Share to: share facebook share twitter share wa share telegram print page

 

יאשה חפץ

יאשה חפץ
יאשה חפץ, 1920
יאשה חפץ, 1920
לידה 20 בינואר 1901 (יוליאני)
וילנה, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 10 בדצמבר 1987 (בגיל 86)
לוס אנג'לס, ארצות הברית עריכת הנתון בוויקינתונים
מוקד פעילות ארצות הברית, האימפריה הרוסית עריכת הנתון בוויקינתונים
תקופת הפעילות מ-1911 עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום לימודים הקונסרבטריון של סנקט פטרבורג עריכת הנתון בוויקינתונים
סוגה מוזיקה קלאסית עריכת הנתון בוויקינתונים
שפה מועדפת רוסית, אנגלית עריכת הנתון בוויקינתונים
כלי נגינה כינור עריכת הנתון בוויקינתונים
חברת תקליטים ויקטור טוקינג משין, RCA רקורדס עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג Florence Vidor (1925–4 בינואר 1947) עריכת הנתון בוויקינתונים
פרסים והוקרה
www.jaschaheifetz.com
פרופיל ב-IMDb
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית
יאשה חפץ בקונצרט בבאר שבע, 1953

יאשה חפץ (שמו המלא: יוסף רובימוביץ׳ חפץ, ברוסית: Иосиф Рувимович Хейфец, באנגלית: Jascha Heifetz;‏ 2 בפברואר 1901 – 10 בדצמבר 1987) היה כנר יהודי-רוסי-אמריקאי, מגדולי הכנרים במאה העשרים ומן המפורסמים שבהם.

ביוגרפיה

יאשה חפץ נולד למשפחה יהודית בעיר וילנה שבצפון-מערב רוסיה (ליטא); ישנם חילוקי דעות באשר לשנת הולדתו – יש הקובעים אותה שנה או שנתיים מוקדם יותר (1900 או 1899). אביו, ראובן, היה מנצח התזמורת הסימפונית של וילנה, סבו ניסן היה מורה ידוע למוזיקה בוורשה. בעקבותיהם החל חפץ לנגן בכינור בגיל שלוש. בגיל חמש החל ללמוד בבית הספר למוזיקה בווילנה וחצי שנה מאוחר יותר הופיע בקונצרט הראשון שלו בווילנה. הוא היה ילד פלא, בגיל שבע, הופיע בנגינת הקונצ'רטו לכינור של פליקס מנדלסון. בשנת 1910 או מוקדם יותר (לפי "דער מאמענט") החל ללמוד בקונסרבטוריון של סנקט פטרבורג אצל ליאופולד אאואר. מגיל עשר הופיע בקונצרטים רבים במוסקבה, אודסה, ורשה, לודז',לונדון, פריס, ברלין, ווינה (פרטים על ילדותו והופעותיו פורסמו בעיתון "דער מאמענט" מיום 18.10.1911 עמוד 3 ). בגיל 12 ניגן בגרמניה ובסקנדינביה, ופגש לראשונה את פריץ קרייזלר בבית פרטי בברלין (אז אמר קרייזלר, אחרי שליווה את חפץ בן ה-12 בביצוע הקונצ'רטו של מנדלסון, "עכשיו כולנו יכולים לשבור את הכינורות שלנו על ברכינו"). בעקבות הצטיינותו, הספיק חפץ לבקר בחלק גדול מארצות אירופה עוד בטרם מלאו לו עשרים.

ב-27 באוקטובר 1917 ניגן חפץ לראשונה בארצות הברית; רסיטל זה בקרנגי הול היה לאגדה. הכנר מישה אלמן התלונן, "פיו, כמה חם כאן", ועל כך השיב לו ליאופולד גודובסקי, שישב לצדו, בשלוות נפש, "לא לפסנתרנים".

חפץ נשאר בארצות הברית והיה לאזרח אמריקני בשנת 1925. כשאמר להארפו מרקס (שהיה מעריץ גדול שלו), שהוא משתכר למחייתו כמוזיקאי מאז גיל שבע, ענה לו הארפו: "ולפני כן, אני מבין, היית סתם בטלן".

את ההקלטה המסחרית הראשונה שלו עשה חפץ ב-7 בנובמבר 1917 בחברת ויקטור טוקינג משין; כל משך הקריירה שלו כמבצע המשיך להקליט, תמיד לחברת RCA ויקטור.

חפץ הזמין מספר רב של יצירות, שהידועה ביניהן היא אולי הקונצ'רטו לכינור של סר ויליאם וולטון. הוא גם עיבד יצירות רבות, כמו "הורה סטאקאטו" של גריגורש דיניקו, צועני רומני, שעליו אמר חפץ, על פי השמועה, שהוא הכנר הגדול ביותר ששמע מימיו. חפץ היה גם פסנתרן מוכשר, ואפילו ניגן ג'אז לפני חיילים במחנות של בעלות הברית באירופה במלחמת העולם השנייה.

בשנת 1939 הופיע חפץ בסרט "תנו להם מוזיקה" בו הוא מופיע בתור עצמו, ככנר מפורסם המונע סגירת בית ספר למוזיקה לילדי עניים. בסרט, חפץ מופיע בעיקר בפרקי נגינה. הסרט זכה להצלחה רבה.

ברשותו של חפץ היו הן סטרדיוואריוס והן גוארנרי דל ג'זו "אקס דוד" משנת 1740, שהעדיף לנגן בו והמשיך להחזיק בו עד מותו. הגוארנרי מוצג כיום במוזיאון לגיון הכבוד בסן פרנסיסקו, לפי צוואתו של חפץ. הצוואה מתירה להוציא את הכינור ולנגן בו "בהזדמנויות מיוחדות", בידי כנרים הראויים לכבוד.

בשנת 1972 הפסיק להופיע בקונצרטים ולהקליט, אם כי כישרונו כמבצע נותר כשהיה בעיני הקהל, לאחר יותר מיובל שנים. בשנים הבאות לימד באוניברסיטת דרום קליפורניה עם חברו גרגור פיאטיגורסקי. הוא נפטר בלוס אנג'לס מדום לב.

נכדו דני חפץ הוא מוזיקאי אמריקאי שהיה המתופף של להקת "מיסטר באנגל".

סגנון

לחפץ הייתה טכניקה ללא דופי וויבראטו אצבעות מהיר. הטכניקה הכמעט-מושלמת שלו והתנהגותו השמרנית על הבמה עוררו מדי פעם טענות שנגינתו מכנית מדי, אפילו קרה. אף על פי כן, רוב המבקרים תמימי דעים שהוא החדיר בנגינתו רגש ויראת כבוד לציפיות המלחין.

חפץ נהנה לנגן מוזיקה קאמרית ועשה זאת לעיתים קרובות. מבקרים שונים גורסים, שעל פי קנה המידה הביצועי של נגינתו כסולן, הצלחתו בהרכבים קאמריים הייתה מוגבלת משהו, כיוון שאישיותו האמנותית נטתה להאפיל על עמיתיו לנגינה. בין ביצועיו הקאמריים היו ההקלטות משנת 1940 של שלישיות מאת בטהובן, שוברט וברהמס עם הצ'לן עמנואל פויירמן והפסנתרן ארתור רובינשטיין, כמו גם הקלטה משותפת מאוחרת יותר עם רובינשטיין ועם הצ'לן גרגור פיאטיגורסקי, עמם הקליט שלישיות של ראוול, צ'ייקובסקי ומנדלסון.

הופעותיו בישראל

חפץ ביקר בארץ ישראל לראשונה באפריל 1926 ובביקור זה תרם כסף לבניית אולם קונצרטים שיישא את שמו. "אולם ישה חפץ" בתל אביב הפך לימים ל"קולנוע מתמיד" ולבסוף נהרס ובמקומו נבנה בנין מגורים[1].
ב-1933 בא לביקורו השני בארץ ישראל, והופיע בבימה מאולתרת בקיבוץ עין חרוד לפני בני הקיבוצים מכל האזור.
במאי 1950 הגיע לביקורו השלישי לכבוד מלאת שנתיים למדינה הצעירה. בביקור זה ניגן עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית את הקונצ'רטו לכינור של יוהנס ברהמס בניצוחו של ליאונרד ברנשטיין. זו הייתה הפעם היחידה בה הופיעו שניהם בצוותא[2].

בביקורו הרביעי בישראל, בשנת 1953, כלל חפץ ברסיטלים שלו את הסונאטה לכינור מאת ריכרד שטראוס[3]. באותו זמן ראו רבים בשטראוס מלחין נאצי, ויצירותיו היו אסורות, באופן לא רשמי, להשמעה בישראל, יחד עם אלה של ריכרד וגנר. אם כי עברו אז פחות מעשר שנים מאז השואה ועל אף פנייה של הרגע האחרון מצד שר החינוך הישראלי, חפץ טען כי "המוזיקה עומדת מעל גורמים אלה... לא אשנה את התוכנית שלי. יש לי זכות לקבוע את הרפרטואר שלי." במשך מסע הופעותיו התקבלה הסונאטה של שטראוס בדממת מוות. חפץ הותקף אחרי הרסיטל שלו בירושלים ליד מלון המלך דוד שבו שהה, על ידי אדם שחבט בזרועו הימנית במוט ברזל. כשהתוקף החל לברוח, הזעיק חפץ את מלוויו, שהיו חמושים, "תירו באיש הזה, הוא ניסה להרוג אותי". התוקף נמלט ומעולם לא נמצא. התקרית הגיעה לכותרות העיתונים וחפץ הכריז שהוא לא יפסיק לנגן את שטראוס. איומים המשיכו להגיע, מכל מקום, והוא השמיט את שטראוס מן הרסיטל הבא ללא הסבר. הקונצרט הבא שלו בוטל לאחר שזרועו הימנית החלה לכאוב. הוא עזב את ישראל ולא חזר אליה עד 1970.

במאי 1970 בא חפץ לישראל בפעם האחרונה, ביחד עם הצ'לן גרגור פיאטיגורסקי. הם הופיעו במשותף עם התזמורת הפילהרמונית הישראלית בביצוע הקונצ'רטו הכפול של ברהמס, ללא ניצוח.

לקריאה נוספת

קישורים חיצוניים

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא יאשה חפץ בוויקישיתוף

הערות שוליים

  1. ^ דייויד סלע, ארה"ב: לא לסיוע צבאי, באתר ישראל היום, 4 באפריל 2023
  2. ^ הכנר הדגול מנגן בארץ, באתר ישראל היום
  3. ^ רפאל חסמן, הסונאטה של בית הבובות, הצופה, 19 באפריל 1953


פרס גראמי למפעל חיים
1963–1989 בינג קרוסבי (1963) • פרנק סינטרה (1965) • דיוק אלינגטון (1966) • אלה פיצג'רלד (1967) • אירווינג ברלין (1968) • אלוויס פרסלי (1971) • לואי ארמסטרונג, מהליה ג'קסון (1972) • צ'אק ברי, צ'ארלי פארקר (1984) • ליאונרד ברנשטיין (1985) • בני גודמן, הרולינג סטונז, אנדרס סגוביה (1986) • רוי אייקוף, בני קרטר, אנריקו קארוזו, ריי צ'ארלס, פאטס דומינו, וודי הרמן, בילי הולידיי, בי. בי. קינג, אייזק שטרן, איגור סטרווינסקי, ארטורו טוסקניני, האנק ויליאמס (1987) • פרד אסטר, פבלו קזאלס, דיזי גילספי, יאשה חפץ, לנה הורן, לאונטין פרייס, בסי סמית, ארט טייטום, שרה ווהן (1989)
1990–1999 נט קינג קול, מיילס דייוויס, ולדימיר הורוביץ, פול מקרטני (1990) • מריאן אנדרסון, בוב דילן, ג'ון לנון, קאתי ולס (1991) • ג'יימס בראון, ג'ון קולטריין, ג'ימי הנדריקס, מאדי ווטרס (1992) • צ'ט אטקינס, ליטל ריצ'רד, ת'לוניוס מונק, ביל מונרו, פיט סיגר, פאטס וולר (1993) • ביל אוונס, אריתה פרנקלין, ארתור רובינשטיין (1994) • פטסי קליין, פגי לי, הנרי מנסיני, קרטיס מייפילד, ברברה סטרייסנד (1995) • דייב ברובק, מרווין גיי, גאורג שולטי, סטיבי וונדר (1996) • בובי בלנד, האחים אברלי, ג'ודי גרלנד, סטפן גרפלי, באדי הולי, צ'ארלס מינגוס, אוסקר פיטרסון, פרנק זאפה (1997) • בו דידלי, האחים מילס, רוי אורביסון, פול רובסון (1998) • ג'וני קאש, סם קוק, אוטיס רדינג, סמוקי רובינסון, מל טורמה (1999)
2000–2009 הארי בלפונטה, וודי גאת'רי, ג'ון לי הוקר, מיץ' מילר, וילי נלסון (2000) • הביץ' בויז, טוני בנט, סמי דייוויס ג'וניור., בוב מארלי, The Who‏ (2001) • קאונט בייסי, רוזמרי קלוני, פרי קומו, אל גרין, ג'וני מיטשל (2002) • אטה ג'יימס, ג'וני מאטיס, גלן מילר, טיטו פואנטה, סיימון וגרפונקל (2003) • ואן קלייברן, The Funk Brothers, אלה ג'נקינס, סאני רולינס, ארטי שו, דוק ווטסון (2004) • אדי ארנולד, ארט בלייקי, The Carter Family, מורטון גולד, ג'ניס ג'ופלין, לד זפלין, ג'רי לי לואיס, ג'לי רול מורטון, פינטופ פרקינס, הסטייפל סינגרס (2005) • דייוויד בואי, קרים, מרלה הגרד, רוברט ג'ונסון, ג'סי נורמן, ריצ'רד פריור, הוויברז (2006) • ג'ואן באאז, Booker T. & the M.G.'s, מריה קאלאס, אורנט קולמן, הדלתות, הגרייטפול דד, בוב וילס (2007) • ברט בכרך, הבנד, קאב קאלוויי, דוריס דיי, יצחק פרלמן, מקס רואץ', ארל סקרוגס (2008) • ג'ין אוטרי, הנערים העוורים מאלבמה, ארבע הפסגות, האנק ג'ונס, ברנדה לי, דין מרטין, טום פקסטון (2009)
2010–2019 לאונרד כהן, בובי דארין, דייוויד אדוארדס, מייקל ג'קסון, לורטה לין, אנדרה פרווין, קלארק טרי (2010) • ג'ולי אנדרוז, רוי היינס, רביעיית ג'וליארד, שלישיית קינגסטון, דולי פרטון, הראמונס, ג'ורג' בוורלי שיי (2011) • להקת האחים אולמן, גלן קמפבל, אנטוניו קרלוס ז'ובים, ג'ורג' ג'ונס, ההורנס של ממפיס, דיאנה רוס, גיל סקוט-הרון (2012) • גלן גולד, צ'ארלי היידן, לייטנינג הופקינס, קרול קינג, פטי פייג', ראווי שנקר, The Temptations‏ (2013) • הביטלס, קליפטון צ'נייר, האחים איסלי, קרפטוורק, קריס קריסטופרסון, ארמנדו מנסנרו, מוד פאוול (2014) • בי ג'יז, פייר בולז, באדי גאי, ג'ורג' האריסון, פלאקו חימנס, האחים לובין, ויין שורטר (2015) • רות בראון, סליה קרוז, Earth, Wind & Fire, הרבי הנקוק, ג'פרסון איירפליין, לינדה רונסטאדט, ראן די אם סי (2016) • שירלי קיסר, אחמד ג'מאל, צ'רלי פרייד, ג'ימי רודג'רס, נינה סימון, סליי סטון, הוולווט אנדרגראונד (2017) • האל בליין, ניל דיימונד, אמילו האריס, לואיס ג'ורדן, The Meters, קווין, טינה טרנר (2018) • בלאק סבאת', ג'ורג' קלינטון ופרלמנט-פאנקדליק, בילי אקסטין, דוני האת'וויי, חוליו איגלסיאס, סאם אנד דייב, דיון וורוויק (2019)
2020–הווה שיקגו, רוברטה פלאק, אייזק הייז, איגי פופ, ג'ון פריין, פאבליק אנמי, סיסטר רוזטה תארפ (2020) • Grandmaster Flash and the Furious Five, ליונל המפטון, מרילין הורן, סולט אנ' פפה, סלינה, Talking Heads‏ (2021) • בוני רייט (2022)‏ • בובי מקפרין, נירוונה, מא רייני, סליק ריק, נייל רוג'רס, הסופרימס, אן וילסון וננסי וילסון (2023)‏ • N.W.A, לורי אנדרסון, האחיות קלארק, גלדיס נייט, דונה סאמר, תמי ויינט (2024)
Kembali kehalaman sebelumnya