|
תרגום התנ"ך של לותר  תרגום התנ"ך של לותר (וליתר דיוק תרגום הביבליה של לותר) הוא תרגום הביבליה, כתבי הקודש הנוצריים, לגרמנית שנעשה על ידי מרטין לותר.[1] תרגום הברית החדשה יצא לאור ב-1522. הטקסט המלא שכלל גם את הברית הישנה, התנ"ך והספרים החיצוניים גם יחד, יצא ב-1534. הודות להמצאת הדפוס כ-100 שנים לפני כן, הופץ התנ"ך המתורגם במהירות ברחבי גרמניה ותרם רבות להתפתחות השפה הגרמנית המודרנית ולהגברת האחידות שלה בפי דובריה ברחבי מרכז אירופה[2][3]. רקעב-1521 הוטל על לותר חרם קיסרי בעקבות עמדותיו נגד הכנסייה הקתולית. משמעות החרם הייתה שכל אחד יכול להורגו מבלי לעמוד לדין, ועל כן הוא התחבא בחסותו של פרידריך החכם בטירת וארטבורג. הוא התחזה ליונקר (מעמד אבירים גרמני) בשם גאורג והחל לעבוד על תרגום הברית החדשה מהשפה היוונית קוינה, שהייתה שפת המקור של הברית החדשה ושל כתבים נוצריים נוספים. מטרתו הייתה להנגיש את כתבי הקודש לכלל אנשי האומה הגרמנית שהשתייכה אז לאימפריה הרומית הקדושה. תרגום הברית החדשההוא תרגם את הברית החדשה מיוונית, כשהוא משתמש בעותק מההוצאה השנייה, מ-1519, של ארסמוס מרוטרדם[4]. הוצאה זו שימשה מקור לתרגומים של הברית החדשה גם לאנגלית. כמו ארסמוס בהולנד, גם לותר למד יוונית בבית ספר שהופעל על ידי "אחי החיים השיתופיים" ("Brüder vom gemeinsamen Leben", בלטינית Fratres Vitae Communis) במגדבורג, שפה שעוד לא נכללה בחומר הלימודים באוניברסיטאות ובבתי ספר אחרים. על מנת לשמור על שפה עכשווית ככל האפשר, שתהיה זמינה לכל העם, נהג לותר להסתובב בערים ובשווקים בסביבות הטירה, שם יכל להקשיב לשפה המדוברת בפי אנשים שאינם מלומדים[5]. התרגום הודפס על ידי האנס לופט ויצא לאור בספטמבר 1522, חצי שנה לאחר שחזר לוויטנברג. על פי פיליפ שאף (Philip Schaff), היסטוריון של הכנסייה ותאולוג פרוטסטנטי, תרגום זה של הברית החדשה הוא העבודה החשובה ביותר של לותר מכיוון שעל ידיו הוא הביא וקירב את ישו ואת תורתו לליבם ולשכלם של גרמנים רבים, והפך את הספר למרכזי עבורם בכנסייה, בבית הספר ובבית[6]. בהוצאה זו הודפסו 5,000 עותקים שנמכרו במחיר 152 גילדן, סכום גבוה שבאותם ימים היה מחירו של סוס. עם זאת, עד דצמבר אותה שנה אזלו הספרים מהשוק והודפסה מהדורה נוספת של התרגום עם 54 תיקונים[7]. תרגום התנ"ך המלאבתחילת 1523, מיד לאחר ההוצאה השנייה של הברית החדשה, הוא החל לתרגם את הברית הישנה וכבר באותה שנה יצא תרגום החומש. ב-1524 יצאו ספר יהושע, מגילת אסתר, ספר איוב ותהילים[8]. תרגום ספרי הנביאים נמשך שמונה שנים והסתיים ב-1532, וב-1534 יצא לאור תרגום התנ"ך המלא, כולל הספרים החיצוניים, בשישה חלקים. לותר נעזר בעבודתו במלומדים גרמנים רבים, בהם יוהנס בוגנהאגן, פיליפ מלנכתון ויוסטוס יונאס וכן ברבנים יהודים[1]. הוא המשיך לשפר את התרגום ולתקן אותו עד מותו ב-1546. הספר כלל בין 117 ל-128 חיתוכי עץ של סצנות מהתנ"ך ומהברית החדשה שיצר לוקאס קראנאך האב. חלק מהציורים נצבעו בהוצאות מאוחרות יותר בצבעים על ידי אמנים אחרים. ביטוי הרפורמציה בתרגום אחד השינויים מהמקור שהכניס לותר לתרגום הוא באיגרת אל הרומאים, פרק 3 פסוק 23. לשון הפסוק במקור[9] היא "ואמנם אנו קובעים שהאדם מצדק על ידי אמונה ללא תלות במעשי התורה". לותר הוסיף את המילה "לבדה" ותרגם את הפסוק "ואמנם אנו קובעים שהאדם מצדק על ידי אמונה לבדה ללא תלות במעשי התורה", כך שהפסוק יתאים לתורתו שהגאולה מגיעה על ידי האמונה לבדה, ללא צורך בתיווך הכנסייה והכמרים. לותר נשאל על שינוי זה בטקסט, אך הגן עליו בטענה שזו משמעות הפסוק מלכתחילה וכי המילה הנוספת הופיעה גם בתרגומים ישנים יותר של האיגרת ללטינית[10]. גם סדר הספרים והכללתם בתרגום הושפעו מדעותיו וסודרו בשונה מהקאנוניזציה הקתולית. כך לדוגמה הוא העביר את האיגרת אל העברים ואת איגרת יעקב ממקומם לסוף הספר יחד עם איגרת יהודה וחזון יוחנן כיוון שסבר שארבעתן פחות אמינות וחשובות משאר ספרי הברית החדשה[11]. בהוצאה של 1534 הוא הוסיף את הספרים החיצוניים וסידר אותם בין הברית הישנה לחדשה כשבמבוא להם כתב "הספרים אינם משתווים לכתבי הקודש, אך הם שימושיים וטוב לקרוא בהם"[6]. בתרגום הספרים החיצוניים עסקו בעיקר פיליפ מלנכתון ויוסטוס יונאס ובעזרתם של מלומדים נוספים[12]. השפעת התרגום התרגום התקבל בהתלהבות על ידי העם הגרמני וסייע להפצת ולהצלחת הרפורמציה. מספר דוכסים ממתנגדי לותר אסרו את מכירת הספר במדינותיהם, אולם לא הצליחו לאכוף בפועל את האיסור. תפוצת הספר הייתה גדולה מאוד כאשר האנס לופט לבדו הדפיס ומכר בין 1534 ל-1574 למעלה ממאה אלף עותקים, מספר עצום באותם ימים ומספר העותקים שהודפסו לאחר מכן על ידי אחרים גדול אף יותר ובלתי ניתן לשיעור. אחת ההוכחות להצלחת התרגום היא תלונתו של ההומניסט הגרמני יוהאן קוכלאוס שהיה ממתנגדיו של לותר שתפוצת התנ"ך של לותר היא כה גדולה עד כי אפילו פשוטי עם וחסרי השכלה מרשים לעצמם לדון בענייני אמונה עם נזירים וכמרים[6]. השפה הגרמנית הייתה באותה תקופה לא אחידה וכל אזור דיבר בדיאלקט נפרד, כך שדוברי דיאלקט אחד לא תמיד הבינו את דוברי האחר. מלומדים כתבו בעיקר בלטינית כדי להימנע מאי הבנות כאלו. בעיני לותר לא מצא הדבר חן והוא שאף להביא את השפה הגרמנית לרמה גבוהה ואחידה בפי כל דובריה. הוא בחר לתרגם את התנ"ך לשפה שהתבססה על הדיאלקט הסקסוני שהיה בשימוש במגעים בין הקיסר ובין המדינות, אך היה קשה לשימוש. הוא הוסיף שינויים לשוניים שנראו לו פשוטים יותר מצד אחד, ומצד שני העשיר אותה במילים וביטויים מאוצר המילים של כותבים ומשוררים גרמנים. כמו כן, כדי לקרב את השפה להמוני העם, תרגם מושגים עבריים ויווניים כגון שמות מטבעות ומידות לשמות גרמניים. את שפת הספרים החיצוניים הוא פישט עוד יותר והרשה לעצמו לתרגם אותם לאו דווקא בצורה נאמנת למקור, אלא נעימה לקריאה. ארסמוס אלברוס, הומניסט בן זמנו של לותר כינה אותו קיקרו הגרמני, בזכות המהפכה הלשונית שביצע. התרגום נחשב ליצירה הגרמנית הקלאסית הראשונה כשם שתרגום המלך ג'יימס נחשב ליצירה הקלאסית הראשונה בספרות האנגלית[6]. קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
