|
ליבריה
 רפובליקת ליבריה (באנגלית: Republic of Liberia) היא מדינה בחוף המערבי של אפריקה. היא גובלת בסיירה לאון, בגינאה ובחוף השנהב. מדינת ליבריה הוקמה בשנת 1847 על ידי עבדים משוחררים מארצות הברית שיושבו בה על ידי סוכנויות אמריקניות. למרות זאת, צאצאיהם מהווים כיום רק 2.5% מהאוכלוסייה (המונה כ-5 מיליון תושבים), ואילו 95% מייתר אוכלוסייתה הם בני שבטים אפריקאיים מקומיים[דרושה הבהרה][דרוש מקור]. בסוף המאה ה-20 סבלה המדינה משתי מלחמות אזרחים: מ-1989 עד 1996 ומ-1999 עד 2003. היסטוריה
כבר ב-1461 הגיעו לחופי המקום הקרוי כיום ליבריה ספינותיהן של מגלי ארצות פורטוגזים אשר קראו למקום "חוף הפלפל" (Costa da Pimenta) בשל שפע גרגירי הפלפל שמצאו בו. ב-1602 הקימו ההולנדים תחנת מסחר, אולם נטשו אותה כעבור כשנה. ב-1663 הקימו הבריטים מספר תחנות מסחר על חופי ליבריה של היום, אולם אין ידיעות נוספות על התיישבות קולוניאלית בחופי ליבריה עד בואם של העבדים המשוחררים. בשנת 1822 רכשה האגודה האמריקנית להתיישבות, אגודה פילנתרופית אמריקנית, שטח במערב אפריקה במטרה להקים בית לאומי לעבדים משוחררים - ומכאן שם המדינה: liberty - חירות באנגלית. נשיא ארצות הברית דאז, ג'יימס מונרו, עמד בראש האגודה, ולכבודו נקראה עיר הבירה מונרוביה. האגודה יישבה בליבריה 20 אלף עבדים לשעבר, אשר הכריזו על עצמאותם ב־26 ביולי 1847 (והיו לתושבי המדינה העצמאית היחידה באפריקה למעט אתיופיה); ביום זה נחגג יום העצמאות של המדינה. העבדים המשוחררים שהתיישבו בליבריה נקראו ליבריאנים אמריקאים ומנו כחמישה אחוזים מהאוכלוסייה. אדווין בארקלי (1882–1955) כיהן כנשיא ליבריה משנת 1930 עד 1944, וסיכל איומים מצד גורמים שונים (בהם חבר הלאומים) על ריבונותה של ליבריה. שני העשורים האחרונים של המאה העשרים, בישרו לליבריה חוסר יציבות בדמות שתי מלחמות אזרחים, הראשונה מ-1989 עד 1996 והשנייה מ-1999 עד 2003. הפיכה צבאית שחולל סמואל דו הביאה קץ לשליטה של קבוצת המיעוט של צאצאי העבדים מאמריקה על האוכלוסייה המקומית. ב-1989 חולל צ'ארלס טיילור הפיכת שלטון נוספת. מלחמת האזרחים בליבריה נמשכה גם לאחר הפיכה זו. ב-1997 נערכו בליבריה בחירות, בהן נבחר טיילור לנשיא המדינה. המתמודדת אלן ג'ונסון-סירליף שהתייצבה מולו נאלצה לצאת לגלות בארצות הברית, לאחר שטיילור האשים אותה בבגידה במדינה. גם לאחר בחירות אלו נמשכו הקרבות במדינה, והחל מאפריל 1999 עד סוף 2000 - קרבות עם גינאה ועם מורדים בצפון ליבריה. ב-2003 הושג הסכם שלום לסיום מלחמת האזרחים בליבריה, וטיילור מצא מקלט בניגריה. ב-2006 הוא נעצר וב-2008 עמד לדין בבית הדין הבינלאומי בהאג באשמת פשעי מלחמה. ב-2012 הורשע טיילור ונידון לחמישים שנות מאסר. אף על פי שנהוג לראות בהסכם השלום ב-2003 את סופם של הקרבות, המהומות והמרידות נמשכו גם לאחר מכן, ובאוקטובר 2004 נהרגו 16 איש במהומות. ב-23 בנובמבר 2005 נערכו בליבריה בחירות דמוקרטיות, בהן ניצחה אלן ג'ונסון-סירליף (נשיאה בפועל מ-16 בינואר 2006). בכך הייתה ג'ונסון-סירליף לאישה הראשונה באפריקה שנבחרה לראשות מדינה. ג'ונסון סירליף זכתה בקדנציה נוספת ב-2011, וב-2017 נבחר כדורגלן העבר ג'ורג' ואה לנשיא. פוליטיקהצורת השלטון בליבריה מבוססת על מודל הרפובליקה האמריקני, עם שלוש רשויות שלטוניות, אך נשיא ליבריה הוא בעל הכוח המשמעותי במדינה. לאחר פירוק המפלגה הרפובליקנית בליבריה ב-1876, מפלגת הוויגים האמיתית הייתה המפלגה החוקית היחידה בליבריה, עד ההפיכה ב-1980. כיום אין לאף מפלגה רוב בפרלמנט. למרות השחיתות השלטונית הרבה, התאפיינה המערכת הפוליטית בליבריה ביציבות מאז הקמתה ב-1847 ועד קיצה של הרפובליקה הראשונה ב-1980. בשנים מאז חוותה ליבריה שלטון צבאי, דיקטטורה, מלחמות אזרחים וניסיונות הפיכה. מאז היבחרה של ג'ונסון-סירליף לנשיאה ב-2005, חוותה המדינה שקט יחסי. יחסי ישראל - ליבריה
בעקבות מלחמת יום הכיפורים ניתקה ליבריה באופן חד-צדדי את יחסיה עם ישראל. כעשור מאוחר יותר התחדשו היחסים ומאוחר יותר נחתמו אמנות שיתוף פעולה בתחומי ביטחון כולל הסכם בנושא תעופה, כלכלה, טכנולוגיה ועוד. כיום יש יחסים דיפלומטיים מלאים, אם כי ליבריה לא נחשבה כאוהדת ישראל. למרות זאת, מנובמבר 2007 הודקו היחסים, וליבריה שוב נעזרת בישראל בענייני ביטחון וכלכלה. יחסי ארצות הברית - ליבריה
לאורך השנים ליבריה נודעה ברמת התלות הגבוהה שלה בארצות הברית. מהקמתה ועד היום הייתה משמעותית. ליבריה נוסדה בשנת 1822 על ידי האגודה האמריקנית לקולוניזציה כמושבה עבור אפרו-אמריקאים חופשיים ועבדים לשעבר. ארצות הברית סיפקה תמיכה כספית ופוליטית להקמת ליבריה והמשיכה לעשות זאת לאורך המאות ה-19 וה-20. במהלך השנים הראשונות לקיומה של ליבריה, ארצות הברית מילאה תפקיד מכריע במתן סיוע ומשאבים לפיתוח המדינה. האגודה האמריקנית לקולוניזציה סייעה לממן את הובלת העבדים המשוחררים לליבריה וסיפקה להם כלים ואספקה כדי להתחיל את חייהם החדשים. ארצות הברית גם העניקה הלוואות פיננסיות לליבריה ותמכה בכלכלתה באמצעות סחר והשקעות. בנוסף, לארצות הברית הייתה השפעה משמעותית על המבנים הפוליטיים והחברתיים של ליבריה. רבים ממנהיגיה הראשונים של ליבריה התחנכו בארצות הברית ואימצו מערכות וערכים פוליטיים אמריקאים. לארצות הברית הייתה גם נוכחות צבאית חזקה בליבריה, במיוחד במהלך מלחמת העולם השנייה כאשר המדינה שימשה כמקום אסטרטגי לצבא האמריקני. בקרב החוקרים מוסכם כי ניתן לטעון שליבריה נועדה במקור לאפשר את נוכחותה של ארצות הברית באפריקה בתקופה הקולוניאלית. המטרה העיקרית של האגודה האמריקנית לקולוניזציה הייתה להקים מושבה באפריקה כדרך לשחרר אפרו-אמריקאים ולקדם את האינטרסים של ארצות הברית באזור על-ידי דריסת רגל במדינה על אף ההסכמים עם שאר המעצמות כי הם לא יתערבו בנעשה בחצי הכדור המערבי וכך תעשה ארצות הברית בחציו המזרחי (כחלק מתוכנית מונרו). קשריה של ליבריה עם ארצות הברית נותרו חזקים לאורך ההיסטוריה שלה, כאשר שתי המדינות חתמו על הסכמים ואמנות מרובות. צבא וביטחוןהכוחות המזוינים של ליבריה (ובראשי תיבות: AFL) הם הכוח הצבאי שנועד לשמור על ריבונות המדינה. במקור הצבא נוסד בשנת 1908 כמיליציה שנקראה משמר הגבול הליברי, ושם זה שונה לשם הנוכחי בשנת 1956. במשך כמעט כל ההיסטוריה שלו, ה-AFL קיבל סיוע חומרי והדרכה ניכרת מארצות הברית. הוא מורכב מזרוע יבשה של חטיבת חי"ר אחת בעלת שני גדודים ומספר יחידות תומכות כגון: פיקוד הדרכה, פלוגת הנדסה, יחידת קשר, ועוד.כמו כן, זרוע ימית של משמר החופים. בנוסף בעבר היה כולל כנף אווירית שלמעשה פורקה עקב מלחמת האזרחים והוכרז רשמית רק לאחריה, עם זאת יש דיון להחזירה כיחידה בתוך זרוע היבשה. כלכלהליבריה, שסבלה הרס רב במלחמת האזרחים הממושכת, מדורגת, נכון ל-2020, כמדינה הענייה בעולם. רוב תושביה עוסקים בחקלאות או עיבוד תוצרת חקלאית, בעיקר אורז, קנה סוכר, קפה, קקאו, מניהוט (קסאווה), בננות, כריתת עצים ועיבודם, הפקת גומי ועיבודו, גידול עצי דקל והפקת שמן דקלים, גידול צאן ועיבוד תוצרתו. פרט לחקלאות, עוסקים בהפקת ברזל, מעט יהלומים וזהב. מקור הכנסה נוסף הוא גביית דמי רישום בגין מתן זכות לאוניות להניף את הדגל הליברי כדגל נוחות. מטעי הגומי ניטעו על ידי חברת פיירסטון לצמיגים וגומי מארצות הברית מיד אחרי מלחמת העולם הראשונה, כדי ליצור מקור אספקה נוסף לגומי שחסרונו הורגש בזמן המלחמה. במשך שנים רבות היו מטעים אלו מקור תעסוקה והכנסה למדינה אם כי נשמעו טענות על כך שהעובדים מועסקים בהם בתנאי עבדות ועל השפעתה המוגזמת של החברה בפוליטיקה הפנימית הליברית. מאז, מחירי הגומי ירדו ושכר העבודה עלה והגומי כבר אינו רווחי כבעבר. גאוגרפיהליבריה שוכנת בקואורדינטות 6 30°N, 9 30°W על חוף האוקיינוס האטלנטי במערב אפריקה, גובלת בסיירה לאון, גינאה וחוף השנהב. זו מדינה השוכנת באזור תת-הסהרה, צורתה מלבנית, לאורך קו החוף שאורכו כ-580 קילומטר, משתרע מישור רחב המכיל ביצות וממנו מתרוממות גבעות ובעקבותיהן הרים מיוערים. מההרים זורמים מספר נהרות הנשפכים לאוקיינוס. דמוגרפיהמוצאות אתנייםקרוב ל-95% מהאוכלוסייה הם בני שבטים מקומיים. כ-2.5% מהאוכלוסייה הם צאצאי עבדים משוחררים שהיגרו מארצות הברית ואמריקה - בחזרה לאפריקה, ולליבריה בפרט. עוד כ-2.5% הם קונגולזים שהגיעו כעבדים, ופחות מ-1% זרים. דתותנכון ל-2018, כ-86.2% מהליברים הם נוצרים, כ-11.7% הם מוסלמים והשאר בני דתות אחרות.[2] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
