חיל האוויר הישראלי

זרוע האוויר והֶחלל

סמל חיל האוויר, תג מפקדת חיל האוויר ודגל חיל האוויר
פרטים
מדינה	ישראל ישראל
שיוך	צה"ל
סוג	חיל אוויר
אירועים ותאריכים
תקופת הפעילות	1947 כ"שירות האוויר"; אפריל 1948 כ"חיל האוויר" – הווה
מלחמות	כל מלחמות ישראל
נתוני היחידה
כוח אדם	38,000 חיילים סדירים 55,000 חיילי מילואים
ציוד עיקרי	כ-750 כלי טיס, טילים
פיקוד
יחידת אם	המטה הכללי של צה"ל
דרגת המפקד	אלוף
מפקד נוכחי	תומר בר
מפקדים	ראו מפקדי חיל האוויר

חיל האוויר הישראלי, שידוע גם בשמו המקוצר "חיל האוויר", או בשמו הרשמי "זרוע הָאוויר והֶחלל", הוא הזרוע האווירית של צבא הגנה לישראל. חיל האוויר הישראלי הוא מרכיב משמעותי בעוצמתו של צה"ל. בראש זרוע האוויר עומד קצין בדרגת אלוף. מפקדו הנוכחי של החיל הוא אלוף תומר בר.

מפקדת חיל האוויר כוללת את מטה החיל, המפקדות המקצועיות וגופי הפיקוח והבקרה.

מטה חיל האוויר שוכן במחנה רבין (הקריה) בתל אביב. המטה נחלק לשבעה להקים. בראש כל להק עומד קצין בדרגת תת-אלוף, הכפוף ישירות למפקד חיל האוויר. המבנה ההיררכי של הלהקים, כנהוג ביחידות מטה בצה"ל, מורכב ממחלקות, ענפים ומדורים.

מטה חיל האוויר מורכב מהלהקים הבאים:

• להק המטה (למ"ט) – מופקד על בניין הכוח בחיל-האוויר, מבקר את מימושו ומתאם את עבודת המטה הבין להקית. ראש הלהק, ה-רמ"ט, משמש גם כסגנו של מפקד חיל האוויר וממלא מקומו.
• להק האוויר (לה"א) – אחראי על ההדרכה (ההכשרות והאימונים) והתורה בחיל-האוויר. ראש הלהק מכונה רל"א.
• להק מבצעי אוויר (רמ״א) – עומד בראש המטה המבצעי ואחראי על הפעילות המבצעית. ראש הלהק מכונה רמ"א.
• להק השתתפות ומסוקים (לה"מ) – מוביל את משימת ההשתתפות של חיל האוויר בקרב היבשה – בסיוע לפיקודים ולזרוע היבשה, בתוך המטה המבצעי ובמתואם עם רמ"א ורל"א. מוביל מערך המסוקים – הובלה מקצועית, פיתוח תו"ל, מדיניות הטיסה ובניין הכוח של המערך ראש הלהק מכונה רלה"מ.
• להק המודיעין (למד"ן) – מגבש ויוצר את תמונת המודיעין למשימות חיל-האוויר, ומשתתף ביצירת תמונת המודיעין הכוללת, כחלק מקהילת המודיעין. ראש הלהק מכונה רלמד"ן.
• להק הציוד (לצ"ד) – עומד בראש המטה הטכנולוגי ואחראי על המערך הטכני, על לוגיסטיקה ועל פיתוח המערכות השונות שמפעיל החיל ושמירת מלאי החלפים עבור מערכות אלו. ראש הלהק מכונה רלצ"ד.
• להק כוח האדם (לכ"א) – אחראי לניהול, לפיתוח ולטיפוח המשאב האנושי בחיל-האוויר. ראש הלהק מכונה רלכ"א.

• 

  מערך ההגנה האווירית (הגנ"א) – מופקד על כלל פעילות מערך ההגנה נגד מטוסים ונגד טילים. מפקד המערך מכונה מהגנ"א.

מפקדות מקצועיות הפועלות במסגרת חיל האוויר:

• מפקדת מערך ההגנה האווירית (מהגנ"א) – אחראית למערך ההגנה האווירית בחיל האוויר הישראלי. בראש המפקדה עומד קצין בדרגת תת-אלוף, הכפוף למח"א.
• מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה) – אחראית למערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי. בראש המפקדה עומד קצין בדרגת אלוף-משנה, הכפוף לרל"א.
• מפקדת קצין רפואה חילי (מקרפ"ח) – מרכזת את כל הפעילות הרפואית בחיל האוויר. בראש המפקדה עומד קצין (תמיד רופא) בדרגת אלוף-משנה, הכפוף לרלכ"א.

גופי הפיקוח והבקרה הפועלים במסגרת חיל האוויר:

מינהל בטיחות ובקרת איכות (מבק"א) – מנחה מקצועי בתחום בטיחות הטיסה וחקירת תאונות טיסה, בטיחות בעבודה ובקרת איכות. בראש מבק"א עומד קצין בדרגת אלוף-משנה הכפוף לרמ"ט.

מינהל תקציב ובקרה (מת"ב) – אחראי על ניהול תקציב ובקרת התקציב. בראש מת"ב עומד קצין בדרגת אלוף-משנה הכפוף לרמ"ט.

ערך מורחב – בסיס טיסה (חיל האוויר הישראלי)

בסיס טיסה של חיל-האוויר הוא שדה תעופה צבאי בו מוצבות טייסות.

קיימים שני סוגי בסיסי טיסה:

• כנף: בסיס טיסה בו יש טייסות בלבד. מפקד כנף הוא איש צוות אוויר בדרגת אלוף-משנה.
• בסיס חיל-אוויר (בח"א): בסיס טיסה בו בנוסף לטייסות יש גם יחידות נוספות (כוחות אוויר מיוחדים למשל). מפקד בח"א הוא איש צוות-אוויר בדרגת אלוף-משנה או תת-אלוף.

בסיסי הטיסה הם (מהצפוני ביותר לדרומי): רמת דוד (כנף 1), פלמחים (בח"א 30), תל נוף (בח"א 8), חצור (כנף 4), חצרים (בח"א 6), נבטים (בח"א 28), רמון (כנף 25), עובדה (בח"א 10).

ערך מורחב – טייסות חיל האוויר הישראלי

טייסות הטיסה הן הטייסות המפעילות את כלי הטיס של החיל. מפקד טייסת טיסה הוא איש צוות-אוויר בדרגת סגן-אלוף, ולצידו משרתים סגני מפקד הטייסת: מפקד גף טיסה (סמ"ט א') ומפקד גף הדרכה (סמ"ט ב') וכן מפקד גף טכני, בדרגות רס"ן. לכל טייסת כינוי, למשל "טייסת העטלף", ומספר ייחודי, לרוב בן שלוש ספרות (יוצאת מן הכלל היא טייסת 69).

בכל טייסת טיסה קיים גף טכני. למפקד הגף כפופים קצין חימוש וקצין אחזקה ולעיתים גם קצין חמ"מ וקצין ממ"ס^[1]. הגף הטכני מאויש על ידי טכנאי צוות קרקע במקצועות: ממ"ס (מכונאי מטוסים), חָמָ"מ (חשמלאי מכשירן), חמש (טכנאי מערכות חימוש). הגף הטכני משמש כדרג א' של תחזוקה ופעילותיו כוללות: בדיקה יומית לכלי הטיס, בדיקה לפני טיסה, חימוש ותדלוק ותחזוקה קלה.

טייסות מטוסי קרב מפעילות מטוסים ליירוט ולתקיפה (אוויר-קרקע). רוב טייסות חיל האוויר הישראלי משתייכות לקטגוריית טייסות קרב. ישנם מטוסי קרב שאותם מטיס טייס בודד, ואחרים (מטוסים דו-מושביים) שאותם מטיסים שני אנשי צוות: טייס ונווט קרב.

טייסות הקרב בחיל האוויר הישראלי מפעילות את המטוסים הבאים:

• F-35 לייטנינג II: בדגם F-35I אדיר, זהו מטוס קרב רב-משימתי חמקן, מהדור החמישי, וקליטתו בטייסת נשר הזהב החלה בדצמבר 2016. ב-2018 ביצע את התקיפה המבצעית הראשונה שלו (תקיפת בכורה עולמית) וב-2021 את ההפלה הראשונה (הפלת בכורה עולמית).
• F-16 פייטינג פלקון: בדגמי C/D ("ברק 2020"), וכן בדגם F-16I ("סופה") המתקדם ביותר. זהו מטוס קרב רב-משימתי שמהווה את עמוד השדרה של חיל האוויר הישראלי.
• F-15: בדגמי A/B/C/D ("בז משופר") לעליונות אווירית, וכן בדגם F-15I ("רעם") לתקיפה והפצצה טקטית ואסטרטגית. זהו מטוס הקרב הגדול ביותר בחיל האוויר הישראלי, בעל כושר נשיאה גבוה ושרידות גבוהה מאוד.

למרות ההתפתחויות הטכנולוגיות המואצות בתחום כלי הטיס הבלתי מאוישים (כטב"מ), בכוונת ישראל להמשיך לרכוש מטוסי F-35 ולשדרג את המטוסים במערכות אוויוניקה ישראליות.

מטוס הקרב הראשון של חיל האוויר היה אוויה S-199 ("סכין"). לאחריו נכנסו לשירות מטוסי ספיטפייר, P-51 מוסטנג, בופייטר, B-17 מבצר מעופף (מפציץ כבד, ולא מטוס קרב כשאר המטוסים ברשימה זו), ומוסקיטו. בשנות ה-50 של המאה ה-20 החלו להיכנס לשירות מטוסי סילון; הראשון שבהם היה המטאור, ואחריו החלה "התקופה הצרפתית" בחיל האוויר, שבה היוו מטוסי קרב צרפתיים את עמוד השדרה של מערך הקרב. הראשון שבהם היה האוראגן, ואחריו באו ווטור, מיסטר, סופר מיסטר (סמב"ד), ומיראז' 3. זה האחרון היה המטוס הראשון שזכה לכינוי עברי – "שחק". לאחר המיראז' נכנס הסקייהוק, "עיט", שהיה המטוס הראשון מתוצרת ארצות הברית. אחריו הגיע לחיל האוויר ה-F-4 פנטום שכונה בחיל האוויר "קורנס" והיווה קפיצת מדרגה ביכולות מטוסי הקרב של החיל. במקביל, קלט חיל האוויר מטוסים מתוצרת התעשייה האווירית לישראל; הראשון שבהם היה הסער, מטוס סופר מיסטר שעבר השבחה. אחריו קלט חיל האוויר את מטוס הנשר והכפיר. החל מסוף שנות ה-70 של המאה ה-20 החל חיל האוויר לקלוט את מטוסי ה-F-15 ו-F-16 לסוגיהם, ואלה מהווים עד היום את עיקר כוחו.

• 
  מטוס קרב F-15C בז משופר לעליונות אווירית ולו 4 הפלות.
• 
  מטוסי F-16I "סופה" של טייסת העטלף, זהו מטוס קרב רב-משימתי מדור 4.5 המשמש למגוון משימות יירוט, תקיפה והפצצה.
• 
  מטוס F-15I רעם של טייסת הפטישים, זהו מטוס הקרב והתקיפה הכבד של חיל האוויר הישראלי.
• 
  החמקן F-35I אדיר במהלך טיסת הבכורה בחיל האוויר

• 
  מטס של F-15I רעם של טייסת 69 "הפטישים"
• 
  צמד מטוסי F-35I אדיר מטייסת 116 בטיסה
• 
  מטוס F-16I סופה של טייסת 119 ממריא

מערך המסוקים בחיל האוויר הישראלי הוקם בשנות החמישים. מפקד טייסת המסוקים הראשון היה אורי ירום. תחילה כלל מסוקים קלים בודדים כגון: ההילר 360 מתוצרת "סיקורסקי" והאלואט II. טייס המסוקים הראשון בחייל היה קרול זבדי שהחל במאי 1951 קורס הסבה למסוקי הילר, ומכונאי המסוקים הראשון היה היטר טיבור (טיבי).

רק בסוף שנות החמישים נקלטו מסוקי תובלה מדגם סיקורסקי S-55 שהתגלו כלא אמינים ומאוחר יותר הסיקורסקי S-58 שרשם פרק מפואר במלחמת ששת הימים.

עידן המסוקים הכבדים נפתח בהקמת טייסת הסופר פרלון ("צרעה"), טייסת 114, מסוק תובלה כבד מתוצרת צרפת בעל יכולות אמפיביות. מסוקים אלו התפרסמו בין השאר בחילוץ ניצולים מהמשחתת אח"י אילת שטובעה סמוך לחוף רומני בחצי האי סיני. מסוקי הבל 206 ("סייפן" לדגם הקצר, "סייפנית" לדגם הארוך) היוו את שדרת מסוקי התובלה הקלים בחיל האוויר ושימשו לרוב משימות ההטסה של בכירי צה"ל. כמו כן שירת בעבר בחיל האוויר מסוק קל בל 47 שכלל טייס אחד ונוסע לידיו ושימש בשנות השישים לתעבורת מפקדים בשדה.

בעשור השני של המאה ה-21, ה-CH-53 סי סטאליון ("יסעור") הוא מסוק התובלה הכבד בחיל האוויר. מסוק התובלה החדיש ביותר בחיל האוויר הוא ה-UH-60 בלק הוק ("ינשוף") שנכנס לשירות בחיל-האוויר ב-1994, והחליף בהדרגה את הבל 212 ("אנפה").

את עידן מסוקי הקרב פתחו בשנות השבעים ה-MD500 דיפנדר ("להטוט") וה-AH-1 קוברה ("צפע") אליהם הצטרף בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 ה-AH-64 אפאצ'י ("פתן") מתוצרת בואינג שנחשב מסוק הקרב המשוכלל בעולם בזמנו. בשנת 2005 נרכשו מסוקי AH-64D אפאצ'י לונגבו המכונים בחיל "שרף", שנחשבו למתקדמים ביותר בעולם בזמנם. ב-2014 יצאו מסוקי הקוברה משירות ואילו מסוקי ה"פתן" שודרגו לרמה קרובה לזו של ה"שרף". מערך המסוקים יורה מגוון טילי אוויר-קרקע וטילי נ"ט בהם ה-AGM-114 הלפייר והתמוז – טיל ישראלי ארוך טווח שהיה מסווג במשך שנים רבות.

מסוק העטלף של ח"א פועל מעל גבי ספינות הטילים מסוג סער 5 של חיל הים. מסוק זה החליף את קודמו הדולפין.

מסוקי ח"א השתתפו במלחמות ישראל החל ממלחמת ששת הימים. מלבד חילוץ פצועים וטייסים שנטשו מעבר לקווי האויב השתתפו מסוקי הסער במשימות רבות שהתפרסמו: מבצע הלם בנגע חמאדי (סופר פרלון), מבצע תרנגול 53 – חטיפת המכ"ם הרוסי (יסעור), הנחתת סיירת הצנחנים בעומק סוריה במלחמת יום הכיפורים (יסעור) ועוד. מסוקי הקרב של חיל האוויר ביצעו אלפי תקיפות כנגד קיני מחבלים והשמידו אלפי מטרות אויב בלבנון ובשטחי יהודה, שומרון ועזה. באינתיפאדה השנייה ביצעו המסוקים סיכולים ממוקדים כנגד פעילי וראשי ארגוני טרור פלסטינים.

מערך התובלה של חיל האוויר אחראי על תובלה צבאית וכן על תובלה במבצעים מיוחדים (כגון מבצע אנטבה והעלאת יהודי אתיופיה).

מערך התובלה מפעיל מטוסים מדגמי C-130 הרקולס ("קרנף"), C-130J סופר הרקולס ("שמשון") בואינג 707 ("ראם") ובוננזה A36 ("חופית") מתוצרת ביצ'קראפט, שהחליף את ה־TB-20 טרינידאד ("פשוש"). מטוסים קלים רבים שירתו בחיל האוויר עוד לפני הקמתו הרשמית, ובהם אוסטר אוטוקרט ("פרימוס"), ביצ'קראפט בוננזה, גראמן G-44 וידג'ן, מיילס איירוואן M-57, ריפבליק RC-3 סי-בי (מטוס ימי), R.W.D. 13‏, R.W.D. 15, ועוד. כמו כן שירתו בחיל מטוסי תובלה גדולים יותר, ובהם דראגון רפיד, לוקהיד הדסון, נורדואין UC-64A נורסמן, וכן מטוסי תובלה כבדים יחסית כמו קרטיס C-46 קומנדו, לוקהיד 18 לודסטאר, לוקהיד קונסטליישן, PBY קטלינה, דאגלס DC-3 דקוטה ו-C-54 סקיימאסטר. מטוסים אלה נרכשו בשנותיה הראשונות של המדינה מכל הבא ליד; חלקם הגדול שירת שנה או שנתיים בלבד ואז הוצא משירות, אם כתוצאה מבעיות טכניות או מאי התאמה למטרות החיל.

בשנות ה-50 של המאה ה-20 רכש חיל האוויר את מטוס התובלה נורד 2501 נוראטלס, ובשנות ה-70 נוסף לחיל מטוס הבואינג 377 סטרטוקרוזר שכונה בחיל האוויר "ענק". באותן שנים רכש חיל האוויר גם מטוסי קישור קטנים יותר: פילטוס PC-6A טורבו-פורטר, דורניר Do 27 (דרור), צסנה 180 ו-205, ואירוספסיאל סוקאטה ראלי. בשנות ה-70 של המאה ה-20 הפעיל חיל האוויר את הביצ'קראפט B-80 "קווין אייר", שכונה בחיל האוויר "זמיר", ומטוסי "ערבה" מתוצרת התעשייה האווירית. באותן שנים נכנסו לשירות גם ה"קרנף" וה"ראם".

בשנות ה-80 החל מערך הבקרה והמודיעין של חיל האוויר להפעיל מטוסי בקרה, שליטה והתראה מוקדמת מסוג E-2C הוקאי שכונה "דיה" וכן מטוסי גראמן OV-1 מוהוק, "עטלף", ומטוסים מסוג "ביצ'קראפט קינג אייר", וכן דגם מתקדם יותר של המטוס שזכה לכינוי "צופית" ונכנס לשירות בשנות ה-90. כמו כן הפעיל חיל האוויר הישראלי מטוסים מסוג סי-סקאן ("שחף") תוצרת התעשייה האווירית, לצורך משימות סיוע אווירי עבור חיל הים, וכן מטוסי סיור ותצפית דורניר DO-28 "עגור".

בשנת 2005 החל חיל האוויר לקלוט את מטוסי ה"נחשון", מטוסי מנהלים מסוג גאלפסטרים V שהוסבו לתצורת איסוף מודיעין אותות (סיגינט) שזכה לכינוי "שביט", ולתצורת בקרה אווירית, שזכה לכינוי "עיטם".

אחזקת מטוסי הבואינג 707 ("ראם"), ה-C-130 הרקולס ("קרנף") והגאלפסטרים V ("נחשון") נעשית על ידי התעשייה האווירית, זאת בניגוד לשאר כלי הטיס בחיל האוויר שאחזקתם נעשית על ידי החיילים בגפים הטכניים.

ב-2021 הזמין חיל האוויר 4 מטוסי תדלוק מדגם בואינג KC-46 פגסוס.

מערך כלי טיס מאוישים מרחוק (כטמ"ם)^[2] (בעבר נהוג היה להשתמש במושג כלי הטיס הבלתי מאויש – כטב"ם, ובמושג מזל"ט), שפועל מאז שנת 1971 מפעיל כלי טיס בלתי מאוישים למגוון רב של מטרות. מערך הכטב"ם של חיל האוויר הישראלי זכה לפרסום רב באינתיפאדה השנייה עקב מעורבותם הגבוהה של הכטב"מים בהספקת מודיעין, איתור חוליות קסאם וסיוע בביצוע סיכולים ממוקדים בפעילי טרור. בעבר הפעיל חיל האוויר הישראלי כטב"מי מטרה (שמדמים מטוסים וטילים) וצילום אוויר מתוצרת אמריקנית, אך פרט לכך כל הכטמ"מים של חיל האוויר הישראלי הם מתוצרת התעשיות הביטחוניות הישראליות. משרתים במערך הכטמ"ם ההרון 1 ("שובל") וההרמס 450 ("זיק") ומזל"ט טקטי סקיילייט ("עפרוני") למשימות סיור ואיסוף מודיעין, כמו גם ציון מטרות עבור נשק מונחה לייזר. כן משרת במערך ההארפי ("שיאון"), כטב"ם אוטונומי "מתאבד" למשימות דיכוי הגנה אווירית^[3]. כמו כן, מפעיל חיל האוויר כטב"מי תקיפה חמושים^[4]. לטענת כתב העת אוויאיישן וויק אנד ספייס טכנולוג'י כטב"מים אלו הם למעשה כטב"מי הרמס 450 שצוידו במשגרי טילים^[5]. ב-2008 נקלט בחיל ההרון TP ("איתן") – מטוס ללא טייס ארוך טווח. ב-2014 נקלט בחיל ההרמס 900 בשם "כוכב", והוא נטל חלק במבצע צוק איתן במהלך תהליך כניסתו לשירות, וב-2015 הוכרז כמבצעי^[6]. ב-2022 נקלט בחיל האורביטר 4 בשם ניצוץ.

ערך מורחב – מערך ההגנה האווירית

בצה"ל, כוחות ההגנה האווירית (לשעבר נ"מ) כפופים לחיל האוויר. כוחות אלה אחראים על הפלת כלי טיס עוינים, רקטות ארטילריות וטילים בליסטיים באמצעות ירי מהקרקע ומתן חיפוי נגד-מטוסים לכוחות היבשה של צה"ל. בהתאם לדוקטרינת הגנת שמי המדינה המערבית, נסמך חיל האוויר הישראלי בעיקר על מטוסי יירוט ככלי להשגת עליונות אווירית, כאשר מערך הנ"מ מהווה את קו ההגנה האחרון מפני איומים אוויריים. לוחמי הנ"מ מפעילים אמצעים שונים, ביניהם: טילי הכתף FIM-92 סטינגר ("ברקן"), סוללות טילי MIM-23 הוק וסוללות טילי MIM-104 פטריוט ("יהלום"), שרשמו הפלות בכורה עולמיות בשירות ישראל.

בנוסף לטילי נ"מ מפעיל מערך ההגנה האווירית את מערך ההגנה הרב-שכבתית נגד ארטילריה רקטית וטילי קרקע-קרקע. המערך כולל בשכבתו הגבוהה ביותר סוללות טילי "חץ 3" שמיועד ליירט טילים בליסטיים מחוץ לאטמוספירה, מתחתיו סוללות טילי "חץ 2", המיועדים ליירוט טילים בליסטיים בעת מעופם ומתחתם מערכת "קלע דוד" ליירוט טילי קרקע-קרקע לטווח בינוני וארוך ורקטות לטווח ארוך, טילי שיוט וכלי טיס. מתחת לקלע דוד נמצאות סוללות "כיפת ברזל" המיועדות ליירוט רקטות ארטילריות קצרות טווח. כיפת ברזל נקלטה בחיל ב-2011 ומאז זכתה להצלחה חסרת תקדים ויירטה אלפי רקטות ששיגרו מחבלים פלסטינים על ישראל. מערכת קלע דוד רשמה יירוט בכורה מבצעי ב-2022 במבצע מגן וחץ ומערכת החץ (חץ 2 וחץ 3) רשמו יירוטי בכורה מבצעיים במלחמת חרבות ברזל. מערכות אלו מוכחות מבצעית וביצעו יירוטים רבים באחוזי הצלחה גבוהים מאוד.

ערך מורחב – המערך הטכני של חיל האוויר

מערך האחזקה מעניק למטוסי חיל האוויר את הטיפול הטכני שבלעדיו לא ימריאו. המערך מתפקד ברמות שונות:

• טיפול שוטף בטייסות בדרג א'.
• תיקונים רציניים יותר במוסכי הבסיסים בטייסת תחזוקה (דרג ב').
• פירוק מטוסים והרכבתם מחדש, עד הבורג האחרון, ביחידת האחזקה האווירית בדרג ד'.

לכל מטוס וציוד מנוהל מעין תיק אישי ובו פירוט כל רשימת התקלות שלו וכל פעולות האחזקה שבוצעו בו.

ערך מורחב – מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי

מערך הבקרה בחיל האוויר הישראלי אחראי על בניית התמונה האווירית, מערכת המכילה את כל כלי הטיס הנמצאים במרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה. המערך ממונה על פיקוח ובקרה על התנועה האווירית בכל המרחב האווירי של ישראל, וכן על גילוי וזיהוי ניסיונות חדירה למרחב האווירי של מדינת ישראל, והכוונת מטוסי הירוט של החיל אל עבר מטרות אוויריות.

המערך כולל יחידות בקרה אזוריות (יב"א) בהר מירון ובמצפה רמון, יחידת גילוי בבעל חצור ויחידות בקרה מקומיות, דוגמת ביסל"ק שבבסיס חיל האוויר בעובדה, הפרוסות ברחבי הארץ ומספקות כיסוי של המרחב האווירי של מדינת ישראל וסביבתה באמצעות מכ"מים. על כל יב"א מפקד קצין בדרגת סגן-אלוף. בראש מפקדת יחידות הבקרה (מיח"ה 517) עומד קצין בדרגת אלוף-משנה.

ערך מורחב – כנף כוחות האוויר המיוחדים

הכוחות המיוחדים של חיל האוויר כוללים את היחידות הבאות:

• יחידת שלדג (יחידה 5101).
• היחידה הטקטית לחילוץ מיוחד (669) (יחידה 669).
• יחידת ההנחתה הקדמית (יחידה 5700).

הזרוע מכילה מספר יחידות טכנולוגיות אשר מטרתן לחזק את כוחה ולהעצים את היתרון הטכנולוגי האווירי שבבעלותה לעומת אויביה במערכה. מרבית מן האסטרטגיה ובניין הכוח העתידי של הזרוע מושתתים על התוצרים של יחידות אלו.

• המטה הטכנולוגי של חיל האוויר (או בקיצור "המטה הטכנולוגי") – הגוף מוביל את מדיניות הפיתוח, המחקר, והאחזקה בחיל, מחלפי המטוס ועד מערכות ה־IT הרלוונטיות לביצוע משימותיו השונות.
• יחידת אופק 324 – יחידת המחקר ופיתוח תוכנה של הזרוע, ולעיתים מכונה בית התוכנה של חיל האוויר הישראלי. אחראית על פיתוח מערכות המידע אשר משמשות מגוון משתמשים מבצעיים בכל החיל ולתחזוקתן של הרשתות המבצעיות הקיימות בו. בנוסף, חוקרת ומהנדסת פתרונות לבעיות ואתגרים הקשורים לתפקודה המבצעי השוטף של הזרוע ומטמיעה טכנולוגיות חדשות שמטרתן לחזק את כוחה.
• יחידה 108 – יחידת מחקר ופיתוח אלקטרוניקה, תקשוב ואמל"ח של חיל האוויר. בית מלאכה אשר אחראי על פיתוחים בתחום האלקטרוניקה, קושחה, חימוש אווירי וכן בתחום הקשר והתקשוב.
• יחידת האחזקה האווירית (יא"א 22) – יחידת האחזקה הראשית של כלי טיס בחיל האוויר. מהווה כדרג ד' לכל דרגי א' ו-ב' בטייסות השונות בחיל.

• שירות טכנולוגי למודיעין (יחידת שט"ל).

בזרוע האוויר קיימות שתי יחידות ניסויים:

• טייסת מנ"ט (מרכז ניסוי טיסה) – אחראית על ניסויים במטוסי קרב, מטוסי תובלה, מסוקים, כטבמי"ם ומערכות וחימוש מוטסים.
• יחידת ניסוי טילים (ינ"ט) – אחראית על ניסויים בטילי הזרוע.

הכשרה למקצועות הדרושים בחיל האוויר נעשית בדרך כלל באחד מבתי הספר של החיל, ולאחריו הכשרה תוך כדי עבודה ביחידה מבצעית. חלק מהמקצועות המיוחדים בחיל האוויר עוברים את ההכשרה במלואה בבסיסי שטח, כגון טכנאי בדיקות לא הורסות (אל הרס) המוכשרים ביחידת האחזקה האווירית של חיל האוויר. מערך ההדרכה של חיל האוויר הישראלי כולל שבעה בתי-ספר עיקריים:

• בית הספר לטיסה – ממוקם בבסיס חיל-האוויר חצרים, ובו מתקיים קורס הטיס שמכשיר אנשי צוות אוויר (קצינים לוחמים בכלי טיס) – טייסים, נווטים ומכוננים.
• בית הספר למקצועות הטכניים (ביסל"ט) – ממוקם בבסיס חיל-האוויר חיפה (בח"א 21). ביסל"ט מכשיר חיילים לשירות במערך הטכני של החיל כמכונאים, חשמלאים וטכנאים.
• בית הספר למקצועות התעופה (ביסמ"ת) – ממוקם בבסיס חיל-האוויר עובדה (בח"א 10). ביסמ"ת מכשיר חיילים לשירות במערך התעופה של החיל ככבאים, פקידות מבצעים (פקמ"ציות), מפענחי תצלומי-אוויר (תצ"א), ועוד.
• בית הספר לבקרה אווירית ופיקוח טיסה – ממוקם בבסיס חיל-האוויר עובדה (בח"א 10). מכשיר חיילים לשירות במערך הבקרה של החיל כקציני פיקוח, קציני בקרה אווירית העוסקים בבקרה תעבורתית ובבקרה משימתית, מש"קי בקרה אווירית ופקחי טיסה שמאיישים את מגדלי הפיקוח בבסיסי החיל^[7].
• בית הספר להגנה אווירית (ביסל"א) – ממוקם בסמוך לקיבוץ משאבי שדה בדרום הארץ. מכשיר לוחמי הגנה אווירית (הגנ״א) ושאר מקצועות תומכי לחימה במערך ההגנה האווירית.
• בית הספר לקצינים (ביסל"ק) – ממוקם בבסיס חיל-האוויר עובדה. בו עוברים הכשרה רוב קציני החיל לאחר סיום בה"ד 1.
• בית הספר לחי"ר של חיל האוויר (ביסל"ח) – ממוקם על יד בסיס חיל האוויר בחצרים. בית הספר לחי"ר של חיל האוויר מכשיר את כלל החיילים המשתייכים למערך ההגנה הקרקעית של חיל האוויר, מבצע הדרכות לכל הנושאים הקשורים בחי"ר בחיל וכמו כן אחראי להכשרת כל הנושאים באחריות להגנה קרקעית של בסיסי חיל האוויר.
• בית הספר למפעילי כטמ"ם – ממוקם בבסיס חיל האוויר בפלמחים. מכשיר מטיסי מל"טים.
• בית הספר לפיקוד ומנהיגות – ממוקם בקמפוס גבעת רם של האוניברסיטה העברית בירושלים. מעביר קורסים מתקדמים לקצינים ונגדים, ובו מתקיימת תוכנית תלפיות.
• בית ספר למכונאים מוטסים – ממוקם בבסיס חיל האוויר פלמחים, בו מתקיים קורס מכונאים מוטסים

• גף אבטחה בחו"ל – יחידת האבטחה של חיל האוויר, המעניקה מענה אבטחתי למטוסי חיל-האוויר הנוחתים מחוץ לשטחי מדינת ישראל, אבטחת הנוסעים בסביבת המטוס ומתן מענה אבטחתי לצוות במהלך השהייה.

הסמל הראשון של החיל נקבע בתקופתו של לסקוב בין השנים 1951–1953. הסמל עוצב על פי תווית של כנפי נשר ישראלי שהתגלתה בעתיקות בית שאן^[8].

ערכים מורחבים – מדי צה"ל, כומתות בצה"ל

• חוגרים וקצינים עד כניסתם לקבע: מכנסיים וחולצה בצבע חאקי בהיר (מדי א')
• נגדים מדרגת רס"ל, קצין שסיים קורס טיס, קצין בתפקיד ייצוגי וקצינים בקבע (מדרגת סרן ומעלה): מכנסיים בצבע כחול כהה וחולצה בצבע תכלת (מדי א')
• בנוסף קיימים מדי עבודה שונים לפי סוגי תעסוקה – סרבלים מסוגים שונים
• דרגות החוגרים, הנגדים והקצינים בצבע כסף על רקע כחול
• לקצינים, כובע מצחייה כחול עם סמל חיל האוויר.

כומתת החיל היא בצבע אפור כהה עם סמל חיל האוויר כסוף.

ערך מורחב – דרגות צה"ל

דרגות החיל בתחילתו היו שונות מהנהוג בחילות היבשה. להלן טבלה משווה.

שם הדרגה בזרוע היבשה	שם הדרגה בזרוע האוויר
טוראי	אוויראי
טוראי ראשון	אוויראי ראשון
רב-טוראי	אוויראי מוסמך
סמל	סמל אוויר
סמל ראשון	סמל טייס
רב-סמל	סמל תעופה
רב-סמל ראשון	חסין אוויר
סגן	פקד אוויר
סגן ראשון	פקד טייס
סרן	פקד תעופה
רב-סרן	סגן מפקד טייסת
סגן-אלוף	מפקד טייסת
אלוף-משנה	מפקד כנף
תת-אלוף	מפקד בח"א
אלוף	מפקד חיל
רב-אלוף

עם הזמן אוחדו שמות הדרגות וסימניהן עם אלה של כוחות היבשה, כדי ליצור אחידות.

מפקד חיל האוויר הישראלי (בראשי תיבות: מח"א) הוא קצין בדרגת אלוף.

ספירת מפקדי חיל האוויר הרשמית מתחילה בישראל עמיר, אך למעשה לפניו מונו שני מפקדים: יהושע אייזיק (אשל), שהיה מפקד "המועצה הכללית לתעופה" ומפקד שירות האוויר של ההגנה עוד בטרם שינה זה את שמו ל"חיל האוויר" ואלכס זילוני, ששירת כמוביל בחיל האוויר המלכותי של בריטניה, אשר החליף אותו זמן קצר לאחר מכן. דרגי הפיקוד של חיל האוויר לא הכירו בשניהם, ומבחינה מעשית, לא הכירו גם בפיקודו של ישראל עמיר, ונמנעו משיתופו בקביעת מדיניות והחלטות שונות. הפיקוד התייצב רק לאחר שמונה אהרן רמז כמפקד החיל. מינויו של מפקד חיל האוויר, נדון במטה הכללי ומתקבל על ידי הרמטכ"ל תוך אישורו של שר הביטחון.

שם	תמונה	תקופת כהונה כמפקד החיל	הערות
ישראל עמיר		מאי 1948 – יולי 1948	מקים החיל. לא היה טייס
אהרן רמז		יולי 1948 – דצמבר 1950	מפקד החיל במלחמת העצמאות
שלמה שמיר		דצמבר 1950 – אוגוסט 1951	מקים מערך הנ"מ בחיל. כיהן לפני כן כמפקד השני של חיל הים
חיים לסקוב		אוגוסט 1951 – מאי 1953	לימים הרמטכ"ל החמישי של צה"ל. לא היה טייס
דן טולקובסקי		מאי 1953 – יולי 1958	מפקד החיל במעבר לעידן הסילון ובמלחמת סיני
עזר ויצמן		יולי 1958 – אפריל 1966	לימים הנשיא השביעי של מדינת ישראל
מרדכי הוד		אפריל 1966 – מאי 1973	מפקד החיל במלחמת ששת הימים ובמלחמת ההתשה
בני פלד		מאי 1973 – אוקטובר 1977	מפקד החיל במלחמת יום הכיפורים ובמבצע יונתן
דוד עברי		אוקטובר 1977 – דצמבר 1982	מפקד החיל במבצע ליטני, מבצע אופרה ומלחמת לבנון הראשונה, לימים סגן הרמטכ"ל.
עמוס לפידות		דצמבר 1982 – ספטמבר 1987	מפקד החיל במבצע משה ובמבצע רגל עץ
אביהו בן-נון		ספטמבר 1987 – ינואר 1992	מפקד החיל במלחמת המפרץ ובמבצע שלמה
הרצל בודינגר		ינואר 1992 – יולי 1996	מפקד החיל במבצע דין וחשבון ומבצע ענבי זעם
איתן בן-אליהו		יולי 1996 – אפריל 2000
דן חלוץ		אפריל 2000 – אפריל 2004	מפקד החיל באינתיפאדה השנייה, ולימים הרמטכ"ל ה-18 של צה"ל
אליעזר שקדי		אפריל 2004 – מאי 2008	מפקד החיל במלחמת לבנון השנייה ובמבצע מחוץ לקופסה
עידו נחושתן		מאי 2008 – מאי 2012	מפקד החיל במבצע עופרת יצוקה
אמיר אשל		מאי 2012 – אוגוסט 2017	מפקד החיל במבצע עמוד ענן ובמבצע צוק איתן
עמיקם נורקין		אוגוסט 2017 – אפריל 2022	מפקד החיל במבצע בית הקלפים, במבצע גן סגור, מבצע חגורה שחורה, ומבצע שומר החומות.
תומר בר		אפריל 2022 ואילך	מפקד החיל במבצע עלות השחר, מבצע מגן וחץ, מבצע בית וגן, מלחמת חרבות ברזל

ערך מורחב – חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות

ראשיתו של חיל האוויר הישראלי היה "שירות האוויר", הזרוע האווירית של ההגנה. ב-10 בנובמבר 1947, הוקם "שירות האוויר" באופן רשמי, כשלרשותו 11 מטוסים מטיפוסים טייגר מות', ר.וו.ד.-13, זלין, טיילורקרפט, אוסטר, סי-בי ודה הבילנד דרגון רפיד (אנ'). בראשית 1948 נוספו 21 מטוסי אוסטר שנרכשו משלטונות המנדטוריות וכונו בישראל "פרימוס"^[9] ולכן בתחילת מלחמת העצמאות הפעיל שירות האוויר רק מטוסי סיור קלים. מפקדו הראשון היה יהושע אייזיק (אשל). באפריל 1948 החליף השם "חיל האוויר", בהדרגה, את השם "שירות האוויר", מבלי שפורסמה הודעה רשמית על כך.

רק אחרי פלישת צבאות ערב השיג חיל האוויר מטוסי קרב בעלי חימוש תקני. בפעולתם הראשונה, ב-29 במאי 1948, תקפו ארבעה מטוסי אוויה S-199 את ראש הטור המצרי סמוך לג'סר איסדוד מצפון לאיסדוד. אחד הטייסים, אדי כהן, נהרג, עוד השתתפו בתקיפה מודי אלון, עזר ויצמן ולו לנרט. התקפה דומה נערכה גם על ראש הטור העיראקי באזור טולכרם. ימים מספר לאחר מכן השיג חיל האוויר הצלחה מוראלית חשובה עת הפיל הטייס מודי אלון, במטוס אוויה, שני מטוסים מצריים שהפציצו את תל אביב לאור יום.

ב-4 ביוני 1948 תקפו שלושה מטוסי חיל האוויר ספינה מצרית שהתקרבה לחופי תל אביב. אחד המטוסים נפגע ונפל לים, ושני טייסיו דוד שפרינצק ומתי סוקניק נהרגו (אנדרטה לזכרם מוצבת בגן העצמאות בתל אביב).

עם התבססותו, רכש חיל האוויר עליונות אווירית בשמי הארץ ואף הפציץ ערי בירה של מדינות האויב. עמאן הופצצה ב-2 ביוני, דמשק הופצצה ב-10 ביוני 1948 וקהיר הופצצה ב-15 ביולי 1948. לחיל האוויר היה חלק נכבד בשמירת הקשר עם הנגב המנותק, עת העביר במבצע "אבק" (אוגוסט–אוקטובר 1948), אלפי טונות אספקה אל הנגב ואלפי חיילים אל הנגב וממנו. כן שמר חיל האוויר על הקשר עם סדום.

במחצית השנייה של 1948 רכש חיל האוויר עליונות אווירית על חילות האוויר הערביים, דבר שהתבטא בהשתתפותו במבצעים האחרונים של המלחמה, כמו מבצע שוטר בסוף יולי, מבצע יואב ב-15 עד 22 באוקטובר. מבצע חירם בסוף אותו חודש, ובמבצעים בחזית הדרום שסיימו את המלחמה, ובראשם מבצע חורב, בסוף דצמבר ובימים הראשונים של 1949. עם זאת, גם בשלבים אלה כוחו היה דל מכדי להשפיע באופן מכריע על מהלך המלחמה. לקראת תום מלחמת העצמאות היה חיל האוויר שליט יחיד בשמי מדינת ישראל. ב-7 בינואר 1949, בתקרית האוויר הישראלית-בריטית, אף הפיל חמישה מטוסים בריטיים שחגו מעל כוחות צה"ל בחזית הדרומית.

במלחמת העצמאות שירתו בחייל גם נשים טייסות. אחת מהן, זהרה לביטוב, נהרגה בתאונת מטוס באוגוסט 1948.

בסך הכול הפיל חיל האוויר 21 מטוסי אויב במלחמת העצמאות.

לאחר המלחמה היו בחיל האוויר 173 מטוסים מ-20 דגמים. רק 74 מהמטוסים היו שמישים, ומתוכם רק 15 היו מטוסי קרב והפצצה^[10].

בדצמבר 1948 עבר מטה חיל האוויר לקריה בתל אביב. עיריית תל אביב הציבה על כך לוחית זיכרון בכניסה לשער דוד ברחוב קפלן.

בפברואר 1949 עברה מפקדת חיל האוויר (מטר"ש – מטה ראשי) לבית עבדול ראוף אל-ביטאר, (יהודה הימית 35–37) במחנה אריאל ביפו (שהיה מחנה חיל האוויר הבריטי בתקופת המנדט). לפני כן שכנה במלון קונטיננטל הסמוך (בשדרות ירושלים 46 ביפו) ולפני כן במלון "הירקון" (ברחוב הירקון 64 פינת רחוב נס ציונה)^[11].

"יום חיל האוויר" הוא יום בו חוגג החיל את הקמתו. יום זה מצוין בטקס חגיגי, מטס ומפגן אווירי ותצוגת אמצעי לחימה, תוך כדי כנס גדול של ותיקי חיל האוויר ואנשיו, הכולל נאומים, סרטונים ומצגות. היום נחגג בדרך כלל בבסיס חצרים, לקראת סוף חודש יוני. החיל שהוקם כ"שירות האוויר" ב-10 בנובמבר 1947, לא חגג את "יום השנה" הראשון שחל בנובמבר 1948, עקב הלחימה העצימה ב"מלחמת העצמאות".

"יום חיל האוויר" הראשון, נחגג ב"יום השנה" השני להקמתו של החיל, בתאריך 3 בנובמבר 1949, י"א בחשוון שנת תש"י. ב-2 בנובמבר 1949, ביקשו אהרן רמז והימן שמיר, שניים מבין אנשי המפתח במטה "שירות האוויר" (ובהמשך מפקד חיל האוויר וסגנו) "לציין בחגיגיות וברוב עם", את מלאת שנתיים לכינונו של "שירות האוויר" והחלפת שמו ל"חיל האוויר". לצורך הכנת האירוע, הוקמה יחידה קטנה של אנשי מקצוע שהפיקו תערוכה מוזיאלית, הוזמנו כרזות, מעטפות דואר חגיגיות ולוגואים, ואורגן טקס ומפגן אווירי בשמי תל אביב. החגיגות והאירועים נמשכו שלושה ימים, במקומות שונים בגוש דן, והסתיימו במסיבה, בהשתתפות מפקדי החיל, שהתקיימה ב"קפה פילץ" בתל אביב^{[12][13][14][15]}.

(ראו גם יום חיל האוויר בצבאות העולם (אנ'))

במקביל למלחמה ועם הקמת צה"ל התקיים ויכוח עז על מקומו של חיל האוויר ותפקידו בצה"ל. הפיקוד העליון של צה"ל, בראשות יגאל ידין (שהיה ראש אגף מבצעים והמפקד בפועל של צה"ל) ראה בחיל האוויר חיל מסייע, כמו חיל התותחנים. מכיוון שכך, ראה המטכ"ל את חיל האוויר ככפוף לו בכל ההיבטים, וסבר שכל ענייני החיל אמורים להגיע מהמעטפת הכלל צה"לית, כמו כל חיל אחר. היבט בולט של תפיסה זו הייתה ההנחה שמפקד החיל אינו חייב להיות טייס, אלא קצין בכיר שיידע לנהל את החיל על פי כללי הניהול והפיקוד של כל חיל אחר. כך התמנה ישראל עמיר למפקד הראשון של חיל האוויר, למרות העובדה שלא היה לו עבר כאיש תעופה^[16].

בניגוד לתפיסה זו עמדו ראשי חיל האוויר על כך שעצמאותו של החיל חייבת להישמר, וכי על החיל להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל. לתפיסתם, לחיל האוויר יש משימות ייחודיות, הדורשות שהחיל יהיה עצמאי ברוב התחומים שהוזכרו לעיל, הן בתחומים מבצעיים ומודיעיניים והן בתחומים ארגוניים ולוגיסטיים. ראשי החיל דרשו שמפקדם יהיה טייס, ואף הצביעו על אהרן רמז, ששירת כטייס קרב בחיל האוויר המלכותי הבריטי במלחמת העולם השנייה בזירת מערב אירופה. ואולם, רמז היה פלייט סרג'נט בלבד (באנגלית: Flight Sergeant, סמל טיס, דרגה המקבילה בערך לדרגת רב-סמל מתקדם בצה"ל), וכך לא נשמעה דעתו מול הפיקוד הבכיר של צה"ל^[17][18].

המחלוקת יצרה קשיים עמוקים בתפקוד חיל האוויר, שהגיעו לשיאם לאחר קרבות עשרת הימים, באמצע יולי 1948. הפיקוד העליון האשים את חיל האוויר בכישלונות מבצעיים ובחוסר יעילות. אהרן רמז האשים בתגובה את הפיקוד העליון בכך שאינו מאפשר לחיל האוויר את התנאים הדרושים להצלחתו^[19]. בעצת מתנדבים מדרום אפריקה פנה דוד בן-גוריון לססיל מרגו, יהודי תושב דרום אפריקה שהיה קולונל בחיל האוויר הדרום-אפריקאי ומפקד כנף במהלך מלחמת העולם השנייה, וביקש ממנו להגיע לארץ ולסייע בארגון חיל האוויר.

מרגו הגיע לארץ ב-12 ביולי, ולאחר כמה שבועות הגיש לבן-גוריון את המלצותיו. הוא קבע שהיעד העיקרי של חיל האוויר צריך להיות השמדת כוחו האווירי של האויב, ולקראת יעד זה צריך חיל האוויר להתארגן – מבצעית, ארגונית ומקצועית. חיל האוויר, על פי המלצותיו של מרגו, צריך להיות כפוף ישירות לרמטכ"ל, ולהיות בעל עצמאות ארגונית ומבצעית. מרגו הציע דרכים לארגון פנימי של עבודת החיל ולממשק של החיל עם המטכ"ל, ודרש שהשינוי יתרחש בתוך זמן קצר. המלצותיו של מרגו הביאו להתנגדות רבה. אחד הנושאים שעליהם התנהל ויכוח חריף במיוחד היה השליטה במערך המכ"ם בצה"ל. באותה תקופה לא היו כלל מכשירים כאלה בישראל, אך מרגו עמד על כך שהכרחי לרכשם, ושמערך המכ"ם יהיה בשליטת חיל האוויר.

בן-גוריון אימץ מיד את המלצותיו של מרגו. אחת ההמלצות החשובות של מרגו הייתה שחיל האוויר יהיה בפיקוד אנשי צוות אוויר ישראליים, ולא מתנדבים יהודים או לא יהודים שיחזרו בכל עת לארצותיהם. המלצה זו הייתה מקובלת גם על מתנגדיו, ובן-גוריון אימץ גם אותן. בן-גוריון הציע למרגו עצמו לעמוד בראש החיל, אך הוא סירב. שלושה ימים לאחר הגשת ההמלצות מונה אהרן רמז לתפקיד מפקד החיל^[16][19].

המלצותיו של מרגו היו דומות בעיקרן להמלצות שהגיש אהרן רמז זמן רב לפני כן. ואולם, רמז היה, כאמור, סמל בלבד, שהסתמך על תאוריה; מרגו, לעומתו, היה קצין בדרגת קולונל שפיקד על יחידה גדולה בצבא מאורגן, והכיר מבפנים את ההתנהלות המעשית של חיל אוויר גדול. משום כך הייתה לו סמכות רבה, ובן-גוריון יכול היה לאמץ את המלצותיו ולגבות אותו מול המתנגדים להן. המבנה שהציע מרגו היווה את הבסיס לארגון חיל האוויר ולפעילותו, למעשה עד היום^[16][19].

ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת סיני

מבצע קדש נפתח באוקטובר 1956 כשרביעיית מטוסי מוסטנג נשלחה לנתק את קווי הטלפון מערבית למיתלה, על מנת למנוע דיווח על מהלכי הכוחות הישראליים.

גדוד הצנחנים בפיקוד רפאל איתן (רפול) הוצנח ליד מצבת פארקר במעבר המיתלה בסיני ("מבצע מכבש"). את ההצנחה ביצעה טייסת מטוסי דקוטה שהמריאה מבסיס תל נוף. אחת מטייסי המשנה הייתה הטייסת יעל רום.

בנוסף להצנחת הצנחנים השתתף ח"א בפעולות תקיפה קרקעיות ובחיפוי על כוחות הקרקע. מטוסי הקרב העיקריים היו: מיסטר, אוראגן, מטאור ו-P-51 מוסטנג. מלחמה זו הייתה הפעם הראשונה בצה"ל שבו נעשה שימוש מבצעי בכסא מפלט. הטייס שנטש את מטוס המיסטר שלו היה בני פלד, לאחר שנפגע מאש נ"מ ליד ראס נצרני.

זוג מטוסי אוראגן השתתפו בתקיפת המשחתת המצרית איברהים אל אוול שניסתה להפגיז את חיפה, נכנעה וצורפה לחיל הים כמשחתת "חיפה".

בשל העובדה שבמבצע סיני לא היו לח"א מסוקים בשימוש מבצעי, ביצעו מטוסי הפייפר את רוב משימות התובלה הקלה, ובכללן שינוע מפקדים וחילוץ פצועים. מטוסי הפייפר השתמשו בכבישים כמסלולי טיסה, כדי להתקרב לכוחות הלוחמים, שהיו רחוקים ממסלולי טיסה מוסדרים.

במהלך הקרבות איבד החיל 15 מטוסים, רובם מאש נ"מ, ו-5 טייסים נהרגו. בקרבות אוויר הפילו טייסי החיל 7 מטוסים מצריים – 4 מטוסי ומפייר ו-3 מטוסי מיג 15.

ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ששת הימים

מלחמת ששת הימים נפתחה ב-5 ביוני 1967 בשעה 7:45 בבוקר במהלומה אווירית מקיפה, לאחר ימי ההמתנה מורטי העצבים בעקבות חסימת נתיבי השיט במצרי טיראן למעבר ספינות מישראל, עליה החליט גמאל עבד אל נאצר, נשיא מצרים.

לרשות חיל האוויר הישראלי עמדו 203 מטוסי קרב מהם 197 שמישים, מתוכם 65 מטוסי מיראז' 3, 35 מטוסי סופר מיסטר, 33 מטוסי מיסטר, 19 מטוסי ווטור ו-51 מטוסי אוראגן^[20]. בשעות הראשונות של המלחמה תקף חיל האוויר הישראלי בסיסים צבאיים ושדות תעופה במדינות אויב ב"מבצע מוקד". המתקפה הישראלית ניחתה בהפתעה מוחלטת ולמעשה הכריעה את המלחמה מראשיתה, בהשמידה את עיקר חילות האוויר של צבאות ערב על הקרקע. חיל האוויר הישראלי הנחית מכה אווירית, בו זמנית כמעט, על כל שדות התעופה המצריים. שדות התעופה הותקפו פעמים אחדות באותו יום וחיל האוויר המצרי שותק כמעט לגמרי למשך שארית המלחמה. מיד לאחר המכה הראשונה, הותקפו גם שדות התעופה שממזרח למדינה והונחתה מכה על שדות התעופה של חיל האוויר הסורי, חיל האוויר הלבנוני וחיל האוויר הירדני והופצץ גם שדה התעופה העיראקי המערבי ביותר. בניגוד למתקפה היבשתית שכוונה תחילה רק נגד החזית המצרית, ההתקפה האווירית כוונה להשגת עליונות אווירית למשך כל ימי הלחימה. כ-350 מטוסים הושמדו ביום הראשון למלחמה מתוך כ-600 המטוסים שהיו למדינות הערביות הלוחמות. עד סוף המלחמה הושמדו 451 כלי טיס של חילות האוויר הערביים, לעומת 45 מטוסים שאבדו לחיל האוויר הישראלי. במלחמה נהרגו 25 טייסים ישראלים ו-7 נוספים נשבו. בתום הלחימה נותרו בחיל 139 מטוסים שמישים.

המתקפה המקדימה המוצלחת איפשרה לחיל האוויר הישראלי להגיש סיוע התקפי נמרץ לכוחות היבשה הישראליים, בצורה הולכת וגוברת במשך כל ימי הלחימה. הותקפו מהאוויר כוחות שריון וארטילריה של צבאות ערב, והחישו במידה רבה את שבירת צבאות ערב. התקפות על העורף הישראלי מהאוויר במהלך המלחמה היו מעטות.

ערך מורחב – הזירה האווירית במלחמת ההתשה

במלחמת ההתשה פעל חיל האוויר בתקיפה של מטרות קרקע ובקרבות אוויר. תקיפות של מטרות אזרחיות בעומק מצרים היו בין הגורמים שהביאו לסיומה של המלחמה. חיל האוויר היה גורם עיקרי במלחמה זו, שבה סבלו כוחות היבשה מנחיתות ניכרת. החיל ביצע 12,850 גיחות במהלך המלחמה, שבהן הוטלו יותר מ-50,000 פצצות. חיל האוויר המצרי איבד 92 ממטוסיו, ולחיל האוויר הישראלי אבדו 15 מטוסים.

פעולות בולטות של חיל האוויר במלחמה זו:

• יולי 1969: בסדרה של קרבות אוויר שיזם חיל האוויר הישראלי הופלו כ-20 מטוסי קרב מצריים.
• 11 בספטמבר 1969: 11 מטוסים מצריים הופלו בקרבות אוויר לאחר שניסו לתקוף את כוחות צה"ל באזור תעלת סואץ.
• 26 בדצמבר 1969: מבצע תרנגול 53, שבו נחטף מכ"ם מצרי מדגם P-12 שהיה ממוקם ק"מ אחד מראס-ערב הנמצאת לחוף מפרץ סואץ.
• 7 בינואר 1970: תחילתם של "מבצעי פריחה", הפצצות חיל האוויר בעומק מצרים, שנמשכו עד 13 באפריל 1970.
• 30 ביולי 1970: רימון 20 – קרב אוויר באזור התעלה שבמהלכו הפילו טייסי טייסת 119 ("טייסת העטלף") וטייסת 69 ("טייסת הפטישים") של חיל האוויר הישראלי חמישה מטוסי קרב שטייסיהם רוסים.

ערך מורחב – חיל האוויר הישראלי במלחמת יום הכיפורים

מלחמת יום הכיפורים הייתה הקשה במלחמותיו של חיל האוויר, והוא ספג בה אבדות ניכרות במטוסים ובטייסים, בעיקר עקב פגיעות של טילי קרקע-אוויר (טק"א). "הטיל כופף את כנף המטוס", אמר על כך עזר ויצמן, מפקדו לשעבר של חיל האוויר. בקרבות אוויר ככלל הפגין החיל עליונות על פני חילות האוויר הערביים.

חיל האוויר הישראלי היה מקור החשש העיקרי בצבאות הערביים לפני המלחמה, והם ריכזו מאמצים רבים הן בהיבט ההצטיידות והן בהיבט התכנון על מנת לנטרל את ההשלכות הנובעות מעליונותו על פני חילות האוויר שלהם^[21]. עליונות זו הייתה אחת הסיבות לקונספציה שהטעתה את מקבלי ההחלטות בצד הישראלי לפני פרוץ המלחמה.

ביומה השני של המלחמה ביצע חיל האוויר את השלב הראשון של "מבצע תגר" והתקיף ב-40 גיחות 7 שדות תעופה במצרים, אך הפסיק את המבצע בשלב שבו היו אמורים להיות מושמדים טילי הנ"מ וסוללות התותחים. המבצע הופסק בהוראת שר הביטחון משה דיין שביקש להפעיל את "מבצע דוגמן-5" לתקיפה של כוחות הנ"מ הסוריים. מבצע זה נעשה ללא הכנה מדוקדקת וללא מודיעין, ותוצאותיו היו נפילת שישה מטוסי פנטום ומבלי שסוללות הטילים הסוריות נפגעו כמעט.

בד בבד עסק חיל האוויר באינטנסיביות במתן סיוע לכוחות הקרקע, שניהלו קרבות בלימה מרים בימיה הראשונים של המלחמה. הסיוע האווירי מנע מצבא סוריה לכבוש את דרום רמת הגולן, וסייע בבלימת התקדמותו של הצבא המצרי מזרחה ב-14 באוקטובר. פעילות זו צמצמה את פעילות החיל בתקיפת חילות האוויר ומערכי הטילים של האויב. רק עם השיפור במצבם של כוחות היבשה, ובפרט לאחר פגיעה של כוחות שריון בסוללות הטק"א, החל חיל האוויר בתקיפות של שדות תעופה בעומק מצרים ומטרות תשתית ושדות תעופה בעומק סוריה, כשהבולטת שבהן היא תקיפת המטכ"ל הסורי ביומה הרביעי של המלחמה.

על פי ד"ר שמואל גורדון "חיל האוויר תרם תרומה מכרעת לבלימת הכוחות הסוריים והמצריים, הגן באופן מוחלט על כוחות צה"ל בדרכם לחזית ועל האוכלוסייה האזרחית, תקף שדות תעופה ונטרל את חילות האוויר של מצרים ושל סוריה...במשימה החשובה ביותר עבור חיל האוויר – השמדת הטק"א – הוא לא הצליח ב-7 באוקטובר מכיוון שלא ניתן לו להילחם בהתאם לדוקטרינה שלו. אולם רק חיל האוויר היה יכול להציל את המדינה מסכנה לאומית קיומית מיידית באותו יום"^[22].

מטוסי הקרב שהפעיל חיל האוויר במלחמה היו מיראז' 3 "שחק", תע"א נשר (הגרסה הישראלית למיראז' 5), A-4 סקייהוק "עיט" ו-F-4 פנטום "קורנס".

במהלך כל ימי הלחימה איבד חיל האוויר הישראלי 102 מטוסים. חיל האוויר המצרי איבד 235 מטוסים, וחיל האוויר הסורי איבד 135 מטוסים.

במהלך מלחמת לבנון הראשונה הופלו על ידי חיל האוויר הישראלי כ-100 מטוסים סוריים, מבלי שאיבד אף מטוס בקרבות אוויר. טייסי חיל האוויר הישראלי הפילו 80 מטוסים סוריים בקרבות אוויר, והשאר הופלו באש נ"מ וגורמים נוספים.

ב-6 ביוני 1982 הופל מטוס "סקייהוק" של חיל האוויר באש מהקרקע וטייסו, אהרון אחיעז נפל בשבי אש"ף. הוא הוחזר ב-20 באוגוסט. מסוק "אנפה", שהיה במשימת פינוי פצועים, הופל באש נ"מ סמוך לנבטייה.

ב-9 ביוני, היום הרביעי למלחמה, פתח חיל האוויר במבצע ערצב-19 לתקיפת מערך טילי הקרקע-אוויר הסורי בבקעת הלבנון. מטוסי החיל השמידו את סוללות הטילים תוך שעות ספורות בלבד. במהלך התקיפה התפתח קרב האוויר הגדול בעידן הסילון, שבו השתתפו כ-120 מטוסי קרב (מדגמי F-15 בז, F-16 נץ ו-F-4 פנטום) והופלו 29 מטוסי קרב סוריים. למחרת הופלו 30 מטוסים סוריים נוספים. אף מטוס מחיל האוויר הישראלי לא נפגע בקרבות האוויר.

במקביל, מסוקי AH-1 קוברה של חיל האוויר השמידו מאות כלי רק"מ סורים, לרבות עשרות טנקים, כולל מדגם טי-72.

ב-24 ביולי הופל בטיל קרקע-אוויר מטוס הפנטום של הטייס סרן גיל פוגל^[23], והנווט רס"ן אהרון כץ והם נטשו את המטוס. לאחר הגעתו לקרקע נלקח פוגל בשבי הסורי, ואילו כץ פגע בקרקע במהירות גבוהה, וככל הנראה נהרג במקום. לאחר שנתיים פוגל שוחרר במסגרת עסקת חילופי שבויים, שכללה גם את החזרת גופתו של כץ לארץ.

באינתיפאדה השנייה בלט חלקם של מסוקי הקרב של חיל האוויר בפעולות של סיכול ממוקד בהם נהרגו מאות מחבלים, כאשר עשרות מהם היו מחבלים בכירים (כגון מייסדי וראשי החמאס ברצועת עזה). נעשה שימוש נרחב בכטב"מים, בעיקר לצורכי מודיעין צבאי ולהספקת מודיעין חזותי בזמן אמת לסיכולים הממוקדים, ואת התקיפות עצמן ביצעו מסוקי AH-64 אפאצ'י עם טילי AGM-114 הלפייר ומסוקי "צפע" AH-1 קוברה עם טילי תמוז.

בנוסף לסיכולים הממוקדים תקפו מטוסי ומסוקי קרב מתקני מחבלים, כגון מעבדות נפץ, מחרטות לייצור רקטות "קסאם" ומשגרי "קסאם".

את הפעולות המוצלחות והשינויים הללו הוביל האלוף דן חלוץ, שגם שם דגש על נוהלי בטיחות והוריד באופן משמעותי את התאונות בחיל. בעקבות ההצלחה הגדולה של חיל האוויר בלחימה בטרור זכו החיל, מפקדו וטייסיו להערכה רבה. דן חלוץ הועלה לדרגת רב-אלוף ומונה לרמטכ"ל.

מפקד חיל האוויר שהחליף את חלוץ, האלוף אליעזר שקדי, המשיך בשילוב פעילות חיל האוויר עם פעילות כוחות הקרקע, דבר שבא להבשלה בטקטיקת "הבועה האווירית" שנחלה הצלחה רבה במבצע ימי תשובה (כ-90 מחבלים הרוגים) ובמבצע גשמי קיץ (למעלה מ-270 מחבלים הרוגים)^[24]. במבצעים אלה חיפו מסוקי הקרב על כוחות הקרקע והשמידו חוליות נ"ט וחוליות קסאם בשעה שמטוסי חיל האוויר תקפו מטרות תשתית.

במלחמת לבנון השנייה ביצעו מטוסי הקרב של חיל האוויר מספר חסר תקדים של 10,337 גיחות והשמידו אלפי מטרות תשתית ויעדים של ארגון חזבאללה בביירות ובדרום לבנון, בהם: גשרים, מפקדות, בונקרים, מחסני אמל"ח, משגרי רקטות, צירי תנועה ראשיים, משאיות רקטות מסוריה וכלי רכב של הארגון, כשגולת הכותרת של תקיפות אלו היא מבצע משקל סגולי להשמדת מערך הרקטות ארוך הטווח של החזבאללה, ביומה השני של המלחמה. באחד משלבי המבצע, היו למעלה מ-100 מטוסים באוויר בו זמנית. מסוקי הקרב ביצעו למעלה מ־2,400 גיחות וחיפו על כוחות הקרקע שפעלו בדרום לבנון. מסוקי הסער של החיל ביצעו 2,051 גיחות שכללו פינוי פצועים תחת אש מהקרבות בדרום לבנון והנחתת יחידות קומנדו לפעולות בעורף לבנון. מטוסי התובלה ביצעו 1,263 גיחות. חיל האוויר הפעיל גם באופן נרחב כטב"מים על מנת לאתר מטרות ולאכן למטוסים משגרי רקטות בזמן אמת, אותם השמידו מטוסי הקרב. בסך הכול שוגרו 1,502 גיחות של כלי טיס בלתי מאוישים שהסתכמו ב-16,418 שעות טיסה. מטוסי חיל האוויר כתשו מהאוויר את רובע הדאחייה של חזבאללה בדרום ביירות והשמידו את מפקדות הארגון ובתיהם של ראשיו.

למעלה מ-20 מבצעי קומנדו בוצעו על ידי חיל האוויר. ב"מבצע חד וחלק" פשטו סיירת מטכ"ל ויחידת שלדג על מפקדת חזבאללה שמוקמה בבית חולים בבעלבכ, הרגו כ-20 מחבלים, שבו כמה ולקחו שלל חומר מודיעיני.

בנוסף למשימות ההתקפיות, עסקו טייסות הבלקהוק UH-60 בפינויי פצועים, לעיתים תחת אש כבדה.

במהלך הלחימה אירעו מספר תאונות מבצעיות בחיל האוויר. בתאונות אלה ניזוק מטוס F-16I ("סופה") אחד (שנפגע בעת ההמראה), אבדו שני מסוקי אפאצ'י ("פתן") שהתנגשו זה בזה^[25], מסוק אפאצ'י-לונגבאו ("שרף") התרסק כתוצאה מכשל טכני ברוטור הזנב^[26], ושלושה כטב"מים^[27], כתוצאה מתאונות אלו נהרגו שלושה טייסים ועוד שלושה נפצעו קשה. עוד כשל מבצעי היה ההפצצה של בניין הסמוך לבניין ובו רוכזו 57 אזרחים לבנונים בכפר קאנא, דבר שגרם לקריסת המבנה ומותם של 28. הפעולה גרמה לגינויים כלפי ישראל ברחבי העולם.

ב-12 באוגוסט 2006 לפנות בוקר, הטיס חיל האוויר כוח גדול של צנחנים באמצעות יותר מ-50 מסוקים אל עומק השטח, במה שמוגדר כמבצע ההנחתה הגדול בתולדות צה"ל מאז מלחמת יום הכיפורים^[28]. באותו יום הופל מסוק מסוג יסעור על ידי חזבאללה, באמצעות טיל SA-16 שחזבאללה כינה "וועד". לאחר שהספיק להוריד את הלוחמים, המריא המסוק מהמקום ואז נפגע. חמישה אנשי צוות אוויר נהרגו^[29].

לקראת סיום המלחמה הפילו מטוסי F-16 מדגם "ברק" שני מזל"טים של החזבאללה (המזל"טים מדגם אבאביל תוצרת איראן).

על פעילותם במלחמה קיבלו טייסי חיל האוויר עיטור המופת אחד וארבעה צל"שי רמטכ"ל. שתי טייסות מסוקי הבלק-הוק של החיל קיבלו צל"ש יחידתי: טייסת 123 ("ציפורי המדבר") וטייסת 124 ("החרב המתהפכת") על פועלן לחילוץ פצועים^[30].

כשנה אחרי המלחמה, ב-6 בספטמבר 2007, הופצץ והושמד כור גרעיני סורי בידי חיל האוויר הישראלי^[31]. בתקיפה השתתפו 4 מטוסי F-15I רעם ו-4 מטוסי F-16I סופה ולפי פרסומים זרים גם מטוס לוחמה אלקטרונית וכוח של יחידת שלדג על הקרקע שסימן למטוסי הקרב בלייזר את הכור הגרעיני.

מבצע עופרת יצוקה נגד החמאס וירי רקטות לעבר ישראל נפתח ב-27 בדצמבר, בשעות הבוקר המאוחרות, והחל בגל הפצצות אווירית כבדות של חיל האוויר באמצעות מטוסי קרב (מדגמי F-15, F-16) ומסוקי קרב (מדגמי AH-1 קוברה ו-AH-64 אפאצ'י). בשני גלי ההפצצה הראשונים נפגעו 100 מטרות. במכה הראשונה נהרגו למעלה מ-155 אנשי חמאס ואנשי ביטחון פלסטינים. באותו יום תקף חיל האוויר עוד 70 מטרות ברצועת עזה. הפלסטינים דיווחו על כ-270 הרוגים וכ-750 פצועים^[32] רובם פעילי חמאס ומיעוטם אזרחים. את ההפצצה המסיבית ביום הראשון של המבצע, בו נפגעו מטרות ופעילי חמאס רבים תכנן האלוף אליעזר שקדי, לשעבר מפקד חיל האוויר, בסיוע אמ"ן והשב"כ.

ב-28 בדצמבר, למחרת, תקף חיל האוויר הישראלי 40 מנהרות תת-קרקעיות בציר פילדלפי^[33]. צה"ל העריך שהמהלך שיבש את הזרמת אמצעי הלחימה דרך מנהרות ממצרים.

ב-29 בדצמבר, היום השלישי למבצע, המשיך צה"ל לתקוף כ-100 יעדים נוספים בעזה, וחיסל בכירים בחמאס ובג'יהאד האסלאמי^[34].

תקיפות אוויריות של מטרות טרור ומשרדי חמאס נמשכו גם בימים הבאים. ב-31 בדצמבר הרג חיל האוויר את עמאר אבו ע'לולא, בכיר במערך הרקטי של הג'יהאד האסלאמי, ו-3 פעילי טרור נוספים, כאשר תקף מחסן אמל"ח בח'אן יונס^[35]. ב-1 בינואר 2009 נהרג בסיכול ממוקד ניזאר ריאן, מספר 3 ב"זרוע המדינית" של החמאס, שהיה מעורב בפיגועי טרור כנגד ישראלים, בהפצצת ביתו במחנה הפליטים ג'בליה. בחיסול נהרגו עוד 18 אנשים, רובם בני משפחתו של ריאן. הבניין שבו גר שימש כמפקדה ומרכז תקשורת, מחסן אמל"ח ותחמושת, וכן הסתיר פתח של מנהרה.

אלוף פיקוד הדרום, יואב גלנט, הציג שינוי בשיטת הלחימה של צה"ל בפעילי הטרור:

בעבר כל מפקד בחמאס בנה בית של שלוש קומות, כאשר קומת המרתף שימשה מחסן לאמצעי לחימה, קומת הביניים הייתה המפקדה שלו ובקומה השלישית התגוררה המשפחה, אחרי שבמשך השנים הם הבינו שצה"ל לא יפגע במבנה בגלל המשפחה. ברגע ששינינו את הקונספט באמצעות התקשרות למשפחה וירי של פצצה בודדת, כשלאחר מכן הבניין הושמד – המפקד נותר מוטרד מכך שאין לו מפקדה וגם אין לו בית לבני משפחתו.

— האלוף יואב גלנט^[36]

גם כשהחלה הפעולה הקרקעית המשיך חיל האוויר בתקיפת מטרות טרור ברצועה ומתן סיוע באש ובמודיעין לכוחות הקרקע.

ב-15 בינואר ביצע חיל האוויר הישראלי סיכול ממוקד בבכירי חמאס וחיסל את סעיד סיאם, שר הפנים בממשלת חמאס, את איאד סיאם אחיו, שגם הוא בכיר בחמאס, וסלאח אבו שרח, המקשר בין הזרוע המדינית לזרוע הצבאית של חמאס^[37].

במרץ 2009 פרסמה רשת CBS כי כלי טיס של חיל האוויר הישראלי תקפו שיירת משאיות אמל"ח שהועברה מאיראן לחמאס דרך סודאן. בתקיפה, שבוצעה בשטח סודאן, הושמדו 17 משאיות ונהרגו 39 מאנשי השיירה^[38]. כמו כן, הגיעו דיווחים כי חיל האוויר הפציץ גם ספינת נשק איראנית שעגנה בעיר הנמל פורט סודאן^[39]. לדיווחים אלה לא ניתן כל אישור רשמי בישראל, אך ראש הממשלה, אהוד אולמרט, התייחס ככל הנראה לתקיפה כשאמר במסיבת עיתונאים ביום שבו פורסם הדבר כי ישראל פועלת לחיזוק ההרתעה במקומות קרובים ובמקומות רחוקים^[40].

ב-2011 הפכה מערכת "כיפת ברזל" למבצעית ורשמה יירוטי בכורה מוצלחים באפריל 2011. המערכת, שמופעלת על ידי מערך ההגנה האווירית, זכתה לפרס ביטחון ישראל 2012 בעקבות תפקודה המוצלח במספר עימותים והסלמות סביב רצועת עזה, בהם יירטה למעלה מ-100 רקטות גראד והצילה חיים רבים.

ב-23 באוקטובר 2012 אירע פיצוץ גדול במפעל הנשק "ירמוך" שבסודאן בו הושמד המפעל ומספר רב של רקטות וטילי קרקע-קרקע. הפיצוץ יוחס להפצצה מהאוויר שביצע חיל האוויר הישראלי, אך ישראל נמנעה מלקחת אחריות לתקיפה.

בנובמבר 2012 היה חיל האוויר הכוח העיקרי במבצע עמוד ענן כאשר תקף מהאוויר למעלה מ-1,500 מטרות טרור ברצועת עזה, רובן משגרי רקטות, חלקם הוטמנו מתחת לקרקע. התקיפות האוויריות הסבו פגיעה קשה לחמאס והשמידו כמעט לחלוטין את מערך רקטות הפג'ר 5 ארוכות הטווח שנועדו לפגוע בגוש דן. מנגד, 5 סוללות כיפת ברזל (סוללה חדשה נפרשה בנוהל מהיר בגוש דן) יירטו כ-428 רקטות מעל ערי ישראל ב-84% הצלחה, דבר שהעלה באופן ניכר את יוקרת המערכת.

מבצע צוק איתן נערך ביולי 2014 כתגובה למטחי רקטות על ישראל שירו חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני מרצועת עזה.

בעשרת הימים הראשונים של המבצע, מ-8 ביולי עד 17 ביולי (אז הצטרפו כוחות היבשה) היה חיל האוויר הגורם ההתקפי העיקרי. מטוסי הקרב, מסוקי הקרב וכלי טיס בלתי מאוישים ביצעו למעלה מ-1,000 גיחות ותקפו למעלה מ-1,750 יעדי טרור ברצועת עזה, לרבות מפקדות, מחסני אמל"ח, בתי מחבלים בכירים, משגרים מוטמנים ומנהרות לחימה. כמו כן ביצעו כלי הטיס סיכולים ממוקדים נגד בכירי טרור וחוליות שיגור. בשלב השני של המבצע המשיך החיל בתקיפות אלה, ובנוסף סייע לכוחות הקרקע.

מערך ההגנה האווירית נכנס לכוננות גבוהה והיווה מרכיב מרכזי בהגנה על העורף. במהלך המבצע פעלו 9 סוללות של כיפת ברזל שיירטו למעלה מ-550 רקטות בכ-90% הצלחה. מערך טילי הפטריוט ("יהלום") יירט שני כלי טיס בלתי מאוישים ששיגר חמאס^[41].

ערך מורחב – ישראל במלחמת האזרחים בסוריה

ב-2013, על רקע מלחמת האזרחים בסוריה, מטוסי חיל האוויר הישראלי תקפו מספר פעמים שיירות נשק בסוריה שיועדו להעביר אמצעי לחימה מתקדמים לחזבאללה. ב-31 בינואר הושמדה שיירת נשק במחוז ריף דמשק בסוריה שהעבירה טילי נ"מ מתקדמים מדגם SA-17 ונהרג חסן שאטרי, גנרל בכיר במשמרות המהפכה האיראניים, ואילו בתחילת חודש מאי במספר תקיפות הושמדו שיירות ומחסני טילי קרקע-קרקע מדגם פאתח 110^[42]. ב-23 בספטמבר 2014 יירטה סוללת "יהלום" של מערך ההגנה האווירית מטוס קרב סורי מדגם סוחוי Su-24 באמצעות טיל MIM-104D פטריוט, ובכך רשמה הפלת בכורה עולמית למערכת הפטריוט של כלי טיס מאויש עוין. ב-18 בינואר 2015 יוחסה לחיל האוויר הישראלי תקיפה אווירית בגבול ישראל-סוריה בה נהרגו מפקדים בכירים בחזבאללה ובמשמרות המהפכה האסלאמית שעסקו בהקמת יחידת טרור ברמת הגולן. בליל ה-19 בדצמבר 2015 יוחס לחיל האוויר הישראלי ביצוע סיכול ממוקד בבניין בפאתי דמשק בו נהרגו סמיר קונטאר ועוד 7 אנשי חזבאללה^[43][44].

התקיפות המשיכו גם ב-2016: ב-4 באוגוסט 2016, ישראל תקפה על פי דיווחים זרים שיירה של החזבאללה בסוריה שהובילה לוחמים ואמצעי לחימה. ב-24 באוגוסט כלי טיס ישראלים ככל הנראה, תקפו והשמידו מפקדה של החזבאללה סמוך להרי הקלמון בגבול סוריה-לבנון^[45]. ב-27 בנובמבר חיסל כלי טיס של חיל האוויר 4 מחבלי המדינה האסלאמית שתקפו כוח צה"ל ברמת הגולן. למחרת, בתגובה לתקיפת כוח צה"ל ב-27 בנובמבר על ידי חוליה של מיליציה המסונפת למדינה האסלאמית, הפציצו מטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי מוצב נטוש של UNDOF ששימש כבסיס צבאי ללוחמי הארגון. בתקיפה הוטלו 10 פצצות של טון והושמדו אמצעי לחימה רבים ששימשו את פעילי המדינה האסלאמית בגזרה^[46]. ב-30 בנובמבר, כלי תקשורת ערביים דיווחו שמטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי ביצעו שתי תקיפות סביבות דמשק. על פיהם, התקיפה הראשונה פגעה במצבור תחמושת של חטיבה 38 בדיוויזיה 4 של צבא סוריה, והתקיפה השנייה פגעה במספר כלי רכב נושאי תחמושת ליד הכביש המהיר על ציר ביירות-דמשק – ככל הנראה של החזבאללה. לא דווח על נפגעים^[47].

ב-13 בינואר 2017, צבא סוריה דיווח שמטוסי קרב של חיל האוויר הישראלי תקפו בחצות הלילה את שדה התעופה הצבאי אל-מאזה בדמשק. בתקיפה הושמדו על פי סוריה מבני מכ"ם, מחסני תחמושת, בסיס חיל שריון ובסיס הגנה אווירית, וכן נהרגו ונפצעו מספר קצינים סורים. הצבא הסורי טען שהתקיפה נועדה לסייע למורדים הסורים, והזהיר את ישראל שלתקיפה תהיה השלכות חמורות^[48].

ערך מורחב – הסכסוך האיראני-ישראלי

ב-2018 חלה הסלמה בעימות בין איראן לישראל. בעימות אווירי בפברואר 2018 הפיל מסוק קרב AH-64D אפאצ'י לונגבו של טייסת 113 כלי טיס בלתי מאויש איראני מדגם סאעקה שחדר לשטח ישראל. בתגובה לניסיון החדירה תקף חיל האוויר את שדה התעופה T-4 בסוריה ממנו המריא הכטב"ם והשמיד את קרון הבקרה שלו. במהלך החזרה מהתקיפה הפיל חיל ההגנה האווירית הסורי מטוס F-16I סופה מעל שטח ישראל. הטייסים נטשו בשלום וחולצו. כתוצאה מכך עלתה הפעילות הישראלית נגד התבססות איראן בסוריה מדרגה וחיל האוויר שימש כמוציא לפועל של רוב התקיפות נגד מטרות איראניות וסוריות המיוחסות לישראל. ב-9 באפריל תקף חיל האוויר בשנית את שדה התעופה T-4, השמיד מטרות איראניות והרג 9–11 חיילים ממשמרות המהפכה האסלאמית. ב-29 באפריל חיל האוויר תקף והשמיד בונקרים ומחסני טילים איראניים, והשמיד כ-200 טילי קרקע-קרקע ומספר טילי קרקע-אוויר. בתקיפה נהרגו למעלה מ-19 חיילים במשמרות המהפכה האיראנית. ב-10 במאי, בתגובה לירי רקטות פג'ר-5 איראניות על ישראל, ביצע חיל האוויר את מבצע בית הקלפים: תקיפה נרחבת של עשרות מטרות ובסיסים של משמרות המהפכה האסלאמית וכוח קודס בסוריה. חרף האזהרה הישראלית, מספר סוללות נ"מ וטק"א של חיל ההגנה האווירית הסורי שיגרו למעלה מ-100 טילי קרקע-אוויר לעבר המטוסים הישראליים אך לא הצליחו לפגוע בהם, ובתגובה הן הושמדו. לדברי צה"ל, הייתה זו התקיפה הנרחבת ביותר של ישראל בסוריה מאז 1974. תקיפות חיל האוויר המשיכו גם ב-2019 וכללו בנוסף למשלוחי ומחסני טילים גם מטרות של כוח קודס האיראני וחזבאללה.

ביולי 2019 הותקפו בעיראק מספר בסיסי טילים ומחסני תחמושת של מיליציות פרו-איראניות, מקורות זרים דיווחו שאת התקיפות ביצעה ישראל באמצעות מטוסי F-35I וכלי טיס בלתי מאוישים.

ב-7 בפברואר 2021 אישר הקבינט המדיני-ביטחוני לחיל האוויר רכש של 20 מסוקי סיקורסקי CH-53K קינג סטליון ("סופר יסעור"), שדרוג מטוסי ה-F-15I והזמנת טייסת F-15IA חדשה. בנוסף ישראל הזמינה ארבעה מטוסי תדלוק מסוג בואינג KC-46 פגסוס, חימושים ודברים נוספים.

ב-22 במאי 2018 חשף מפקד חיל האוויר האלוף עמיקם נורקין ש”אנחנו מטיסים את ה-F-35 מעל לכל המזרח התיכון וזה נהיה חלק מהיכולת המבצעית שלנו. אנחנו היינו הראשונים לתקוף על ידי F-35. ביצענו משימות מבצעיות ותקפנו כבר בחזיתות שונות”. בכך אישר שחיל האוויר הישראלי ביצע את התקיפה המבצעית הראשונה של ה-F-35 בעולם^[49][50].

ב-6 במרץ 2022 הותר לפרסום שבחודש מרץ 2021 יירטו מטוסי F-35I אדיר ישראליים 2 כטב"מים איראניים שנשאו אקדחים לרצועת עזה. זוהי הפלת בכורה עולמית ל-F-35^[51].

במבצע שומר החומות, שהחל ב-10 במאי 2021, נשא חיל האוויר בעיקר עול הלחימה, בתקיפה של מאות מטרות ברצועת עזה ובהגנה מפני אלפי רקטות ששוגרו מרצועת עזה לרחבי ישראל.

במבצע מגן וחץ, שהחל ב-9 במאי 2023, נשא חיל האוויר בעיקר עול הלחימה, בתקיפה של מאות מטרות ברצועת עזה ובהגנה מפני למעלה מ-1,490 רקטות ששוגרו מרצועת עזה לרחבי ישראל. ביחד עם השב"כ, אמ"ן ופיקוד הדרום ביצעו כלי טיס של חיל האוויר, לרבות מטוסי קרב וכלי טיס בלתי מאוישים, סדרת סיכולים ממוקדים בהנהגה הבכירה של הג'יהאד האסלאמי הפלסטיני – בה הרגו 6 פעילי טרור בכירים. בנוסף, ביחד עם יחידה 5252 ומערך "חופת אש" של פיקוד הדרום, הרגו הכוחות למעלה מ-15 מחבלים בתקיפת 10 חוליות נ"ט, מרגמות ורקטות. בעורף, מערכת קלע דוד רשמה יירוט בכורה ב-10 במאי כשהפילה רקטת קרקע-קרקע ארוכת טווח ששיגר הג'יהאד האסלאמי לגוש דן וב-12 במאי הפילה רקטה ששיגר הג'יהאד להרי ירושלים. כיפת ברזל יירטה 437 רקטות בשיעור הצלחה של למעלה מ-95%.

בבוקר 7 באוקטובר 2023, יום שבת, שמחת תורה, כ"ב בתשרי ה'תשפ"ד, פתחו ארגוני הטרור חמאס והג'יהאד האסלאמי הפלסטיני בטבח שבעה באוקטובר. בחסות שיגור כ-4,300 רקטות, חדרו כ-6,000 מחבלים מרצועת עזה לעשרות יישובים ישראליים ומתקנים צבאיים באזור עוטף עזה ובסביבתו, מ-119 פרצות שונות בגדר, תוך ניהול קרבות ירי נגד כוחות ביטחון מעטים. המחבלים ביצעו מעשי טבח ואונס, רצחו והרגו 1,163^[52] בני אדם, מתוכם טבחו ב-779^[53] אזרחים, וחטפו לרצועת עזה כ-251^[54] אנשים, ובהם גברים, נשים, קשישים ותינוקות. בשעות הראשונות נלחמו נגדם כיתות הכוננות, שוטרי משטרת ישראל, לוחמי הימ"מ וחיילי צה"ל, שהיו בנחיתות מספרית. בקרבות נהרגו כ-1,609^[55] מחבלים בשטח ישראל, ובצד הישראלי נהרגו 301 חיילים, 55^[56] שוטרים ו-10^[57] אנשי שירות הביטחון הכללי. חיל האוויר השתתף בלחימה לבלימת המחבלים שחדרו לישראל, בעיקר באמצעות מסוקי קרב וכטב"מים, אך ספג ביקורת על זמן התגובה המאוחר (במוקדי קרב שונים חיל האוויר הגיע רק לאחר 6–8 שעות), על הכישלון ליירט את מתקפת מצנחי הרחיפה, ועל ההישגים הנמוכים בצורה משמעותית בשעות הלחימה הראשונות^[58].

אחרי פתיחה במלחמת חרבות ברזל ביצע חיל האוויר הפצצה אסטרטגית, תקיפות אוויריות וסיכולים ממוקדים ברצועת עזה, ותקף חוליות טרור ונ"ט של הפלסטינים וחזבאללה בחזית הלבנונית. בצד ההגנתי, מערך ההגנה האווירית נפרש באופן הרחב ביותר אי-פעם והפעיל מיירטים בכל שכבות ההגנה: כיפת ברזל (יירטה כ-2,000 רקטות^[59] ב-90% הצלחה^{[דרוש מקור]}), יהלום (פטריוט) (הפיל כלי טיס בלתי מאוישים^[60]), קלע דוד (עשרות יירוטים ב-100% הצלחה^[61]), חץ 2 וחץ 3, כאשר השתיים האחרונות רשמו יירוטי בכורה מוצלחים של טיל קרקע-קרקע וטיל בליסטי.

ערך מורחב – המתקפה האיראנית על ישראל (אפריל 2024)

ב-13 באפריל 2024 תקפה איראן את ישראל ושיגרה לעברה 110 טילים בליסטיים (חייבר שכן(אנ')), 185 כטב"מים (שאהד 238) ו-36 טילי שיוט. לוחמי מערך ההגנה האווירית וטייסי החיל יירטו יחד עם המדינות השותפות האסטרטגיות, את מרבית השיגורים טרם הגיעו לשטח ישראל. זוהו פגיעות בודדות, בהן בבסיס נבטים בדרום הארץ, עם נזק קל לתשתית, ופציעתה של ילדה בנגב. הישג זה – של 99% הצלחה ביירוט מאות מטרות, בהם נחילי כטב"מים ולמעלה ממאה טילים בליסטיים – הוא חסר תקדים בתולדות ההגנה האווירית ולוחמת הטילים^[62][63].

בתגובה למתקפה זו, 19 באפריל 2024 תקף חיל האוויר הישראלי, בסיס של חיל האוויר האיראני שנמצא ליד העיר אספהאן. לפי דיווחי איראן, הייתה פגיעה בבסיס ללא לנפגעים.

ערך מורחב – המתקפה האיראנית על ישראל (אוקטובר 2024)

ב-1 באוקטובר 2024 שבה ותקפה איראן את ישראל ושיגרה לעברה 181 טילים בליסטיים. לוחמי מערך ההגנה האווירית וטייסי החילו, יחד עם המדינות השותפות האסטרטגיות, יירט את מרבית הטילים, ורק טילים מעטים פגעו בישראל וכרמו נזק מצומצם.

ערך מורחב – הפלות חיל האוויר הישראלי

במהלך המלחמות הצליחו טייסי חיל האוויר להשיג הפלות רבות של מטוסי אוויר, ולהשיג עליונות על פני חילות האוויר היריבים. על פי נתוני חיל האוויר^[64], בסך הכל הפילו טייסי חיל האוויר בקרבות אוויר, מאז 1948, 687 מטוסי אויב. מספר מטוסי החיל שהופלו על ידי טייסי אויב מאז 1948 עומד על 25. נתונים אלה מעמידים את יחס ההפלות על 1:27.5. להלן פירוט תוצאות קרבות האוויר במלחמות השונות (לא כולל מטוסים שהופלו באש/טילים מהקרקע):

המלחמה	מטוסי אויב שהופלו	מטוסים ישראליים שהופלו	הערות
מלחמת העצמאות	18	1 (?)	ייתכן שמטוס ישראלי אחד הופל מעל הגליל. שני מטוסים ישראליים קלים הופלו על ידי מטוסים מצריים. חמישה מטוסי קרב מדגם ספיטפייר של חיל האוויר המלכותי הבריטי הופלו בקרב אוויר במהלך המלחמה על ידי טייסי חיל האוויר
מלחמת סיני	7	1
מלחמת ששת הימים	60 (451)	12	בסוגריים מספר המטוסים שהושמדו בכל המלחמה (גם על הקרקע).
מלחמת ההתשה	111	4	חמישה מטוסי קרב מדגם מיג-21 שהוטסו בידי טייסים סובייטיים הופלו בקרב אוויר במהלך המלחמה על ידי טייסי חיל האוויר במבצע "רימון 20"
מלחמת יום הכיפורים	277	5
מלחמת לבנון הראשונה	88	0
בין המלחמות	126	3
סה"כ	687	25 או 26	יחס של 1:27.5

• אליעזר (צ’יטה) כהן וצבי לביא, השמים אינם הגבול: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, ספריית מעריב, 1990
• אהוד יונאי, עליונות אווירית: סיפורו של חיל-האוויר הישראלי, הוצאת כתר, 1993
• אבי כהן, תולדות חיל-האוויר במלחמה לעצמאות, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 2004
• יצחק שטיגמן, מעצמאות לקדש – חיל האוויר בשנים 1949–1956, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1990
• זאב לכיש ומאיר אמיתי (עורכים), עשור לא שקט – פרקים בתולדות חיל האוויר בשנים 1956–1967, משרד הביטחון – ההוצאה לאור, 1995
• דני שלום, כרעם ביום בהיר: מבצע מוקד – כך הושמדו חילות האוויר הערביים במלחמת ששת הימים, באוויר – פרסומי תעופה, 2002
• זאב שיף, כנפיים מעל סואץ: סיפורו של חיל האוויר במלחמת ההתשה, שקמונה, 1970
• שמואל גורדון, 30 שעות באוקטובר – החלטות גורליות: חיל האוויר בתחילת מלחמת יום כיפור, ספריית מעריב, 2008
• אריה אבנרי, שמים בוערים: חיל-האוויר במלחמת יום הכפורים, ספריית מדים, 1975
• רן רונן (פקר), ‏נץ בשחקים, הוצאת ידיעות אחרונות - ספרי חמד, 2002, 562 עמ', באתר הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר
• יצחק שטייגמן, ראשיתו של מערך המסוקים בחיל-האוויר (1948–1958), קתדרה, 53, ספטמבר 1989
• סא"ל שי, ‏אתגרי הכוח האווירי של ישראל, מערכות 447, 2013
• מגביהים עוף: חיל האוויר – אתגרים ומשימות, בן שמן: מודן, 2011 (סדרת אוניברסיטה משודרת)
• חיל האוויר הישראלי-השנים הראשונות באתר קטעים בהיסטוריה
• מאיר פינקל, מפקדת חיל־האוויר – תהליכי בניין הכוח ופיתוח התוכניות להפעלתו, הוצאת משרד הביטחון, 2022^[65].

מיזמי קרן ויקימדיה
ערך מילוני בוויקימילון: חה"א
ציטוטים בוויקיציטוט: חיל האוויר הישראלי
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: חיל האוויר הישראלי

• אתר האינטרנט הרשמי של חיל האוויר הישראלי (בעברית ובאנגלית)
• חיל האוויר הישראלי, ברשת החברתית פייסבוק
• חיל האוויר הישראלי, ברשת החברתית אקס (טוויטר)
• חיל האוויר הישראלי, ביישום טלגרם
• חיל האוויר הישראלי, ברשת החברתית אינסטגרם
• חיל האוויר הישראלי, ברשת החברתית LinkedIn
• חיל האוויר הישראלי, סרטונים בערוץ היוטיוב
• חיל האוויר הישראלי, באתר פליקר
• זרוע האוויר והחלל, באתר האינטרנט של צה"ל
• מסמך היסוד שמסדיר את מעמד חיל האוויר במטה הכללי, בבלוג של ארכיון צה"ל
• דני שלום, חיל האוויר בקרב – 70 שנות עליונות אווירית 1948–2018, ינואר 2018
• ניב גלבוע, ממריאים: ביקור בחיל האוויר – מחדר האוכל ועד הקוקפיט, באתר nana10‏, 26 באפריל 2012
• הספרייה הדיגיטלית להיסטוריה ומורשת חיל האוויר של עמותת חיל האוויר
• זרוע האויר והחלל, באתר "מרקיע שחקים"
• מרחב אווירי – אתר לתיעוד מורשת חיל האוויר
• עמותת חיל האוויר – אתר האינטרנט של העמותה
• כנס – דרך הנשר בשמיים
• עמוס הראל, תרגילי גמישות, באתר הארץ, 29 בדצמבר 2012
• אמיר אורן, את הדגל על הגבעה כבר יתקעו המטוסים, באתר הארץ, 31 בינואר 2013
• גילי כהן, שנה לצוק איתן || חיל האוויר הישראלי על כוונת ועדת החקירה של האו"ם, באתר הארץ, 3 ביולי 2015
• הסברה: טייסות חיל האוויר הישראלי בסיבוב הופעות במסצ'וסטס – כתבה על טייסות חיל האוויר באתר IsraeliLifeUSA
• שאול ברנפלד, מ"עיט" ל"קורנס": תחילתה של ידידות אווירית על ההיסטוריה של הקשר בין חיל האוויר הישראלי וחיל האוויר האמריקאי, מכון פישר למחקר אסטרטגי אוויר וחלל
• היסטוריית הבטיחות של חיל האוויר הישראלי, באתר Aviation Safety Network (באנגלית)
• "עם חיל התעופה", יומני כרמל 1948. כולל את "המנון חיל השחק" (דקה 1:40)
• שנתיים לחיל האוויר הישראלי, נובמבר 1949, באתר ארכיון הסרטים הישראלי בסינמטק ירושלים
• חיל האוויר (לקט), סרטון באתר יוטיוב, יומני כרמל אוגוסט 1953
• הילר 360, המסוק הראשון של חיל האויר, 2010, סרטון באתר יוטיוב
• ניצן סדן, מארב בשחקים: כך למדה ברית המועצות לפחד מחיל האוויר הישראלי, באתר כלכליסט, 1 באוגוסט 2020
• הקורס הראשון, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי – כאן 27 באפריל 2018
• מלחמה משלו – חיל האוויר במלחמת יום הכיפורים, במסגרת הסכת עולמי עם יצחק נוי, תאגיד השידור הישראלי – כאן, 22 בדצמבר 2021
• אביטל פשחור, בלי האנשים האלה בקרקע, אף תקיפה אווירית לא הייתה קורית, באתר צה"ל, 16 במאי 2023
• סא"ל (מיל') ציקי שכטר, הלמידה המבצעית בחיל האוויר (פודקסט), אתר מערכות, 2024
• רעות גוויסר, הטובים לטייס, והטובות גם: סיפורו של חיל האוויר, בבלוג "הספרנים" של הספרייה הלאומית, 21 בפברואר 2024
• ישראל, צה"ל. חיל האוויר, דף שער בספרייה הלאומית

שורשי חיל האוויר הישראלי
ראשית התעופה העברית בארץ ישראל • הקלוב הארצי־ישראלי לתעופה • חברות תעופה עבריות ביישוב • מחלקת הטיס של הפלמ"ח • שירות האוויר של ההגנה • חיל האוויר הישראלי במלחמת העצמאות