|
יום ירושלים
.jpg) יום ירושלים הוא יום חג לאומי הנחגג בישראל בכ"ח באייר לציון איחוד העיר ירושלים תחת ריבונות ישראלית בכ"ח באייר ה'תשכ"ז, לאחר הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים. היום נקבע על ידי הכנסת ב"חוק יום ירושלים". בנוסף לשמו הרשמי, יש המכנים אותו יום שחרור ירושלים, יום חרות ירושלים או יום איחוד ירושלים, מתוך תפיסה הרואה בכינון הריבונות הישראלית בעיר העתיקה ובמזרח ירושלים שחרור מעול כיבוש זר. השקפה זו קיבלה רוח גבית בחוק יסוד: ירושלים בירת ישראל. ביום ירושלים נערכים טקסים חגיגיים בירושלים ומחוצה לה. האירוע הבולט ביותר הוא מצעד "ריקוד דגלים" המתקיים ברחובות ירושלים, סביב חומות העיר העתיקה ובתוכה, ומסתיים ברחבת הכותל המערבי בעצרת תפילה חגיגית. במקביל נערכים טקסי זיכרון ממלכתיים לחללים שנלחמו בירושלים במלחמת ששת הימים. באותו יום מצוין גם יום הזיכרון ליהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל, בשל מסירות הנפש שהפגינו בכיסופיהם לציון. תהליך מיסוד החג בראש חודש סיון ה'תשכ"ז, יומיים לאחר סיום הקרב על ירושלים במלחמת ששת הימים, החליטה מועצת הרבנות הראשית לקיים בשבת הסמוכה תפילת הודיה חגיגית, ולדון בקרוב ב”קביעת יום חג לדורות”. בי"א בכסלו ה'תשכ"ח (13 בדצמבר 1967), בכינוס רבני הפועל המזרחי, קראו הרבנים לרבנות הראשית לקבוע את כ"ח באייר כחג הודיה על שחרור ירושלים[1]. בח' בטבת החליטה המועצה: ”לקבוע את יום כ"ח אייר כיום הודיה להקב"ה על הנסים שקרו, ושבאותו היום גם שוחררה ירושלים”[2][3]. בתחילת מרץ 1968 כינסה הרבנות הראשית כנס רבנים כדי לדון בצורה של יום ההודיה ובתפילה הראויה בו. הרב שלמה יוסף זוין הציע לומר הלל בלי ברכה; הרב טכורש והרב שאול ישראלי הציעו לומר הלל בברכה. בכינוס דנו הרבנים גם בתאריך החגיגות. כמה רבנים ציינו ששני ימי חג בחודש אייר הם עומס גדול מדי, והרב משה לוין הציע להעביר את יום העצמאות לכ"ח באייר[4]. ב-12 במאי 1968 קבעה הממשלה את כ"ח באייר כיום חגה של ירושלים[5]. באותה שנה ביקשו צעירי המפד"ל לערוך לכבוד יום ירושלים הראשון עצרת גדולה ברחבת הכותל המערבי, אך נתקלו בהתנגדות של הממשלה[3]. בסופו של דבר העצרת התקיימה בסמוך לעיר העתיקה, בהשתתפות הרב הראשי לישראל, איסר יהודה אונטרמן, ומשתתפים רבים. השם "יום ירושלים" שאול ממזמור תהילים קל"ז ("על נהרות בבל"), שם הוא מופיע בהקשר הפוך, ככינוי ליום שבו חרבה העיר: ”זְכֹר ה' לִבְנֵי אֱדוֹם אֵת יוֹם יְרוּשָׁלִִָם, הָאֹמְרִים: עָרוּ, עָרוּ עַד הַיְסוֹד בָּהּ” (תהילים, קל"ז, ז'). חוק יום ירושליםבשנת 1998 העניקה הכנסת למועד זה מעמד בחקיקה, באמצעות חוק יום ירושלים, ה`תשנ"ח-1998[6], שנחקק על פי הצעת החוק של חבר הכנסת חנן פורת (מפד"ל). בדברי ההסבר להצעה נאמר:
רעיון דומה של קביעת היום בחוק העלה כבר בשנת 1979 עו"ד שמואל להיס, מנכ"ל הסוכנות היהודית, בפני ההנהלה הציונית[7]. אירועי החג בעבר, יום או יומיים לפני החג התקיימה מדי שנה צעדה גדולה תחת הכותרת "ההתיישבות מצדיעה לירושלים" ובה השתתפו אלפי צועדים, רובם אנשי ההתיישבות העובדת והחינוך ההתיישבותי[8].  ביום ירושלים מתקיימת מדי שנה עצרת הודיה גדולה בישיבת מרכז הרב, בהשתתפות רבנים רבים מחוגי הציבור הדתי לאומי ואישי ציבור. פעמים רבות מגיעים הרבנים הראשיים לישראל, נשיא המדינה, ראש הממשלה, שרים, ראש עיריית ירושלים, חברי כנסת והרמטכ"ל לעצרת זו. בעבר התקיימה עצרת זו בליל יום ירושלים ולאחר חצות הלילה התקיימה צעדה מהישיבה אל הכותל המערבי. כיום, העצרת מתקיימת ביום ירושלים אחר הצהריים, העצרת מתחילה סמוך לשקיעה ונמשכת אל תוך הלילה. בשנים בהם יום ירושלים חל ביום שישי, העצרת מתקיימת בליל יום ירושלים, כבעבר. החל משנת 2011 מתקיימת תפילת שחרית בכותל המערבי בהשתתפות אלפים רבים מבחורי הישיבות הגבוהות, ישיבות ההסדר, ישיבות קטנות וישיבות תיכוניות מהציונות הדתית. את התפילה יזם וארגן הרב אלישע אבינר. בדרך כלל משתתפים גם רבים מרבני הציונות הדתית והרבנים הראשיים לישראל[9]. .jpg) האירוע המרכזי של היום הוא ריקוד דגלים, שמתקיים בשעות אחר הצהריים. במהלך אירוע זה, מגיעים לירושלים עשרות אלפי אנשים, רובם בני נוער מן הציונות הדתית. החוגגים מקיימים תהלוכה גדולה מלווה בשירים, ריקודים ודגלים. התהלוכה יוצאת ממרכז העיר (גן סאקר וגן העצמאות), נכנסת אל העיר העתיקה משעריה ומסתיימת בכותל המערבי לתפילה המונית. אירועי היום כוללים טקס ממלכתי בגבעת התחמושת, שהייתה מאתרי הלחימה הקשים בקרבות בירושלים. עיריית ירושלים עורכת ביום זה את טקס חלוקת אותות יקיר ירושלים. עוד מתקיימים בבירה סיורים, הופעות ותערוכות[10]. האגודה החרדית "קדושת ציון" מקיימת ביום זה או בסמוך לו את הוועידה השנתית שלה, שבו היא עוסקת בחזונה ובתכנון פעילותה. באירוע משתתפים מאות חרדים, בהם רבנים ואישי ציבור. מנהגים דתייםבבתי הכנסת הדתיים לאומיים נחגג היום באמירת הלל. בקרב היהדות החרדית היו דעות שונות בעניין[11]. כיום היום אינו מצוין ברוב הקהילות החרדיות[12]. בישיבות מועצת הרבנות הראשית מי"ז באדר תשכ"ח (17 במרץ 1968) הוחלט לקבל את הצעתו של הרב איסר יהודה אונטרמן שבה נאמר:
כאשר חל כ"ח באייר ביום שישי, מוקדמים הטקסים ליום חמישי, כ"ז באייר, כדי להימנע מחילול שבת, אבל החלק הדתי של היום (אמירת ההלל ומזמורי התודה) ממשיך להיערך ביום שישי, כ"ח באייר[14]. כמו כן, לפי החלטת הרבנות הראשית משנת 2012 (ה'תשע"ב), כאשר כ"ח באייר חל ביום ראשון נדחים האירועים ממוצאי שבת למחרת היום[15][16]. נכתבו גרסאות מיוחדות לתפילת על הנסים עבור יום זה[17], אך אף אחת מהן לא התקבלה בציבור הרחב. תמיכה והתנגדות פוליטית ביום ירושלים ה'תשנ"ב (1992) נחתמה אמנת ירושלים, הצהרת אמונים של מדינת ישראל לעיר, במשכן הנשיא. ביום ירושלים ה'תשנ"ה (1995) בטקס בגבעת התחמושת, ראש הממשלה יצחק רבין, הרמטכ"ל במלחמת ששת הימים, הביע אמונים לירושלים מאוחדת, בהצהרה שבאה כתגובה לטענות הימין על כך שתוכנית אוסלו תביא לחלוקת ירושלים ושסלילת כביש 1 בחלקו הטבעתי לאורך קו התפר ובין מזרח העיר למערבה, היא למעשה הצהרת כוונות של הממשלה לקבוע שם את הגבול. חלק מהשמאל ומהציבור הערבי במדינת ישראל רואים ביום ירושלים יום המציין את כיבושם של יהודה והשומרון וחבל עזה, על הכוחנות הכרוכה בכך לדעתם[18]. בשנת 2014 הגישה סיעת מרצ הצעת חוק לביטול חוק יום ירושלים[19]. כמו כן ישנה התנגדות לריקוד הדגלים עקב גילויי אלימות וגזענות במצעד, וקיימת מחלוקת על עצם קיומו ועל נתיב מסלולו. ביום ירושלים ה'תשפ"א (10 במאי 2021) במהלך ריקוד הדגלים, שיגר ארגון הטרור חמאס כעשר רקטות לאזור ירושלים מרצועת עזה. הדבר הוביל לפתיחת מבצע שומר החומות, וכן לדחיית חגיגות צעדת הדגלים בעיר העתיקה ליום ה-15 ביוני 2021-ה' בתמוז ה'תשפ"א יום השלישי בשבוע, שאכן נחגג בשנית בתהלוכה גדולה[20]. הציבור העיקרי החוגג את יום ירושלים הוא בני הציונות הדתית. רבים מהם אומרים הלל ביום זה, בדומה ליום העצמאות[21]. מחוות ומתנות לכבוד יום ירושליםלכבוד יום ירושלים ה-50 (ה'תשע"ז, 2017) הכיר הפרלמנט הצ'כי בירושלים כבירתה של מדינת ישראל[22][23][24]. לקראת יום ירושלים ה-51 (ה'תשע"ח, 2018) נשיא פרגוואי הוראסיו קארטס הודיע שבכוונתו להעביר את שגרירות פרגוואי לירושלים עד סוף כהונת ממשלתו. הנשיא ופמלייתו הגיעו לישראל לטקס חנוכת השגרירות בירושלים ואז התקיים הטקס הרשמי לקביעת השגרירות בעיר[25]. ב-25 במאי 2018 כ"ח באייר ה'תשע"ח אישרה כנסת ישראל, ביוזמת שר התיירות יריב לוין את פרויקט הרכבל בירושלים, שמתעתד להיות הרכבל לכותל ועתיד לעבור בחלקיה התיירותים של ירושלים[26][27]. לקראת יום ירושלים ה-56 (ה'תשפ"ג, 2023) ב-31 במאי 2023 הוחלט בפרלמנט הקנדי של קנדה לרגל חגיגות יום השנה ה-56 לאיחודה מחדש של ירושלים, שארגון בעלות הברית של ישראל בפרלמנט הקנדי (CPIAC) יארח את אירוע יום ירושלים לראשונה בתולדות קנדה באמריקה. חברי הפרלמנט, המגיעים ממגוון מפלגות פוליטיות, צורפו למנהיגים יהודים ונוצרים בפרלמנט וציינו ביום ירושלים את אירוע מיוחד זה, בהשתתפות השר עמיחי שיקלי שהצטרף לשדולת בעלות הברית של ישראל בפרלמנט הקנדי לרגל החגיגה בהכרתם והכרזתם; כי ״ירושלים היא בירת ישראל, מזה 3000 שנה״[28]. תכנים נוספים ביום ירושליםחג ששת הימיםיש הטוענים שחובה לחגוג, לספר את סיפורי הניצחונות ולהודות לה' בכל ששת ימי המלחמה[29]. חגי בן ארצי, מהוגי הרעיון, ייחד את ספרו "מגילת מלחמת ששת הימים" לקריאה בששת ימי החג. הוא מחלק את סיפור המלחמה, כך שבכל יום מימי החג קוראים על קרבות באזור אחר (האזור שכיבושו הושלם באותו היום):
יום שעלביםבזמן מלחמת ששת הימים נכנס היישוב שעלבים המשתייך למועצה אזורית גזר לכוננות עליונה בשל סמיכותו לגבול עם ירדן. עם פרוץ המלחמה החלו הירדנים להפגיז את הקיבוץ באש תותחים. מגיני הקיבוץ השיבו באש מקלעים ומרגמות לעבר הירדנים במשך מספר שעות. בהמשך, לטרון נכבשה בזמן קצר על ידי כוחות צה"ל, והאיום הירדני הוסר. בתום המלחמה מסר דובר צה"ל כי במפקדת החטיבה ההאשמית הירדנית ליד רמאללה נמצאו תוכניות מבצעיות לפשיטות על יישובים ישראליים ובהם שעלבים. באחת הפקודות, מאפריל 1967, נכתב: ”מטרת מפקדת החזית המערבית לבצע התקפה על היישוב שעלבים במגמה להרוס, להרוג כל מי שישנו בו ולחסל את היחידה הנמצאת בו”[31]. בעקבות פרסום הידיעה, הייתה תחושה של נס גדול בקיבוץ ובישיבה הסמוכה לו. אנשי היישוב נוהגים לציין את יום ירושלים, כ"ח באייר, גם כ"יום שעלבים", בו מודים לאלוהי ישראל כל שנה על נס ההצלה[32]. יום הזיכרון לנספים בעליית יהודי אתיופיה
עדת ביתא ישראל מעולי אתיופיה נוהגים לקיים ביום ירושלים טקס לזכרם של יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לארץ ישראל וזאת בשל הסיסמה שלוותה את עלייתם ל"ירושלים". בשנת 2004 החליטה ממשלת ישראל להפוך טקס זה לטקס ממלכתי[33] המתקיים באתר ההנצחה לזכר יהודי אתיופיה שנספו בדרכם לישראל בהר הרצל. מאז הפיכת הטקס לממלכתי, שותפו אף יהודי הפלשמורה, שעלו אחרי מבצע שלמה והתגיירו, אף על פי שכקבוצה אינם משתתפים בחג הסיגד הנחוג בערב ראש חודש כסלו בטיילת ארמון הנציב מול הר הבית[34]. לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
