הוצאה להורג היא הפעולה של הריגת אדם המתבצעת לאחר החלטה (עונש מוות) של סמכות משפטית ולא כהחלטה של אדם בודד (פעולה הקרויה הריגה או רצח), אלא כהחלטה של קבוצה, היונקת את כוחה מתמיכה רחבה יותר. זוהי למעשה הסנקציה החריפה ביותר שמדינה יכולה להפעיל כנגד אזרחיה. ישנן מדינות בהן לרשויות זכות חוקית הוצאה להורג, במסגרת עונש מוות. אולם בזמן מלחמה או בשלטון עריץ, נעשית הוצאה להורג ללא משפט, על-פי החלטה מקומית, לרוב מתוך תחושה שהחלטה זו משקפת את רצון השלטון, ולעיתים אף בהנחיה ברורה (אך חסרת בסיס חוקי) של השלטון. הוצאה להורג בלא משפט, בידי המון זועם, קרויה לינץ', והיא צורה של לקיחת החוק לידיים.
שיטות להוצאה להורג
אחת הדמויות המפורסמות ביותר שהוצאו להורג בהיסטוריה היה ישו שנצלב על ידי האימפריה הרומית. השיטה שבה הוצא להורג - צליבה, נחשבת מאז לאייקון מרכזי של הדת שייסדו מאמיניו. בתמונה ציור של ג'וטו די בונדונה, פירנצה.
הוצאות להורג בצבא נעשות בדרך כלל על ידי כיתת יורים או על ידי תלייה. קיימות שיטות נוספות להוצאה להורג (ראו פירוט בשיטות הוצאה להורג).
צליבה שימשה כדרך משפילה ואכזרית במיוחד לביצוע הוצאות להורג, בעיקר על ידי הצבא הרומי, מאז 600 לפנה"ס ועד למאה הרביעית לספירה. על פי המסורת הנוצרית, ישו הוצא להורג בשיטה זו, ולכן צלב הוא סמל הנצרות.
שריפת אדם חי, גם שיטה זו הייתה נהוגה ברומא. הקיסר נירון אהב שיטה זו ואף הרג בני אדם בשיטה זו רק כדי להאיר בכנסים ובמסיבות ממלכתיות. שיטה זו הייתה נהוגה גם על ידי הכנסייה הנוצרית שהעלתה על המוקד אנשים שנאשמו בכפירה, כישוף, ויהודים שסירבו לקבל על עצמם את הדת הנוצרית, או שחזרו בהם מהתנצרותם. בין היתר האינקוויזיציה השתמשה בשיטה זו, כנגד אנוסים שנתפסו מקיימים בסתר את מצוות היהדות.
תלייה הייתה השיטה הכי מקובלת להוצאה להורג לכל אורך ההיסטוריה, בזכות יתרונותיה הרבים. שיטה זו הומצאה בפרס בימי קדם, ומאוחר יותר התפשטה לכל רחבי העולם.
עריפת ראש הייתה שיטת ההוצאות להורג בגרמניה ובאנגליה במאות ה-16 וה-17. היא בוצעה בדרך כלל בעזרת גרזן אך לעיתים גם בהתקנים דמויי-גיליוטינה. עריפת ראש עדיין נפוצה בקרב ארצות ערביות מוסלמיות, וגם בקרב ארגוני טרור וכן אצל קרטלי סמים במקסיקו וכנופיות בברזיל שם נפוצה כריתת ראש איטית על ידי סכין או מצ'טה.
במהפכה הצרפתית החלו הצרפתים להוציא להורג אנשים באמצעות גיליוטינה ששימשה לעריפת ראשים שכונתה בלשון העממית "האלמנה", בשל השארת נשותיהם של המוצאים להורג אלמנות. אחד המוצאים להורג המפורסמים ביותר בשיטה זו היה לואי ה-16 מלך צרפת.
בסין נהגו גם לכלוא נידון למוות במגדל פעמונים ורעש הפעמונים היה גורם למותו[1].
שיטות להוצאה להורג כיום
כיום שיטות ההוצאה להורג שונות בין המדינות בהן עונש המוות הוא חוקי. נהוגה שיטת הוצאה להורג חדשה יחסית המתבצעת על ידי מתן זריקת רעל לעורקיו של הנידון למוות. כמו כן שיטות נפוצות להוצאה להורג כיום הן בירייה, בין אם בכיתת יורים ובין בירייה בודדת לכיוון העורף, באמצעות חשמול קטלני באמצעותו של כסא חשמלי (שיטה שהשימוש בה הולך ופוחת), בתא גזים, בתלייה ואפילו בעריפת ראש וברגימה על ידי אבנים.
המצב כיום במדינות שונות
עונש מוות ברחבי העולם
מקרא
מבוטל לכל העבירות
מבוטל לכל העבירות האזרחיות והפליליות (אך לא עבור עבירות בזמן מלחמה, למשל)
קיים באופן חוקי אך מבוטל בפועל
קיים באופן חוקי
עונש מוות במדינות ארצות הברית.
מקרא
מבוטל לכל העבירות
הוכרז כבלתי-חוקי
לא בוצע מאז שנת 1976
מבוצע מאז שנת 1976
על פי נתוני אמנסטי, ארגון זכויות אזרח המתנגד בתקיפות להוצאות להורג, בשנת 2015 הוצאו להורג ברחבי העולם לפחות 1,634 בני אדם ב-20 מדינות, המספר הגבוה ביותר מאז 1990. בראש טבלת המדינות המוציאות להורג ניצבת סין, אך נתוני ההוצאה להורג בה חשאיים ולא נכללו בספירה. אחריה איראן עם 977 הוצאות להורג, ושלישית פקיסטן עם 326 הוצאות להורג[2].
בארצות הברית הייתה ההוצאה להורג בלתי-חוקית במשך שנים רבות. בשנת 1976 הוחלט לאפשר לחמישים מדינות ארצות הברית להחליט בעצמן על קיום הוצאות להורג. 37 מדינות הפכו את ההוצאה להורג לחוקית. בשנת 2007 הוצאו להורג 42 אזרחים בארצות הברית, ובכך הפכה ארצות הברית למדינה החמישית בדירוג העולמי של מדינות שמוציאות להורג.
הוצאה להורג בישראל
בכל שנותיה של מדינת ישראל בוצעה הוצאה להורג פעמיים. ב-30 ביוני1948 הוצא להורג סרן מאיר טוביאנסקי, קצין בהגנה שהואשם בבגידה במולדת. טוביאנסקי, שהיה מפקד שדות התעופה בירושלים הנצורה הואשם על לא עוול בכפו בהעברת מידע על תשתיות החירום בירושלים לבריטים. הוא נשפט במשפט שדה, והוצא להורג בו במקום[3]. שנה לאחר מכן טיהר דוד בן-גוריון את שמו.
