|
ספרות עבריתספרות עברית היא כלל הספרות שנכתבה בעברית במהלך הדורות. מקובל לחלק את הספרות העברית על פי התקופות, כל תקופה ומאפייניה. חלוקה נוספת היא על פי סוגות. הספרות העברית מתהדרת בספר הספרים, התנ"ך, שהשפיע רבות על התרבות והיצירה האנושית. מרבית הספרות העברית היא ספרות יהודית ובהדרגה, מאז הכרזת העצמאות של מדינת ישראל, גם ספרות ישראלית. ספרות זו עברה מספר גלגולים במהלך ההיסטוריה, מספרות של עם היושב בארצו ומדבר בשפתו לספרות של עם גולה עם שפה שאינה בשימוש יום-יומי, ועד לתחיית השפה העברית ומאוחר יותר גם לעצמאות מדינית ותרבותית מחודשת. החל מהדפסת הספר העברי הראשון בשנת 1475 ועד שנת 1960 הודפסו למעלה מ-141,000 ספרים בשפה העברית[1]. הקמת מדינת ישראל הביאה לפריחה חסרת תקדים בהוצאת ספרים בעברית ובשנת 2017 לבדה הודפסו במדינת ישראל כ-6,845 ספרים בעברית[2].   הספרות העברית לתקופותיההספרות העברית הקדומה הספרות העברית הקדומה ביותר היא ספרות תקופת המקרא התחומה בין ראשית הספרות העברית ובין שנת 200 לפני הספירה ומכילה את ספרי התנ"ך. ספרי התנ"ך מכילים מגוון של ז'אנרים בהם:היסטוריה, חוק, שירה, חוכמה, משלים, נבואה, ומזמורי קודש. התקופה הבאה מתחילה מסיום תקופת המקרא ונמשכת עד ראשית המאה ה-7 וכוללת את הספרים החיצוניים, ספר המשנה והתוספתא, המכילתא, ספרא, ספרי, התלמוד הבבלי והתלמוד הירושלמי ומדרשי אגדה שונים. ספרות תקופת הגאונים בבבל באה לידי ביטוי בצורת שאלות ותשובות בנושאי הלכה, שקובצו יחד. תקופה זו כוללת גם התפתחות של הפיוט העברי, דוגמת הפיוטים של רב סעדיה גאון, רב האי גאון ועוד. העותקים המקוריים הקדומים ביותר של ספרות עברית ששרדו עד ימינו הן הכתובות העבריות ומגילות מדבר יהודה. מתקופות מאוחרות יותר שרדו כתר ארם צובא, כתב יד לנינגרד, כתבי גניזת קהיר, כתב יד קאופמן ועוד. במהלך גלות בבל התחילו להחליף את הכתב הכנעני-עברי המקורי, ולהשתמש בכתב מרובע שמבוסס על האלפבית הארמי, בו נכתבת העברית עד היום. החל מתקופה זאת גם החלה השפה הארמית להשפיע עמוקות על השפה העברית, וביצירות רבות עד תקופת ההשכלה הן מופיעות בטקסט ממוזג עברית-ארמית. בימי הביניים ובעת החדשההכוזרים סיגלו לעצמם את היהדות ואת השפה העברית לצורך התכתבות, כפי שמוכח מכתב קהיר. על פי ממצאים ארכאולוגיים ידוע שהיה שימוש בכתב העברי בתחומי האימפריה שלהם, גם אצל לא יהודים, אך אין ידיעות על ספרות עברית באותם מחוזות. החל מספר יוסיפון ומהכוזרי הופכים הכוזרים לאחד הנושאים בהם עוסקת הספרות העברית. גם השומרונים כתבו בעברית בכתב משלהם וספר אבישע, ספר תורה קדום שמעט שונה מנוסח המסורה, מיוחס למאה ה-13. במחצית השנייה של ימי הביניים ובתקופת הרנסאנס, התרכזה הספרות העברית במרכזים יהודיים בספרד, איטליה, ביזנטיון, צפון אפריקה, דרום צרפת ומרכז גרמניה. בנוסף לפיוטים ומדרשים, בתקופה זו יש התחלה של ספרות היסטורית, למשל: ספר יוסיפון. שירת ימי הביניים של יהדות ספרד הפיקה יצירות, שחלקן מושרות כפיוטים דתיים וחלקם בפי זמרי מוזיקה פופולרית. בתקופה שבין המאה ה-10 ובין מחצית המאה ה-18 הספרות העברית מתרכזת בספרות תורנית (במיוחד בשיטת השאלות ותשובות), מחקרים בדקדוק עברי, פרשנות המקרא, פילוסופיה ומוסר, מדעי הטבע ובמיוחד רפואה. במקביל לספרות התורנית יצרו הקראים ספרות עברית שהתמקדה במסורת ובמנהגים הקראים. לצד ספרי העיון הופיעו גם חיבורי חול, כמו "ספר שעשועים" של רבי יוסף בן מאיר אבן זבארה, "משלי שועלים" של רבי ברכיה בן נתרונאי הנקדן, מחברות עמנואל של עמנואל הרומי ועוד. במאה ה-16 נכתבו המחזות העבריים הראשונים, דוגמת "צחות בדיחותא דקידושין" מאת יהודה סומו. העברית בתקופות אלה לא הייתה שפה בשימוש יום-יומי ויודעיה היו מעטים, בדרך כלל עלית תרבותית מצומצמת. השפה שמשה בעיקר לצרכים דתיים ואכן, בדפוס העברי שהקים בצפת אברהם בן יצחק אשכנזי, המאה ה-16, הודפסו בעיקר ספרים של חכמי צפת. תקופת ההשכלההמהפכה הצרפתית ולאחריה נפולאון בונפרטה הביאו ליהודים את בשורת האמנציפציה. הבשורה הייתה כרוכה בתהליך של מודרניזציה בחברה היהודית ואף בדת. החברה היהודית המסורתית הולידה מתוכה את תנועת ההשכלה היהודית שיצרה זרמים שונים בתוכה, והשפיעה באופן נרחב על חיי היהודים ותרבותם. בתוך המאבקים האלה, תוך התבוננות בתהליכים של תחייה תרבותית בקרב עמי אירופה, יהודים רבים התחילו לחפש מסילות לביטוי יהודי מודרני. בדרך הזאת גילו מחדש את ארון הספרים היהודי ואת השפה העברית ולימודה התרחב מאוד. עם ריבוי יודעי העברית התרבו גם היוצרים בשפה זו וגם הטקסטים העבריים, כולל עיתונות עברית. העיתונות הכתובה עברית, דוגמת המאסף, שנוסד על ידי "חברת דורשי לשון עבר" (הוקמה ב-1782), הקלה על ציבורים יהודים רחבים את הגישה לטקסטים כתובים עברית. העיתונות העברית, שהתפשטה והגיעה לכל ריכוזי היהודים הגדולים באירופה, נאבקה על הקוראים עם העיתונות היהודית בשפות המקום ובשפות יידיש ולדינו. המשכיל היהודי, הרב מתתיהו שמחה רבנר הוציא לאור ברומניה כתב עת ספרותי בעברית בשם זמרת הארץ שיצא לאור פעמיים עם הפסקה של ארבע שנים. בכתב זה, בנוסף ליצירות עבריות מקוריות, פורסמו גם תרגומים לעברית ממיטב משוררי אירופה. בתקופה זו מתרחבת המחזאות העברית עם יצירות דוגמת גמול עתליה ותשועת ישראל בידי יהודית מאת דוד פרנקו-מנדס, מלוכת שאול מאת יוסף האפרתי מטרופלוביץ. מחזות נודעים דוגמת אותלו זוכים לאצטלה עברית תחת השם איתיאל הכושי בתרגומו של יצחק סלקינסון. חוקר הספרות ויושב ראש אגודת הסופרים העברים במדינת ישראל, ד"ר אורציון ברתנא, מציין ש"הספרות העברית הייתה ערוץ הביטוי העיקרי של התגבשות הזהות היהודית בעת החדשה... מי שלא הסתפק עוד במוסדות הדתיים ובתשובות המסורתיות מקדמת דנא, כתשובות מלאות ובלעדיות, בחר בספרות ככלי היחיד שעמד לרשותו להבעת דעותיו". עם המשוררים והסופרים העיקריים של תקופת ההשכלה נמנים נפתלי הרץ ויזל, שלום הכהן, אברהם מאפו, מיכה יוסף לבנזון, ויהודה ליב גורדון. בשלהי שנות ה-80 ובתחילת שנות ה-90 של המאה ה-19, חלחל לתוך הספרות העברית זרם ספרותי חדש, המכונה "המהלך החדש", ששאף להעלות את הספרות העברית לרמה אמנותית של הספרות האירופית המודרנית. זרם זה התאפיין בתיאורים ריאליסטיים, ובין מבשריו החשובים היה הסופר הליטאי בן אביגדור[3][4]. תקופת התחייה 
הספרות העברית קדמה לציונות. תקופת התחייה, שהתחילה בסוף המאה ה-19 ובמהלכה התעצמה תחיית הלשון העברית באירופה ובארץ ישראל, סימנה דרך חדשה עבור הספרות העברית. התהליך של תחיית השפה העברית נע למעשה בשני קווים מקבילים: תחיית העברית הכתובה-הספרותית ותחיית העברית המדוברת. בעשרות השנים הראשונות התהליכים האלה היו מנותקים זה מזה ואף התרחשו במקומות שונים: העברית הספרותית התחדשה בערי אירופה, ואילו העברית המדוברת התפתחה בעיקר בארץ ישראל. רבים מהסופרים העבריים שכתבו באירופה עשו זאת מטעמים תרבותיים, ורבים מהם היו לא ציונים, לעומת זאת, תחיית השפה העברית בארץ ישראל הייתה קשורה יותר להתפתחות הרעיון הציוני[5]. בתקופה הזו נולד בארץ-ישראל הילד הראשון שעבורו העברית הייתה שפת אם ואביו, אליעזר בן-יהודה, חידש מילים עבריות רבות, שהיו חסרות בגלל היות העברית, עד אז, שפה כתובה, בעיקרה. השפה המתפתחת התעשרה במילים חדשות, ושינתה את אופייה של הספרות העברית שהחלה להתפתח בארץ ישראל. בהדרגה, לאחר ניצחון העברית במלחמת השפות ובמקביל להתפתחות וגידול היישוב היהודי בארץ ישראל, עלו אליה יוצרים בשפה העברית ואחרים צמחו מתוך היישוב, שחיי התרבות שלו התנהלו, במידה הולכת וגוברת, בשפה העברית. בקיץ 1926, נערך לראשונה בתל אביב, ביוזמת ברכה פלאי, שבוע הספר העברי, אירוע שבמהלכו נמכרו ספרים עבריים בהוזלה. האירוע נערך שוב ושוב במהלך השנים ומשנת 1961 היה לאירוע קבוע המתרחש במועד קבוע מראש ומאורגן על ידי התאחדות הוצאות ספרים בישראל בחלק מערי ישראל. במאבק המתמיד בין העברית ובין השפות האחרות שהיו שגורות בפי יהודי ארץ ישראל ובמיוחד היידיש, העברית מתחזקת יותר ויותר, גם בעזרת גדוד מגיני השפה. במקביל להתפתחות הספרות העברית בארץ ישראל, בברית המועצות, השלטון הקומוניסטי ביקש לעודד את שפת היידיש כדי להרחיק את היהודים מהעברית. הספרות העברית בישראל
הקמת מדינת ישראל, מדינה בה העברית הייתה השפה הראשית, הביאה ליצירת תנאי עידוד ממשלתיים לספרות העברית וגם ליצירת קהל קוראים גדול. מאפייני הספרות העברית הושפעו מתהליכים כלל-עולמיים, אך גם מתהליכים ייחודיים שהתפתחו בישראל עצמה.  הספרות העברית במדינת ישראל מחולקת לכמה תקופות ובהן:
סוגות בספרות העבריתספרות יפה (בלטריסטיקה)  בשנת 1966 זכה הסופר העברי ש"י עגנון בפרס נובל לספרות, בשותפות עם המשוררת היהודייה נלי זק"ש, ובכך ניתנה ההכרה הבינלאומית הגבוהה ביותר לספרות בשפה העברית. סופרים עבריים נוספים זכו בפרסים יוקרתיים, כך הסופר העברי עמוס עוז זכה ב-2005 בפרס גתה וב-2008 בפרס היינריך היינה ובין שני הפרסים הספיק להיות מועמד לפרס נובל. סופרים ישראלים רבים נוספים מתורגמים לשפות שונות בעולם.[דרושה הבהרה] הרומן העבריב-1853, בעיר קובנה, יצא לאור, במימון עצמי של הסופר אברהם מאפו, "אהבת ציון" (השם הראשון היה שולמית), הרומן העברי הראשון. בארץ ישראל יצא לאור חיי נישואין של דוד פוגל, רומן נשכח שנדפס מחדש וזכה למסע פרסום ובעקבותיו להצלחה שנים רבות לאחר ההדפסה הראשונה. ספרות מתח ובלשיםבישראל זכתה הסוגה לקידום משמעותי רק משנות השמונים של המאה העשרים. אמנם חלוצת הספרות הבלשית העברית הייתה "ספריית הבלש" בשנות השלושים אך לא היה לה ממשיך במשך עשרות שנים. "ספריית הבלש", נוצרה בשנת 1932 כאשר העיתונאי שלמה בן ישראל פנה אל דוד תדהר, דמות ידועה ופופולרית ביישוב ומי שהיה קצין במשטרה המנדטורית ולאחר מכן בעל משרד חקירות (לימים מחבר האנציקלופדיה לחלוצי היישוב ובוניו) והציע לו להוציא יחדיו ספרות בלשית מקורית. כך נולדה "ספריית הבלש" שהוציאה חוברות עם סיפורים בלשיים מקוריים, על רקע ארץ ישראל נופיה ואנשיה, שנכתבו על ידי בן ישראל על יסוד מקרים שתדהר הכיר מעבודתו. כמו כן השאיל תדהר את שמו לחוברות כגיבור עלילותיהן ואת תמונתו לשעריהן. החוברות התפרסמו 28 שבועות ברציפות והיו ללהיט ביישוב. פרסומן הופסק עקב הטִרְדה שנגרמה לתדהר מלחץ הקוראים שצרו על ביתו ומשרדו כדי לראות את הבלש המפורסם. הספרות הבלשית העברית התחדשה רק כיובל שנים לאחר מכן. פרצו את הדרך אמנון ז'קונט בספרי ריגול, ובעקבותיו ראויות לציון בעיקר סופרות: בתיה גור יוצרת הבלש סגן ניצב מיכאל אוחיון, שהתפרסם לראשונה בספר "רצח בשבת בבוקר", ושולמית לפיד, יוצרת הבלשית העיתונאית ליזי בדיחי, שהתפרסמה לראשונה בספר "מקומון". לשני הספרים באו המשכים שזכו אף הם להצלחה. עוד ידועות כסופרות בלשים, לצד יצירות מרשימות בתחום הספרות הקנונית, הסופרות רות אלמוג ואסתר אטינגר, הכותבות את ספרי הבלשים שלהן במשותף תחת שם העט "אלמוג אטינגר". סופרת נוספת הידועה בכתיבתה בתחום זה היא אדיבה גפן. סופרים נוספים הפועלים בתחום בישראל – המשורר אריה סיון אשר ספרו "אדוניס" נחשב על ידי רבים לספר הטוב שפורסם בשפה העברית בסוגה זו, אורי אדלמן ששימש אף כעורך תחום זה בהוצאת "כתר", אהוד אשרי, לימור נחמיאס הידועה בנועזות השפה בספריה ובבחירה נועזת של הנושאים, הסופר, העיתונאי והעורך הספרותי רם אורן, והעיתונאי, עורך העיתון מעריב, אמנון דנקנר, הסופר והעיתונאי רפאל פוגל, עורך הדין גל אמיר, העיתונאי יוסף שביט והרשימה עודנה ארוכה. ספרות מדע בדיונית ופנטזיהחלוץ ספרות המדע הבדיוני בישראל הוא יונתן רטוש שתרגם אנתולוגיה של ספרות מדע בדיוני מארצות הברית בשנת 1952, והוציאה לאור בשם "היה היה בעתיד". באותה תקופה יצא לאור כתב העת למדע בדיוני קוסמוס, אך לאחר 4 גליונות נפסקה הופעתו. חלף זמן רב עד שהסוגה החדשה מצאה את מקומה על מדפי הספרים בישראל, על אף הפריחה שזכתה לה בארצות הברית בשנות ה-50 של המאה ה-20. המתרגם הרציני הראשון של ספרי מדע בדיוני לעברית בישראל היה עמוס גפן, שתרגם את "The Puppet Masters" של רוברט היינליין בשם "פלישה לכדור הארץ" בשנת 1961. תחום המדע הבדיוני והפנטזיה זכה לפריחה בשנות השבעים, שבמהלכן נוסדו סדרות מדע בדיוני רבות, שהידועות בהן הן אלה של הוצאות זמורה ביתן ועם עובד (שעדיין קיימת). בתקופה זו תורגמו קלסיקות רבות של הז'אנר לעברית, ביניהן ספרים של אייזק אסימוב, היינליין, קלארק, בסטר ולארי ניבן. באוקטובר 1978 ראה אור מגזין המדע הבדיוני הישראלי פנטסיה 2000, שיצא לאור במשך שש שנים ופרסם 44 גיליונות עד שנסגר בסוף 1984. החוברת ה-45 יצאה לאור במלאת 30 שנה לגיליון הראשון, באוקטובר 2008, במסגרת פסטיבל אייקון. בשנות השמונים הסתמנה דעיכה בז'אנר, ומספר הכותרים החדשים התמעט. תקופה זו נמשכה עד אמצע שנות התשעים, אז זכה הז'אנר לחיים חדשים מכיוון ספרות הפנטזיה. הוצאות חדשות החלו להוציא ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בכמות הולכת וגוברת. ב-1996 הוקמה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, שריכזה תחת כנפיה פעילות ענפה, בכלל זה כנסים, אירוח סופרי מדע בדיוני מחו"ל, כתבי עת מודפסים ומקוונים, הרצאות, תחרויות סיפורים ועוד. בשנת 2002 ראה אור הגיליון הראשון של חלומות באספמיה – כתב עת לספרות ספקולטיבית, שעיקר תוכנו הוא סיפורי ז'אנר ישראליים מקוריים. הייתה זו פריצת דרך בתחום יצירת המדע הבדיוני הישראלית, שהוגבלה לפני כן לפורומי אינטרנט ולספרים בודדים. בשנת 2006 ערך מט"ח תחרות סיפורים קצרים שאותה הקדיש למדע בדיוני ולפנטזיה. בשנת 2007 החל לצאת לאור מגזין נוסף, מרקורי, וסדרות הטלוויזיה בתחום המדע הבדיוני "הנפילים" של yes ו"האי" של HOT. ביוגרפיות וספרות היסטוריתראשית הספרות ההיסטוריות והביוגרפית בעברית מצויה בתנ"ך ובספרים החיצוניים. גם מלחמות היהודים וחיי יוסף שנכתבו בעברית או בארמית על ידי יוסף בן מתתיהו משתייכים לספרות ההיסטוריות והביוגרפית (חיי יוסף הוא אוטוביוגרפי). שירה עברית
מחזאות עבריתראשית המחזאות העברית מצויה במאה ה-16, במחזותיו של יהודה סומו, אבל ההתפתחות המשמעותית מתחילה עם הופעת התיאטרון העברי המקצועי הראשון, הבימה, בשנת 1913. בראשית שנות העשרים של המאה ה-20, בתל אביב, ייסדה מרים ברנשטיין-כהן את "התיאטרון העברי". הרפרטואר של התיאטראות העבריים כלל מחזות מקוריים בעברית ומחזות מתורגמים משפות אחרות. פילוסופיה
ספרות דתית גם ראשית הספרות הדתית בעברית מצויה בספרי התנ"ך, בספרים החיצוניים ובמשנה. תורת הסוד והמסתורין
ספרות ילדים ונוער
פרסים ספרותיים בישראלבישראל, השפה העברית היא השפה הרשמית והשפה הנפוצה ביותר בשיח תושביה, ובהתאם לכך מעודדת החברה את היצירה הספרותית בעברית. לעידוד הספרות העברית הונהגו בישראל פרסים ספרותיים רבים וביניהם:
תרגום לעברית ותרגום מעבריתהתנ"ך, כולו או חלקים ממנו, תורגמו ל-2,454 שפות וניבים[8]. התרגום הראשון שידוע עליו הוא תרגום השבעים ליוונית. השתכחות השפה העברית בתקופת בית שני, יצרה צורך לתרגום של התנ"ך לארמית, בתחילה בעל פה ולאחר מכן בכתב. קידוש התנ"ך כברית הישנה על ידי הנצרות יצרה מניע לתרגומים נוספים של התנ"ך לשפות ששימשו את הכנסיות השונות, ביניהן לטינית (תרגום הוולגטה), סלבית, געז, וארמית-סורית (פשיטתא). המצאת הדפוס והרפורמציה הפרוטסטנטית הובילה לגל נרחב של תרגומי המקרא ללשונות אירופה, ביניהם תנ"ך לותר הגרמני, וגרסת המלך ג'יימס האנגלית. כיום התנ"ך הוא הספר המתורגם בעולם, רובם תרגומים נוצריים. עם תחיית השפה העברית והתרחבות האוכלוסייה המסוגלת ורוצה לקרוא עברית, מתרגמים יהודים תרגמו יצירות לועזיות לעברית ולעיתים אף עיבדו אותן, כדי שיתאימו לקורא העברי. ציבור קוראי העברית זכה כבר ב-1863 לגרסה עברית עבור רב המכר הראשון של ז'ול ורן, חמישה שבועות בכדור פורח - הספר תורגם על ידי יעקב גורדון בשם "ברום שמים או חמשה שבועות במגדל הפורח באוויר" ויצא לאור בוורשה. במלאכת התרגום לקחו חלק רבים מראשי ומובילי התרבות היהודית וגם מנהיגים פוליטיים דוגמת זאב ז'בוטינסקי. ראו גםלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
