|
מוחמד מורסי
מוחמד מוחמד מוּרְסִי עִיסַא אֶל־עַיַּאט (בערבית: محمد محمد مرسى عيسى العياط; 8 באוגוסט 1951 – 17 ביוני 2019) היה פוליטיקאי מצרי, איש התנועה האסלאמיסטית האחים המוסלמים, שנבחר לנשיא מצרים ב-30 ביוני 2012 בבחירות הדמוקרטיות הראשונות במדינה לאחר ההפיכה שסיימה את שלטונו של חוסני מובארכ. בשנה שבה היה בתפקידו, נתקל שלטונו של מורסי במורת רוח ופעולות מחאה המוניות, שהגיעו לעיתים עד כדי מהומות אלימות ובסופו של דבר להדחתו ביולי 2013 על ידי צבא מצרים, בעקבות גל מחאות[1]. מורסי הועמד לדין, הורשע באחריות להרג מפגינים ובריגול לטובת קטר, ונגזר עליו עונש של שישים שנות מאסר. במהלך משפטו, הוא התמוטט ומת. קורות חייםמוחמד מורסי נולד ב־8 באוגוסט 1951 במחוז א-שרקיה שבצפון מצרים. הוא נישא בשנת 1979 לבת דודו, נגלא, ולהם חמישה ילדים[2]. בשנת 1975 קיבל מורסי תואר ראשון בהנדסה מאוניברסיטת קהיר. לאחר שנתיים בצבא, השלים ב-1978 תואר שני, וב־1982 קיבל תואר דוקטור בתחום הנדסת חומרים מאוניברסיטת דרום קליפורניה. בשנים 1982–1985 היה חוקר באוניברסיטת המדינה של קליפורניה בנורת'רידג׳ (אנ'). ב־1985, אחרי 7 שנים בארצות הברית, שבה המשפחה למצרים ומורסי היה למרצה באוניברסיטת זקאזיק (אנ'). קריירהבשנים 2000–2005 כיהן בפרלמנט המצרי. הוא נבחר כמועמד עצמאי, כיוון שבתקופת שלטון חוסני מובארכ הוגבלה התמודדותם של מועמדי האחים המוסלמים. ב-2006 נעצר במהלך הפגנה ונכלא למשך 7 חודשים. ב-28 בינואר 2011 נעצר במסגרת גל מעצרי מנע, אך כעבור יומיים איבד השלטון את אחיזתו בבתי המעצר ומורסי שוחרר. שבועיים אחר כך הושלמה מהפכת האביב הערבי במצרים. בינואר 2012 התקיימו הבחירות לפרלמנט ומפלגת החופש והצדק של האחים המוסלמים זכתה ב-41% מהמושבים. מורסי נבחר כמועמד המפלגה לנשיאות מצרים, זאת לאחר שמועמדותו של ח'יירת א-שאטר נפסלה. בסיבוב הראשון של הבחירות זכה למספר הרב ביותר של הקולות (כרבע מקולות המצביעים) והעפיל לסיבוב השני, שהתקיים ב־16 - 17 ביוני 2012. בסיבוב השני ניצח את אחמד שפיק עם 51.7 אחוזים מהקולות ונבחר לנשיא מצרים החדש. ביולי 2012 הטיל על שר המים, הישאם קנדיל, להקים ממשלה חדשה[3][4]. ב-12 באוגוסט 2012, הדיח את מוחמד חוסיין טנטאווי מתפקידו כשר ההגנה וראש המועצה הצבאית, יחד עם רמטכ"ל צבא מצרים ו-3 גנרלים בכירים נוספים[5]. בדצמבר 2012 הורה על עריכת משאל עם לאישור חוקה חדשה למצרים, ונתקל בגל מחאות בהשתתפות אלפי מפגינים, שחייב פריסת מאות חיילים סביב ארמון הנשיאות. מפגינים אחדים נורו למוות[6]. ההפיכה ב-2013בסוף יוני 2013, במלאת שנה לבחירתו לנשיא, נערכו במצרים הפגנות המוניות בקריאה להתפטרותו[7]. ב-3 ביולי, בתום אולטימטום שהציב צבא מצרים בראשות שר ההגנה שמינה מורסי, הגנרל עבד אל-פתאח א-סיסי, הודיע הצבא למורסי שאינו עוד נשיא מצרים. הצבא מינה ממשלת מעבר אזרחית בראשות נשיא בית המשפט החוקתי העליון של מצרים עדלי מנסור[8]. מורסי נעצר, ודווח שיעמוד לדין באשמת הרג חיילים וקשירת קשר עם ארגון חמאס[9]. העמדתו לדיןמשפטו של מורסי החל ב-4 בנובמבר 2013 ובו הואשם יחד עם 14 בכירים נוספים בתנועת "האחים המוסלמים" ברצח והסתה לרצח של מפגינים במהלך המהומות שקדמו להדחתו. מורסי הכריז שהוא הנשיא הנבחר של מצרים, וכפר בסמכותו של בית המשפט לשפוט אותו[10]. מורסי הואשם בהמשך גם בעבירות נוספות, בהן הדלפת סודות לקטר, קשירת קשר עם ארגון חמאס לערעור על היציבות במדינה ובארגון בריחה מהכלא בזמן המחאות הנרחבות שהובילו להפלת הנשיא חוסני מובארכ. ב-21 באפריל 2015 נגזרו עליו ועל 12 חברים נוספים ב"אחים המוסלמים" 20 שנות מאסר ללא אפשרות לשחרור מוקדם בגין מעשי אלימות, חטיפה ועינויים באירועים שקדמו להפיכה ב-2013, אולם הם זוכו מרצח, סעיף הנושא עמו עונש מוות[11]. ב-16 במאי 2015 נגזר עליו עונש מוות[12]. ב-18 ביוני 2016 נדון ל-40 שנים באשמת הריגול לקטר[13]. ב-15 בנובמבר 2016 הומתק עונש המוות שנגזר עליו, וגזר דינו נקבע ל-60 שנות מאסר[14]. ב-17 ביוני 2019, במהלך דיון בערעורו, לקה בליבו ומת[15]. בהחלטת השלטונות, הוא נקבר באותו הלילה בקהיר ובנוכחות פחות מעשרים איש[16]. עמדותיומורסי היה איש האחים המוסלמים, תנועה לאומנית-דתית אשר מקדמת סדר יום אסלאמיסטי ושואפת לכינונה של מדינת הלכה. טרם בחירתו לנשיא הביע מורסי התנגדות לקיומה של מדינת ישראל והתבטא בחריפות נגדה, גם בהתבטאויות בעלות נימה אנטישמית כגון "מוצא הציונים מן הקופים והחזירים" כלשונו[17]. לאחר בחירתו לנשיאות, שיגר מורסי אגרת ברכה לנשיא פרס, בה הביע תקווה לשלום במזרח התיכון. הצעד עורר עליו ביקורת ציבורית חריפה במצרים[18][19]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
