|
מדע בדיוני
  את האיור על העטיפה אייר הצייר הבריטי תאודור פון הולסט (אנ').  מדע בדיוני (בראשי תיבות: מד"ב) הוא סוגה ספרותית רחבה הכלולה בסוגת העל "ספרות ספקולטיבית", העוסקת לרוב בתיאור עלילות עתידיות בדיוניות באמצעות פיתוח של רעיונות ומגמות קיימים בתחומי המדע, הטכנולוגיה, הכלכלה והאמנות והשלכותיהם על עתיד האנושות. הסוגה קיימת בספרות הכתובה, סרטי קולנוע, סדרות טלוויזיה, קומיקס ותסכיתי רדיו. סופר המדע הבדיוני רוברט היינליין הגדיר את המדע הבדיוני בקצרה:
הסוגות מדע בדיוני ופנטזיה נבדלות זו מזו, בעיקר בבסיס העלילה: המדע הבדיוני מבוסס על חוקים מדעיים או מציאות היסטורית קיימת שפותחו לאפיקים דמיוניים, בעוד שהפנטזיה מתרחשת כולה בעולם דמיוני מיסודו. עם זאת, ישנן יצירות שסיווגן אינו מובהק לאחת הסוגות. קיימות מספר טעויות נפוצות באשר למדע הבדיוני:
היסטוריהמדע בדיוני הופיע כבר בעת העתיקה, כגון אמונות מצריות עקב צורות כוכבים, אגדות על אלי השמש והירח, ועל השמש כמרכבת אש. יצירת הספרות הקדומה ביותר הנחשבת למדע בדיוני היא "ההיסטוריה האמיתית" של לוקיאנוס הסורי, סופר סאטיריקן שחי במאה ה־2 לספירה. בספר נדון מסע אל הירח, לראשונה בתולדות הספרות המוכרת. בשנת 1630 כתב האסטרונום יוהאנס קפלר את "סומניום", ככל הנראה יצירת המדע הבדיוני הראשונה שנכתבה על פי מאפייני הסוגה בצורתה המודרנית, קרי – עיבוד, הרחבה ופיתוח של רעיון מדעי. קפלר השתמש בכל הידע המדעי של תקופתו, ותיאור הירח שלו קרוב במידה מפתיעה לעובדות הידועות כיום. קפלר כתב את ספרו בצורה כזו כדי להתחמק מעינה הבוחנת של הכנסייה הקתולית, שאסרה עליו לפרסם ספר מדעי על הירח: הוא כלל לא התכוון לכתוב יצירת מדע בדיוני. הספר הנחשב לרומן המדע הבדיוני המודרני האמיתי הראשון הוא "פרנקנשטיין", שכתבה מרי שלי ב־1818, ועוסק במדען שהצליח להקים לתחייה מפלצת מחלקי גופות, רומן זה נחשב גם ליצירה קלאסית של הספרות הגותית. במאה ה־19 דרך גם כוכבם של שניים מהמבשרים הגדולים של המדע הבדיוני – ז'ול ורן, שכתב יצירות כמו עשרים אלף מיל מתחת למים, והרברט ג'ורג' ולס שפרסם את "מכונת הזמן", "מלחמת העולמות", ועוד. הספרות הזולה תרמה אף היא להתפתחות הספרותית של המדע הבדיוני: רבים מהסופרים הנודעים של ימינו החלו בכתיבת סיפורים קצרים למגזינים כדוגמת Amazing Stories, Analog Science Fiction and Fact וכן למגזיני פנזין קטנים. בסוף שנות ה-90 של המאה ה-20 החלה זליגה בין המדע הבדיוני לבין ספרות הזרם המרכזי ומאז נכתבים יותר ספרים הכוללים נושאים השאולים מהמדע הבדיוני אך לא כתובים ולא ממותגים כמדע בדיוני. תת־סוגיםמדע בדיוני "טכנולוגי"
יש הקוראים לו "מדע בדיוני קשה". תת־סוג זה מתאפיין ביצירת טכנולוגיה עתידנית המבוססת תחומי המדעים המדויקים: הפיזיקה, האסטרופיזיקה והכימיה ולעיתים אף הנדסה. למעשה, במרבית ספרות המדע הבדיוני, כולל התת־סוגות שיוצגו בהמשך, קיים הרובד של המדע הבדיוני הטכנולוגי. המדע הבדיוני הטכנולוגי ידגיש בסיפור את הציוד, הטכנולוגיה ואף יתן להם הסברים מקיפים לאופן פעולתם. במינוח זה השתמש לראשונה פ. סקיילר מילר ב־1957, בסקירת ספרו של ג'ון קמבל "איים בחלל" במגזין "Astounding Science Fiction".[3] חלק מהניבויים הבדיוניים התממשו בדיעבד. לדוגמה, ארתור סי. קלארק תיאר וחזה לווייני תקשורת כבר ב־1945 במאמרו "Extraterrestial Relays".[4] סופרים מפורסמים מתת־סוג זה הם לארי ניבן, ורנור וינג' וכאמור ארתור סי. קלארק. הסייברפאנק, הסטימפאנק ונגזרותיהם הם המשך ישיר לסוגת המדע הבדיוני הטכנולוגי, או חלוקה משנית בתוכו. מדע בדיוני "חברתי"
יש הקוראים לו "מדע בדיוני רך". תת־סוג זה מתייחס בעיקר להתפתחויות העתידניות הקשורות בחברה האנושית. ניתן למצוא בו בעיקר קונפליקטים המבוססים על מדעי הרוח והחברה – כמו הפסיכולוגיה, הסוציולוגיה, האנתרופולוגיה ומדע המדינה. סופרים מפורסמים בתת־סוג זה הם אורסולה לה־גווין, פיליפ ק. דיק, אורסון סקוט קארד, ריי ברדבורי וקאזואו אישיגורו. ישנם סופרים שיצירותיהן נמצאות על הגבול בין מדע בדיוני קשה לרך, למשל מק ריינולדס, שיצירותיו עוסקות בפוליטיקה בשילוב עם פיתוחים בתחום המחשבים ומתארות סייבר־טרור. עוד ניתן לשייך לתת־סוג זה את ענפי הספרות הספקולטיבית האוטופיים והדיסטופיים. נובלות סאטיריות מסוימות משויכות לעיתים גם הן לתת־סוג זה, כגון מסעי גוליבר, 1984, עולם חדש מופלא ועוד. מסע בזמן והיסטוריה חלופיתיצירות העוסקות במסע בזמן נכתבו כבר במאות ה־18 וה־19. יצירות אלו עוסקות בבעיות מסובכות ובפרדוקסים הנובעים ממסע בזמן, למשל פרדוקס הסבא. אחד הספרים המפורסמים מתת־סוג זה הוא מכונת הזמן של הרברט ג'ורג' ולס. היסטוריה חלופית היא בדומה למסע בזמן בו אנו חוזרים לנקודה מסוימת בעבר בו מתפתחת ההיסטוריה, אולם זה יהיה לכיוון חדש אותו בוחר הסופר. נקודת ההווה בה מתרחש הסיפור יכולה להיות מותאמת לימינו, לעבר או אפילו עתידנית. סופרים שכתבו ספרים מסוג זה הם פיליפ ק. דיק שכתב את האיש במצודה הרמה המתאר היסטוריה חלופית בה גרמניה ויפן מנצחות במלחמת העולם השנייה, פיליפ רות וולדימיר נבוקוב בספרו "עדה או ארדור: כרוניקה משפחתית". ספרים מסוימים נחשבו לפני כמה עשורים כשייכים לז'אנר אחר בתוך המדע הבדיוני עברו בחלוף הזמן לז'אנר ההיסטוריה החלופית, מאחר שזמן ההווה בו מתרחש הסיפור הפך עבורנו לזמן עבר. אודיסיאה 2001 של א.ס. קלארק או 1984 של אורוול, לדוגמה, הם כבר היסטוריה חלופית עבורנו. מדע בדיוני צבאי
מדע בדיוני צבאי הוא תת־סוגה העוסקים לרוב בתיאור עימותים צבאיים, טקטיקות מלחמה, טכנולוגיית הנשק ותאור מהלך השירות הצבאי בעיני הדמויות. לסיפורים לרוב מאפיינים מקבילים לעימותים מההווה או העבר של כדור הארץ כך שמדינות מוחלפות בכוכבי לכת וספינות קרב בספינות חלל. לעיתים ספרים אלו כוללים עימותים עם חייזרים. סייברפאנק
סייברפאנק הוא תת־סוג המבוסס על תרבות השוליים של שנות השבעים והשמונים של המאה העשרים ובעיקר על תרבות הפאנק. ספרות סייברפאנק מתארת עתיד קרוב יחסית, לרוב דיסטופי, המאופיין בחברה טכנולוגית מתקדמת. סממנים חוזרים הם בינה מלאכותית, שתלים ביוניים, הנדסה גנטית בקנה מידה רחב, שימוש בסמים וממשקי אדם־מכונה, כמו גם תאגידי־על וערי־ענק. סופרים בולטים הם ויליאם גיבסון וברוס סטרלינג. נגזרות של סייברפאנק
מדע בדיוני חייזרי
עלילת המדע הבדיוני החייזרי נסובה בדרך כלל סביב המפגש הראשוני עם חייזרים בעלי אינטליגנציה. זהו אולי הז'אנר המפורסם ביותר משנות ה־40 עד שנות 60 של המאה ה־20 שהקנה למדע הבדיוני את פרסומו. מאות סרטים התבססו על מתכונת זאת. ברובם הצטיירו החייזרים כאויבי האנושות, או כפולשים. ניתן לשייך ז'אנר זה לז'אנר אופראי, אולם התפתחותו של הז'אנר לקלסיקות מדע בדיוני ואובדן המבנה הסטנדרטי של אותה סביבה אופראית נדושה, מעמיד אותו כז'אנר בפני עצמו.
דוגמאות חריגות הן סדרת ההיצ'י – פרדריק פול, סולאריס – סטניסלב לם, ארתור סי. קלארק – אודיסיאה 2001, חורגים לחלוטין מהמבנה האופראי. סדרת ההיצ'י בוחרת להתייחס לאלמנט הדיסטופיה, והתקווה לשיפור העולם במציאת טכנולוגיה חייזרית. סטניסלב לם מעדיף להדגיש את המוזרות האבסולוטית של החייזרות. ארתור סי. קלארק מעדיף להשאיר את הקוראים חסרי אינפורמציה לגבי החייזרים ותאורם, ומעדיף להציג את מעשיהם. תחום נוסף בז'אנר החייזרים עוסק ביחסי גומלין בין האנושות לחייזרים זמן רב לאחר המפגש. דוגמאות לכך הן סדרת ה"עולם הרימום" של דייוויד ברין הכולל את הספר מלחמת הרימום, ועולם טבעת של ניבן, שמהווה בעצמו חלק מסדרת המרחב המוכר המתפרסת על תחומים רבים של המדע הבדיוני. אופרת חלל
אופרת חלל שמה דגש על הרפתקאות רומנטיות ומלודרמטיות המתרחשות בעיקר או לרוב בחלל. הרפתקאות אלה מערבות קונפליקט בין שני צדדים בעלי התקדמות טכנולוגית כלשהי. המאפיין העיקרי באופרות החלל הוא שהן נוטות להיות אפיות בגודלן. סיפורים אלה בנוים לרוב במסורת הומרית, לפיה קבוצת הרפתקנים מושלכת לסביבה עוינת השרועה כמרקחה במאבק בין הצדדים הלוחמים. טרילוגיית מלחמת הכוכבים וכן סדרת הטלוויזיה בבילון 5 הן דוגמאות לתת־ז'אנר מסוג זה. אפוקליפסה
אפוקליפסה בדיונית היא תת־סוגה של מדע בדיוני ואימה אשר מתארת את קץ הציוויליזציה. אפוקליפסה זו מוצגת בדרך כלל כתוצאה מאסון שעלול להיות סיכון קיומי כגון אפוקליפסת זומבים, מלחמה גרעינית, מגפה, פלישת חייזרים, אירוע פגיעת אסטרואיד, השתלטות רובוטים, סינגולריות טכנולוגית, אירוע על־טבעי, אסכטולוגיה, שינויי אקלים קיצוניים, דלדול משאבים, קריסה אקולוגית או אסון אחר. תתי סוגים אחרים
סוגות קרובותברדיואורסון ולס נחשב לאביו של ז'אנר זה. ולס עיבד את ספרו של הרברט ג'ורג' ולס, מלחמת העולמות (לא ידוע על כל קשר משפחתי בין השניים), לתסכית רדיו בו כביכול מועבר שידור חי המתאר את האירועים. כששודר ב־30 באוקטובר 1938 בארצות הברית, בתחנת הרדיו של רשת CBS, ברחו המונים לרחובות בהאמינם שהפלישה אכן מתרחשת במציאות. עם זאת, מחקרים מאוחרים מפקפקים בטענה שהייתה היסטריה המונית, ואומרים שהיה זה ברווז עיתונאי. יוצר נודע אחר בתחום המדע הבדיוני הרדיופוני הוא דאגלס אדמס, שספרו המצליח מדריך הטרמפיסט לגלקסיה נוצר לראשונה כסדרה של תסכיתים לרשת ה־BBC. בקולנוע
סרט מדע בדיוני הוא סרט בסוגה הקולנועית של מדע בדיוני. הדגש בסרטים אלה הוא על עלילה שבה לטכנולוגיה מתקדמת יש תפקיד מרכזי. סרטים אלה הם בדרך כלל עתירי אפקטים מיוחדים על מנת להציג טכנולוגיה עתידנית מתקדמת, עולמות רחוקים, חייזרים ועוד. חלק מסרטי המדע הבדיוני מבוססים על ספרים (למשל, הסרט חולית מבוסס על הספר חולית) וחלקם על תסריט מקורי. בעשורים האחרונים סרטי מדע בדיוני רבים הם גם סרטי פעולה. נושאים האופייניים לסרטים אלו כוללים בין השאר מסעות בחלל, מפגשים עם חייזרים, רובוטים, סייבורגים, אנדרואידים ובינה מלאכותית, מסע בזמן, הנדסה גנטית, סרטי אסונות ואפוקליפסה, סרטי גיבורי־על וסרטי קומיקס. בטלוויזיההמדע הבדיוני בטלוויזיה רב־גוני כמעט כמו אחיו הספרותי ונע החל מהחזון האוטופי לעתיד, שבו ידביר המין האנושי את החוליים הטבועים בו וימשיך במחקר ובהתפתחות, וכלה בחזיונות האפוקליפטיים שבהם האנושות תושמד. קיים ז'אנר מיסטי המשלב התפתחות כוחות כישוף וטלפתיה, כמו גם שימת דגש על הנדסה גנטית. בארצות הברית, הסדרה מסע בין כוכבים נחשבת לחלוצת הז'אנר האוטופי והסדרה אבודים בחלל נחשבת לחלוצת הז'אנר האפוקליפטי. בבריטניה הופיעו סדרות מדע בדיוני כדוגמת האסיר, התלת רגליים והסדרה דוקטור הו שמשודרת מאז תחילת שנות ה־60 של המאה ה־20 ובכך נחשבת לארוכה ביותר בז'אנר המדע בדיוני לפי ספר השיאים של גינס. הגל הראשון היא נציגה בולטת של הז'אנר המיסטי, ואילו הסדרות האיש השווה מיליונים והאישה הביונית הן המובילות שבתחום ההנדסה הגנטית והביוניקה. על אף שהסדרות שודרו מאז שנות ה־60 ועד שנות ה־80 של המאה ה־20, רובן זכו לחידושים בני זמננו הן בקולנוע והן בטלוויזיה. סדרות נוספות שעוסקות בחלל, במסע בזמן ובמציאות חלופית הן בבילון 5, סטארגייט SG-1, באטלסטאר גלקטיקה, פארסקייפ, פיירפליי, V, לעומת סדרות כדוגמת תיקים באפלה, ה־4400, החצי האפל, על טבעי ורוזוול שעוסקות יותר בפן המיסטי והעל טבעי שמאחורי המדע הבדיוני. מספר רב של סדרות אנימציה לילדים שילבו מאפיינים של מדע בדיוני, בהן צבי הנינג'ה (הסדרה המקורית מ־1987 והסדרה החדשה מ־2003), נצי הכסף וליגת הצדק המערבבת את ז'אנר גיבורי־העל עם טכנולוגיה מתקדמת ויישויות חייזריות. מדע בדיוני במוזיקהשירים שנכתבים (בין אם נכתב להם לחן מקורי או שהם מתבססים על לחן קיים) ועוסקים במדע בדיוני לרוב מכונים "שירי פילק". ניל פירט, המתופף וכותב מילות השירים של להקת המטאל המתקדם ראש, כתב שירים רבים בנושאי מדע בדיוני. הדוגמה המובהקת ביותר היא אלבומם 2112. באלבום הסולו Prophet of the Last Eclipse של המוזיקאי האיטלקי לוקה טורילי, מסופר סיפור המתרחש בעתיד הרחוק, ותואם בעלילתו ובאווירתו למאפייני המדע הבדיוני. מעבר לפאוור מטאל, מצורפים בשירים צלילים המזכירים קולות מהעתיד הרחוק, כגון: הקלדה במחשב מתקדם, מכונות מתרוממות, קולות חייזריים וכדומה. דבר נוסף שיש להזכיר על האלבום – הוא משלב איתו גם את מאפייני הפנטזיה והמיתולוגיה במילותיו, אם כי הוא עצמו מתרחש בעתיד הרחוק, אך עדיין מוזכרים שדים, שלטונות מימי הביניים, גיהנום וכו'. דוגמה נוספת לשימוש של המדע הבדיוני במוזיקה נוכחת בקטעים אינסטרומנטליים מסוימים של הגיטריסט ג'ו סטריאני, דוגמת Surfing with the Alien, Borg Sex, Is There Love in Space, Musterion וכיוצא בזה. כמו שנלמד משמם, בקטעים אלה נעשה שימוש מובהק בצלילים חייזריים ומשונים – כולם מועברים דרך גיטרה חשמלית. מדע בדיוני בישראל חלוץ ספרות המדע הבדיוני בישראל הוא יונתן רטוש שתרגם אנתולוגיה של ספרות מדע בדיוני מארצות הברית בשנת 1952, והוציאה לאור בשם "היה היה בעתיד". באותה תקופה יצא לאור כתב העת למדע בדיוני קוסמוס, אך לאחר 6 גיליונות נפסקה הופעתו. חלף זמן רב עד שהסוגה החדשה מצאה את מקומה על מדפי הספרים בישראל, על אף הפריחה שזכתה לה בארצות הברית בשנות ה־50. ספר המדע הבדיוני הראשון, ככל הנראה, שתורגם לעברית היה מזון אלים של ה.ג'. וולס (עובד על ידי א"א עקביא) בשנת 1913. אולם עד לראשית שנות השישים תורגמו רק מספר מועט של ספרים וסיפורים לעברית. המתרגם הרציני[דרושה הבהרה] הראשון של ספרי מדע בדיוני לעברית בישראל היה עמוס גפן, שתרגם את "The Puppet Masters" של רוברט היינליין בשם "פלישה לכדור הארץ" בשנת 1961. שנה אחר כך נעשה ניסיון נוסף על ידי חברת הוצאה לאור בשם "ינשוף" שקמה במטרה להדפיס ספרי מדע בדיוני בלבד. היא הוציאה תחילה לאור את ספרו של ג'ון וינדהם "The Midwich Cuckoos" בשם "ילדי החלל" ואחר כך שני ספרים של סופרים סובייטיים "כוכב הברזל" של איוון יפרמוב ו"מסע בין כוכבים" של ג. אלטוב, ואז נסגרה. בסוף שנות ה־60 של המאה ה־20 תורגמו שני ספרים נוספים לעברית בעקבות סרטים שהגיעו לארץ, "המסע הפנטסטי" של אייזק אסימוב, ו"אודיסיאה בחלל 2001" של ארתור סי. קלארק. תחום המדע הבדיוני והפנטזיה זכה לפריחה בשנות השבעים, שבמהלכן נוסדו סדרות מדע בדיוני רבות, שהידועות בהן הן אלה של הוצאות זמורה ביתן ועם עובד (שעדיין קיימות). בתקופה זו תורגמו קלאסיקות רבות של הז'אנר לעברית, ביניהן ספרים של אייזק אסימוב, היינליין, קלארק, אלפרד בסטר ולארי ניבן. בתקופה זו גם נכתבו ספרי מדע בדיוני ישראלים מקוריים בודדים כמו "מסע במרחבי הזמן" של עמירם פאל (הוצאת "אור עם", 1980), ואחרים. באוקטובר 1978 ראה אור מגזין המדע הבדיוני הישראלי, פנטסיה 2000, שיצא לאור במשך שש שנים ופרסם 44 גיליונות עד שנסגר בסוף 1984. החוברת ה־45 יצאה לאור במלאת 30 שנה לגיליון הראשון, באוקטובר 2008, במסגרת פסטיבל אייקון. בשנות ה־80 הסתמנה דעיכה בז'אנר, ומספר הכותרים החדשים התמעט. תקופה זו נמשכה עד אמצע שנות התשעים, אז זכה הז'אנר לחיים חדשים מכיוון ספרות הפנטזיה. הוצאות חדשות החלו להוציא ספרי מדע בדיוני ופנטזיה בכמות הולכת וגוברת. ב־1996 הוקמה האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה, שריכזה תחת כנפיה פעילות ענפה, בכלל זה כנסים, אירוח סופרי מדע בדיוני מחו"ל, כתבי עת מודפסים ומקוונים, הרצאות, תחרויות סיפורים ועוד. בשנת 2002 ראה אור הגיליון הראשון של חלומות באספמיה – כתב עת לספרות ספקולטיבית, שעיקר תוכנו הוא סיפורי ז'אנר ישראליים מקוריים. הייתה זו פריצת דרך בתחום יצירת המדע הבדיוני הישראלית, שהוגבלה לפני כן לפורומי אינטרנט ולספרים בודדים. בשנת 2006 ערך מט"ח תחרות סיפורים קצרים שאותה הקדיש למדע בדיוני ולפנטזיה. בשנת 2007 החל לצאת לאור מגזין נוסף, מרקורי, וסדרות הטלוויזיה לנוער בתחום המדע הבדיוני "הנפילים" ו"דאוס" של yes, "השמיניה" ו"האי" של HOT. עמנואל לוטם הוא מבין מתרגמי ספרי המדע הבדיוני, הפנטזיה והמדע הפופולרי הבולטים בישראל. בתחילת שנות האלפיים החלה כתיבה של ספרות מדע בדיוני (הנוטה יותר לפנטזיה) מקורית בעברית. בין הבולטים בתחום ניתן לציין את טרילוגיית "הלווייתן מבבל" מאת הגר ינאי, ואת "מסופוטמיה שתיקת הכוכבים", מאת יהודה ישראלי ודור רווה. בפברואר 2019 עלתה תוכנית הריאליטי הראשונה בנושא המדע הבדיוני "2025" בערוץ קשת 12. באוגוסט 2022, דוד ניסני, רב ועורך דין, הוציא ספר בשם "המדריך היהודי לגלקסיה", בו הוא בוחן שאלות הלכתיות בנושאים מהמדע הבדיוני.[5] ב-2024 יונה ספיר הוציאה ספר פנטזיה המשלב מדע בדיוני, פנטזיה ואקשן גם יחד. פרסים חשובים
ראו גםקישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||
