ביום הקמת רחובות, ליד הבאר בשטח המושבה נאם אהרון אייזנברג ואמר: “אחי, אתם רואים את המקום הזה, שועלים מהלכים בו והוא כלו ישימון אחד; אבל עוד תזכו לראות זקנים וזקנות וילדים משחקים ברחובות היישוב שיוסד פה”. אחריו נאם ישראל בלקינד והגה את שמה של המושבה. מקור שמה של העיר הוא בפסוקים מהמקרא:[8]
מייסדי רחובות עם מפת הנחלות, שנות ה-80 של המאה ה-19דף מתוך "ספר הברית", שנחתם על ידי מייסדי רחובות בוורשה בשנת 1890 (המסמך המקורי מוצג בארכיון רחובות)מפת רחובות ב-1897רחובות בתחילת דרכהרחוב יעקב במושבה רחובות בשנת 1893פועלים בבית האריזה לתפוזים בראשית המאה ה-20תזמורת רחובות במאי 1923ביקור ראש הממשלה דוד בן-גוריון ברחובות. בתמונה עם ראש העיר, יצחק כ"ץ, ועם אבא אבן
רחובות הוקמה בימי העלייה הראשונה כמושבה של עולים מפולין. העולים השתייכו לקבוצת "מנוחה ונחלה", ביניהם אהרון אייזנברג, בתיה מקוב וכן אפרים חרל"פ[9]. מטרת הקבוצה שפעלה בוורשה הייתה הקמת יישוב יהודי בארץ ישראל שלא יהיה תלוי בכספיו של הברון רוטשילד. היא הוקמה כמושבה ביום י"א באדר ה'תר"ן, 5 במרץ1890[6] על ידי עולים מפולין שהתארגנו במסגרת חברת "מנוחה ונחלה"[10], על עשרת אלפים דונם מאדמות דוראן[11], שנקנו על ידי יהושע חנקין, מבעליהן הערבי-נוצרי, בוטרוס רוק. העלייה לקרקע התבצעה ב-1 באוגוסט 1890 (ט"ו באבה'תר"ן). יש המזהים את חרבת דוראן עם היישוב היהודי דורון המוזכר בתלמוד הירושלמי במסכת פאה. ברחוב דונדיקוב במרכז העיר התגלה בית בד גדול שמתוארך לתקופה זו[12].
בשנת ההקמה ניטעו כרמים של ענבים אשר נמכרו ליקב ראשון לציון הסמוך. בשנת 1904 ניטע במושבה הפרדס הראשון על ידי זלמן מינקוב. בעקבות הצלחת פרדס מינקוב החלו איכרי רחובות לטעת פרדסים נוספים, אשר נתנו לה ברבות הימים את הכינוי "עיר ההדרים". ההתיישבות התרכזה בתחילה סביב שני רחובות מקבילים – האחד, רחוב יעקב, שנקרא על שם יעקב ברוידא, ראש קבוצת מנוחה ונחלה, ורחוב נוסף מדרום לו שנקרא בהמשך רחוב בנימין, על שם הברון רוטשילד[13].
בשנת 1898 ביקר במושבה חוזה המדינה, בנימין זאב הרצל, כחלק מסיורו במושבות החדשות, והתקבל בהתלהבות על-ידי התושבים.
בשנת 1907 הגיעו למושבה עולים ראשונים מתימן אליהם הצטרפו עם הזמן באי שיירות נוספים מתימן, בייחוד מאזורי הערים חידאן וסעדה. העולים נקלטו בזכות יכולתם לעבוד בחקלאות כפועלים שכירים ועקב סיוע שהושיט להם תושב העיר אפרים זקס, ברכישת חלקת אדמה, שעליה הקימו בשנת 1909 את בתיהם הראשונים ובהמשך התפתחה לשכונת שעריים. לאחר מכן הקימו העולים מתימן שתי שכונות נוספות בעיר: "שכונת התימנים" ו"כפר מרמורק", אותו הקימו תימני כנרת.
ב-23 ביולי1913 (תרע"ג) הותקפה רחובות על ידי ערבים חמושים מהכפר זרנוגה, במה שהייתה אחת המתקפות הראשונות על היישוב החדש. בתקרית, שהחלה בעצירת גנבה חקלאית והסלימה, נהרגו ערבי מזרנוגה ושומר עברי מראשון לציון בשם שמואל פרידמן[14][15], שהיה בדרכו לסייע למושבה[16].
ב-1914 מנתה המושבה 955 תושבים.
ענף פרי ההדר התפתח בעיר, בייחוד לאחר הקמת תחנת רכבת בעיר בשנת 1920. בקרבת התחנה נבנו מספר בתי אריזה לפירות הדר מהם נשלחה הסחורה ברכבת לשאר חלקי הארץ, ולנמל יפו ומשם לייצוא לאירופה. בשל הגידול במספר התושבים הלא-חקלאיים במושבה התעורר הצורך בהקמת ועד חקלאי שישמור על צורכיהם של החקלאים. בשנת 1923 נערכה אספה כללית של כל החקלאים במושבה, שבה הוחלט על הקמת ועד חקלאי. לוועד הראשון נבחרו משה סמילנסקי, אליעזר יעקבזון, מרדכי נחמני, עמינדב פיינשטיין וזאב הוכמן. על התושבים הפעילים ביותר בוועד נמנה מאיר אנטין. בשנת 1933 הוקם בעיר מפעל המשקאות "יפאורה".
בתחילת שנת 1937 החלו הבריטים בהקמת מחנה צבאי (שנקרא בפי המקומיים “הקמפ”), ברובו בשטח פרדס שוורץ. תחומי המחנה היו: רחוב הרצל ממערבו, רחוב גורדון מדרומו, רחוב הנשיא הראשון מצפונו ורחוב בוסתנאי ממזרחו. בשטח מצפון לרחוב הנשיא הראשון הוקמו אורוות לסוסים (היום נכלל בשטח מכון ויצמן). בנוסף, הוחרמו מספר בתים ברחוב אייזנברג ואת בית גורפינקל ששימש מועדון לקציני הגדוד הסקוטי בשנים 1937–1941. יהודה פורר הורשה להמשיך להתגורר בתחומי המחנה, כיוון שעבד בו[17].
בשנת 1941 נחנכה ברחובות תחנת המשטרה שהקימו הבריטים במהלך תקופת המנדט באזור.
במלחמת העצמאות שכנה בעיר המפקדה הראשית של חטיבת הדרום, חטיבת גבעתי (ה'תש"ח). המושבה נפגעה קשה מהפצצות ממטוסים של הצבא המצרי ומספר מתושביה נהרגו. המועצה המקומית גייסה גיוס מלא את הגברים ביישוב, מי לצבא ומי לעבודות ביצורים, והעבירה לצבא את כל הנשק שלה. סניף מד"א המקומי הפך לבסיס רפואי של "ההגנה" והתחנה, על כל ציודה, עמדה מוכנה לכל קריאה לעזרה רפואית. גם גדוד מכבי האש המקומי העמיד עצמו לרשות צה"ל והמשיך את פעולותיו כיחידה צבאית. שני נתיבי שיירות חשובים יצאו מרחובות בתקופת המלחמה: נתיב אחד אל הנגב והנתיב השני אל ירושלים הנצורה. במכון זיו (ויצמן) היה אחד הבסיסים העיקריים של חיל המדע (חמ"ד), שהוקם בארגון "ההגנה" בשנת 1947, וחלק ניכר של המחקר הצבאי, שהיה דרוש למדינה במלחמת השחרור, התבצע בו.
גדוד 52 של גבעתי היה מורכב ברובו מבני רחובות, והשתתף במבצעי לוחמה רבים וחשובים, ביניהם פריצת הדרך לנגב. שבעים ושלושה מבני רחובות נפלו במלחמת השחרור בכל רחבי הארץ. לזכרם הוקמו בית "יד לבנים" ו"גן המגינים", והרחובות שנבנו בשכונות החדשות שנבנו לאחר הקמת המדינה נקראו על שמם[18].
רחובות הוכרזה כעיר בשנת 1950, כאשר היו בה מעל ל-18,000 תושבים. בעיר הוקמו מעברות לקליטתם של אלפי עולים שהגיעו בשנים אלה. משפחות רבות התיישבו בשרידי הכפרים הערביים שננטשו זרנוגה וקוביבה.
הפקולטה לחקלאות של האוניברסיטה העברית, אשר הוקמה כתחנת מחקר ניסיונית בשנת 1932. למתחם הפקולטה לחקלאות עבר ב-2005 מרכז ויץ ללימודי הפיתוח. המרכז הוא מלכ"ר בבעלות הסוכנות היהודית העוסק במחקר, בייעוץ, ובהדרכה ותכנון פרויקטים של פיתוח אזורי כלכלי וחברתי בישראל ומחוצה לה. בשנות ה-90 נעשה ניסיון קצר ימים, למקם לצדה פקולטה קטנה למדעי הרוח של האוניברסיטה העברית.
בנוסף פועל בעיר "המכון הישראלי ליין"[25]. תחומי העיסוק העיקריים של המכון הם מחקר ופיתוח של זני גפנים חדשים, מחקרים לשיפור איכות היינות, פיקוח על יבוא ויצוא של יינות ומשקאות משכרים, שירותי מידע והדרכה לתעשיית היין, ייצוג מדינת ישראל בארגונים בינלאומיים ועוד[26].
בעיר רחובות. נכון לשנת 2024, ישנם כ-42,150 תלמידים ופועלים כ-430 מוסדות חינוך בעיר.
בעיר קיימים מספר בתי-ספר תיכוניים, מהם הגדולים הם קריית החינוך ע"ש עמוס דה שליט (לשעבר תמ"ר – "תיכון מאוחד רחובות" במזרח העיר, ברחוב מנוחה ונחלה), בית-הספר ע"ש אהרן קציר (במערב העיר, ברחוב דב קליין), קריית החינוך למדעים (בדרום העיר, בדרך ירושלים), קריית החינוך ע"ש רון ארד (במערב העיר, רחובות ההולנדית), בית-ספר תיכון של רשת אורט ע"ש מקס שיין (בדרום העיר, ברחוב טשרניחובסקי), בית-הספר עמל, בית-הספר ויצו ובית-הספר טכנולוגי נעמת.
בעיר קיים בית ספר פתוח – בית ספר "השיטה"[27], הנמצא בשכונת חבצלת. לבית הספר רצף חינוכי מגן חובה עד כיתה ט'. משנת 2019 נפתח מסלול דמוקרטי בבית ספר "רמת אלון"[28], ובשנת 2019 נפתח בית ספר דמוקרטי דתי שנקרא "בראשית", בדרום-מזרח רחובות. כנהוג בבית ספר דמוקרטי, שמו נבחר בבחירות על ידי תלמידי בית הספר והוריהם[29], מתוך אוסף שמות שהוצעו על ידי התלמידים. בשנת 2023 נפתחה חטיבת ביניים דמוקרטית ליד תיכון ויצו.
בעיר ישנם מספר מוסדות תורה המשתייכים לזרמים דתיים שונים. ישיבת בני עקיבא הדרום היא ישיבה תיכונית ותיקה בצפון רחובות. בקמפוס שלה נמצאת ישיבת ההסדר אורות יעקב, המשלבת לימודי הוראה בלימוד תורה ישיבתי. בנוסף לישיבת בני עקיבא הדרום הוקמה בעיר הישיבה התיכונית אמי"ת "עמיחי" עקב גידול באוכלוסייה הדתית בעיר, ובמקביל תיכון דתי לבנות "אמית – הלל". זאת בנוסף לאולפנה צביה רחובות לבנות הוותיקה יותר, השייכת לרשת נועם-צביה. בנוסף לישיבות התיכוניות קיים בעיר תיכון דתי ציוני לבנים – "המר". ברחוב בנימין שוכנת ישיבת מאור התלמוד הליטאית, ואליה מסונפות שתי ישיבות לצעירים – "ישיבה לצעירים מצויינים" בראשות הרב מיכאל חסין וישיבת "חכמת שלמה", ממול ישיבת מאור התלמוד נמצאת "ישיבה לצעירים רחובות" בראשות הרב נחום לבין , [30]לא הרחק ממנה פועלת ישיבת "הליכות חיים" המיועדת לחוזרים בתשובה. ישיבה ליטאית נוספת בשם "חכמה ודעת" הוקמה בשיכון מזרחי. בקריית קרעטשניף נמצאת ישיבת "שער אליעזר" החסידית, המסונפת לחצר. מלבד אלה ישנם בעיר כמה כוללים, תלמודי תורה, ישיבות קטנות ומספר רב יחסית של בתי מדרש. כמו כן קיימים בעיר מספר מוסדות חינוך של קהילת חב"ד ובהם ישיבה קטנה ותלמוד-תורה ממ"ד.
הקהילות החסידיות ברחובות מרוכזות בדרום-מזרח העיר. חסידות קרעטשניף הוקמה בעיר בתחילת שנות ה-50 של המאה ה-20 על ידי הרב דוד משה רוזנבוים, כיום בנשיאות בנו הרב מנחם אליעזר זאב. כ-250 משפחות מתגוררות ב"קריית קרעטשניף" וכ-80 משפחות נוספות בשכונת "פסגת קרעטשניף" הסמוכה. קהילת חסידי ויז'ניץ בעיר הוקמה בשנת ה'תש"נ, ומונה עשרות משפחות. הרב ישראל אליעזר אדלר כיהן כרב הקהילה כ-35 שנה, ובתשע"ב הוכתר לאדמו"ר על ידי קבוצה מחסידות ויז'ניץ, וחצרו נקראת חסידות דז'יקוב-ויז'ניץ. התגורר בעיר עד אמצע תשע"ט. בשנת 1968 החלה להתגבש קהילת חב"ד בעיר. בית הכנסת ממוקם בקצה רחוב התחיה בשכונת דניה, ומסביבו בנו תלמוד תורה חב"ד לוי יצחק, וגני חב"ד[31].
במסגרת פעילות מחלקת הנוער של העירייה פועלת מתאמת פעילות נוער, שמתפקידה לתאם את הפעילות וליצור שיתופי פעולה בין תנועות הנוער הפועלות בעיר וחינוך והכשרה של רכזי התנועות אשר מפעילים חניכים ממגוון האוכלוסיות בעיר.
רבני רחובות
רבה הראשון של רחובות היה הרב העשיל מרגליות, שכיהן כרבה של רחובות עד שנת תרפ"ז, 1927. באותה שנה כיהן אחריו הרב אליהו עפרון למשך חצי שנה, ובמשך עשרים השנים הבאות כיהן הרב צבי שטיינמן כרבה של רחובות עד פטירתו בשנת ה'תש"ז1947. אחריו התמנה לרב של רחובות חתנו הרב צבי יהודה מלצר, בנו של הרב איסר זלמן מלצר[32]. בשנת תשי"א1951, פרש הרב מלצר מן הרבנות ותחתיו התמנה הרב אלימלך בר שאול והוא כיהן כרב העיר עד פטירתו יחד עם הרב יחזקאל כהן. את מקומם מילא הרב שלמה קוק, ולאחר שנספה בתאונת דרכים בשנת תשל"ב1972, התמנה אחיו הרב שמחה הכהן קוק, ששימש בתפקיד עד פטירתו בשנת 2022. הרב קוק נחשב לרב שמחובר לכלל האוכלוסייה ומקובל על חוגים חרדיים ודתיים לאומיים כאחד. לאור מחלתו של הרב שמחה הכהן קוק, בשנת 2021 מונה הרב הראשי של אור יהודההרב ציון כהן באופן זמני למחליפו, והוא משמש כרשם הנישואין וכממונה על תחום הכשרות בעיר[33].
ברחובות קיימים גם רבני שכונות. נכון לשנת 2024, רבני השכונות הם: הרב יוסף מלכיאל – רב מזרח העיר, הרב שלמה מזרחי – רב כפר גבירול, הרב צבי כהן – רב קריית משה ושכונת סלע, הרב נתנאל כהן – רב שכונת אושיות. בין רבני הקהילות הבולטים הם הרב מנחם גולוכובסקי – רב קהילת חב"ד, והרב יצחק זגאי – רב הקהילה האתיופית בעיר.
בית העם היכל התרבות העירוני – מרכז התרבות הגדול בעיר; הבית הקהילתי הראשון ברחובות, ששופץ בשנים 2013–2014 וכיום כולל אולם הופעות, מרכז לחוגים ואת "בימת הנוער העירונית", שהוא המרכז הגדול ביותר במדינה לחינוך והכשרה של ילדים ונוער בתחום אמנויות הבמה: דרמה, זמר וריקוד. נמצא ברחוב יעקב, פינת רחוב מנוחה ונחלה, באזור מרכז-מזרח העיר.
הספרייה המרכזית ע"ש מאירהוף – הספרייה העירונית הממוקמת במרכז העיר, ברחוב גולדין, בסמיכות לגן המגינים ולבית יד לבנים. לספרייה שבעה סניפים הפרוסים בשכונות העיר.
בית התרבות ע"ש סמילנסקי – ממוקמת במרכז העיר, ברחוב גולדין, בסמיכות לספרייה העירונית ויד לבנים, במסגרתו פועלים מספר מוסדות תרבות עירוניים כגון, הגלריה העירונית לאמנות, הקתדרה, מרחב גוף ונפש והמרכז ללימודי אמנות חזותית.
בית דונדיקוב – ביתו של אחד מראשוני המושבה רחובות ומייסדיה, השוכן ברחוב יעקב, פינת רחוב דונדיקוב, במרכז רחובות ועל הגבעה, בהּ נוסדה. שופץ בראשית המאה ה-21 והפך למוזיאון לימי ראשית המושבה רחובות, המאכלס גלריה לתערוכות אמנות ואירועים תרבותיים.
קונסרבטוריון עירוני – מוסד ללימודי מוזיקה המופעל מטעם קריית התרבות. לקונסרבטוריון יש מספר תזמורות ולהקות והוא שוכן בקריית החינוך. הקונסרבטוריון נוסד בתחילת שנות השבעים של המאה ה-20 על ידי המנצחים יעקב אלמוג ויצחק בן ישראל.
מרכז קהילתי "חוויות שווייץ" – מתנ"ס, השוכן במזרח העיר, ברחוב סירני ובו מתקיימים קונצרטים, הרצאות ועוד. המרכז פועל כחלק מרשת חוויות של העירייה, המפעילה עשרים מרכזים הפרוסים בכל רחבי העיר.
בית מיכל – מרכז תרבות ייחודי הכולל ספריית ילדים ונוער עשירה, פעילויות והרצאות למבוגרים וגלריית אמנות[34].
מרכז וייסגל – בריכת השחייה העירונית, הממוקמת ברחוב דובנוב שבדרום-מערב העיר, בסמוך למושבגבתון.
רדיו קול השפלה – תחנת רדיו חינוכי המשדרת בתדר 103.6FM. אולפן התחנה שוכן בתיכון דה-שליט, בימי חמישי התחנה משדרת מהאולפן השקוף בשוק העירוני, התחנה מתופעלת על ידי תלמידים ושדרנים מהקהילה העירונית.
מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל – נמצא בשכונת שעריים בדרום רחובות. המרכז נחנך בספטמבר 2017. הוא שוכן בבניין בשטח של 3,000 מ"ר, על פני שלוש קומות. באולמות התצוגה מוצגות תערוכות קבע ותערוכות מתחלפות. עיקר שליחותו היא הפצה ושימור מורשתה של יהדות תימן, אך הוא מציג גם תערוכות על קהילות אחרות בישראל. סרט על מורשת הקהילה התימנית, בתימן ובישראל, מוקרן לקבוצות מבקרים באודיטוריום בן 250 מושבים, שבו מתקיימים גם מופעים שונים.
בית האסמים – שוכן ברח' גורדסקי, פינת מנוחה ונחלה, צופה לבית העם המשמש מוזיאון מיניאטורות שנחנך בשנת 2021.
אקרנים וקולנוע – משנות ה-20 התקיימו הקרנות של סרטי קולנוע ב"בית העם"[35]. בשנות ה-30 של המאה ה-20 נוספה הקרנה של סרטים בקולנוע "בית הפועלים", וההקרנות נוהלו בשתיהן על ידי "חברת בתי הקולנוע" שהייתה בבעלות משותפת של מועצת הפועלים, שותפיה בבית הפועלים והחוכרים של בית העם[36]. בתחילת 1952 נפתח אולם הקרנות נוסף בבית העם ומספר אולמות הקולנוע בעיר עלה לשלושה[37]. בסוף 1953 החלה חברת בתי הקולנוע בהקמת קולנוע קיצי ברחוב ש. בן ציון[38]. הקולנוע נקרא "חן הקיצי" ופעל בחודשי הקיץ[39]. בשנות ה-60 של המאה ה-20 נבנה לקולנוע גג והוא פעל בכל ימות השנה[40]. בשנות ה-90 של המאה ה-20 חולק האולם היחיד והגדול של קולנוע חן ל-4 אולמות קטנים יותר[41]. קולנוע זה הצטיין במגוון סרטי איכות והיווה מוקד משיכה תרבותית לתושבי רחובות והיישובים השכנים. במאי 2019 נערכה בו ההקרנה האחרונה והוא נסגר. מסוף שנות ה-60 ועד שנות ה-90 של המאה ה-20 פעל ברחובות גם "קולנוע הדר"[42]. בשנת 2000 נפתח קניון רחובות שבו פעל מתחם אולמות קולנוע של רשת "רב חן" עד שנת 2014. בתחילת 2017 נפתח המתחם מחדש לאחר שיפוץ, עם שישה אולמות קולנוע של רשת "גלובוס מקס", וב-2019 שונה שם המתחם ל"הוט סינמה"[43].
בעיר פועלים שלושה הרכבי נגינה בהם "תזמורת קלאסיקה רחובות" שהוקמה בשנת 2001 המונה כ-30 נגנים בניצוחו של דורון סלומון[46], "תזמורת הג'אז רחובות" בניצוחו של גורי אגמון, ו"תזמורת כלי נשיפה רחובות" המונה כ-40 נגנים בניצוחו של יעקב גלר.
פארק ההדרים הוא ה"ריאה הירוקה" של העיר, במזרח העיר. הפארק משתרע על שטח של 65 דונמים ומיועד לכל המשפחה, עם תצפית נוף, מרחבים ירוקים, עצי פרי, גן חי, אגם מלאכותי ובריכת דגים אקולוגית ומתקני משחק. פארק ההדרים קיבל את שמו על שם ההדרים הרבים שמילאו בעבר את השטח של מזרח העיר עד היום. המתחם בו הוקם פארק ההדרים היה של “חוות כספי”.
בשנים האחרונות הפך המתחם גם לאזור בילוי מועדף בקרב רבים מרחובות ומסביבתה. קומות הקרקע של מבני משרדים רבים במתחם מאכלסות כיום מסעדות, פאבים, בתי קפה ושטחי מסחר אחרים. בכך מזכיר האזור את מתחם ההיי-טק של הרצליה פיתוח.
פארק הורוביץ
פארק הורוביץ הוא פארק תעשיית היי-טק נוסף שהולך ומתפתח ברחובות ממוקם בסמוך למחלבת תנובה ולתחנת כיבוי האש של העיר. פארק זה מאופיין בעיקר בחברות סטארט-אפ בתחום הביולוגיה והננוטכנולוגיה. בפארק נמצאים מרכזי פיתוח של החברות לנדא דיגיטל פרינטינג ולוסיקס.
מרכז הקניות הראשי של העיר הוא לאורך רחוב הרצל, רחובהּ הראשי של העיר. ממנו מסתעף רחוב ביל"ו, בו שוכן השוק העירוני החדש, שוק מקורה אשר נפתח ב-2021 בשטח של 1,700 מ"ר על המבנה ההיסטורי של השוק העירוני[49]. בצפון-מערב העיר ממוקם מתחם השוק הסיטונאי ע"ש רון ארד, בסמוך למפעל יפאורה.
הרחוב הראשי של העיר, רחוב הרצל, הוא קטע של כביש 412.
לעיר מספר כניסות: צומת ביל"ו בדרום; כביש עוקף במזרח (שדרות בגין), מכביש 40 ועד לפארק המדע בצפון העיר; כניסה צפונית מכיוון העיר נס-ציונה; מכיוון העיר יבנה בדרום מערב מחבר כביש 410; ומכיוון כביש 42 בצפון מערב וכביש 411, הגובל בשכונת כפר גבירול עד לצומת ביל"ו.
הכביש העוקף המזרחי שדרות בגין מתוכנן בעתיד לעקוף את נס-ציונה המשך לכביש 423 ולהתחבר לבסוף לכביש 431, אולם קיימות התנגדויות לתכנון זה (מצד תושבי השכונות המזרחיות של נס ציונה).
רכבת ישראל משרתת את העיר באמצעות תחנת הרכבת רחובות, הממוקמת מצפון למכון ויצמן למדע. לפי נתוני הרכבת לשנת 2017 בכל חודש עוברים בתחנה 300 אלף איש. זוהי התחנה העמוסה ביותר בארץ אחרי תחנות תל אביב, ותחנת חיפה חוף הכרמל[50].
בשנים האחרונות, הולכת וגוברת המגמה של שימוש באופניים בתוך העיר – אמצעי תחבורה הזוכה לעידוד העירייה. העירייה יזמה במאי 2018 את מיזם השכרת האופניים Mobike, אולם המיזם ננטש לאחר מספר חודשים[51]. עם שיפוץ הרחובות ובעיקר רחוב הרצל סמוך לתחנת הרכבת, נסללו לאורכם שבילי אופניים וכמו כן סומנו או נסללו שבילי אופניים לאורך רחובות וצירי תנועה רבים לאורך העיר. בעיר פועל המיזם האזרחי בתמיכת העירייה "רחובות בשביל אופניים"[52].
תוכניות עתידיות
בשנת 2022 אושרה תוכנית הקו הכחול של המטרו שמתוכנן לעבור ברחובות. קו BRT במטרופולין גוש-דן מדרום רחובות (צומת ביל"ו) אל נס ציונה, ראשון לציון וצומת חולון, באמצעות כביש 412 וצפויה להתחיל לנסוע בשנת 2027. הוא ינוע ברחובות על פני 12 תחנות בין צומת ביל"ו לצומת המדע[53]. במקביל מתוכננת להתחבר לעיר הזרוע הדרומית של קו המטרו M1.
ספורט
ברחובות מספר אולמות ספורט בבתי הספר, הידוע מתוכם הוא היכל הספורט ע"ש אוסי וזוהר. מגרשי כדורגל בעיר הם במתחם האצטדיון העירוני, שני מגרשים של דשא סינתטי במרכז וייסגל, מגרש מרמורק, שעריים וקריית משה.
בעיר קיימים גם בריכת השחייה וייסגל, מרכז טניס, מועדון האבקות עירוני, מטווח עירוני, מועדון טניס שולחן מקצועי, מועדון ובית ספר לשחמט, קאנטרי קלאב וספורטק רחובות. דרך מנחם בגין הוא מסלול פופולרי להליכה וריצה ספורטיבית.
בעבר מגרשן הביתי של הקבוצות בליגה הלאומית היו אצטדיון עירוני נס ציונה בה שיחקה שעריים והאצטדיון העירוני רמלה בה שיחקה מרמורק, כיוון שאין אצטדיון העומד בתקנים של ליגות בכירות בעיר, עד להשלמת בנייתו של אצטדיון רחובות, האמור להיחנך בשנת 2024. משחקי הדרבי בין קבוצות אלו נחשבים למתוחים ותוססים מאוד.
ובנוסף ישנן שתי קבוצות המשחקות בליגות נמוכות יותר:
עירוני רחובות – בליגת העל. נוסדה בשנות ה-30 של המאה ה-20 כ"מכבי רחובות". בשנת 1954 הקבוצה הייתה הראשונה שזכתה בתואר אליפות המדינה. אולמה הביתי של הקבוצה הוא אולם של בית הספר התיכון קציר שנבנה בשנת 2014 ומכיל 500 מושבים.
הפועל רחובות – בליגת העל לגברים ונשים. נוסדה בשנת 2014, ובשנת 2021 עלתה לליגת העל. אולמה הביתי של הקבוצה הוא אולם של בית הספר היסודי בגין ומכיל 500 מושבים.
שחייה
מכבי וייסגל רחובות – מועדון שחייה ותיק מהמובילים בישראל שהוקם בשנת 1973. המועדון פועל בבריכת השחייה העירונית וייסגל.
פוטבול
רחובות סילברבקס – הוקמה ב-2012 ובשנותיה הראשונות הייתה משויכת לעיר רחובות, אולם ב-2014 שינתה את שיוכה העירוני למזכרת בתיה.
בית יוספזון – בית המגורים הראשון שנבנה ברחובות (על פי השלט בחזית הבית) נמצא ברחוב יעקב 20. הבניין הוא אב-טיפוס לבתים הראשונים במושבה מבחינת סגנון הבנייה, חומרי הבנייה, והחומה המקיפה אותו (נראית יותר טוב מחצר בית מס' 18). אבן הפינה לבית הונחה בט"ו באב, חג הכרמים, ה'תר"ן (1890). בי"ט בכסלו ה'התרנ"א נערכה בבית יוספזון האספה כללית הראשונה של המושבה ונבחר הוועד הראשון[55]. הבניין שופץ בשנת 2020 ופועלת בו מסעדה צרפתית בשם "אחוזת מרגו".
בית דוֹנְדִיקוֹב – הבית השלישי שנבנה במושבה בפסגתו של תל דוראן, על ידי אברהם יהושע דונדיקוב, ממייסדי רחובות. על גבעת דוראן ניצב הפעמון של המושבה, שבישר על תחילת העבודה בפרדסים ועל סיומה, ואף על חתונה, שרפה או קריאה לאספת תושבים. הבית ידוע גם כבית הסופרמשה סמילנסקי, שעבר לגור בו לאחר שנשא לאשה את בת המשפחה אסתר. הבניין שוחזר ומשמש כגלריה לתערוכות מתחלפות.
בית העם – נבנה ב-1912 ושימש מרכז החיים התרבותיים של המושבה בסגנון אקלקטי אופייני המזכיר טירה עתיקה ומשלב אלמנטים מחומת ירושלים. במלאת 90 שנה לבית העם נחנכה הרחבה המחודשת הכוללת שני מבוכים. ב-2014 נחנך בית העם המשוחזר והמורחב, הכולל היכל תרבות ואת "בימת הנוער" של רחובות. הבניין המקורי מהווה מבואה לבניין המורחב[56].
היקב – נמצא ברחוב הנשיא הראשון, בצפון העיר ומהווה מזכרת לימיה הראשונים של המושבה, כאשר הכוונה הייתה לגדל בהּ כרמים ולייצר יין. עקב כישלון ניסיון זה, פנתה רחובות לענף ההדרים, אשר אפיין אותהּ מאז ועד סוף המאה ה-20.
בית הכנסת הגדול אהל שרה – בית הכנסת הראשון נבנה בשנת תרס"ד ובהמשך שופץ והורחב והיה למוקד הקהילתי והחברתי של המושבה הצעירה. בחנוכת הבית השתתף גם הרב אברהם יצחק הכהן קוק, שכיהן אז כרבן של יפו והמושבות. מספרים, שכאשר התקיימה חנוכת הבית טרם הותקן מעקה במרפסת שבחזית המבנה, הרב סירב לפתוח את האירוע עד שהדבר סודר. בית הכנסת נבנה בתרומתה של סימה ברוידא מוורשה (אשתו של יעקב ברוידא), ונקרא בשם 'אוהל שרה' על שם אמה. סימה ברוידא תרמה גם ארון קודש מפואר לו התווספו במרוצת השנים תבליטי נחושת. בהתאם לרצונה של התורמת, נקבע כי מנהגי בית הכנסת יתאימו לאלה הנהוגים בחורבת רבי יהודה החסיד שבירושלים ושהתפילה בו תתקיים בנוסח אשכנז. על קירותיו של בית הכנסת לוחות שיש המנציחים את מייסדיו וכן רבים מראשוני המושבה. בבית הכנסת מתקיימות עד היום שלוש תפילות ביום. אחת לחודש, בדרך כלל בשבת מברכין, מתארחים בו חזנים ידועים, העורכים את תפילות אותה שבת. תפילות אלה מושכות למקום חובבי חזנות רבים.
בתי המיליונרים – רחוב "בתי המיליונרים" שוכן ברחוב מנוחה ונחלה שברחובות.
בית זקס – הבית שוכן ברחוב מנוחה ונחלה 54. הוא נבנה ב-1908 על ידי אפרים זקס, שעלה מארצות הברית. באותם ימים, הוא נחשב למפואר ולגדול במושבה. משום כך, נערכו בו קבלות פנים לאורחים חשובים שהגיעו אליה.
בית ברוידא – נמצא ברחוב מנוחה ונחלה 56. הוקם ב-1908 על ידי יעקב ברוידא, ראש אגודת "מנוחה ונחלה", והיה מהיפים שבבתי המושבה. המשוררתרחל, התגוררה בו זמן קצר לאחר עלייתה ארצה, יחד עם אחיותיה, ועל כן נקרא הבית "מגדל שלוש האחיות".
בית זלצר – הבית השוכן ברחוב מנוחה ונחלה 43, נבנה בסגנון הבאוהאוס בשנת 1935. זהו בניין הדירות הראשון ברחובות.
בית חיים ויצמן – ידוע גם כ"וילה ויצמן", "מוזיאון יד ויצמן" ו"בית הנשיא הראשון". הבית נבנה בשנת 1936 על ידי האדריכל אריך מנדלסון ושימש ביתם הפרטי של ד"ר חיים ויצמן וד"ר ורה ויצמן. הבית נבנה בצמוד למכון זיו שייסד ד"ר ויצמן בשנת 1934, (וממנו צמח לימים מכון ויצמן למדע). עם בחירתו של ד"ר ויצמן לנשיא המדינה הפך הבית למשכן הרשמי של נשיא ישראל. בני הזוג תרמו את האחוזה, לאחר מותם, למדינת ישראל. שיפוץ ראשון, באדיבות קרן קלור, בוצע בבית בשנת 1978, והוא נפתח כמוזיאון לקהל הרחב.
בית האסמים – מבנה מוארך ייחודי בצורתו, עם שלוש דלתות מקומרות. היה חלק ממתחם "בית מקוב" (מבנה היסטורי מפורסם מראשית ימי המושבה, שנהרס בשנות השמונים של המאה ה-20 על אף שהיה מיועד לשימור) בית האסמים, הוא למעשה 3 חנויות צמודות שנבנו בשנת 1910 לערך, בחצר הבית השתמשו בתחילה כמחסן תבואה ומאוחר יותר גם כמחסן שקדים בנוסף לאסם תבואה. בהמשך היו אלה החנויות הראשונות של המושבה. בית האסמים הוכרז על ידי המועצה לשימוש אתרי מורשת כמבנה לשימור. בית האסמים שוכן ברח' גורדסקי, פינת מנוחה ונחלה, צמוד לבניין דירות מודרני וצופה לבית העם כיום משמש כמוזיאון המיניאטורות שנחנך בשנת 2021[57].
בית גורפינקל – הבית שוכן ברחוב אייזנברג 2, בית מפואר בסגנון קולוניאליסטי נבנה בשנת 1928 על ידי מנחם גורפינקל, יהודי מארצות הברית, והוא מאופיין בתקרות גבוהות, חלונות עץ מוארכים ומסוגננים ורצפה מצוירת. בימי המנדט שימש כמועדון לקציני הצבא הבריטי. המבנה יחד עם החצר הסובבת את המבנה שוחזר ובמרכזו עץ פיקוס הגדול ברחובות, ובעבר פעלה בו אולם אירועים ומסעדת יוקרה בשם "אחוזת מרגו". בשטח החצר נבנה מגדל מגורים והמבנה יעבור שימור[58].
בית שרגא פייבל כהנוב (הבית הירוק) הבית הראשון בן שתי קומות המגורים הוקם ב-31–1930 ברחוב בנימין פינת נורדאו. בצבע ירוק, כיום צבעו אפור כי לא היה להשיג צבע מקורי בשנות ה-50[דרושה הבהרה]. חידושי הבית כשנבנה כללו פעמון חשמלי בדלת הכניסה ופתיחתה מלמעלה בלחיצת כפתור על ידי פייבל כהנוב, אינטרקום טלפוני בין שתי הקומות לתקשורת עם בתו רישקה (שושנה אשת יונתן מקוב), טיימר אלקטרו-מכני לתאורת המדרגות פעיל עד היום. (ברוך רביד, מאה בתים ברחובות).
אתר הפרדסנות ע"ש מינקוב – מציג את מפעל הפרדסנות העברית בארץ ישראל וברחובות בפרט. בסמוך נטע זלמן מינקוב, בן למשפחה מהראשונות ברחובות, את הפרדס הראשון של העיר. המקום שוקם ושוחזר על ידי המועצה לשימור אתרים ועיריית רחובות, בעזרת מימון של משפחת מינקוב ותורמים נוספים. בפרדס המשוחזר נמצאים חצר מוקפת חומה ובתוכה בית הפרדסן, בית אריזה משוחזר, באר ובריכת אגירה, טרזינות על מסילתן ותעלות השקיה. בריכת האגירה הונצחה בסיפורו של ס. יזהר "רחיצה בבריכה". כחלק מתהליך השחזור ניטעו זנים של עצי ההדר שגודלו בעבר ומגדלים בימינו בישראל. המוזיאון מציע פעילויות ותוכניות חינוכיות למבקרים.
מוזיאון מכון איילון – מכון איילון מספר את סיפורה של גבעת הקיבוצים והמפעל לייצור כדורים לתת המקלע עבור נשקם של לוחמי מלחמת העצמאות, אשר פעל במחתרת, עם מנגנוני הסוואה. במקום חיזיון אור-קולי והפעלה לילדים ובני נוער.
גן המגינים – במרכז העיר נמצא גן הנצחה לנופלים במלחמות ישראל. בצידי הגן חקוקים באבן שמות הנופלים, ועליהם משקיפה אנדרטת הזיכרון. סלע בשמאל האנדרטה מסמל את רעיון הנוער הישראלי העומד איתן כסלע אל מול אויב מתפרץ. בימין האנדרטה תבליט של לוחם התומך ברעהו הנופל. מתחת לסלע חקוק הכיתוב "כך הלכו גיבורים". מימין לאנדרטה יש פינת זיכרון לטייס חיל האווירחיים הולצמן[59]. ב-28 במאי1969 המריא הולצמן מבסיס תל נוף שליד רחובות ובמטוסו פרצה שרפה. היה באפשרותו למלט עצמו, אולם אז המטוס היה נופל בשטח בנוי וגורם לאבידות רבות. לפיכך, בחר הולצמן להישאר במטוס, היטה אותו כדי שיתרסק מחוץ לעיר – ונספה. האנדרטה בנויה ממטוס מיסטר ולידו שלט הנצחה. בית יד לבנים והספרייה העירונית המרכזית על שם מאירהוף שוכנים בסמוך לגן המגינים.
אנדרטת טנק המרכבה – מבנה אבן בצורת טנק שהוקם בשנת 2010, ברח' הנשיא הראשון, בסמוך ל"בית הנשיא" לזכרו של אלוףישראל טל, מפתח טנק המרכבה, שהיה תושב רחובות.
גן הצמחים רנה סמילנסקי לצמחי התנ"ך וצמחי המושבה רחובות – הגן נמצא ברחוב יעקב 39 מול בית העם, משתרע על שטח של כ-1,700 מ"ר ומכיל עצים ועצי פרי המוזכרים בתנ"ך וכן שיחים, שיחי פרחים וצמחי מים המוזכרים בתנ"ך וכן צמחים מימיה הראשונים של המושבה רחובות. בגן יש גם גת קדומה, בית בד, רחיים, שוקת, באר מים ופסלים מעשי ידי אומני רחובות. הגן נגיש לנכים וללקויי ראייה.
בית החמישה – מרכז המתנדבים העירוני שהוקם לזכרם של חמשת בני העיר שנפלו באסון הנ"ד בשנת 1977. במרכז ממוקמת המזכירות העירונית של של"מ – שירות לאומי למבוגר.
מצפה הכוכבים – זהו מצפה כוכבים ייחודי לאזור השפלה. נבנה על גג בית ספר אורט, במסגרת מגמת "אווירו-חלל". המצפה הוקם בשנת 2017 והוא צפוי להיפתח גם לציבור הרחב[60].
מרכז מורשת יהדות תימן וקהילות ישראל – נמצא בשכונת שעריים, נחנך ב-2017. במרכז ניתן ליהנות מתצוגות קבע ופעילויות ייחודיות להפצה ושימור המורשת של יהדות תימן. המרכז מהווה בית לכלל קהילות ישראל, באמצעות תערוכות מתחלפות, ימי עיון, סדנאות, מופעים ועוד.
תל שלף – תל ממערב לשכונת כפר גבירול, בתחום רחובות, שהיו שזיהו עם אֶלְתֵקֵה, עיר לויים המוזכרת בתנ"ך. על התל נמצאים כיום בתי פרדס ומטעים מסביבו וכן שני בתי אמידים נטושים.
זרנוקה – יישוב יהודי מתקופת המשנה והתלמוד אשר היה היכן ששכונת קריית משה שוכנת כיום. חוקרים רבים סבורים שזרנוקה הייתה היישוב היהודי ממנו יצא החכם ר' חייא בר זרנוקי, המוזכר בתלמוד הבבלי. במקום נמצאו חרסים מהתקופה הרומית-ביזנטית. בתקופה הממלוכית היה זרנוקה כפר במחוז עזה וכן בתקופה העות'מאנית.גת דורון – גתענבים קדומה שנתגלתה במרכז העיר
גת דורון – ברחוב דונדיקוב, במרכז העיר, התגלתה בשנת 1976 גת לדריכת ענבים, המצטיינת בגודלה ובמורכבותה. בגלל גודלה מניחים החוקרים כי גת זו לא שימשה אדם פרטי, אלא הייתה גת ציבורית, שכמוה הוזכרו כבר בתלמוד. הגת, כמו גם ממצאים אחרים, חיזקו בקרב החוקרים את הסברה כי כבר בתקופות קדומות היה בשטחה של רחובות יישוב יהודי. היישוב היהודי שמזוהה עם רחובות הוא "דורון" – יישוב מתקופת המשנה והתלמוד, שתושביו התפרנסו בעיקר מכרמי גפנים וזיתים. "דורון" מוזכר בתלמוד הירושלמי, בו מסופר (ציטוט מתורגם): "רבי אבהו ורבי יוסי בר חנינא ורבי שמעון בן לקיש עברו ליד כרם דורון, הוציא להם האריס אפרסק אחד, אכלו הם וחמוריהם והותירו... לאחר ימים עברו שם, הוציא להם שניים שלושה בתוך ידו, אמרו לו: מן האילן הזה אנו רוצים, אמר להם: ממנו הוא, וקראו עליו: ארץ פרי למלחה מרעת יושבי בה" (תלמוד ירושלמי, מסכת פאה, פרק ז', הלכה ג'). מאות שנים התקיים היישוב עד שנעזב או נהרס. בימים בהם הייתה יבנה מרכז האומה, נבנו כפרים בסביבותיה, שיושביהם היו מגיעים ליבנה. גם לאחר דיכוי מרד בר-כוכבא נשארו יהודים בכפרי הסביבה, עד למאות החמישית והשישית לפחות. בסביבותיה של רחובות התגלו ממצאים עתיקים, המעידים על יישובים שהתקיימו בתקופת המשנה והתלמוד ואף לפני כן.
חירבת אל-בד – באזור מרכז הנופש של מכון ויצמן, התגלו ממצאים מהתקופה הרומית ביזנטית והערבית הקדומה: אבני בית-בד (ומכאן שמו של האתר "חירבת אל-בד"), גת מרוצפת פסיפס, אבני ריחיים, קברים, שרידי מבנים וקרמיקה.
גבעת נבי גנדה – בכפר גבירול, בראש הגבעה, ניצב בעבר מבנה פתוח וכיפה לראשו. המבנה מיוחס על ידי הערבים לקברו של גד, בנו של יעקב אבינו. בשטח נמצאו גם חרסים מהתקופה הרומית ביזנטית. קיימת סברה שבחירבת אל-בד או בגבעת נבי גנדה שכנה פקיעין, בה ישב רבי יהושע בן חנניה, מחכמי יבנה. על פי התוספתא במסכת סוטה פרק ז הלכה ט: "מעשה בר' יוחנן בן ברוקה ור' לעזר חסמא שבאו מיבנה ללוד והקבילו פני ר' יהושע בפקיעין."
רמת אהרון – שכונה שנבנתה ב-1935 ונקראת על שם אהרן אייזנברג, גואל אדמות ונשיא לשכת בני ברית ברחובות. השכונה הוקמה על שטח של 56 דונם שחולקו ל-20 משקי עזר[64]. אבן פינה למושב הונח ב-21 באפריל 1935[65]. המתיישבים הראשונים בשכונה היו דתיים[66]. בית הכנסת בשכונה נקרא "אהל בלהה" על שם אשתו של אהרן אייזנברג[67]. באמצע 1946 הוחל בהקמת בית עולים בסמוך לשכונה[68].
אושיות – השכונה הוקמה ב-1954 על שטח פרדס פיינשטין, שעציו נעקרו ותושביה הראשונים היו בעיקר מפוני מעברת "הרמה". משנת 1990 הוכנסה לפרויקט שיקום שכונות והחלה לקלוט עולים מאתיופיה. ב-1995 הוכרזה כשכונת שיקום. מתגוררים בה כ-7,000 תושבים. ב-2002 הוקם בה גרעין המורים התורני "מורשת יעקב".
שכונת גבעתי – בשכונה נמצא מרכז הספורט העירוני.
רחובות החדשה – חברת אזורים הקימה את השכונה החל משנת 1997. שוכנת צפונית לשכונת חבצלת ובקרבת "גבעת דורון" (ראס דוראן). בעבר השתרעו פרדסים בשטח זה. ב-2002 נבנה בה המרכז המסחרי ("אזורים סנטר"). בשכונה נמצאים קאנטרי קלאב, מתנ"ס, גני ילדים, שני בתי ספר יסודיים ובית ספר מקיף. בשכונה מצוי גם פארק גבעת הדקלים.
גבעת האהבה – גובהה 65 מטר מעל פני הים, נמצאת מעל מרכז המושבה, ליד רחוב טלר, וצופה על סביבותיה. את הגבעה רכש לראשונה אברהם דונדיקוב ולכן נקראה גבעת דונדיקוב, אולם השם הפופולרי, המקובל, היה "גבעת האהבה", שכן כאן בילו צעירי המושבה והזוגות הצעירים ולראשה עלה כל מבקר במושבה כדי לצפות עליה. בראש הגבעה נמצא אחד ממגדלי המים של רחובות. על הגבעה הזו נכתב השיר "גבעת האהבה" של דן אלמגור בהלחנתה של נורית הירש. במלחמת העצמאות הייתה על הגבעה תצפית קבועה להתרעה מפני התקפות מהאוויר של מטוסים מצריים על רחובות. על הגבעה בנויים כיום רבי קומות ותצפית ממנה על רחובות אפשרית רק מאחד הגגות.
נווה יהודה – נמצאת צמוד לפקולטה לחקלאות בין רחוב הרצל במזרח ועד לרחוב האצ"ל במערב ונקראת על שם תושב השכונה יהודה בן-דוד ששירת כמ"מ בצה"ל ונפל במלחמת השחרור. תחנת הרכבת שוכנת במרחק דקות הליכה ספורות ממרכז השכונה. רוב בתי השכונה הם בתים צמודי קרקע ומיעוטם בתים בבניה רוויה. בשכונה נמצאים שלושה גני ילדים, בית הספר היסודי שפרינצק, מתנ"ס ובית כנסת.
שכונת אפרים – נמצאת ממערב למרכז העיר, מדרום לנווה יהודה ומצפון לגבתון. בתחומה נמצא בית המשפט.
שיכון סלע – נמצאת ממערב לשכונת אפרים וגבתון וממזרח לקריית משה.
נווה עמית – השכונה הצפונית ביותר ברחובות, נמצאת ממערב לפארק המדע מאופיינית בבתים פרטיים בה נמצא מתחם של דיור מוגן.
גינות סביון – שכונה שהוקמה בשנת 2001, מאופיינית בבתים פרטיים, נמצאת בין שכונת נווה עמית לשכונת נווה יהודה, היא שכונה מבודדת בעיר שכן מפרידה החווה החקלאית בדרומה.
רחובות ההולנדית – שכונה שהוקמה בשנת 2001, ובה כאלף ושבע מאות יחידות דיור, ממוקמת בחלקה הדרום-מערבי של רחובות על אדמות שהיו שייכות בעבר למושב גאליה, מצפון לקריית משה. סמוך לשכונה נמצא הספורטק העירוני המשתרע על שטח של 50 דונם. מפעל יפאורה-תבורי נמצא מזרחית אליה. השכונה תוכננה כך שבמרכז נמצא פארק ובנייני השכונה בנויים סביב פארק עם מתקני שעשועים ומשחקי מים, גן אקולוגי וגן פסלים. במתחם אשכול של 7 גני ילדים, בית ספר יסודי, בית כנסת ומרכז מסחרי. בשכונת רחובות ההולנדית ממוקם בית הספר תיכון שש-שנתי ע"ש רון ארד.
כפר גבירול – השוכנת נמצאת בקצה המערבי של העיר רחובות בסמוך לכביש 411 וכביש 42, בצמידות לשכונת רחובות ההולנדית. נקראת על שמו של רבי שלמה אבן גבירול. בשכונה יש בתים צמודי קרקע, שיכונים המיועדים לפינוי-בינוי וחלק חדש המתאפיין בבנייה לגובה.
רחובות הצעירה – שכונה שהוקמה בשנת 2012, ממוקמת סמוך לשדות קבוצת שילר ומדרום לקריית משה. השכונה בנויה בסמוך לכביש 411 החדש המחבר בין צומת מערב רחובות לצומת ביל"ו.
חצרות המושבה – שכונה שהוקמה בשנת 2020, הנמצאת סמוך לאמריקן סיטי וממזרח לקריית משה. השכונה בנויה בסמוך לדרך יבנה, מאופיינת במגדלי מגורים.
בתקופת הקיץ מגיעים שבטי בדואים נוודים לעיר רחובות ומתיישבים במאחזים ממזרח לפרדס מינקוב וכן במאהל ליד קריית משה[71]. בני השבטים רשומים במשרד הפנים כתושבי רחובות ויש להם זכות בחירה בבחירות המוניציפליות בעיר.[דרוש מקור][מפני ש...]
כרך א': פרק כ', ניסיון לקנות את אדמות דורן, יואל משה סלומון, 1872.
כרך ב': פרק נ"ח, קניית אדמת רחובות, אליהו אהרן אייזנברג, 1890; פרק נ"ט, יסוד המושבה רחובות, אליהו זאב לוין אפשטיין, 1890–1891; פרק ס', התפשטות שיר התקוה בימי ייסוד רחובות, שמואל כהן, 1890–1891; פרק ע"ב, הרצל ברחובות, משה סמילנסקי, 1898.
דני בר-מעוז, מגולת תימן לח'רבת דוראן: התיישבות עולי תימן ברחובות 1908-1948, הוצאת אעלה בתמר, 2003.
"רחובות", מתוך: לכו ונלכה, סיורים במושבות העלייה הראשונה, רן אהרנסון, 2004.
ברוך רביד, מאה בתים ברחובות: אדריכלות בימי המושבה 1890–1950, הוצאת עיריית רחובות, 2015[74].
דניאלי, עמוס. מלכה ללא כתר: סיפור על מושבה ומשפחה. ירושלים: המשפחה. 2006.
קומפטון, ישראלה. רחובות – אתרים ומסלולים: מדריך למטייל. רחובות: עיריית רחובות. 1990.
^להרחבה ראו: טלי חתוקה ואחרים, מרחב מיקוח : תהליכי התחדשות עירונית בעידן הנאו-ליברלי, המעבדה לעיצוב עירוני באוניברסיטת תל אביב, תל אביב: רסלינג, 2020. בעיקר בפרק 'מרחב-נדל"ן' עמ' 49–100.
_-_Igael_Tumarkin_(side).JPG)
_25.jpg)
.JPG)
.JPG)
.jpg)
.JPG)
.JPG)
.jpg)
