|
חללית   חללית (מכונה גם: ספינת חלל) היא כלי המשוגר לחלל למשימות מחקר, תקשורת, צילום, מטאורולוגיה, ניווט ועוד. חלליות מאוישות נשלחות לזמן מוגבל בחלל שבסופו הן שבות אל כדור הארץ ונבנות כך שיתאימו לחדירה לאטמוספירה, ואילו חלליות שמיועדות לחקור את מערכת השמש החיצונית, כגון וויאג'ר 1, לא מיועדות לחזור. חלליות שוגרו לחלל החל מהמחצית השנייה של המאה ה־20, שהראשונה בהן הייתה הלוויין הסובייטי ספוטניק 1 ששוגר ב־4 באוקטובר 1957. ב־12 באפריל 1961 שוגרה לראשונה חללית שנשאה אדם לחלל, ווסטוק 1 שנשאה את יורי גגארין. רוב החלליות נועדו לבצע משימה יחידה. דוגמה לחלליות שנועדו לבצע מספר רב של משימות הייתה מעבורת חלל. ארצות הברית פיתחה צי של 5 מעבורות חלל שביצעו מאז 1981 למעלה מ־120 משימות. עם זאת, גישה זו ניטשה עקב עלותה הגבוהה, וב־2011 הסתיימה תוכנית מעבורת החלל. החללית אוריון צפויה להחליף את מעבורות החלל. חללית משוגרת לרוב באמצעות משגר בעל מנוע רקטי. השיגור עצמו מתבצע מכן שיגור. בדרך כלל, המשגר מורכב ממספר שלבים כדי להקטין את מסתו ככל שהשיגור מתקדם, ולאפשר האצת הטיל למהירות הנדרשת ממנו. ברוב המקרים יש למשגר יש שלושה שלבים. השלבים שסיימו את פעולתם מנותקים מהמשגר ונופלים. את המילה "חללית" הגה אורי אבנרי בשנת 1953 כאשר תרגם עבור עיתונו "העולם הזה" מאמר של ורנר פון בראון על המסע העתידי בחלל, שהיה אז עדיין בגדר מדע בדיוני.[1] היסטוריהסיפורי וסרטי מדע בדיוני רבים מזכירים את החלליות ככלי התחבורה העיקרי בחלל. עד המחצית השנייה של המאה ה־20 האפשרות לשגר אדם אל החלל החיצון הייתה בגדר מדע בדיוני. במחצית השנייה של המאה ה־19, ספרו של ז'ול ורן "מהארץ לירח" נחשב בעת כתיבתו לנועז במיוחד. ייחודו של הספר הוא בשילוב הטכנולוגיה באמצעות תיאור מדויק של שיגור החללית באמצעות תותח ענק, זאת בניגוד לסיפורי הרפתקאות אחרים, שם הגיעו לירח בכוחן של ציפורים, או בדרכים שנותרו עלומות. במחצית השנייה של המאה ה־20 החל המין האנושי לעשות את צעדיו הראשונים להגשמת החלום של כיבוש החלל. מדעני טילים וחלל כמו ציולקובסקי, גודרד ופון־בראון, שפעלו במחצית הראשונה של המאה ה־20, תכננו טילים ורקטות שסללו את הדרך לשיגור לחלל, המפורסם מביניהם: ה־V-2 של פון בראון. החללית הראשונה ששוגרה לחלל הייתה ספוטניק 1 ששוגרה ב־4 באוקטובר 1957. החללית הראשונה שנשאה בעל חיים לחלל הייתה ספוטניק 2 ששוגרה ב־3 בנובמבר 1957 ובה הייתה כלבת החלל הסובייטית לייקה. התוכנית לשיגורו של אדם לחלל התנהלה בשני מסלולים מקבילים: תוכנית החלל הרוסית ותוכנית החלל האמריקאית. המרוץ לשיגורו של אדם לחלל הסתיים, ב־12 באפריל 1961, בניצחונה של ברית המועצות, עם שיגורה של חללית ובה הקוסמונאוט יורי גגארין, שהיה לאדם הראשון בחלל. כיום, תאריך זה מצוין כיום חג ברוסיה ובמדינות נוספות. כעבור פחות מחודש, ב־5 במאי 1961, שיגרה ארצות הברית לחלל את האסטרונאוט הראשון שלה, אלן שפארד. סין הצטרפה למועדון המצומצם של המדינות המסוגלות לשגר חלליות מאוישות ב־15 באוקטובר 2003, עם שיגורו של יאנג ליוויי על גבי השנג'ואו 5. ב־1981 נעשתה הטיסה הראשונה של מעבורת חלל, טיסה של מעבורת החלל קולומביה במשימה STS-1. עד 1991 פיתחה ארצות הברית צי של 5 מעבורות חלל שביצעו למעלה מ־120 משימות. הרוסים פיתחו מעבורת בשם "בוראן", אך זו עשתה שני סיבובים בלתי מאוישים סביב כדור הארץ בלבד. תוכנית החלל המאוישת של ארצות הברית התבססה על מעבורות החלל מאז המצאתן. לעומתה, ברית המועצות ובהמשך רוסיה ביססו את תוכנית החלל המאוישת על סויוז, חללית חד פעמית שבאמצעותה שוגרו יותר משימות חלל אנושיות מאשר כל חללית אחרת. חללית מאוישתתנאי חוסר המשקל בחלליות מאוישות, כגון תחנות חלל ומעבורות חלל, מחייבים פיקוח צמוד על תגובותיהם הגופניות והנפשיות של האסטרונאוטים, בעת הטיסה ואחריה. חלליות שמאפשרות לאנשים חיים להיות בהן מכילות מכשור רב הדואג לצורכיהם של החיים בהן, זה כולל מכשור השומר על לחץ אוויר תקין בחללית, ציוד השומר על טמפרטורה, בית שימוש, וציוד נוסף השומר על תנאים נוספים. גשושיתגשושית היא חללית קטנה בלתי מאוישת המשוגרת לחלל כדי לחקור את הירח, כוכבי לכת וגופים אחרים במערכת השמש. הגשושית משדרת מידע, נתונים ואף תמונות לתחנה שמתפעלת אותה מפני הקרקע בכדור הארץ, זאת בניגוד לחלליות אחרות שאוספות ממצאים שניתן לתחקר רק לאחר שהחללית חוזרת לכדור הארץ ומשלימה את משימה. גשושיות פותחו בין היתר על ידי סוכנויות החלל של ארצות הברית, רוסיה וברית המועצות לשעבר, האיחוד האירופי, יפן, סין, ישראל והודו. ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||
