|
אביב העמיםאביב העמים הוא שם כולל לגל של התקוממויות ומהפכות לאומיות באירופה בשנים 1848–1849. הסיבות לאביב העמים היו שונות ממדינה למדינה, אך המכנה המשותף שבהן היה: רצון לאיחוד, התפתחות רגשות לאומיים ורצון להשתחרר משלטון של מעצמה. רקע לאחר תבוסת נפוליאון בתחילת המאה ה-19, ניסתה האליטה האירופית להשיב את הסדר הישן על כנו - החזרת המלוכנות ומתן זכויות יתר לאצולה ולכמורה תחת הנהגתם של שליטי אירופה שלפני המהפכה. המהלך התנהל במסגרת כנסים ודיונים, שהעיקרי בהם היה קונגרס וינה, שבו החליטו המנהיגים על חלוקה מחדש של שטחי מדינות אירופה, על שלטון ריכוזי, צנזורה ועל דיכוי הפגנות ומהומות ליברליות. באוסטריה שב לשלוט בית הבסבורג, ובצרפת שב לשלטון בית בורבון כחלק מ"הרסטורציה". כל זאת על מנת לשמור על "שיווי משקל" באירופה. מהלכים אלו עוררו זעם מסיבות רבות. המיתון, יחד עם משבר כלכלי עמוק וחורף קשה במיוחד ב-1847, הובילו לעליית מחירי המזון. השלטון האבסולוטי עורר זעם אצל הליברלים, בייחוד באוסטריה, שבה הונהגו תקנות קרלסבאד - צנזורה וסתימת פיות של סטודנטים, מורים ועיתונים בהנהגתו של הקנצלר מטרניך, וכן חוסר ההתחשבות של המנהיגים בשאיפות הלאומיות, כגון אלו של איטליה וגרמניה. עניינים אלו עוררו מהומות רבות עוד לפני 1848, שאביב העמים היה שיאן:
מהלך האירועים   צרפת
מהומות אביב העמים החלו עם מהפכת פברואר בשנת 1848 בצרפת, שבה הודח לואי-פיליפ על ידי ההמונים. הסיבות העיקריות לכך היו מדיניותו של המלך שהביאה למשבר כלכלי, וכן תחושת הקיפוח של המעמדות הנמוכים בצרפת שחסרו זכויות אזרח כמו זכות בחירה. המהומות אורגנו בייחוד על ידי הפועלים, בהנהגת לואי אוגוסט בלאנקי, אטיין קבה, לואי בלאן ופייר פרודון. למרות זאת, הוקמה בסופו של דבר רפובליקה ליברלית בורגנית. זו הקימה מפעלים רבים עבור הפועלים, אך גם העסיקה אותם בשכר נמוך והטילה מיסים חדשים על האיכרים. דבר זה הביא להתמרמרות רבה הן בקרב הפועלים והן בקרב האיכרים, שראו בפועלים, מחוללי המהפכה, את הגורמים למיסוי הכבד שהוטל עליהם. התוצאה הייתה מרד של הפועלים ברפובליקה אשר, ללא עזרת האיכרים, נכשל במהרה תוך שפיכת דמים קשה. כתוצאה מכך עלה כוחו של האגף הימני השמרני, ובמשאל עם בדצמבר 1848 מונה מנהיגם לואי נפוליאון בונאפרטה לנשיא. כעבור שלוש שנים הוא מינה את עצמו לקיסר נפוליאון השלישי. גרמניה
גרמניה הייתה מפוצלת לעשרות מדינות שונות ובהן אין-ספור מפלגות וכוחות פוליטיים. המשותף להם, במידה מסוימת, היה הרצון לאיחוד מדינות אלו לישות גרמנית אחת. אך גם כאן שרר פילוג בין תומכי "גרמניה הגדולה", שדרשו איחוד כל המדינות דוברות הגרמנית, כולל אלו שתחת שלטון אוסטרי, ותומכי "גרמניה הקטנה" שדרשו איחוד כל המדינות הגרמניות למעט אלו שתחת שלטון האימפריה האוסטרית. השמאל (שכלל גם את ברית הקומוניסטים של מרקס ואנגלס) קרא למהפכה סוציאליסטית בגרמניה ולברית בין המדינות המהפכניות באירופה שתצא למלחמה נגד רוסיה, שנחשבה למבצר הריאקציה. בהשפעת כל הכוחות האלו התקוממו המעמדות הנמוכים במדינות דוברות הגרמנית, כולל בקיסרות האוסטרית, מטרניך התפטר, הוקמו ממשלות ליברליות שהבטיחו חוקות מהפכניות והוקמה האספה הגרמנית הכללית בפרנקפורט. אך עד מהרה הפכו דיוני האספה לעקרים. התגלעו סכסוכים רבים בין נציגי המדינות הגרמניות השונות ובין תומכי ההגמוניה הפרוסית מול ההגמוניה האוסטרית בגרמניה. בברלין דוכא ניסיון של פועלים וסטודנטים לחזור לדרך המהפכה בכוח הנשק. בבאדן, באלזס ובאזורים כפריים בדרום גרמניה, לוו המהומות בגל של פרעות אנטישמיות.[1] בווינה התקבלו מספר חוקים, כמו חוק ביטול החובות הפאודליים של האיכרים, ודוכאו באכזריות ניסיונות מרידה של סטודנטים ופועלים. בדצמבר 1848 פוזרה האספה הלאומית הפרוסית, ומספר חודשים לאחר מכן גם האספה הגרמנית הכללית של פרנקפורט, והתקבלה חוקה חדשה ריאקציונית. כך בא הקץ לאביב העמים הגרמני. הונגריהההונגרים, ששאפו לעצמאות לאומית ולהיפרדות מהקיסרות האוסטרית הצליחו תחילה להקים ממשלה בראשותו של לאיוש קושוט שביטלה את שיעבוד האיכרים והעניקה חופש בחירה לכל בעלי הרכוש. מצד שני התנגד קושוט לשאיפות הלאומיות של מיעוטים שונים בהונגריה עצמה, כמו קרואטים וסרבים, ודיכא אותם ביד קשה. עקב כך עזרו אלו לכוחות הקיסרות האוסטרית ולצאר הרוסי (ששלח צבא לעזרת אוסטריה), ובסופו של דבר הוחזרה הונגריה בכוח לשלטון הקיסרות האוסטרית. איטליהגם באיטליה פעלו כוחות רבים שרצו להביא לאיחוד איטליה: כוחות קתוליים שרצו להקים מדינה תחת הנהגת האפיפיור פיוס התשיעי, האגף הדמוקרטי שרצה להקים רפובליקה דמוקרטית בהנהגתו של ג'וזפה מציני, ובית המלוכה סאבויה שרצה להקים מלוכה חוקתית תחת כתר בית סאבויה. מרידות פרצו ברוב איטליה, ובעקבותיהן ניתנו במדינות אלו חוקות ליברליות. כוחות צבא איטלקי התאחדו למלחמה באוסטריה ששלטה על חלק מצפון איטליה, אך ידם של האוסטרים הייתה על העליונה והאיטלקים הובסו. תומכי מציני הכריזו על רפובליקה ברומא ובוונציה, והאפיפיור נאלץ לצאת לגלות. למרות ניצחונות כוחות המהפכה בראשות הגיבור הלאומי האיטלקי ג'וזפה גריבלדי, גברו, בסופו של דבר, כוחות הריאקציה והצבא האוסטרי, המהפכות נכשלו והמצב חזר לקדמותו. תוצאות אביב העמיםבטווח הקצר, נכשל לכאורה אביב העמים בכל מקום שבו פרץ (רק בממלכת סרדיניה-פיימונטה שבאיטליה נותרה על כנה החוקה הליברלית). הקנצלר מטרניך, שנגדו פרץ חלק גדול מהמהומות, חזר למשרתו תחת הקיסר, וכך גם המשטרים הריאקציוניים הקודמים. הסיבות לכישלון היו: הפירוד והפיצול הרב של הכוחות המהפכניים, שלעיתים אף לחמו אלו באלו, המטרות השונות (לאומיות, כלכליות, חברתיות ועוד) של הכוחות הפועלים והבורגנות הליברלית שלא השכילה לתפוס שרק בעזרת כוח הפועלים והאיכרים יכולה להגיע למטרותיה. מאידך, בטווח הארוך, היה אביב העמים גורם חשוב ומרכזי בהתהוות אירועים רבים במהלך המחצית השנייה של המאה ה-19. כ-10 שנים לאחר מכן החל תהליך איחוד איטליה, מדינות גרמניה אוחדו תחת אוטו פון ביסמרק והונגריה זכתה באוטונומיה. האיכרים לא שבו יותר לשיעבוד הפאודלי (באופן מלא באוסטריה וגרמניה ובאופן חלקי בפרוסיה). ניצוצות התסיסה הליברלית והלאומית לא כבו, ובהמשך המאה ה-19 התחזקו הכוחות הלאומיים והליברליים והביאו לשינויים פוליטיים וחוקתיים ניכרים באירופה. ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
