חטיבה 460
חטיבה 460, המכונה גם עוצבת בני־אור, היא חטיבת ההכשרה של חיל השריון הכפופה לפיקוד ההכשרות והאימונים. החטיבה מהווה את בית־הספר לשריון (ביסל"ש), השוכן בבסיס שיזפון שבנגב. בזמני מלחמה וחירום, הופכת חטיבה 460 לעוצבת שריון מתמרנת אשר אופרטיבית לכלל גזרות הלחימה של צה"ל כחטיבת שריון מן השורה. חטיבה 460 השתתפה במערכות ישראל מאז הקמתה, בין היתר במלחמת יום הכיפורים, מלחמת לבנון הראשונה, מבצע צוק איתן ומלחמת חרבות ברזל. היסטוריהבית הספר לשריוןבתחילת 1948 הוקם בנתניה בית הספר לשריון שקיבל את השם בסיס ההדרכה 11. באפריל 1948 עבר בית הספר לתל ליטוינסקי, אבל פעילותו הופסקה בזמן מלחמת העצמאות ומרבית הטנקים שימשו להקמת חטיבה 8, החטיבה המשוריינת הראשונה של צה"ל. בספטמבר 1949 הוקם במחנה צריפין "מרכז אימונים ותגבורות לחיל השריון", שלימים הפך לבה"ד 5 ובית הספר לשריון, וב-1954 עבר בית הספר לבסיס ג’וליס (מחנה עמנואל). לאחר מלחמת סיני הורחב בית הספר וקיבל מעמד של חטיבה, שנקראה עוצבת בני חיל (חטיבה 454). בשנת 1985, בעקבות מחסור בשטחי אש, עברה חטיבת בית הספר לשריון (ביסל"ש) אל מחנה מגן סיירים הנמצא בבקעת סיירים שמצפון לאילת, שם פעלה כ-25 שנה. אל בית הספר לשריון בסיירים הגיעו לוחמי השריון מהטירונות שהתקיימה במחנה צוקי־עובדה הסמוך (עד 1995, אז הועבר מחנה צוקי־עובדה אל חיל ההנדסה לשימוש כבית הספר להנדסה צבאית), ובו התקיימה ההכשרה הבסיסית במקצועות צוות הטנק (תותחן, טען-קשר ונהג), וכן התקיים קורס מדריכות שריון (קמ"ד). בשנת 2009 - כחלק ממגמת צמצום בסיסים וסד"כ - אוחדה חטיבת ביסל"ש לתוך חטיבה 460 וההכשרות שהתבצעו בה הועברו אל מחנה שיזפון. במלחמת ששת הימים פוזרו חיילי בית הספר לשריון בין היחידות השונות, 38 טנקי צנטוריון יחד עם צוותי סגל בית הספר ואנשי מנהלה צוותו לאוגדה 38 במסגרת גדוד זמני 63 (נספחים לחטיבה 14). 21 צוותים של בית הספר לשריון איישו את גדוד 46 שכלל טנקי מגח. במסגרת לקחי המלחמה נקבע כי בעתיד לא יפורק בית הספר לשריון אלא ישמש כחטיבה בפני עצמה שתעשה שימוש בטנקים המשמשים אותה לאימונים. חטיבה 460החטיבה אורגנה בתחילת שנות השבעים כחטיבת חירום על בסיס סגל הקורסים הפיקודיים של בית הספר לשריון (קורס מפקדי טנקים והשלמה של קורס קציני שריון). היא הייתה מורכבת מגדוד 71 (מדריכי בית הספר לשריון, מדריכי שריון מבסיס צאלים, צוערים וקצינים מבה"ד 1), גדוד 196 (פלוגות המגח מקורס מפקדי טנקים וקורס קציני שריון) וגדוד 198 (פלוגות השוט / שוט קל מקורס מפקדי טנקים וקורס קציני שריון). בפרוץ מלחמת יום הכיפורים פיקד עליה אל"ם גבי עמיר. לאחר המלחמה הוחלט להותיר את חטיבה 460 כחטיבה סדירה, כשבבית הספר לשריון (חטיבה 454) התקיימו שלבי הטירונות והמקצועות ואילו בחטיבה 460 התקיימו קורסי המפקדים והשלמת קורס הקצינים, עד שבשנת 2003, כחלק ממגמת צמצום בסיסים וסד"כ, אוחדה חטיבת ביסל"ש לתוך חטיבה 460. בעבר ישבה החטיבה בחצי האי סיני, באזור ביר תמדה, אולם לאחר הסכם השלום בין ישראל למצרים עברה החטיבה לבסיס קציעות. בשנת 1982, זמן קצר לפני שנטלה חלק במלחמת שלום הגליל, עברה החטיבה לבסיסים שנבנו עבור צה"ל בתחילת שנות השמונים על ידי האמריקאים כפיצוי לנסיגת ישראל מסיני לאחר הסכם השלום עם מצרים:
במלחמת לבנון הראשונה פעלה החטיבה במסגרת כמעט מלאה בגזרה המרכזית, שם כבשה את העיירה ג'זין בקרב ג'זין, שהיה קרב השריון הראשון נגד צבא סוריה באותה עת, וכן את הכפר עין א־תינה בקרב הידוע בשם קרב קמ"ט־קק"ש, שבו נהרגו חמישה מלוחמי החטיבה מירי דו־צדדי בין שני גדודים של החטיבה. ב־2009 הושלם הארגון־מחדש שביצעה חטיבה 460, לפיו מפוצלת ההכשרה שלא לפי החטיבות בהן מיועדים הלוחמים להשתבץ, אלא לפי שלב ההכשרה. כמו כן, מחנה סיירים פונה מהכשרות בית־הספר לשריון חוץ מגדוד הצמ"פ (אימון מתקדם) של 188 שנשאר, ועבר לחזקת חיל האיסוף הקרבי על מנת לשמש כבית־הספר החילי (בית הספר לאיסוף קרבי — ביסל"ק). במבצע צוק איתן ביולי 2014 השתתפה החטיבה בלחימה[1] בגזרת דיר אל־בלח וח'אן יונס. במלחמת חרבות ברזל באוקטובר 2023, השתתפה החטיבה בתמרון הקרקעי תחת אוגדה 162 במרחב צפון רצועת עזה. בתחילה פתחה החטיבה ציר לוגיסטי והגנה עליו, וביצעה פעולות הנדסה להשמדת תשתיות האויב.[2] לאחר מכן עברו למחנה הפליטים א-שאטי וטיהרו את המרחב. בנוסף, טיהרו מרחבים בג'באליה ובדרג' תופאח. בתחילת שנת 2024 שוחררה החטיבה להמשך ההכשרות, לאחר יותר מ-80 ימי לחימה.[3] במהלך הלחימה איבדה החטיבה מפקד מחלקה בגדוד 195 ואת קצין הלוגיסטיקה של חטיבה,[4] וכן את סמג"ד 198. במהלך חודש מאי 2024 חזרה החטיבה להילחם ברצועה תחת פיקוד אוגדה 98 במרחב ג'באליה.[5] החטיבה פעלה תחת פיקוד האוגדה במרחב, השמידה תשתיות אויב ונלמה בכוחות האויב בגזרתה. באוקטובר 2024 שבה החטיבה להילחם פעם נוספת ברצועת עזה, שוב תחת פיקוד אוגדה 162, האוגדה האורגנית של חטיבה 460. החטיבה פועלת במרחב ג'באליה פעם נוספת.[6] ב-16 באוקטובר 2024 השתתף טנק של החטיבה בהריגת יחיא סינוואר. מבנה החטיבההחטיבה מורכבת מחמישה גדודים וממפקדת החטיבה, מפקדת החטיבה וארבעה מהגדודים (195, 196, 330 ו־532) ממוקמים דרך־קבע במחנה שיזפון, וגדוד 198 ממוקם במחנה מגן סיירים. גדוד "אדם" – "בית הספר לשריון" (גדוד 195)לאחר מלחמת ששת הימים, הוקם גדוד חרמ"ש 195 תחת חטיבה 14. הגדוד הוקם בצאלים, מלווה בפלוגת טנקים. הגדוד התבסס על יוצאי נח"ל וישיבות הסדר, כאשר דוד רון התמנה לסמג"ד והיה שותף להקמת הגדוד ולאחר הקמתו מונה אריה ווינברג למפקד הגדוד. בסוף 1968 הגדוד הועבר לחטיבה 401. בשנת 1970 במהלך מלחמת ההתשה הוסב גדוד 195 מגדוד חרמ"ש לגדוד טנקי מגח. במאי 1981 עבר לחטיבה 500. לאחר פירוק חטיבה 500 הוקם מחדש כגדוד המכשיר את לוחמי חטיבה 7. הגדוד נקרא על שם רס"ן אדם ויילר,[7] שהיה מ"פ בגדוד ונהרג ב-1970 במהלך מלחמת ההתשה. לאחר נפילתו במלחמת יום הכיפורים של אחיו של אדם, רס"ן גדעון ויילר (ששירת אף הוא בגדוד) שונה שם הגדוד, ל"גדוד אדם וגדעון ויילר". ב-2001 אוחדו הכשרות טירוני השריון ומקצועות השריון למסגרת גדודית אחת כגדוד 195 בבית הספר לשריון. גדוד "אדם" מהווה את בית־הספר שבמסגרתו מתקיימות הטירונות, ההכשרה המקצועית הבסיסית ("מקצועות") וקורס המדריכות (קמ"ד) של חיל השריון. בנוסף, תחת הגדוד מתנהל "מדור הדרכה". המדור אחראי על ההכשרה העיונית של הטירונים ואף על כל הכשרה עיונית הנדרשת להסבות וקורסים בחיל. סיסמתו של הגדוד: "להכשיר את האדם שבטנק לנצח", או בקיצור "האדם שבטנק ינצח". בגדוד זה מוכשרות כ-6 פלוגות, אשר כל אחת מהם מיועדת לחטיבה אחרת (סך הכל שתי פלוגות לכל אחת משלוש חטיבות השריון המבצעיות):
בנוסף קיימות בגדוד עוד שתי פלוגות שלא מיועדות ללחימה:
מפקדי גדוד 195
גדוד "שחק" – "קורס קציני שריון" (גדוד 196)
גדוד "שחק" הוא גדוד הפיקוד, שבמסגרתו מתקיימים קורס מפקדי טנקים (קמ"ט) וקורס קציני שריון (קק"ש) לשלוש חטיבות השריון המבצעיות. בעבר התקיימו בו גם קורס המ"כים וההשלמה החילית של מסייעת שריון. סיסמת הגדוד היא "רק המעז מנצח". במלחמת יום כיפור טרם המלחמה גדוד 196 היה גדוד קק"ש (קורס קציני שריון) בפיקוד עמרם מצנע וכלל 2 פלוגות - פלוגת מגח ופלוגת שוט. ב-5 באוקטובר הגדוד הוקפץ לסיני במסגרת חטיבה 460. ערב ההקפצה, בשבטה, בוצע ארגון מחדש של גדודי החטיבה לפי סוג הטנקים. גדוד 196 העביר את פלוגת השוט ל-198, וקיבל את שתי פלוגות הקמ"ט מגח של גדוד 198. בנוסף צוותו 3 פלוגות נוספות לטנקים שהיו במקום מאנשי תח"ש, ביסל"ש, בה"ד 1. כך שערב המלחמה כלל הגדוד שש פלוגות מגח: פלוגה מקורית (קק"ש) בפיקוד יעקב שדה (שאשא), פלוגה ז' (קמ"ט) בפיקוד רמי מתן, פלוגה ח' (קמ"ט) בפיקוד נמרוד גאון, ושלוש פלוגות חדשות בפיקוד אריה וויסמן, שמיר אברהם (מבה"ד 1) ומשה בדש. עקב גודלו של הגדוד (6 פלוגות), ומחסור בכוחות בגדודים הסדירים בסיני, הוקם ב-6 באוקטובר "כח לפידות" בפיקוד יעקב לפידות (מג"ד 196 שקדם למצנע) אליו הועברו פלוגת הקק"ש ופלוגת וויסמן. כמו כן פלוגת בדש הועברה לתגבור גדוד 184 ופלוגת שמיר לתגבור גדוד 79. כך שבפרוץ המלחמה כלל גדוד 196 שתי פלוגות בלבד - פלוגת הקמ"ט ז' של רמי מתן ופלוגת הקמ"ט ח' של נמרוד גאון. בשבת 6 באוקטובר בחצות הגדוד הגיע לטסה, עבר ת"פ חטיבה 14, והשתלב בקרבות הבלימה. הגדוד התקדם עד למעוזים תוך השמדת מארב קומנדו ונ"ט מצריים. ב-7 באוקטובר ניהל קרבות בלימה קשים וספג אבדות כבדות. מ"פ ח' נמרוד גאון נהרג, ועד סוף היום נותר הגדוד עם פלוגה מצומצמת אחת וחפ"ק מג"ד. באותו זמן, גדוד 79 שספג גם הוא אבדות כבדות ואיבד את כל שרשרת הפיקוד שלו, חדל לתפקד כיחידה לוחמת. בשלב זה מח"ט 14 אמנון רשף ארגן מחדש את היחידות. הכוחות שנותרו מגדודים 196 ו-79 אוחדו לגדוד אחד, שנקרא גדוד 79 בפיקוד עמרם מצנע. במקביל, ב-8 באוקטובר "כוח לפידות" הפך לגדוד 196, תחת חטיבה 460. גדוד 196 בפיקוד יעקב לפידות ניהל כ-14 קרבות קשים במהלך המלחמה. לחם באזור הביצות של בלוזה, שם חילץ בין השאר צוות של סיירת מטכ”ל, ולאחר מכן כוח חרמ”ש שהסתבך. בלם גלי התקפות מצריות באזור “הברגה”, ולחם בקרבות להרחבת ראש הגשר. היה הגדוד השני שצלח את התעלה על גבי דוברות, לחם לפתיחת ההערכות המצרית באזור “צח-אורי” ואפשר בכך את המשך הצליחה ואת תנועת אוגדה 162 דרומה לכיתור הארמייה ה-3. הגדוד נע במהלך המלחמה כ-300 ק”מ על שרשראות, השמיד מספר רב של כלי רק”מ מצריים, ברובם טנקים. כמו כן, השמיד מסוק ומטוס מיג מצרי. לגדוד היו שמונה הרוגים ושבעה פצועים. במלחמת לבנון הראשונה גדוד קק"ש בפיקוד ספי שאומן שפעל במסגרת חטיבה 460 בגזרה המרכזית בלבנון. השתתף בכיבוש העיירה ג'זין בקרב ג'זין, שהיה קרב השריון הראשון נגד צבא סוריה באותה עת, וכן בכיבוש הכפר עין א־תינה. בסיום כיבוש הכפר אירע הקרב שנודע בשם קרב קמ"ט־קק"ש, בו התחולל ירי דו־צדדי בין הגדודים 196 ו-198. בקרב זה נהרגו מספר לוחמים, ביניהם מג"ד 196 ספי שאומן, והמ"פ אבי גבעתי. במבצע "צוק איתן" הגדוד בפיקוד סא"ל רפי וולפסון, צורף לחטיבת הצנחנים 35. במלחמת חרבות ברזלהגדוד בפיקוד סא"ל יעלי קורנפלד, צורף לחטיבת הנח"ל. הגדוד השתתף בלחימה במרחב צפון רצועת עזה במהלכו פשטו יחד עם גדוד 50 מחטיבת הנח"ל י, וכוח הנדסה וניהלו קרב שנמשך חמש שעות בשטח הבנוי של בית חאנון, עם יותר מ-20 מחבלים הרוגים וללא נפגעים לצה"ל. הלוחמים אספו חומר מודיעיני בעל ערך, השמידו תשתיות טרור ואמצעי לחימה רבים. במרחב מחנה ג'באליה צוות קרב של חטיבה 460 פשט על "מוצב בוסאן" של גדוד מרכז ג'באליה של הזרוע הצבאית של חמאס. בפשיטה חיסלו לוחמי חטיבה 460 עשרות מחבלים, איתרו והשמידו פירי מנהרות ומחסני נשק. מפקדי גדוד 196תפקיד מג"ד 196 נחשב לתפקיד יוקרתי בחיל השריון ורבים ממפקדי הקורס הועלו בדרגה וקיבלו פיקוד על חטיבת שריון לאחר סיום תפקיד זה.
גדוד "עזוז" (198)גדוד "עזוז" הוא גדוד הצמ"פ ("צוות, מחלקה, פלוגה" - אימון מתקדם) של לוחמי חטיבה 188, וגדוד הכשרה והסבת לוחמי שריון למקצועות של פלוגות השריון בחיל הגנת הגבולות. הגדוד היווה המסגרת להכשרת מש"קים בבית הספר לשריון. לאחר מלחמת יום כיפור הוא שימש כגדוד הכשרת בנפרד של מטק"ים לטנקי שוט קל לאחר מעבר החטיבה לקציעות הגדוד התיישב דרומית לניצנה באזור נחל עזוז ומכאן שמו. בעבר היה גדוד ההכשרה של מפקדי טנקים של חטיבות 7 ו־188. גדוד זה הוא הגדוד היחיד שנותר במחנה סיירים גם לאחר פינוי המחנה מגדודי החטיבה והקמת ביסל"ק בשנת 2009. סיסמת הגדוד היא - "עזוז - גדוד מנצח". מפקדי גדוד 198
גדוד "שלח" (532)גדוד "שלח" הוא גדוד הצמ"פ של לוחמי חטיבות 401 ו־7. הגדוד הוקם לאחר מלחמת יום כיפור לשם הכשרת מט"קים של טנקי מגח. מפקדי גדוד 532
"בית הספר לסיוע קרבי" (ענף 330)מהווה את בית הספר למקצועות הסיוע בחיל השריון - תצפית, סיור ומרגמות. בית הספר מכשיר את לוחמי הפלוגות המסייעות בטירונות ובאימון המתקדם ובקורס מפקדי הכיתות. מפקדי ביהס"פ: עומר לוין, גל דובינגר, עידן חמו, עידן גולדשטיין. פלס"ר 460פלוגת הסיור של החטיבה מורכבת מחיילי מילואים יוצאי פלס"רי השריון הסדירים 7, 401 ו־500 (פלס"ר 500 הפכה ב־2003 לפלס"ר 401; בשנת 2021 פורקו שתי הפלוגות, והלוחמים מצוותי המסלול פוזרו לסיירות החי"ר ולחטיבה הרב-ממדית). גדס"מ 294 – יחס"מ 460גדוד הסיוע המבצעי הוא גדוד מילואים המורכב מיוצאי גדוד המילואים 294 שפורק בשנת 2021 כחלק מפירוק חטיבת השריון 847. הגדס"מ מורכב מאנשי מילואים יוצאי יחידות מובחרות וחי"ר, טנקיסטים לשעבר, אנשי לוגיסטיקה, רפואה, קשר ומנהלה ועוד. הגדוד פועל בחירום ומאפשר תספוק וניוד לוגיסטי תחת אש לטובת החטיבה. הגדוד מונה כ-5 יחידות משנה בהן: חי"ר, פינוי ותספוק, רפואה, טנ"א, לוגיסטיקה, מפקדת גדוד ועוד. סמל הגדוד החדש מסמל את החיבור לסמל הישן של גדוד 294 בחטיבה 847. בסמלו הישן של הגדוד הופיעו עץ זית ולרגליו טנק המסמלים את נפילתם של רס"ן יותם לוטן[9] ושל סמ"ר נועם מאירסון[10] בחורשת עצי זית במלחמת לבנון השנייה. העץ והטנק נשארו בסמל על מנת לחבר ישן אל מול חדש. לסמל נוספו עיגולי היחידות המסמלים את כלל יחידות היחס"מ. צבעי הסמל שונו לצבעי חטיבה 460 כדי לציין את העברת הגדוד לחטיבה. הגדס"מ הוקדם ביולי 2021, מאז הוא יחידת מילואים בתוך החטיבה. מפקד הגדס"מ הראשון בחטיבה הוא: סא"ל (מיל') איתי נעמת. מלחמת חרבות ברזלבמהלך מלחמת חרבות ברזל גויס הגדוד כבר בבוקר שמחת תורה תשפ"ד, ובמהלך המלחמה בוצעו עד כה שלשה סבבי לחימה. בכל סבב ביצע הגדוד מבצעי תספוק לוגיסטיים מורכבים לכלל הכוחות שתחת הצק"ח. בנוסף כוחות הגדוד ביצעו משימות יזומות וייחודיות בתחומי האבטחה והלוגיסיטקה. כוחות הרפואה והפת"ן פינו פצועים והצילו רבים ואף ביצעו מתן מנת דם טריה בשטח בפעם הראשונה בהיסטוריה הרפואית. כוחות הטנ"א עיבו את כוחות החימוש של החטיבה ואיפשרו להחזיר לכשירות כלים רבים שנפגעו במלחמה. במהלך הסבב השלישי בתאריך ח' בתשרי תשפ"ה כוחות האבטחה של הגדוד יצאו למשימת יום ונתקלו במארב הכלל מטענים,ירי נ"ט וירי נק"ל, שלשה מחיילי הגדוד נהרגו, רס"ן נתנאל הרשקוביץ ז"ל סמ"פ פלוגת האבטחה ואיתו חיילי הפלוגה צבי מרנץ ז"ל ואורי בורנשטיין ז"ל. בתקרית נפצעו קשה מפקד הפלוגה והקשר שלו ובנוסף מספר חיילים נפצעו קל. ב-25 באוקטובר 2024 פעלה החטיבה 460 בג'באליה בשנית, במהלך הקרבות נהרגו קצין ושני חניכים לוחמים מגדוד 196 בקורס מפקדי טנקים ביניהם: סרן ברק ישראל סגן[11], סמל עידו בן צבי[12], וסמל הלל אליהו עובדיה[13]. מפח"טמפקדת החטיבה (מפח"ט) אחראית לגדודים השונים בשיזפון על האימונים, הכשרה הלוחמים, על הכשירות המבצעית לחירום, על שרותי לוגיסטיקה, הרפואה, מודיעין, תנאי שירות, משאבי אנוש, הרבנות הצבאית, תקשוב, טכנולוגיה ואחזקה. סמלים של הגדודים
מפקדי החטיבהקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|