he יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל

יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל
	חיילי צה"ל עומדים דום בפני קברי חללים בהר הרצל, בציון יום הזיכרון, 2010
	חיילי צה"ל עומדים דום בפני קברי חללים בהר הרצל, בציון יום הזיכרון, 2010
שמות נוספים	יוֹם הַזִּיכָּרוֹן; יום הזיכרון לחללי צה"ל
סוג	יום זיכרון לאומי
סיבה	הנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל ופעולות האיבה
סמלים	צפירת דומייה; ביקור בבתי העלמין הצבאיים של מדינת ישראל; הדלקת נר זיכרון (נר נשמה); הורדת דגל ישראל בחצי התורן; דם מכבים אדום;
מתקשר עם	יום העצמאות
מועד
תאריך	ד' באייר; ראו פירוט להלן

תרועות אבל ליום הזיכרון, 1951

יוֹם הַזִּיכָּרוֹן לחלְלי מערְכות ישראל וּלחללי פעולות האיבה, המכונה בקיצור גם יוֹם הַזִּיכָּרוֹן לחללי צה"ל או יוֹם הַזִּיכָּרוֹן, הוא יום זיכרון לאומי במדינת ישראל להנצחת חללי מערכות ישראל וחללי פעולות האיבה למן תקופת היישוב החדש בארץ ישראל ועד ימינו. מועד זה חל יום לפני יום העצמאות, באופן שנועד, על פי ההשקפה הרווחת, להזכיר את מחיר הקמת המדינה ושמירת קיומה. ביום זה מתקיימות אזכרות ממלכתיות, אזרחים רבים מבקרים בבתי עלמין צבאיים, והתקשורת עוסקת בסיפור חייהם האישי של נופלים בכל המלחמות והמאבקים המזוינים שמדינת ישראל צלחה בתולדותיה.

יום זה שימש להנצחת זכרם של חללי מערכות ישראל החל משנת 1951, ובשנת 1963 נקבע ייעודו זה ב"חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצה"ל". בשנת 1998 החליטה ממשלת ישראל להוסיף ליום הזיכרון את הנצחת חללי פעולות האיבה. התאריך הרשמי של היום הוא ד' באייר, אך ברוב השנים הוא מוקדם או נדחה ביום או יומיים כדי למנוע התנגשות בינו או בין יום העצמאות לבין השבת.

קביעת יום הזיכרון

בראשית ימי המדינה

בשנת 1940 נקבע ד' באייר כיום הזיכרון לנופלים במאורעות תרצ"ו-תרצ"ט,^[1] אולם יום זה לא צוין בשנים שלאחר מכן.

בד' באייר תש"ח, יום לפני הקמת המדינה, נפל כפר עציון. לקראת יום השנה הראשון לנפילת היישוב (ויום העצמאות הראשון), הציע חבר קיבוץ טירת צבי, אברהם-יצחק מרחביה, לקבוע את ד' באייר כ"יום עציון". בכך היה מרחביה הראשון שהציע את החיבור בין יום הזיכרון ליום העצמאות:^[2]

גם להם אַל לנו להיות כפויי טובה... סמוך ליום העצמאות היה "יום עציון". אם לא כדאי לשלב את הדברים? אנסה להציע שיקויים "יום עציון", בהיותו שיא בהקרבת העם לגאולה.^[3] מתוך כך הולם הוא להיות ליום אזכרה והתייחדות כללי לכל הנופלים על מזבח השחרור, וכן בגלל היותו סמוך ליום העצמאות. על משואת עציון קמה עצמאותנו.^[4]

מלחמת העצמאות נסתיימה בסמוך ליום העצמאות הראשון ב-1949. בשנה זו נערכו אזכרות מרכזיות לחללי קרבות שבהם היו נופלים רבים,^[5] וכן אזכרות מרכזיות בערים לכל נופלי העיר או האזור.^[6]^[7] בדומה לכך, קבע חיל האוויר יום זיכרון לחללי החיל בי"א באייר.^[8] זכר החללים הונצח גם באזכרות שהתקיימו ביום העצמאות הראשון עצמו.^[9] קיום האזכרות לצד חגיגות העצמאות היה קשה מבחינה רִגשית, והיו מהמשפחות השכולות שחשו שלא מכבדים את קרוביהם בצורה נאותה. בעקבות זאת, עלתה בקשה בקרב המשפחות השכולות לייחד יום לזכר כל הנופלים במלחמה.^[10]

פחות משבועיים לפני יום העצמאות השני, באפריל 1950, הוצאה פקודת מטכ"ל הקובעת את ד' באייר, יום לפני יום העצמאות, כיום הזיכרון לחללי צה"ל, ושלא יתקיימו אזכרות צבאיות באף יום אחר.^[11] באותה שנה, מאחר שיום ה' באייר חל בשבת, הוקדם יום הזיכרון ליום חמישי ויום העצמאות נדחה ליום ראשון. הפקודה קבעה את סדרי היום ואת אופי הטקסים שיתקיימו בבתי הקברות הצבאיים של מדינת ישראל.^[12] בריאיון לערוץ 2 שנערך בשנת 1994 אמר הרב שלמה גורן כי קביעת המועד בצמוד ליום העצמאות נעשתה במקרה. לטענתו, במשך כל השנה השנייה למדינה נדחה מועד קביעת היום שוב ושוב, וכאשר התקרב יום העצמאות הבחין הרב כי לא נקבע ליום הזיכרון מועד, ומכיוון שלא נשארו ימים הוצמד יום הזיכרון ליום העצמאות. לדבריו, רק מאוחר יותר ניתנה לדבר הפרשנות המקובלת, שעצמאות המדינה קשורה קשר הדוק לדם הנופלים.^[13]

ראש הממשלה ושר הביטחון דוד בן-גוריון הקים בתחילת 1951 מועצה ציבורית להנצחת הנופלים, וזו המליצה, בהתאם למה שהונהג על ידי צה"ל בשנה הקודמת, לקיים את יום הזיכרון בצמוד ליום העצמאות. המלצת המועצה אף העמיקה את הצמידות, וקבעה שכאשר יום העצמאות יוצא בשבת, ידחה יום העצמאות ליום שני, ויום הזיכרון יהיה בצמידות אליו ביום ראשון,^[14] בניגוד למה שהונהג בשנת 1950, אז יום העצמאות הוחג ביום ראשון ויום הזיכרון הוקדם ליום חמישי ולא היה צמוד ליום העצמאות. במהלך השנים הוזז מועד יום העצמאות, אולם הכלל שיום הזיכרון תמיד יהיה יום לפני יום העצמאות נשמר, ואף היווה עילה להזזת יום העצמאות מיום שני ליום שלישי כדי שערב יום הזיכרון לא יחול במוצאי שבת.

קביעת יום הזיכרון בחקיקה

בשנת 1963 חוקקה הכנסת החמישית את "חוק יום הזיכרון לחללי מלחמת הקוממיות וצבא-הגנה לישראל", והוסדרו בו מנהגיו ומועדו. הסיבה הנפוצה שנחקקה בתודעה הלאומית בקביעת תאריך יום הזיכרון לפני יום העצמאות היא לתזכורת גבורת הנופלים שנתנו את נפשם למען הארץ, ועקב סיבה זו שחלחלה עמוק לתוך התודעה הישראלית, נקבע הדבר על ידי הכנסת בחוק, שבתחילתו נאמר:

ד' באייר הוא יום זיכרון גבורה ללוחמי צבא-הגנה לישראל שנתנו נפשם על הבטחת קיומה של מדינת ישראל וללוחמי מערכות ישראל שנפלו למען תקומת ישראל, להתייחדות עם זכרם ולהעלאת מעשי גבורתם.

סעיף 3 לחוק קובע את אופיו של יום הזיכרון:

ביום הזיכרון תהא בכל רחבי המדינה דומיה של שתי דקות בהן תשבות כל עבודה ותיפסק כל תנועה בדרכים; הדגלים על הבניינים הציבוריים יורדו לחצי התורן; יקוימו אזכרות ועצרות-עם; ייערכו טקסי התייחדות במחנות צבא-הגנה לישראל ובמוסדות חינוך; תכניות השידורים יביעו את ייחודו של היום.

במהלך השנים הוכנסו שינויים בחוק. ב-1980 שונה שם היום ל"יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל", שם שהיה בשימוש עוד לפני כן,^[15] ונוספו לו גם חללי המחתרות, המוסד והשב"כ. על מנת לאפשר לקרובי משפחתם של חללי מערכות ישראל להשתתף ללא קושי בטקסי יום הזיכרון, נקבע בחוק שקרוב משפחה (הורים, הורי-הורים, בן זוג, ילדים, אחים ואחיות) רשאי להיעדר מעבודתו ביום הזיכרון ויראו אותו כאילו עבד. החל משנת 2010 ניתנת זכות זו גם לקרובי משפחתם של חללי פעולות איבה, במסגרת תיקון לחוק התגמולים לנפגעי פעולות איבה.^[16]

בשנת ה'תשע"ח-2018 חוקקה הכנסת את חוק יסוד: ישראל – מדינת הלאום של העם היהודי, ובמסגרתו עוגן יום הזיכרון, ביחד עם יום הזיכרון לשואה ולגבורה, כיום זיכרון רשמי של המדינה. בכך ניתן ליום הזיכרון מעמד חוקתי במסגרת חוק יסוד. דברי ההסבר להצעת החוק מנמקים זאת: "מוצע לעגן ימים אלה בחקיקת יסוד נוכח מעמדם כמרכיב יסודי בזהותה של המדינה כמדינת הלאום של העם היהודי."^[17]

נהגים בתל אביב עומדים דום לצד מכוניותיהם בעת הצפירה

כללי הזזת התאריך

על-מנת למנוע התנגשות בין יום הזיכרון (ויום העצמאות, שחל מיד אחריו) ובין השבת, נקבעו בחוק הכללים הבאים:

אם חל ד' באייר ביום חמישי, מוקדם יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום רביעי, ג' באייר.
אם חל ד' באייר ביום שישי, מוקדם יום הזיכרון ביומיים, ומתקיים ביום רביעי, ב' באייר.
אם חל ד' באייר ביום ראשון בשבוע, נדחה יום הזיכרון ביום אחד, ומתקיים ביום שני, ה' באייר (כלל זה חל החל משנת תשס"ד).

בכל המקרים הללו משתנה גם יום העצמאות בהתאם, ומתחיל מייד עם תום יום הזיכרון.

בשנת ה'תשנ"ז-1997 תיקנה הכנסת את חוק יום הזיכרון לשואה ולגבורה כך שהוא יידחה תמיד מיום ראשון ליום שני, אך לא קיבלה תיקון דומה לגבי יום הזיכרון. הבעיה עלתה מחדש לפני יום העצמאות של שנת ה'תשס"ד-2004, שחל באותה שנה ביום שני. הקושי הטכני לקיים את טקסי יום הזיכרון במוצאי שבת גבר בסופו של דבר, והכנסת קיבלה שני תיקונים נוספים לחוק יום העצמאות ולחוק יום הזיכרון שעל פיו יידחו שניהם ביום אחד אם ה' באייר חל ביום שני.

מנהגים ותקנות ליום הזיכרון

מדבקה שנוהגים להדביק על דש הבגד ביום הזיכרון, עם תמונת דם-המכבים האדום.

גרסה ישנה של מדבקת דם המכבים משנותיה הראשונות של מדינת ישראל.

בימים שלקראת יום הזיכרון מציבים חיילי צה"ל דגלון של מדינת ישראל על קברו של כל אחד מחללי צה"ל בבתי הקברות ברחבי הארץ. הרמטכ"ל מציב דגלון שכזה על קברו של החלל האחרון שנקבר עד אותו מועד בבית הקברות הצבאי בהר הרצל בירושלים.
סמוך ליום הזיכרון מקבלות משפחות חללי מערכות ישראל איגרת משר הביטחון בתוך מעטפה המעוצבת במיוחד ליום זה, וכן מתנה צנועה (לרוב – ספר על ארץ ישראל).
לקראת יום הזיכרון מונחים דגלי ישראל וזרים על המשוריינים השוכנים ליד שער הגיא, לפני הכניסה לירושלים.
דגלי ישראל מורדים לחצי התורן.
בערב יום הזיכרון נסגרים מקומות הבילוי, כגון מסעדות, בתי קפה ובתי קולנוע. גם חנויות ומוסדות ציבור אשר בימים כתיקונם פתוחים בשעות הערב נסגרים בערב יום הזיכרון בשעות אחר הצהריים המאוחרות.
רבים נוהגים להדליק בביתם נר זיכרון, הדולק לרוב מערב יום הזיכרון ועד לסופו. מוסדות ציבור רבים נוהגים להציב בכניסה למבנה מנורה גדולה בדמות שלהבת אדומה, כסמל ארגון יד לבנים.
רבים נוהגים לפקוד את בתי העלמין הצבאיים ואת טקסי הזיכרון. כמו כן פוקדים רבים את בתי יד לבנים ביישובים השונים, בהם ניתן לעיין בספרי הנצחה לזכר החללים.
רבים מאזרחי המדינה, ובפרט אלה המבקרים בבתי העלמין הצבאיים ובטקסי הזיכרון השונים, נוהגים ללבוש חולצה לבנה ביום הזיכרון.
סמל יום הזיכרון הוא פרח דם המכבים, הצומח על פי האגדה בכל מקום בו נפלה טיפה מדמם של המכבים.^[18] משרד הביטחון מנפיק מדבקות עם תמונת הפרח והן מחולקות בטקסי הזיכרון ונענדות על דש הבגד. מנהג זה נוצר בהשראת מדינות חבר העמים הבריטי, בהן נהוג בחודש נובמבר לענוד פרחי פרג מנייר או פלסטיק על דש הבגד. המנהג התפתח שם לאחר מלחמת העולם הראשונה, בהשראת השיר "בשדות פלנדריה".
לקראת יום הזיכרון מנפיק השירות הבולאי את בול יום הזיכרון.

משרד הביטחון מעניק למשפחות השכולות את סיכת יום הזיכרון, שבה משולבים דגל ישראל, אבוקת זיכרון ושני סרטים שחורים שעליהם המילה "יזכור".
השידורים באמצעי התקשורת בערב היום וביום הזיכרון עצמו מוקדשים להצגתם של כתבות וסרטים העוסקים בנופלים ובהתמודדות עם השכול ובתכנים עלילתיים ודוקומנטריים על מערכות ישראל. ערוצי תקשורת אשר אופיים לא מאפשר הצגת תכנים אלו לא משדרים ביום זה.
הקרנת שמות הנופלים: מדי שנה נפתח ביום הזיכרון "ערוץ שמות הנופלים" המשדר לאורך כל יום הזיכרון את שמות החללים לפי תאריך נפילתם החל משנת 1851 (הנחשבת על פי המוסד לביטוח לאומי) ו-1873 (הנחשבת על פי משרד הביטחון) כתחילת ההתחדשות של היישוב העברי בארץ ישראל ומניין הנופלים נספר החל משנה זו). בעבר הוקרנו השמות בערוץ 33.^[19]
מתקימים טקסי זיכרון בבתי הספר ומוסדות החינוך בישראל

אירועי יום הזיכרון

ערב יום הזיכרון

ערב יום הזיכרון נפתח בטקס המתקיים בבית יד לבנים בירושלים בשעה ארבע אחר הצהריים. עם שקיעת החמה מורדים דגלי ישראל במוסדות הציבוריים ברחבי המדינה לחצי התורן. בשעה שמונה בערב נשמעת ברחבי הארץ צפירת זיכרון בת דקה אחת, המתחילה רשמית את אירועי יום הזיכרון.

טקס מרכזי, הנפתח מייד לאחר צפירת הזיכרון, נערך ברחבת הכותל המערבי בירושלים בהשתתפות נשיא מדינת ישראל, הרמטכ"ל ובני המשפחות השכולות, ובו מודלקת אבוקת זיכרון על ידי נשיא המדינה ביחד עם בן או בת למשפחה שכולה. במהלך האירוע נושאים דברים נשיא המדינה והרמטכ"ל ונאמרת תפילת אל מלא רחמים. במקביל אליו מתקיימים טקסי זיכרון במרבית היישובים בארץ. אחד מהטקסים הגדולים נערך על ידי ארגון "זוכרים" בהשתתפות משרד הביטחון, המוסד לביטוח לאומי ועיריית ירושלים.

טקס הזיכרון לנופלים בשירות החוץ מתקיים בערב יום הזיכרון במשרד החוץ בירושלים, במעמד שר החוץ, משפחות הנופלים, עובדי משרד החוץ ונציגי הסגל הדיפלומטי המוצבים בישראל.

בחלק מהיישובים נוהגים לערוך בערב יום הזיכרון, לאחר הטקס הרשמי, ערב שירי לוחמים ושירי זיכרון, כגון האירוע "שרים בכיכר", הנערך בכיכר רבין בתל אביב.

יום הזיכרון

ביום הזיכרון, בשעה 11 לפני הצהריים, נשמעת ברחבי ישראל צפירת דומיה בת שתי דקות, שלאחריה מתקיימים טקסי זיכרון בכל בתי הקברות הצבאיים. טקס האזכרה הממלכתי המרכזי מתקיים בהיכל הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל, השוכן בבית הקברות הצבאי בהר הרצל, בנוכחות נציגי מדינות זרות, נשיא המדינה, ראש הממשלה והרמטכ"ל. בשעה 13:00 נערך בנוכחות אנשי ציבור אלה טקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה, ברחבת אנדרטת חללי פעולות האיבה שבהר הרצל בירושלים.

בטקסים בבתי הקברות הצבאיים נוהגים להוריד את הדגל לחצי התורן, לומר תפילת קדיש ולקרוא תפילת "יזכור" מיוחדת ליום זה. נישא נאום של נבחר ציבור, חזן קורא את תפילת "אל מלא רחמים" בגרסה לזכר חללי מערכות ישראל, מניחים זרים ברחבת האנדרטה מטעם מוסדות וארגונים שונים ומסיימים לרוב במטח ירי כבוד של חיילי צה"ל.

אירועים נוספים מתקיימים באנדרטאות השונות, בבתי יד לבנים, במוסדות חינוך, בבסיסי צה"ל, באתרי זיכרון ובמוסדות ציבור. בטקסים אלו נוהגים להציג מסכת בזמר ובקטעי קריאה לזכר הנופלים.

בין האירועים הנוספים שנערכים ביום זה:

טקס לזכר החללים הבדואים, נערך באנדרטה לזכרם הסמוכה למחלף המוביל.
טקס האזכרה הממלכתי לחללי ההעפלה, נערך במוזיאון ההעפלה וחיל הים בחיפה.
טקס האזכרה הממלכתי לחללי המחתרות ולעולי הגרדום, נערך במוזיאון אסירי המחתרות בעכו.
טקס האזכרה המרכזי לחללי משטרת ישראל, נערך בחלקת המשטרה בהר הרצל.
טקס אזכרה לחללי גוש עציון בהר הרצל
בשנת 2006 נתקיים לראשונה טקס לזכרם של יהודים שנרצחו בפיגועים ובאירועים על רקע אנטישמי ברחבי העולם. הטקס נערך ברחבת האנדרטה לזכרם בבית המוסדות הלאומיים בירושלים.^[20]
בשנת 2013 נערך לראשונה בבית הספר הארצי לכבאות ולהצלה בראשון לציון טקס הזיכרון הראשון לזכר לוחמי האש.
בשנת 2017 נערך לראשונה טקס יום זיכרון-חרדי, הטקס הראשון נערך במרכז מורשת מנחם בגין.^[21]
בשנת 2021 נערך לראשונה טקס יום זיכרון לחללי צה"ל הערבים, הטקס הראשון נערך באנדרטת "אוהל סעיד" שבערערה.^[22]

מיום הזיכרון ליום העצמאות

טקס הדלקת המשואות, שנערך ברחבת הר הרצל, חותם את אירועי יום הזיכרון ומתחיל את חגיגות יום העצמאות. בעבר, בנוסף לצפירה המושמעת בערב היום ובבוקרו במהלך טקסי הזיכרון, נהוג היה להשמיע צפירה שלישית לציון תום יום הזיכרון ותחילת יום העצמאות.^[23] ביקורת על המעבר החד שגרמה צפירה זו בין תוגת היום לחגיגות העצמאות הביאה לביטול הנוהג בתחילת שנות ה-80. בשנים האחרונות הועלתה הצעה של חלק מהמשפחות השכולות לבצע הפרדה של יום אחד בין מועד יום הזיכרון ויום העצמאות על מנת למתן את המעבר מיגון לשמחה,^[24] בעוד חלק אחר מהמשפחות מתנגד לכך, בטענה שהיום הזה מיועד לציבור ולא למשפחות.^[25]

זכר חללי פעולות האיבה

בשנת 1997 החליטה ממשלת ישראל שגם חללי פעולות האיבה יוזכרו ביום זה, תוך הפרדה בין טקס הזיכרון הממלכתי לחללי מערכות ישראל לטקס הזיכרון לחללי פעולות האיבה.^[26] המחלוקת בשאלות אלה עודנה נמשכת.

את הגישה שיש לאחד באופן מלא בין כל החללים מייצגים, למשל, שלושה אבות שילדיהם נרצחו בפיגוע התאבדות, האומרים:

מדוע המדינה בוחרת להתייחס לילדינו כאל חללים "אחרים"? למה חללי הטרור אינם כלולים באתוס הלאומי של המדינה שקראה להם לחיות חיי שיגרה, חיים נורמליים בנסיבות לא נורמליות? מדוע מדינה, המתגאה בכל הזדמנות שהטרור לא מכריע אותה, נוטשת את חלליה לאחר שנפלו במערכה? ומה עם אחדות העם, אחדות הדם? ההפרדה הזו, שמלווה אותנו מדי יום ביומו, צורמת ביום הקשה הזה יותר מתמיד. הגיע הזמן לומר במפורש כי נפתח יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, הכולל בתוכו גם את חללי הטרור.^[27]

דוגמה לדעה המנוגדת מופיעה בדבריו של אסא כשר, אב שכול שבנו (יהורז י' א' כשר) נהרג בעת טיול בסיני:

אי אפשר להשוות את האדם שהיה לוחם למי שמטייל ברחוב וטרוריסט נפשע שם לו פצצה שגרמה לו למות. הוא לא התנדב להסתכן, הוא לא התנדב לשרת, הוא לא היה במסגרת של מסירת כל זמנו ומרצו ומחשבותיו להגנה על המדינה ועל האזרחים שלה. הוא נמצא במסגרת אחרת ולכן מגיע לו יחס אחר.^[28]

מניין החללים

ערב יום הזיכרון ה'תשפ"ד (2024) עמד מניין חללי מערכות ישראל מאז שנת 1860, המציינת מפנה דרך בהיסטוריה של היישוב היהודי בארץ ישראל, על 25,040.^[29]מניין זה כולל את כל מי שמת מכל סיבה שהיא בהיותו בשירות מערכת הביטחון, ולא רק הרוגים בפעילות מבצעית, ואינו כולל את האזרחים שנרצחו בפעולות טרור.

ד"ר יגיל הנקין מעריך את מספר ההרוגים באופן ישיר מפעילות מבצעית בכ-12,000.^[30]

ערב יום הזיכרון ה'תשפ"ד (2024) עמד מניין האזרחים שנרצחו בפעולות האיבה מימי ראשית הציונות על 5,100, ומהכרזת עצמאות המדינה עמד מניינם על 4,070.^[31]

החלל הראשון

מניין הנופלים לחללי מערכות ישראל מתחיל עם נפילתו של החלל הראשון, אהרן הרשלר, אשר נרצח על ידי כנופיית פורעים בירושלים ב-5 בינואר 1873. הרשלר, תלמיד הכולל "שומרי החומות", התגורר בשכונת משכנות שאננים. באותה שנה ירדו גשמי ברכה רבים באזור, והיהודים אשר נהגו לקנות מים בכפר סילוואן השכן הפסיקו ממנהגם זה. כתוצאה מירידה בהכנסותיהם החלו הערבים לפשוט על השכונה במטרה לגנוב ולשדוד. ב-31 בדצמבר 1872 פשטה כנופיית שודדים על השכונה, ובראשה אבו עיסא מחברון. הכנופיה הגיעה ופרצה לביתו של הרשלר. הרשלר הניס את הפורעים, רדף אחריהם, ועל פי עדות נכדתו, הכה בהם מכות נמרצות. מהחשש שמא יזהה אותם ויגרום למאסרם, ירו בו חברי הכנופיה 12 כדורים ופצעו אותו קשה. הרשלר נפטר כמה שעות מאוחר יותר מפצעיו. הוא נקבר בבית העלמין הישן שבהר הזיתים, ונחשב כחלל מערכות ישראל הראשון.

מניין הנופלים לחללי פעולות האיבה מתחיל ב-1851 עם אברהם שלמה זלמן צורף אשר הותקף בשל עשייתו הרבה למען התפתחות היישוב היהודי בירושלים באותה תקופה.

תפילות יום הזיכרון

יזכור

יִזְכֹּר עַם יִשְׂרָאֵל אֶת בָּנָיו וּבְנוֹתָיו הַנֶּאֱמָנִים וְהָאַמִּיצִים,
חַיָּלֵי צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
וְכָל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְאַנְשֵׁי קְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן, הַמִּשְׁטָרָה וְשֵׁרוּת בָּתֵּי הַסֹּהַר,
אֲשֶׁר חֵרְפוּ נַפְשָׁם בַּמִּלְחָמָה עַל תְּקוּמַת יִשְׂרָאֵל,
וְכָל מִי שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי מְרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.

יִזְכֹּר יִשְׂרָאֵל וְיִתְבָּרַךְ בְּזַרְעוֹ וְיֶאֱבַל עַל זִיו הָעֲלוּמִים
וְחֶמְדַּת הַגְּבוּרָה וּקְדֻשַּׁת הָרָצוֹן וּמְסִירוּת הַנֶּפֶשׁ
שֶׁל הַנִּסְפִּים בַּמַּעֲרָכָה הַכְּבֵדָה.

יִהְיוּ חַלְלֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל עֲטוּרֵי הַנִּצָּחוֹן
חֲתוּמִים בְּלֵב יִשְֹרָאֵל לְדוֹר דּוֹר.

אל מלא רחמים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים שׁוֹכֵן בַּמְּרוֹמִים, הַמְצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה עַל כַּנְפֵי הַשְּׁכִינָה,
בְּמַעֲלוֹת קְדוֹשִׁים, טְהוֹרִים וְגִבּוֹרִים, כְּזֹהַר הָרָקִיעַ מְאִירִים וּמַזְהִירִים.
לְנִשְׁמוֹת הַחַיָּלִים וְהַחַיָּלוֹת שֶׁל צְבָא הַהֲגָנָה לְיִשְׂרָאֵל,
שֶׁנָּפְלוּ בְּמִלְחֲמוֹת יִשְׂרָאֵל בִּפְעֻלּוֹת הֲגָנָה, תַּגְמוּל וּבִטָּחוֹן וּבְעֵת מִלּוּי תַּפְקִידָם וּבְעֵת שֵׁרוּתָם.
וּלְנִשְׁמוֹת כָּל לוֹחֲמֵי הַמַּחְתָּרוֹת וַחֲטִיבוֹת הַלּוֹחֲמִים בְּמַעַרְכוֹת הָעָם,
וְלִקְהִלּוֹת הַמּוֹדִיעִין, הַבִּטָּחוֹן וְהַמִּשְׁטָרָה, שֶׁחֵרְפוּ נַפְשָׁם לָמוּת עַל קְדֻשַּׁת הַשֵּׁם,
וּבְעֶזְרַת אֱלֹהֵי מַעַרְכוֹת יִשְׂרָאֵל הֵבִיאוּ לִתְקוּמַת הָאֻמָּה וְהַמְּדִינָה וְלִגְאֻלַּת הָאָרֶץ וְעִיר הָאֱלֹהִים.
וּלְכָל אֵלֶּה שֶׁנִּרְצְחוּ בָּאָרֶץ וּמִחוּצָה לָהּ בִּידֵי הַמְּרַצְּחִים מֵאִרְגּוּנֵי הַטֵּרוֹר.
בַּעֲבוּר שֶׁאָנוּ מִתְפַּלְּלִים בְּעַד אַזְכָּרוֹת נִשְׁמוֹתֵיהֶם, בְּגַן עֵדֶן תְּהֵא מְנוּחָתָם.
לָכֵן בַּעַל הָרַחֲמִים יַסְתִּירֵם בְּסֵתֶר כְּנָפָיו לְעוֹלָמִים, וְיִצְרֹר בִּצְרוֹר הַחַיִּים אֶת נִשְׁמוֹתֵיהֶם.
ה' הוּא נַחֲלָתָם, וְיָנוּחוּ בְּשָׁלוֹם עַל מִשְׁכָּבָם, וְיַעַמְדוּ לְגוֹרָלָם לְקֵץ הַיָּמִין.
וְנֹאמַר אָמֵן.

בול יום הזיכרון

ערך מורחב – בול יום הזיכרון

מדי שנה מנפיק השירות הבולאי בול דואר לקראת יום הזיכרון. החל משנת ה'תשי"ב ועד לשנת ה'תשכ"ה היה בול יום הזיכרון משותף עם בולי יום העצמאות. נושא הבול בשנים אלה שיקף בדרך כלל את העצמאות (ולא את הזיכרון), ובחלק מהשנים הוקדשו הבולים לפרחי ארץ ישראל. החל משנת ה'תשכ"ו בול יום הזיכרון מונפק בנפרד, בול אחד בכל שנה.

נושאי בול יום הזיכרון השתנו במהלך השנים. בשנים הראשונות להנפקתו בנפרד (תשכ"ו-תשל"ג) הציג הבול נושאי זיכרון סמליים, כגון להבת זיכרון. בשנת תשל"ד, השנה שלאחר מלחמת יום הכיפורים, רמז הבול למלחמה זו, בהציגו גבר עטוף בטלית ולראשו קסדה. בשנים שלאחר מכן (תשל"ה-תשס"ז) התמקד הבול באנדרטאות ובאתרי הנצחה לחללי צה"ל. לאחר שנתיים שבהן שב הבול להציג נושאי זיכרון סמליים, עבר הבול להציג, משנת תש"ע ואילך, שירי זיכרון.

ראו גם

ז' באדר - יום הזיכרון לחללי מערכות ישראל שמקום קבורתם לא נודע
כ"ד בתשרי - יום הזיכרון לחללי מלחמת חרבות ברזל
י"ז בכסלו - יום ההוקרה לפצועי מערכות ישראל
הנצחת חללי מערכות ישראל
אנדרטת חללי פעולות האיבה והטרור בישראל
בוחרים בחיים - פורום משפחות שכולות
חללי מערכות ישראל שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
חללי טרור שיש עליהם ערך בוויקיפדיה
טקס יום הזיכרון הישראלי-פלסטיני - "יום הזיכרון האלטרנטיבי"
- פורום המשפחות השכולות הישראלי-פלסטיני

לקריאה נוספת

א' בן-עמוס וא' בית-אל, "טקסים, חינוך והיסטוריה: יום השואה ויום הזיכרון בבתי ספר בישראל", בספר: ר' פלדחי וע' אטקס (עורכים), חינוך והיסטוריה – הקשרים תרבותיים ופוליטיים, תשנ"ט, עמ' 457–479.