|
שין פיין
שין פיין (באירית: Sinn Féin – "אנו עצמנו") היא מפלגה לאומית אירית שדוגלת במדינה אירית אחת עצמאית ומאוחדת, מנותקת מהשלטון הבריטי. המפלגה מתמודדת הן במערכת הפוליטית האירית והן במערכת הפוליטית הבריטית (צפון אירלנד) עם מצעה. .jpg) המפלגה נוסדה בשנים הראשונות של המאה ה-20, על ידי המנהיג האירי ארתור גריפית', כמפלגה בדלנית מלוכנית אירית. המפלגה תמכה בהפרדת אירלנד מהממלכה המאוחדת, אך סברה כי ראוי שמלך בריטניה ימשיך להיות ראש המדינה העצמאית (איחוד פרסונלי). לאחר מרידת חג הפסחא באפריל 1916, בה השתתפו רבים מאנשיה, עברה המפלגה למצע רפובליקני. מאז ועד היום המפלגה מסורה לאיחוד מחדש של אירלנד למדינה ריבונית אחת, במקום החלוקה הנוכחית שיצרה האמנה האנגלו-אירית בשנת 1921, לרפובליקת אירלנד הקתולית העצמאית מחד, ולצפון אירלנד הקתולית-פרוטסטנטית המהווה את אחת מארצות הממלכה המאוחדת מאידך. היסטוריונים סבורים שמעבר למפלגה הרשמית בשם "שין פיין", התקיימו לאורך ההיסטוריה עשרות רסיסי מפלגות המתאגדות ומתפצלות חליפות, תוך שחלק מהן שומר את השם "שין פיין", בגלגולים רבים במהלך השנים הרבות שחלפו מאז הקמתה (נוסדה בשנת 1905). המפלגה מאופיינת בקו אנטי-ישראלי חריף ומזדהה באופן מוצהר עם הפלסטינים. ייסודה של המפלגה וימיה הראשוניםמייסדה ומנהיגה הראשון של שין פיין בתחילת המאה העשרים היה ארתור גריפית'. בתחילה לא הייתה זו מפלגה מאוחדת כי אם פדרציה רופפת של קבוצות פוליטיות, שהקשר היחיד ביניהן היה התלות בעיתונים שפרסם גריפית'. היסטוריונים רבים קובעים את מועד ייסוד המפלגה ל-28 בנובמבר 1905, היום שבו הציג גריפית' לראשונה את "מדיניות שין פיין". בכתביו הצהיר גריפית' כי חוק האיחוד של הממלכה המאוחדת ואירלנד משנת 1800 היה בלתי חוקי, ולפיכך החוקה משנת 1782, שחוקק המנהיג האירי הנרי גרטן עודה בתוקף, וכל שנדרש על מנת להשיג שוב את עצמאותה של אירלנד הוא להאמין בכך. שין פיין הואשמה שלא בצדק באחריות למרידת חג הפסחא באפריל 1916. היה זה מסע תעמולה בריטי מכוון, אשר הצליח להטות את המפלגה אל הדרך הרפובליקנית והעביר את הנהגתה מגריפית' המתון, בעל הנטיות המונרכיסטיות, אל מהפכנים קיצונים כגון איימון דה ואלירה. המפלגה צברה פופולריות אדירה בעקבות הוצאתם להורג של מנהיגי המרידה, ובעקבות הניסיון לערוך באירלנד גיוס חובה בשנת 1918, כחלק מהמאמץ הבריטי לסיים בניצחון את מלחמת העולם הראשונה. בחירות 1918
בבחירות הכלליות שנערכו בשנת 1918 זכתה שין פיין ב-73 מתוך 105 המושבים האיריים בפרלמנט בווסטמינסטר, תוך שהיא מוחקת למעשה את מפלגת "שלטון הבית" המתונה של ג'ון רדמונד וג'ון דילון, אשר הייתה מובילת המאבק האירי לעצמאות עד לבחירות אלו. נציגיה של שין פיין הם אלו אשר הכריזו בינואר 1919 על הקמת "הדאל הראשון", הפרלמנט האירי העצמאי דבר, שהוביל לפרוץ מלחמת העצמאות האירית. פילוג ומלחמת אזרחיםמלחמת העצמאות האירית הסתיימה בשנת 1921 עם חתימת האמנה האנגלו-אירית. האמנה הפכה את 26 המחוזות הדרומיים באירלנד ל"מדינת אירלנד החופשית", דומיניון בריטי שבראשו עמד המלך ג'ורג' החמישי, ו-6 מחוזות בצפון נותרו חלק מהממלכה המאוחדת. בתגובה לכך, פרש דה ואלירה מכל תפקידיו ופתח במלחמת אזרחים נגד הנהגת מדינת אירלנד החופשית בראשות גריפית' ומייקל קולינס. המלחמה הסתיימה בשנת 1923, ובשנה זו היו גם גריפית' וגם קולינס בין המתים. את תפקידיהם ירש ויליאם תומאס קוסגרייב בראשות מפלגה בשם Cumann na nGaedhael (קום-און נה גייל), אשר רבים מאנשיה היו חברי הדאל מטעם שין פיין. בשנות השלושים התאחדה מפלגה זו עם מפלגות קטנות אחרות, ליצירת מפלגת פינה גייל אשר הפכה לאחת משתי המפלגות הגדולות באירלנד. בשנת 1926 פרש דה ואלירה ממפלגת שין פיין, בטענה כי מדיניותה הקיצונית וסירובה להכיר באמנה האנגלו-אירית ובתוצאותיה אינם ריאליים, וכי על מנת להשפיע יש להשתתף באופן פעיל בפוליטיקה החוקתית. המפלגה שייסד, פיאנה פול, הפכה למפלגה הגדולה והחזקה באירלנד. מ"שין פיין הרשמית" ל"שמאל הדמוקרטי"לאחר הקמתן של פינה גייל ופיאנה פול, נותרה המפלגה בשולי הפוליטיקה האירית. בשנות השישים הפכה המפלגה למפלגת שמאל ואימצה אידאולוגיה מרקסיסטית. בשנת 1970 התפצלה המפלגה פעם נוספת כאשר נוצר "הצבא האירי הרפובליקני" הזמני ועמו "שין פיין הזמנית". הפלג שנותר לאחר הפיצול נקרא "שין פיין הרשמית", והפך לכוח הרדיקלי השמאלי בפוליטיקה באירלנד בשנות השמונים. ב-1977 שינתה "שין פיין הרשמית" את שמה ל"מפלגת הפועלים שין פיין". תחת שם זה זכתה בפעם הראשונה במושבים בדאל בשנת 1981. בשנת 1982 הסירה המפלגה מעליה את התוית "שין פיין" וקראה לעצמה "מפלגת הפועלים". פיצול נוסף אירע בשנת 1992, כאשר מנהיג המפלגה וכל חברי הפרלמנט מטעמה פרט לאחד יצרו מפלגה חדשה בשם "השמאל הדמוקרטי", אשר הייתה אף חלק מממשלת פינה גייל - לייבור, ששלטה באירלנד בין 1994 ל-1997, עד שהתאחדה עם מפלגת הלייבור האירית. בינתיים הנציג היחיד ממפלגת הפועלים איבד את כיסאו בדאל בבחירות של 1992, והמפלגה נותרה ללא ייצוג בדאל. שין פיין הזמנישין פיין הזמני הפך לקול הפוליטי של המיעוט הקתולי בצפון אירלנד, אשר ראה בפעולות הצבא האירי הרפובליקני (ה-IRA) דרך לגיטימית שתביא לסיומם של השלטון הבריטי בצפון אירלנד, הדומיננטיות של הפרוטסטנטים בפוליטיקה של צפון אירלנד והאפליה נגד הקתולים. עם זאת, רוב הקתולים לא תמכו בדעות אלו והצביעו למפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית. בשנת 1981 זכה שין פיין הזמני להצלחה אלקטורלית, וזאת עקב מותם של אסירים אירים בכלא הבריטי במסגרת שביתות רעב. מאבק שליטה בין הפלג הדרומי בהנהגת רורי או'בריידי לפלג הצפוני, הקיצוני, בהנהגת ג'רי אדמס, גרם לעזיבתו של או'בריידי, שייסד מפלגה פורשת בשם "שין פיין הרפובליקנית", אשר טענה להיותה ה"שין פיין האמיתית". הפלג הצפוני שנותר בראשות אדמס החליט לנטוש את "מדיניות ההיעדרות" עתיקת היומין של השין פיין, דהיינו הסירוב להכיר בפרלמנטים של הממלכה המאוחדת או של אירלנד כלגיטימיים, על מנת שלא להכיר באמנה האנגלו-אירית ובחלוקתה של אירלנד. תחת נשיאותו של אדמס החל השין פיין הזמני לנסות דרכים מדיניות לפתרון הבעיה הצפון אירית, דבר שהוביל לתחילתו של תהליך שלום. שורה של פעולות ראווה של ה-IRA בשנות התשעים עיכבו את התהליך, אך הוא הגיע לשיאו בהסכם יום שישי הטוב בשנת 1998. אדמס השכיל להוביל את המפלגה הרחק מן המעורבות הצבאית, והצליח להביא לבחירת חמישה חברי דאל מטעמה בבחירות שנערכו באירלנד בשנת 2002. בבחירות לאספה בצפון אירלנד ב-2003 הביסה המפלגה את יריבתה, מפלגת העבודה הסוציא
גם בבחירות לפרלמנט של הממלכה המאוחדת זכתה המפלגה להצלחה, אך היא ממשיכה במדיניותה שלא לקבל את התפקידים של חברי פרלמנט בפועל, על מנת שלא להישבע אמונים לבית המלוכה הבריטי כפי שמחייב התפקיד. הסכם יום שישי הטובהמפלגה הייתה מחויבת לפעולה לא אלימה במסגרת חוקתית מאז קבלת הסכם יום שישי הטוב באפריל 1998. סירוב ה-IRA להתפרק מנשקו כפי שציפו ממנו היוניוניסטים (הפרוטסטנטים, הרוצים לשמור על האיחוד עם הממלכה המאוחדת) גרם לעיכובים רבים בתהליך. מנגד, פיגועי 11 בספטמבר בארצות הברית בשנת 2001 האיצו את תהליך פירוק ה-IRA מנשק. מאז אוקטובר 2002 אין המועצה המבצעת של צפון אירלנד פעילה, ותפקידיה וסמכויותיה מושעים. קודם להשעיית המועצה המבצעת היו לשין פיין שני שרים. כיוםשין פיין מתגאה בכך שהיא המפלגה היחידה לה יכול להצביע כל אירי, בין אם הוא גר בדרום (ברפובליקת אירלנד) או בצפון אירלנד, ואכן נציגי מפלגה זו נבחרו לארבעת הגופים להם יכולים נציגי צפון אירלנד ואירלנד להיבחר: לדאל, לאספה של צפון אירלנד, לפרלמנט של הממלכה המאוחדת ולפרלמנט האירופי. כיום שין פיין היא המפלגה הלאומית החזקה ביותר בצפון אירלנד, שם היא זוכה לכרבע מקולות הבוחרים. יריבתה העיקרית לקולות הבוחרים הקתולים הלא יוניוניסטים (המתנגדים להמשך שייכותה של צפון אירלנד לממלכה המאוחדת) היא מפלגת העבודה הסוציאל-דמוקרטית (SDLP), אשר זכתה ביותר מושבים באספה הצפון אירית בשנת 1998, אך הוכתה על ידי שין פיין בבחירות בשנת 2003. בבחירות אלו עלה כוחה של שין פיין מ-18 נציגים ל-24 נציגים. לפני השעיית כוחותיה של המועצה המבצעת באוקטובר 2002 היו לשין פיין שני שרים. לאחר הבחירות של 2003, אשר העלו את המפלגה היוניוניסטית הדמוקרטית - DUP, ככוח הבולט באספה, לא ברור מה יהיו תפקידי שין פיין, שכן מפלגה זו מסרבת לשתף פעולה עם כל גוף הקשור אל ה-IRA, כל עוד זו לא התפרקה מנשקה. בפרלמנט האירופי יש לשין פיין נציגה אחת. בפרלמנט של אירלנד, הדאל, יש לשין פיין נכון ל-2020 37 מושבים, ושבעה מושבים בפרלמנט הבריטי בווסטמינסטר (אף על פי שאלו אינם משמשים בתפקידם בפועל בשל סירובם להשבע שבועת אמונים למלך בריטניה, כיון שאינם מכירים בשלטון הבריטי בצפון אירלנד). מבחינת יחסי חוץ שין פיין תומכים בעצמאות ארץ הבסקים מספרד וצרפת, וכן תומכים בפלסטינים בסכסוך הישראלי-פלסטיני. בשנות ה-70 נהגו ה-IRA ואש"ף להתאמן ביחד.[1]. בשנת 2022 הפכה שין פיין למפלגה הפוליטית הגדולה ביותר בצפון אירלנד, והצליחה לראשונה בהיסטוריה לזכות במספר הגבוה ביותר של קולות בבחירות לאספה של צפון אירלנד עם כ-29% מהקולות. אולם שין פיין השיגה את ההישגים האלקטורליים שלה עם קמפיין שהדגיש סוגיות של עליית יוקר המחיה ושירותי הבריאות, והצניע את המחויבות שלה לאיחוד בין הצפון לדרום. המצעכיום מצעה של שין פיין מדגיש את נושא איחודה של אירלנד. שין פיין מדגישה כי היא המפלגה היחידה הפועלת הן באירלנד והן בצפון אירלנד (או כלשונם – בכל 32 המחוזות), ומצעה טוען כי היא פועלת על מנת להפוך את האיחוד של אירלנד הצפונית ואירלנד למציאות עוד בימי חיינו. שין פיין דורשת נקודת ראות כלל אירית בנושאי מדיניות חשובים, ומגדירה עצמה כ"מפלגה רפובליקנית סוציאליסטית". בנושא פירוק הנשק תומכת שין פיין בפירוק הנשק של ה-IRA, אך היא כורכת את התהליך גם בנסיגתו המלאה והמיידית של הצבא הבריטי. שיין פיין והסכסוך הישראלי פלסטינישיין פיין מאופיינת בקו פרו-פלסטיני מובהק. המפלגה רואה הקְבלה בין המאבק של הלאומנים בצפון אירלנד לעצמאות מהשלטון הבריטי, לבין המאבק הפלסטיני כנגד השלטון הישראלי. על כן, המפלגה תומכת באופן עקיף בטרור הפלסטיני נגד ישראל. כבר לפני הסכמי אוסלו המפלגה תמכה באש"ף בכלל וביאסר ערפאת בפרט. חברי מפלגה הביעו תמיכה בחמאס וחלק מחבריה אף נפגשו עם אסמאעיל הנייה.[2] במהלך מלחמת חרבות ברזל קראה המפלגה להפניית ישראל לבית המשפט הפלילי הבין־לאומי.[3] קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
