שולמית לפיד

שולמית לפיד

לידה	9 בנובמבר 1934 (בת 90) ב' בכסלו ה'תרצ"ה בריטניה תל אביב, פלשתינה (א"י)
מדינה	ישראל ישראל
עיסוק	סופרת, מחזאית
מקום לימודים	האוניברסיטה העברית בירושלים
שפות היצירה	עברית
תקופת הפעילות	מ-1965
בן זוג	יוסף לפיד
צאצאים	יאיר לפיד, מירב רוט
מספר צאצאים	3
פרסים והוקרה	פרס ניומן (1996) פרס סטימצקי (2013)

שולמית לפיד (נולדה ב-9 בנובמבר 1934) היא סופרת ומחזאית ישראלית. כיהנה כיו"ר אגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל ופרסמה ספרים (ביניהם ספרי ילדים), מחזות וסיפורים קצרים.

שולמית לפיד נולדה בשם שולמית גלעדי בתל אביב בשנת 1934, להֶלֶן, בתו של סוחר ביצים מטרנסילבניה,^[1] ולדוד גלעדי, עיתונאי, סופר ומתרגם, שנמנה עם מייסדי העיתון "מעריב". בנערותה שהתה עם משפחתה באירופה כאשר אביה היה שליח "מעריב" בפריז. את שירותה הצבאי עשתה בוועדת שביתת הנשק, הודות לבקיאותה בשפות. למדה מזרחנות וספרות אנגלית באוניברסיטה העברית בירושלים.^[2] בשנת 1959 נישאה ליוסף לפיד.^[3] באותה שנה נסעה עם בעלה לארצות הברית בה הוא סייר והתמחה בעיתונות.^[4] בשנים 1963–1966 התגוררה בלונדון כאשר בעלה שימש שליח "מעריב" בעיר. למשך זמן מה פעלה בשירות המוסד ולקחה חלק בפעילות חשאית.^[5]

בשעות הפנאי שלה מגידול ילדיה, שלחה ידה בכתיבה. לקראת סוף 1966 החלה לכתוב ביקורות על ספרי ילדים בעיתון "מעריב".^[6] יצירתה הראשונה שזכתה לפרסום הייתה המחזה "הירושה", שזכה בציון לשבח במסגרת חלוקת פרסי עידוד המחזה המקורי,^[7] נרכש על ידי התיאטרון הקאמרי והוצג על ידו. בשנת 1969 פרסמה את ספרה הראשון, קובץ סיפורים בשם "מזל דגים", שיצא בהוצאת עקד.^[2]

הספר הידוע ביותר של לפיד הוא "גיא אוני", המספר על נשות ואנשי העלייה הראשונה, מייסדי המושבה ראש פינה. ספר ההמשך, "חוות העלמות", עוסק בגיבורת "גיא אוני" ובגיבורות ובגיבורים נוספים, אנשי העלייה השנייה, שהיוו חלק מ"חוות העלמות" להכשרת נשים לחקלאות, סמוך לחוות כנרת. ספר אחר שלה, "כחרס הנשבר", עוסק בסוחר העתיקות מוזס וילהלם שפירא. את סיפור עלייתו וקליטתו של אביה בארץ ישראל, וכן את סיפור ילדותה בתל אביב של שנות השלושים והארבעים, תיעדה לפיד בספרה "ואולי לא היו", שיצא בשנת 2011. היא כתבה גם כמה ספרי ילדים, וכן את מילות השיר "רוזה מרציפן", שהלחין ושר שלמה גרוניך.

עיקר פרסומה בא מתחום הספרות הבלשית: היא היוצרת של "ליזי בדיחי", גיבורת שישה ספרי מתח. ליזי בדיחי היא כתבת במקומון באר שבעי בשם "הזמן דרום", ובכל ספר היא מתעקשת לעסוק בתעלומה בלשית שאיש לא הטיל עליה לחקור. הספר הראשון בסדרה, "מקומון", שיצא ב-1989, היה לאבן פינה בספרות הבלשית העברית, והצלחתו סייעה לקידום הסוגה הבלשית בעברית. בעקבות ספר זה באו חמישה ספרים נוספים, בהם פתרה בדיחי תעלומות שונות, תוך ש"היא מדדה ברגליה הגדולות מדי, ועונדת עגילים גדולים מדי", כמו שאוהבת שולמית לפיד לתאר אותה.

מחזות מפרי עטה שהוצגו: "הירושה", "רכוש נטוש", "מפעל חייו", "רחם פונדקאי" ו"הפלגות".

בתחילת שנות ה-80 הייתה חברת ועד באגודת הסופרים העבריים בארץ ישראל.^[8] בשנת 1983 כיהנה כמזכ"ל האגודה^[9] ובשנת 1984 נבחרה ליו"ר האגודה^[10] תפקיד בו כיהנה עד שנת 1987.^[11]

בשנת 2014 התראיינה לפיד ל"ארכיון העתיד", מיזם תיעוד דור המייסדים של אנשי הרוח שהטביעו חותם משמעותי על התרבות הישראלית.^[12]

ב-1996 זכתה לפיד בפרס ניומן. ב-2013 זכתה בפרס סטימצקי על ספרה "רכוש נטוש".

שולמית לפיד היא אלמנתו של איש הציבור, העיתונאי וחבר הכנסת יוסף לפיד. לזוג נולדו שלושה ילדים: מיכל (נהרגה בתאונת דרכים ב-1984), יאיר^[13] (לימים ראש ממשלת ישראל ה-14), ומירב רוט. לשולמית חמישה נכדים, ביניהם השחקנית נטע רוט.

לפיד התגוררה ב"בית מגורי העיתונאים", בניין בשכונת יד אליהו בתל אביב שבו התגוררו כמה עיתונאים בולטים, ובהם שבתי דון יחיא, יגאל לב ולוי יצחק הירושלמי.

בין ספרי הילדים מפרי עטה:

• שפיץ (מסדה, 1971)
• עודד המלוכלך (כתר, 1988)
• אורח (כתר, 1988)
• השמיכה זהבה (כתר, 1988)
• התנין מצרים (איורים: ברכה אלחסיד-גרומר)
• יעל מתחבאת (כתר, 2021)

רומנים:

• גיא אוני (כתר, 1982)
• כחרס הנשבר (כתר, 1984)
• אצל באבו (כתר, 1998)
• חיבוק דב (בבל, 2002)
• חוות העלמות (כתר, 2006)
• ואולי לא היו (כתר, 2011)
• טעות אנוש (כתר, 2012)^[14]

סיפורים

• מזל דגים (עקד, 1969)
• שלוות שוטים (מסדה, 1974)
• קדחת (יחדיו, 1979)
• חלומות של אחרים (כתר, 2014)
• אנתולוגיה: 16 סיפורים מאת סופרי המתח הגדולים בעולם (עם דרור משעני; אחוזת בית, 2024)^[15][16]

סדרת ספרי ליזי בדיחי:

• מקומון (כתר, 1989)
• פיתיון (כתר, 1991)
• התכשיט (כתר, 1992)
• חול בעיניים (כתר, 1997)
• פילגש בגבעה (כתר, 2000)
• סוף עונת הלימונים (כתר, 2007)
• פרפר במחסן (ידיעות ספרים, 2020)

• רכוש נטוש, מרץ 1987, תיאטרון הקאמרי, במאי: אהרון אלמוג, תפאורה: אלי סיני, מוזיקה: מישה בלכרוביץ' (הפקות נוספות: 2006, תיאטרון הבימה, במאי: איציק ויינגרטן; 2022, תיאטרון חיפה, במאית: אסי לוי). המחזה יצא לאור בהוצאת אור-עם (תשנ"א 1991).
• רחם פונדקי, אפריל 1990, תיאטרון הקאמרי, במאי: אילן רונן, תפאורה: רות דר, מוזיקה: דן הנדלסמן.
• מפעל חייו, מרץ 1992, תיאטרון הקאמרי, במאי: אורי פסטר, תפאורה: דודו מזח, מוזיקה: אורי וידיסלבסקי. המחזה יצא לאור בהוצאת אור עם תל אביב (תשנ"ב 1992).
• הפלגות, ינואר 1997, תיאטרון הקאמרי, במאי: עמית גזית, תפאורה: טל יצחקי, מוזיקה: אלדד לידור.

• אילת נגב, שולמית לפיד: מי רצח את ג'ודי ביסמוט, בתוך שיחות אינטימיות, תל אביב: משכל, 1995. גרסה דיגיטלית בפרויקט בן־יהודה
• נורית גוברין, "עוף-החול. שולמית לפיד: 'גיא אוני'", בתוך: 'קריאת הדורות - ספרות עברית במעגליה', כרך ב', הוצאת גוונים ואוניברסיטת תל אביב, תשס"ב 2002.

• מידע על שולמית לפיד בקטלוג הספרייה הלאומית
• שולמית לפיד, ב"לקסיקון הספרות העברית החדשה"
• שולמית לפיד, ב"לקסיקון הקשרים לספרות ישראלית"
• שולמית לפיד, ב"לקסיקון הסופרים העברים בהווה"
• שולמית לפיד, באתר המכון לתרגום ספרות עברית (באנגלית)
• הספרים של שולמית לפיד, באתר "סימניה"
• אלי אשד, משולי החברה אל מרכז העניינים : הגיבורות של שולמית לפיד
• שולמית לפיד בארכיון העתיד, סרטון באתר יוטיוב
• יעל פלדמן, שולמית לפיד, באנציקלופדיה לנשים יהודיות (באנגלית)
• נורית ברצקי, אין לי את הרעב לטרוף את העולם, מעריב, 3 באפריל 1987
• זיוה שמיר, "בין אלם לדיבור", על ספרה של שולמית לפיד "קדחת", מעריב, 21 במרץ 1980
• שולמית לפיד, באתר ארכיון העתיד, ‏נלקח ב-26 במאי 2024

מכּתביה:

• קפיצת ראש, מעריב, 24 בספטמבר 1980
• בדיחה גרועה, מעריב, 31 במאי 1979
• ממואר: מיעוט מתכלה, באתר הארץ, 3 בספטמבר 2020
• שיר: ניגונים, באתר הארץ, 24 במאי 2021
• שולמית לפיד, באתר MusicBrainz (באנגלית)
• שולמית לפיד, דף שער בספרייה הלאומית
• שולמית לפיד, בלקסיקון הספרות העברית החדשה