he כוחות ההגנה של פינלנד

כוחות ההגנה של פינלנד
Puolustusvoimat
מדינה	פינלנד
תקופת הפעילות	25 בינואר 1918 – הווה (106 שנים)
זרועות בצבא	צבא פינלנד, חיל האוויר הפיני והצי הפיני
סוגי נשקים	200 טנקי לאופרד 2,; כ-50 מטוסי קרב F/A-18 סופר הורנט; 30 BAE סיסטמס הוק;
מנהיגות
המפקד העליון	נשיא פינלנד
ראש הצבא	ראש ההגנה (פינלנד)
ראש ההגנה (פינלנד)	הגנרל טימו קיבינן
כוח אדם
סוג שירות	חובה לגברים, התנדבותי לנשים
גיל הגיוס	18
זמינות לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה	1,155,368 גברים; 1,106,193 נשים (נכון ל-2010)
מתאימים לשירות צבאי מכלל האוכלוסייה	955,151 גברים; 912,983 נשים (נכון ל-2010)
גודל מחזור שנתי המגיע לגיל הגיוס	32,599 גברים; 31,416 נשים (נכון ל-2010)
כוחות פעילים	21,500 (נכון ל-2021)
כוחות מילואים	900,000
תקציב
תקציב שנתי	4.873 מיליארד אירו (נכון ל-2021)
אחוזי תמ"ג	2.15%
מלחמות שהשתתף בהן
	מלחמת האזרחים הפינית; מלחמת לפלנד; מלחמת האזרחים בלבנון; מלחמת ההמשך; First Soviet-Finnish War; מלחמת החורף; מלחמת אפגניסטן ;
	puolustusvoimat.fi

כוחות ההגנה של פינלנד או כוחות ההגנה הפינים (בפינית: Puolustusvoimat, בשוודית: Försvarsmakten) הם הכוחות החמושים של פינלנד, הכוללים בעיקר את צבא פינלנד, חיל האוויר הפיני והצי הפיני. הם אחראים על שלמותה הטריטוריאלית של פינלנד וכמו כן בחילוץ והצלה, שמירה על הסדר והביטחון במדינה ובנוסף לסיוע במשברים בינלאומיים.^[1]

נשיא פינלנד הוא המפקד העליון של כוחות ההגנה. הגנרל טימו קיבינן הוא מפקד העומד בראש כוחות ההגנה.

בפינלנד קיים גיוס חובה לגברים, ונשים יכולות לשרת בהתנדבות. בזמן שלום, כוחות ההגנה הפיניים מעסיקים כ-12,000 איש. כ-4,000 מהם הם אזרחים. כוחות ההגנה הפיניים מכשירים מדי שנה כ-22,000 מתגייסים. ולאחר גיוס מילואים בזמן מלחמה מספר זה יכול לצמוח עד לכ-900,000 (קרביים ולא קרביים). ציוד הצבא כולל כ-200 טנקי לאופרד 2, כ-50 מטוסי קרב F/A-18 סופר הורנט שבעתיד יוחלפו במטוסי F-35A^[2] ו-30 BAE סיסטמס הוק. כוחות ההגנה של פינלנד לוקחים חלק פעיל בארגון נאט"ו.

היסטוריה

פרק זה לוקה בחסר. אנא תרמו לוויקיפדיה והשלימו אותו.

מלחמת האזרחים

לאחר הכרזת העצמאות של פינלנד ב-6 בדצמבר 1917, המשמר הלבן הוכרז כגוף הצבאי של הממשלה החדשה ב-25 בינואר 1918 ולאחר מכן מונה לוטננט-גנרל של הצבא הקיסרי הרוסי קארל גוסטף אמיל מנרהיים למפקד העליון של הכוחות הללו למחרת. קרבות בין המשמר הלבנים והמשמרות האדומים כבר פרצו כשבוע לפני בסביבות ויפורי, במה שנודע כמלחמת האזרחים הפינית.

בתחילת המלחמה נראה כי לשני הצדדים היו 50,000-90,000 חיילים. בצבא האדומים היו רוב החיילים מתנדבים. היו אלו אזרחים צעירים (בני 15–17) שחומשו ויצאו לקרב. חיילים אלו לא היו מקצועיים וחלשים במיוחד נגד מתקפות נגד של הלבנים. לצבא הלבנים לעומת זאת, היו רק 11,000-15,000 מתנדבים ורוב חייליהם היו מגויסים. ללבנים היו שני יתרונות מרכזיים על צבא המתנדבים של האדומים: ללבנים הייתה הנהגה צבאית טובה יותר - 84 קצינים שוודים התנדבו לצבא הלבנים. היתרון השני הוא היגרים: קבוצה עילית בצבא הפיני בת 1,300 חיילים, שהוכשרו על ידי גרמניה ונלחמו לצידה בחזית המזרחית במלחמת העולם הראשונה.

בתחילת המלחמה השתלטו האדומים על המובלעת הלבנה הלסינקי ב-28 בינואר 1918 וכן החלו במתקפה שנסתיימה עד אמצע מרץ. אולם האדומים לא השכילו לתרגם את יתרונותיהם להישגים בשטח. המפקדים האדומים התחלפו מספר פעמים וצבא המתנדבים של האדומים לא היה יעיל כנגד מתקפות הנגד של הלבנים. הלבנים קבעו את ואסה כבירתם ב-29 בינואר לאחר נפילת הלסינקי. בואסה גם שכנו מפקדותיהם של הלבנים. הלבנים החלו באמצע מרץ מתקפת נגד שהצליחה למוטט את צבא האדומים וגרמה לפאניקה בצבאם. הגרמנים הנחיתו כוחות בדרום המדינה בתחילת אפריל ומשחתות גרמניות הפגיזו עמדות של האדומים. חיילים גרמנים כבשו את הלסינקי ב-13 באפריל. פינלנד הלבנה חגגה ניצחון ב-16 באפריל.

תקופת בין המלחמות

לאחר הניצחון במלחמת האזרחים, אורגן הצבא הפיני בתקופה שבין המלחמות בשלוש דיוויזיות ובריגדה על ידי קצינים גרמנים מקצועיים. זה הפך למבנה הבסיסי ל-20 השנים הבאות. החוף הובטח על ידי ביצורי חוף צרים וספינות שנלקחו שלל ממלחמת האזרחים. וחיל האוויר שכבר הוקם במרץ 1918, נשאר תחת הצבא ולא הפך לזרועה עצמאי עד 1928. המשמר הלבן ( Suojeluskunta ) שיחק תפקיד מפתח במדיניות ההגנה הפינית בין המלחמות, בכך שהיה לכוחות מיליציה חצי עצמאי מקומית המפוזר לאורך הגבול ומוכן ליום פקודה.

הממשלה החדשה הנהיגה גיוס חובה לאחר מלחמת האזרחים והנהיגה גם מערכת גיוס וריענון חובה לחיילי מילואים. בנוסף לאקדמיות שהוקמו בתקופה הזו.