|
מטבע  מַטְבֵּעַ, במשמעותו המקורית, הוא גוש מתכת בעל צורת עיגול או צורה דומה, שעליו הטבעה שנוצרה על ידי ריבון (ומכאן נגזר שמו[1]), ואשר מטרתו לשמש אמצעי תשלום, המקל על פעולות הקנייה, המכירה והתשלום עבור סחורות, עבודה או שירותים. בשל כך, המושג "מטבע" משמש היום כינוי כללי לכל הכספים הרשמיים במדינות העולם, הכוללים שטרות כסף ומטבעות המוגדרים כהילך חוקי של כל מדינה. בישראל המטבע החוקי הנוכחי נקרא שקל חדש, והוא כולל את שטרות הנייר והמטבעות. המילה "מטבע" בשפה העברית יכולה להתקיים הן בצורת זכר והן בצורת נקבה.[2] היסטוריה המטבעות הקדומים ביותר שנמצאו קשורים בעיקר לאזור אסיה הקטנה בתקופת הברזל. פיתוח המטבע מיוחסת לעיתים קרובות לממלכת לידיה אשר שגשגה באסיה הקטנה בעת העתיקה. המטבעות הקדומים נטבעו על ידי מלך לידיה, אליאטס בסביבות שנת 640 לפנה"ס.[3] טורקיה ציינה מטבע זה במטבע מודרני שטבעה לכבודו.[4] בהתאם לכך ניתן להבין כי שקל הקודש המוזכר בתורה אינו מטבע אלא יחידת משקל של מתכת יקרה, לרוב כסף, זהב או שתיהן גם יחד בבסיס דו מתכתי. חז"ל דרשו בכמה מקומות שהתורה מצווה לפדות מעשר שני במטבע דווקא, על פי הכתוב (דברים יד כה) "וצרת הכסף בידך", ודרשו ש"צרת" פירושו צורה (בבא מציעא מז ב). באגדה מוזכר גם מטבע של אברהם אבינו[5], אולם מוסכם במחקר שזהו אנכרוניזם מתקופת חז"ל על עת קדומה. הנהגת שטרות כסף כהילך חוקי, החלה בסין בשנת 812. באירופה עד המאה ה-17, שימשו המטבעות אמצעי תשלום בסיסי של המסחר והילך חוקי יחיד, עד ההנפקה הראשונה של שטרות הכסף בשוודיה ביולי 1661. הצורה העגולהבהיסטוריה ידועות צורות רבות שניתנו למטבעות: עיגולים, מרובעים, משולשים, משושים, מתומנים (או 12 צלעות בדומה למטבע ה-₪5 של היום) ועוד, אך הצורה העגולה היא הנפוצה ביותר והכמעט בלעדית לייצור מטבעות, שיתרונותיה הן, נוחות הנשיאה ומראה נאה הנשמר בצורתו לאורך זמן. מטבעות עתיקים  לא קיימים מטבעות עתיקים כמטבעות בני זמננו, ערכם של המטבעות בעת העתיקה לא נגזר מהתחייבות בנקאית הניתנת כנגדם ("כסף סינתטי"), אלא משווי השוק של המתכת ("כסף טבעי"). לכן, נטבעו המטבעות העתיקים בעיקר ממתכות אצילות, שסיפקו ערך שהיה גבוה מצד אחד, ומצד שני, משקלן היה קל לנשיאה. גם כיום נהוג לטבוע את המטבעות מחומרים מתכתיים שונים, בשל עמידותם וחוזקם, אולם לא ממתכות יקרות, כך שערכו הכספי של המטבע המודרני, גבוה על פי רוב מערך המתכת ממנו הוא מיוצר.  עם השנים קיבלו המטבעות צורה אחידה, וכל מדינה הנפיקה מטבעות בערכים קבועים, שנקבעו על פי ערכה ומשקלה של המתכת ממנה ניצקו. מאחר שערך המטבעות העתיקים נבע ממשקלן בזהב, בכסף ובנחושת, נוצר במהלך ההיסטוריה כר נרחב של פעולות זיוף מטבעות. כך למשל ייצרו זייפנים מטבעות שמשקלן היה קטן מהמקובל, או שהכילו הרכב מתכות שונה. צורת זיוף נוספת הייתה שיוף שולי מטבעות קיימים על מנת לעשות שימוש בשבבי המתכת שהוסרו. כדי למנוע רמאויות מסוג זה, החלו יצרני המטבעות לטבוע חריצים בשולי המטבע, כך שכל שיוף ניתן יהיה להבחנה מידית. נוהג הטבעת מטבעות מחורצים בשוליהם השתמר עד ימינו, בעיקר מסיבות של יופי ואסתטיקה. בזמננו משמשים המטבעות העתיקים בעיקר לאספנות ולתצוגה במוזיאונים, אולם עקב היותם עשויים ממתכת שהיא חומר עמיד, יש למטבעות לעיתים רבות חשיבות היסטורית, מאחר שקל למוצאם בחפירות ארכאולוגיות וללמוד מסוגם, מכמותם ומהימצאותם בסמיכות למטבעות אחרים על גיל השכבה שנתגלתה ועל התרבות שהתקיימה בה. מטבעות עתיקים נודעים: דרכמה, סטאטר, דינר, סלע ואס. סוגי מטבע והנגזרות ממנומהמושג מטבע נגזרים מושגים נוספים:
איסוף מטבעות
איסוף מטבעות הוא תחביב עולמי, שעיקרו לאסוף מטבעות שונים ממדינות ותקופות שונות. נומיסמטיקה
נוּמִיסְמַטִיקַה היא מדע העוסק בחקר הכסף כאמצעי תשלום ובחקר עברו ההיסטורי, הכלכלי והגאוגרפי על צורותיו השונות. מקור המילה מיוונית עתיקה: numisma – מטבע. מדע זה נעזר בעיקר במטבעות. ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
