|
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו
הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו (בצרפתית: République Démocratique du Congo, לשעבר זאיר בין שנת 1971 לשנת 1997; בין 1885–1908 היא נקראה מדינת קונגו החופשית, ובשנים 1908–1960 היא נקראה "קונגו הבלגית" או "קונגו לאופולדוויל"), היא מדינה במרכז אפריקה. לעיתים היא נקראת "קונגו-קינשאסה" על שם עיר בירתה, על מנת להבדילה מהרפובליקה של קונגו ("קונגו-ברזוויל"). המדינה גובלת ברפובליקה המרכז אפריקאית מצפון, דרום סודאן ואוגנדה מצפון מזרח, רואנדה, בורונדי ואגם טנגניקה ממזרח, זמביה ואנגולה מדרום, האוקיינוס האטלנטי והרפובליקה של קונגו ממערב. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא המדינה השנייה בגודלה ביבשת אפריקה לאחר אלג'יריה, כמו גם המדינה שגובלת במספר הרב ביותר של מדינות ביבשת. מאז הקמתה המדינה היא זירה ערה של מאבקים אלימים, ובעקבות סדרה ארוכה של אסונות ומשברים לצד הזנחה של תשתיות, בתחילת שנת 2020 מדורגת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו במקום השני ברשימת מעקב החירום העולמית של ארגון ה-IRC (אנ')[6]. קיבלה את עצמאותה מבלגיה ב-1960. בין השנים 1971 עד 1996 תחת שלטונו של מובוטו ססה סקו שנולד בשם ג'וסף דיסייר מובוטו, שונה שמה של המדינה ל״רפובליקה של זאיר״ (Republique de Zaire) על שמו הקודם של נהר קונגו – נהר זאיר.[7] אטימולוגיהמקור השם קונגו לא ודאי, במהלך השנים הועלו מספר תיאוריות על משמעות השם ומקורו. לפי התיאוריה של סמואל נלסון, מחבר הספר קולוניאליזם באגן קונגו, מקור המילה קונגו הוא בביטוי מקומי שפירושו ״התאספות״ או ״התכנסות״. תיאוריה נוספת, שהוצעה על ידי אליסה לה גמא, אוצרת במחלקת האומנות של אפריקה, טוענת ששורש המילה קונגו הוא במילה ״אנקונגו״ שהייתה בשימוש באזור קונגו שפירושה המילולי הוא ״צייד״ אך לרוב שימשה ככינוי לאדם הירואי והרפתקן[8]. גרסה נוספת שהוצעה למקור השם, היא של דאגלס הרפר, שטען כי משמעות המילה היא ״הרים״ בשפת הבנטו, שהיא מקור השם של המדינות והנהרות העוברים דרך ההרים של אזור קונגו[9]. השמות שניתנו למדינה הושפעו משמו של נהר קונגו אשר זורם בשטחה, מקור השם נהר קונגו הוא ממלכת קונגו שהתפרסה על שטחי הגדה הדרומית של הנהר, שם הממלכה הוא על שם אנשי הקונגו, שבמאה ה-17 היו ידועים כ"אסיקונגו". הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא אחת מהמדינות באפריקה אשר שינו את שמם בתדירות גבוהה מאוד, כאשר משנת 1855 שם המדינה שונה ארבע פעמים, כשכל השמות הושפעו מנהר קונגו. בשנת 1855–1908 שמה היה מדינת קונגו החופשית, תחת השלטון הקולוניאלי של לאופולד השני, בשנים 1908–1960 תחת השלטון הבלגי באזור שמה של המדינה הוחלף לקונגו הבלגית. בשנת 1960 עם עצמאותה של המדינה שינו את שמה לקונגו אך שם זה נהייה רשמי רק מ-1 באוגוסט 1965 עד 27 באוקטובר 1971. בין השנים 1971 עד 1996 תחת שלטונו של מובוטו ססה סקו שנולד בשם ג'וסף דיסייר מובוטו, שונה שמה של המדינה ל״רפובליקה של זאיר״ (Republique de Zaire) על שמו הקודם של נהר קונגו – נהר זאיר. בשנת 1997 בהפיכה השלטונית בראשות לורן קבילה, שונה שמה של המדינה לרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, שם זה נבחר כדי להבדיל בינה לבין המדינה השכנה הרפובליקה של קונגו. היסטוריה
השטח המוכר כיום בשם "הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו" אוכלס כבר לפני 80,000 שנים, כפי שמצביעים ממצאים ארכאולוגיים שנמצאו באזור[10]. במאה התשיעית לפני הספירה, התיישבו באזור שבטים מהבנטו (מאזור ניגריה). בין המאה ה-14 למאה ה-18 התקיימה באזור ממלכת קונגו. בסוף המאה ה-19 הגיעו למקום משלחות מחקר אירופיות. האזור מופה על ידי מגלה הארצות הבריטי הנרי מורטון סטנלי, דבר שאיפשר את הקולוניזציה האירופאית. בועידת ברלין בשנת 1885 קונגו הועברה לרשותו של לאופולד השני מלך הבלגים. הוא הפך אותה לרכושו הפרטי וקרא לה "מדינת קונגו החופשית" וגם החיל במקום את מלחמת הפרופוגנדה של מדינת קונגו החופשית. באותה מדינה "חופשית" הייתה האוכלוסייה המקומית נתונה להתעללות קשה מצד הלבנים במטעי גומי. בתקופה שבין 1885 ל-1908 נהרגו בין 5 ל-15 מיליון שחורים על ידי הבלגים (המספר המקובל הוא כ-10 מיליון)[11]. אירועים אלו נחשבים בעיני היסטוריונים לרצח עם. אחרי מספר שנים החלה הקהילייה הבינלאומית, כולל דמויות נודעות כמו הסופר מארק טוויין, להתנגד לשיטותיו האכזריות של המלך לאופולד. ב-1908 הלחץ הבינלאומי היה כה כבד, עד שלאופולד מסר את המושבה, שהייתה קודם לכן בבעלותו הבלעדית, לידי הממשלה הבלגית. כאשר קונגו עברה לשליטת הממשלה הבלגית היא קיבלה את השם "קונגו הבלגית". האוכלוסייה המקומית קיבלה הפעם יחס טוב בהרבה מזה שלו זכתה מידי המלך. הבלגים היו המעצמה האירופאית היחידה שבנתה אוניברסיטה במושבתה, והמתיישבים נבחרו בקפידה על ידי הממשלה הבלגית על מנת למנוע ניצול התושבים המקומיים. במהלך מלחמת העולם השנייה צבא קונגו הקטן זכה במספר ניצחונות על הכוחות האיטלקים בצפון אפריקה. ההצלחות האלה פגעו אנושות ברעיונות גזעניים, והתושבים השחורים התחילו בתהליך של השוואת זכויות. קונגו קיבלה את עצמאותה ב-30 ביוני 1960 תחת ראש הממשלה הפופוליסטי פטריס לומומבה, חבר שבט הבאטאטלה. הוא התחנך בבית ספר מיסיונרי ועבד כפקיד דואר. הוא היה לחבר הפרלמנט של הוועידה הכלל אפריקאית ונשיא התנועה הקונגואית הלאומית, מפלגה בעלת השפעה רבה בפוליטיקה המקומית. אחרי המרידה שהתחוללה בינואר 1959, ברח לומומבה מהמדינה על מנת להתחמק ממעצר, אך חזר אחרי תקופה קצרה. מאוחר יותר באותה שנה הואשם בהפרות סדר והמרדה ונכלא על ידי הבלגים, אך שוחרר כבר ב-1960 והשתתף בוועדה שדנה בעתיד קונגו. בוועדה הוא צבר מוניטין כנושא והנותן הראשי מטעם האוכלוסייה הילידית של קונגו. כאשר הוקמה הרפובליקה של קונגו (יוני 1960), לומומבה היה ראש הממשלה הראשון של קונגו העצמאית. זמן קצר אחרי קבלת העצמאות מרד הצבא, הבלגים שלחו כוחות על מנת להגן על אזרחי בלגיה, ומחוז קטנגה הכריז על עצמאותו. לומומבה פנה לאו"ם בבקשת עזרה, וזה שלח כוחות על מנת להשיב את הסדר. בספטמבר, הנשיא ז'וזף קסא וובו, יריבו של לומומבה, פיטר אותו ממשרת ראש הממשלה, ובתגובה טען לומומבה שקסא וובו זכה במשרתו שלא ביושר. זמן קצר לאחר מכן נעצר לומומבה והוחזק במעצר בית על ידי קולונל ג'וזף מובוטו. לומומבה הצליח להימלט, אך נתפס ונשלח לקטנגה (כיום שאבה). בשנת 1961 הוא הוכרז כמת, וכתוצאה מהפרסום התחוללו מהומות במקומות רבים בעולם. ב-1965, לאחר מספר שנים של חילופי ממשלות תכופים, הנהיג מובוטו הפיכה צבאית בתמיכה כלכלית של בלגיה וה-CIA, הדיח את קסא וובו והפך לנשיא ולשליט יחיד. שלטונו של מובוטו היה מושחת אפילו במונחים של העולם השלישי. במאמץ להגדיל את המודעות ללאומנות אפריקאית הוא שינה את שמו למובוטו ססה סקו ואת שם המדינה ל"זאיר" (1971), ותמך ברעיונות אפריקאיים מסורתיים. התמיכה האמריקאית בשלטונו דעכה בעקבות התפרקות ברית המועצות בסוף שנות ה-80. לחצים מבית אילצו אותו להכריז על רפורמות ליברליות, שהתבררו מאוחר יותר כקוסמטיות בלבד. משנת 1994 המדינה הייתה נתונה בעימותים אתניים ומלחמת אזרחים. זרם הפליטים מרואנדה השכנה ערער עוד יותר את המצב הכלכלי הקשה. בנובמבר 1996 קראו שלטונות המדינה לבני הטוטסי לעזוב. במאי 1997 הצליח להגיע לקינשסה הבירה מנהיג האופוזיציה לורן דזירה קאבילה, יחד עם תומכים מרואנדה, אוגנדה ואף מצבא זאיר המקומי, במה שנודע בשם "מלחמת קונגו הראשונה". מובוטו נמלט מן המדינה וקבילה הפך לנשיא החדש, תוך שהוא מחליף את שם המדינה ל"הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו". ממשלו של קבילה היה נתון ללחץ ממורדים, שהתבססו ברואנדה ואוגנדה. בשנת 1998 היה ניסיון להדיחו, אך בעזרת כוחות ממדינות ידידותיות הוא הצליח להתגבר על המשבר. באוגוסט 1998 הורה קבילה לכוחות הזרים לצאת מן המדינה וסילק את כל בני הטוטסי. היה זה אות הפתיחה של "מלחמת קונגו השנייה". אף שהסכם הפסקת אש נחתם ב-10 ביולי 1999, הלחימה נמשכה, במיוחד בחלק המזרחי של המדינה. קאבילה נרצח בינואר 2001 ובנו, ז'וזף קבילה תפס את השלטון. הנשיא החדש ניסה לסיים את המלחמה שקונגו הייתה נתונה בה. בדצמבר 2006, בבחירות דמוקרטיות ראשונות זה עשרות שנים, זכה ז'וזף קבילה בנשיאות קונגו, ותוצאות הבחירות הוכרו על ידי מתחריו. ביולי 2010 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק בסאנגה בה נהרגו כ-230 אזרחים. בנובמבר 2011 נערכו שוב בחירות דמוקרטיות במדינה ובדצמבר אשרר בית המשפט העליון של קונגו את תוקף תוצאותיהן ואת בחירתו מחדש של ז'וזף קבילה לנשיא המדינה. אנשי האופוזיציה בראשותו של אטיין צ'יסקדי טענו כי תוצאות הבחירות זויפו ולפיכך אינם מכירים בהן ובנשיאותו של קאבילה. אמצעי התקשורת בעולם הביעו חשש לפריצתה מחדש של מלחמת האזרחים שנערכה במדינה בין השנים 1998 ל-2003[12]. בסוף שנת 2016, אחרי 17 שנות שלטון, קבילה הכריז שהוא דוחה את הבחירות למועד לא ידוע. ההכרזה גרמה לגל מחאות נרחב שדוכא ביד חזקה על ידי כוחות הביטחון. בשנת 2017 הכריז מועמד חדש, אליהו שדי, על רצונו להתחרות בקבילה על הנשיאות אך בגלל הרדיפות כנגד האופוזיציה הוא פעל מחוץ לארץ - מירושלים. מדובר ביליד קינשאסה שהיגר לצרפת, התגייר, עלה לישראל ומשם הוא פועל כנגד קבילה[13]. בשנת 2018 התרחשה התפוצצות מכלית הדלק במבובה בה נהרגו עשרות אזרחים. ב-10 בינואר 2019 הוכרז כי פליקס צ'יסקדי נבחר לנשיא הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. הוא הביס את מנהיגי האופוזיציה האחרים, מרטין פיולו ועמנואל רמזאני שדארי, אשר נתמכו על ידי קבילה, אולם יריבו של צ'יסקדי בבחירות - פיולו, וכמו כן הכנסייה הקתולית, דחו את התוצאות בטענה כי חלק מהקולות זויפו, וכי לפי תוצאות ספירת הקולות מטעם הכנסייה הקתולית, יריבו של צ'יסקדי הוא המנצח בבחירות[14]. בפברואר 2021 משלחת בינלאומית הותקפה על ידי כוחות חמושים ושגריר איטליה לוקה אטנזיו נהרג במתקפה. פוליטיקההתנועה הפופולרית של המהפכה (Mouvement Populaire de la Révolution; MPR) הייתה המפלגה החוקית היחידה משנת 1970 עד לשנת 1990. היא הונהגה על ידי הנשיא, מובוטו ססה סקו, והיו לה נציגים בכל ארגון הנהלתי במדינה. המפלגה התפרקה עם סיום תפקידו כנשיא של מובוטו ב-1997. מלחמת האזרחים של קונגו (1998–2003) הסתיימה על ידי הסכם שיתוף כוחות שיצר מעין חוקת מעבר ב-2003, שנתנה כוח לממשלה זמנית שהייתה מורכבת מנציגים של קבוצות מורדים שונות, הממשלה הקודמת, האופוזיציה וארגונים אזרחיים[15]. בפברואר 2006 נכנסה לתוקפה חוקה חדשה שייצבה במעט את המשטר הנשיאותי במדינה. חוקת המעבר משנת 2003 יצרה פרלמנט דו-ביתי עם אספה לאומית (הבית התחתון) ובו כ-500 נציגים, וסנאט (הבית העליון) ובו כ-108 נציגים. החוקה החדשה העניקה כוח רב יותר לשלטון המקומי והחלישה את כוחו של בית המשפט העליון. בשנת 2018, נשיא קונגו ג'וזף קבילה, ששלט במדינה 17 שנה לאחר שהתנקשו באביו ב-2001, בעודו בן 29, הודיע כי יפרוש מהשלטון ולא יתמודד בבחירות שיערכו בדצמבר 2018[16]. שחיתות ברפובליקה הדמוקרטית של קונגועל פי ארגוני שקיפות בינלאומיים, מבוטו ססה סקו גנב מהמדינה מעל לחמישה מיליארד דולרים, דבר אשר הוביל לתארו כמנהיג השלישי המושחת ביותר מאז שנת 1984 והמנהיג המושחת ביותר באפריקה בזמן הזה[17].  ממד תפיסת השחיתות בין 2004 ו-2008 (שקיפות בינלאומית):
ב-2019 הארגון הבינלאומי שקיפות בינלאומית (Transparency International) דרגו את הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו במקום ה-161 מתוך 180 מדינות במדד תפיסת השחיתות[18]. ב-2017 סוכנות הידיעות רויטרס חשפו הונאה שכוללת העלאת מחירי הדרכון הביומטרי למטרת רווח של קרובים לראש הממשלה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, ג'וזף קבילה[17]. זכויות אדם בשנת 2006, ועידת האו"ם לחיסול אפליה נגד נשים הביעה דאגה לגבי תקופת המעבר שלאחר המלחמה, בה לא ניתנה עדיפות לקידום זכויות אדם לנשים ושוויון מגדרי[19]. במיוחד מזרח המדינה תואר כ"בירת האונס של העולם" ושכיחות האלימות המינית תוארה כגרועה ביותר בעולם[20][21]. נראה כי אלימות נגד נשים נתפסה בעיני מגזרים גדולים בחברה כנורמלית. ביולי 2007, הוועידה הבינלאומית של הצלב האדום הביעה דאגה לגבי המצב במזרח הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. החלה להתפתח תופעה בה אנשים ממהרים בלילה למקום מבטחים. לדברי יקין ארטורק, שליח מיוחד של האו"ם לעניין אלימות נגד נשים שביקר במזרח קונגו ביולי 2007, האלימות במזרח ומערב קיוו היא 'ברוטלית במידה שלא ניתן לדמיין'. ביולי 2019 התקיים דיון באו"ם על זכויות הנשים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, בו העלו את נושא האלימות נגד הנשים המדינה, שיעור התמותה הגבוהה שלהן ופער העוני בין נשים לגברים. על פי האו"ם, יותר ממחצית הנשים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו סבלו מאלימות ו-53 אחוז סבלו מאלימות במשפחה ואונס בנישואים, אשר עדיין לא הוצאו מחוץ לחוק[22]. ישראל ומובוטו
בשנות ה-80 סיפקה ישראל תמיכה למשטרו של הרודן מובוטו ססה סקו. ישראל חימשה ואימנה את חטיבות העלית של מובוטו שענד בגאווה כנפי צניחה ישראליות. הנשיא חיים הרצוג, שר החוץ יצחק שמיר ושר הביטחון, אריאל שרון, ביקרו בזאיר וכמו כן הוזמן מובוטו לביקור בישראל. חינוך מאז עצמאותה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ראתה הממשלה חשיבות במערכת החינוך. למרות זאת, שנים של אי יציבות פוליטית גרמו לירידה משמעותית בתקציבה, וכתוצאה מכך לירידה במספר הנרשמים. גם גורמים נוספים כמו גיוס צעירים לצבא ועקורים תרמו למשבר החינוך. ב-2002 הוקמה תוכנית להחזר הגישה לחינוך. חינוך יסודי הוא חובה ומתחיל בגיל שש, אך היה קושי באכיפת חוק זה בעקבות ניהול לקוי של כספי הציבור, חוסר בבתי ספר ומורים. חינוך על-יסודי, שמתחיל בגיל 12 ונמשך שש שנים, לא חוקק כחובה. ב-1971 שלוש האוניברסיטאות קינשסה, קיסנגאני ולובומבאשי התאחדו ל"אוניברסיטה הלאומית של זאיר". אוניברסיטה זו פורקה בחזרה לשלוש אוניברסיטאות אוטונומיות שונות ב-1981, על ידי מפלגת "התנועה הפופולרית של המהפכה". אוניברסיטאות נוספות ברפובליקה הדמוקרטית הן אוניברסיטת קונגו ואוניברסיטת מבוג'י-מאיי, שתיהן הוקמו ב-1990[23]. תרבות בקונגובקונגו קיימות קבוצות אתניות רבות אשר במהלך השנים פיתחו מגוון רחב של אומנויות כגון ציור, ספרות, פיסול, מוזיקה, ריקוד ועוד. פיסול ואומנותבתחום הפיסול ניתן לסווג את מקור היצירה על פי סגנונה, למשל יצירות מדרום מערב קונגו בדרך כלל מאופיינות בפסלים אשר נקראים פסלי "נקיסי" אשר מיוצרים על ידי אנשי קונגו ועל פי האמונה מכילים גורמים על-טבעיים. אזור זה ידוע מבחינה אומנותית בנוסף במסכות ודמויות של אנשי ה"יאקה". באזור "קובה" לעומת זאת, אשר ממוקם באזור הדרומי של מרכז המדינה סגנון הפסלים המקובל נקרא "נדופ" ואלו פסלים אשר מיוצרים כדי לסמל את אהדת המלך ומשמשים לעיתים כסמל להיעדרו. סוג נוסף של אומנות אשר מקובל באזור הדרומי של מרכז הרפובליקה של קונגו הוא פסלים אשר מיוצרים על ידי קבוצה אתנית שנקראת "לובה". אומנות זו נקראת לעיתים "אומנות לובה" והיא מבטאת את ההשפעה של נשים בחברה על ידי פסלים שמתארים אימהות. ספרותקיימים מספר סופרים וכותבים בולטים מקונגו שקיבלו הכרה בין לאומית וביניהם: "קלמנטין פייק נזוג'י" – משוררת שנולדה ב-21 בינואר 1944 ב-"טשופה" אשר במחוז "קבינדה" שבקונגו הבלגית. "קמה סיור קמנדה" – סופר ומשורר דובר צרפתית אשר נולד ב"לואבו" במחוז "קאסאי" וזכה למספר רב של פרסים בתחומו. לקמנדה יצירות רבות אשר זכו לתהילה כגון היצירות: Kamada tales וגם Les Contes des veillées africaines. מוזיקהמוזיקה בקונגו היא אחד מענפי האומנות אשר מייחדים את המדינה יותר מכל ומזכים אותה בתודעה בין לאומית. ההשפעה של המוזיקה בקונגו מורגשת מאוד באזור שממוקם דרומית למדבר סהרה. סגנון מוזיקה שהשפיע אף על המוזיקה המערבית בצפון אמריקה ובאירופה הוא סגנון ה-"ג'אז האפריקאי" הידוע גם בתור "אוקיי-ג'אז". סגנון זה פותח על ידי מוזיקאים מקונגו שמהבולטים ביניהם: "פרנקו לוומבו" (1938 – 1989) אשר ידוע בתור ייחודו בסגנון הרומבה, וכינויו על ידי מעריציו "מכשף הגיטרה". "פאפא וונדו" (1925-2008) שזכה להצלחה מסחררת שנמשכה שבעה עשורים. הוא ידוע מאוד בשל להיטו "מארי לואיז" משנת 1955. מרכזי תרבות בולטיםאחד ממרכזי התרבות הידועים ביותר בקונגו הוא המכון הלאומי לאמנות אשר ממוקם בקינשאסה, עיר הבירה של קונגו. מכון זה הוקם ב-1967 במטרה ליצור זהות תרבותית בין השאר דרך מוזיקה. הוא מציע הכשרה בנושאים כמו ציור, פיסול, ארכיטקטורה ופיסול בקרמיקה. הוא גם מציע לימודי מוזיקה (קלאסית ומסורתית). בנוסף למכון זה ממוקמים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מוזיאונים וספריות רבות אשר נמצאים ברוב הערים הגדולות שלה. ספורט בקונגובשל קיומו של נהר הקונגו, שהוא נהר גדול ורחב התפתחו ענפי ספורט הקשורים לנהר כגון מרוץ סירות. בנוסף, ענף ספורט מקובל מאוד בקונגו הוא כדורגל. נבחרת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו בכדורגל מכונה "הנמרים" והיא מוכרת על ידי "פיפא" כ "קונגו די אר". דורגה בשיאה במקום 28 בדירוגי פיפא והיא הקבוצה ה-סאב סאהרית (האזור שממוקם מתחת למדבר סהרה) הראשונה שהעפילה לגביע העולם של פיפא וזכתה פעמיים באליפות אפריקה. כלכלההכלכלה של הרפובליקה הדמוקרטית הייתה במשבר חמור החל מאמצע שנות ה-80. המלחמה שהתחילה באוגוסט 1998 פגעה עוד יותר בכלכלה. החוב החיצוני גדל, הרעב והמחלות פגעו בכלכלה. ההשקעות הזרות הצטמצמו בשל הסכסוך, היעדר תשתיות ועבודה בסביבה קשה. המלחמה התעצמה בשל בעיות פנים חמורות. בין היתר שחיתות במערכת המשפט והשלטון, אינפלציה ועוד. התנאים השתפרו במידת מה בסוף 2002 עם נסיגת רוב הכוחות הבינלאומיים. אף על פי שהיא נחשבת בין המדינות העשירות ביותר במשאבי טבע[24], נכון ל-2014, הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא המדינה הענייה ביותר בעולם עם תמ"ג לנפש של $365 בלבד, ובעקבות כך "זכתה" להיות אחת משלוש המדינות העניות בעולם, ביחד עם בורונדי והרפובליקה המרכז-אפריקאית בדירוג של הבנק העולמי. בשנת 2018 מצאה חברה קנדית בשם "אייבנהו מיינס", בעלת זיכיון לחיפוש אוצרות טבע בשטחים שונים ברפובליקה הדמוקרטית, שלושה מרבצים משמעותיים בעלי פוטנציאל מסחרי של נחושת. אחד מהם, מכרה קמואה קקולה, מכיל על פי הערכות כ-45 מיליון טונות של נחושת טהורה וניתן להפיק ממנו 300,000 טון מדי שנה, מה שהופך אותו לרביעי בגודלו בעולם[25]. תעשיית הכרייה ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו על אף היותה אחת מהמדינות העניות בעולם, קונגו היא אחת מן המדינות העשירות ביותר במשאבי טבע. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא מהמפיקות המשמעותיות של קובלט, יהלומים, נחושת וזהב. תעשיית הכרייה היא נדבך חשוב בהכנסותיה של המדינה וכן מקור הייצוא הגדול ביותר של המדינה[26]. הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא היצואנית הגדולה ביותר בעולם של קובלט, כאשר היא מיצאת 55% מכלל היצוא בעולם, לפי דו"ח של המכון הגאולוגי האמריקאי שפורסם בשנת 2013. נכון ל-2012 הרפובלקה הדמוקרטית של קונגו אחראית ליצוא של 21% מכלל היהלומים התעשייתיים ולפניה רק מדינת בוטסוואנה האחראית על יצוא של 31% מכלל היהלומים התעשייתיים בעולם. בנוסף, בקונגו נמצאים מאגרי נחושת ברמת איכות גבוה מאוד, הרבה מעל הממוצע הבין לאומי. דבר זה מאפשר הכנסות גבוהות מכריית המחצב[27].בקונגו פועלות לערך 24 חברות כרייה שונות, ביניהן חברות בין לאומיות מאפריקה, אירופה, אמריקה והמזרח הרחוק[7]. למרות פעילות הכרייה הנרחבת, המתבצעת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו, מוערך שגלומים בבטן האדמה מחצבים בשווי של 24 טריליון דולר. זהו סכום שווה ערך לתל"ג השנתי של אמריקה ואירופה יחדיו. ישנן מספר סיבות לניצול הנמוך של משאבי הטבע. העיקריות שביניהן הן חוסר יציבות פוליטית וביטחון במדינה שפגעו בתשתיות בעבר ושמונעות כניסה של חברות בין לאומיות לפעילות במדינה[28]. כמות המחצבים האדירה שקיימת ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו מהווה גורם משמעותי ליריבות טריטוריאלית בין המדינה ובין שכנותיה. ב – 1998, שנה בלבד לאחר מלחמת קונגו הראשונה, פרצה מלחמת קונגו השנייה. מלחמה זו מכונה גם מלחמת העולם של אפריקה. בפרוץ המלחמה פלשו צבאותיהם של מדינות אוגנדה, רואנדה ובורודני כבשו שטחים נרחבים מהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. לפי דו"ח האומות המאוחדות, במהלך הכיבוש התרחשה בזיזה בקנה מידה נרחב על ידי הצבאות הכובשים של מינרלים, משק החי, קפה, עצים ומשאבי טבע. המשאבים נלקחו על ידי הצבאות והועברו לארצות הכובשות ולארגוני המורדים ובהמשך לרחבי השוק הגלובלי באמצעות מסחר לא חוקי. הצבא המשיך להטיל אימה על השטחים הכבושים וניצל את משאבי הטבע למימון המלחמה ובמקביל חברות בין לאומיות סגרו עסקאות עם גנרלים מקומיים לבניית מכרות. אנשי עסקים מיהרו לרכוש בזול שטחים כבושים נרחבים שבהם היו מרבצים של משאבי טבע. משנת 1998 עד שנת 2001 ניצלו הצבאות של אוגנדה, רואנדה ובורונדי באופן נרחב את משאבי הטבע של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו. המדינות ביססו מערכת לוגיסטית ענפה שמטרתה הייתה למכור כמה שיותר משאבים מאדמת קונגו כדי לממן את הוצאות המלחמה ולהגדיל את ההכנסות הכספיות של המדינות. רואנדה ואוגנדה שלטו במרחב האווירי של קונגו וניצלו זאת כדי לדכא את פעילות הייצוא של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ובמקביל פעלו לייצא בעצמן משאבים באופן לא חוקי. הצבאות הבריחו דרך קונגו משאבים ומכרו אותם בשוק העולמי דרך מדינות אחרות. לשם המחשה, קרן המטבע הבין לאומית אף קבעה כי לבורונדי אין זהב, יהלומים, קולטן, נחושת, קובלט או מתכת בסיסית אבל למרות זאת היא החלה לייצא אותם ב-1998. לפי דוח האומות המאוחדות, בשנת 2000 בלבד מדינת רואנדה מימנה יחידות לוחמה בסכום של 70 מיליון דולר ומדינת אוגנדה מימנה פעילות צבאית בהיקף של 110 מיליון דולר. כל זאת מכספים שהמדינות הרוויחו מסחר לא חוקי במשאבי הטבע, מיסים וחלוקות רווחים עם חברות כרייה. בנוסף לפעילות של המדינות גם קבוצות מורדים כמו כוחות רינואל שדדו מכרות וסחרו באופן לא חוקי במשאבי הטבע על מנת לממן את פעילות הלוחמה שלהם. ב-2001 – חלה ירידה משמעותית בניצול הלא חוקי של משאבי הטבע כשמקורות כרייה רבים החלו להתרוקן. המלחמה הארוכה, הקורבנות הרבים והרס התשתיות גרמו לכך שלא היה ניתן לכרות בהיקפים גדולים. בנוסף באפריל 2001 הוקמה ועדה מיוחדת מטעם האומות המאוחדות אשר הייתה אמונה לחקור את אירועי ניצול משאבי הטבע הלא חוקי שהתרחשו. ביולי 2002 חתמה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו על הסכם שלום עם רואנדה ולאחר מכן בספטמבר 2002 נחתם הסכם שלום נוסף בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לבין אוגנדה. מתוקף הסכמים אלו, נסגו חיילי צבאות המדינות הכובשות אל גבולות מדינותיהם. ביולי 2003 קמה ממשלת המעבר הראשונה בקונגו. לראשונה מקורות הטבע של קונגו חזרו לשליטה מלאה של המדינה[29]. בסוף המלחמה מצב תעשיית הכרייה היה אנוש עקב חורבן התשתיות שהמלחמה השאירה. התאוששות משמעותית בתעשיית הכרייה החלה ב-2009. ממשלת הרפבוליקה הדמוקרטית של קונגו חתמה על הסכם הלוואה בסך 12 מיליארד דולר עם הבנק העולמי. בנוסף באותה שנה החל תאגיד הפיננסים העולמי לעבוד יחד עם ממשלת קונגו להקל על רגולציות בסחר במשאבי טבע. הכסף הרב הזורם לקונגו עזר לה לשקם תשתיות שניזוקו במלחמה, לפתח תשתיות חדשות ולהשקיע בתעשיית הכרייה. השקעות אלו עזרו להחזיר את קונגו למעמד של אחת מהיצואניות המשמעותיות ביותר של משאבי טבע כמו יהלומים, נחושת וקובלט. תעשיית הכרייה בקונגו שנויה במחלוקת. מצד אחד התעשייה מספקת הכנסות רבות למדינה ולתושבים. מצד שני, חוסר התשתיות והשחיתות הגדולה במדינה גורמת לניצול עובדים בתנאי עבדות. ב–2004 קונגו הוצאה מתהליך קימברלי. הסיבה לכך הייתה שרבים מהילומים המיוצאים למסחר מגיעים ללא רישום, תעשיית היהלומים אינה מוסדרת ובנוסף דיווחים מהשטח סיפרו שתנאי העבודה של הכורים מחפירים עד כדי עבדות[30]. ב–2007 הבטחות של ממשלת הרפבוליקה הדמוקרטית של קונגו לשיפור תנאי העבודה ולמיסוד תעשיית יהלומים רשמית ולגיטימית גרמו לכך שהסכימו חזרה לקבל את המדינה לתהליך קימברלי. למרות הבטחות הממשלה, גם כיום ישנם מכרות רבים שאינם מוסדרים. בחלק ממכורות אלו עובדים כורים תחת איום ממשי על חייהם בתנאי עבודה מחפירים ותמורת משכורת זעומה, חלק מן העובדים הם אפילו קטינים[31][32]. בשלבי תכנון נמצא פרויקט סכר אינגה הגדול שצפוי לכלול תחנת כוח הגדולה בעולם. גאוגרפיה הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו נמצאת על קו המשווה, במרכזה של יבשת אפריקה. שטחה משתרע על כ-2,345,410 ק״מ רבועים. זוהי המדינה השנייה בגודלה ביבשת (מיד לאחר אלג'יריה) והמדינה ה-11 בגודלה בעולם[33]. קונגו גובלת עם המדינות הבאות:
בירת הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא קינשאסה והיא נמצאת על גדת נהר קונגו. קינשאסה היא העיר הגדולה ביותר במרכז אפריקה. קו המשוההרפובליקה הדמוקרטית של קונגו ממוקמת על קו המשווה וכתוצאה מכך ישנם משקעים רבים במדינה. כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,508.3 מ״מ[34] והיא המדינה בעלת המספר הגבוהה ביותר של סופות ברקים. נאס״א זיהו כי המקום בעל סופות הברקים בעל התדירות הגבוהה ביותר הוא כפר קיפוקה הממוקם בהריה[35]. יער הגשםבמרבית שטחה של הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו, לאורך קו המשווה, משתרע יער הגשם של קונגו הנפרש על שש מדינות. שטחו כ-2,000,000 ק״מ רבועים והוא יער הגשם השני בגודלו בעולם מיד לאחר האמזונס. הר הגעש ניאראגונגובמזרח בפארק הלאומי וירונגה, קרוב לגבול, שוכן הר הגעש הפעיל ניאראגונגו שפסגתו מתמרת ל-3,470 מטרים. זהו הר הגעש הגבוה ביותר והפעיל ביותר מבין ארבעת הרי הגעש ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו. התפרצות קטלנית, שהתרחשה ב-1977, גרמה למותם של יותר מ-600 בני אדם. ההתפרצות הגדולה בשנת 2002, גבתה מחיר גבוה בנפש של יותר מ-100 הרוגים, ויותר מ-100 אלף, שנותרו ללא קורת גג. באותה התפרצות כיסתה הלבה כמעט את כל החלק המזרחי של גומה, בכלל זה חצי ממסלול הנחיתה של נמל התעופה המקומי. התפרצות נוספת אירעה ב-2012 והיא נמשכה לאורך השנים[36]. ב-22 במאי 2021, התפרץ ההר בעוצמה רבה. בדרכה, החריבה הלבה כפרים, וגרמה לאבידות ברכוש ובנפש, 30 אלף נמלטו מבתיהם, 7,000 ברחו לרואנדה, הלבה נעצרה מאות מטרים מהעיר גומה, שגם רעידות אדמה רבות פקדו אותה, יומיים לאחר ההתפרצות[37]. נהר קונגונהר קונגו, אשר על שמו נקראו המדינות הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו והרפובליקה של קונגו, הוא הנהר השני באורכו באפריקה (מיד לאחר הנילוס) והחמישי באורכו בעולם. אורכו של הנהר הוא 4,700 קילומטרים. נהר קונגו משמש נתיב סחר מרכזי במרכז אפריקה, דרכו מתבצע מסחר בתבואה, שמנים, מינרלים ועוד. בנהר חיים מינים מיוחדים של דגים שלא חיים באף מקום אחר, והדגה בו מאפשרת לשבטים מקומיים להתקיים באמצעות דיג בנהר. לאורך קטע מסוים בנהר, הוא משמש כגבול בין הרפובליקה הדמוקרטית של קונגו לרפובליקה של קונגו. מחוזותהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מחולקת לעיר עצמאית, שהיא עיר הבירה קינשאסה ולעוד 25 מחוזות[38]. עד 2015 המדינה הייתה מחולקת לאחד-עשר מחוזות[39][40].
הערים הגדולותבסוגריים שמן הקולוניאלי המקורי של הערים.
צמחייה ועולם החיצמחייההרפובליקה הדמוקרטית של קונגו היא אחת המדינות החשובות ביותר באפריקה בתרומתה לשימור המגוון הביולוגי. הצמחייה בה שופעת ומשתנה בין אזורי האקלים בה. ישנם כ-11,000 מינים שונים של צמחי יערות, כ-1,100 מינים המתקיימים אך ורק בשטחי המדינה וכ-69 מינים המצויים בסכנת הכחדה[41]. אגן קונגו מכוסה ביערות הנקראים יערות המשווה (המהווים חלק מיער הגשם קונגו), העצים ביערות יכולים להתנשא לגובה של בין 40 עד 50 מטרים, ונמצא בו מגוון ענק של צמחייה. בעוד האזור הטרופי מאופיין בשטחי עשבייה ועצים רבים, הצמח הדומיננטי באזור החוף של האוקיינוס האטלנטי ובקרבת הביצות שבאזור הוא עץ המנגרוב. באזור המזרחי יש הרבה ערבות, הרים מיוערים, סבך במבוקים וצמחייה אפרו-אלפית בהרים. בין היתר באזור האגן ישנם עצי מהגוני, עצי הובנה, עצי לימבה, עצי וונגה ועצי אירוקו המשמשים לייצור קורות. ישנם גם צמחים המשמשים לרפואה אלטרנטיבית כמו: צמח הצינכונה (המקור לתרופת הכינין), ראוולפיה (המשמש נגד לחץ דם גבוה) ועוד רבים נוספים. סוגים רבים של ירקות ופטריות ראויות למאכל גדלות באזור האגן ביערות ובביצות. עולם החימגוון בעלי החיים ברפובליקה הדמוקרטית של קונגו עשיר ומגוון, עם מעל ל-400 מינים של יונקים, 1,000 מינים של עופות ויותר מ-400 מינים של דגים[42]. אוקאפי (בעל חיים שחי רק באזור קונגו), שימפנזות מצויות באזור יער הגשם קונגו, גורילות חיות באזור ההרים המזרחי סביב אגם קיוו, שימפנזים ננסיים מצויים באזור גם כן, אך הם נמצאים באזורים נמוכים של יערות הגשם לאורך הגדה הדרומית של נהר קונגו בלבד. פיליים ומינים רבים של קופים וקופי בבון חיים ביערות ובסוואנות, פילי יערות נמצאים ביערות בלבד. היפופוטמיים ותניניים נפוצים מאוד באזור הנהרות והאגמים. ישנם דולפיניים ולווייתנאים שעוברים קרוב לחופי האוקיינוס האטלנטי במהלך תקופת הנדידה שלהם. הנהרות, האגמים והביצות מלאים במגוון מינים של דגים כמו: שפמנונאים, דגי חשמל, צלופחאים, אמנוניים ועוד מינים רבים נוספים. בצפון, סביב יערות בילי, אטורי ואוקפי, ישנם חזירי יערות ואנטילופות. אריות ונמרים חיים בערבות. ברדלס, זאב טלוא, חתול בר, תאו אפריקני, תנים, צבועיים וקרנפיים מפוזרים בשטחי הסוואנות והערבות. ג'ירפות חיות באזור הערבות בצפון-מזרח. ישנם מינים רבים של זוחלים הנפוצים בקונגו כמו: נחשי צפע, נחשי פיתון, נחשי קוברה, לטאות, זיקיתיים, סלמנדרות, צפרדעים וצבים. כמו כן, גם עופות רבים כמו: תוכיים, יוניים, ברווזיים, נשרים, שקנאיים, אווזים, ינשופיים, חסידתיים ועוד. ישנו מספר עצום של מינים וזנים של חרקים, מאות סוגים של פרפרים, יחד הם ממלאים את השמיים כשמתחיל גשם. בנוסף קיימים גם הרבה דבורים, חגבאים, חיפושיות, שפיריות, עקרבאים, נמליים, טרמיטים, יתושים, מרבי רגליים, עכבישאים ועוד. אקליםהרפובליקה הדמוקרטית של קונגו מחולקת לארבעה אזורי אקלים מרכזיים. באזור קו המשווה הטמפרטורות גבוהות, ישנם אחוזי לחות גבוהים, וישנם גשמים לאורך כל ימות השנה. באזור זה ממוצע הטמפרטורות החודשית לעיתים נדירות יורד מ-25 מעלות צלזיוס, באלה עיר הממוקמת באזור זה כמות המשקעים השנתית הממוצעת היא 1,800 מילימטר. מצפון ומדרום לאזור קו המשווה ישנו מזג אוויר טרופי, המאובחן בעונה יבשה וגשומה, העונה היבשה נמשכת בין ארבעה לשבעה חודשים משך העונה תלוי בעיקר למרחק מקו המשווה. לעיתים ישנם גם תקופות חסרות גשם גם במהלך העונה הגשומה. בעיר קננגה השוכנת במרכז המדינה ומדרום לנהר כמות המשקעים בעונה הגשומה יכולה להגיע ל-1,600 מילימטר. באזור החוף המערבי ישנם אקלים אטלנטי, אקלים זה בעיקר מושפע מהגובה הנמוך של האזור וזרם הרוח המגיע מבנגולה. בעיר בננה הממוקמת באזור זה ממוצע הטמפרטורה השנתי לעיתים נדירות יורד מ-28 מעלות צלזיוס, וממוצע המשקעים בה הוא 760 מילימטר. האזור המזרחי המסולע וההררי מאופיין באקלים הררי, אזור זה קר במהלך כל ימות השנה, בעיר בוקאבו ממוצע הטמפרטורה השנתי עומד על כ-15 מעלות צלזיוס, וממוצע המשקעים השנתי הוא כ-1320 מילימטר. דמוגרפיה.jpg) אוכלוסיית המדינה היא 95 מיליון נפש (נכון לשנת 2021). מדובר בצמיחה מהירה (מ־46.7 מיליון בשנת 1997). קונגו מורכבת מלפחות 250 קבוצות אתניות שונות, רובן עמי בנטו. הקבוצות הגדולות ביותר הן: קונגו, לובה ומונגו. בצפון המדינה מתגוררים אנשי האזנדה. היות שיש כ־700 שפות שבטיות, השפה הרשמית היא צרפתית והשפות של הקבוצות הגדולות – קיקונגו, טשילובה, סוואהילי ולינגאלה משמשות כשפות נוספות. כ־80% מהאוכלוסייה הם נוצרים, רובם קתולים. השאר מחזיקים באמונות שבטיות. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg)
