|
איסר יהודה אונטרמן
הרב איסר יהודה אונטרמן (י"ד בניסן ה'תרמ"ו - 19 באפריל 1886, בריסק[1] – כ"ד בשבט ה'תשל"ו - 26 בינואר 1976,ירושלים) היה ממנהיגי תנועת המזרחי, רבה הראשי השלישי של תל אביב, ולאחר מכן רבה הראשי האשכנזי השלישי של מדינת ישראל. זכה בפרס הרב קוק לספרות תורנית לשנת תשי"ד. ביוגרפיה  נולד בבריסק, בנם של אליהו ושיינה אונטרמן. נקרא על שם רב העיר בריסק, הרב איסר יהודה מאלין, שנפטר כעשר שנים קודם לכן בירושלים. בילדותו נחשב לעילוי ולמד אצל הרב והדיין המקומי, שמחה זליג ריגר, ובשנת 1898, בגיל 12, הוזמן להיות חלק מהגרעין המייסד בישיבת ענף עץ החיים במלץ (מלטש) בראשותו של הרב זלמן סנדר כהנא שפירא. לזמן מה עבר לישיבת מיר אך שב למלץ ושם הפך לתלמיד בולט של הרב שמעון שקאפ. לאחר נישואיו עם רחל לאה ילין, למד בכולל של ישיבת וולוז'ין, שם גם הוסמך כרב על ידי הרב רפאל שפירא ראש הישיבה. במהלך לימודיו בוולוז'ין פתח הרב אונטרמן ישיבה בעיר הסמוכה וישנובה וכמו כן שימש כרב במספר קהילות בליטא, בהן מוהלינא ואמסטיבובה(אנ'). לאחר מלחמת העולם הראשונה שימש כרב בלונאווליה ולאחר מכן היה לרב בגרודנו. הרב אונטרמן היה ציוני ומחשובי הרבנים שתמכו באידאולוגיית המזרחי. ב-1922, בוועידת המזרחי השלישית שהתכנסה בפולין, נשא נאום מרכזי ובו התנגד לתוכנית אוגנדה. בין השאר אמר:
בשנת 1923, בהשפעת הרב חיים עוזר גרודזנסקי, מנהיג יהדות ליטא, עבר הרב אונטרמן לאנגליה ושימש כרבה של ליברפול. הרב אונטרמן התגבר במהירות על קושי השפה והפך לרוח חיה בקהילה היהודית שם. הוא הקים ארגון גג לכל הקהילות היהודיות באזור, ייבא תלמידים מאירופה על מנת לחזק את הישיבה המקומית ואף הקים את האקדמיה לתלמוד תורה בליברפול. במהלך מלחמת העולם השנייה פעל הרב אונטרמן למען יהודים פליטים מגרמניה שאנגליה התייחסה אליהם כנתיני מדינת אויב. הוא סיכן את עצמו וביקר אותם במעצרם וכן ביקר את חברי קהילתו במקומות אליהם התפזרו על מנת לתפוס מחסה. לאחר פטירתו של הרב משה אביגדור עמיאל בשנת 1945, התמנה הרב אונטרמן לרבה האשכנזי של תל אביב.[2] הוא סירב לעלות לארץ ישראל על חשבון מכסת הסרטיפיקטים הכללית, ועל כן קיבל מהבריטים אשרת עלייה מיוחדת כ"מומחה בריטי לרבנות". בתל אביב הקים הרב אונטרמן כולל בשם "שבט מיהודה"[3] וכתב תשובות בהלכה ומאמרים שונים, את תשובותיו העיקריות קיבץ בספרו: שו"ת שבט מיהודה. יחד עם רבה הספרדי של העיר, יעקב משה טולידאנו, הקים את בית הדין המיוחד לענייני עגונות. הרב אונטרמן כיהן גם כדיין בבית הדין הרבני הגדול, בשנת 1955 נבחר למועצת הרבנות הראשית ובג' בניסן תשכ"ד - 16 במרץ 1964 נבחר לכהן כרב הראשי האשכנזי של ישראל, בגוברו על הרב גורן בהפרש של שלושה קולות. הרב אונטרמן כיהן בתפקיד זה עד 1972, אז הפסיד בבחירות לרב שלמה גורן בצעד שהתפרש על ידו כהדחה.[4] הרב אונטרמן נפטר בשנת 1976, ונקבר בהר הזיתים בירושלים. על שמו נקראו רחובות בתל אביב, בירושלים, בפתח תקווה ובנתניה. היו נשוי לרחל לאה (לבית ילין), ולהם שבעה ילדים. אחד מבניו, ברוך, שימש מנהל אוניברסיטת בר-אילן. אחת מנכדותיו, ריבה מן, מספרת על סובלנותו, כי על אף שלא שמרה תורה ומצוות, סבה "אהב אותה אהבה ללא תנאים".[5] פסיקתו ודרכו בהלכה הרב אונטרמן היה למדן ליטאי במובן הקלאסי שהושפע עמוקות מדרכו ההלכתית הייחודית של מורו הרב שמעון שקאפ, וכך גם נראו שיעוריו ותשובותיו בהלכה - דיון בהגיון משפטי ושימוש בכלים לוגיים האופייניים למורו. מאידך, שלא כמו הרב שמעון שקאפ, עסק הרב אונטרמן גם בשאלות ההלכתיות האקטואליות מאותה תקופה (שרובן רלוונטי גם היום) כגון: עליה להר הבית, גיור, פסולי חיתון, מצוות התלויות בארץ, גיוס בנות לצה"ל ועוד רבות. יחסית לשאר רבני התקופה האורתודוקסים, נחשב הרב אונטרמן לפוסק ליברלי. לדוגמה:
גם בשאלות הלכתיות מתחדשות שעסקו בהיבטים טכנולוגיים ומדעיים, נטתה גישתו להקל, לדוגמה בנוגע לתרומת איברים: בתחילה סבור היה הרב אונטרמן (כמו רוב הפוסקים באותה תקופה) שהדבר אסור, אך לאחר שהתברר שניתן לקבוע את רגע המוות מדעית ובצורה וודאית, התיר להשתיל איברים ואף חידש טיעון להקל בבעיית "איסור הנאה ממת" שצצה בשאלות מסוג זה, טיעון שמשמש עד היום את הפוסקים.[8] גם בשאלות דומות הוא הקל, וכך כתב בתגובה למאמרו של הרב כתריאל פישל טכורש לשאלתה של אוניברסיטת בר-אילן בנוגע לשימוש בתאי גזע עובריים[9]:
הרב אונטרמן תמך באמירת הלל ביום העצמאות, אולם מכיוון שאין בידינו הסמכות שהייתה בידי חז"ל לקבוע ברכות חדשות, הוא היסס האם יש לברך לפני ההלל בשם ומלכות, כלומר, תוך הזכרת שם ה'. לעומת זאת ביום ירושלים טען הרב אונטרמן כי יש לומר הלל בשם ומלכות שכן מדובר בחג בגין יציאה ממוות לחיים.[10] עם זאת, טען הרב אונטרמן כי ליום העצמאות הבכורה על פני יום ירושלים מאחר שיום העצמאות מבטא תקומה אנושית ויום ירושלים נס מההשגחה עליונה.
לקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
|||||||||||||||||||||||||||||||||||
