|
ספורט
  ספורט הוא ענף בידור ופנאי הכולל פעילות גופנית שבה מאמנים או משפרים מיומנויות או כישורים גופניים, ושמטרתה השתתפות בתחרות, לבידור עצמי או להנאה בדרכים אחרות. במקרים רבים ספורט כולל פעילות גופנית מאומצת, וקיימים ענפי ספורט שאינם דורשים מאמץ פיזי ניכר. קיימים מאות ענפי ספורט, בהם כאלו המציבים שחקנים יחידים זה מול זה, כאלו הדורשים השתתפות של שני זוגות המתמודדים זה נגד זה, ועד כאלו המתקיימים בקבוצות או אף עם מאות משתתפים בו זמנית. עד עצם היום הזה מתנהל ויכוח בין מומחי הספורט, חוקריו והמעורבים בו בצורה זו או אחרת, באשר להכללתן של פעילויות מסוימות במונח ספורט. בהקשר זה עולה השאלה לגבי הכללתם של ענפי ספורט עממיים, מיתולוגיים, אתניים ואחרים. היסטוריה
 מקורו של הספורט האתלטי בפעילות שנועדה להבטיח את הישרדות המין האנושי כגון ציד, דיג ומשחקי ילדים שנועדו להגביר את כישורי המוטוריקה שלהם, השתתפות פעילה בחיי הקהילה ועוד. משחקי גורים קיימים גם אצל בעלי חיים. פעולות אלו הפכו לספורט כשנותק הקשר בינן לבין הצורך לעסוק בהן לצורך ההישרדות. קיימים פרטי אומנות ומבנים הרומזים לכך שהסינים עסקו בספורט כבר בסביבות שנת 4000 לפנה"ס. נראה כי התעמלות הייתה ענף ספורט פופולרי במיוחד בעברה של סין. אנדרטות לפרעוני מצרים העתיקה רומזים כי כבר לפני אלפי שנים התעסקו המצרים בספורט, ביניהם ענפי השחייה ודייג. בין ענפי הספורט האחרים ניתן היה למצוא את ענף הטלת הכידון, קפיצה לגובה והיאבקות. לענפי הספורט העתיקים מפרס, כגון אמנות הלחימה האיראנית זורקהנה, היו קשרים קרובים לאמנות הלחימה. [דרושה הבהרה] בין שאר ענפי הספורט שמקורם בפרס, ניתן למנות את הפולו ואת תחרות ההפלה ברומח. מגוון רחב של ענפי ספורט התבססו בתקופת יוון העתיקה. הנפוצים שבהם היו היאבקות, ריצה, איגרוף, קפיצה למרחק,(הקפיצה למרחק ביוון העתיקה לא נעשתה כפי שהיא שנעשית החל מהמאה ה-20, עם ריצה שקודמת לקפיצה, אלא קפיצה מהמקום עם שתי רגליים) הטלת כידון, זריקת דיסקוס ומרוצי מרכבות. מגוון זה מצביע כי התרבות הצבאית של יוון, כמו גם בשאר התרבויות, השפיעה על התפתחות הספורט ולהפך. המשחקים האולימפיים העתיקים נערכו כל 4 שנים ביוון העתיקה, בכפר קטן בפלופוניסוס הנקרא אולימפיה על שם האלים היוונים שגרים באולימפוס. בניגוד לגישה היוונית שראתה בספורט חלק מחינוכו של האדם ומצאה בו הקניית ערכים חינוכיים ומוסריים הגישה הרומית לגבי הספורט הייתה פרקטית ופרגמטית בהרבה. הרומאים ראו בספורט כמכשיר להכשרת חיילים טובים יותר. עדות לכך ניתן למצוא בשמו של הספורט - מחוץ (dis) לשער (porta) העיר, הרומאים לא ראו בפעילות הספורטיבית חלק מתרבות הפנאי של הקהילה ודחפו אותה אל מחוץ לגבולות העיר. זאת ועוד, בעוד שהספורט ביוון הקדומה הוגדר כ"אגון", היינו תחרות, הדגישו הלטינים את הביטוי "לודי", שמשמעו משחקי שעשועים. שוני לשוני זה משקף את הגישה השונה לפעילות הגופנית בשתי התרבויות הנידונות. כלומר היוונים הדגישו בספורט את המתחרים והלטינים - את קהל הצופים. הפעילות הספורטיבית הפכה במידה הולכת וגוברת למאורגנת ומסודרת מתקופת האולימפיאדה העתיקה ועד המאה הנוכחית. פעילויות שהיו הכרחיות להשגת אוכל ולהישרדות, הפכו לפעילויות סדירות המתקיימות לבידור או לתחרות, כגון ציד, דיג וגננות. המהפכה התעשייתית והייצור ההמוני יצרו עלייה בשעות הפנאי ואפשרו עלייה בענפי ספורט שמיועדים לצפייה, הפחתה במובחרות בענפי הספורט השונים ונגישות גדולה יותר. מגמות אלו נמשכו ואף גברו בעקבות ביאת תקשורת ההמונים ותקשורת גלובלית. ההתמקצעות בספורט הפכה לשכיחה ובכך הוסיפה לעלייה בפופולריות של הספורט. כמו כן, בעידן המודרני הספורט מאפשר נטילת הפסקה מחיי השגרה העמוסים, המתוחים והתובעניים של העובד המודרני, על מנת להוביל להקלה או לשיפור התפקוד היומיומי. מסיבה זו מרכזי עבודה גדולים לעיתים משלבים מרכז ספורט לרווחת העובד. הרוח הספורטיביתספורטיביות מוגדרת כ-"התנהגות ויחס הוגן של המשתתף, לרבות משחק הוגן, אדיבות כלפי חברי הקבוצה והיריבים, עידוד השאיפה למצוינות, והפסד בכבוד". מעניין לראות כי המוטיבציה לספורט הוא גורם חמקמק לעיתים קרובות. לדוגמה, למשייטים מתחילים נאמר לעיתים כי מרוצי סירות קטנות הם אמצעי טוב לשיפור היכולת והכישרון של הלומד. לעומת זאת, נראה כי לעיתים קרובות משפרים את הכישרונות על מנת להגדיל את הביצועים וההישגים במרוצים, ולא להפך. הספורטיביות מבטאת את הרצון לגרום לספורט להיות מהנה כמו שהוא. הדעה המוכרת של העיתונאי גרנטלנד רייס (אנ'), "לא חשוב אם נצחת או לאו, אלא איך שיחקת את המשחק", היא דוגמה טובה ליחס הספורטיבי. דוגמה נוספת לדעה דומה, היא של מייסד האולימפיאדה המודרנית פייר דה קוברטן: "הדבר החשוב ביותר הוא ... לא ניצחון, אלא ההשתתפות". אולם, לעיתים קרובות הלחץ מהתחרות או האובססיה להישג עצמי או אף ההתקדמות הטכנולוגית יכולה לפעול נגד ההנאה והמשחק ההוגן של המשתתפים. אנשים האחראיים לפעילויות שעות הפנאי מחפשים לעיתים הכרה וכבוד על ידי הצטרפות למועדונים ואיחודים כגון הוועד האולימפי הבינלאומי (IOC), או על ידי יצירת גוף מסדיר משלהם. בדרך זו, הספורט הופך לרשמי כגון אופני BMX, סקי, התאבקות וכו'. רבים מפעילויות אלו הפכו לפופולריים אך לסירוגין. הספורטיביות, בכל משחק נתון, הוא כיצד כל שחקן מתנהג לפני, בזמן ואחרי תחרות או אירוע. חשוב לשמור על רוח ספורטיבית גם כאשר מפסידים. לדוגמה, במשחק הכדורגל הדבר נחשב לרוח ספורטיבית להוציא את הכדור ולהפסיק את המשחק אם שחקן יריב נפצע במהלכו. ובצורה הדדית, מצפים מהקבוצה היריבה להחזיר את הכדור כאשר המשחק ממשיך. שימוש בסמים בספורט מנוגד לרוח הספורטיבית, ולכן הוועד האולימפי הבינלאומי וארגוני ספורט בינלאומיים רבים נלחמים בתופעה זו, ונוהגים לבצע בדיקות לגילוי סמים אצל ספורטאים המתחרים בתחרויות שונות. אלימות בספורט היא למעשה חציית הגבול שבין משחק הוגן לבין אלימות תוקפנית. ספורטאים, מאמנים, אוהדים והורים מתנהגים לעיתים בתוקפנית ובאלימות כלפי בני אדם או רכוש אחר במפגנים מוטעים של נאמנות, שליטה, כעס או חגיגה. מקצוענות ותקינה בספורטההיבט הבידורי של הספורט, יחד עם התקשורת ההמונית והעלייה בזמן הפנאי, הוביל להופעת המקצוענות בספורט - אנשים שפרנסתם היא על ידי עיסוק בספורט. הצלחת אירוע ספורט מחייבת הסכמה כללית של המשתתפים לגבי החוקים והתקנות. דבר זה הוביל להקמה של גופים המארגנים את האירועים וקובעים את כלליהם. ספורט ופוליטיקה הקשר בין ספורט ופוליטיקה היה קיים עוד מימי קדם. ניתן לתלות קשר זה בהסבר שאדם בעל כושר וחוזק הוא בעל כושר הישרדות גבוה יותר ועם הזמן יהיה מנהיגה של קבוצה. עוד במסופוטמיה ובמצרים העתיקה נערכו הפעילויות הספורטיביות בחסותם של האצילים והמלכים שהיו בעלי אמצעים וזמן לפתח תרבות פנאי שכזאת. במקרים רבים הנציחו עצמם האליטות החברתיות בתבליטים, ציורים וריקועים המראים את האצילים בפעילויות ספורטיביות נועזות וקשות. רבות מהנצחות אלו היו מפוברקות ונועדו רק להלל ולשבח את האצילים ולהאדיר בכך את מעמדם. עובדה זאת מראה את המעמד החברתי שנקשר לספורט. גם ביוון העתיקה, שאירועי הספורט שבה נדמים כלקוחים מעולם תמים ומיופה, הפכו המתחרים האתלטים לאמצעים פוליטיים, למגויסי הפוליטיקה במאבקים הבינעירוניים. תופעות דומות מתחוללות בימי הביניים, כמו כל מה שכרוך בספורט האבירי (ה"טורניר" או ה"בוהורט"), ששרת היטב את המאבקים האישיים בין האצילים ואת היריבות הקלאסית של מלחמת האינווסטיטורה-הירושה: למלוכה או לכנסייה. כאשר מדיניות האפרטהייד הייתה תקפה בדרום אפריקה, ספורטאים רבים אימצו את הגישה המצפונית על פיה לא ישתתפו באירועי ספורט במדינה זו. יש המרגישים כי גישה זו תרמה לחיסול המדיניות הזו כאשר אחרים מרגישים כי הגישה האריכה וחיזקה את ההשפעות של מדיניות זו. אולימפיאדת 1936 אשר נערכה בברלין הייתה המחשה, כנראה יותר מזוהה כך במבט לאחור, בה האידאולוגיה המתפתחת באותו תקופה השתמשה באירוע על מנת לחזק ולהפיץ את עצמה בדרכי תעמולה. בתולדות אירלנד, ספורט גאלי היה מקושר ללאומניות תרבותית. גם עד אמצע שנות המאה ה-20, היה נאסר על אדם לשחק כדורגל גאלי, הרלינג או ענף ספורט אחר המנוהל על ידי התאחדות האתלטיקה הגאלית (GAA), אם אותו אדם שיחק או תמך בכדורגל או משחק אחר ממוצא אנגלי. ההתאחדות המשיכה לאסור לשחק ראגבי באירועים גאליים תחת חוק 42 השנוי במחלוקת, זאת אף על פי שמשחקים גאליים שוחקו במגרשי הכדורגל וראגבי, בעיקר מחוץ לאירלנד. עד לאחרונה, תחת חוק 21, ההתאחדות אסרה על חברי האבטחה הבריטית ועל חברי כוח השיטור המלכותי של אלסטר (RUC), הידועים כיום כמשטרת צפון אירלנד (PSNI), לשחק משחקים גאליים, אולם בעקבות הסכם יום שישי הטוב ב-1998, הוסר בסופו של דבר האיסור. לאומניות בכלליות ניכרת לעיתים קרובות בספורט, או בדיווחו: משתתפים מתחרים בקבוצות לאומיות או פרשנים ואוהדים יכולים לאמץ השקפה פרטיזנית. ישנם הרואים במגמות אלו ניגוד לעקרון תכונת הספורט על פי הן מטרתו היא ההנאה של המשתתפים. אמנות וספורט לספורט קרבה רבה לאמנות. החלקה על הקרח, לדוגמה, היא ענף ספורט בו המחזה הוא סוג של אמנות בעצמו: הצפייה בפעילות זו קרובה מאוד לחוויה המורגשת בזמן צפייה בבלט. כמו כן, ישנן פעילויות אחרות שקיימים בהן אלמנטים של ספורט ואמנות, כגון אמנות המשחק, התעמלות אמנותית, עיצוב הגוף, פארקור, רכיבה אמנותית וכדומה. העובדה כי אמנות קרובה מאוד לספורט במצבים מסוימים, כנראה קשורה לטיב הספורט. הגדרת הספורט לעיל מקדמת את הרעיון לפיה הפעילות נעשית לא רק לשם המטרות הרגילות, כגון ריצה שלא במטרה להגיע למקומות מסוימים, אלא ריצה כשלעצמה, ריצה בצורה הטובה ביותר האפשרית. הגדרה זו דומה להשקפה המצויה של ערך אסתטי, הנחשב בעיני אחדים כמעל ומעבר לערך השימושי היוצא מהחפץ. כך, מכונית יפה ומשביעת רצון במיוחד היא אינה מכונית הנוסעת ממקום אחד לאחר בלבד, אלא גם המרשימה אותנו עם חן, יציבות וכריזמה. באופן זהה, עשייה ספורטיבית כגון קפיצה, אינה מרשימה את הצופים בה רק בגלל ההצלחה להתחמק ממכשולים או לעבור נחלים, אלא גם בגלל היכולת, המיומנות והסגנון שהקופץ מציג. אמנות וספורט היו ככל הנראה מקושרים בצורה ברורה יותר בתקופת יוון העתיקה, כאשר ההתעמלות יצרה התפעלות, הערצה והערכה אסתטית למבנה הגוף, וכן גם למיומנויות אותן המשתתפים הציגו. הקרבה של האמנות והספורט באותה תקופה נוצרה מטבעם של משחקי האולימפיאדה אשר, כמו שראינו, היו חגיגה של הספורט והישגים אמנותיים, פיוט, פיסול ואדריכלות. ענפי ספורט בולטיםאתלטיקה
אתלטיקה היא ענף ספורט הכולל תחרויות ריצה, הליכה, קפיצה והטלה, ושילוב ביניהם בצורת קרב רב. האתלטיקה, המכונה "מלכת הספורט", הייתה חלק מרכזי בתרבות יוון העתיקה. התחרויות באתלטיקה הן אישיות לרוב, אך ישנן תחרויות בין קבוצות כמו מרוצי שליחים. יש הנוהגים לכנות את האתלטיקה "אתלטיקה קלה" ולהשתמש במונח "אתלטיקה כבדה" לענפי ההיאבקות, איגרוף והרמת משקולות. ג'ודו
ג'ודו היא ספורט לחימה ואמנות לחימה יפנית מודרנית, (גנדאי בודו) שנוסדה בסוף המאה ה-19 ביפן על ידי פרופ' ג'יגורו קאנו המשתייכת לסוגת הגראפלינג. אדם המתאמן בג'ודו נקרא ג'ודוקא. הג'ודוקא הראשון במערב שהביא את האמנות לאירופה (צרפת) ואחר כך לישראל הוא ד"ר משה פלדנקרייז, המדען שפיתח את שיטת פלדנקרייז לשכלול היכולת התנועתית. היאבקות
היאבקות היא ספורט לחימה המבוסס על גראפלינג, כשמטרת הקרב היא הצמדת שכמות היריב לקרקע באופן בו לא יוכל לזוז, ללא שימוש בהכאה. המתאבקים חייבים ללבוש בגד גוף צמוד, כך שאי אפשר לתפוס את הבגד של היריב במהלך הקרב (בניגוד לג'ודו). משיכת שיער היריב אסורה. גם בעיטות, סטירות והפעלת אגרופים אסורות (זהו ההבדל העיקרי בין היאבקות לבין ענפי ספורט אחרים המדמים קרבות, כמו סוגים שונים של איגרוף). התעמלות
התעמלות היא ענף ספורט המשלב תרגילי כוח, גמישות, שיווי משקל, אקרובטיקה. התעמלות אמנותית, הנכללת בענף זה, דורשת גם עמידה בקריטריונים נוספים כמו כוריאוגרפיה (לדוגמה, שמירה על קצב). רוב התחרויות הן תחרויות אישיות, בעוד שבהתעמלות אמנותית יש תחרויות קבוצתיות. טאקוונדו
 טאקוונדו הוא ספורט לחימה קוראני המאופיין בבעיטות גבוהות ומהירות. הטאקוונדו בישראל הוא ענף ספורט פופולרי שהחל בשנת 1977 עם פתיחתו של המעדון הראשון בירושלים על ידי מישל מדר, כיום מנכ"ל ההתאחדות, וכולל היום אלפי ספורטאים, מקצוענים וחובבנים ברחבי ישראל. קפוארה
קפוארה (בפורטוגזית: Capoeira) היא אמנות לחימה ברזילאית בעלת שורשים אפריקנים, המשלבת בתוכה יסודות ריקודיים, אקרובטיקה ומוזיקה. הקפוארה פותחה בברזיל על ידי עבדים ממוצא מערב אפריקני, החל מהמאה ה-16. היא ידועה במהלכים המהירים והמורכבים ובמינוף הגוף במגוון רחב של בעיטות, ספינים, וטכניקות ניידות. טניס
טניס הוא משחק כדור הנערך בין שני שחקנים (משחק יחידים) או שני זוגות (משחק זוגות) באמצעות מחבט וכדור במגרש פתוח. הטניס הוא ספורט אולימפי ומשוחק במדינות רבות ברחבי העולם. המשחק מכונה גם "הספורט הלבן". כדורגל
 כדורגל הוא ענף קבוצתי פופולרי הנפוץ ברחבי העולם, בו משתתפות שתי קבוצות, שמטרת כל אחת היא להעביר את כדור המשחק לתוך שערה של השנייה. הקבוצות הן לרוב בנות 11 שחקנים, אם כי ישנן גרסאות בנות מספר נמוך יותר של משתתפים ובין מקורות המשחק גם גרסאות המוניות. הכדורגל נחשב לספורט הפופולרי ביותר בעולם, עם כ-240 מיליון איש ברחבי העולם המשחקים כדורגל באופן סדיר. במסגרת הענף פועלים כ-300,000 מועדונים מקצועיים הרשומים בגופים הרשמיים המנהלים אותו. טיפוס
טיפוס הוא ספורט תחרותי יחידני המחולק למספר סגנונות: טיפוס הרים, טיפוס הובלה, טיפוס בולדרינג, טיפוס מצוקים, וטיפוס קירות. במדינת ישראל מועדוני טיפוס מאוגדים על ידי התאחדות הטיפוס הספורטיבי והאתגרי בישראל החברה באיגוד הטיפוס עולמי (ה-IFSC). כדוריד
כדוריד הוא משחק כדור קבוצתי תחרותי. במשחק משתתפות שתי קבוצות, בכל אחת מהן שישה שחקני שדה ושוער אחד. מטרת כל קבוצה היא להכניס את הכדור לשער הקבוצה היריבה ולהגן על שערה מפני הקבוצה היריבה (בדומה לכדורגל). תנועת הכדור במגרש בין השחקנים ובידי שחקן יחיד וכן זריקתו לשער, מתבצעות באמצעות הידיים (בדומה לכדורסל). כדורסל
 כדורסל הוא ענף ספורט תחרותי, משחק כדור אותו משחקות זו כנגד זו שתי קבוצות בנות חמישה שחקנים כל אחת. מטרת המשחק היא לקלוע יותר נקודות לסל הקבוצה היריבה. הנקודות מושגות על ידי השחלת הכדור דרך חישוק הסל, בזריקה או בהטבעה. משחק הכדורסל הוא אחד המשחקים הנפוצים והפופולריים בעולם המערבי, ונחשב לענף הספורט השני בפופולריותו בעולם אחרי הכדורגל. קשתות
מקצוע הקשתות הוא מקצוע אולימפי ופראלימפי. במדינת ישראל קימים מספר מועדונים המאוגדים תחת איגוד הקשתות הישראלי, המסונף לפדרציית הקשתות העולמית "FITA". שחייה
שחייה היא התקדמות בתוך המים (צלילה) או ציפה על פני המים באמצעות הגפיים ובאמצעות תנועת הגוף. השחייה היא פעילות פנאי פופולרית. שחייה היא גם ספורט תחרותי (שחייה תחרותית) ופעילות גופנית מהמעלה הראשונה ועוזרת לפתח את כלל שרירי הגוף, כמו גם סיבולת לב-ריאה וקיבולת ריאתית. שחמט
שחמט הוא משחק לוח אסטרטגי המיועד לשני שחקנים. זהו אחד מהמשחקים השכיחים והמורכבים ביותר הקיימים בתרבות האנושית; ההערכה למספר המצבים החוקיים בשחמט היא 10120. המשחק מקובל ברחבי העולם כתחביב וכספורט תחרותי כאחד. אדם העוסק במשחק שחמט באופן מקצועי נקרא שחמטאי. שיט
שיט תחרותי הוא ספורט תחרותי המתנהל בין סירות מפרש מדגם זהה. תחרויות משפיעות רבות על רצון השייט לשפר את ביצועיו הפיזיים והטכניים כאחד. שיט תחרותי השפיע רבות על התפתחות ענף סירות המפרש בכל המובנים, החל מעיצוב גוף הסירה, חומרי ותכנון המפרש ועד לטכניקות חדשות של טרפז והפלגה בפלנינג. ראו גם
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
|
||||||||||
