|
יום העצמאות
יוֹם הַעָצְמַאוּתּ הוא חג לאומי ומועד ממלכתי במדינת ישראל, המציין את ההכרזה על הקמת מדינת ישראל בתום תקופת המנדט הבריטי. יום העצמאות חל בתאריך העברי ה' באייר (או בסמוך לתאריך זה; ראו פירוט), מייד בצאת יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל. ביום שישי, ה' באייר תש"ח (14 במאי 1948), בשעה 16:00, כ-8 שעות לפני סיום המנדט הבריטי ובהתאם להחלטת החלוקה של עצרת האו"ם בכ"ט בנובמבר 1947, הכריז יושב ראש מנהלת העם, דוד בן-גוריון, בטקס חגיגי על הקמת מדינת ישראל, ונחתמה מגילת העצמאות. ההכרזה הוקדמה לצהרי יום ו', מספר שעות קודם לפקיעתו הרשמית של המנדט (15 במאי בשעה 00:00) בשל כניסת השבת והרצון להימנע מחילולה. התאריך העברי שבו נערכה ההכרזה נקבע ליום העצמאות. יום העצמאות מתבטא בשורת טקסים ואירועים רשמיים ובהם: טקס הדלקת המשואות, לצד מנהגים דתיים ואירועים עממיים שהתפתחו במהלך השנים. יום העצמאות הוא יום שבתון, ואנשים רבים מנצלים אותו לנופש, לפיקניקים ומנגלים, לטיולים וביקור בתערוכות צה"ל ובאתרים שונים.  חקיקת יום העצמאותיום העצמאות נקבע כיום חג ב"חוק יום העצמאות", ה'תש"ט-1949[1][2], שנחקק על ידי הכנסת הראשונה לקראת מלאת שנה להקמת המדינה ופורסם בספר החוקים ב-13 באפריל 1949. במסגרת הדיונים לחקיקת החוק נקבע שמו של יום זה כיום העצמאות (ולא בשמות 'יום הקוממיות' או 'יום המדינה', ביוזמתו של חבר הכנסת אברהם אלמליח ונוספים), תאריך יום העצמאות נקבע לתאריך העברי של הכרזת המדינה (ולא לתאריך הלועזי), ונקבע שבתון ממלאכה ביום החג[3][4]. מועדו המדויק של החגבמהלך מלחמת העצמאות, בכ' בתמוז תש"ח (27 ביולי) נחגג "יום המדינה", שכלל מצעד צה"ל בתל אביב. היה זה חג העצמאות הראשון של מדינת ישראל הצעירה[5]. תאריך זה נבחר מפני שזהו יום פטירתו של בנימין זאב הרצל. בחוק יום העצמאות, התש"ט-1949, נקבע כי "הכנסת מכריזה בזה על יום ה' באייר כעל 'יום העצמאות' שיוחג מדי שנה בשנה כחג המדינה"[6]. כבר בשנה השנייה לעצמאות ישראל, ה'תש"י-1950, נתקלו ראשי המדינה בבעיה: ה' באייר חל באותה שנה בשבת, והיה חשש שחגיגות יום העצמאות יגרמו לחילול שבת. בהתייעצות בין הרב שלמה גורן, שהיה אז הרב הראשי בצה"ל, ובין ראש הממשלה, דוד בן-גוריון, הוחלט כי יש לשנות את החוק, ולקבוע כי יום העצמאות ידחה משבת, ה' באייר, ליום ראשון ו' באייר. באותה השנה החליט משרד הביטחון, בהתייעצות עם נציגי המשפחות השכולות, לערוך את טקסי הזיכרון לחללי מלחמת העצמאות לפני יום העצמאות, ולא ביום העצמאות עצמו כפי שהוצע מלכתחילה. כיוון שיום העצמאות של אותה שנה חל בשבת (ונדחה ליום ראשון), הוקדמו טקסי הזיכרון ליום חמישי, ג' באייר תש"י. בשנה שלאחר מכן, ה'תשי"א-1951, שוב עלתה הבעיה, משום שה' באייר חל ביום שישי, והיה חשש לחילול שבת בחגיגות. אז תיקנה הכנסת בשנית את החוק, והחליטה כי אם ה' באייר יחול ביום שישי – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי ד' באייר, ויום הזיכרון יוקדם אף הוא ביום אחד, ליום רביעי ג' באייר. בשנת ה'תשי"ד-1954 שוב חל ה' באייר בשבת, אך הרב הראשי לצה"ל, הרב שלמה גורן התנגד לדחיית יום העצמאות ליום ראשון (כפי שהיה בשנת ה'תש"י-1950) עקב חילולי השבת שהיו בהכנות ליום העצמאות. הכנסת החליטה לתקן את החוק בשלישית, ולקבוע כי אם יחול ה' באייר בשבת – יוקדם יום העצמאות ליום חמישי, ג' באייר (ויום הזיכרון ליום רביעי ב' באייר)[7][8], באותה שנה בחו"ל בארצות בריטניה וארצות הברית לא קיבלו את פסק זה לגמרי וחגגו בחו"ל בסעודת מצווה והלל ביום חמישי ג' באייר וביום שישי ד' באייר וביום שבת (שהוא התאריך המקורי) ה' באייר וקראו אותו הרבנים שם יום העצמאות משולש על משקל פורים משולש[9][10]. כמו כן הרב כלפון משה הכהן ראב"ד ורבה הראשי של האי ג'רבא (נכדו של הרב שאול הכהן ראב"ד ג'רבא) עם הקמת מדינת ישראל, קבע לחגוג באי ג'רבה שכל שנה ושנה יעשו ויחגגו את יום העצמאות של מדינת ישראל במשך שלושה ימים רצופים (ד'-ו' באייר) יום העצמאות משולש על משקל פורים משולש[11]. נושא קביעת יום הזיכרון בערב יום העצמאות, על כל השינויים כתוצאה מתזוזת יום העצמאות, עוגן בשנת ה'תשכ"ג-1963, ב"חוק יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", שעיגן את המסורת שנוצרה ב-15 שנותיה הראשונות של המדינה, ואשר על-פיה מתקיימים טקסי הזיכרון יום לפני יום העצמאות. בשנת ה'תשנ"ז-1997 חל יום השואה ביום ראשון. גורמי ביטחון טענו שאין אפשרות לעמוד בסידורי האבטחה המחמירים שנקבעו אחרי רצח ראש הממשלה יצחק רבין בפרק הזמן הקצר שבין צאת השבת לטקס הפותח את יום השואה במוצאי שבת. לפיכך תיקנה הכנסת את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. המחשבה כי יום הזיכרון יידחה ליום ה' באייר, עוררה אי נחת בקרב אישי ציבור רבים[דרוש מקור]. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת ה'תשס"ד-2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גבר בסופו של דבר, והכנסת קיבלה שני תיקונים נוספים לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני. לפי חוק יום העצמאות חל יום העצמאות בתאריך ה' באייר, אלא אם כן מתקיימים התנאים הבאים:
על־פי כללי הלוח העברי יכול ה' באייר לחול רק בימים שני, רביעי, שישי או שבת. בהתאם לכללים לעיל חל יום העצמאות בה' באייר רק כאשר ה' באייר חל ביום רביעי בשבוע[12], אחרת הוא מוקדם[13] או נדחה[14]. לקראת יום העצמאות ה-50 קבעה הכנסת, שבנוסף ליום העצמאות שחל בשנת תשנ"ח ביום חמישי ד' באייר, יהיה גם יום שישי, ה' באייר תשנ"ח יום שבתון[15]. עיגון החג בחוק יסודבשנת ה'תשע"ח-2018 חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ובמסגרתו נקבע כי "יום העצמאות הוא יום החג הלאומי הרשמי של המדינה". בכך עוגן יום העצמאות בחוק יסוד וניתן לו מעמד חוקתי. אירועים רשמיים בחג בעבר
כיום
חגיגות מיוחדות
מנהגי החג.jpg)    כחג חדש יחסית, מנהגי החג עודם בתהליך גיבוש. בשנת 1952, בניסיון לייחד את היום ולכונן עבורו מנהגים, יזם שר החינוך בן ציון דינור את הגדת העצמאות. ההגדה חוברה על ידי הסופר אהרן מגד ויצאה לאור על ידי ענף ההסברה בצה"ל[16]. מנהיגי הציבור הדתי הביעו מחאה על פרסום ההגדה, שנכתבה במתכונת ההגדה של פסח, והוחלט לגנוז אותה[17]. חלק ניכר ממנהגי החג מקורם בחגיגות העשור למדינת ישראל בשנת תשי"ח-1958. בין המנהגים שנוצרו בחגיגות העשור: הצבת במות בידור במרכזי הערים והפרחת זיקוקין די-נור. יעקב אגמון ויהודה אילן היו אחראים על ארגון חגיגות העשור, והם הגו חלק מהאירועים שהפכו למסורת.  מנהגי החג העיקריים הם:
מנהגים דתיים בחג סוגיות הלכתיות
שאלת קביעתו של יום העצמאות כחג, לאחר כאלפיים שנה שבהן לא קבעה ההלכה חגים חדשים, הביאה לדיונים הלכתיים רבים בנושא. הדיונים נסבו אודות עצם האפשרות לקבוע חג חדש, על אמירת ההלל ביום זה ואמירת ברכותיו, על האפשרות לאומרו גם בליל יום העצמאות, על ברכת שהחיינו ביום זה, על אמירת ברכת שעשה ניסים ואמירת תפילת על הניסים[19] ביום זה, על הקריאה בתורה ועל קריאה בהפטרה ביום זה, על דחיית צום ואבלות ביום זה, ועל ההנהגות שצריכות להיות לגבי יום העצמאות שחל בשבת. יום העצמאות חל בזמן ספירת העומר במהלכה נוהגים בימינו[20] מנהגי אבלות שונים, ולפעמים חלה בו אחת מתעניות בה"ב. לפיכך שאלת הצורך לדחות מנהגי אבלות ביום העצמאות משמעותית מאוד בקרב הציבור הדתי-לאומי. בהתאם לכך, בקרב הציבור הדתי לאומי, ביום העצמאות נהוג שלא חלים מנהגי האבלות של ספירת העומר. כאשר נקבע יום העצמאות ציין הרב יהודה לייב פישמן מימון כי הוא משתלב בין שאר חגי ישראל בסימני המועדים שיצרו חז"ל לפי ימי הפסח. מנהגי החג בציונות הדתית
מנהגי החג ביהדות החרדית בראשית ימי המדינה צוין יום העצמאות כמעט בכל חוגי היהדות הדתית והחרדית במדינת ישראל[דרוש מקור], למעט חוגים קיצוניים כדוגמת נטורי קרתא[22]. בעקבות מאבקים על רקע דתי בין הציבור החרדי לממשלות ישראל בשנים הראשונות להקמת המדינה, חל פיחות במעמדו של יום העצמאות, וכיום מרבית החרדים אינם מציינים כלל את יום העצמאות, ואינם אומרים הלל באותו יום, מטעמים הלכתיים ואידאולוגיים. ישנם אף שמציינים את יום העצמאות כיום אבל וצום (בעיקר בקרב העדה החרדית), ובמקרים שונים אומרים תחנון אף כאשר על פי המנהג אין אומרים אותו (כדוגמת יום בו נערכת ברית מילה), על מנת להדגיש את ההתנגדות לחגיגת היום. עם זאת, בקרב קבוצות חרדיות שונות ישנו ציון מצומצם של היום, כדוגמת הנפת דגל ישראל על גג ישיבת פוניבז' בעקבות הוראת מייסדה הרב יוסף שלמה כהנמן, והוראת האדמו"ר מבוסטון בשנת תש"ע (2010) כי בבית מדרשו לא יאמר תחנון ביום העצמאות[23]. החלטות הרבנות הראשיתבשנים הראשונות למדינת ישראל נתקבלה עמדת הרבנות הראשית ברוב בתי הכנסת של הציבור הדתי-לאומי. מועצת הרבנות הראשית והרב שלמה גורן תיקנו את אמירת הלל בברכה בליל יום עצמאות, בישיבתה ביום כ"ה בניסן תשל"ד[24] ושינו את משנתה בשנת תש"מ[25]. ההחלטה נקבעה על ידי הרבנים הראשיים הרב הרצוג והרב עוזיאל, הרב שלמה גורן גם נכח. בשל הרצון למזער את המחלוקת עם חוגים חרדיים רבים. למרות זאת, עדיין היו רבנים (כדוגמת הרב עובדיה יוסף) שהורו למי שמעוניין לומר הלל - לומר אותו ללא ברכה ובסוף התפילה, מחמת מספר סיבות בהן בשל אי השלמתו של הנס. בדיון שהתקיים במועצה ביום ב' בניסן תשמ"ג[26] נאמרו שלוש דעות: היה מי שרצה לבטל את התקנה; היה מי שרצה להותירה על כנה; והייתה הצעת הפשרה שהתקבלה, והיא: להורות לציבור "סדרי התפילה הידועים והמקובלים מדי שנה בשנה יהיו כפי שנקבעו ונהגו בעבר[27]". לאחר ביצוע תוכנית ההתנתקות צצו קולות הקוראים לביטול אמירת הלל בברכה ביום העצמאות. למרות זאת הורו מרבית הרבנים הדתיים והחרדים לאומיים להמשיך לומר הלל בברכה[28]. במרבית הקהילות אין מברכים שהחיינו על יום העצמאות ואין מברכים ברכת "שעשה ניסים". כמו כן אין קוראים בתורה (אלא אם חל ביום שני או חמישי בשבוע [או הוקדם ליום זה], שאז קוראים שלושה קרואים בפרשת השבוע, כרגיל). ואת הפטרת ”עוֹד הַיּוֹם בְּנֹב לַעֲמֹד”[29], הנקראת מחוץ לישראל בשמיני של פסח (שאינו נחוג בארץ), קוראים בלא ברכה. אומנם יש אומרים שיש לברך 'שהחיינו' בכניסת יום העצמאות כמו בשאר חגי התורה[30], ויש אומרים שנכון לברך על בגד חדש ולכוון גם על היום[31]. מנהג יוצאי טריפולי לקרוא בתורה ביום העצמאות: בשחרית קוראים בפרשיית "מקרא ביכורים" העוסקת בשיבת עם ישראל לארצו לאחר גלות מצרים, ומפטירים בברכה ב”קוּמִי אוֹרִי”[32], ובמנחה קוראים את עליית ראשון של פרשת קדושים, ומפטירים ב”הִנְנִי מוֹשִׁיעַ אֶת עַמִּי”[33]. במהלך השנים הועלתה ההצעה להוסיף לסדר התפילה נוסח על הניסים ייעודי עבור יום העצמאות. במסגרת זאת טען הרב פרופ' עזרא ציון מלמד כי לאורך הדורות כל המאורעות הלאומיים שפקדו את עם ישראל מצאו ביטויים בתפילה, ולאור זאת היה הראשון שחיבר תפילת על הניסים עבור יום העצמאות. בהתאם לכך נוהגים מספר חוגים בציונות הדתית[34] להוסיף את הברכה. לרגל יום העצמאות ה-70 למדינה הוציא ארגון רבני בית הלל איגרת בה מופיעה ברכה זו, שהודפסה גם בסידור פעמי גאולה. כמו-כן נוהגים בקהילות רפורמיות וקונסרבטיביות להוסיף את הברכה. עם זאת לא תמכו הרבנות הראשית ומרבית הרבנים בחוגי הציונות הדתית בהוספה זו מחשש הפסק בתפילה. כמו כן לא נדרשו כלל הרבנים בחוגים החרדיים לסוגיה עקב עמדתם השלילית ביחס להודאה על הקמת המדינה. ישעיהו ליבוביץ בספרו "יהדות, עם יהודי ומדינת ישראל"[35] האשים את הרבנות הראשית באחיזת עיני הציבור בכך שמחד קבעה ליום העצמאות מנהגים שנראים דתיים, אך אין להם משמעות הלכתית של ממש, ומאידך שללה קביעת מנהגים דתיים האופייניים לימי שמחה, כמו אמירת ברכת "שהחיינו". בהקשר זה הסביר ליבוביץ' שאין הוא מוצא משמעות דתית למדינה או ליום הזיכרון להקמתה, אך לקיום המדינה יש חשיבות כשלעצמו והקמת המדינה היא מאורע משמח, ולפיכך צריך יהודי דתי לנקוט ביום הזיכרון להקמת המדינה במנהגים הדתיים האופייניים לימי שמחה. בזרמים הלא-אורתודוקסיםסידור ואני תפילתי, הסידור של התנועה המסורתית (קונסרבטיבית) בארץ ובחו״ל כולל הלל עם ברכה (בחלק מהקהילות גם בערב), ״על הניסים״ מיוחד לתפילת העמידה, אמירת ״שהחיינו״, קריאה בתורה מיוחדת לחג, וקריאת ההפטרה עם ברכה[36]. בארצות הברית מקפידים בתי הספר של התנועה הקונסרבטיבית לחגוג את יום העצמאות, אולם בחלק מהקהילות ניתנת פחות תשומת לב לאירועי היום[37]. הסידור של התנועה הרפורמית במדינות דוברות האנגלית כולל סדר מיוחד ליום העצמאות הכולל הדלקת מנורה בעלת 7 קנים והקראת חלקים ממגילת העצמאות[38]. על פי רוב נוהגים בבתי הכנסת הרפורמים בעולם לקרוא הלל עם ברכה, בבוקר היום או בשבת שלפני (במקרה שבית הכנסת לא מקיים תפילת ציבור בבוקר יום העצמאות) קוראים בהפטרה שנהוגה לשמיני של פסח עם ברכות הפטרה. בנוסף ישנו 'יעלה ויבוא' מיוחד כתוספת לתפילת העמידה ו'על הניסים' שנוסף לברכת המזון ביום זה[39]. נוסחים של אלו משתנים בין התנועות הרפורמיות במקומות השונים כאשר הישראלית מעניקה ליום העצמאות משמעות משיחית-ניסית, האמריקנית מעניקה לו משמעות דתית אך לא משיחית (בדומה לחנוכה או פורים) והתנועות האירופאיות נמצאות בין קטבים אלו. במספר קהילות של התנועה הרפורמית נהוג לציין בשבת שלפני יום העצמאות "שבת תקומה". במסגרת תפילות שבת זו מוסיפים קטעים הרלוונטיים לחג[40]. כרזות ובולים  לקראת החג הופקה כרזת יום העצמאות כחלק מחגיגות העצמאות, משנת 1949 ועד שנת 2017. את הכרזה הפיק מטה ההסברה שבמשרד החינוך, שערך לשם כך תחרות בין מעצבים. הכרזה הכילה ציור סמלי, המשקף את שמחת החג או אחד מערכי מדינת ישראל וכתובת המציינת את השנה שבה הופקה הכרזה. בולי יום העצמאות הם סדרת בולים שמנפיק השירות הבולאי לקראת יום העצמאות. החל משנת תש"י (1950) ועד לשנת תשל"ג (1973) הונפקה סדרה מדי שנה, ובשנים שלאחר מכן מונפקת הסדרה רק אחת לכמה שנים, בדרך כלל בשנת עשור. משירי החג
פעולות מחאה בחג יום העצמאות משמש גם לפעולות מחאה של קבוצות שונות בחברה הישראלית:
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||
