|
ידע ידע הוא מידע צבור אשר מצוי ברשותה של ישות בעלת תודעה. הצורך בידעלאדם ישנו צורך לדעת ולהבין[1]. בתרבות האנושית התקיימה מאז ומעולם שאיפה לרכישת ידע רב ככל האפשר ("דע את עצמך", יעץ סוקרטס. "הידע עצמו הוא כוח" קבע פרנסיס בייקון). ניתן להסביר זאת בכך שהידע שברשות האדם מאפשר לו להתמודד באופן טוב יותר על מנת להגשים את מטרותיו. כיצד מתקבל ידעידע יכול להתקבל בדרכים שונות. הידע האנושי אודות העולם משתנה באופן תדיר בעקבות תגליות ומחקרים חדשים[2]. המבט ההיסטורי על התפתחות הידע האנושי מבחינה כמותית ואיכותנית ממחיש את ההיבט הדינמי שלו, הן במדעים המדויקים והן במדעים ההומניים[3]. גם ברמה האישית, הידע הוא בעל אופי דינמי. הוא מתפתח בהדרגה, משתנה ומתרחב במשך כל חיי האדם מהינקות ועד הבגרות[2]. היכולת של האדם לרכוש ידע חדש משתפרת ומתיעלת בהתאם להתפתחות הקוגניטיבית ומיומנויות החשיבה שלו. הקשר בין נתונים, מידע וידעכדי ליצור ידע יש ליצור קשרים בין מושגים ולהבין כיצד משתנים או אירועים מסוימים תלויים זה בזה או משפיעים זה על זה[2]. ניתן להתייחס להיררכיה בין נתונים, שבהינתן משמעות להם הופכים למידע. המידע בתורו יכול להפוך לידע על ידי אדם התופס את הנתונים, ומעבד אותם בתהליך קוגניטיבי. לדוגמה, ספר טלפונים מכיל תווים ומספרים רבים (הם הנתונים), כאשר כל רשומה בספר מציגה את מספרו של אדם ליד שמו (חיבור שהופך את הנתון למידע). כאשר אדם קורא את המידע הזה (תהליך קוגניטיבי), הוא מסוגל לדעת את מספר הטלפון של חברו. המדע כדרך להרחבת ידעהמדע הוא תחום פעילות בו חוקר המין האנושי את צפונות היקום ודרך פעולתו, במובן זה של הגדלת הידע. איסוף ידע בתחום המדע מכונה מחקר. האקדמיה היא אחד המוסדות הפועלים להרחבת הידע האנושי ולהפצתו. עם זאת לשאלות רבות עדיין אין תשובה ודאית וברורה. לכן מדענים, חוקרים ופרשנים עשויים להיות חלוקים בדעותיהם בסוגיות שבהן טרם נמצאו עדויות אובייקטיביות וחד משמעותיות[2]. חינוךהידע האנושי מיוצג על ידי השפה הדבורה והכתובה[3]. בעקבות זאת השפה מאפשרת לאנושות לצבור תגליות על ידי העברת הידע שנרכש מדור אחד לזה שאחריו[4]. פעולה זו היא חלק מתהליך החינוך. החינוך הוא הדרך של החברה להכשיר את הדור הצעיר להשתלבות בתרבות ובעולם העבודה. החינוך משמש להקנייה של ידע ומיומנויות התורמים להבנה של העולם ועוזרים להסתגל לשנויים המהירים המתרחשים בו[5]. יש לטפח בתלמידים הבנה של הדרכים שבהן ידע נוצר ומשתנה לצד מודעות לאופי המתפתח והלא-ודאי שלו, רגישות לקיומן של נקודות מבט שונות ופתיחות ללמידה של מושגים חדשים[2]. ידע מפורש ומרומזהזיכרון לטווח ארוך מורכב מזיכרון מפורש וזיכרון מרומז[6]. על פי רוב, תהליך הלמידה של ידע חדש מערב את שתי המערכות בו זמנית. חלק מהמידע יכול להיות מיוצג על ידי שתי המערכות, וחלק אחר עשוי להיות מיוצג רק על ידי אחת מהן ולא על ידי השנייה[7]. מערכת הזיכרון המפורש מערבת מודעות. היא מבוססת על חוקיות וניתן להביע ידע שמיוצג בה באופן מילולי. להבדיל, המערכת המרומזת אינה מודעת, והיא מבוססת על כישורים או התנסות; על פי רוב, ניתן להביע את הידע שמיוצג בה רק דרך פעולה ולא באופן מילולי[7]. נעשה שימוש במושגים שונים כדי להבחין בין שתי המערכות. לדוגמה: "מודע" מול "לא מודע", "דקלרטיבי" מול "לא דקלרטיבי", "רצוני" מול "אוטומטי" או "מכוון" מול "ספונטני"[7]. הזיכרון המפורש לטווח ארוך כולל זיכרון סמנטי וזיכרון אירועי. זיכרון סמנטי כולל את כל הידע הכללי והעובדות הידועות לאדם על העולם, כגון משמעות מילים וגירויים שונים, מאפיינים של אובייקטים בסביבה ועוד. לעומתו, זיכרון אירועי הוא זיכרון של חוויות אישיות. ידע בין בני-אדםלא ניתן להעביר ישירות ידע בין בני אדם (למעט, ידע המועבר בצורה ביולוגית). הידע האגור במוחו של אדם "משוטח" לרוב למידע (למשל מלל) שאותו ניתן להעביר לאדם אחר בתהליך שנקרא תקשורת. דרך אחרת היא להדגים או ליישם את הידע בפני האדם האחר, ובכך לאפשר לו ללמוד. ידע חברתיהמונח "ידע חברתי" מתייחס למידע המשותף לפרטים המהווים חברה. ידע זה מועבר באמצעות תקשורת בין חברי הקבוצה או החברה. ניתן להתייחס לידע של חברה כאל מכלול של הבנות-מציאות המוסכמות על מרבית פרטיה. ידע זה לעיתים מכונה ידע קולקטיבי. מאידך, הידע האנושי הוא מושג המציין את הבנותיו של המין האנושי בכללותו. ניהול ידעניהול ידע הוא גישה ניהולית העוסקת בידע המעשי של הארגון, או בידע ארגוני. גישה זו עוסקת בידע הקיים וביצירת ידע חדש ושימורו. הידע הקיים והידע החדש יתמכו בפעילות ובשליחות של הארגון העסקי כדי להגביר את הניצול היעיל של משאבי הארגון. בארגונים עסקיים מבחינים בין ידע גלוי לבין ידע סמוי:
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||
