|
אודסה
     אוֹדֵסָה (באוקראינית: Одеса, ברוסית: Одесса, ביידיש: אדעס) היא עיר נמל אוקראינית לחוף הים השחור, ומרכז מחוז אודסה. אוכלוסייתהּ מונה כ-997,000 נפש (נכון ל-2024), והיא העיר השלישית בגודלהּ באוקראינה, אחרי קייב וחרקוב.[3] יהודים מפורסמים רבים נולדו וחיו באודסה: זאב ז'בוטינסקי, מאיר דיזנגוף, שלום עליכם, שאול טשרניחובסקי, חיים נחמן ביאליק ואחרים. בשנת 1995 נקרא בעיר רחוב על שם יצחק רבין. באודסה נמל הים המסחרי הגדול ביותר באוקראינה והיא מהווה עיר מרכזית בתחומי מסחר, תעשייה, תיירות ומדע. במאה ה-19 הייתה אודסה העיר השלישית בגודלה גם באימפריה הרוסית, אחרי מוסקבה וסנקט פטרבורג. בהיסטוריה האדריכלית שלהּ השפעה של הסגנונות הצרפתיים והאיטלקיים, כמו הבארוק, הרוקוקו והגותי, שהיו נפוצים יותר במערב אירופה. ב-2023 העיר הוכרזה כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו.[4] אודסה הייתה עיר נמל חופשית מ-1819 ועד 1858. בתקופה הסובייטית היא הייתה עיר הנמל החשובה ביותר של ברית המועצות וגם בסיס של הצי הסובייטי. ב-1 בינואר 2000 הוכרז הנמל של אודסה כנמל חופשי וכאזור סחר חופשי לעשרים וחמש שנה. מימיו של נמל אודסה אינם קופאים בחורף, אך הוא בעל ערך צבאי מוגבל בלבד. השליטה של טורקיה על הדרדנלים והבוספורוס איפשרה לנאט"ו לשלוט על התעבורה הימית בין אודסה לים התיכון. למעשה, באודסה יש שני נמלים גדולים: באודסה עצמה, ויוז'ני (שהוא גם נמל נפט בינלאומי חשוב), הנמצא בפרברי העיר. נמל חשוב נוסף, צ'ורנומורסק, נמצא מדרום מערב לאודסה. יחד הם מהווים מרכז תחבורה גדול, המתחבר גם לקווי מסילות ברזל. מפעלי זיקוק ועיבוד הנפט והכימיקלים של אודסה מקושרים לקווי הצינורות האסטרטגיים של רוסיה ושל האיחוד האירופי והיא משמשת גם בסיס מרכזי לצי האוקראיני. אטימולוגיההשם אודסה הוענק לראשונה בינואר 1795 והוא נובע משמו של היישוב אודסוס (ביוונית עתיקה: Ὀδησσός). בתקופה ההיא נהוג היה להעניק ליישובים שנכבשו מידי העות'מאנים שמות יווניים (כמו סבסטופול, טירספול וחרסון). היסטוריהייסוד ושנים מוקדמות  במאה ה-14 סחרו באזור טטרים קרימאים. החל משנת 1529 הייתה אודסה בשליטתה של האימפריה העות'מאנית. בזמן המלחמה העות'מאנית-רוסית כבשו הכוחות הרוסיים בפיקודו של אדמירל דה-ריבס (שהיה ספרדי במוצאו) את היישוב הטטרי חאג'יביי ואת המבצר הטורקי אני-דוניא, ליד מיקומה הנוכחי של העיר. אודסה נוסדה רשמית ב-1794 כמבצר רוסי ימי על אדמות שנכבשו מטורקיה, כתוצאה מהסכם יאש ב-1792. הצארינה יקתרינה השנייה החליטה לקרוא לעיר על שם המושבה היוונית־רומית העתיקה אודסוס בתרקיה, בעיקר מסיבות פוליטיות, על מנת למשוך סוחרים זרים. העיר שגשגה תוך זמן קצר. התרחבותה הראשונית הייתה בעיקר הודות לפעילותו של הדוכס ארמאן עמנואל רישליה, ששירת כמושל העיר בשנים 1803–1814. לאחר שברח מהמהפכה הצרפתית הוא שירת בצבאה של יקטרינה נגד הטורקים. הוא שתכנן את התשתית של העיר ואת צורתה. רישליה נחשב לאחד האבות המייסדים של אודסה. ב-1819 הפכה אודסה לעיר נמל חופשית, מעמד עליו שמרה עד 1879. היא נעשתה לביתם של אוכלוסיות מגוונות, כמו רוסים, אוקראינים, יהודים, יוונים וסוחרים שייצגו לאומים אירופיים רבים. אופייה הקוסמופוליטי תועד על ידי המשורר הרוסי פושקין, שחי בגלות פנימית באודסה בשנים 1823–1824. במכתביו הוא מספר כי אודסה היא עיר שבה "אפשר להריח את אירופה. מדברים צרפתית ויש עיתונים ומגזינים אירופאים לקריאה". התרחבותה של אודסה הופסקה בשל מלחמת קרים בשנים 1853–1856. בזמן המלחמה הפגיזו כוחות בריטיים וצרפתיים את אודסה, אך היא התאוששה במהירות, והגידול בסחר הפך את העיר לנמל יצוא החיטה הגדול ביותר ברוסיה. ב-1886 חוברה העיר במסילת ברזל לקייב ולחרקוב, וכן ליאשי שברומניה. המאה ה-20ב-1905 פרצה באודסה התקוממות של פועלים, שנתמכה על ידי צוות אוניית המלחמה הרוסית פוטיומקין ועל ידי העיתון איסקרה של לנין. סרטו המפורסם של סרגיי אייזנשטיין משנת 1925 "אוניית הקרב פוטיומקין" מתעד את ההתקוממות, וכולל סצנה שבה מאות אזרחים רוסים נרצחים על מדרגות האבן הגדולות (הידועות בשם מדרגות פוטיומקין), באחת מהסצנות המפורסמות בתולדות הקולנוע הרוסי בפרט והקולנוע בכלל. במעלה המדרגות המובילות לנמל, עומד פסל של רישליה. הטבח התקיים למעשה ברחובות הסמוכים ולא על המדרגות עצמן, אך הסרט גרם לרבים לבקר באודסה על מנת לראות את מקום הטבח. מדרגות אודסה ממשיכות להיות אטרקציה תיירותית באודסה. הסרט נעשה באולפני הסרטים של אודסה, אחד מהאולפנים הוותיקים ביותר בברית המועצות לשעבר. לאחר המהפכה הבולשביקית ב-1917 ובזמן מלחמת העולם הראשונה, הוחזקה אודסה על ידי מספר קבוצות, כולל ה"צאנטרלנה ראדא" האוקראיני, הצבא הצרפתי, הצבא האדום והצבא הלבן. לבסוף, ב-1920, השתלט הצבא האדום על אודסה ואיחד אותה עם הסובייט האוקראיני, שמאוחר יותר נעשה לחלק מברית המועצות. תושבי אודסה סבלו מרעב גדול ששרר בעיר בשנים 1921–1922 כתוצאה ממלחמת העולם הראשונה. מלחמת העולם השנייה
במהלך מלחמת העולם השנייה נכבשה אודסה לאחר מצור והוחזקה בידי כוחות גרמניים ורומניים מ־1941 ועד 1944, העיר סבלה הרס רב והרוגים רבים. כ-280,000 תושבי אודסה, ברובם יהודים, נרצחו או גורשו במהלך המלחמה, במה שקרוי הטבח באודסה. חלקים רבים מאודסה נפגעו באפריל 1944, כאשר הצבא האדום שחרר את העיר. העיר הייתה אחת מארבע הערים הראשונות שקיבלו את התואר "עיר גיבורה" ב־1945. לאחר המלחמהלאחר מלחמת העולם השנייה הפכה העיר למרכז תעשייתי חשוב, כשנמל הים שלה היה לנמל הגדול ביותר שלחופי הים השחור. העיר התפתחה מאוד והייתה לאחת הערים המתוירות ביותר, וליעד תיירותי מועדף בתיירות הפנים של ברית המועצות. בשנת 1952 נבנתה תחנת הרכבת של אודסה, ובשנת 1961 נחנך נמל התעופה הבינלאומי אודסה. העיר גדלה מאוד, ובשנת 1974 הפכה לעיר בת מיליון תושבים על פי מפקד האוכלוסין. אוקראינה העצמאיתב־1991, לאחר נפילת ברית המועצות, נעשתה העיר חלק מאוקראינה העצמאית. התעשייה באודסה כוללת בניית ספינות, זיקוק נפט, כימיקלים, עיבוד מתכות ומזון. היא גם מהווה בסיס מרכזי של הצי האוקראיני ובסיס צי הדיג. בשנת 2014 הייתה העיר לאחד ממוקדי העימותים בתקופת מלחמת האזרחים באוקראינה, לאחר שפרצו בה המהומות נגד השלטון החדש בראשות פטרו פורושנקו, שדוכאו במהרה.[5] ב-2023 המרכז ההיסטורי של אודסה הוכרז כאתר מורשת עולמית של אונסק"ו; ההכרזה נעשתה בהליך חירום מזורז, על רקע ההפגזות הכבדות שהעיר ספגה מלחמת אוקראינה–רוסיה שהחלה ב-2022, ועל כן האתר הוגדר בהכרזתו אתר מורשת עולמית בסיכון ובאונסק"ו הצהירו שינסו לעזור לאוקראינה בהגנה על השטחים הכלולים באתר מנזקי המלחמה ובשיקום שלהם אם ייפגעו.[4] פוליטיקה וממשל בתקופת האימפריה הרוסית העיר היוותה למרכז המחוזי של פלך אודסה ופלך חרסון. על ניהול העיר מופקדת מועצת העיר ובראשה עומד ראש עיריית אודסה, הגוף הניהולי הוא ועדת ההוצאה לפועל של המועצה העירונית. באודסה ארבעה מחוזות אדמיניסטרטיביים:
העיר אודסה גובלת עם החבלים הבאים: חבל אווידיפול, חבל בליאבסקי וחבל לימאן הנמצאים במחוז אודסה. אכיפת חוקגוף השיטור העירוני היא משטרת הסיור של העיר אודסה (Патрульна поліція у м.Одесі) ומשטרת מחוז אודסה, המהווים חלק מהמשטרה הלאומית של אוקראינה. מטה המשטרה שוכן ברחוב היהודי 12, בעיר אודסה. גאוגרפיה ואקליםאודסה נמצאת על גבעות מדורגות, הצופות על מפרץ אודסה הקטן. חלק גדול מהעיר כולל המרכז ההיסטורי שוכנים על גבעה בגובה 50 מטר מעל פני הים.[6][7] חופי אודסה  חופי אודסה משתרעים לאורך מאות קילומטרים, לאורך החופים מתפתל שביל "דרך הבריאות" האסור לתנועת כלי רכב ומיועד לאופניים. אקליםהאקלים הוא ממוזג יבשתי נוח ויבש, עם מיעוט משקעים. החורפים קרים ולרוב יבשים, הקייצים חמים. הטמפרטורות הממוצעות בינואר הן C° 2− וביולי C° 22. הטמפרטורה הממוצעת מגיעה לכדי C° 10.7.[8] באודסה יורדים כ-350 מילימטר גשם בשנה, לאורך כל השנה.[9] דמוגרפיהמספר
מספר התושבים בעיר נכון ל-1 בינואר 2017 נאמד בכמיליון בני אדם. בעיר יש עירוב של לאומים רבים. על פי אומדן מ-2001, 62% מהתושבים הם אוקראינים, 21% רוסים, 6% בולגרים, 5.5% מולדובנים ו-0.6% יהודים. משנות ה-70 הלך ופחת מספר היהודים, אף שבתחילת שנות ה-90 עדיין היו היהודים כ-5% מסך התושבים. עם העלייה לישראל מברית המועצות לשעבר, פחת המספר משמעותית ונכון לשנת 2015 חיו בעיר כ־40,000 יהודים, פחות מ-1%.[17] כלכלה  באודסה נמצא נמל הים הגדול ביותר באוקראינה,[18][19] דרכו מגיעות כל הסחורות אל העיר והוא מהווה גורם משמעותי בכלכלת העיר. משנת 2014 שוכן בעיר גם המטה המרכזי של הצי האוקראיני (שעבר לשם מסבסטופול, בעקבות סיפוח חצי האי קרים) והעיר נחשבת לאחד ממרכזי המסחר הגדולים במזרח אירופה.[20] בשנת 2011 המגזין "פוקוס" הכתיר את אודסה בתור העיר בעלת איכות החיים הגבוהה ביותר באוקראינה.[21] תחבורה .JPG)  אודסה מהווה צומת תחבורה חשוב באוקראינה ובה תחנת רכבת, רשת אוטובוסים, רכבת קלה וחשמלית (הפעילה מאז 1910), פוניקולר (שנחנך ביוני 1902) ונמל התעופה הבין-לאומי הנמצא במרחק של כשבעה קילומטר ממרכז העיר ומשרת את העיר והמחוז. בעבר היו תוכניות לחנוך רכבת תחתית, אך תוכניות אלה לא יושמו לבסוף. מנמל התעופה הבינלאומי יוצאות טיסות סדירות לווינה מדי יום (Austrian Airlines ו-Ukraine International) וחברת התעופה Ukraine International אף מוציאה טיסות ישירות לנתב"ג, איסטנבול, לרנקה, ורשה, מינסק ואף לקייב בטיסות פנים. בעיר אודסה שתי תחנות אוטובוסים מרכזיות (תחנת פריבוז והתחנה המרכזית). תקשורתהתקשורת הסלולרית בעיר מופעלת על ידי חמש מפעילות סלולר אוקראיניות: קייבסטאר, Vodafone אוקראינה, אינטרטלקום, Lifecell וחברת TriMob. משנת 2012 בעיר פועלת רשת Wi-Fi במספר אתרי תיירות (רשת City Public Internet Acces).[22][23] בעיר פועלות גם ספקיות תקשורת נוספות כדוגמת: אוקרטלקום, TENET, Briz ו-Vega. בעיר פועלים יותר משישים עיתונים, למעלה מעשרים תחנות רדיו וכ-19 ערוצי טלוויזיה. ספורטאודסה היא אחד ממרכזי הספורט הגדולים באוקראינה ובה בתי ספר להחלקה על הקרח, שחמט, איגרוף, אתלטיקה, כדורגל, כדורסל וספורט מים.[24] בעיר מספר מגרשי כדורגל: אצטדיון צ'רנומורץ, אצטדיון ספרטק, אצטדיון סק"א ואצטדיון דינמו. העיר מיוצגת בליגת העל האוקראינית בכדורגל על ידי קבוצת צ'רנומורץ אודסה. בעבר התקיימה קבוצת כדורגל בשם סק"א אודסה. העיר יוצגה בעבר בתחום כדורעף נשים על ידי קבוצת ג'ינסטרה, שזכתה במספר אליפויות לאומיות וקבוצת דיאמנט אודסה, בתחום כדורעף גברים. אודסה מיוצגת גם בליגת העל האוקראינית בכדורסל על ידי קבוצת הכדורסל "אודסה", שזכתה בעבר בגביע האוקראיני. תיירות אודסה היא מרכז תיירותי פופולרי. אזור הנופש של אודסה משתרע על קילומטרים רבים לחופי הים השחור ומכונה בשם רובע אקדמיה ובו מרחצאות רפואיים רבים בתוך העיר ובסביבתה, בתי מרפא, מסעדות, מועדוני לילה שפעילים 24 שעות ביממה ובתי מלון. למשפחתו של לב טולסטוי היה ארמון בעיר, שעדיין ניתן לבקרו. מרבית בתי העיר מהמאה ה-19 נבנו מאבן גיר שנחצבה בסמוך. המחצבות הנטושות הורחבו מאוחר יותר על ידי מבריחים בני המקום, בתקופת מלחמת האזרחים ברוסיה ושימשה גם לוחמים פרטיים בתקופת מלחמת העולם השנייה. ההרחבות הרבות יצרו מבוך מסובך של מנהרות תת-קרקעיות מתחת לאודסה, הידועות כ"קטקומבות". בתחילת המאה ה-21 הן מהוות אטרקציה לתיירים אוהבי אתגרים. תרבות באודסה עשרות מוזיאונים, ביניהם המוזיאון לאמנויות יפות השוכן במבנה מראשית המאה ה-19. כמו כן פועל בה אולפן הסרטים של אודסה המארגן את פסטיבל הסרטים הבינלאומי באודסה. העיתון הראשון "אודסקי וסטניק" החל לצאת בשנת 1827 ברוסית וצרפתית פעמיים בשבוע. בעיר פועלים מספר בתי תיאטרון, לרבות: התיאטרון האקדמי הלאומי לאופרה ובלט של אודסה, ששוכן במבנה שנבנה בשנים 1884–1887 ועל בימתו הופיע שליאפין. באודסה פועלים גם התזמורת הפילהרמונית המחוזית של אודסה, התיאטרון האקדמי לקומדיה מוזיקלית של אודסה, תיאטרון הדרמה הרוסי האקדמי של אודסה, תיאטרון הדרמה המוזיקלי האקדמי האוקראיני של אודסה, הקרקס הממלכתי של אודסה ועוד.[25] אודסה היא עיר הולדתם של הקומיקאים מיכאיל ז'בנצקי ויעקב סמירנוף. בשנת 2023 אונסק"ו הכריזה על אודסה כאתר מורשת עולמי בסיכון[26] בשנת 2023 תערוכה[27] מציגה את על ההשפעה האמנותית של אודסה על תל אביב. יהדות אודסה
כאשר כבשו הרוסים את המקום מידי הטורקים ב-1789, נמצאו באודסה שישה יהודים. ב-1794, משעלה מספרם, ניתנו ליהודים מגרשים להקמת בתים, חנויות וגינות, וכעבור ארבע שנים הוקם בית כנסת. הרב הראשון, רבי יצחק רבינוביץ מבנדרי, התמנה ב-1809. יהודים היוו אז כעשרה אחוזים מכלל תושבי העיר. ב-1840 הגיע מספרם לכ-120,000.[28] יהודים רבים החלו להגיע לעיר במחצית המאה ה-19, כאשר העיר הייתה נמל חופשי (משוחרר ממכס), ועסקו בעיקר במסחר זעיר. הקהילה היהודית גדלה משמעותית עד כי ב־1897 הוערכה אוכלוסיית היהודים בכ־165,000 איש, שהיוו 37% מאוכלוסיית העיר, ובכך הייתה זו הקהילה היהודית הגדולה ביותר בברית המועצות. יהודי העיר אף דאגו להכנת מפה של תחומי העירוב בעיר.[29] במאה ה־19 התגבשה באודסה תנועת ההשכלה היהודית: יהודים רבים למדו בבתי־ספר רוסיים ובאוניברסיטאות, ונוסד בה בית־ספר יהודי מודרני. בסוף המאה היא נעשתה לבסיס תמיכה חשוב ברעיונות הציונות. בעיר פעלו מלומדים וסופרים ציוניים בולטים, בהם אחד העם, יוסף קלוזנר, מנדלי מוכר ספרים, יהושע חנא רבניצקי וחיים נחמן ביאליק, שכתב בה חלק נכבד משיריו. בה נוסד ב-1896 הַשִּׁלֹחַ, הירחון העברי לספרות, למדע ולענייני החיים, וישבה מערכתו שנים רבות עד עלייתה לירושלים ב-1920. תיאור נאמן של ההווי היהודי העשיר באודסה מוצאים בסיפורים של ס"ס יושקביץ, ב"חמשתם" של זאב ז'בוטינסקי ובעיקר ב"סיפורי אודסה" של יצחק באבל.[28] פוגרומים רבים פרצו באודסה נגד הקהילה היהודית, בשנים 1821, 1859, 1871, 1882 ו־1905. לאחר הפרעות, ובמיוחד לאחר פוגרום 1882 וכן בתום מלחמת העולם הראשונה, היגרו רבים מתושבי אודסה היהודים לארצות אחרות - בעיקר לארצות הברית. חלק מהעוזבים עלו לארץ ישראל. למרות הפוגרומים גדלה האוכלוסייה היהודית בעיר בזכות היהודים שהגיעו מהאזורים הכפריים. רוב מוחלט של יהודי המקום נרצחו באכזריות בטבח אודסה בתקופת השואה, על ידי כוחות רומניים (ועם סיוע גרמני). בסך הכל בשואה נספו כ-99,000 מיהודי אודסה, וכמות היהודים ששרדה הייתה קטנה.[30] לאודסה יצא שם רע בקרב היהודים החרדים בתחום המושב, והיא נודעה כעיר ש"אש גיהנום סביב לה", ביטוי המיוחס לרבי משה צבי מסאווראן.[31] הרב חיים טשרנוביץ ("רב צעיר") גר בעיר בין השנים 1897–1911, ושימש כראש ישיבה. הרב זוסיא פרידמן היה רב העיר במשך 40 שנים בין תרנ"ז (1897) לתרצ"ז (1937). כן כיהן כרב העיר הרב יוסף הלפרין. בשנות ה-60 ושנות ה-70 של המאה ה-20 גדלה העיר בשיעור גבוה. בין שנות ה-70 לשנות ה-90, היגרו רוב יהודי אודסה לישראל, לארצות הברית ולמדינות מערביות אחרות. שכונת ברייטון ביץ' בדרום רובע ברוקלין שבניו יורק זוכה לכינוי "אודסה הקטנה", בגלל מספרם הרב של מהגרים רוסים ואוקראינים החיים בה. כמו כן, נוצרו בתקופה זו קהילות של תושבי אודסה לשעבר במוסקבה ובלנינגרד, בשל הגירה פנימית בקנה מידה גדול. כיום מונה האוכלוסייה היהודית בעיר אלפים בודדים. בעיר שתי קהילות יהודיות; קהילת חב"ד בראשות הרב אברהם וולף[32] וקהילה ליטאית ("תקוה") בראשות הרב שלמה בקשט, בנו של הרב חיים מנחם בקשט.[33] בקהילות אלו קיימים גני ילדים ובתי ספר יסודיים, תיכוניים, מספר מסעדות כשרות, אוניברסיטה יהודית ובית יתומים יהודי.[34][35] נוצרים בעיר קיימת קהילה גדולה מאוד של נוצרים, רובם מהכנסייה הפרבוסלבית הרוסית, אך ישנם גם קתולים, לותרנים ופרוטסטנטים. מוסלמיםמאז התפרקות ברית המועצות כמות המוסלמים בעיר עולה בהתמדה. בעוד ב-1989 עמד מספרם על אלפים בודדים, בתחילת המאה ה-21 נאמד מספרם ב-30 אלף איש, בשל הגירה של טורקים רבים.[36] מאז תחילת העשור השני של המאה ה-21 פועל בעיר מסגד מרכזי.[37] השכלה ומדעאודסה מהווה מרכז גדול של מדע והשכלה ובה שוכנת האוניברסיטה הלאומית של אודסה, שקיימת מאז מאי 1865 ובה למד גם הפיזיקאי הנודע ג'ורג' גאמוב. בנוסף פועלים בעיר מוסדות להשכלה גבוהה כדוגמת: האוניברסיטה הלאומית לרפואה של אודסה, האוניברסיטה הלאומית לכלכלה של אודסה, האקדמיה למשפטים של אודסה והאוניברסיטה הממלכתית לחקלאות של אודסה ומכוני מחקר רבים נוספים. ערים תאומותלקריאה נוספת
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
.svg){kind=small}
