|
רחל איתןרחל איתן (4 במאי 1932 – 17 ביוני 1987) הייתה סופרת ומתרגמת ישראלית.
 ביוגרפיהרחל איתן נולדה בתל אביב כרחל ליטובסקי. אחיה הצעיר היה הבמאי דני ליטאי. אביה, יעקב ליטאי, היה פעיל במפ"ם. בשל קשיים כלכליים נשלחה בילדותה למוסדות ילדים. חלק מנעוריה שהתה בקיבוץ אילון כחברת "השומר הצעיר". למדה בסמינר למורים על שם לוינסקי ובסמינר הקיבוצים ועסקה בהוראה ובעיתונאות. היא נישאה בשנת 1951, בגיל 19, לאדריכל דן איתן. לשניים נולד הבן עמרי. הייתה פעילה במפ"ם וב-1953 עברה למק"י. במשך ארבע שנים עסקה בהוראה בקיבוץ עין שמר ובתל אביב, שם גם עבדה עם ילדי עולים. מאוחר יותר שימשה עיתונאית כחלק מפעילותה בתנועות השמאל של התקופה. סיפורה הראשון, "התמורה", התפרסם במוסף הספרותי של 'קול העם' תחת שם העט "רחל ליטאית". בשנת 1962 כתבה את הספר 'ברקיע החמישי', רומן המבוסס על ילדותה. הספר הפך לרב-מכר בישראל וזיכה אותה בפרס ברנר היוקרתי. הספר נכלל בתוכנית הלימודים של בתי ספר תיכונים בישראל. תמר משמר, חוקרת יצירתה של רחל איתן, הגדירה את היצירה כרומן חניכה[1]: "הרומן הראשון של רחל איתן שהופיע בישראל ב-1962 מספר את סיפוריהם של מאיה ודב. מאיה חרמוני, ילדה כבת שמונה בראשית הרומן, נחשפת בבית גידולה להתעללות רגשית ולהזנחה פיזית, ו"מנודה" ממנו אל מעון ילדים עזובים בשרון המכונה "הרקיע החמישי". דב-בוריה מרקובסקי, בחור בשנות העשרים המאוחרות שלו, הוא "מהפכן מתלבט" ה"מנודה" מחברת המהפכנים ומצטרף אל צוות העובדים של אותו מעון. הרומן מתרחש בארץ-ישראל של ראשית שנות הארבעים, השנים האחרונות של המנדט הבריטי, כאשר באירופה מתחוללת מלחמת העולם השנייה והשואה; ורובו (הכמותי) מתמקד בבועת החיים הצוותאית הסגורה של ילדי המעון, כולם פליטי משפחות הרוסות" (משמר, 1995). איתן תרגמה את המחזה הנושא היה וורדים מאת פרנק גילרוי, עבור תיאטרון הבימה. ההצגה הועלתה בעברית בשם "דבר אלי בוורדים", בשנות השישים (הצגת הבכורה 25 במאי 1966). ב-1964 פגש דן איתן את המשוררת רנה שני ובין השניים נרקמו יחסים אינטימיים, שהגיעו גם לטורי הרכילות בעיתונות. עקב כך התגרשו בני הזוג איתן בסביבות שנת 1965 ובינואר 1967 היגרה איתן לניו יורק שבארצות הברית. שם המשיכה בכתיבה והרצתה במוסדות אקדמיים רבים על ספרות עברית ויידיש. באוקטובר 1967 נישאה לג'רי פישמן, כימאי במכון רוקפלר בניו יורק. איתן כתבה עבודת דוקטורט באוניברסיטת ניו יורק על דבורה בארון. אחדים מסיפוריה וממאמריה תורגמו לאנגלית ופורסמו בארצות הברית בכתבי עת שונים[2]. ב-1970 התמנתה לפרופסור לספרות עברית ויידיש באוניברסיטת הופסטרה בלונג איילנד, ניו יורק. ב-1974 ראה אור ספרה השני 'שדה ושדות'. סיפורה של אשה צעירה ורגישה, שחיי הנישואין שלה מגיעים למשבר. אגב עקיבה אחר מהלך חייה והרפתקאות-האהבים שהיא נקלעת לתוכן - נפרש לפנינו הוי "החוג הנוצץ" בחברה הישראלית, על טיפוסיו השונים - תיאור כן ואותנטי, חושפני וביקורתי[3]. "שדה ושדות" זכה בדרך כלל לביקורות שליליות באותה תקופה. במשך השנים פרסמה רחל איתן מאמרים רבים וסיפורים. איתן נפטרה ביוני 1987 בבית החולים לנוקס היל במנהטן, בגיל 55, לאחר שלקתה בשבץ מוחי. נטמנה בבית הקברות נחלת יצחק. איתן לא הספיקה לפרסם את הרומן השלישי, בכתיבתו החלה[4]. הותירה שני בנים ובת: עמרי, שנולד בעין שמר[5], וטולה (חמוטל), שנולדה בתל אביב, מבעלה הראשון; ויונתן שנולד במנהטן מבעלה השני[6][7]. בשנת 2012 הופיע מחדש הרומן "ברקיע החמישי", וכן יצא לאקרנים סרט עלילתי המבוסס עליו, בבימויה של דינה צבי ריקליס. ארכיוןארכיונה נמצא בארכיון גנזים- אגודת הסופרים בבית אריאלה בתל אביב. ספריה
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
מכּתביה:
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||
