כבר עם כניסת המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העולם 1.65 מיליארד נפש, יותר מאשר בכל תקופה קודמת בתולדות האנושות. אך שיעור הריבוי הטבעי המשיך לנסוק במהירות, ובשנות ה-60 של המאה הגיע לשיא כל הזמנים של 2.1% בשנה. ריבוי מהיר זה היה בעיקר תוצאת ההפחתה של עשרות אחוזים בתמותת תינוקות וילדים[2], בזכות השיפור בתזונה, ברפואה ובמניעת מחלות זיהומיות. מאז ירד הריבוי הטבעי לכ-1.2% לשנה בסוף המאה, בעיקר כתוצאה מירידת שיעור הפריון מממוצע של 5 ילדים לאישה באמצע המאה ל-2.7 ילדים לאישה בסופה[3]. בסיומה של המאה ה-20 מנתה אוכלוסיית העולם למעלה משישה מיליארד נפש, והוא ממשיכה לגדול בקצב מתון יותר במאה ה-21[1]. בראשית המאה ה-20, מוקדי הריבוי המהירים ביותר היו בעיקר באירופה ובצפון אמריקה, אך במהלך המאה הם עברו לדרום ומזרח אסיה, ולקראת סופה לאפריקה שמדרום לסהרה.
במקביל עלתה תוחלת החיים במהלך המאה בעשרות שנים[4], עלייה המשקפת בעיקר את הירידה הדרסטית בתמותת תינוקות, ובמידה מועטה יותר את שיפור הרפואה והתזונה בגילאים מבוגרים יותר.
לאחר מלחמת העולם השנייה, נסוגו (או גורשו) מדינות אירופה ששלטו בשאר חלקי העולם מרוב מושבותיהן, ובמיוחד האימפריה הבריטית שהייתה הגדולה שבהן, דבר שהביא לסיום האימפריאליזם והקולוניאליזם. במקום האימפריות האירופיות, קמו מדינות חדשות רבות ברחבי העולם, ובהן בין היתר מדינת ישראל.
מלחמות העולם
בשנים 1939 עד 1945 התרחשה מלחמת העולם השנייה. זו הייתה המלחמה הנרחבת ותובעת הדמים הגדולה ביותר בתולדות האנושות. במהלך המלחמה התרחשה השואה אשר במסגרתה גרמניה הנאצית, בהנהגתו של אדולף היטלר, רצחה כ-6 מיליון יהודים.
שתי מלחמות העולם התרחשו במאה ה-20: מלחמת העולם הראשונה (1914–1918) ומלחמת העולם השנייה (1939–1945). במלחמות אלו נהרגו עשרות מיליוני אזרחים וחיילים, נשפכו נהרות של דם, הוגדרו מחדש בכוח הזרוע מדינות, גבולותיהן, ושיטת הממשל בהן, במיוחד ביבשת אירופה שהייתה המקור והבמה הראשית למאבקים אלו אולם גם בכל שאר העולם. במהלך מלחמת העולם השנייה התרחשה השואה.
עם זאת, קטלנותה של המאה ה-20 במונחי מספרים מוחלטים נבעה במידה רבה מאוכלוסיית עולם שהייתה גדולה פי כמה וכמה מאשר בכל המאות שקדמו לה. במונחי אחוז האבדות מתוך אוכלוסיית העולם היו לאורך ההיסטוריה מאות מלחמות קטלניות במידה דומה, ואולי אף קטלניות יותר. יתר-על-כן, במחציתה השנייה של המאה ה-20 פסקו כמעט לחלוטין מלחמות בין מעצמות, ומלחמות בין מדינות כלשהן, ובעיקר בין מדינות דמוקרטיות ומפותחות, פחתו מאוד[5].
מאבק האידאולוגיות
שני הגושים העיקריים בשיא המלחמה הקרה, 1959.
במישור החברתי-כלכלי הייתה המאה ה-20 במה למאבקים בקנה מידה עולמי בין האידאולוגיות המודרניות העיקריות: הליברליזם (האידאולוגיה השלטת בתחילת המאה ובסופה) הטוטליטריזם היפני, הפשיסטי והנאצי והטוטליטריזם הקומוניסטי, מאבקים המאפיינים את רובה של המאה.
עליית כוחה היחסי של ארצות הברית והתבצרות מעמדה כמעצמה מספר אחת בעולם, במקום האימפריה הבריטית הדומיננטית מן המאה ה-19[6]. ארצות הברית ניסתה למצב את עצמה בהדרגה כמנהיגת "העולם החופשי", וכסמל לדמוקרטיה ליברלית.
הגל השני והשלישי של הדמוקרטיזציה ודעיכתם – מדינות רבות ברחבי העולם, חלקן מדינות צעירות שרק קיבלו עצמאות, עוברות בין ניסיונות למשטרים דמוקרטים לבין הפיכות דיקטטוריות[7].
לאחר מלחמת העולם הראשונה הוקם חבר הלאומים במטרה לשמור על שלום העולם. ארגון זה הוחלף בארגון האומות המאוחדות לאחר מלחמת העולם השנייה, בה הוכיח את אי-יעילותו. אלו הארגונים הראשונים לאגד את רובה המוחלט של אוכלוסיית העולם. כמו כן בשנות ה-90 של המאה ה-20 הוקם האיחוד האירופי שמהווה עד היום מסגרת מחייבת ודמוקרטית שמאחדת כמעט ממחצית ממדינות אירופה תחת פרלמנט וממשלה משותפים.
במחצית הראשונה של המאה ה-20 בוצעו מספר ניסיונות לעגן באופן אוניברסלי את זכויות האדם – אלו הוכרו קודם לכן במדינות מסוימות אולם התייחסו בדרך כלל לחלקים מהאוכלוסייה, למשל, רק לבני דת, גזע, מגדר או מעמד חברתי מסוימים. הרעיון זכה להכרה בין-לאומית בשנת 1948 כאשר אושרה באו"םההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם. המהלך הפך את נושא זכויות האדם מעניינה הפרטי והלאומי של המדינה שנוגע לשיקול דעתה, לנושא בעל לגיטימציה להתערבות בין-לאומית[8].
ההשפעה של ההכרזה הייתה משמעותית, ועקרונות מההכרזה שולבו עד סוף המאה בחוקות של מרבית מדינות העולם. המגמה העולמית הפכה לכזו ששוללת באופן כללי את הלגיטימציה של פגיעה באוכלוסיות מוחלשות, ומכירה בזכויות אדם שונות, אם כי נותרו הבדלים רבים בין מדינות שונות בעולם. במהלך המאה קמו ארגוני זכויות אדם בין-לאומיים אשר מפעילות לחצים על מדינות העולם לפעול בהתאם להכרזת האו"ם ולכבד את זכויות האדם[8].
מעמד האישה עבר תמורות משמעותיות לאורך המאה, שהחלה בהמשך המגמה מסוף המאה הקודם של התחזקות התנועה הפמיניסטית. פעילותן של התנועות הפמיניסטיות במאה ה-20 מחולקת בדרך כלל ל-3 גלים עיקריים[9].
הגל הראשון, שהחל במאה ה-19, התמקד בזכות הצבעה לנשים[9]. טרם תחילת המאה ה-20, ניו זילנד הייתה המדינה היחידה בעולם שהעניקה זכות הצבעה באופן שוויוני לגברים ונשים גם יחד. בתחילת המאה ה-20 הצטרפו מספר מדינות מעטות, כאשר המפנה הגדול החל מימי מלחמת העולם הראשונה. עד סוף המאה עמד מספר המדינות שהכירו בזכות הצבעה לנשים למעלה מ-100 מדינות.
הגל השני החל בשנות ה-60, כחלק מעוררות אקטיביסטית רחבה יותר שעסקה בזכויות אזרח, והוא התמקד בשוויון בפני החוק בין גברים לנשים. בעוד הגל הראשון התקיים בעיקר במערב, הגל השני של הפמיניזם היה גלובלי יותר באופיו[9].
הגל השלישי שהחל בשנות ה-90 עסק במגוון נושאים, כמו מיניות וזהות נשית, גבולות הלגיטימציה החברתית ועוד[9].
גלים אלו, לצד פיתוחים מדעיים וטכנולוגים מקבילים, יצרו שינויים גדולים במבנה החברה. כך למשל, מחקר של אוניברסיטת הרווארד הראה על קשר בין המצאת הגלולה למניעת היריון, וזמינותה בקרב נשים צעירות בחברות שונות, לדחיית גיל הנישואין, תופעה שבתורה אפשרה להתפתח יותר מבחינת הכשרה מקצועית[10], והזדמנות זו התרגמה בתורה לירידה בקצב הריבוי הטבעי והגברת שיעור התעסוקה של הנשים, אם כי התהליך האחרון צבר תאוצה בעיקר במערב. כך למשל, על פי מחקר של אוניברסיטת מונטריאול, שיעור התעסוקה של נשים נשואות עמד בשנת 1900 על 5%, ואילו בשנת 1980 על 51%, כחלק ממגמה הדרגתית. המחקר הצביע על תרומה אפשרית שנתנו לכך המצאות חשמליות למשק הבית כמו מכונת הכביסה והמיקרוגל, שהפחיתו, על פי המחקר, את משך הזמן הממוצע שאישה משקיעה בעבודות משק הבית מ-58 שעות שבועיות בשנת 1900 ל-18 שעות שבועיות בשנת 1975[11][12].
התפתחויות במבנה הכלכלה
במהלך המאה ה-20 חלו שינויים רבים במבנה הכלכלה העולמית.
לאחר שבמאה הקודמת השטרלינג הבריטי היה המטבע החזק בעולם, והכלכלה הבריטית הייתה החשובה בעולם, בתחילת המאה ה־20 השתנה מאזן הכוחות, ובמהלך המאה ה־20 הפכה בהדרגה ארצות הברית לכלכלה העולמית הדומיננטית, בין היתר בזכות אופי השווקים הצעירים שלה שהיטיבו להתמודד עם השינויים בטכנולוגיה ובחברה. הדולר הפך למטבע החשוב בכלכלה העולמית[13].
מדינות רבות עברו, בייחוד בהשפעת ארצות הברית, לכלכלה קפיטליסטית לאחר מלחמת העולם השנייה, ורבות מהן עברו תהליכי הפרטה ממושכים. במסגרת המעבר נוצרו מודלים שמגדירים ומודדים את הצמיחה העולמית, היא מידת העלייה בתמ"ג לנפש, שהפכה למושג מפתח בקביעת מדיניות כלכלית. במאה זו ארצות הברית הצטיינה באופן בולט בהשגת צמיחה, והייתה המעצמה הכלכלית הבולטת ביותר[14].
על פי ההערכות המקובלות בכלכלה, השיעור העולמי של העוני המוחלט (שמוגדר כהשתכרות של פחות מ-2 דולר ביום במונחים ריאלים, כלומר בשכלול כוח קנייה בקיזוז אינפלציה) ירד לאורך המאה מסביבות ה-70% מהאוכלוסייה העולמית, לסביבות 33%. השיפור המשמעותי ביותר במאה זו נעשה במדינות יבשת אסיה, ומרבית העוני המוחלט בסוף המאה נותר ביבשת אפריקה[14].
התפתחו תאגידי ענק בין-לאומיים בבעלות פרטית וציבורית.
התפתחויות טכנולוגיות מהירות בתחומים חדשניים רבים, יצרו מצב בו מדינות, אפילו כאלו שמפגרות מבחינה כלכלית, עשויות ליצור פריצת דרך מהירה ולהגיע לחזית העולמית בתחום מסוים. הדוגמה הבולטת של מגמה זו היא תעשיית הרכב היפנית במחצית השנייה של המאה[15].
זוהתה והוגדרה הגלובליזציה ככוח חזק ומאיץ בכלכלה העולמית. יש המכנים את העולם כ"כפר גלובלי".
אסונות ואיכות סביבה
פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו. ייתכן שתמצאו פירוט בדף השיחה. חסר מידע על תחילת שיתוף הפעולה העולמי בהקשר הסביבתי.
במחצית הראשונה של המאה, אפריקה, שנשלטה בידי אימפריות קולוניאליסטיות, טיפחה כלכלות מקומיות שתמכו בייצוא נרחב של משאבים, אולם התמקדות מהירה ואינטנסיבית במשאב מסוים הביאה לשינויים סביבתיים. השנהב, שהיה משאב הייצוא העיקרי מהיבשת במאה ה־19, ירד מגדולתו במאה ה־20 בעקבות הכחדה של רוב אוכלוסיית הפילים המקומית. את מקומו תפס בתחילת המאה הגומי, אולם בהדרגה תעשיית הגומי המקומית יצרה הרס רב של משאבי טבע חסרי תחליף, לצד שינויי הגירה מהירים – לצורך הקמת תעשיות הגומי באזורים הרלוונטיים – שהפרו איזונים אקולוגיים. שילוב נסיבות אלו גרם בתורו לתופעות נוספות, כמו התגברות בצורת בחלק מהאזורים[16].
תגליות והמצאות
מבחינה טכנולוגית, התפתחה האנושות במהירות לאורך המאה. תגליות ופיתוחים טכנולוגים הגדירו מחדש פעם אחר פעם את הדינמיקות בין מעצמות ומדינות בעולם, השפיעו על אורך החיים בהיבטים רבים, ושינו תפישות רבות.
המצאות מסוימות לאורך המאה, כמו אמצעי תקשורת שונים, האיצו את קצב המצאתן של תגליות נוספות מאחר שהגבירו את יכולתם של חוקרים ממקומות שונים לשתף פעולה, ובעולם המדע והטכנולוגיה נפוצו בהדרגה כנסים ושיתופי פעולה של צוותים בין-לאומיים, ורבים מההישגים המשמעותיים לאורך המאה התגלו בעבודת צוות, זאת בניגוד למאות הקודמות בהן הישגים רבים שויכו בדרך כלל לעבודתו של אדם אחד. בד בבד עם עליית יעילות הצוותים, התחזקה מגמת ההתמחות, בה חוקר הופך למומחה בתחום ספציפי מאוד[17].
חלק מהתפתחות המחקר לאורך המאה נבעה גם מהתפתחות תחום החינוך במדינות רבות, שהובילה לתופעות שונות כמו עלייה בשיעור האוריינות או אפקט פלין, והגבירה בפועל את כמות החוקרים ברחבי העולם.
התפתחות הרפואה
המאה ה-20 שינתה את פני הרפואה, והתפתחות הרפואה השפיעה רבות על הדמוגרפיה האנושית, אורח החיים ואספקטים נוספים[17].
סדרה של פריצות דרך ברפואה במחצית המאה הקודמת, גרמה לכך שבמהלך המאה התפתחו במדינות רבות שירותי בריאות לאומיים ששמו דגש לא רק על טיפול במחלות, אלא גם על מניעתן מראש[17].
בעיצומה של המלחמה הקרה, התחרו ביניהן ארצות הבריתברית המועצות על יוקרה בין-לאומית, ובין היתר התחרו מי תהייה המעצמה הראשונה שתגיע להישגים גדולים יותר בשינועחלליות ואנשים אל מחוץ לאטמוספירת כדור הארץ. מאבק זה בין המעצמות עודד את שני הצדדים להשקיע משאבים רבים בפיתוח טכנולוגיות בתחום החלל, ולהגיע במהירות להישגים רבים.
בשנת 1992 הושק ה-World Wide Web ועד 1996 האינטרנט הפך למיינסטרים כאשר באותה העת בתי עסק רבים ברחבי העולם החלו לראשונה להקים אתרי בית משלהם. עד שנת 1999 כמעט בכל מדינה בעולם היה חיבור לאינטרנט.
המצאות אלו הגבירו את זמינותו של מידע והשפיעו על כל האספקטים של החברה – כלכלה, מדע, חינוך, בריאות, ממשל, אורח חיים ועוד[18].
ההמצאות הרבות לאורך המאה, בעיקר בתחום התקשורת, שינו ללא היכר את הדרך לייצר ולצרוך תרבות. פיתוחים טכנולוגיים בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והרדיו בעשורים הראשונים של המאה הפכו את שלושת המדיות האלו לדומיננטיות מאוד מבחינה תרבותית, והגדילו את ההשפעה של בירות תרבות עולמיות, דוגמת הוליווד, על תרבותן של מדינות רבות שכעת נחשפו לתרבותן באופן זמין וקבוע מאי פעם. תופעה זו גרמה לכך שמהפכות תרבותיות וחברתיות שהתרחשו בארצות הברית למשל, חלחלו במהירות למדינות רבות שהושפעו ממנה – מגמה שהתחזקה במחצית השנייה של המאה עם התפתחות הקולנוע והטלוויזיה.
השכלולים הטכנולוגיים ביכולת לשמור מידע הביאו למהפכות נוספות עם תפוצתם של מכשירים דוגמת תקליטים, תקליטורים, קלטות וידאו ובסוף המאה אף המחשבים ורשת האינטרנט, שהגבירו את יכולתם של ההמונים לצרוך תרבות בביתם. גם יכולות הפצתן של סחורות התקדמו במהלך המאה, הגבירו את זמינותם של תחומים תרבותיים נוספים, והובילו להיווצרותן של נישות דוגמת הספרות הזולה, או להופעתם של טרנדים פופולארים שונים, כמו מותגי משחק לילדים כמו יו-יו או גיים בוי, שהתאפשרו על רקע העלייה ברמת החיים.
פיתוחים טכנולוגים אפשרו גם את יצירתם של כלי נגינה חדשים, דוגמת הגיטרה החשמלית או הסינתיסייזר, ואלו השפיעו על הסגנונות המוזיקליים שהתחלפו במהירות לאורך המאה. אופנות שמתחלפות במהירות היו תופעה רווחת גם בתחומים רבים נוספים, למשל אופנה או אדריכלות, ששיקפו את ההשפעות התרבותיות העדכניות.
בסוף המאה תפוצתם העולה של המחשב והאינטרנט גרמו ליצירתם של מדיומי תרבות ובידור חדשים דוגמת משחקי מחשב ומשחקי וידאו.
בספורט התגבשו לאורך המאה התאגדויות ספורט בתחומים רבים שיצרו תחרויות בין-לאומיות בענפי ספורט רבים, מגמה שהחלה ממש בסוף המאה הקודמת עם האולימפיאדה, וצברה תאוצה לאורך המאה.
עלייתם של סוגים חדשניים של משטרים טוטאליטאריים השפיעו גם הן על התפתחות התרבות והאמנות. גרמניה, רוסיה וסין של תחילת המאה, למשל, נהנו מפריחה אמנותית והאמנים המקומיים בלטו במספר פריצות דרך. כאשר המפלגה הנאצית התבססה בשלטון הגרמני, הם רתמו את האמנות והתרבות המקומית לצורכי התעמולה של המפלגה[19]. עם התרחשות המהפכות הקומוניסטיות ברוסיה ובסין בהמשך, ובמיוחד בתקופת המלחמה הקרה, נדחו ההשפעות המערביות שהתכתבו עם היצירה המקומית קודם לכן, נרתמו אמנים ויוצרים לקידום ערכי הממשל, ונענשו כאלו שיצאו נגד ערכים אלו[20][21]. מסך הברזל שחצה את אירופה מספר עשורים היה גם חומה תרבותית, שצמצום את חדירתה והשפעתה של התרבות מערבית למזרח אירופה.
למרות זאת, באזורים אחרים ברחבי העולם השפעתה של התרבות המערבית הייתה דומיננטית מאוד. באזורים שונים כאשר למדו כיצד לתכנן יצירה, למשל באדריכלות, למדו למעשה את השיטות המערביות לעשות זאת, וכך גם אם התאפיינה האמנות במוטיבים מקומיים, בבסיסה נשענה על מורשת מערבית מובהקת[22].
אדולף היטלר (1889–1945), הקנצלר והפיהרר של גרמניה הנאצית בשנים 1933–1945. היטלר הביא לפרוץ מלחמת העולם השנייה ולשואה, וגרם למותם של כמעט 50 מיליון אנשים, ובהם שישה מיליון יהודים שנרצחו על ידי מערכת ההשמדה הנאצית.
וינסטון צ'רצ'יל (1874–1965), כיהן כראש ממשלת בריטניה בשנים 1940–1945 ובשנים 1951–1955 ובשל נחישותו והחלטותיו בזמן מלחמת העולם השנייה הוכר כאחד מגדולי המדינאים במאה ה-20.
פרנקלין דלאנו רוזוולט (1882–1945), היה נשיאה ה-32 של ארצות הברית, רוזוולט הצליח להוציא את ארצו מן השפל הגדול בעזרת תוכנית "הניו דיל", ואף הוביל את ארצות הברית במלחמת העולם השנייה בלחימתם לצד בעלות הברית, רוזוולט היה הנשיא היחידי בתולדות ארצות הברית אשר כיהן ארבע קדנציות (כ-12 שנים).
מאו דזה-דונג (1893–1976), היה מדינאי סיני ושליטהּ של סין בין השנים 1949–1976. נחשב אבי "הקפיצה הגדולה קדימה", תוכנית פיתוח שגרמה למותם ברעב של עשרות מיליוני סינים, מאו היה בעל בריתה של ברית המועצות ואף היווה לה (יחד עם מדינתו) מקור השפעה רחב, אך הקשרים התפוגגו לאחר הפיצול הסיני-סובייטי.
נלסון מנדלה (1918–2013), היה נשיא דרום אפריקה, היה ממנהיגי המאבק נגד משטר האפרטהייד הגזעני אשר שרר במדינה לאורך המאה ה-20, מנדלה היה פעיל שלום בולט ברחבי העולם ומזוהה הוא כך עד לימים אלו.
רונלד רייגן (1911–2004), היה נשיאה ה-40 של ארצות הברית, רייגן נחשב כנשיא אשר גרם בפועל לסיום היחסים העוינים עם ברית המועצות, ולשיפור היחסים.
צ'יאנג קאי-שק (1887–1975), היה מדינאי ואיש צבא סיני אשר הנהיג את סין בין השנים 1925 ל-1949, צ'יאנג הנהיג את מדינתו בזמן מלחמת האזרחים אשר התחוללה במדינה, ואף במלחמתם נגד יפן כחלק ממלחמת העולם II, לאחר סיום המלחמה (האזרחים) ותבוסת צ'יאנג ומפלגתו בסין, נמלט הוא וחברי הקוומינטנג אל האי טאיוואן ושם כיהן כנשיא הרפובליקה עד ליום מותו.
מיכאיל גורבצ'וב (1931–2022), מנהיגה האחרון של ברית המועצות (1986–1991), בזמן כהונתו הנהיג גורבוצ'וב רפורמות כלכליות כדי לחזק את מעמדה הכלכלי של מדינתו, וכתוצאה מכך חופשיות רבה חלה בקרב אוכלוסיית מזרח אירופה, דבר אשר הוביל לפירוקה של ברית המועצות וסיום המלחמה הקרה.
הנרי פורד (1863–1947), תעשיין רכב אמריקאי. הנהיג את הייצור ההמוני של המכוניות והביא למהפכה של ממש בכך שהגשים חלומו של כל אדם: "רכב לכל פועל".
ביל גייטס (נולד ב-1955), מייסד ענקית הטכנולוגיה "מיקרוסופט", גייטס נחשב בימים אלו אחד מן האנשים בעלי ההון הרב ביותר בעולם.
סטיב ג'ובס (1955–2011), היה יזם ואיש עסקיםאמריקאי, ג'ובס הביא את חברת הענק הטכנולוגית אפל לתקומה, ופיתח את מכשירי המקינטוש של החברה. ג'ובס ידוע בכך שפיתח את מעמדה הכלכלי של חברתו בזמן קצר, וגרם לה למעמד מכובד ונעלה, גם בסוף המאה ה-20 וגם בתחילת המאה ה-21. ג'ובס נחשב לאחד מן חלוצי המחשוב האישי הגדולים ביותר בזמנו.
הרב אברהם ישעיהו קרליץ הידוע גם כ"חזון איש" (1878–1953), היה מגדולי הדור הליטאים ומפוסקי ההלכה הבולטים במאה ה-20. ממעצבי דרכה של היהדות החרדית בארץ ישראל.
^בראשית המאה מתו 36% מן הילדים בעולם במהלך חמש השנים הראשונות לחייהם, שיעור שירד בהדרגה לפחות מ-8% בסופה, ראו גרפים ומקורות בדף תמותת ילדים באתר Our World in Data
.jpg)
.jpg)
