפויה בעתיד. עובדת קיומן של שתי שיטות חישוב שונות מקשה על השוואה מדויקת בין התוצאות של תוחלת החיים. תוחלת החיים לאורך ההיסטוריה האנושית יש קושי לדעת מה הייתה תוחלת החיים בעולם העתיק, אך ידוע שהיא הייתה קצרה בהרבה מזו המקובלת כיום. כך, לדוגמה, מעריכים את תוחלת חייו של האדם המודרני, בתקופת האבן הקדומה - 18 שנה[5][6]; ושל האדם בתקופת הברונזה - 33 שנה[7]. תוחלת חייו של מין אחר של בני אדם, האדם הניאנדרתלי, שנכחד לפני 40,000 שנה, מוערכת בכ-20 שנה. הסטטיסטיקות וההערכות המתייחסות לתוחלת החיים לפני העידן המודרני מתבססות בעיקר על חיים עירוניים באותן תרבויות בהן היו חיי עיר מפותחים והיה גם רישום כלשהו של לידה ומוות. אך עדיין הרוב מבוסס על הערכות החוקרים, ואין כל מידע ברור, ובמיוחד לא על תוחלת החיים בכפרים, בהם חי בתקופות עתיקות חלק ניכר מהאוכלוסייה. תוחלת החיים בלידה בתקופת האימפריה הרומית מוערכת בכ-25 שנה. נתון זה מושפע משיעור גבוה של תמותת תינוקות. לילדים שהגיעו לגיל 5 הייתה תוחלת חיים של 43 שנה. (כלומר, הם היו צפויים למות בגיל 48, בממוצע)[8]. תוחלת החיים אינה משליכה בהכרח על הגיל המקסימלי. גם בתקופות בהן תוחלת החיים הייתה נמוכה מאוד, היו שהגיעו לגילאים מופלגים. כתבים ממצרים העתיקה מציינים גיל של 110 שנה כמשך חיים אידיאלי. בתנ"ך מדובר על דורות ראשונים בהם חיו קרוב ל-1,000 שנה. פרשני המקרא המסורתיים מבינים מספרים אלו כפשוטם, אך חוקרי המקרא המשתמשים בשיטת ביקורת המקרא מתייחסים למספרים אלה כאל מיתוס, או מפרשים שהחישובים נעשו לפי שיטת חישוב שונה מזו של היום. לפי חלק מהפרשנויות, הבורא קצב את חייהם של בני האדם לאחר המבול ל-120 שנה, למעט חריגות בודדות, כגון יוכבד אם משה[9]. מהפסוק בספר תהילים, פרק צ', פסוק י' ”ימי שנותינו בהם שבעים שנה ואם בגבורות שמונים שנה”, ניתן להבין שהיו שהגיעו לגילאים אלה כבר אז. עד היום ידוע בוודאות רק על אדם אחד שהגיע ועבר גבול זה והוא הצרפתייה ז'אן לואיז קלמן שהגיעה לגיל המופלג של 122 שנה[10]. בימי הביניים (וככל הנראה גם בתקופות קודמות), הייתה תוחלת החיים נמוכה יחסית, בעיקר בגלל תמותת תינוקות גבוהה והיגיינה לקויה, והיא מוערכת בכ-25–30 שנה (אם כי, לפי כל ההערכות, הייתה תוחלת החיים במעמדות הגבוהים גבוהה יותר, באופן ניכר, מאשר במעמדות הנמוכים). עם זאת מקורות כתובים מהתקופה היוונית-רומית מדווחים גם על אישים שהגיעו לגיל 110 ויותר, אך לא קיימים דיווחים מהימנים על אנשים שחיו מעל 120 שנה - מכאן ניתן להסיק שמשך החיים המרבי (בניגוד לתוחלת החיים) לא השתנה, לפחות במהלך ההיסטוריה הכתובה, ועמד אז כמו היום על כ-120 שנה. החל מאמצע המאה ה-19 חל גידול דרמטי בתוחלת החיים ביחס למאות השנים שלפני כן. בסוף המאה ה-19 הגיעה תוחלת החיים בלידה בארצות המפותחות לכ-50 שנה ובאמצע המאה ה-20 לכ-65 שנה. הגידול נבע בעיקר משיפור בהיגיינה (רק במאה ה-19 הבינו שהרופאים חייבים לשטוף ידיים לפני ניתוח או טיפול, כולל לידה), ירידה דרמטית בתמותת תינוקות, גילוי האנטיביוטיקה והתקדמות עצומה ביכולת להחזיק חולים בחיים במשך שנים בעזרת מכשירי הנשמה וחומרים שונים. הגידול הרב ביותר התרחש בחלקים העשירים ביותר של העולם, אך אותן תוצאות מתפשטות לעוד חלקים בעולם עם השיפור בכלכלה ובתשתיות שלהם. היוצא מן הכלל העיקרי של הדפוס הכללי של גידול תוחלת החיים מתקיים בארצות שהאיידס פגע בהן באופן הקשה ביותר, בעיקר בארצות אפריקה שמדרום לסהרה, שם נרשמו בשנים האחרונות ירידות משמעותיות בתוחלת החיים בעקבות המחלה. מדינות אפריקניות נמצאו בשנת 2000 בתחתית דירוג המדינות לפי תוחלת החיים בלידה. מלאווי במקום ה-225 עם תוחלת של 37.58 שנים, מוזמביק במקום ה-226 עם 37.52 שנים, והאחרונה היא זמביה עם תוחלת של 37.24 שנות חיים. האטה נוספת בגידול תוחלת החיים במדינות מתפתחות ומפותחות נגרמה בשנים האחרונות כתוצאה מעלייתה של השמנת היתר כבעיה רצינית של בריאות הציבור[11]. סבורים שהשכיחות של השמנת יתר הקטינה גידול פוטנציאלי רב יותר בתוחלת החיים בכך שתרמה לעלייה בתחלואה בסרטן, מחלות לב וסוכרת [דרוש מקור] בעולם המפותח. שימושים בנתוני תוחלת החייםנתוני תוחלת החיים של אוכלוסייה משמשים כמדד אחד מני רבים להערכת איכות הבריאות ורמת החיים של אותה אוכלוסייה. נתוני תוחלת חיים משמשים גם לתכנוני פנסיה ופיצויים בתביעות נזיקין על נזקי גוף. לעיתים נעשה מאמץ לדייק באופן מרבי בהגדרת הקבוצה הרלוונטית אליה משתייך אדם ספציפי עבורו נעשה החישוב, ולעיתים משתמשים בהערכה כללית יותר, משיקולים של פשטות או שוויון. כך למשל, סירב בית המשפט העליון לקחת בחשבון תוחלת חיים נמוכה יותר של מגזרים בחברה הישראלית מתוך מגמה של שוויון בפסיקה ולפישוט והאחדה של סכומי הפיצויים[12]. לעומת זאת, בחלק מהמקרים פועלות חברות הביטוח לפי נתונים לא רק של כלל האוכלוסייה, אלא של תת-אוכלוסיות, וקובעות, למשל, תעריף גבוה למעשנים מאשר ללא מעשנים. סיכוני ביטוח חיים נעשים על סמך הסתברויות התמותה החזויות לגברים ולנשים בגילים השונים ובקבוצות האוכלוסייה השונות. לנתונים אלו מתאם מסוים עם תוחלת החיים, אולם הם נבדלים מהם בכך שהם אינם לוקחים בחשבון תמותת תינוקות ושיעורי תמותה בגילאים מבוגרים שכן אלו אינם מבוטחים בביטוח חיים. גם בביטוח פנסיוני, החישוב לוקח בחשבון את תוחלת החיים של האוכלוסייה העובדת, כלומר של אלו שהגיעו לגיל עבודה, ולא את תוחלת החיים של כלל האוכלוסייה מהלידה. עליית תוחלת החיים בישראל היוותה בסיס להחלטתן של הממשלה והכנסת, כפי שהיא באה לידי ביטוי בחוק גיל פרישה, שנכנס לתוקף בחודש אפריל 2004, להעלות את גיל הפרישה מעבודה בישראל (שנעשה בהדרגה, מ-65 שנה ל-67 שנה לגברים ומ-60 שנה ל-64 שנה לנשים). כך נאמר בדברי ההסבר להצעת החוק[13]:
העלאת גיל הפרישה בישראל הייתה מהלך חד-פעמי שנעשה לאחר תקופה של יותר מ-50 שנה בה נשמר, למעשה, גיל פרישה של 65 שנה לגברים ו-60 שנה לנשים, למרות העלייה הרצופה שחלה בתוחלת החיים בלידה והגיעה במצטבר לכ-14 שנה. תוחלת חיי בני אדם בארצות שונות
ישנם הבדלים גדולים בתוחלת החיים הנמדדת באזורים שונים ברחבי העולם, שנובעים בעיקר מהבדלים בבריאות הציבור, ברפואה ובתזונה. תוחלת החיים העולמית הוערכה על ידי הבנק העולמי, בשנת 1998, כ-69 שנים[14]. קיימים גם הבדלים בין קבוצות אוכלוסייה שונות באותה מדינה. לדוגמה, בארצות הברית בראשית המאה ה-20 היו הבדלים גדולים בתוחלת החיים בין אנשים מקבוצות מוצא שונות, שפחתו מאז. עדיין יש הבדלים משמעותיים בתוחלת החיים בין נשים לגברים בארצות מפותחות, כשנשים מאריכות ימים יותר מגברים. ההבדלים בין המינים פחתו בשנים האחרונות, כשהעלייה בתוחלת החיים של הגברים מהירה מזו של הנשים. ההשפעות המזיקות של הרגלים כגון עישון, אלכוהוליזם והתמכרויות אחרות מביאות אף הן להבדלים משמעותיים בתוחלת החיים, בעיקר במזרח אירופה[15][16]. בישראל
דו"ח של האו"ם משנת 2006 מצא כי תוחלת החיים בלידה של גברים ונשים בישראל היא מהגבוהות בעולם. תוחלת החיים בלידה של גבר ישראלי הייתה 77.6 שנים (מקום 6 מבין המדינות המתועשות) ושל אשה 81.8 שנים, במקום ה-12 בעולם. אותו דו"ח חוזה כי ישראל תשמור על תוחלת חיים מהגבוהות בעולם גם במחצית המאה ה-21. על-פי דו"ח משנת 2016 של ארגון הבריאות העולמי, ישראל דורגה במקום השמיני בעולם בתוחלת החיים הממוצעת, עם תוחלת חיים כללית (גברים ונשים) של 82.5 שנים. התוחלת לגברים היא של 80.7, ושל נשים - 84.2[17][18]. בשנים האחרונות עולה תוחלת החיים בישראל בקצב מקורב של 2.5 שנים בכל עשר שנים. לפי השנתון הסטטיסטי של מכון מאיירס-ג'וינט-ברוקדייל על בני 65+ בישראל, בשנת 2016 תוחלת החיים של ישראלים בגיל 60 הייתה 24.7 שנים (23.3 שנים לגברים ו-26.0 שנים לנשים). זאת לעומת מדינות כמו יפן (26.4 שנים), צרפת (25.9 שנים), ארצות הברית (23.3 שנים) וסין (19.9 שנים)[19]. נתונים סטטיסטייםמידע על חלוקה נבחרת של ישויות מדיניות בעולם, לפי תוחלת חיים בלידה, על פי הערכות ה-CIA לקראת שנת 2017[20]. ה-CIA מונה את תוחלת החיים ב-224 ישויות מדיניות. כך שבכול עשירון יש כ-22 מדינות. מידע זה מוגבל בדיוקו, משום שהוא אינו משוקלל היטב, למשל, לפי מדינות משנה, גודל השטח של כל ישות מדינית או מספר אזרחיה. ארצות הברית, למשל, נספרת כאן כישות מדינית בודדת, אף על פי שיש לה 50 מדינות משנה, רבע מיליארד אזרחים ושטח של חצי יבשת. לעומת זאת, הרשות הפלסטינית נספרת כאן כשתי ישויות מדיניות - הגדה המערבית ועזה. 
טבלת עשר המדינות המובילות בעולם מבחינת תוחלת החיים שלהן, בלידה, כפי שפרסם ארגון הבריאות העולמי במאי 2017[21]. מהנתונים הוסרו מדינות קטנות מאוד כמו איסלנד ומונקו[20].
גורמים
  גורמים שונים תורמים לאריכות הימים של היחיד. חלק מהגורמים הם תורשתיים וחלק סביבתיים. הגורם הגנטי הבולט ביותר הוא הזוויג. ככלל, אצל יונקים, נקבות פחות חשופות למחלות תורשתיות מאשר זכרים. זאת בשל שיטת קביעת המין ביונקים על ידי כרומוזומי המין, X ו-Y (אצל עופות המצב הפוך)[22]. גורמים סביבתיים משמעותיים הם נגישות לשירותי בריאות, היגיינה, דיאטה, כושר גופני ודרגת הפשיעה[דרוש מקור]. מקובל כי עישון הטבק גורם באופן משמעותי להקטנת אריכות הימים, ומהווה את אחד הגורמים הסטטיסטיים העיקריים המסבירים את ההבדלים בתוחלת חיים בין המדינות המתקדמות[דרוש מקור]. אף על פי כן, יפן, מדינה בעלת שיעור גבוה של צריכת טבק, היא מבין המדינות בעלות אריכות הימים הגבוהות בעולם (81.15 שנה, לפי הערכה מ-2005). בנוסף לכך, מספר האזרחים היפנים מעל גיל מאה עלה כמעט פי שלושה בעשר השנים האחרונות. הונג קונג, עיר צפופה בה מתגוררים שבעה מיליון תושבים הנתונים ללחץ באופן קבוע, דיווחה על תוחלת חיים גבוהה יותר מיפן (81.39 שנה, לפי הערכה מ-2005). לפני המאה ה-19, לא נאסף מידע באופן מסודר כדי לעקוב אחרי אריכות ימים. גם בשיטה המדעיות המקובלות היום, אין תקרת גיל תאורטית אליה ניתן לשאוף.[23] מחקרים בביו-דמוגרפיה של אריכות ימים בבני אדם, הצביע על ירידה בשיעור התמותה בגילים מתקדמים מאוד, עד כדי הידמות לחיי נצח[24]. מחקר שבדק את שיעור המחלות בקרב גילי 110 ומעלה, מצא שמרביתם לא חולים במחלות הנפוצות לגילם ובהן: שבץ, מחלת לב וכלי דם, שיטיון, סרטן, מחלת פרקינסון וסוכרת. זאת עד לימיהם האחרונים, בהם הם מתים מתשישות שארית הרקמות, שהיא יכולת הגוף לחזור להומאוסטאזיס.[25] התחום נחקר באפיגנטיקה ובעיקר לגבי המוח הקטן. תוחלת חיים בבעלי חיים
תוחלת החיים של אורגניזמים שונים תלויה בקצב הזדקנותם ובסביבתם (חיה מבויתת, שיש לה גישה לטיפול רפואי תהיה בעל תוחלת חיים גדולה יותר מחיית בר דומה לה). קצב ההזדקנות מעוצב על ידי ברירה טבעית (למשל, על אורגניזמים שמטפלים בנכדים, כמו פילות, יש לחץ ברירה טבעית להזדקן לאט) ותלוי, בסופו של דבר, בגורמים אנטומיים וביוכימיים. השוואת תוחלת החיים של יצורים אנימליים שונים לזו של האדם, כפי שהן נמדדות בשנים, אינה מציגה את כל ההיבטים של ההבדלים בתוחלת החיים. זאת משום שהזמן בו לוקח לאדם להגיע לבגרות מינית הוא זמן ממושך באופן קיצוני מהזמן בו לוקח לכל יצור אנימלי אחר. אדם שנפטר בגיל מופלג יזכה להכיר את ניניו ואולי את בני ניניו. לעומתו, כלב שנפטר בגיל זקנה מקובל, גיל 14, חי במשך 14 דורות של כלבים, שכן כלב מגיע לבגרות מינית בגיל שנה. על כן, טבעי למדוד את תוחלת החיים לפי משך הזמן בו מגיע האורגניזם לבגרות מינית. יחידה טבעית נוספת להערכה מאוזנת של תוחלת החיים היא קצב פעימות הלב. קצב זה מעיד על מהירות כלל התהליכים המטבוליים בגוף. לבו של העכבר, לדוגמה, פועל מהר בהרבה מלבו של האדם, כמו שכלל תהליכי החיים של העכבר מהירים יותר מאלה של האדם. על כן, השוואת תוחלת חיי העכבר לזו של האדם בשנים, בלא תיקון לקצב פעימות הלב, תנפיק תוצאה מוטה ביותר. במקרים רבים עולה תוחלת החיים של חיות עם גודל גופן. אף על פי כן, למרבית החיות, גם הגדולות שבהן, תוחלת חיים נמוכה מזאת של בני אדם. עם זאת, תוחלת חייהם של רבים מהלווייתנאים מגיעה לזו של האדם ואף עולה עליה. לכבשים ולכלביים תוחלת חיים של כ-10–20 שנה. ואוכלי עשב גדולים כגון גמלים וסוסים חיים כ-30–50 שנה[דרוש מקור]. בני אדם, פילים ותוכים חיים כ-50–80 שנה והם מחזיקים את השיא בקרב בעלי חיים עם דם חם. לציפורים, מלבד תוכים, משך חיים של כ-10–30 שנה. טווח החיים של זוחלים הוא מאוד רחב כאשר צבים הם בעלי תוחלת חיים גבוהה במיוחד ויכולים לחיות יותר מ-150 שנה, החיה בעלת תוחלת החיים הגבוהה ביותר היא ישנונן גרינלנדי שמגיע ל-300 שנה ויותר. עכברים ויונקים קטנים נוספים הם בדרך כלל בעלי משך חיים קצר מאוד. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
