|
שגרירות
  שגרירות היא הדרג הגבוה ביותר של נציגות דיפלומטית במדינה זרה, המתפקדת כגשר לתקשורת ולקשרים בין ממשלות של מדינות שונות. הקמת שגרירות במדינה מסוימת מהווה אות הכרה מלאה ורשמית בלגיטימיות ובריבונות של המדינה המארחת, ומשקפת את הקשרים הדיפלומטיים והאמון ההדדי בין שתי המדינות. שגרירות אינה רק מרכז לפעילות דיפלומטית אלא גם מספקת שירותים רבים לאזרחיה של המדינה השולחת הנמצאים בחו"ל, כולל עזרה במקרי חירום, רישום נולדים, נישואין, ועוד. היסטוריה
מוסד השגריר היושב קבע בארץ זרה התחיל באיטליה במהלך המאה ה-15, על ידי דוכסות מילאנו. השגרירים הראשונים נשאו כולם בתואר קונסול האיטלקי. במהלך קונגרס וינה ב-1815 נקבעו "תקנות הסיווג של כוח אדם דיפלומטי" שקבעו מערכת בינלאומית של דרגות דיפלומטיות, וכי שגרירים הם בדרגה ראשונה, צירים בדרגה שנייה, וממונה על היחסים בדרגה שלישית. באמנת וינה בדבר יחסים דיפלומטיים, שנחתמה בחסות האו"ם ב-1961, הוסדר מעמדם של היחסים הדיפלומטיים ומינויי שגרירים. בעקבות האמנה, ואמנת וינה בדבר יחסים קונסולריים ב-1963, חדל השימוש במוסד הצירות. בעלי משרות
כאשר מגיע שגריר חדש למדינה זרה, הוא מגיש כתב האמנה לראש המדינה. לרוב בעלי המשרות בשגרירת הם עובדי משרד החוץ. אך משרות כמו נספח צבאי מאוישות לפעמים על ידי אנשי צבא, ונספח כלכלי לפרקים ממונה מטעם משרד מסחר. משימותתפקידיה של השגרירות כוללים לרוב:
לנציגות דיפלומטית יש חסינות דיפלומטית, ונוהגים בה כאילו היא שטח טריטוריאלי של המדינה המיוצגת בה ולכן לא ניתן להיכנס לשטח השגרירות ללא היתר, אך עובדיה הדיפלומטים כפופים לחוקי המדינה בה היא נמצאת. לרוב ממוקמת שגרירות בבירתה של המדינה בה היא נמצאת, אך לפרקים אין הדבר כן, כמו במדינות שהעתיקו את בירתן, כמו מיאנמר שלמרות שהעתיקה את בירתה מיאנגון לנייפידאו ב-2005, רוב המדינות המחזיקות בה שגרירויות עדיין מחזיקות אותן ביאנגון, או מדינות שאין הכרה בינלאומית לגבי בירתם, כישראל, שלמרות היות בירתה בירושלים מחזיקות רוב המדינות המחזיקות בה שגרירויות במחוז תל אביב. ראו גםקישורים חיצוניים
|
||||||
