|
טרנסניסטריה (אזור הכיבוש הרומני)
  טרנסניסטריה (ברומנית: Transnistria) הוא שם שניתן במהלך מלחמת העולם השנייה לחבל ארץ בדרום מערב אוקראינה, בין נהר הבוג הדרומי ובין הנהר דניסטר במערב, בין חוף הים השחור בדרום ובין העיר מוגילב פודולסקי מצפון. אזור זה היה טרם המלחמה בשליטת ברית המועצות. לאחר הכיבוש על ידי הכוחות הגרמנים והרומנים בחודשים יולי ואוגוסט 1941, העבירו הגרמנים את השטח לשליטת הרומנים ב-19 באוגוסט 1941 בהסכם טירספול(אנ'), כדי שישמש אותם כשטח ריכוז אליו יגרשו את יהודי בסרביה ובוקובינה ולאחר מכן סיכמו בהסכם טיגינה שנחתם ב-30 באוגוסט 1941 את סמכויות ניהול החבל בידי הרומנים ואת זכויותיהם של הגרמנים בחבל זה.[1] ב-19 באוגוסט 1941 מינה שליט רומניה יון אנטונסקו את גאורגה אלקסיאנו כמושל טרנסניסטריה.[2] מקור השםשמה של "טרנסניסטריה" ניתן לה לאחר שנכבשה בידי הגרמנים והרומנים בקיץ 1941 מידי ברית המועצות, ונמסרה לרומנים כגמול על השתתפותה של רומניה במלחמה נגד ברית המועצות, ובפועל כמעין פיצוי על קריעתו מידי הרומנים של מרבית שטחה של טרנסילבניה והעברתה לריבונות הונגרית ב-1940. משמעותו השם היא "השטח מעבר לנהר ניסטרו", שמו של הדניסטר בפי הרומנים. גירוש והשמדת היהודיםמאות בשנים היה חבל ארץ זה מרכז של חיי רוח וחיי קהילה יהודית בעלת זהות לאומית ברורה, ומניינה לפני המלחמה כ-300,000 מתוך אוכלוסייה כוללת של 2.5 מיליון. עשרות אלפים מבני הקהילה עצמה נרצחו בידי איינזצגרופה D בפיקודו של אוטו אולנדורף, ובידי צבאות גרמניה ורומניה, נוסף על היהודים שגורשו לטרנסניסטריה מאזורים סמוכים ונרצחו אף הם. לטרנסניסטריה גורשו ב-15 בספטמבר 1941 יהודי בסראביה, ובוקובינה בהוראתו של שליט רומניה המרשל יון אנטונסקו. לפי האומדנים מספר היהודים אשר גורשו נע בין 150,000 עד 185,000 נפשות. חלק מיהודי בוקובינה גורש לעיירות בתחום אוקראינה (למשל לציבולווקה אליה גורשו כ-2,500 יהודים וכמה מאות לוורושילובקה) שסופח לטרנסניסטריה. הגירוש פסק ב-13 באוקטובר 1942 עם שינוי המגמה במלחמה כנגד ברית המועצות וכאשר אנטונסקו כבר לא היה בטוח בניצחון הגרמנים. המגורשים מבסרביה ומבוקובינה חצו את הדניסטר בחמישה מעברי גבול: 1. באטאקי למוגילב (עיר מעבר עיקרית לטרנסניסטריה), 2. בקאסאוצי ליאמפול (קבוצות רבות של מגורשים), 3. בראמניצה לרזינה (מעט מגורשים יחסית), 4. בטיגינה לטיראספול (קבוצות קטנות של מגורשים בחודשים אוקטובר-דצמבר 1941 ומגורשים מכל ערי רומניה באוקטובר 1942) ו-5. באולנשט ליאסקה (מעט מהמגורשים).[1] על היהודים נאסר חופש התנועה והתכתבות והם רוכזו בגטאות ובמחנות, ועל כולם חלה חובת עבודת כפייה. למעשה הפכה טרנסניסטריה כולה למחנה ריכוז אחד גדול. במחנות הריכוז שהיו נתונים לשליטת הז'נדרמריה נרצחו עשרות אלפי יהודים ורבבות נוספים נספו כתוצאה מתנאי החיים הקשים ובמיוחד ממחלת טיפוס הבהרות ומחלת הדיזנטריה, כמו כן עקב רעב וכפור. הידיעות על מצב היהודים בטרנסניסטריה הגיעו ליהודי רומניה, ועל אף מצבם הקשה נשלחה עזרה שהצילה רבים. למען היהודים פעל ראש קהילת יהודי רומניה וילהלם פילדרמן, אשר ניצל את היכרותו האישית עם אנטונסקו. בנוסף פעלה למען המגורשים משלחת מטעם יהודי רומניה שבראשה עמד אפרים (פרד) שרגא. בדצמבר 1943, כאשר הסובייטים היו על סף כיבושה של טרנסניסטריה, הותר ליהודים לחזור לרומניה, אולם רבים חזרו רק לאחר השחרור הסובייטי. על פי הסטטיסטיקאי מרקו רוזן נרצחו ומתו במהלך ההגליות לכל הפחות 155,000 יהודים רומנים ו-115,000 יהודים אוקראינים שהיו תחת שלטון רומני. לפי ההיסטוריון אביגדור שחן, מספר הנרצחים היה גבוה בהרבה, כ-400,000. לפי חוקר השואה ז'אן אנצ'ל היה מדובר במעל 400,000 יהודים. אוכלוסייהבדצמבר 1941 ערכו השלטונות הרומנים מפקד אוכלוסין בטרנסניסטריה, ולפיו היה המבנה האתני כדלהלן:
מחוזות טרנסניסטריה חולקה על ידי הרומנים ל-13 מחוזות מבחינה אדמיניסטרטיבית:
ראו גם
קישורים חיצוניים
הערות שוליים
|
||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||||
