|
מבצע צוק איתן
 מבצע צוק איתן - וידאומבצע צוק איתן היה מבצע צבאי רחב-היקף שהוביל צה"ל ברצועת עזה בין 8 ביולי (י' בתמוז) ל-26 באוגוסט 2014 (ל' באב ה'תשע"ד), במשך 50 ימי לחימה בין ישראל לבין חמאס וארגוני טרור נוספים. המבצע הוכרז בעקבות ירי רב של ארטילריה רקטית מרצועת עזה לעבר דרום ישראל, שהחל כתגובה ל"מבצע שובו אחים" ביהודה ושומרון ומעצרם של כ-400 פעילי טרור, בעיקר מארגון חמאס, לאחר חטיפת שלושת הנערים הישראלים ורציחתם ב-12 ביוני אותה שנה. המבצע החל בשלב של הפצצות כבדות של חיל האוויר הישראלי, חיל השריון וחיל התותחנים על רצועת עזה, כשבמקביל ישראל ספגה ירי רקטי מרצועת עזה והתמודדה עם חדירה של מחבלים חמושים לשטחה שהגיעו מרצועת עזה דרך הים או דרך מנהרות. בשלב השני, שהחל ב-17 ביולי, נכנסו כוחות קרקעיים של צה"ל לרצועה, תחילה לבית חאנון, במטרה להרוס מנהרות טרור שחדרו לשטח ישראל, וכעבור שלושה ימים החל קרב שג'אעייה. במהלך הלחימה כוחות חיל ההנדסה הקרבית איתרו וניטרלו כ-30 מנהרות טרור שהיוו איום על יישובי עוטף עזה. כוחות הקרקע הישראליים יצאו מהרצועה עד 5 באוגוסט, ובמשך 21 יום נוספים נמשכה הלחימה בתקיפות ארטילריה הדדיות ותקיפות אוויריות ישראליות. במהלך המבצע נעשו 12 ניסיונות תיווך לשם השגת הפסקת אש, כשרובם התקבלו על ידי ישראל ונדחו על ידי חמאס. המבצע הסתיים ב-26 באוגוסט לאחר 50 ימי לחימה, עם קביעת הפסקת האש. עם תחילת המבצע נפרסו סוללות כיפת ברזל ברחבי ישראל כדי להגן גם על יישובים במרכז הארץ. במהלך המבצע נורו 4,594 רקטות ארטילריות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל, מתוכן 735 יורטו על ידי כיפת ברזל, 64 מהן נפלו בשטחי מגורים, 3,607 נפלו בשטחים פתוחים בישראל ו-188 נפלו בתוך שטחי הרצועה. ישראל תקפה 6,231 מטרות בשטחי רצועת עזה; 10,590 מבנים נפגעו בתקיפות, 4,024 מבנים נהרסו כליל ו-32 מנהרות הושמדו.[10] בצד הישראלי נהרגו 68 חיילים, 5 אזרחים ואזרח זר אחד,[4][6] ונפצעו 1,433 חיילים ו-837 אזרחים. בצד הפלסטיני נהרגו בין 936 ל-1,408 פעילי טרור,[5] ובין 761 ל-1,473 אזרחים,[9][11] מעל ל-11,000 פלסטינים נפצעו,[5][12] ומעל ל-200 פעילי טרור נעצרו בידי ישראל. בנוסף, עשרות פלסטינים ברצועת עזה הוצאו להורג בידי חמאס בטענה ששיתפו פעולה עם ישראל.[13] במהלך הלחימה בין 300 אלף לחצי מיליון מתושבי הרצועה עזבו את בתיהם.[14] ב-2019 אמר בני גנץ, הרמטכ"ל שפיקד על צה"ל במהלך צוק איתן, שבמבצע נהרגו 1,364 מחבלים פלסטינים.[15] המבצע נחשב למבצע הצבאי הנרחב ביותר של צה"ל בעזה עד למלחמת חרבות ברזל מבחינת משך הלחימה, מספר ההרוגים והפצועים בצד הישראלי ובצד הפלסטיני, עלותו הכספית לשני הצדדים הלוחמים ובהיותו המבצע הצבאי הראשון בהיסטוריה של מדינת ישראל שהוענק לאחריו אות מערכה למרות אי-הכרזתו כמלחמה. שםהשם הישראלי של המבצע, "צוק איתן", נבחר על ידי יוסי כהן, ראש זירת דרום בחטיבת המבצעים של צה"ל, על פי הנחיית הרמטכ"ל בני גנץ.[16] השם שנבחר עבור התקשורת באנגלית הוא Operation Protective Edge. השם שניתן למבצע על ידי חמאס הוא "אל-עסף אל-מאכול" (العصف المأكول) - "הקש האכול", ביטוי שחותם את סורת הפיל בקוראן וקושר את המבצע לכישלון צבאות גדולים בעבר.[17] גם הג'יהאד האסלאמי נתן למבצע שם הלקוח מסורה בקוראן – "המבנה המלוכד" (البنيان المرصوص). בתקשורת הישראלית והעולמית כונה המבצע בשמות נוספים, בהם, בין היתר: "עימות ישראל–עזה", "מלחמת עזה", "המלחמה בדרום", "מלחמת צוק איתן" ו"מלחמת חמישים הימים". רקערקע צבאילאחר עמוד ענן
 בסיום מבצע עמוד ענן, שנערך בנובמבר 2012, הושגו הבנות בין ישראל לחמאס, שהובילו לרגיעה יחסית ברצועת עזה וביישובים הישראליים הסובבים אותה. בשנה שלאחר תום המבצע פחת ירי הרקטות מרצועת עזה, אך לא פסק לגמרי, והחל מתחילת 2014 הוא אף התגבר. חמאס ניצל את תקופת הרגיעה להצטיידות ברקטות רבות, חלקן בעלות טווח ארוך יותר מהרקטות שנורו במהלך מבצע עמוד ענן, ולחפירת מנהרות לחימה לעבר ישראל ובתוך רצועת עזה. פעילי חמאס נשלחו להשתלמויות צבאיות במדינות שונות.[18] בחלקה הראשון של תקופה זו שלטה במצרים תנועת האחים המוסלמים בראשותו של מוחמד מורסי, תנועה הקרובה ברוחה לתנועת חמאס, שגם סייעה להעברת אמצעי לחימה רבים וחומרי גלם שונים שיכולים לשמש למטרות צבאיות, כדוגמת כמות גדולה של מלט לדיפון מנהרות, שישראל מנעה את העברתם משטחה. אמצעי הלחימה וחומרי הגלם הובלו באופן כמעט גלוי דרך מנהרות הברחה רבות שחיברו בין החלק הפלסטיני והחלק המצרי של רפיח.[19] מימון וסיוע לוגיסטי להתעצמות הצבאית ברצועה התקבל מקטר.[20] להלן גרף רב-חודשי של שיגורי רקטות ופצצות מרגמה מרצועת עזה לעבר ישראל, מאז תום מבצע עמוד ענן ועד יוני 2014:[21] להצגת מספר השיגורים החודשי עימדו עם סמן העכבר על העמודה המבוקשת 10
20
30
40
50
60
70
12.12'
1.13'
2.13'
3.13'
4.13'
5.13'
6.13'
7.13'
8.13'
9.13'
10.13'
11.13'
12.13'
1.14'
2.14'
3.14'
4.14'
5.14'
6.14'
התרעות מודיעיניות על כוונות חמאס לבצע פלישה נרחבתבמרץ 2014, 4 חודשים לפני מבצע צוק איתן הועברו לראש הממשלה בנימין נתניהו הזהרות על תוכניות חמאס לביצוע חדירה מאסיבית של כוחות נוח'בה לתוך שטח ישראל, לצורך מתקפה כוללת, התקפה על יישובים ובסיסים וחטיפת ישראלים לעזה, מתוך ציפייה למלחמה בקיץ 2014. נתניהו לא פתח במתקפת מנע ולא הציג בפני חברי הקבינט המדיני-ביטחוני את המידע שקיבל. בשנת 2017, בדיון בפני הוועדה לענייני ביקורת המדינה, תיאר נתניהו את תוכניות חמאס לפלישה נרחבת. תוכניות אלה בוצעו במתקפת הפתע ב-7 באוקטובר 2023 – ירי אלפי טילים, חדירת רחפנים, פלישה מאסיבית ליישובי העוטף וחטיפת ישראלים לעזה.[22] חטיפת הנערים ומבצע שובו אחים
ב-12 ביוני, עם חטיפת שלושת הנערים ביהודה ושומרון, החל מבצע שובו אחים, שבו עצר צה"ל מאות אנשי חמאס ובהם עשרות משוחררי עסקת שליט וחברים במועצה המחוקקת הפלסטינית. בהתנגשויות עם צה"ל נהרגו 10 פלסטינים. בתגובה החלו פעילי טרור לשגר רקטות מרצועת עזה לעבר מדינת ישראל בקצב הולך וגובר. בשבוע השני למבצע "שובו אחים" נורו רקטות מדי יום, וחלקן יורטו על ידי כיפת ברזל. ישראל הגיבה נקודתית בתקיפות של חיל האוויר נגד מטרות טרור, בעיקר אתרי ייצור ואחסנה של אמצעי לחימה ומשגרים מוטמנים. סיכול ממוקד, תקיפת מנהרה והתגברות ירי הרקטותבשבועיים שבין 13 ביוני ל-29 ביוני נורו לעבר מדינת ישראל למעלה מ-30 רקטות. עד ל-7 ביולי התנהלה מערכה שבבסיסה תבנית פעולה של תקיפות צה"ל וירי רקטי שבוצעו כתגובה של צד אחד נגד השני במעגל החוזר על עצמו. במהלך עשרת הימים שבין 27 ביוני עד לפתיחת המבצע ב-8 ביולי הרג צה"ל לפחות שלושה מחבלים באמצעות סיכול ממוקד[23] ותקף מטרות טרור ברצועה, כאשר במקביל נורו רקטות לעבר ישראל בקצב הולך וגובר.[24] ב-2 ביולי נחטף ונרצח מוחמד אבו ח'דיר, נער ערבי בן 16, משועפאט שבמזרח ירושלים. הרצח גרר מהומות אלימות במזרח ירושלים והירי לעבר דרום ישראל החמיר. ב-3 ביולי נורו לעבר ישראל 55 רקטות ופצצות מרגמה, היום עם מספר הנפילות הגבוה ביותר בהסלמה שקדם למבצע. ב-8 ביולי נפתח מבצע צוק איתן. רקע מדיניהמשבר הכלכלי בחמאסבמהלך 2012 הפסיקה איראן לספק לחמאס מימון ונשק בגלל תמיכת חמאס במורדים הסונים במלחמת האזרחים בסוריה. ב-3 ביולי 2013 הדיח שר ההגנה המצרי עבד אל-פתאח א-סיסי את נשיא מצרים, מוחמד מורסי, ותפס את השלטון. א-סיסי הודיע על קיום בחירות חדשות לנשיאות מצרים, בהם התמודד וניצח, וב-8 ביוני 2014 הושבע כנשיא מצרים. מצרים שבהנהגתו יצאה למאבק בגורמי טרור אסלאמיים בסיני שנתמכו על ידי ארגוני טרור ברצועת עזה בהם חמאס. כחלק מגישתו השלילית של סיסי כלפי האחים המוסלמים, התחילה חלק מהתקשורת המצרית להאשים את חמאס באירועים שהובילו לפרוץ מבצע צוק איתן.[25] הצבא המצרי פתח במבצע להחרבת מנהרות-ההברחה בין מצרים לבין עזה ותוך כשנה החריב קרוב ל-1,800 מנהרות. החרבת המנהרות גרמה נזק תקציבי קשה לחמאס, שכן עד כדי 40% מתקציבו הופק מהמכסים שגבה על העברת סחורות ואנשים דרך המנהרות (רוב התעבורה במנהרות, מוערך שיותר מ-90%, הייתה אזרחית-מסחרית).[דרוש מקור] בנוסף ממשלת הרשות הפלסטינית בהוראת נשיא הרשות הפלסטינית מוחמד עבאס קיצצה את העברת הכספים ותשלום המשכורות למנגנון האזרחי של הרשות הפלסטינית שהמשיך לתקיים ברצועת עזה לאחר שהחמאס השתלט על הרצועה ב-2007. ממשלת קטר הסכימה להעביר לחמאס כסף לתשלום משכורות במקום הרשות, אך נתקלה בסירוב של בנקים בין-לאומיים לבצע העברת כספים לחמאס בשל הגדרתו במדינות המערב כארגון טרור ומצרים סירבה לאפשר העברת הכסף במזומן דרך שטחה.[26] סך פעולות אלו פגעו קשות בהכנסות חמאס וביכולתו לשלם משכורות לחייליו והובילו את חמאס למצב של חדלות פרעון עקב אי-תשלום משכורות לאנשיו בחודשים מאי–יוני 2014. בעקבות הלחץ הכלכלי, ב-2 ביוני 2014 הצטרף חמאס לממשלת אחדות עם האש"ף, בהנחה שממשלת האיחוד תשלם גם את המשכורות ברצועה. אך הרשות הסכימה לממן רק את פקידי הרשות הפלסטינית בעזה, והתנגדה למימון משכורותיהם של כ-40,000 אנשי חמאס נוספים, שרובם השתייכו לזרוע הצבאית של הארגון. בעקבות אי-תשלום המשכורות, פרצו עימותים אלימים ברצועת עזה.[27] אנשי חמאס מנעו מהבנקים המקומיים למסור כסף לפקידי הרשות שקיבלו משכורות דרכם – כולל בהתקפות ירי על סניפי בנקים ופגיעה בכספומטים. להחרפת המצב תרמה העובדה שחודש יולי 2014 חל במקביל לחודש הרמדאן, בו באופן מסורתי הוצאות משק הבית הפלסטיני עולות על הממוצע. על פי הערכות שונות, מצב זה היה אחת הסיבות שהובילו את חמאס להסלים את התקפותיו נגד ישראל, כשהוא דורש, כתנאי להפסקת-אש, העברת המשכורות לאנשיו במסגרת הסכם רגיעה.[27][28] לאורך המבצע נעשו מספר ניסיונות להפסקת אש, אך חמאס דחה את כולן בטענה שהסדר המשכורות הוא תנאי מקדים לכל הסכם עתידי.[29] רצח שלושה הנערים הישראלים בגוש עציון והסלמת הלחימה סביב עזהחטיפתם ורציחתם של שלושה נערים ישראלים בגוש עציון הצית את התהליך שהביא להסלמת הלחימה לכדי "מלחמה" מוגבלת, דבר שהוביל למבצע קודם שנקרא "שובו אחים", לוחמי צה"ל ביחידות השונות וכוחות מיוחדים פעלו לאיתורם, איתרו ועצרו מחבלים ואמל"ח רב בעקבות חיפושם ואיתורם במבצע. בדיעבד נראה שחטיפת הנערים נעשתה כיוזמה פרטית של חוליה של חמאס, מבלי להוועץ עם הנהגת הארגון, שהופתעה ממנו ומעוצמת התגובה הישראלית ביהודה ובשומרון, מבצע 'שובו אחים'. ככל שנמשך מבצע 'שובו אחים' הלך והסלים ירי הרקטות ופצצות המרגמה מעזה לתוך ישראל כפעולת הזדהות עם הפלסטינים ביהודה ובשומרון. אולם, נראה שאת הירי התחילו דווקא הארגונים הלא-חמאסיים וחמאס הצטרף רק בהמשך. ישראל הגיבה לירי הגובר של רקטות ופצצות מרגמה בתקיפות אוויר ממוקדות לפגוע ביורים.[דרוש מקור] ב-5 ביולי הפציצו מטוסים ישראלים תואי של מנהרה חוצת-גבול בקרבת קיבוץ כרם שלום. באותו יום החליטה הנהגת חמאס להסלים את הלחימה ולהרחיב את טווח הירי ומספר הרקטות ופצצות המרגמה שנורו ב-7 ביולי היה פי כמה (כ-135) מהמספר הממוצע שנורה במהלך שבעת הימים הקודמים (מכ-15 עד כ-40 בכל יום) וטווח הרקטות הגיע עד לרחובות. בתגובה להסלמה זו החליטה ממשלת ישראל לפתוח במבצע 'צוק איתן'. יש שהעריכו שלמורשת חודש הרמאדן, שבו נחלו המוסלמים מספר ניצחונות משמעותיים על אויביהם והפך לסמל של ניצחון אסלאמי בברכת האל, יש קשר להחלטה של חמאס להסלים את האירועים במהלך חודש זה.[30] הפעילות המבצעית
.jpg)  .jpg) השלב הראשון (8 עד 17 ביולי)השלב הראשון במבצע (בין 8 ביולי ל-17 ביולי) התאפיין בעיקר בתקיפות והפצצות מן האוויר שבוצעו על ידי חיל האוויר הישראלי וכן מעט תקיפות מהים שביצעו לוחמי פלגה 916, שייטת 13 ושייטת ספינות הטילים וירי ארטילריה מהיבשה שביצע חיל התותחנים. התקפות צה"ל כוונו אל עבר תשתיות טרור, משגרים מוטמנים, מפקדות, מחסני אמל"ח, מנהרות תת-קרקעיות וכן בתי בכירי החמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני. במקביל, נורו מרצועת עזה מדי יום למעלה מ-120 רקטות אל עבר עוטף עזה, יישובי הדרום, השפלה וגוש דן ולעיתים אף רחוק יותר לאזורים כמו השרון, חיפה, דימונה וירושלים. הרקטות שהיו בשימוש כללו את M-75, פג'ר 5, R-160 ו-M-302. בנוסף, פעמים אחדות, נורו לצפון ישראל רקטות מלבנון, אך לא גרמו לנפגעים.[31][32] תשע סוללות כיפת ברזל נפרשו ברחבי הארץ ואנשי מערך ההגנה האווירית שהפעילו אותם הצליחו ליירט באמצעותם למעלה מ-90% מהרקטות שנורו. מספר כלי טיס בלתי מאוישים יורטו על ידי מערך ההגנה האווירית באמצעות טיל MIM-104D פטריוט.[33][34] במהלך תקופה זו, אישר הקבינט המדיני-ביטחוני פעמים אחדות את גיוסם בצווי חירום של חיילי מילואים, שמספרם הכולל הגיע בסופו של דבר לכ-82,000.[35] ב-15 ביולי גובשה היוזמה המצרית הראשונה להפסקת אש. ישראל נענתה להצעה, אך ירי הרקטות מרצועת עזה לא הופסק, ובתגובה חזרה גם ישראל לתקוף את הרצועה.[36] למחרת פורסמו תנאי חמאס להפסקת אש ל-10 שנים, ובהם פתיחת מעברי הגבול, הקמת שדה תעופה ונמל ים בפיקוח האו"ם, הרחבת רצועת הדיג, ושחרור אסירי חמאס שנעצרו במבצע שובו אחים.[37][38] במהלך ימי הלחימה הראשונים, נעשו מספר ניסיונות מצד מחבלים פלסטינים לחדור לתוך שטח ישראל, הבולט שבהם הוא החדירה לחוף זיקים ב-8 ביולי שסוכלה על ידי כוחות צה"ל.[39][40][41] השלב השני – מתקפה קרקעית (17 ביולי – 4 באוגוסט)הפעילות המבצעית בשלב השני (בין 17 ביולי בערב ל-4 באוגוסט: 18 ימים), החלה ב-17 ביולי בשעות הערב, כשכוחות זרוע היבשה של צה"ל פתחו במתקפה קרקעית ברצועת עזה, תחת סיוע ארטילרי שסיפק חיל התותחנים באמצעות תותחי 155 מ"מ וטילי תמוז. הפעילות הקרקעית החלה בעקבות חדירה של 13 מחבלים לאזור קיבוץ סופה ב-17 ביולי דרך מנהרה.[42][43] המטרה העיקרית של הפעילות הקרקעית הייתה איתור והשמדת כוחות מנהרות הלחימה של רצועת עזה על ידי חיל ההנדסה הקרבית, בהתחלה באזורים סמוך לציר הוברס וגדר המערכת, ובהמשך עמוק יותר. בנוסף הם חיסלו מחבלים, תשתיות ומבני טרור עם סיוע חטיבות חיל הרגלים וחיל השריון. סדר הכוח היבשתי היה כשלוש אוגדות, כאשר הן ערוכות ב-7 צוותי קרב חטיבתיים.[44][45] ב-17 ביולי בשעה 22:00 החלה התקיפה הקרקעית על רצועת עזה כאשר גדוד "בזלת" 50, גדס"ר נח"ל, גדוד 931 וגדוד 932 של חטיבת הנח"ל, גדוד צבר, יחידת רימון של חטיבת גבעתי ומערך הצמ"ה יחד עם כוחות שריון מחטיבה 401, וגדוד 601 של חיל ההנדסה הקרבית ובמקביל כוחות מחטיבת הצנחנים ומגדוד 196 (חטיבה 460). חיל הרגלים, חיל ההנדסה הקרבית, חיל השריון וכוחות מיוחדים חצו את גדר המערכת והחלו בתקיפה על בית חאנון שבצפון הרצועה וח'אן יונס ורפיח שבדרום הרצועה. ב-20 ביולי נכנסה חטיבת גולני לשכונת שג'אעייה שמזרח העיר עזה ושם התפתח אחד הקרבות הקשים במבצע, שבו נהרגו 13 חיילי גולני, 7 מתוכם נהרגו בנגמ"ש שספג טיל נ"ט, ובהם אורון שאול שגופתו נחטפה בידי החמאס. הפלסטינים דיווחו על 40 הרוגים ו-400 פצועים, דבר שהוביל את חמאס לבקש מישראל הפסקת אש הומניטרית לפינוי הנפגעים.[46] צה"ל הסכים להפסקה בת שעתיים שהופרה על ידי חמאס לאחר כ-40 דקות.[47][48] למרות זאת, צה"ל האריך את הפסקת האש עד 17:30 לבקשת הצלב האדום. בנוסף החל צה"ל בהקמת בית חולים שדה ליד מעבר ארז כדי לקלוט פצועים פלסטינים.[49] בסך הכל נהרגו בקרבות בשג'אעייה 87 פלסטינים ונפצעו מאות.[50] במהלך כל המבצע הקרקעי סיפק חיל התותחנים חיפוי בירי ארטילרי לצד המשך התקיפות וההפצצות של חיל האוויר הישראלי. המחבלים המשיכו בירי הרקטות לעבר ישראל, אך כמות השיגורים פחתה. חמאס שיגר רקטות גם מבתי ספר,[51] בתי חולים[52][53] וכן ממתקנים של אונר"א, תוך שימוש באזרחים כמגן אנושי. במספר מקרים השיב צה"ל אש אל מקורות הירי במתקני אונר"א, דבר שגרם לנפגעים בקרב הפלסטינים ששהו שם ולביקורת בין-לאומית על ישראל.[54][55][56][57] ב-28 ביולי טענו הפלסטינים שצה"ל הפגיז את בית החולים שיפא בעזה וכן גן ציבורי במחנה הפליטים א-שאטי וגרם לכעשרה הרוגים פלסטינים, בהם ילדים, אך בדיקת צה"ל העלתה שלא מדובר בירי ישראלי אלא בשני המקרים מדובר בשיגורים כושלים של חמאס.[58][59] .jpg) .jpg) .jpg) כמו כן, בוצע מהלך קרקעי של שלושה צוותי קרב חטיבתיים לעבר שלושה אזורי מנהרות במזרח רצועת עזה: גדוד 932 וגדוד 50 של הנח"ל באזור בית לאהיא שבצפון הרצועה. במרכז הרצועה, באזור ח'וזאעה ובדרום, באזור העיר רפיח, גדוד צבר של גבעתי. גדודי ההנדסה לחמו רגלית וסייעו לכוחות החי"ר והשריון בערים השונות ברצועה, בתחום הלוחמה בשטח בנוי והלוחמת תת-קרקע ומחלקות ח"יר וחה"ן ביצעו סריקות במנהרות ובתים ברצועה. בעקבות נפילת רקטה ביהוד סמוך לנמל התעופה בן-גוריון ב-22 ביולי הודיעו עשרות חברות תעופה אמריקניות ואירופאיות על הפסקת טיסותיהן לישראל וממנה.[60][61] שינוי מדיניות היירוט של רקטות לאזור נתב"ג הביא לחידוש הטיסות ב-26 ביולי.[62] מחבלי החמאס ערכו מספר פיגועי חדירה בשטח ישראל דרך מנהרות תת-קרקעיות וגרמו לנפגעים, בהם הרוגים.[63][64][65] בין הקרבות הקשים בבית חאנון בולט קרב שכונה "17 דקות בגיהנום", כאשר ב-25 ביולי נתקל כוח פלוגת המבצעית של גדוד 931 של חטיבת הנח"ל יחד עם כוח יהל"ם וכוח יחידת עוקץ בחוליית חמאס בת 18 מחבלים, אותם הרג הכוח בחילופי אש, ובמהלכם נהרגו שני חיילי צה"ל. על הקרב קיבל הגדוד צל"ש מפקד אוגדה.[66] קרב קשה נוסף היה בח'וזאעה שבפאתי ח'אן יונס ב-27 ביוני, ובו נהרג מפעיל D9. על גבורתם בקרב קיבלו ארבעה חיילים צל"שים, שלושה מהם מחיל ההנדסה הקרבית. החל מ-26 ביולי ניסו גורמים בין-לאומיים מספר פעמים להגיע להפסקת אש הומניטרית בין צה"ל לחמאס, אך בעוד שישראל הסכימה ליוזמות אלה חמאס הפר את הפסקות האש פעם אחר פעם. ההפרה החמורה ביותר הייתה בקרב רפיח, כאשר הוסכם על הפסקת אש ב-1 באוגוסט בשעה 8:00, אך כשעה וחצי לאחר כניסת הפסקת האש לתוקפה, בשעה 9:30 תקפו כוחות החמאס כוח ישראלי, כשארבעה חיילים נהרגים וגופתו של אחד מהם נחטפה.[67][68][69] בעקבות התקרית והחשש שהחייל נחטף בעודו בחיים הופעל נוהל חניבעל וצה"ל המטיר על רפיח אש כבדה, בה נהרגו עשרות פלסטינים.[70][71][72] ב-28 ביולי התרחשה החדירה למוצב נחל עוז. בערב 2 באוגוסט הודיעו מקורות צבאיים כי כוחות חיל ההנדסה הקרבית סיימו את תקיפת והשמדת מרבית מנהרות הלחימה של רצועת עזה, וכי כוחות צה"ל החלו ביציאה מן הרצועה לקראת הערכות מחדש מסביב לרצועה.[67] ב-5 באוגוסט החלה הפסקת אש ל-24 שעות. במהלך הפלישה הקרקעית לרצועה נהרגו 70 חיילי צה"ל, מחיל הרגלים נהרגו 44 לוחמים, מחיל השריון נהרגו 14 לוחמים, מחיל ההנדסה הקרבית נהרגו 3 לוחמים. מהכוחות המיוחדים: מיחידת מגלן נהרגו 3 לוחמים, מיחידת עוקץ 2, יחידת אגוז 3 לוחמים ויחידת יהל"ם לוחם אחד. השלב השלישי – הפסקות אש (5 – 18 באוגוסט)שלב זה (בין 5 באוגוסט ל-18 באוגוסט: 14 ימים), התאפיין בהפסקות אש אחדות ובניסיונות להגיע להסכם שמקובל על שני הצדדים. ישראל סירבה לנהל משא ומתן תחת אש ולכן לאורך השיחות שהתקיימו בקהיר, נשמרה הפסקת האש. עם זאת, חמאס הפר כמה מהפסקות האש והחל לירות בסיומן של אחרות. ימי הלחימה בשלב זה היו מועטים ועמדו על שלושה ימים. ב-11 באוגוסט הוכרז על הארכת הפסת האש ב-72 שעות. ב-13 באוגוסט הוכרז על הארכת הפסקת האש בחמישה יממות, עד ל-18 באוגוסט, ועם פקיעת הפסקת האש הכריזה מצרים על הארכתה ב-24 שעות נוספות, אך הפסקת האש קרסה בשעות הצהריים של 19 באוגוסט, לאחר שיגורן של שלוש רקטות מרצועת עזה לבאר שבע ונתיבות.[73] השלב הרביעי – חידוש הלחימה (19 – 26 באוגוסט)שלב זה (19 באוגוסט ל-26 באוגוסט: 8 ימים), שהחל בהפרת הפסקת האש על ידי חמאס, התאפיין בירי כבד של רקטות ופצמ"רים על ישראל, ומנגד בתקיפות מהאוויר והים שביצע צה"ל, עם דגש על סיכולים ממוקדים נגד בכירי חמאס. ב-19 באוגוסט תקף צה"ל בית בשכונת שיח' רדואן שבעזה במטרה להרוג את מוחמד דף, ראש הזרוע הצבאית של חמאס. בתקיפה נהרגו אשתו, בתו ובנו של דף; דף עצמו נפצע קשה אך שרד את התקיפה.[74] בתגובה לכך ביצע חמאס ירי רקטות כבד לעבר הדרום, ואף הרחיב אותו בהמשך גם לאזורי השפלה, גוש דן וירושלים. ב-21 באוגוסט נהרגו בסיכול ממוקד שלושה בכירי חמאס: ראאד אל-עטאר (מפקד חטיבת רפיח וממתכנני חטיפת גלעד שליט), מוחמד אבו שמאלה ומוחמד ברהום (מפקדי חטיבת דרום של גדודי עז א-דין אל-קסאם).[75][76] ב-24 באוגוסט הרג חיל האוויר בסיכול ממוקד את מוחמד אלע'ול, אחראי הכספים של החמאס. בימים האחרונים של שלב זה, צה"ל פגע ומוטט מספר רבי קומות בעזה,[77][78] תוך הפעלת נוהל אזהרה "הקש בגג" לצמצום נפגעים אזרחיים. בעקבות תקיפת הבכירים, חמאס הוציא להורג באופן פומבי למעלה מ-21 פלסטינים, בהם פעילי חמאס, בחשד ששיתפו פעולה עם ישראל.[79][80] לפי תאופיק טיראווי, בכיר בפת"ח, חלק מהמוצאים להורג היו קצינים במנגנוני הביטחון של הרשות הפלסטינית. מנגד, חמאס ריכז את מאמציו בירי מטחים כבדים ומתמשכים, בעיקר של פצמ"רים, כל יום על יישוב אחר בעוטף עזה, לצד המשך ירי הרקטות על שאר ישראל לרבות יישובי הדרום,[81][82]השפלה, גוש דן ואף יישובי השרון ואזור ירושלים. באותה תקופה ביצע חמאס למעלה מ-120 ולעיתים אף למעלה מ-160 שיגורים של רקטות ופצמ"רים מדי יום. ירי הפצמ"רים היה קטלני וממנו נהרגו 3 ישראלים בעוטף עזה.[83] מהלכים מדיניים ותגובות בין-לאומיותבשלב הראשון של המבצע  סמוך לתחילת המבצע הקרקעי החלה פעילות מדינית בין-לאומית ענפה שכללה יוזמות שונות להביא להפסקת אש. משרד החוץ התארגן במהירות כדי לקלוט ביקורי אח"מים, בהם שרי החוץ של גרמניה, איטליה, צרפת, נורווגיה, ארצות הברית ובריטניה, מזכ"ל האו"ם, באן קי-מון, ומשלחות פרלמנטריות ממדינות שונות. במקביל, מערך הדוברות וההסברה של משרד החוץ נערך למבצע הסברה רחב היקף בתקשורת הבינ"ל וברשתות החברתיות. בד בבד, המשיכו נציגויות ישראל בעולם לפעול באופן אינטנסיבי מול מקבלי החלטות ומעצבי דעת קהל, במטרה להשיג גיבוי וחופש פעולה מקסימלי לפעולה הצבאית ולהכשיר את הקרקע למתווה מדיני שיאפשר את סיום הלחימה.[דרוש מקור] ב-14 ביולי גיבשה מצרים הפסקת אש, והציעה שתיכנס לתוקפה ב-09:00 בבוקר 15 ביולי. הקבינט המדיני-ביטחוני של ממשלת ישראל קיבל את ההצעה וצה"ל נצר את האש. לעומת זאת, חמאס ושאר ארגוני הטרור שברצועת עזה סירבו להצעה המצרית והמשיכו בירי רקטות כבד על ישראל. בשל כך, ישראל השיבה באש אל רצועת עזה והודיעה על חידוש הלחימה. בבוקר 17 ביולי סוכל פיגוע חדירה גדול של חמאס דרך מנהרה תת-קרקעית, דבר שהוביל באותו ערב לתחילת מתקפה קרקעית של ישראל בתוך רצועת עזה כנגד המנהרות. מצרים האשימה את חמאס בכניסה הקרקעית ובנזק שיגרם ממנה בגלל סירובו להפסקת האש.[84] ככלל, התגובה העולמית בתחילת המבצע, גם בחלקו הקרקעי, נעה בין תמיכה מסויגת בישראל לעמדה נייטרלית עד אדישה, למעט במדינות האסלאמיות ותומכותיהן שהתנגדו למבצע וגינו את ישראל, וכן באחדות ממדינות דרום אמריקה – ברזיל, צ'ילה, אקוודור ופרו - שהחזירו את שגריריהן בישראל להתייעצות, ובוליביה, שנשיאה, אוו מוראלס, אמר שישראל היא "מדינת טרור".[85] נשיא ארצות הברית ברק אובמה וקנצלרית גרמניה אנגלה מרקל הביעו תמיכה בישראל ובזכותה להגנה עצמית מפני ירי הרקטות וטרור המנהרות.[86] ראש ממשלת טורקיה, רג'פ טאיפ ארדואן, גינה את ישראל בחריפות, הסית נגדה והאשים אותה ב"רצח עם" נגד הפלסטינים,[87] בעקבות דבריו של ארדואן אלפי מפגינים אלימים תקפו את נציגויות ישראל בטורקיה, דבר שהוביל את משרד החוץ להורות על פינוי משפחות נציגי ישראל בטורקיה מחשש לשלומן,[88] ולפרסום אזהרת מסע לטורקיה.[89] בערים שונות באירופה נערכו הפגנות בגנות ישראל והמבצע, ובצרפת ובהולנד הותקפו יהודים ובתי כנסת על רקע המבצע.[90][91] בשלב השני של המבצע מדינות התומכות בישראל או גינו את פעולות חמאס מדינות שהביעו דאגה או גינו את פעולות ישראל מדינות שהביעו דאגה או גינו את מעשי שני הצדדים מדינות בעלות תגובות רשמיות מעורבות מדינות שיחסן למבצע לא ידוע ב-18 ביולי התכנסה מועצת הביטחון של האו"ם לדיון על המתרחש ברצועת עזה, לבקשתן של ירדן וטורקיה. תת-מזכ"ל האו"ם, ג'פרי פלטמן, גינה בדיון את ירי הרקטות לעבר ישראל ואמר כי הוא מודאג מהתגובה הישראלית הכבדה.[92] ב-20 ביולי, בעקבות מתקפת צה"ל בשכונת שג'אעייה, החלו לזרום לתקשורת הבין-לאומית תמונות קשות של נפגעים אזרחיים, דבר שהביא להגדלה משמעותית של נפח הסיקור של האירועים ולהטיה של דעת הקהל העולמית לרעת ישראל. מערך הדוברות וההסברה של משרד החוץ פעל נמרצות באמצעות התקשורת המסורתית ובמדיה החדשה, כדי למזער את הנזק התדמיתי, כשמולו ניצב מערך מתואם של ארגונים פרו-פלסטיניים ואנטי-ישראליים שונים. ב-22 ביולי ביקר מזכ"ל האו"ם באן קי-מון בישראל ונועד עם ראש הממשלה בנימין נתניהו, שר החוץ אביגדור ליברמן ושר הביטחון משה יעלון.[93] במפגש שרי החוץ של האיחוד האירופי שהתקיים באותו יום, ביטא האיחוד הבנה לפעילות הישראלית בעזה, כינה את ירי הרקטות על ישראל "מעשה נפשע" והכיר בזכותה של ישראל להגן על אזרחיה. בעקבות ריכוז מאמץ דיפלומטי של משרד החוץ, קראו 28 שרי החוץ האירופאים באופן תקדימי לפירוק כל ארגוני הטרור ברצועת עזה מנשקם וכן גינו בחריפות את השימוש באזרחים כמגן אנושי על ידי חמאס. בהצהרה נאמר: ”שרי החוץ של אירופה קוראים לחמאס לשים קץ לפעולות אלה ולהביא לסיום האלימות. כל קבוצות הטרור בעזה חייבים להתפרק מנשקם. האיחוד מגנה את הקריאות לאוכלוסייה האזרחית בעזה להפוך למגנים אנושיים”.[94] ב-23 ביולי החליטה מועצת זכויות האדם של האו"ם על הקמת ועדת חקירה (ועדת שייבס) על מנת שזו תחקור את החשדות לפשעי מלחמה שבוצעו לכאורה על ידי ישראל וחמאס. בישראל ובארצות הברית גינו את ההחלטה בחריפות.[95][96] ב-25 ביולי הציעה ארצות הברית הפסקת אש למשך שבוע החל מיום ראשון, 27 ביולי 2014. הקבינט המדיני-ביטחוני דן בהצעה זו ולא אישר אותה,[97] ובהמשך גובשה יחד עם חמאס הפסקת אש הומניטרית ל-12 שעות אשר מאוחר יותר הוארכה בארבע שעות נוספות אך הופרה על ידי חמאס. ב-27 ביולי טילפן ברק אובמה לנתניהו ותבע ממנו להפסיק מיידית וחד-צדדית את המבצע. אובמה גם דרש מנתניהו לקבל את התיווך הקטרי-טורקי, ואף להסיר את המצור וההגבלות מעל רצועת עזה.[98] ב-28 ביולי קראו נשיא ארצות הברית ברק אובמה ומועצת הביטחון של האומות המאוחדות להפסקת אש הומניטרית מיידית והפסקת אש ארוכת-טווח המבוססת על היוזמה המצרית.[99]  ב-31 ביולי הגיעו מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ומזכיר המדינה האמריקאי ג'ון קרי להסכמה עם ישראל וחמאס על הפסקת אש הומניטרית ל-72 שעות שתיכנס לתוקף ב-1 באוגוסט ב-8:00 בבוקר. בעוד שישראל נצרה את האש, חמאס הפר את הפסקת האש תוך זמן קצר על ידי ירי תלול מסלול לעבר ישראל ותקיפה בדרום רצועת עזה שבה נהרגו שלושה חיילים. בעקבות התקרית הפסקת האש קרסה וצה"ל שב לתקוף ברצועה. האו"ם והממשל האמריקאי גינו את חמאס בחריפות על הפרת הפסקת האש.[100] כוח של סיירת גבעתי בפיקוד מפקד הסיירת, בניה שראל, שכלל את הדר גולדין יחד עם מספר מצומצם של לוחמים ומפקדים, המשיך בפעילות מבצעית לאיתור מנהרות באזור רפיח. ב-9:05 תקפו את הכוח מחבלים שיצאו ממנהרה, והרגו שלושה מחיילי הכוח: מפקד הסיירת, רס"ן בניה שראל, סמ"ר ליאל גדעוני וגולדין, שנחטף לתוך מנהרה שהמשיכה לכיוון צפון. זמן קצר לאחר מכן הוכרז "נוהל חניבעל", במסגרתו נורתה אש ארטילרית כבדה במרחב על מנת לשבש את בריחת החוטפים. כוחות צוות הקרב המשולב של חטיבת גבעתי נשארו במרחב למשך זמן של כ-72 שעות נוספות על מנת לנסות ולאתר את הגופה, אך לאחר שלא הצליחו יצאו מהמרחב. עם התארכות המבצע והגידול במספר ההרוגים הפלסטינים החלה הסתייגות רבה יותר מעוצמת התגובה של ישראל. שר החוץ הצרפתי, לורן פביוס, אמר כי "זכותה של ישראל לביטחון אינה מצדיקה את פעולותיה בעזה",[101] ממשלת בריטניה הודיעה שהיא בוחנת מכירה של נשק וציוד לישראל, כדי לוודא שלא נעשה בו שימוש במבצע.[102] וממשלת ספרד הודיעה על הקפאת משלוחי הנשק מספרד לישראל.[103] בשלב השלישי של המבצעב-5 באוגוסט הושגה הפסקת אש של 72 שעות בין ישראל לחמאס, ובמהלכה הגיעו למצרים משלחות מטעם ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס לדיון בהסדרה ארוכת-טווח בתיווך מצרים בהתבסס על היוזמה המצרית. במהלך כינוס מיוחד של העצרת הכללית של האו"ם בנושא המלחמה בעזה, האשים מזכ"ל האו"ם באן קי-מון את ישראל בהפרות של המשפט ההומניטרי הבין-לאומי בהתקפות על מתקני האו"ם, ואמר כי יש לחקור את ההתקפות ולהעניש את האשמים.[104] ב-7 באוגוסט נפגש ראש הממשלה בנימין נתניהו עם נשיא הצלב האדום והציג בפניו עדויות המציגות את לחימת חמאס מאחורי האזרחים, והאשים את חמאס בשימוש באזרחים, ביניהם גם בילדים ובנשים, כמגן אנושי. בנוסף הציג בפניו הוכחות שחמאס מחביא נשק במתקני האו"ם, בבתי חולים, בבתי ספר, בכנסיות ובמסגדים ומשגר רקטות משם. בסוף הפגישה נתניהו ביקש מנשיא הצלב האדום לסייע בהשבת גופותיהם של סמל ראשון אורון שאול ושל סגן הדר גולדין שנהרגו במהלך המבצע וגופותיהם נחטפו.[105] ב-11 באוגוסט הושגה הפסקת אש נוספת של 72 שעות בין ישראל לחמאס, ובמהלכה הגיעו למצרים משלחות מטעם ישראל, הרשות הפלסטינית וחמאס פעם נוספת לדיון בהסדר ארוך-טווח בתיווך מצרים בהתבסס על היוזמה המצרית. לאחר תום הפסקת אש זו, ב-14 באוגוסט, סיכמה ישראל יחד עם חמאס על הארכת הפסקת האש בחמישה ימים נוספים. עם תום הפסקת אש זו, ב-18 באוגוסט, לא הצליחו הצדדים להגיע להסכם ביניהם ולכן הוארכה הפסקת האש ביום נוסף. ב-19 באוגוסט, לפני שנגמרה הפסקת האש, חמאס הפר אותה וירה מספר רקטות נוספות לעבר באר שבע ונתיבות. בעקבות זאת נפסק המשא ומתן, והלחימה התחדשה. בשלב הרביעי של המבצעלמרות הפרת הפסקת האש על ידי חמאס, עדיין נעשו ניסיונות מצד גורמים בין-לאומיים לחדש את הפסקת האש. ב-23 באוגוסט שוחח ראש הממשלה בנימין נתניהו עם מזכ"ל האו"ם באן קי-מון ואמר לו שהחמאס הפר את כל הפסקות האש, והשווה את חמאס לארגון הטרור דאעש.[106] ב-26 באוגוסט, במקביל לירי כבד על ישראל מצד חמאס, התנהל משא ומתן על הפסקת אש ארוכת טווח, ובשעות הערב המוקדמות דווח ששני הצדדים קיבלו את ההצעה המצרית להפסקת אש, שנכנסה לתוקפה ב-19:00.[107] טקטיקהישראלכוחות צה"לa.jpg) .jpg)  צה"ל הפעיל במבצע כוחות סדירים בנוסף לכוחות מילואים, שחלקם נועדו להחליף יחידות סדירות בגזרות אחרות שפעלו ברצועת עזה וחלקם הצטרף ללחימה בעזה עצמה. הלחימה אורגנה במספר מפקדות אוגדתיות, כאשר תאי השטח ברצועה ומסביבה חולקו לצוותי קרב חטיבתיים (צק"ח), שכללו את ארבעת המערכים: מערך התמרון, מערך הסיוע הקרבי, מערך הפיקוד והשליטה ומערך הסיוע המנהלתי.[108] מזרוע היבשה השתתפו במבצע מרבית היחידות המתמרנות של הצבא הסדיר, בהן חטיבות החי"ר: חטיבת הצנחנים, חטיבת גולני, חטיבת גבעתי, חטיבת הנח"ל, חטיבת המילואים של בה"ד 1 וחטיבת ביסלמ"ח, גדודי חיל ההנדסה הקרבית, חטיבות השריון: חטיבה 401 (ובה טנקי מרכבה סימן 4מ), חטיבה 188, חטיבת המילואים 10 "הראל" (שגדודיה גויסו ולחמו תחת פיקודה של אוגדת עזה), חטיבה 7 וחטיבה 460 (בית הספר לשריון שפעלה כחטיבה מבצעית) וכן אגדי תותחנים שכללו מספר סוללות תותחי 155 מ"מ שנפרשו סביב הרצועה. כוחות של חיל ההנדסה הקרבית, כולל לוחמי יהל"ם וצמ"ה, פוזרו בין הכוחות הלוחמים. גם כוחות חילוץ והצלה של פיקוד העורף השתתפו ככוח חילוץ תחת אש, באיתור מנהרות וסיוע לכוחות כצוותי פריצה. מזרוע הים השתתפה בלחימה שייטת ספינות הטילים[109] ופלגה 916.[110] זרוע האוויר והחלל הפעיל בלחימה טייסות מטוסי ומסוקי קרב וטייסות תובלה,[111] חילוץ, סער,[112] כטב"מים[113] ומודיעין. מערך ההגנה האווירית ביצע יירוטי רקטות ומזל"טים באמצעות סוללות כיפת ברזל וסוללת פטריוט בהתאמה. בלחימה השתתפו יחידות מיוחדות בהן יהל"ם,[114] שייטת 13,[115] סיירת מטכ"ל,[6] מגלן, לוט"ר, יחידת עוקץ, יחידת אגוז, יחידת רימון יחידת דובדבן וגדודי הסיור. כמו כן, במבצע נעשה שימוש לראשונה בקציני אוכלוסייה. פעילות התקפיתפעילות צה"ל במבצע צוק איתן התאפיינה בעשרת הימים הראשונים בעיקר בתקיפות אוויריות של חיל האוויר על יעדים ברצועת עזה. תקיפות נוספות בוצעו על ידי חיל הים כאשר ספינות הטילים הפגיזו בתותחים וטילים מטרות טרור לאורך החוף. בנוסף השתמש צה"ל בסוללות של חיל התותחנים אשר ביצעו ירי ארטילרי של פגזים וטילי "תמוז" לעבר השטחים הפתוחים על מנת לפגוע באנשי חמאס למקרה של פלישה קרקעית. צה"ל תקף מטרות טרור רבות בהן מפקדות, מחסני אמל"ח, אתריי יצור רקטות, משגרים מוטמנים, מנהרות טרור תת-קרקעיות ומנהרות ההברחה של רצועת עזה. לצד ההפצצות צה"ל ביצע סיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור. בנוסף תקף צה"ל חוליות שיגור וכן הפציץ את בתיהם של בכירים בארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי. במהלך המבצע צה"ל תקף בסך הכל בין 5,226 ל-6,231 מטרות. כיוון שחמאס השתמש באזרחי הרצועה כמגן אנושי, הותקפו רק כעשירית מכלל המטרות שאותרו בעזה.[116] מעל ל-750 מחבלים וחמושים פלסטינים נהרגו מתקיפות צה"ל ברצועה ו-150 נוספים נעצרו במהלך המבצע. 32-34 מנהרות טרור הושמדו במהלך המבצע, מהן 10 שחדרו לשטח ישראל ו-4 מנהרות שהיו בתהליך חפירה לעבר הגבול. מספר גורמים בישראל טענו כי במודיעין ידעו על כ-10 מנהרות וכי השאר נתגלו במהלך המבצע. גורמים אחרים טענו כי בצה"ל ידעו על כל 32 המנהרות והפציצו חלק מהן מהאוויר בטרם הכניסה הקרקעית כדי למנוע מהמחבלים לחדור מהן לשטחי ישראל. 10,590 מבנים בעזה נפגעו בתקיפות, מתוכם 4,024 נהרסו עד היסוד. בין המטרות שהותקפו היו 1,814 תשתיות ירי תלול מסלול, 1,914 מפקדות טרור ותשתיות פיקוד ושליטה, ו-191 אתרים לייצור ואחסון אמצעי לחימה. ישראל נמנעה כמעט לגמרי מתקיפת תשתיות אזרחיות אחרות, כדוגמת דרכים ומערכת אספקת החשמל. ניתן דגש במהלך הלחימה על שימוש בחימוש מונחה מדויק על מנת למנוע פגיעות סביבתיות בעת פגיעה במטרות ששכנו בסביבה אזרחית צפופה. כדי להקטין פגיעה באזרחים לא מעורבים הפעיל צה"ל את נוהל "הקש בגג" בו מוזהרים האזרחים להתפנות לפני שצה"ל מפציץ מבנה. כמו כן קראה ישראל לאזרחים פלסטינים להתפנות ממקומות שאותם צה"ל עומד לתקוף, בין השאר באמצעות פיזור כרוזים מהאוויר. סדר הכוחות:
לצוותי הקרב החטיבתיים צוותו כוחות מיוחדים, כוחות צמ"ה, צוותי רוכב שמיים, סוללות ארטילריה (פגזים וחימוש מדויק) וסיוע אווירי צמוד. ב-17 ביולי החל צה"ל בפעולה קרקעית בתוך רצועת עזה. הכניסה לרצועה בוצעה בשילוב זרועות מהאוויר, הים והיבשה.[117] כוחות חי"ר, שריון והנדסה קרבית תחת חיפוי ארטילרי כבד שסיפק חיל התותחנים החלו להיכנס לשטחים סמוך לפאתי הרצועה על מנת לפגוע במחבלים ולאתר את המנהרות אשר שמשו את פעילי חמאס לחדור לשטחי ישראל. במקביל המשיכו חיל האוויר וחיל הים בתקיפת מטרות טרור לאורך הרצועה. חיל הרגלים וחיל ההנדסה הקרבית לחמו רגלית, השמידו והפציצו מבנים ותשתיות ומחבלים תוך כדי חיפוי של כוחות שריון. טנקי מרכבה לקחו חלק משמעותי בתמרון הקרקעי, הודות למערכת ההגנה האקטיבית "מעיל רוח" שפעלה בהצלחה ויירטה כ-10 טילי נ"ט שנורו על הטנקים,[118] וכן למערכת צבא יבשה דיגיטלי (צי"ד) שהותקנה על כל הטנקים ואפשרה קשר, שליטה ובקרה, סנכרון ותיאום ברמות חסרות תקדים בין החמ"ל (מפקדת החטיבה) לכל טנקי החטיבה, בין כל הטנקים וכן בין הטנקים לחיל האוויר וחיל התותחנים. יתרה מכך, מערכת צי"ד אפשרה העברת מידע מודיעיני בזמן אמת, שסיפקו אגף המודיעין וחיל האיסוף הקרבי, לטנקים והצגתו באופן דיגיטלי במחשבי הטנקים - דבר שייעל באופן משמעותי את הלחימה. הטנקים השמידו מאות מטרות (בין השאר ירו הטנקים פגזים על בתים ממולכדים, דבר שהביא ליזימת המטענים וחומר הנפץ שהוסתרו בבתים ולפיצוצם), פגעו במאות מחבלים (חטיבה 401 לבדה הרגה 120–130 מחבלים[119]) וחיפו על לוחמי החי"ר וההנדסה הקרבית. חיל ההנדסה הקרבית פרץ צירים, ניטרל מלכודים, חישף שטחים והרס תשתיות טרור (שרבות מהן הוסתרו במבנים אזרחיים). הוא עשה הכל בתנועה רגלית, ממוכנת ומסייעת וסיפק סיוע הנדסי לכוחות המתמרנים, בעיקר בטיפול במנהרות הלחימה של רצועת עזה והשמדתן בידי הלוחמים בגדודים ולוחמי יהל"ם. במבצע נאלצו להרוס באמצעות דחפורי D9 משוריינים מספר רב של בתים שהיו ממולכדים והכילו תשתיות טרור בהן פירי מנהרות, משגרי רקטות, מחסני אמל"ח ומפקדות של חמאס.[120] לוחמי יחידת מיתר ויחידת מגלן השמידו מטרות טרור בירי טילים מדויקים. בשל מתאר הלחימה הסבוך מפקדים בכירים וקצינים נכחו בשטח והובילו את הכוחות. כתוצאה מכך נפגעו מספר קצינים ומפקדים בכירים במהלך הלחימה (כגון מח"ט גולני, אל"ם רסאן עליאן, שנפצע בינוני, ואחרי טיפול שב ללחימה). אחרי הנסיגה מתוך רצועת עזה ב-5 באוגוסט חזרה ישראל להסתמך רק על תקיפות אוויריות, ימיות וארטילריות כדי לפגוע במחבלים ובתשתיות טרור ברצועה. צה"ל התמקד בביצוע סיכולים ממוקדים נגד פעילי טרור ובהם בכירי חמאס, תוך קבלת מידע מודיעיני מהשב"כ. על פי דיווח צה"ל היקף הירי במהלך הלחימה כלל כ-14,500 פגזי טנקים (רובם מסוג חלולן ומיעוטם מסוג "חצב" ו"כלנית"). וכ-35 אלף פגזי ארטילריה מסוגים שונים.[121] עד לאמצע אוגוסט הונפקו לחיילים 4.8 מיליון קליעים, כאשר לפי הערכות נעשה שימוש במחציתם.[122] כמו כן נורו כמה מאות של טילי תמוז.[123] הגנת העורףמערך ההגנה הישראלי התבסס על סוללות כיפת ברזל שיירטו חלק משמעותי מהרקטות שכוונו לעבר מרכזי אוכלוסייה ישראלים. בתחילת המבצע נפרשׂו ברחבי ישראל שבע סוללות כיפת ברזל, ובמהלכו נוספו סוללה שמינית[124] ותשיעית,[125] והן הפגינו ביצועים משופרים הן בטווחי הכיסוי והן במספר היירוטים המוצלחים, שעמדו על 735 יירוטים בכ-90% הצלחה. מלבד כיפת ברזל הפעיל מערך ההגנה האווירית גם סוללות טילי MIM-104 פטריוט, והללו יירטו שני כלי טיס בלתי מאוישים ששלח חמאס לעבר ישראל. פיקוד העורף הנחה את תושבי ישראל כיצד להתגונן במקרה של אזעקות והתקפת רקטות. אזעקות שפעלו בערי ישראל נתנו התרעה קצרה להיכנס למרחבים מוגנים, ממ"דים ומקלטים, כאשר זמן ההתרעה עלה בהתאם למרחק של היישוב מרצועת עזה. גדודי החילוץ וההצלה של פיקוד העורף תפסו כוננות ככוח חילוץ במקרה של קריסת מבנים בעקבות ירי הרקטות. במבצע הופעלה לראשונה מערכת התראות בזמן אמת באמצעות מסרונים במכשירים הסלולריים הנתמכים, הפועלים ברשתות הסלולר הישראליות. יחידות הסייבר של אגף התקשוב, אגף המודיעין ושירות הביטחון הכללי סיכלו מתקפות של האקרים פלסטינים ואיראנים וכן התמודדו עם מתקפות רחבות היקף של יחידת הסייבר האיראנית על תשתיות האינטרנט הצבאי והאזרחי של ישראל.[126][127] תעמולה ולוחמה פסיכולוגיתבמקביל, פעלה חטיבת דובר צה"ל באופן נרחב בשדה ההסברה והתעמולה, בדגש על סביבת האינטרנט, ובכלל זה באתרים פייסבוק, טוויטר ופליקר, על מנת להעביר את מסרי צה"ל וישראל, לספק מידע עדכני ולהזים דיסאינפורמציה שפורסמה על ידי הפלסטינים. מצלמות רבות חולקו לכוחות הלוחמים על מנת לתעד את הפעילות המבצעית. צה"ל הרבה להפיץ סרטוני וידאו המתעדים את פעולותיו, כולל תקיפות מהאוויר והים, סיכולי פיגועים, יירוטי כיפת ברזל והפעולה הקרקעית.[128] אמצעי לחימה וכלי נשק שהוכנסו לזירה.jpg) .jpg) במהלך הלחימה נכנסו לשימוש בצה"ל אמצעי לחימה ואמצעים טכנולוגיים חדשים. חלקם כבר הופעלו בשטח באירועים ביטחוניים וחלקם הופעלו לראשונה במבצע. חיל השריון זכה לשדרוג משמעותי בעשור השני של המאה ה-21 שבא לידי ביטוי במבצע, בעיקר בחטיבה שהפעילה טנקי מרכבה סימן 4. שדרוגים אלה כללו:
גם חיל הרגלים השתדרג במגוון אמצעים:
חיל ההנדסה הקרבית הפעיל באמצעים רבים, בהם כלי נשק, מקלעים ואמצעי ראיית לילה והפעיל אמצעי הנדסה צבאית בהם חומרי נפץ, אמצעי חבלה, מטענים וכדומה. החיל הפעיל את נגמ"שי ההנדסה פומ"ה והשתמש בצפע שריון ורקטות ריצוף במהלך הלחימה כדי לפתוח צירים ולנקות זירות מטענים. מערך הצמ"ה הפעיל לראשונה מחפרים ממוגנים מדגם באגר E-349 ודחפורי D9T משוריינים מדור רביעי. במהלך המבצע הפעילו לוחמי יהל"ם אמצעים מתקדמים לאיתור, סריקה והשמדת מנהרות, כאשר הבולטת מביניהן היא מערכת אמולסיה לפיצוץ מנהרות שהופעלה בצורה נרחבת מאז פותחה לראשונה אחרי מבצע עופרת יצוקה. במהלך המבצע נפרשו מערכות גילוי ואיתור מתקדמות, בהן:
במבצע הופעל מגוון רחב של כלי טיס בלתי מאוישים, בהם רוכב שמיים (בידי חיל התותחנים) ולראשונה הרמס 900.[140] חיל האוויר הישראלי שיגר כמויות גדולות של חימוש מונחה מדויק הכולל טילי אוויר-קרקע ופצצות מונחות. חמאספעילות התקפית.jpg) .jpg) הזרוע הצבאית של חמאס טענה בתחילת המבצע כי לחמאס מטרות צבאיות ברורות בירי הרקטות והוא אינו מכוון לפגוע באוכלוסייה אזרחית.[דרוש מקור] לטענה זו אין בסיס בהתחשב ברמת הדיוק הנמוכה של הרקטות ובכך שרובן נורו לעבר יישובים אזרחיים. עם זאת, מספר ימים אחרי כן הודיע דובר חמאס כי "בשל התוקפנות הישראלית וההפצות החוזרות של חיל האוויר במטרה לפגוע באוכלוסייה אזרחית" הפכו כל ערי ישראל למטרות חמאס וכי מעתה יירו לערים. גם לפני הודעה זו, שיגרו פעילי חמאס בזרוע הצבאית רקטות לעבר אוכלוסייה אזרחית. בין מטרות חמאס נמנים ערים ויישובים בישראל (ירושלים, תל אביב-יפו, חיפה, ראשון לציון, אופקים באר שבע, אשדוד, אשקלון, שדרות וכו'), נמל התעופה בן-גוריון, הכור בדימונה, ובסיסים שונים של צה"ל. הנשק העיקרי ששימש את חמאס והג'יהאד האסלאמי הוא מרגמות קצרות טווח ורקטות לא מדויקות, שנורו בעיקר ליעדים אזרחיים ישראליים, בייחוד באזור עוטף עזה, שדרות, נתיבות, אשקלון, אשדוד, קריית גת, קריית מלאכי ובאר שבע. נורו גם רקטות לעבר גוש דן, ירושלים, דימונה ומועצה אזורית חוף הכרמל. רוב הרקטות הללו יורטו על ידי כיפת ברזל והשאר נפלו בשטחים פתוחים. בניסיון להתגבר על מערכת כיפת ברזל, ירה חמאס מטחים של מספר רקטות בו-זמנית. נפילת רקטה ביהוד, סמוך לנמל התעופה בן-גוריון, הביאה ב-22 ביולי להחלטה של רשות התעופה הפדרלית האמריקאית על איסור טיסות לישראל וממנה,[141] שהוסרה ב-24 ביולי. רוב הרקטות של חמאס הן רקטות גראד משופר 122 מ"מ המגיעות לטווחים של עד כ-40 ק"מ. ברשות חמאס עשרות רקטות M-75 ופג'ר 5 לטווחים של עד 75 ק"מ, היכולות לאיים גם על גוש דן. על פי דיווחים מהזרוע הצבאית של חמאס, יש בידי חמאס שני סוגים נוספים של רקטות, מסוג M-302 ו-R-160, אשר יכולות להגיע למרחק של 100 ק"מ ויותר. הרקטות מתוצרת עצמית של חמאס סבלו מבעיות אמינות וביום השמיני למבצע דווח כי למעלה מ-120 מהרקטות ששוגרו נפלו בשטחי רצועת עזה, חלק מהן גרמו לנזק ונפגעים לתושבי הרצועה.[142] מספר רקטות שירו המחבלים פגעו בקווי מתח גבוה שסיפקו חשמל לרצועה, וכתוצאה מכך סבלו עשרות אלפים מתושבי הרצועה מהפסקת חשמל. חלק מהרקטות הופעלו מרחוק, או באמצעות קוצב זמן לתזמון שעת השיגור, על מנת למנוע אפשרות לפגיעה בחוליית השיגור על ידי צה"ל. טקטיקה נוספת של החמאס הייתה שימוש במנהרות לניידות, הסוואה, הפתעה וניסיונות חטיפה. בשנים שקדמו למבצע חפר חמאס מספר רב של מנהרות חדירה סמויות מרצועת עזה אל תוך שטח מדינת ישראל, ומנהרות קשר בתוך רצועת עזה עצמה, תוך שהוא משקיע בכך משאבים רבים.[143] מעריכים כי מנהרות החדירה היו בגדר "נשק אסטרטגי" עבור חמאס ונועדו לביצוע פיגועי חטיפה ומיקוח ואף פיגועי חדירה וירי גדולים נגד חיילים ותושבים בעוטף עזה. החמאס השתמש במנהרות הן בתוך עזה והן בניסיון לחדור לתוך שטח ישראל. 5 ניסיונות חדירה לישראל נעשו ב-8 ביולי (כרם שלום, נכשל), ב-17 ביולי (סוכל), ב-19 ביולי (הצליח חלקית), ב-21 ביולי (הצליח חלקית), ב-28 ביולי (מעבר קרני, דרומית לנחל עוז, הצליח). לאחר ניסיון החדירה השני החל צה"ל במבצע קרקעי, בו הוא חשף והשמיד חלק נכבד ממנהרות החמאס. בתוך עזה נעשה שימוש במנהרות כדי לתקוף חיילים במספר רב של אירועים. לאורך המבצע עשה חמאס שימוש נרחב ברקטות נ"ט (בעיקר RPG-7 ו-RPG-29) וטילי נ"ט (כולל הקורנט) ובפצמ"רים מסוגים שונים (הפצמ"רים גרמו לכ-40% מכלל הפצועים וההרוגים של צה"ל במהלך המבצע[144]). חמאס הפעיל גם צלפים שהשתמשו בחיקוי איראני של רובה צלפים כבד "שטייר HS .50", אשר פגעו מרחוק במספר חיילי צה"ל. אמצעי לחימה אלה גם יחד הסבו את רוב האבדות לחיילי צה"ל. בימים האחרונים של המבצע חמאס שינה את הטקטיקה של ירי הפצמ"רים והרקטות, ובמקום ירי מפוזר וספורדי על יישובי עוטף עזה, בכל יום הוא ריכז מטחים רצופים של פצמ"רים ורקטות על יישוב אחד בעוטף עזה. נתוני ירי רקטותבמבצע צוק איתן נורו 4,594 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל, כאשר 3,641 מהן נפלו בשטח ישראל, מתוכן 224 בשטחים בנויים. 188 רקטות ופצצות מרגמה נפלו בשטח רצועת עזה. ו-735 רקטות ופצצות מרגמה יורטו על ידי סוללות כיפת ברזל. להלן מספר הרקטות ופצצות המרגמה ששוגרו לעבר ישראל בכל יום: [145] 50
100
150
200
7.7
8.7
9.7
10.7
11.7
12.7
13.7
14.7
15.7
16.7
17.7
18.7
19.7
20.7
21.7
22.7
23.7
24.7
25.7
26.7
27.7
28.7
29.7
30.7
31.7
1.8
2.8
3.8
4.8
5.8
6.8
7.8
8.8
9.8
10.8
11.8
12.8
13.8
14.8
15.8
16.8
17.8
18.8
19.8
20.8
21.8
22.8
23.8
24.8
25.8
26.8
בנתונים שפורסמו על ידי הזרוע הצבאית של חמאס עם סיום המבצע, נורו 3621 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל מהן, 3334 פצמ"רים, קסאמים וגראדים 185 רקטות מסוג M-75, 64 רקטות מסוג סג'יל 55, 22 רקטות מסוג J-80 11 רקטות מסוג R-160 ו-5 פג'ר 5. נתונים נוספים שפורסמו על ידי הג'יהאד האיסלאמי הראו כי הארגון שיגר בסך הכל 3249 רקטות ופצצות מרגמה לעבר ישראל; 62 רקטות ארוכות טווח (אל-בוראק 100, פג'ר 5 ואל-בוראק 70), 665 רקטות גראד (סובייטיות ומשופרות), 1572 טילי 107 מ"מ, 884 פצצות מרגמה ו-60 רקטות מסוג C8K. על פי דובר צה"ל מעל ל-600 רקטות נורו ממוקדי אוכלוסייה אזרחית; כ-260 רקטות נורו ממוסדות חינוך, יותר מ-130 רקטות נורו מבתי קברות, יותר מ-160 רקטות נורו ממוסדות דת ויותר מ-50 רקטות נוספות נורו מבתי חולים.
במהלך המבצע נשמעו כ-4,600 אזעקות בישראל - בממוצע 92 אזעקות ביום. יותר ממחצית מכלל האזעקות הופעלו ביישובי עוטף עזה, שלתושביהם 15 שניות בלבד להתמגן מהישמע האזעקה. שימוש בתשתיות אזרחיות.jpg) .jpg) במהלך המבצע השתמש חמאס באזרחים כמגן אנושי. את תשתיותיו ומטות הפיקוד שלו מיקם בקרב אזרחים, בהן שכונות מאוכלסות בצפיפות, בתי ספר, מסגדים ובתי חולים, כולל בית החולים המרכזי אלשפאא שבמערב הרצועה. מנהרות לחימה רבות נמצאו בבתי מגורים אזרחיים כמו גם נשק רב מסוגים שונים. בית החולים וופא שבו מוקמו חדרי מלחמה וממנו ירו חמושי חמאס והג'יהאד האיסלאמי אש נק"ל וטילי נ"ט, הותקף בידי צה"ל ונהרס לאחר שפונה מחוליו.[147] חמאס החביא רקטות ואמצעי לחימה גם בבתי ספר ובמתקנים של אונר"א. אנשי אונר"א דיווחו בשלשה מקרים כי מצאו רקטות בבתי ספר שבבעלותם.[148][149] משגרי רקטות רבים הוטמנו מתחת לקרקע בלב שכונות אזרחיות או מתחת לאוהלים או סככות, והופעלו בשלט רחוק. ירי הרקטות הכבד בוצע בחלקו הניכר מלב ריכוזי אוכלוסייה, וכן מבתי ספר.[150] ואף מבתי חולים,[151] על מנת להרתיע את צה"ל מירי כבד אל עבר המשגרים שעלול היה לגרום גם פגיעה באזרחים ונזק סביבתי. בנוסף, ביצע חמאס שימוש יזום במגן אנושי נגד תקיפת מבנים ונוהל "הקש בגג" שמפעיל צה"ל: כאשר צה"ל מטלפן לאזרחים וקורא להם להתפנות ויורה פצצת אזהרה קטנה על הבית לפני הפעלת הפצצה האמיתית - פעילי חמאס אוספים אזרחים וקוראים להם לעלות לגג ולשמש כמגן אנושי נגד הפצצת צה"ל, על-מנת למנוע את ההתקפה.[152][153] ב-22 ביולי 2014 פרסם דובר צה"ל סרט המתעד פעילי טרור נמלטים מאתר שיגור רקטות באמצעות אמבולנס.[154] עיתונאית פינית דיווחה שראתה מחבלים משגרים רקטות מבית החולים שיפא שבמרכז עזה.[155] הארכיבישוף האורתודוקסי היווני אמר שחמאס ירה רקטות ממתחם הכנסייה שלו שבו חסו 2,000 מוסלמים.[156][157] עיתונאי צרפתי דיווח על שיגור שנעשה משטח אזרחי בקרבתו, ועיתונאי הודי דיווח על שיגור רקטה ליד בנין השייך לאו"ם.[158] מספר עיתונאים דיווחו שחמאס איים עליהם שלא ידווחו על פשעי חמאס ובהם שימוש במגן אנושי,[159][160][161] וב-11 באוגוסט הוציא ארגון העיתונאים הזרים בישראל הודעת גינוי רשמית לחמאס על כך.[162] תעמולה, לחימה תקשורתית ולוחמה פסיכולוגיתבעת הלחימה שלח חמאס הודעות טקסט מאיימות לישראלים (צא קסאמים שוגרו לביתך) באמצעות הודעות למכשירי סלולר, פרסם סרטוני תעמולה, שכללו תיעוד של פגיעות בכוחות צה"ל, והפריע לפרקים קצרים על תדרי השידור המשמשים ערוצי טלוויזיה ישראלים. מסרי חמאס בעברית כללו עברית עילגת, והפכו למקור לבדיחות ולחיקויים, כדוגמת הסרטון "תקוף, תעשה פיגועים". כחלק מלוחמה פסיכולוגית ובעיקר לצורכי תעמולה פנים-פלסטינית, ניפחו ארגוני הטרור בראשות חמאס את מספר ההרוגים הישראלים וניכסו לעצמם הישגים שלא היו. בכירים בחמאס טענו כי מספר ההרוגים הישראלים גבוה בהרבה מהמספר שדווח, ובנוסף הופצו סרטוני תעמולה שמראים לכאורה הרג של חיילי צה"ל.[163] הזרוע הצבאית של חמאס פרסמה לאחר סיום המבצע הקרקעי כי הרגה 131 חיילי צה"ל,[164] חטפה חייל,[165] הפילה מטוס F-16,[166] הרסה לפחות שני טנקי מרכבה[166] והטיסה שלושה מזל"טים מעל ישראל וצילמה את הקריה בתל אביב.[167] בתום המבצע פרסם הג'יהאד האיסלאמי נתונים לפיהם הרג 30 חיילים נוספים, ומוחמד נזאל, חבר הלשכה המדינית של חמאס טען כי הארגון הצליח להרוג מעל ל-1,000 חיילים במבצע.[168] בנוסף, החמאס, בניגוד לג'יהאד האסלמי, המשיך במדיניות ההסתרה של הרוגיו כפי שעשה במבצע עופרת יצוקה, וניסה להמעיט ממספר לוחמיו ההרוגים, ולטעון שכולם היו אזרחים, כדי שיוכל לנגח את ישראל בקרב התקשורתי. מספר ארגוני זכויות אדם הטילו דופי במספרי האזרחים ההרוגים שחמאס מסר להם מפני שלא פחות מ-50% מהם היו בגילאי 20–30, מה שמעיד שהם היו מחבלים.[169] אמצעי לחימה וכלי נשק שהוכנסו לזירהבמהלך הלחימה נכנסו לשימוש בחמאס אמצעי לחימה חדשים, והשימוש הראשון בהם נעשה כחלק ממהלך הלחימה. להלן רשימת אמצעי הלחימה וכלי הנשק בהם עשה החמאס שימוש ראשון כחלק מהלחימה.
עינויים והוצאה להורג ללא משפטבמאי 2015 פרסם ארגון "אמנסטי אינטרנשיונל" דו"ח לפיו במהלך המבצע ביצע חמאס פשעי מלחמה נגד אזרחים פלסטינים ברצועת עזה, ובכלל זה עינויים והוצאה להורג ללא משפט של לפחות 23 אנשים.[172] הישגים צבאיים ומדינייםישראל
חמאס
אבדותבצד הישראליבמהלך המבצע נהרגו 68 חיילי צה"ל, רובם בלחימה ברצועת עזה וחלקם מפגיעת רקטות ופצצות מרגמה.[35] 5 חיילים נהרגו באירועי ירי דו-צדדי.[180] סגן אלוף דולב קידר, מפקד גדוד בבה"ד 1 וגיבור הסרט התיעודי "מחכה לו",[181] היה הקצין הישראלי הבכיר ביותר שנהרג במבצע. 5 אזרחים ועובד זר תאילנדי נהרגו מפגיעות ישירות של רקטות ופצצות מרגמה. שני אזרחים נוספים ותיירת אחת מתו מהתקף לב בזמן אזעקות. אזרח נוסף נדרס למוות בעת שנשמע להנחיות פיקוד עורף ואזרח אחר נרצח מפיגוע דריסה שאירע במהלך המבצע. דניאל טרגרמן בן הארבע מקיבוץ נחל עוז נהרג מנפילת פצצת מרגמה בזמן הפסקת האש.[182] במבצע צוק איתן נרשם אחוז ההרוגים מתוך נפגעים הנמוך ביותר מכל מערכות צה"ל וזאת הודות לציוד רפואי חדיש ומתקדם שהיה זמין בשטח. במרץ 2022 נפטר מפצעיו לוחם נוסף שנפצע קשה במבצע.[183] בצד הפלסטיניכאלפיים פלסטינים נהרגו במהלך המבצע, אך המספרים המדויקים ובפרט ההתפלגות חמושים לעומת אזרחים שנויים במחלוקת. המקורות הפלסטינים דיווחו שרוב מוחלט (למעלה מ-70%) מההרוגים היו אזרחים לא מעורבים. עם זאת, כלי תקשורת בולטים בעולם הטילו ספק בדיווחים הפלסטינים תוך שהם מציינים שביחס למספרם באוכלוסייה רוב ההרוגים היו צעירים בגיל צבא ולא נשים וילדים, ושהפלסטינים כללו בנתונים שלהם גם פלסטינים שלא נהרגו על ידי צה"ל.[184][185] לפי דיווחים ישראלים, בערך כשליש עד קצת יותר ממחצית ההרוגים היו אזרחים. ב-2019 אמר בני גנץ, הרמטכ"ל שפיקד על צה"ל במהלך צוק איתן, שבמבצע נהרגו 1,364 מחבלים פלסטינים.[15] להלן נתוני ההרוגים לפי המקורות השונים:
על פי הפלסטינים 421 איש נהרגו בעיר עזה (רבים מהם בשכונת שג'אעייה), 501 נהרגו בח'אן יונס, 290 בבית לאהיה, 264 ברפיח ו-241 בדיר אל-בלח. על פי דובר צה"ל נהרגו 253 פעילי חמאס, 147 פעילים מהג'יהאד האסלאמי, 65 פעילי טרור מארגונים אחרים ו-603 חמושים ששיוכם לא ידוע. בתום המבצע הודיע הג'יהאד האסלאמי על 123 פעילים בארגון שנהרגו במערכה, אך מרכז המידע למודיעין וטרור פרסם הערכה כי המספר האמיתי גבוה כמה עשרות, והוא בין 150 ל-170.[191] אבו מאזן, במסיבת עיתונאים שערך בקהיר בספטמבר 2014, טען כי 861 מאנשי הפת"ח נהרגו בלחימה. להערכת מרכז המידע למודיעין וטרור, המספר קטן בהרבה, ועומד על עשרות בודדות.[191] לפי הארגון, מספר הרוגי חמאס במבצע הוא בסביבות 500 איש.[191] בהפרות סדר שנערכו במהלך המבצע ביהודה ושומרון נהרגו 16 פלסטינים נוספים. בנוסף, חמאס הוציא להורג עשרות פלסטינים, בכיסוי פנים, שלדברי הארגון שיתפו פעולה עם ישראל. אירעו גם מקרים אחדים שבהם שיגור כושל של רקטות הביא להרג אזרחים פלסטינים. שני פלסטינים נוספים נהרגו במהלך החגיגות לאחר תום המבצע. עלויות המבצעישראלהעלות הצבאית של המבצע הייתה על פי מערכת הביטחון כ-9 מיליארד ש"ח.[192] על פי משרד האוצר העלויות הצבאיות של המבצע היו 6.5 מיליארד ש"ח. האוצר בחן רק את העלויות הישירות ולא את התקציב השוטף הקיים עבור מערכת הביטחון ל-50 יום והחזרה לכשירות.[193] לבסוף הוסכם כי צה"ל ישופה על המבצע ב-7 מיליארד שקל.[194] העלות האזרחית נאמדת בין 10 ל-12 מיליארד ש"ח.[195] פיצוי לתושבי ישראל על נזק כספי במבצעחוק מס רכוש וקרן פיצויים עוסק במתן פיצוי לישראלים שניזוקו כספית מפעילות צבאית. הטיפול במתן הפיצוי מוטל על רשות המיסים. החוק קובע את הכללים לפיצוי על נזק ישיר, כגון נזק לבתים ומכוניות שנפגעו מרקטה או נזק ליבולים חקלאיים בשדות שצה"ל חנה בהם. הטיפול בנזק ישיר נעשה כבר תוך כדי המבצע, על ידי צוותים שהעריכו את גובה הנזק. בנוסף ניתן פיצוי על נזק עקיף, כגון אובדן הכנסות ותשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם עקב המבצע (כתוצאה מסגירת מקום עבודתם בהוראת פיקוד העורף או סגירת מוסדות לימוד של ילדיהם). פיצוי על נזק עקיף ניתן, במבצע זה, רק בתחומי 40 ק"מ מרצועת עזה, בהתאם לתקנות מס רכוש וקרן פיצויים (תשלום פיצויים) (נזק מלחמה ונזק עקיף) (הוראת שעה), התשע"ד-2014. רשות המיסים פרסמה הנחיות מפורטות על אופן הגשת תביעות לפיצוי.[196] ב-3 באוגוסט 2014 נחתם הסכם קיבוצי בין מדינת ישראל ונשיאות הארגונים העסקיים לבין הסתדרות העובדים הכללית החדשה[197] הקובע את הכללים לתשלום שכר לעובדים שנעדרו מעבודתם עקב המבצע. להסכם הוצא צו הרחבה. חמאסגורמים פלסטיניים מעריכים כי עלות שיקום רצועת עזה צפויה לעלות כ-7.8 מיליארד דולר.[198][199] נכון ל-11 באוגוסט בעיר עזה נהרסו בין 20% ל-25% מהבתים הראויים למגורים ובבית חאנון נהרסו כ-70% מהבתים הראויים למגורים.[200] בעיתון הניו יורק טיימס צוין כי הנזק במבצע היה גדול יותר מבשאר המבצעים, וכי הנזק במבצע זה ביחס למבצע עופרת יצוקה היה גדול פי 3.[201] תגובה ציבוריתביקורתמבקר המדינה פרסם דו"ח ביקורת על המבצע, בו נמצא כי עד לשנת 2010 התמודדו גופי המחקר והפיתוח בצה"ל עם איום המנהרות בקצב שלא תאם את התפתחות האיום ואת הצורך המבצעי, תוך בקרה לקויה של המטכ"ל. עוד מצאה הביקורת כי מידע משמעותי והכרחי שנדרש לשרי הקבינט לצורך קבלת החלטות לא הובא לפני השרים באופן מספק בדיונים שקדמו למבצע "צוק איתן", זאת אף על פי שמידע זה עמד לרשות ראשי המדינה והצבא. איום המנהרות מרצועת עזה אף לא הוצג לקבינט במפורט אלא באמירות כלליות ומעטות בלבד, וכאשר נזכר האיום בדיוני הקבינט, שרי הקבינט לא הביעו התעניינות ולא דרשו שצה"ל יציג להם את היערכותו לטיפול באיום. לראש הממשלה, בנימין נתניהו, העיר המבקר שכיוון שהיה בקיא באיום המנהרות, "היה עליו להנחות את המל"ל ואת מערכת הביטחון להציג לקבינט את איום המנהרות באופן מפורט ומודגש, סמוך לאחר המועד שבו הוא הבין את חומרת האיום והיקפו."[202] מבקר המדינה העיר לראש הממשלה, בנימין נתניהו, ולראש המל"ל, יוסי כהן, כי "העיסוק במסגרת הקבינט בתוכניות האופרטיביות בטרם קביעת יעדים אסטרטגיים אינו עולה בקנה אחד עם תהליך תקין של קבלת החלטות, ככל שהדבר נוגע לסדר הראוי של קבלת ההחלטות בתחום האסטרטגי המדיני-ביטחוני."[202] כתב עיתון הארץ, עמוס הראל, הגדיר את "צוק איתן" כמבצע שבו צה"ל התנהל "בכבדות ובחוסר יוזמה", וכי לא הייתה "הצדקה לדשדוש של צה"ל במשך 51 יום נגד חמאס, האויב החלש ביותר בסביבתה של ישראל." עוד טען כי ההכנה הלקויה לאיום המנהרות הייתה תקלה קולוסלית, גם אם לא הגיעה לממדי הכישלון במלחמת לבנון השנייה. תגובות בציבור היהודי בישראל   מתחילת המבצע וגם במהלכו ניכרה תמיכה גורפת בקרב הציבור היהודי בישראל להפעלת הכוח הצבאי בידי הממשלה. התמיכה באה לידי ביטוי בסיקור התקשורתי, ברחוב הישראלי, וברשתות החברתיות. למרות המספר הגבוה יחסית של החללים והפצועים בקרב החיילים והאזרחים, הצביעו כל הסקרים על כך שהציבור היהודי סבור כי היציאה למבצע והמהלכים הצבאיים שלה היו הכרחיים. רוב מוחלט של חברי הכנסת תמכו בפעולות צה"ל בעזה, כולל רוב הח"כים מהאופוזיציה. תמיכת האופוזיציה באה לידי ביטוי בדבריו של ראש האופוזיציה, יצחק הרצוג, שתמך במבצע ואמר: "אין בעניין הזה מחלוקת בין אופוזיציה לקואליציה, אנחנו מנהלים מאבק צודק על דמותה של המדינה ועל דמותו של עם ישראל".[203] עמדה מנוגדת למהלכי הממשלה והצבא הביעו חברי הכנסת של סיעת מרצ וכן חברי הכנסת של חד"ש בל"ד ורע"מ-תע"ל. תומכי מפלגות אלה, שלום עכשיו וכן פעילי שמאל ארגנו במהלך המבצע (9 באוגוסט) הפגנה בכיכר רבין בתל אביב בה השתתפו אלפי אנשים, וביניהם הסופר דויד גרוסמן, השדרן זוהיר בהלול הזמרת מירה עוואד ואחרים. מנגד נערכו גם הפגנות ועצרות תמיכה במבצע. במהלך המבצע הביעו אזרחים רבים בישראל הזדהות עם תושבי הדרום שהותקפו ברקטות בתכיפות רבה יותר מאשר תושבים באזורים אחרים. בין היתר הועלתה קריאה לקנות מוצרים ושירותים מעסקים בדרום, שפעילותם הצטמצמה בלחץ האירועים, על מנת לתמוך בהם. מוסדות ואזרחים רבים במרכז הארץ ובצפונה אירחו את תושבי הדרום. הזדהות הובעה גם עם חיילי צה"ל שהשתתפו במבצע, ואזרחים רבים התגייסו לשלוח להם ציוד רב ומגוון מחבילות שי ועד תחתונים וגנרטורים.[204] בכל אזורי ישראל התנהלו קמפיינים על ידי גופים, והן יוזמות פרטיות לשם התארגנות המונית למטרת איסוף תרומות וחלוקתן לחיילים הקרביים על ידי הגעה אל המוצבים בגבול הרצועה.[205] מבצע זה הגיע למצב בו פנו החיילים באמצעי התקשורת השונים אל האוכלוסייה האזרחית בהכרת תודה, אך גם בבקשה להפסיק לארגן תרומות לחיילים, מכיוון שהצטבר אצל החיילים עודף מצרכים בהם לא היה להם צורך. רבים הגיעו להשתתף בהלוויותיהם של חיילים בודדים שנהרגו בקרב. הדבר נעשה בעקבות קריאות ברשתות החברתיות באינטרנט, שנבעו מחשש שמספר המלווים בהלוויות יהיה קטן. מספר האזרחים שהגיעו לאחת ההלוויות הגיע על פי הערכה עד ל-20 אלף איש.[206] קריאות דומות הועלו להשתתף בניחום האבלים של קרובי החיילים במהלך ימי השבעה. ברחבי הערים נתלו שלטי תמיכה במבצע ובצה"ל (כגון "איתנים בעורף, מנצחים בחזית", "חזקים ביחד" ו"העם עם צה"ל"). על רקע המצב הביטחוני החליטו תושבי הקיבוצים נחל עוז ועין השלושה, הנמנים עם יישובי עוטף עזה, לעזוב ולפנות משפחות עם ילדים ותושבים מבוגרים וזאת על אף שמספר ימים קודם לכן קרא להם הרמטכ"ל בני גנץ לשוב לבתיהם.[207] במהלך המבצע גבר השיח המתלהם בין הקצוות השונים של החברה הישראלית, הערבית והיהודית כאחד, והעלה לדיון את גבולות חופש הביטוי. בשל ביקורת ואמירות פוגעניות כנגד חיילי צה"ל, אזרחים יהודים וערבים פוטרו או הושעו מעבודתם,[208][209] ועיתונאים אוימו[210] ואף הותקפו.[211] ומאידך נחקרו ואף הוגשו כתבי אישום נגד אנשי ימין שקראו לאלימות נגד ערבים,[212] וכנגד אנשי שמאל שקראו לחיילים להפנות את הנשק כלפי הכנסת והממשלה.[213] ארגוני זכויות אדם כדוגמת בצלם ויש דין פנו ב-21 ביולי 2014 ליועץ המשפטי לממשלה וטענו שיש חשד להפרות חמורות של הדין ההומניטרי הבין-לאומי בפעילות צה"ל בעזה.[214] ארגונים אלו פנו ב-22 ביולי 2014 אל מועצת זכויות האדם של האו"ם בבקשה לגנות את הפגיעה הנרחבת באזרחים בעזה וברכושם, ולהקים ועדת חקירה בין-לאומית עצמאית לחקירת מבצע צוק איתן בעזה.[215] תגובת ערביי ישראלערב פרוץ המבצע לווה בגל של הפגנות והפרות סדר שכללו יידוי אבנים, ונדליזם, התקפות על כלי רכב בכבישים והתקפות על תשתית הרכבת הקלה בירושלים במזרח ירושלים במחאה על רצח מוחמד אבו ח'דיר. מהומות הערבים בירושלים התרכזו בשכונות מזרח העיר עם זליגה של ירי והצתה בשכונות המערביות. במשולש, בוואדי עארה ובנצרת התקיימו גם התפרעויות של ערבים ישראלים. עם פרוץ המבצע דעכו הפגנות אלו לאיטם. בהמשך המבצע הכריזה ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל על ימי אבל ושביתת מסחר במחאה על מספר ההרוגים הפלסטינים במבצע. הכרזה זו גררה ביקורת ומחאה ושר החוץ אביגדור ליברמן שקרא לא לקנות בעסקים ששובתים במחאה על המבצע. בציבור הערבי-ישראלי אורגנו מספר הפגנות כנגד המבצע, ואף מעט הפגנות שמחה בעקבות הירי על ישראל. במספר מקומות (עכו, נצרת) קמה להפגנות התנגדות פנימית בקרב הציבור הערבי, חלקה עקב חשש כלכלי מחרם צרכנים יהודי.[216] בעקבות הפרות הסדר, ההפגנות, השביתה והמשכות המבצע, קטן באופן משמעותי מספר המבקרים היהודים בעסקים ערביים. לטענת גורמים שונים בקרב ערביי ישראל, המבצע גרם לגל התנכלויות כלפי האוכלוסייה הערבית, שהתבטא בפיטורי עובדים ערביים, סירוב להשכרת ומכירת דירות, והתנכלויות עוברי אורח, מאבטחים ונותני שירותים במקומות ציבוריים.[216] תגובות פלסטינים ביהודה ושומרון ובירושלים על פי נתוני שב"כ חלה עליה תלולה במספר הפיגועים בזמן המבצע ביהודה ושומרון וירושלים. בחודש יולי 2014 בלבד נרשמו 507 פיגועים לעומת 100 שנרשמו בחודש שקדם לו. מרביתם של הפיגועים היו השלכת בקבוקי תבערה (424), ומיעוטן פיגועי מטען (35) וירי מנק"ל (13). במקביל חלה עלייה חדה במספר הפרות הסדר והעימותים עם כוחות הביטחון הישראליים.[217] בהפגנה של יותר מעשרת אלפים פלסטינים ליד מעבר קלנדיה, שמתוכה נורתה אש לעבר כוחות הביטחון, נהרגו מירי שני פלסטינים.[218] בתקריות נוספות ביהודה ושומרון נהרגו פלסטינים אחדים. ב-4 באוגוסט ביצע פלסטיני פיגוע דריסה בירושלים, שבו נרצח אברהם וואלעס ונפצעו חמישה. בהמשך אותו יום בוצע פיגוע ירי בירושלים, ובו חייל נפצע קשה.[219] למחרת דקר פלסטיני מאבטח באזור מעלה אדומים. לקראת סיום המבצע החלה יוזמה פלסטינית לחרם צרכנים על מוצרים ישראלים (בעיקר על מוצרי מזון). היוזמה נתמכה על ידי רשות הפלסטינית, שהציעה הטבות שונות (כגון הנחה בתעריף החשמל) לעסקים שיימנעו לחלוטין ממכירת סחורה ישראלית. בחלק מהמקרים סומנה סחורה ישראלית במדבקות מיוחדות על ידי פעילי החרם.[220] סקרים שנערכו בתום המבצע, הראו עלייה בתמיכת הציבור הפלסטיני בתנועת החמאס, מול ירידה בתמיכה בפת"ח, ותמיכה בחמאס ביהודה ושומרון גבוהה יותר מברצועת עזה.[221] הדיון הציבורי בישראל בהתנהלות המבצעבמערכת הפוליטית.jpg) הקבינט המדיני-ביטחוני התכנס עשרות פעמים במהלך המערכה ונציגיו הבכירים (נתניהו ויעלון ואתם הרמטכ"ל גנץ) הופיעו פעמים רבות באמצעי התקשורת. הרמטכ"ל, בני גנץ, הציג בפני הקבינט את החלופות השונות למבצע והביע התנגדות לאופציה של כיבוש רצועת עזה.[222] הערכת צה"ל שהוצגה לקבינט הייתה שכיבוש רצועת עזה יעלה במאות רבות של חיילים ישראלים הרוגים, אלפי הרוגים פלסטינים, רבים מהם חפים מפשע, סכנה להסכמי השלום עם ירדן ומצרים ובידוד בין-לאומי. כן הוערך שיידרשו חמש שנים לטיהור רצועת עזה ושנים רבות עד לבניית אחיזה מודיעינית משמעותית בשטח רצועת עזה.[223][224][225] בקבינט נוצרה הסכמה בין ראש הממשלה בנימין נתניהו לשרים משה יעלון, יאיר לפיד וציפי לבני לגבי מטרת המערכה שהייתה "לפגוע משמעותית ביכולות הצבאיות של חמאס ולהגיע לשקט ארוך טווח בכל הזירה הפלסטינית", ולגבי צורת ניהול המערכה כתגובה לפעילות חמאס וארגוני הטרור ("שקט יענה בשקט" ו"התשה תענה בהכתשה") בהסלמה הדרגתית ומבוקרת,[226] לעומת השרים אביגדור ליברמן, נפתלי בנט, גלעד ארדן[227] ויצחק אהרונוביץ', שחשבו שיש להגדיר יעדים רחבים יותר ואף לנקוט בצעדים תקיפים יותר כמו התנגדות להפסקות אש, כניסה קרקעית, ואף "מיטוט החמאס". שר החוץ אביגדור ליברמן הוביל את קו ההתנגדות החריף ביותר לציר של נתניהו-יעלון-גנץ. ב-7 ביולי כינס ליברמן מסיבת עיתונאים, והודיע על פירוק השותפות בין ישראל ביתנו לליכוד עקב חילוקי דעות בינו לבין נתניהו בסוגיית עזה.[228] ב-15 ביולי כינס ליברמן מסיבת עיתונאים נוספת והודיע שהוא מתנגד להפסקת האש המתרקמת.[229] באותו יום סגן שר הביטחון, דני דנון, פוטר על ידי נתניהו, לאחר שדנון מתח עליו ביקורת אישית בפומבי וטען שהוא "נכשל ומתנהל ברפיסות".[230] הערכות סודיות של צה"ל לגבי כיבוש עזה שהוצגו בקבינט הודלפו לתקשורת על ידי אחד מחברי הקבינט.[231][232] השר נפתלי בנט ניסה לדרבן את נתניהו לנקוט צעדים חריפים יותר בכל שלב במבצע ולתקוף את החמאס כדי להגיע להכרעה,[233] ואף התעמת עם שר הביטחון ובכירי צה"ל אודות התנהלות בעייתית של הצבא בטיפול במנהרות שלא דווחה לקבינט.[234] בנט היה הראשון בקבינט שהתייחס לאיום מנהרות הטרור ברצועת עזה והניח תוכנית סדורה לטפל בהן, תוכנית שנתקבלה לבסוף על ידי הקבינט והממשלה, ויושמה בשטח על ידי צה"ל שהשמיד את המנהרות.[235] ב-16 בספטמבר 2014 התפרסם כי תא"ל במילואים אביחי רונצקי הורחק במהלך המבצע ממפקדות צה"ל באזור הרצועה, לאחר שלטענת גורמים צבאיים עלה חשד כי הדליף מידע לשר נפתלי בנט אודות איום המנהרות.[236] ב-16 באוגוסט 2014 אל"ם (מיל') רוני ברט, בכיר לשעבר במטה לביטחון לאומי, ביקר בתקשורת בחריפות את התנהלות ההנהגה הישראלית במבצע, וטען כי לא נעשו דיונים רציניים בממשלה במשך שנים בהקשר לעזה, שהצבא מוביל באף את השרים לפי תפיסותיו שהיו עימות מוגבל בעזה, ושיש כשל מתמשך בטיפול במנהרות.[237] לאחר 50 ימי לחימה נתניהו קיבל את הפסקת האש המוצעת על ידי מצרים ללא דיון והצבעה בקבינט, ועל כך התעוררו תרעומת ופולמוס נוסף אצל כחצי מחברי הקבינט ותומכיהם, שהתנגדו למתווה הפסקת האש.[238] בסרט "חומות של תקווה" שהופק בשנת 2016, ועוסק בתפקודה של ועדת החוץ והביטחון כגוף מפקח על הממשלה, טען חבר הוועדה, עופר שלח כי במבצע צוק איתן התגלו כשלים ובעיות יסוד חמורות יותר ממלחמת לבנון השנייה.[239] חבר נוסף בוועדה, שאול מופז, אמר שחברי הוועדה לא ידעו מספיק ביחס למה שידעו חברי הקבינט או ראש הממשלה, במיוחד בהקשר של כמות מנהרות התקיפה של חמאס, כמה מהן חודרות לשטחה של ישראל ודרך הטיפול במנהרות. הוא טען שהיה ראוי שתהיה בדיקה של וועדת חוץ וביטחון לאחר המלחמה וכי דבר זה לא נעשה.[239] הגדרת הלחימהעם היציאה למבצע הוא נקרא בצה"ל "מבצע צוק איתן". עם התמשכותו של המבצע והגידול בנזקים ובמספר הקורבנות בשני הצדדים, גברה ההתייחסות הציבורית אליו כאל מלחמה. התייחסות זו באה לידי ביטוי בתקשורת הישראלית והעולמית, שבהן כונה המבצע בשמות הכוללים את המילה "מלחמה", כגון "מלחמת עזה", "המלחמה בדרום", "מלחמת צוק איתן" ו"מלחמת חמישים הימים". ב-4 באוגוסט 2014, כארבעה שבועות לאחר תחילת המבצע, הגישו ח"כ נחמן שי ו"החזית להגנת הציבור" עתירה לבג"ץ, על מנת שיחייב את ממשלת ישראל להכריז שמדובר במלחמה. העותרים נימקו זאת: "איש לא יחלוק על אחריותה של הממשלה על פעולות צבאיות מטעם המדינה, ועתירה זו אינה עוסקת באחריותה הצבאית כאמור, כי אם בנגזרות הכלכליות והחברתיות הנובעות מן המצב המערכה הנוכחית, אשר בכל קנה מידה מהווה 'מלחמה' לכל דבר".[240] העותרים ציינו כי "רוב תושבי ישראל מצויים בטווח הירי המתמשך ללא הרף של חמאס, ובכלל זה ריכוזי האוכלוסין הגדולים ביותר במרכז הארץ. אזרחי המדינה ותושביה זכאים לכך שהמדינה תפצה אותם בגין נזקיהם הישירים והעקיפים לנוכח האירועים".[241] פרקליטות המדינה הגיבה שאין קשר בין ההכרזה על מלחמה לבין מתן פיצוי או סיוע כלכלי לתושבים שנפגעו ממנה. לאור תגובה זו משכו העותרים את עתירתם, בהמלצת בג"ץ.[241] בעקבות המבצעבעקבות הפסקת הטיסות הזרות לנמל התעופה בן-גוריון במהלך המבצע, שר התחבורה ישראל כ"ץ קיבל החלטה להכשיר את נמל התעופה רמון (אז נמל התעופה תמנע), שהיה בבנייה, גם לתנועת מטוסי נוסעים גדולים, בעלות שמסתכמת בכמה עשרות מיליוני שקלים.[242] בשל האירועים עם הנגמ"שים בצוק איתן, צה"ל החליט להאיץ את הוצאת נגמ"שי M-113 משימוש קרבי בתהליך הדרגתי. להגדיל באופן משמעותי את מספר נגמשי המרכבה, ובנוסף לבחון פיתוח נגמ"ש קרבי שיהיה זול מנגמ"ש המרכבה.[243] צה"ל אף השקיע בשיתוף עם ארצות הברית בפתרון טכנולוגי לאיום המנהרות באמצעות אלביט ורפא"ל.[244][245] בנוסף נעשה מאמץ בנושא של הגנה מפני פצצות מרגמה, וביולי 2015 צה"ל החל להפעיל מערכת התראה חדשה נגד פצמ"רים באזור עוטף עזה.[246] בנוסף, צה"ל הכניס את תחום הלת"ק (לוחמה תת-קרקע) בהכשרות ובאימונים ביחידות שונות, ביניהן חיל ההנדסה הקרבית, חיל רגלים ויחידות מיוחדות במהלך הכשרתם. בערב 16 בספטמבר נורתה רקטה מרצועת עזה לראשונה לאחר תום המבצע. היא התפוצצה בשטח הפתוח ליד הגדר ולא גרמה לנזק. לא נשמעה אזעקה. ארגון החמאס התנער במהירות מהירי וטען כי הוא מחויב להפסקת האש וכי עצר את משגרי הרקטה. בהמשך ערך חמאס פעמים אחדות ניסויים בשיגור רקטות אל הים ובהטסת מזל"ט. בשנה שלאחר שרר רוב הזמן שקט בעוטף עזה, שהופר מספר פעמים בודדות בכל חודש בירי רקטות ופצמ"רים. על חלק משיגורי הרקטות לקחו הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני ושלוחה של דאעש אחריות. צבא ארצות הברית שלח קבוצה של גנרלים בכירים ללמוד שיטות לחימה נגד הטרור מהמבצע בסמוך לסיומו.[247] בעקבות בדיקה של מנגנון בירור מטכ"לי, בראשות האלוף נעם תיבון, הורה הפרקליט הצבאי הראשי על פתיחת חקירה פלילית באירועים שהתרחשו במהלך המלחמה, לאחר שהתגלה חשד סביר לעבירות פליליות מצד חיילי צה"ל. בין היתר נחקרו מות 4 ילדים בהפגזה על חוף הים ותקיפת בית הספר של אונר"א, אך בכל המקרים שנבדקו החליט הפצ"ר לסגור את תיק החקירה ללא נקיטה בצעדים משפטיים – פליליים או משמעתיים – ביחס למי מהמעורבים באירוע, בהיעדר חשד לביצוע עבירה פלילית על ידי חיילי צה"ל.[248][249][250][251] ארגון עדאלה הגיש עתירה לבג"ץ נגד סגירת החקירה של הרג ארבעה ילדים ששיחקו בחוף בעזה, אך בג"ץ דחה את העתירה.[252] האלוף לשעבר יום טוב סמיה, ששימש כסגן מפקד פיקוד דרום בזמן המבצע, טען במאי 2015, שהוא לא זומן לשום תחקיר לגבי המבצע והמנהרות. ואף האשים את הפיקוד הבכיר "בפסטיבל של צל"שים שבאו לכסות על משהו". באוקטובר 2016 פורסם כי ועדת בדיקה פנים צה"לית, בראשות האלוף יוסי בכר, שכללה 30 מומחים מתחומים שונים, חקרה את היערכות מערכת הביטחון והדרג המדיני ל"איום המנהרות". על פי פרסום גלי צה"ל, מצאה ועדת הבדיקה כי "ערב המבצע היו המנהרות ההתקפיות עבור רוב מפקדי הכוחות המתמרנים בחזקת נעלם. הייתה הכרה של האיום, אך עוצמתו וממדיו לא נתפסו". מסקנה נוספת של הוועדה הייתה ש"ההכנות של צה"ל להתמודדות עם האיום בהיקפים גדולים, היו לקויות וגרמו למבוכה בזמן אמת. הכוחות המתמרנים יצאו למשימה זרה להם שחרגה מתכנון אופרטיבי מקורי."[253] ביוני 2016, בעקבות משבר פוליטי בין ראש הממשלה נתניהו והשר נפתלי בנט שדרש מינוי מזכיר צבאי לקבינט,[254] מונתה ועדה בה היו חברים יעקב עמידרור, יוחנן לוקר ויוסף צ'חנובר. הוועדה עסקה בעניין העברת מידע לקבינט, סמכויותיו וביקורי שרים במפקדות צה"ל.[255] במאי 2017 הקבינט אימץ את המלצות הוועדה.[256] מבחינה טקטית, המבצע הוכתר כהצלחה צבאית נגד הטרור תוך כדי צמצום מספר ההרוגים אזרחיים וביצוע מקצועי של חיסול מחבלים בקרבות יריות וצליפה תוך כדי פגיעה אנושה בכוח האש של החמאס והג'יהאד האסלאמי. פעולות השיקום של רצועת עזה התקדמו בעצלתיים, ונמשכו ההכנות בה לעימות נוסף.[257] אותות ועיטורים .jpg) בינואר 2015 אישר הרמטכ"ל הענקת עיטורים ותעודות הוקרה ל-53 חיילים ולעשר יחידות על חלקם בלחימה. עיטור המופת הוענק לסגן איתן פונד, שנכנס למנהרה באירוע החטיפה של סגן הדר גולדין. לארבעה לוחמים הוענק צל"ש הרמטכ"ל, וכן הוענקו 27 צל"שי אלוף הפיקוד. צל"ש הרמטכ"ל הוענק לשלוש יחידות: יחידת מגלן, גדוד הצמ"ה 7058 של פיקוד המרכז וסיירת מטכ"ל.[258] למשתתפים במבצע ניתן אות מערכה – אות מערכת צוק איתן, אות המערכה הראשון שהוענק בישראל למערכה שלא הוגדרה כמלחמה.[259][260] המאמץ להחזרת הגופות שבידי חמאסהגופות של שני החיילים הדר גולדין ואורון שאול מצויות בידי חמאס מאז המבצע. משפחותיהם מפעילות לחץ ציבורי כל השנים להשבתם לקבר ישראל. ממשלות ישראל בכל התקופה מאז המבצע מטפלות בעניין, אך לא הגיעו ל"עסקת חילופין". הפעם האחרונה שנעשתה עסקה כזו הייתה ב-2011 לשחרור החייל גלעד שליט. עימותים לאחר המבצע
לאחר המבצע השתרר שקט משני צדי הגבול. על פי המרכז למורשת המודיעין הייתה ירידה דרסטית בירי הרקטות לישראל. בסך הכל נורו בשנה הראשונה לאחר המבצע 12 רקטות לנגב המערבי. וזו הייתה השנה השקטה ביותר מאז עלה החמאס לשלטון ברצועת עזה ב-2007 ועד לאותה שנה. שקט זה הופר פעמים מעטות. בתחילת שנת 2016 דווח באמצעי התקשורת כי הלוחמה בין החמאס לצה"ל בתחום המנהרות התת-קרקעיות לכיוון יישובי עוטף עזה נמשכת עד עצם היום הזה. בחודשים ינואר ופברואר 2016 דווח כי צה"ל מוטט מספר מנהרות עליהן ידע בתחום עוטף עזה, דבר שהוביל להריגתם של מחבלים, אשר נכחו בתוך אותן מנהרות.[261] בחודשים אפריל ומאי חשף צה"ל בפעילות יזומה מנהרות שחדרו לתוך שטח ישראל. במהלך העבודות בשטח, נורו פצמ"רים לעבר הכוחות, דבר שגרר תקיפות של צה"ל ברצועת עזה. ב-30 באוקטובר 2017 פוצץ צה"ל מנהרת טרור של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני שחדרה לתוך שטח ישראל. בפיצוץ נהרגו 14 מחבלים. בתחילת דצמבר 2017 חלה הסלמה נוספת בירי הרקטות, בעקבות הכרזת ירושלים בה הכירה ארצות הברית בירושלים כבירת מדינת ישראל. ב-12 בנובמבר 2019 החל צה"ל במבצע צבאי חגורה שחורה בעקבות סיכול ממוקד של בכיר הג'יאהד האסלאמי. המבצע הסתיים ב-17 בנובמבר 2019, ולפי דובר צה"ל נהרגו בו 26 מחבלים של הג'יהאד האסלאמי. ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצונייםהודעות וסיכומי דובר צה"ל
סיכומים ונתונים
מאמרים ומחקרים
מסמכים רשמיים ודו"חות
דיווחים וכתבות מאמצעי התקשורת
כתבות על טקטיקה ואמצעי לחימה
כתבות וידאו
פרשנות
ספרים פופולריים ואזכורים בתרבות
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
