|
אמריקה הלטינית.svg) אמריקה הלטינית (בספרדית Latinoamérica; בספרדית ובפורטוגזית: América Latina; בצרפתית: Amérique latine; באנגלית[1]: Latin America) הן מדינות יבשת אמריקה (אמריקה הצפונית, אמריקה הדרומית, אמריקה המרכזית והקריביים), אשר שפתן העיקרית היא ספרדית או פורטוגזית. שתי השפות האלה הן שפות רומאניות, שהתפתחו מהשפה הלטינית, ומכאן הכינוי "אמריקה הלטינית". בתחום אמריקה הלטינית נוהגים לכלול גם את האיים הקריביים שבהם מדוברת השפה הצרפתית (שאף היא שפה רומאנית) ואת גיאנה הצרפתית שהיא מחוז מעבר לים של צרפת. מקור השםהמושג "אמריקה הלטינית" נולד בעת ניסיונו של קיסר צרפת, נפוליאון השלישי, להתערב בענייניה של מקסיקו, ולהשליט את הארכידוכס מקסימיליאן על מדינה זו, בשנות השישים של המאה ה-19. הצרפתים קיוו כי ההתייחסות ליבשת זו כ"לטינית" תסייע לעניינם. האירוניה היא כי הצרפתים גורשו ממקסיקו, בעוד שהמושג נשאר בתוקפו. המונח המתחרה "איברואמריקה"[2] משמש לעיתים כדי להתייחס למדינות שהיו בעבר מושבות של ספרד ושל פורטוגל, המהוות את חצי האי האיברי. הארגון של המדינות האיברו אמריקניות "OEI" לוקח הגדרה זו צעד אחד קדימה, וכולל בתוכו את ספרד ופורטוגל (אליהם מתייחסים לעיתים באמריקה הלטינית כ"מדינות האם"), בנוסף למדינות אמריקה הלטינית החברות בו. מונח נוסף ומצומצם יותר הוא "אמריקה הספרדית", הכולל את מושבותיה לשעבר של ספרד בלבד. היסטוריה
ההיסטוריה של אמריקה הלטינית מתייחסת לאזורים ביבשת אמריקה בהם דוברים שפות לטיניות (בעיקר ספרדית, פורטוגזית וצרפתית), ומשתרעים על פני רוב השטח שמדרום לארצות הברית. עד גילוי אמריקה ב-1492 הן אוכלסו באינדיאנים-ילידים, ואימפריות מקומיות כגון המאיה, האינקה והאצטקים שלטו בחלקים ניכרים מהן. במהלך המאה ה-16 כבשו מעצמות אירופיות, בעיקר האימפריה הספרדית והאימפריה הפורטוגזית חלקים ניכרים מיבשת אמריקה. המעצמות הכובשות דיכאו את התרבויות והדתות המקומיות, והנחילו במקומן את תרבויותיהן הן ואת הנצרות הקתולית. לחלק מהמקומות, במיוחד בברזיל ובאיים הקריביים, הובאו עבדים מאפריקה, שאף להם הייתה השפעה על התרבות המקומית. בראשית המאה ה-19 החלו מרבית מדינות אמריקה הלטינית להכריז על עצמאותן, ומקביל החלה השפעה פוליטית וכלכלית גוברת והולכת של ארצות הברית. רבות מהן ידעו שנים ארוכות של אי-יציבות פוליטית והפיכות ובחלקן כוננו מדי פעם משטרים דיקטטוריים שפגעו בזכויות האזרח. כיום, במרבית מדינות אמריקה הלטינית מונהגים משטרים דמוקרטיים. ב-1966 הוקמה אגודת לימודי אמריקה הלטינית שתפקידה לעודד את מחקר אמריקה הלטינית. מדינות אמריקה הלטיניתמדינות אמריקה הלטינית הן:
דמוגרפיהאמריקה הלטינית מגוונת מאוד מבחינה דמוגרפית. חלק ניכר מאוכלוסיית אמריקה הלטינית ממוצא מעורב, המערב מתיישבים אירופים, עבדים אפריקנים, ואת תושביה המקוריים של היבשת, האינדיאנים. תערובת זו של תרבויות אשר שמרה על חלק מהמנהגים של תרבויות המקור, היא שמייחדת את תרבות אמל"ט. תערובת זו של תרבויות אינה מתבטאת רק בתחום השפה והדת, אלא גם במוזיקה, בספרות ובשאר תחומי התרבות. שפותספרדית היא השפה המדוברת ברוב המכריע של ארצות אמריקה הלטינית. ברזיל היא היחידה מבין הארצות האלה שבה השפה המדוברת היא פורטוגזית, אולם זוהי המדינה הגדולה ביותר באזור הן מבחינת שטחה והן מבחינת מספר תושביה, כך שהיא מהווה חלק משמעותי מאמריקה הלטינית. שטחה של ברזיל הוא כ-40% משטחה הכולל של אמריקה הלטינית. צרפתית מדוברת בהאיטי, בגוואדלופ, במרטיניק, ובגיאנה הצרפתית. מחוז קוויבק שבקנדה אינו כלול באמריקה הלטינית, אף שהשפה המדוברת בו היא צרפתית. זאת משום שמעמדו התרבותי והפוליטי, וההיסטוריה שלו, שונים במידה ניכרת מאלה של ארצות אמריקה הלטינית. כנגד אמריקה הלטינית עומד גוש הארצות הדוברות אנגלית בצפון אמריקה. ארצות אלה מכונות לפעמים אנגלו-אמריקה ונכללות בהן ארצות הברית, קנדה ובליז (הונדורס הבריטית לשעבר). לפעמים מכלילים בגוש הארצות הזה גם את האזורים באמריקה שבהם השפה העיקרית היא הולנדית: האנטילים ההולנדיים (ופפיאמנטו) וסורינאם. על אף הדומיננטיות של השפות הרומאניות באמריקה הלטינית, למעשה מדוברות באזור זה שפות רבות נוספות, בעיקר שפות אינדיאניות, כגון קצ'ואה, נאוואחו, או מאפודונגון, או ניבים שמוצאם במערב אפריקה, ואשר הגיעו לאמריקה בתקופת הסחר בעבדים. באזור זה מדוברות גם שפות קריאוליות המשלבות אלמנטים של צרפתית, ספרדית, פורטוגזית, והולנדית עם אלמנטים משפות אינדיאניות ושפות אפריקניות. אחת השפות הקריאוליות הידועות ביותר היא השפה הקריאולית של האיטי שיש לה מעמד של שפה רשמית בהאיטי. דתותהדת הדומיננטית באמריקה הלטינית היא הנצרות הקתולית, אך ישנו גם שיעור ניכר של בני דתות אחרות בקרב תושביה. ישנם נוצרים השייכים לכנסיות פרוטסטנטיות ולכנסיות אחרות כגון כנסיות פנטקוסטליות ואוונגליסטיות. השפעתן של הכנסיות האלה גוברת ככל שגוברת השפעת ארצות הברית על אמריקה הלטינית. בנוסף ישנן קהילות גדולות של מוסלמים ובודהיסטים. על אף התנצרותם של רוב האינדיאנים הילידיים והעבדים האפריקנים המשוחררים, עדיין נותרו קהילות קטנות של בני דתות אינדיאניות ומערב-אפריקניות. אחת הנפוצות והידועות ביותר באזור זה היא וודו. בקרב קהילות האינדיאנים והאפריקנים שהתנצרו נפוצה התופעה של שילוב טקסים ואלמנטים מהדתות המקוריות שלהן בפולחן הנוצרי הקתולי. התופעה הזו המכונה סינקרטיזם נתפסת כשלילית בעיני הממסד הקתולי, אך יכולתו למנוע את התופעה מוגבלת. דוגמה מובהקת לסינקרטיזם מסוג זה הוא הפולחן הדתי המכונה קנדומבלה הנפוץ בבאהיה שבצפון ברזיל. יהודיםרבות נכתב אודות יהודי אמריקה הלטינית.[3][4][5][4] תולדות הקהילות החלו מגירוש ספרד. ממסעו הראשון של קולומבוס ועד למאה ה-18 השתתפו בגילוי אמריקה הלטינית, בכיבושה ובקידומה יהודים אנוסים במספרים בלתי מבוטלים.[6] נכון ל-2023 קיימות קהילות יהודיות גדולות, בפרט בארגנטינה ובברזיל.[7] באוגוסט באותה שנה הוקמה בבואנוס איירס שבארגנטינה, 'ועידת הרבנים של אמריקה הלטינית' לחיזוק הקהילות, בנוכחות הרב הראשי לישראל הרב דוד לאו ובנוכחותם של 30 רבנים מקהילות היהודיות, שהגיעו מ: אורוגוואי ואקוודור, ארגנטינה, ברזיל, ונצואלה, מקסיקו, פנמה, פרו, צ'ילה וקולומביה.[8] תרבותמקורן של הטלנובלות[9] הוא באמריקה הלטינית וסדרות טלוויזיה לטיניות פופולריות ברחבי העולם. עקב כך נוצרת משיכה במקומות רבים לשפה הספרדית, כמו כן אמריקה הלטינית ידועה גם בתרבות המוזיקה והריקוד ובתחרויות היופי הנערכות במדינות אלו. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
