|
רדיו
     רַדְיוֹ[1] הוא אמצעי טכנולוגי המשמש להעברה (שידור וקליטה) של גלי קול באמצעות גלי רדיו. תחת ההגדרה "רדיו" מקובל לכלול תחנות רדיו המשדרות לציבור הרחב (Broadcast) וגם מכשירי קשר וחובבות רדיו המשמשים לתקשורת ארגונית או תקשורת פרטית. שידורי הרדיו לציבור הרחב מתבצעים ממשדרי רדיו ונקלטים באמצעות מקלטי רדיו. בעת השידור, הצלילים והקולות מאולפני השידור עוברים תהליך של אפנון ולאחר מכן מוגברים ומוקרנים מאנטנות בצורה של גלי רדיו. המקלטים המשמשים את המאזינים מבצעים קליטה של גלי הרדיו ופענוח של האפנון, ומשמיעים את הצלילים ששודרו. שידורי רדיו באינטרנט כוללים גם הם העברת גלי קול, אך אלה אינם מועברים באמצעות גלי רדיו אלא באמצעות רשת האינטרנט, ובמקום אפנון מבוצע קידוד אודיו או שימוש ב-Vocoder. מקור השםאת השם "רדיו" הגה הפיזיקאי הצרפתי אדוארד בראנלי (Edouard Branly). מקורו של השם במונח "radioconductor", המבוסס על הפועל "radiate" ("להקרין"). היסטוריהאת הבסיס התאורטי להמצאת הרדיו הניח בשנת 1873 הפיזיקאי ג'יימס קלרק מקסוול. הראשון שיישם את הטכנולוגיה היה דייוויד יוז (David E. Hughes), אשר ביצע שידור ראשון של צלילים בשנת 1878 לאחר שמצא כי מכשיר טלפון ביתי הופך גלים אלקטרומגנטיים לצלילים. עם זאת, הוכחה ממשית ראשונה של התאוריה שהציג מקסוול הוצגה רק בשנים 1886–1888, כאשר אישר היינריך רודולף הרץ את התאוריה באמצעות ניסוי. בין חלוצי פיתוח הטכנולוגיה הבסיסית היה גם המדען ההודי ג'אגדיש צ'נדרה בוס. את המצאת הרדיו נהוג לייחס למהנדס החשמל האיטלקי וזוכה פרס נובל לפיזיקה גוליילמו מרקוני, אשר ערך ניסויי מעבדה בתחום בשנת 1895, אף שלמעשה ניקולה טסלה הקדים אותו: הוא ביצע את שידור הרדיו הראשון בעולם כבר בשנת 1893, אולם לא השכיל לפתח את המצאתו. הפטנט של טסלה על שידורי רדיו נרשם ב-1900 במשרד הפטנטים האמריקאי, אך כעבור ארבע שנים, בלחצם של בעלי הון, החליט המשרד להעניק למרקוני את הבכורה. בית המשפט העליון של ארצות הברית החליט בסופו של דבר להחזיר לטסלה את זכויותיו בגין המצאת הרדיו, אך הדבר היה רק באמצע שנת 1943, חצי שנה לאחר מותו של טסלה. ההמצאה החדשה החלה עוד קודם לכן לשמש לצורכי בידור, העברת מידע חדשותי וכיוצא באלה למאזינים בביתם. שנות ה-20 של המאה ה-20 היו תחילתו של תור הזהב של הרדיו, שנמשך שלושה עשורים. אחד הסיפורים הידועים המלמדים על כוחו של המדיום הרדיופוני באותן שנים מתייחס לשידור התסכית "מלחמת העולמות", המבוסס על סיפור מאת הרברט ג'ורג' ולס ועובד לתסכית בידי אורסון ולס. התסכית שודר בשנת 1938, וכלל שידור חדשות מבוים אשר בישר על פלישת בני מאדים לכדור הארץ, דבר שגרם לפאניקה המונית בארצות הברית (סצנה זו מתוארת בסרטו של וודי אלן "ימי הרדיו"). המצאת הטרנזיסטור ב-1948 הייתה "מהפך" בתולדות הרדיו, שכן היא הפכה אותו ממכשיר מסורבל ויקר למכשיר נייד וזול, דבר שסייע לו בעתיד בהתמודדותו עם מדיית הטלוויזיה. גלי רדיו
גלי רדיו, ככל קרינה אלקטרומגנטית, עוברים דרך האוויר והריק. כאשר הם חולפים סביב תיל (אנטנה), תנועת השדות המגנטיים והחשמליים שלהם יוצרת זרם חילופין ומתח בתיל. אלה יכולים להפוך לשמע או לאותות אחרים הנושאים מידע, והם הבסיס לטכנולוגיית הרדיו. אף על פי שהמילה "רדיו" משמשת לתיאור תופעה זו, גם מכשירים מסוגים אחרים כטלוויזיה, מכ"ם וטלפון סלולרי פועלים כולם באמצעות גלי רדיו.  תחומי תדרים בשידורי רדיו
טכנולוגיית שידור רדיו אנלוגימערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות רציף, כמו רדיו FM ו-AM, ומכשירי קשר אנלוגיים. תחנות השידור יכולות להוסיף לשידורי ה-FM שלהן אפיק נתונים צר סרט הנקרא RDS, המאפשר העברה של מספר מצומצם של הודעות למטרות שנקבעו על ידי התקן. רדיו דיגיטלימערכת אלקטרונית המשמשת להעברת מידע כאות קצוב ספרתי. הרדיו הדיגיטלי החד-כיווני משמש לשידורי רדיו (Broadcasting) ומציע יתרונות רבים לעומת הרדיו האנלוגי, השיטה היחידה שהייתה בשימוש במשך עשרות שנים. יתרונות אלו כוללים איכות שמע משופרת, פחות הפרעות קליטה, ניצול יעיל של תחום התדרים, הספקי שידור נמוכים יותר ויכולת העברת נתונים יחד עם השמע. למרות יתרונות אלו, קצב חדירת שידורי הרדיו הדיגיטלי איטי - בעיקר בשל חוסר האחידות בטכנולוגיות ותקנים קיימים וחוסר ההסכמה לשימוש באחת מהן, כמו גם בשל תחרות מצד הרדיו האינטרנטי. עם התפתחות תחומי הטלפונים החכמים ותחום הפודקאסטים, החל השימוש במונח "רדיו דיגיטלי" גם עבור תוכניות אומר ושמע שמופצות באינטרנט (שבעיקרו מדיום דיגיטלי), ללא קשר לטכנולוגיה מסוימת או אפליקציה מסוימת.
תקן נפוץ לשידור רדיו דיגיטלי הוא DAB. המונח Digital Audio Broadcasting נקבע תחילה לתיאור שידורי רדיו דיגיטליים בכלל, אך הוא מזוהה בעיקר עם התקן האירופאי אאורקה 147. זהו תקן פתוח, אשר אושר על ידי גופי התקינה העיקריים בעולם, ומגדיר הן שידורים קרקעיים והן שידורים לווייניים. מאז פיתוח התקן, הטכנולוגיה של שידורים דיגיטליים התקדמה ובעקבות זאת פותח ב-2007 תקן חדש ומשופר, המכונה DAB+. התקן יעיל פי שניים מקודמו. בנוסף ל-DAB יש שיטות נוספות לשידורי רדיו דיגיטלי, ואלו מציעות תכונות דומות ל-DAB. חלקן מיושמות במספר מצומצם של מדינות, חלקן בגדר תקן בלבד:
תקנים אחרים לשידורי רדיו דיגיטלי, פחות רלוונטיים לישראל, מיועדים להחליף את השידורים האנלוגיים בשיטת AM אשר בתחום גלים ארוכים, בינוניים ובגלים קצרים או מציעים תכנים ייחודיים. אלו הם:
בישראללרדיו הדיגיטלי והאינטרנטי הראשון בישראל נחשב שירות "רדיו נטקינג", שהחל להפיץ את שידוריו בפברואר 2000, וב-6 תחנות מוזיקה בסגנונות שונים. בהמשך התווספו גם תוכניות אומר ותוכן מילולי[2]. מבחינת שידורי רדיו אלחוטיים, בישראל אומץ לשימוש תקן אאורקה 147. חברת בזק הפעילה שידורי ניסיון בתחום VHF משנת 1996 עד 2007. ב-15 באוגוסט 2004 התקבלה החלטת ממשלה על הקמת תחנות רדיו דיגיטליות, במטרה להגביר את התחרות בתחום הרדיו. במרץ 2005, נעשתה החקיקה בעניין באמצעות תיקון לחוק הרשות השנייה. הצפי לסיום הקמת התשתית ותחילת השידור הדיגיטלי, היה לקראת הרבעון השני של 2007[3]. ביוני 2008, לאחר דחיות רבות, פרסמו משרד האוצר ומשרד התקשורת מכרז משותף להקמה ולהפעלה של מערך שידורי רדיו דיגיטלי DAB+. הזיכיון הוצע ל-14 שנה, כאשר תקופת ההקמה אמורה הייתה לעמוד על שנתיים. המענק שהוצע עמד על 23 מיליון שקל[4][5]. בזק נפסלה מראש, ואף חברה אחת אחרת לא הגישה הצעה למכרז, ושרות רדיו דיגיטלי לא הוקם בישראל[6][7]. כחלק משידורי עידן+ בשיטת DVB-T מועברים מספר ערוצי רדיו בקידוד דיגיטלי. תפקידיו של הרדיולרדיו היה תפקיד מרכזי בזירה הציבורית, בעיקר בתחום החינוך הפוליטי[8]. הרדיו פעל כמקור מידע אמין ונגיש לציבור הרחב, המספק חדשות עדכניות, פרשנות פוליטית ודיונים בנושאים חברתיים ופוליטיים. הוא מקדם דיאלוג ציבורי ודמוקרטי על ידי יצירת פלטפורמה למגוון דעות ומאפשרת למאזינים להשתתף ולהביע את דעותיהם. רדיו זמין לכל שכבות האוכלוסייה, כולל אלה ללא גישה לאינטרנט, תורם להכלה חברתית וצמצום פערים דיגיטליים. בנוסף, הרדיו שומר על סטנדרטים גבוהים של אמינות ומקצועיות עיתונאית, בניגוד לפלטפורמות דיגיטליות בהן מתפשט לעיתים מידע כוזב. הרדיו תורם גם לחינוך פוליטי ולהגברת המודעות החברתית על ידי הסבר תהליכים פוליטיים והעלאת המודעות לנושאים חשובים. לבסוף, הרדיו הציבורי גם משמר את התרבות והזיכרון ההיסטורי באמצעות שידור תוכניות תרבותיות והיסטוריות, מה שמשפר את הזהות התרבותית והלאומית[9]. רדיו מציע תוכניות שהמטרה שלהן היא ללמד נושאים שונים, כמו שפות, היסטוריה, מדעים, או התנהגות אנושית. בנוסף לכך, קיימות תחנות רדיו המתמקדות בהדרכה מקצועית, כגון תוכניות שמוקדשות להתפתחות אישית, קריירה, וניהול עסקי. גם יש ברדיו תחנות שמספקות לעיתים תוכניות שממוקדות בתמיכה נפשית, עצות, וייעוץ אישי. בהקשר החברתי השפיע הרדיו עמוקות כפי ניתן היה לראות במהלך השפל הכלכלי בארצות הברית בשלהי שנות העשרים, בהן פרח הרדיו כיוון ששימש פורקן, תמיכה ומפלט לציבור הנאבק בפרנסה. שנות השלושים נקראות בשל כך "תור הזהב של הרדיו". שידור מוזיקה מסוגים שונים, כמו האופרה, הנגיש את המוזיקה הקלאסית להמונים וחינך את הציבור להאזנה למוזיקה בחשיפה ופיתוח טעם אישי בשידור מגוון. כמו כן פיתח הרדיו את טעם הציבור למוזיקה פופולרית כמו ג'אז. כמו כן, טיפח הרדיו אינדיבידואליות ודעה עצמאית, בכך שכל אחד בחר את מה שהוא רוצה לשמוע. האפשרות לפרסום מהיר באמצעות שידור ישיר ברדיו אפשר לאמנים להצליח מהר - אלביס פרסלי למשל. אמן שיצר פזמון יכול היה לשדרו ולחבב עליו את הקהל מהר יותר. רדיו נחשב לתחום אומנות בחוגי אקדמיה וחינוך שונים והוא משויך לאשכול אומנויות התקשורת. כמו כן, הרדיו משמש כפלטפורמה לקידום תחומי אומנות שונים על ידי שידור של תוכני רדיו-ארט, מוזיקה, ודרמה. הרדיו שורד את התפתחויות טכנולוגיות, אף על פי שהטלוויזיה במחצית השנייה של המאה ה-20 ואינטרנט במאה ה-21, בפרט יישומוני מוזיקה ופודקאסטים הורידו את ההאזנה אליו. השפעות בישראל
בישראל, מציין לובס (לובס 1999) כי הסולידריות והזהות הישראלית נבנתה בעזרתו של הרדיו כיוון שבעשרים השנים הראשונות של המדינה, היה הרדיו המדיום האלקטרוני היחיד בישראל, ושידר בערוץ הציבורי יחיד. על כן, יוחד לו מקום של כבוד בסלון המשפחתי. סביבו נאספו בני הבית להאזנה לחדשות היום, לדיווחים בעת מלחמה ובאמצעותו השתתפו בחגים ובטקסים הלאומים המשותפים. עדות נוספת להשפעתו החברתית של הרדיו, ניתן לראות ב"קול ירושלים" אשר תרם לקידומה והפצתה של העברית המדוברת באמצעות שידורים כמו "השעה העברית" ברדיו המנדטורי, ששימש כמעבדה לפיתוח מונחים חדשים ולניסוי 'חי' של משלבים וסגנונות דיבור. הרדיו אפשר לכלל הציבור הארץ-ישראלי, לרבות קהל מסוגים שונים לשמוע את השפה המדוברת. באמצעות ההאזנה לרדיו בשידור חי, יומיומי וקבוע התאפשרה היווצרות מרחב וירטואלי משותף, דרכו בנו שפת דיבור נגישה ואחידה שליחי הממסד ופעלו לאימוץ והפצה של הגייה ספרדית אחידה, המצאת תחדישים בשפה העברית, כולל מונחים עבריים לטכנולוגיות חדשות ולאופני השימוש בהן, להנחלת השפה על ידי שידור במדורים קבועים שיועדו למטרה זו ויצירת משלב רדיופוני, כולל עיצוב דרכי הפניה של קרייני הרדיו אל מאזיניהם הקרובים-רחוקים. בד בבד חלה עליה בשידורים בעלי נופך דתי וחילוני כאחד. שני הזרמים זיהו את יתרונות המדיה והשתמשו בה כדי לקדם את רעיונותיהם. במאמרו "מהי ישראליות" (רגב 2004) מציין רגב כי התרבות הצרכנית שהתפתחה החל משנות השישים החדירה את תרבות העולם ותרמו לזה תחילת שידורי הטלוויזיה, הגידול במספר ערוצי הרדיו, שהמאזין הישראלי נחשף אליהם, פתיחת שוק התרבות לשווקים חדשים, שלא היו נגישים בעבר — במוזיקה, באופנה, בפרסומות. האזרח הישראלי החל לטייל לחו"ל, נחשף לתרבות שונה והביאה עד הלום. תהליך זה סיים את תהליך בניית הזהות הישראלית כעברית גרידא. בתחום המוזיקה בישראל, נוכח המלל הרב בתוכניות השונות, התפריט המוזיקלי שהציעה קול ישראל בשנות ה-50 היה דל למדי. היחס לרוקנרול, פופ ובוודאי לנעימות ערביות היה חשדני ומבטל. עבור המאזינים הישראליים שביקשו להתעדכן בנעשה מחוץ לישראל וליהנות מן המוזיקה ששמעו בארצות מוצאם הייתה אז ברירה אחת בלבד. "רדיו רמאללה" ששודר בעיר מטעם שלטון ירדן סיפק מגוון עשיר יותר ושידוריה, המבוססים על תשתית שהניחו הבריטים בימי המנדט, עוד נקלטו היטב ברחבי ישראל ועוררו דאגה בקרב קברניטי קול ישראל. יום הרדיואונסק"ו קבעה את ה-13 בפברואר כיום הרדיו העולמי, המציין את ייחודיותו של הרדיו כאמצעי תקשורת[10].  ביבליוגרפיה
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||
